#סיפורקצר

במקום להוציא ספר שיעמוד חודשים ספורים על המדף בחנות, הסופר אלכס אפשטיין מפרסם סיפורים קצרצרים כסטטוסים בפייסבוק

טוויטר מגבילה את משתמשיה ל-140 תווים לציוץ, אורכו של סמס בודד באנגלית. פייסבוק, שהתחילה עם מגבלה שרירותית של 160 תווים לפוסט, הגדילה אותה בהדרגה בשנתיים וחצי האחרונות, ובתחילת החודש הקפיצה אותה ל-63,206. “ברומן יש כ-500 אלף תווים”, הסבירו שם, “אפשר לשתף אותו ב-9 פוסטים”.

אלכס אפשטיין, סופר בן 40 מתל אביב, לא צריך 60 אלף תווים – הסיפורים הקצרצרים שהוא מפרסם בפייסבוק בשנה וחצי האחרונות מסתכמים בעשרות תווים. למשל, הסיפור הארס-פואטי “הקדשה“: “בעולם שבו כל הספרים דיגיטליים המושג ‘ספר יד שניה’ מאבד מיופיו. הכל יהיה חדש, לנצח. אבל אני מבטיח לך: אנחנו נמשיך להתפורר מרוב אהבה”.

לפני עשור יצר אפשטיין את פרויקט “הספריה הדמיונית” בוואלה וכתב בלוג ב”רשימות”, וחזר לאינטרנט אחרי הפסקה. “אני חושב שזה חלק מתהליך שעובר על עולם הספרות”, הוא אומר על סיפורי הפייסבוק שלו. “בעיניי זה נראה כמו החזרת המרכז לסיפור עצמו ולא לעטיפה שלו – איך שהוא נמכר היום בחנות ספרים. כשאנחנו מדברים על האודיסיאה, לא בהכרח חשוב לנו שזה שיר אפי שבכלל לא נכתב אלא נמסר מדור לדור בעל פה, ולא משנה מתי בדיוק הוא נכתב על נייר והודפס ונכרך. המדיה הדיגיטלית מאפשרת לי לתת את הדגש לטקסט עצמו ולא להיות מוגבל מדברים שאנחנו בדרך מוגבלים בהם”.

הפרסום המקוון הופך לחלק מהתהליך היצירתי. אפשטיין: “אם אני יכול לשים סיפור, ואפילו סיפור שהוא לא גמור עד הסוף, ולראות תגובה של קהל, לי לפחות מאוד עוזר – זה נייר לקמוס שאני בוחן איתו דברים, ולאו דווקא בעניין של השאלה אם זה טוב או רע, אלא איך זה נראה במקום אחר, ואיך אנשים אחרים לגמרי, בזמן אפס של תגובה, מגיבים לזה, וזה משהו שלפחות אותי מאוד מפרה”.

חנו של הספר המודפס לא סר בעיניי אפשטיין, אבל יש לו ביקורת על התעשיה: “היום כשסופר כמוני מוציא ספר, אחרי חודש-חודשיים-שלושה-ארבעה הספר כבר לא בחנות, החיים של הספר הופכים להיות מאוד מוזרים ומוגבלים. במקרה שלי, בגלל שהטקסטים כ”כ קצרים, אז ברור שפייסבוק וטוויטר זו מדיה כמעט מושלמת. לקח לי הרבה זמן להבין שאני לא צריך לפרסם סיפור בתור note, שזה בסדר גמור לשים סיפור בתור סטטוס, ואחרי יומיים שלושה אף אחד לא יראה אותו יותר. המדיה מאפשרת חיים רגעיים מאוד אבל מאוד מלאים. זה מגיע ברמה הבסיסית להרבה יותר אנשים”.

