סופרים, עזבו את חוק הספרים – תבעטו במו”לים וצומטסקי!

פוסט של יהונתן קלינגר


רני גרף כתב בחדר 404 פרשנות מעניינת על חוק הספרים, אך פספס את הפואנטה. הבעיה בקיצור, למי שלא מכיר: בישראל, מה לעשות, פועל בעשור האחרון דואופול צומטסקי הבעייתי, שמורכב מרשתות הספרים סטימצקי וצומת ספרים. בגלל הדואפול, הרשתות מציעות מבצעי “ארבע במאה” שפוגעים, בסופו של דבר, בסופר הישראלי ובתרבות כולה. המאבק מאגד בצד הנכון שלו אנשים טובים כמו אלכס אפשטיין, סופר שמעודד רכישה בחנויות קטנות ועצמאיות כדי לשמור על תמלוגי הסופרים, ואת גרף, שעושה עבודת קודש בלתרגם ספרות שלא היתה בטוח מגיעה למדף אלמלא העבודה הפילנתרופית למחצה שלו בחלק מהמקרים.

אלא שגם אפשטיין וגם גרף טועים; הם טועים כי הם מטפלים בסימפטום ולא בבעיה. בעיית הארבע במאה, שלפיה הסופרים אינם מתוגמלים על יצירותיהם, היא לא בעיה של חנויות הספרים – היא בעיה של הסופרים. גרף מציע ש”אם חנות חפצה לערוך מבצע לספר – חדש או ישן כאחד – תתכבד ותעשה זאת על חשבונה שלה, ולא על חשבון חלקו של המו”ל”. כאן מתחילה הטעות של גרף, וכאן בדיוק הגיע הרגע להפוך את התקליט.

גרף מגיע מעולם ישן; אותו עולם שבו סופרים נאלצים לחתום על הסכמים מול מו”לים שאצל רובם חלקו של הסופר מגיע מ”רווחי” ההוצאה לאור, ועל כן פעמים רבות, כאשר יש “מכירה מיוחדת”, חלקו של הסופר הופך למזערי. כך, לדוגמה, כאשר שאלתי את אפשטיין לגבי גובה התמלוגים שלהם הוא זוכה כאשר נמכר ספר שלו במכירה מיוחדת, הוא ענה לי שמדובר ב-40 אגורות לעותק בערך. במצב כזה, מי שנדפק הוא לא המוציא לאור, ולא החנות שמוכרת את הספר, אלא הסופר עצמו. אם הסופר היה מחזיק בהסכם הגון מול המוציא לאור, ההוצאה היתה מתחייבת לתשלום מינימלי לכל עותק של ספר שנמכר, ואז שאלת המבצעים בחנויות בכלל לא היתה צריכה להשפיע על הסופרים.

הבעיה של שוק הספרים הוא שהוא שהסופרים מוותרים מהר מדי, ואם הם ילמדו ממה שקרה בשוק המוזיקה, הם יצליחו לנצח את המו”לים ואת חנויות הספרים. מה לעשות, מו”לים, כמו חברות התקליטים, אינם נחוצים בשוק שלנו היום. שוק הספרים עומד לעבור מהפכה בקרוב – הוא כבר משתנה, והוא הולך להמשיך ולהשתנות בדיוק כמו שוק המוזיקה: מעבר למצב של הוצאה לאור עצמית של ספרים, בלי מו”לים, וכנראה גם בלי חנויות ספרים.

בשנות התשעים, אם רצית להקליט אלבום, נדרשת ללכת לאחת מחברות התקליטים, כדי שזו תממן עבורך את ההקלטה היקרה ואת ההפקה העוד יותר יקרה. עשור עבר, ופתאום ציוד ההקלטה הפך לזול יותר, וניתן להקליט תקליט באיכות לא רעה בבית, ולמכור אותו באחת מחנויות המדיה הדיגיטליות. לקח עוד עשור, והיום ניתן גם לכתוב ספר בבית ולמכור אותו בחנויות ספרים דיגיטליות, בלי כל כאב הראש. כשאנחנו מדברים על חוק הספרים אנחנו מדברים על האינטרסים של המו”לים ושל חנויות הספרים. הפתרון האמיתי הוא להתנתק מהם.

