משפיעני האינטרנט | מתוך מוסף פירמה – 100 המשפיעים בתקשורת 2011

גיא לרר, עוזי וייל, ג’ודי מוזס, סילבי קשת, כרמל שאמה-הכהן, העוקץ ו-וואלה ברנז’ה

סמלי סטטוס

אף שלסלבים, אנשי תקשורת ופוליטיקאים יש את יתרון המפורסמוּת, ברשתות החברתיות הם צריכים להתמודד על תשומת הלב של הגולשים כמו כל אחד אחר. שנינות וכנות מקבלים שם ציון גבוה, גם אם הכנות אינה מודעת לעצמה, וגם אם צוחקים על הסלב, ולא איתו.

אין טבעי מהחיבור בין התסריטאי עוזי וייל לבין פייסבוק: “השער האחורי”, שאותו כתב עד 2001 במקומון התל אביבי “העיר” (ז”ל), רק חיכה לפלטפורמה שתישק על שפתיו ותעיר אותו מהתרדמת**. זו הגיעה באיחור של עשור בדמות הפרופיל של וייל בפייסבוק, שם הוא נותן לדמויות שלו, ותיקות כחדשות, להשתולל. “השתעממתי”, הסביר בראיון לגליון אוקטובר של פירמה, “אני עובד נורא קשה על ‘המשרד’. מדי פעם אני צריך פשוט להתאוורר איכשהו, או שעובר לי איזה רעיון אחר בראש, ואני יודע אם אפתח אותו יותר מדי, אני אסטה ממה שאני עושה. אז מדי פעם אני משחרר רעיונות שעולים לי במוח תוך כדי עבודה”. למשל: ‎”זאת מכונת זמן! זה לא משנה כמה זמן לוקח לתקן אותה.”

ויש גם את זה: “אני לא פמינסטית במובן הקלאסי,אני לא טומי לפיד.אני אישה שאוהבת אנשים.חרדים,דתיים,מתנחלים,חילוניים.רוצה שכלם יחיו באהבה,כמו בברוקלין”. זו כבר ג’ודי שלום-ניר-מוזס, שאלמלא היתה קיימת, וייל היה צריך לכתוב אותה. אבל מוזס, אשת עסקים, אשת תקשורת ואשת פוליטיקאי, חיה, קיימת ומצייצת בטוויטר לכ-7500 עוקבים, כשהדברים העסיסיים יותר מוצאים את דרכם גם לתקשורת. נראה שמוזס כותבת מהבטן, בלי להתחשב בפוליטיקלי קורקט, נימוסים וטקט. אולם לדבריה בכנס אילת לעיתונות, “אם לא היה לי בעל שהוא ממלא מקום ראש הממשלה, הייתי מצנזרת את עצמי פחות”.

וגם: “רק עכשיו התפניתי לזרוק עיין על מוספי סופשבוע של ”ידיעות,’ שאני רק מציצה בכותרות, כי אינני מתכוונת לבזבז על החומרים שם תאים אפורים שמתכלים. וגניליתי שיהיר המשואה מרצה לנו ברצינות פטריוטית תהומית מה זו מולדת ולמה צריך לאהוב אותה. ןהמרעיש מכל: איווט האיום הוא ילוד אשה! יש הוכחות: תמונות שלה.! [השגיאות במקור, ע”ק]” כותבת הסטטוס היא סילבי קשת, שעד פרישתה לפני שש שנים היתה אחד השמות המזוהים ביותר עם אחד המוספים הללו, “המוסף לשבת”, שם שירתה כלוחמת גרילה עם עט בין השיניים ודיו על הידיים ביחידה המובחרת “פתחלנד”. השנים מחוץ לתקשורת לא ייבשו את הארס שבקצה החץ שלה, אבל לפעמים היא לוקחת הפסקה, יורדת לשוחה וממליצה על סרטים קלאסיים שמשודרים בטלוויזיה. ויש לה גם מה להגיד על האכסניה: “שונאת שונאת שונאת את הפורמט החדש של הפייסבוק. מגובב ומקושקש”.

כמו כן: “ברכות לים המלח ומשרד התיירות על ההישג המכובד, אחד מ-14 פלאי עולם, מחר אעבור מעליו בדרך לאילת לכנס שמאי המקרקעין השנתי”. המברך הוא יו”ר ועדת הכלכלה, ח”כ כרמל שאמה הכהן (ליכוד). פוליטיקאים רבים מפעילים פרופיל בפייסבוק, אבל שאמה הכהן, שמבין שפייסבוק יהיה זירה מרכזית בבחירות הקרובות, מקפיד לעדכן את הפרופיל בעצמו, בהתייחסויות לאירועי הים, עדכונים מפעילותו הפוליטית, התייעצות עם הגולשים בסוגיות שונות, אירועים שבהם ישתתף, מאבקו העיקש בראש עיריית רמת גן ותזכורת שבועית על פרשת השבוע. פייסבוק חלחל גם אל שפתו של שאמה הכהן – שמפרגן עם “ביג לייק” ומאחל לעוקביו “שנת LIKE לכל אחת ואחד מכם ולמשפחתכם”. לוהט או פאתט? הציבור יצביע באגודלים ובקלפיות.