כמה חודשים בחנות זה עדיין יותר מיומיים בפייסבוק.
“ספר מחזיק מעמד נגיד ארבעה חודשים בחנות, סיפור מחזיק יומיים. אבל מאה סיפורים מחזיקים כמעט שנה, כי זה עוד סיפור ועוד סיפור ועוד סיפור. יש להניח שגם את הספר הזה, שמורכב מסיפורים שאני מפרסם בפייסבוק, כנראה אפרסם בדרך מקובלת לגמרי”

ומה עם הפרנסה?
“אחרי שאני מפרסם חלקים נרחבים בפייסבוק, אני לא חושב שאני ארוויח יותר או פחות. זה לא משרת איזושהי מטרה כלכלית, כי אני לא מקבל כסף על סטטוס שאני מפרסם בפייסבוק. סופר כמוני, שפרסם כמה ספרים ויש לו קהל קוראים, אבל הוא לא סופר של מיינסטרים או רבי מכר, סיכוייו להתפרנס בארץ מספרים בלבד הם ממילא אפסיים”.

הוא מדגיש שוב ושוב שפייסבוק מתאים לו בזכות אורך סיפוריו, ולא בהכרח מתאים לכל סופר: “אם מישהו ינסה יפרסם רומן בפייסבוק בתור סטטוס, זה יהיה ניסוי מעניין וקיצוני, אולי קיצוני מדי. יש אקסיומה שאנשים מעדיפים לקרוא רומן ולא סיפורים קצרים. בלי ספק, אנשים בפייסבוק יעדיפו לקרוא סיפור קצר ולא רומן, כפי שזה מתנהל כרגע. ברומן יש 50 אלף מילה, אז נספור תווים ונחלק. אולי זה יחזיר את הנובלה לאופנה”.

“אני בלי ספק אעשה ניסוי, אשים טקסט ארוך ואראה איך זה נראה”, אומר אפשטיין ואז מתחרט: “בעצם, אני לא אשים, בפייסבוק בעברית היישור לימין נראה נורא”.

________________________
התפרסם במקור בטור “יוצרשת” במדור fi בגליון דצמבר 2011 של מוסף פירמה של גלובס.

אחרי הקיפול: הראיון המלא.

בונוס לקוראי חדר 404: הראיון המלא, שנערך ב-5.12.2011. הטקסט מתומלל משיחת טלפון ואינו ערוך, אז נא להתאפק עם הערות על עילגות.

אפשטיין: “פייסבוק זה סיפור של שנה וחצי, משהו כזה. הוא לא רק ליצירה, אבל ב-95% מוקדש לדברים שקשורים ביצירה. אני כן רואה בכל מה שאני עושה, לפחות בשנה שנתיים האחרונות, לקחתי קצת הפסקה מהרשת, הייתי קצת יותר פעיל, פרסמתי את ‘הספריה הדמיונית’, שיצאה רק כאתר, זה נעשה בזמנו עם וואלה ובבל. בשנתיים האחרונות חזרתי לעשות דברים ברשת, אני חושב שזה כן חלק מתהליך שעובר על עולם הספרות, בכיוון הכללי של הספר הדיגיטלי, ומה שלפחות בעיני נראה כמו החזרת המרכז לסיפור עצמו ולא לעטיפה שלו – איך שהוא נמכר היום בחנות ספרים. סרוונטס כתב את דון קיחוטה, לא כל כל חשוב לנו איך הספר כרוך. כשאנחנו מדברים על האודיסיאה, לא בהכרח חשוב לנו שזה שיר אפי שבכלל לא נכתב אלא נמסר מדור לדור בע”פ, ולא משנה מתי בדיוק הוא נכתב על נייר והודפס ונכרך. מה שהמדיה הדיגיטילת מאפשרת לי זה לתת את הדגש לטקסט עצמו ולא להיות מוגבל מדברים שאנחנו בדרך מוגבלים בהם.