אף חוק לא יוכל להגביל את החזירות של המו”לים הגדולים (אני רוצה להאמין שההסכמים של גרף לא דרקוניים כמו של ההוצאות הגדולות) או של רשתות הספרים; מה שכן יכול להשפיע היא התאגדות של סופרים שיאמרו יחד שהם לא מוכנים לחתום על הסכמים מקפחים, ושמעתה הפתרון הוא דרך זו: אין עוד “חלק של המו”ל” ו”חלק של הרשת”; החלק שלהם הוא נגזרת של רווחי המו”ל, הפתרון חייב להיות בכך שהם יקבלו תמורה עבור עבודתם קודם; הקניין הרוחני שלהם הוא הנכס, השאר זה רק ערוצי השיווק.


יהונתן קלינגר. צילום: יוסי גורביץ, cc-by-sa יהונתן קלינגר הוא עורך דין העוסק בתחום דיני המידע וכותב את הבלוג Intellect or Insanity, שם התפרסם הפוסט במקור. קלינגר טחן לאבקה את שקרי עלון תעודת הזהות החכמה בגליון ינואר 2012


הפרקים הקודמים של פולמוס צומטסקי בחדר 404:

לספר הבא אזדקק לכסף, הרבה כסף // רינה ארטשטיין
חוק הספרים המחורר יפגע במו”לים ובסופרים // רני גרף

איור פלסטלינה: טופי סטולר.

תגובות

21 תגובות לפוסט “סופרים, עזבו את חוק הספרים – תבעטו במו”לים וצומטסקי!”

  1. רני on 1 במאי, 2012 13:17

    קודם כל: תגובה מרתקת. תודה.

    ועכשיו לויכוח.

    א. אני אכן לא חותם הסכמים דרקוניים עם סופרים. ניתן לשאול את כל השניים שהוציאו אצלי ספרי מקור (נורית זרחי ואסף שליטא).

    ב. המוקד שלי הוא ספרים מתורגמים, כך שהרוב הכמעט מוחלט של הסכמים שאני חותם הוא עם סוכנים מחו”ל.

    ג. אני לא מוציא יותר ספרי מקור. מדיניות שהתחלתי לנקוט בה לאחר שההפסדים על שני ספרי המקור (שנבעו בחלקם גם מתנאי שוק הספרים בארץ כפי שהוא כרגע) היו כבדים מדי עבורי. זה לא אומר שאני לא אוציא בעתיד, אבל כרגע עצרתי אפילו את משלוח כתבי היד להוצאה. אין טעם לטפח אשליות באנשים.

    ד. והנה העיקר: אני ממש לא מסכים עם הנחת היסוד שלך שבעולם הדיגיטלי החדש לא יהיה צורך יותר בהוצאות לאור. שים לב שיש להבדיל בין דפוס לבין הוצאה לאור. הוצאה לאור אינה ספק של שירותי דפוס ועריכה לשונית. הוצאה לאור מעניקה איזשהו חותם של (איכות? קו מסוים? טעם? ) מקצוענות. לא סתם סופרים קשורים בעבותות שקשה לנתק לעורכים שלהם. הוצאה לאור של ספרי מקור ותרגום כאחד היא חלק אינטגרלי מהפקת הספר, ושותפה (מלאה או לא) לתהליך היצירה עצמו. עורכי מקור מלווים את הסופרים שהם בחרו (והבחירה הזו חשובה משום שלעורכים יש את הניסיון המקצועי שלקוראים מזדמנים אין, פשוט משום שהם קוראים מנוסים הרבה יותר, לא בגלל שום טעם אליטיסטי כלשהו).