* הקטע על כרמל שאמה-הכהן לא פורסם ב”פירמה”, מאחר שהח”כ כבר הופיע במקום אחר ברשימת המשפיעים.
** גדי שמשון העיר לי: “זה שאתה לא יודע על המדורים של וייל בנענע סירקא 2000 זה פאק שלך, לא?”

העוקץ

ד”ר יוסי דהאן וד”ר איציק ספורטא לא היו מרוצים מהטיפול של עיתונות המיינסטרים בכלכלה ובחברה, וב-2003 עשו מעשה והקימו את הבלוג “העוקץ“, שעם הזמן נפתח גם לכותבים אורחים. שתיים מהאורחות, אורטל בן דיין ואשכר אלדן כהן, פרסמו בו פוסטים שאילצו את התקשורת הממוסדת לטפל בתלונות על עבירות מין וניצול מרות לכאורה שהיא לא רצתה לגעת בהן – פרשות פרופ’ אייל בן ארי ד”ר גדעון ארן ויצחק לאור.

ב-2009 קיבל העוקץ מימון מהקרן החדשה לישראל וגייס את העובד הראשון שלו, העיתונאי והעורך מירון רפופורט. עונת המחאות החברתיות העצימה את השפעתו של אתר השמאל, שנתן רוח גבית אידיאולוגית למחאה מחד וסיפק במה לביקורת רדיקלית עליה מאידך.

גיא לרר

בימים שב”אינטר-נט” עוד היה מקף, התקשורת ראתה בה מרחב מוזר המאוכלס בתמהונים שתפקידם לספק סיפורי צבע משונים. השנים עברו והאינטרנט יצאה מהמרכאות ובלעה את התקשורת. גיא לרר עשה מסלול דומה: פינת סרטוני רשת מצחיקים שהגיש, “הצינור”, הפכה ל”צינור לילה”, תוכנית יומית שבה הוא וסיידקיקים מתחלפים מגישים מיקס שמח של חדשות, תופעות רשת, סקופים שחורגים מהגטו הגיקי וכמובן סרטוני רשת מצחיקים. התוכנית מלווה בדף פייסבוק סואן ורייטינג גבוה יחסית לשעה המאוחרת. “התוכנית של לרר מאוד זולה ומאוד מצליחה. אולי הכי מצליחה ביחס עלות-תועלת”, העיד מנכ”ל חדשות 10, אורי רוזן.

מחאות אינטרנטיות זוכות לסיקור נרחב בצינור לילה, כולל הראיון הראשון עם דפני ליף שניה לפני הפריצה. אולי זו הסיבה שלרר מרגיש עכשיו נטוש, שלא לומר נבגד. “אומת האינטרנט בוחרת להגיב במתינות לנושא של ערוץ 10, וזה נשגב מבינתי”, אמר במפגש עם בלוגרים שעסק במשבר המאיים על קיום הערוץ. “אומת האינטרנט ידעה להתגייס לנושאים כמו המאגר הביומטרי, הרגשת נחשול אדיר שבא מהאינטרנט והבלוגים ועוצר עוול. זה לא קורה עכשיו”.

וואלה ברנז’ה

nrg ברנז’ה, חלוץ ערוצי הברנז’ה באינטרנט העברית, ונענע10 ברנז’ה נסגרו השנה, והשאירו הרבה עבודה לוואלה ברנז’ה, פינת שיחות המטבחון של התקשורת הישראלית, שעברה שנה סוערת במיוחד.

הסערה לא פסחה על אנשי וואלה ברנז’ה: העורכת ב-5.5 השנים האחרונות, הדס ריבק, פוטרה. חברתה וכתבת הערוץ לשעבר, ענת קם, נשלחה למאסר על הדלפת מסמכים צבאיים ל”הארץ”. מחליפתה של קם, אמילי גרינצווייג, עזבה לתפקיד מקביל ב”הארץ”. בוואלה שקלו אף לסגור את הערוץ, לפי דיווח באייס, אולם בינתיים מונה דוד אברהם, פליט נענע10 ברנז’ה, למחליפה של גרינצווייג. האם בקדנציה שלו הוא יזכה בכבוד המפוקפק לדווח על הפיטורים של עצמו ולכבות את האור ביציאה?

* יונתן כיתאין עדכן אותי שהקטע על וואלה ברנז’ה לא פורסם בסופו של דבר ב”פירמה”.

________________________
התפרסם במקור בגליון ינואר 2012 של מוסף פירמה של גלובס – 100 המשפיעים בתקשורת

תגובות

5 תגובות לפוסט “משפיעני האינטרנט | מתוך מוסף פירמה – 100 המשפיעים בתקשורת 2011”

  1. יונתן כ on 25 בינואר, 2012 16:58

    וואלה ברנז’ה נכנסה לדירוג?

  2. עידו קינן on 25 בינואר, 2012 17:38

    התבקשתי לכתוב עליהם, אז שיערתי שכן. לא?

  3. יונתן כ on 25 בינואר, 2012 18:54

    לדעתי לא

  4. אסף on 29 בינואר, 2012 13:21

    הפרופ’ המכובד שעמד בעניינה של אורטל בן-דיין, הוא גדעון ארן. אייל בן-ארי הוא פרופ’ אחר שעמד בפרשייה אחרת.

  5. שרון on 30 בינואר, 2012 15:07

    התוכנית של גיא לרר זולה לא רק ביחס עלות-תועלת.

פרסום תגובה