“אני לא רוצה לדבר על חוק הספרים. נורא נורא התרגלנו שאתה כותב ספר ואתה מפרסם את הספר והספר נמכר בחנות ספרים וזהו. ואפשר אולי לקחת אותו בספריה, ומה שאני לפחות מנסה לעשות בשנה שנתיים האחרונות זה גם לבדוק עם עצמי אם יש דרך אחרת, נתיב שבו הקורא יוכל לקרוא טקסטים שלי בלי שהוא יצטרך לעבור דרך המסלול הזה, שהוא לפחות בישראל, ואולי גם במקומות אחרים, מסלול מאוד לא נעים, בעיניי לפחות. אני מדבר גם על המסלול שלי וגם שלו. לגבי כרגע, כל העניין של להוציא ספר הוא לא שהוא מיותר, הוא חשוב מאוד, אתה כורך משהו, אתה מסיים עבודה שעשית, אז זה כן חשוב. אבל היום, כשסופר כמוני מוציא ספר, אחרי חודש חודשיים שלושה ארבעה הספר כבר לא בחנות, החיים של הספר הופכים להיות מאוד מוזרים ומוגבלים. במקרה שלי, בגלל שהטקסטים כ”כ קצרים, אז ברור שפייסבוק, וטוויטר, במידה אחרת קצת, זו מדיה כמעט מושלמת. לקח לי הרבה זמן להבין שאני לא צריך לפרסם סיפור בתור פתק [note], שזה בסדר גמור לשים סיפור בתור סטטוס, ואחרי יומיים שלושה אף אחד לא יראה אותו יותר. המדיה מאפשרת חיים רגעיים מאוד אבל מאוד מלאים. מגיע ברמה הבסיסית להרבה יותר אנשים.

“ספר מחזיק מעמד נגיד 4 חודשים בחנות, סיפור מחזיק יומיים. אבל מאה סיפורים מחזיקים כמעט שנה, כי זה עוד סיפור ועוד סיפור ועוד סיפור. זה משהו שלי מתאפשר כי הטקסטים שלי נורא קצרים. זה לא רלוונטי לגבי סטטוס וציות, אבל זה רלוונטי אם אתה שם סיפור בתור תמונה, זו מדיה דיגיטלית, היא נשארת. מבחינת נצחיות, שהיא לחלוטין לא משהו שאתה חושב עליו כשאתה יוצר, אבל אם הזכרתי את הספריה הדמיונית, זה פרויקט מלפני עשר שנים והוא עדיין קיים. יש גם האלמנט של המשחק, שלי ליצירה הוא חשוב. אם אני יכול לשים סיפור, ואפילו סיפור שהוא לא גמור עד הסוף, ולראות תגובה של קהל, לי לפחות מאוד עוזר – זה נייר לקמוס שאני בוחן איתו דברים, ולאו דווקא בעניין של השאלה אם זה טוב או רע, אלא איך זה נראה במקום אחר, ואיך אנשים אחרים לגמרי, בזמן אפס של תגובה, מגיבים לזה, וזה משהו שלפחות אותי מאוד מפרה”.

בפייסבוק הגדילו את מספר התווים ל-60 אלף. הם אומרים שאפשר לפרסם שם רומן בתשעה סטטוסים.
“בחודשים האחרונים אני מגלה הבדל בין פייסבוק לטוויטר. הדגש בפייסבוק הוא הרבה יותר ויזואלי. טקסט נראה שם פחות טוב מאשר תמונה, והעין נמשכת באופן טבעי לתמונה ולא לטקסט. כרגע לפחות, אני לא שם משהו של יותר מ-400 מילים. טוויטר מעדיף את המילים, אז אולי לאדם כותב זו מדיה יותר מעניינת להיות בה חלק יותר גדול מהזמן מאשר פייסבוק לאחרונה, כי הוא מעדיף תמונות מאשר טקסט. אם מישהו ינסה לפרסם רומן בפייסבוק בתור סטטוס, זה יהיה ניסוי מעניין וקיצוני, אולי קיצוני מדי.

“זו מגבלה שרירותית, אבל בינה לבין יצירה אין… זה כן עובד לפי איזשהו כלל ישן, שנדמה לי שהוא פחות רלוונטי. יש אקסיומה שאנשים מעדיפים לקרוא רומן ולא סיפורים קצרים. בלי ספק, אנשים בפייסבוק יעדיפו לקרוא סיפור קצר ולא רומן, כפי שזה מתנהל כרגע. ברומן יש 50 אלף מילה, אז נספור תווים ונחלק. אולי זה יחזיר את הנובלה לאופנה. אני בלי ספק אעשה ניסוי, אשים טקסט ארוך ואראה איך זה נראה. בעצם, אני לא אשים, הפייסבוק בעברית, היישור שלו לימין נראה נורא”.