    להוצאה לאור אין שום בעיה לעבור לעידן הדיגיטלי ולספק את אותו הדבר שסיפקה גם בעולם הנייר. מכאן גם ההבדל הגדול מעולם המוסיקה.

    הניסיון מלמד שספרים בהוצאה עצמית (נייר או דיגיטלי) – זה רק עניין טכני של פורמט) נוטים להיות הרבה חובבניים, לוקים באריכות יתר וזקוקים – במקרה הטוב – ליד של עורך. במקרה הפחות טוב מוטב היה שחלק מהספרים הללו לא היו יוצאים לאור כלל. דיגיטלית או לא.

    העולם החדש, אני טוען, יוכל להסתדר ללא בתי דפוס. לא יוכל להסתדר ללא הוצאות לאור.

  2. גילי on 1 במאי, 2012 13:28

    יונתן, רק לידיעתך: הקונבנציה הנהוגה כיום גם בארץ וגם בחו”ל, היא שסופר מקבל מהוצאת הספרים מקדמה כלשהי על חשבון תמלוגים עתידיים. בעולם מתוקן, המקדמה לבדה אמורה היתה לספק את צרכיו המידיים של הסופר. כך במצב שבו הספר אינו “מחזיר את עצמו”, ההוצאה היא שסופגת את ההפסד, אבל במצב שבו ספר מצליח מאוד הסופר יקבל תמלוגים מעבר למקדמה שכבר קיבל, כבונוס יפה. בישראל המקדמות הללו נשחקו מאוד, כי כבר הרבה שנים השוק חולה, והמו”לים עושים מה שהם מוכרחים כדי לשרוד. לא מתוך חזירות, ולא כי הם מתעשרים על חשבון הסופרים – המו”לים ברובם סופגים הפסדים אדירים.

    מהמצב הקיים בישראל היום, מרוויחות רק הרשתות. זהו רווח קצר רואי כי בינתיים הן פוגעות פגיעה אנושה בכל תעשיית המו”לות ובמעמד היוצרים. מי שחושב שהמהפכה האלקטרונית – שבוודאי תגיע, במוקדם או במאוחר – תפתור את כל הבעיות הללו, כנראה לא מבין את ההבדל בין הוצאה לאור לבין דפוס. וראה תגובתה של תמר מעליי.

  3. גילי on 1 במאי, 2012 13:30

    מעניין מה קרה לתגובה שניסיתי לפרסם. נעלמה בחלל הוירטואלי, או סתם מתעקשת לא להופיע אצלי על המסך?

  4. ציפי- סיפור פשוט on 1 במאי, 2012 14:20

    התגובות לפולמוס מאוד מרגשות ומחזקות.

    בדומה למה שרני גרף כתב על הצורך בשימורן של הוצאות לאור (אולי במתכונת רזה יותר), על המפגש בינן לבין הסופר, החותמת שהוצאה מעניקה לספר ואיכות היצירה שיוצאת לאור בסופו של דבר כתוצאה מהמפגש בין הוצאה לסופר – אני רוצה להעיד על תהליך דומה שעובר על החנויות העצמאיות.
    כחנות עצמאית ששמה דגש על הבחירה ביצירה שהיא מציעה לקהילה שלה ומאמינה עדיין בחשיבות תרבות הקריאה, אנשים שפוקדים את החנות נותנים לנו את ההכרה בכך שהם כן זקוקים למקום פיזי, למרחב ספרותי עמוק יותר מעבר למכירת ספרים. הם מחפשים מקום להיות בו שותפים גם בביקורת, לפעמים גם בכתיבה ותמיד במפגש עם סופרים ואנשי תרבות.

    כדאי גם לזכור כי בארצות בהן נכנסה התרבות הדיגיטלית בצורה חזקה, הרשתות קרסו וחנויות הספרים העצמאיות זוכות לעדנה מחודשת.

  5. צפריר כהן on 1 במאי, 2012 15:41

    רני:

    ד. למה העורכים חייבים להיות חלק מהוצאות ספרים?