בבלוג יש אפשרות לעצב. בפייסבוק אין לך שליטה על העיצוב.
“זה משהו שאותי אפילו משמח, כי זה מחזיר את המוקד, את המרכז, לטקסט עצמו. זה לגמרי לא חשוב אם הוא פורסם במקור בכריכה קשה ועכשיו הוא בכריכה רכה, זה לא משנה אם אפשר לשים אותו בבלוג והוא יהיה מאוד מאוד יפה, או לואוטק, צילום של מסך שעשיתי באייפד. קל לי להגיד את זה כי הטקסטים נורא קצרים. אני מכיר גם בספרים שהוצאתי בארץ וגם בחו”ל, איזו השקעה יש בעימוד של כל דף. ודווקא החוסר יכולת להתאים באופן מוחלט, יש בה משהו מאוד משחרר. זה לגמרי נותן דגש למילים עצמן ולא לעטיפה”.

אולי זו שאלה בנאלית או לא מתאימה, אבל מה עם כסף? תפרסם את הסיפורים מפייסבוק כספר?
“זו שאלה לגמרי לגיטימית. כמו שהייתי כותב את הספר ומפרסם אותו בדרך מקובלת, אז יש להניח שגם את הספר הזה כנראה אפרסם בדרך מקובלת לגמרי. הספר שמורכב מסיפורים שאני מפרסם בפייסבוק”.

אתה כותב קודם על המחשב ומוריד לפייסבוק?
“בטח, אני גם לא מפרסם באופן כרונולוגי, יש סיפורים שאני עובד עליהם חודשים. אחרי שאני מפרסם חלקים נרחבים בפייסבוק, אני לא חושב שאני ארוויח יותר או פחות. זה לא משהו שהוא משרת איזושהי מטרה כלכלית, כי אני לא מקבל כסף על סטטוס שאני מפרסם בפייסבוק. השאלה קשורה לזה שסופר כמוני, שפרסם כמה ספרים ויש לו קהל קוראים, אבל הוא לא סופר של מיינסרטים או רבי מכר, סיכוייו להתפרנס בארץ מספרים בלבד הם ממילא אפסיים”.

הסיפורים יעברו עריכה לפני פרסומם כספר? העריכה תושפע מהתגובות של הגולשים?
“ברור שהם יעברו עריכה, כי כל ספר שיוצא בהוצאת ספרים עובר עריכה, וברור שבגלל שאני מקבל תגובות, וכל תגובה, גם אם היא לא משפיעה ישירות על הספר, היא משפיעה, כמו שהשיחה בינינו משפיעה, כמו שכל דבר משפיע. זה הפורמט הספציפי הפייסבוקי המסויים מאוד – כשאני רואה אותם על מסך בדרך מסויימת, יכול ליהות שאח”כ אני אשנה משהו. יש לי המון סיפורים שפורסמו בפייסבוק ואחרי זה עברו הרבה שינויים. אבל זה לא בגלל שזה נראה לי יותר מדי כהה, או שלפני הסטטוס הזה קדם סטטוס אחר זה ישתנה. אין מתכון כזה”.

תגובות

2 תגובות לפוסט “#סיפורקצר”

  1. פייסבוק-בוק: הספר החדש של אלכס אפשטיין התפרסם כאלבום תמונות בפייסבוק : חדר 404 • הבלוג של עידו קינן on 2 בינואר, 2012 00:00

    […] “אני חושב שזה חלק מתהליך שעובר על עולם הספרות”, אמר בראיון שנתן לי בפירמה על סיפורי הפייסבוק שלו. “בעיניי זה נראה כמו החזרת […]

  2. קלאסי-ביס מגישה לכם מבחר תרגומי מכונה מספרות המופת בעולם, חינם אין כסף | חדר 404 on 6 במאי, 2012 13:59

    […] אפשטיין (אתר, טוויטר, פייסבוק) הוא סופר שמפרסם סיפורים קצרצרים כסטטוסים בפייסבוק והוציא ספר כאלבום תמונות בפייסבוק. אפשטיין הסביר איך […]

פרסום תגובה