    יכול להיות שלעורכים צריך להיות חלק חשוב יותר. יכול להיות ששמם צריך אפילו להופיע על הכריכה (במקום שם ההוצאה).

  6. רני on 1 במאי, 2012 16:14

    צפריר:

    1. כי אני לא מכיר עורכים רבים שיסכימו לחכות לספר מזדמן בין עבודה לעבודה. הוצאה לאור מספקת להם פרנסה קבועה, בין אם הם פרילאנסרים ובין אם הם שכירים.

    2. את הניסיון המקצועי עורך יקבל רק במקום שמוציא ספרים לאור באופן קבוע. כמו בכל מקצוע גם פה יש שלבים. ללא בית הוצאה לאור יהיו פחות עורכים מקצועיים.

    3. גם היום יש סדרות מסוימות (במסגרת בתי הוצאה לאור) שמפרסמות גם את שם העורך על הספר. לא במקום שם ההוצאה לאור אלא בנוסף. הוצאה לאור מספקת הרבה יותר מרק שירותי עריכה.

  7. יהונתן on 1 במאי, 2012 16:55

    רני,
    הנחתי שאתה לא דרקוני כמו האחרים, אבל בהסכמים שאני ראיתי מדובר על עלבון לסופר. הסיבה היא פשוטה: Double Dipping; קודם כל, ההוצאה מחלקת את ההכנסות לסופר מתוך “רווחים”. ואיך רווחים מוגדרים? מכירות בניכוי ההוצאות שההוצאה הוציאה. כלומר, במצב כזה, קודם כל, צריך להחזיר את כמה שהם השקיעו (וזה בסדר, זה המחיר של הכסף), אבל אחר כך, השוויון צריך להתקיים.

    כלומר, כן: ברור לי שאתה תו איכות, וברור לי שאתה עושה עבודה חשובה מאוד. אבל גם ברור לי שאם יש לי כסף משלי (ולא הרבה יותר מדי, משהו באיזור העשרות אלפים בודדים) אני אוכל לשלם לעורך בעצמי, ולגרפיקאי, ואלה יבצעו עבודה.

    במצב כזה, אני מוציא בעצמי את הספר לאור, מוכר אותו באמאזון ודומיו ומקבל 70% מההכנסות (לא רווחים, לא תקבולי הוצאה לאור, הכנסות בכלל, מכירות ברוטו).

    עכשיו, אם אני מצפה לראות להיט, אז אני בסדר.

    בוא נדמיין, לרגע, שיש סופרים עם אינטרס אלטרואיסטי למחצה, והם מפרישים מתוך ה70% כסף. במצב כזה, מה יקרה? הם יכולים לממן לסופר הבא את הספר שלו, תמורת אחוזים ברווחים. זה גם לא חייב להיות ככה: אני יכול ללכת לKickStarter ולהגיד: היי, יש לי רעיון מצוין לספר, בואו תתנו לי עכשיו 5$ כל אחד מכם, אני אשלם לעורך ולכל שאר השרשרת ואתם תקבלו עותק ראשון.

    רוצים גם עוד בונוסים? שלמו עוד קצת ותקבלו את זה.

    ואז מה? איך אתה רואה את העבודה שלך בעולם כזה?

  8. שונרא on 1 במאי, 2012 18:14

    הוצאה לאור כרוכה בהרבה יותר עבודה מאשר לכתוב סיפור ולשלוח אותו אל המרחב הציבורי, מתוך תקווה שמישהו ישלם עליו, יהונתן.

    מלבד כל העבודה הנראית לעין שעושים כל האנשים שמקבלים תשלום מההוצאה לאור (עורכים, מגיהים, מעצבים, מדפיסים וכורכים, מדברים-עם-עיתונאים ואנשי הנה”ח שמגבים את כל העסק), ההוצאה לאור עושה שירות חשוב של בחירה – שירות שבלעדיו הקוראים ימצאו את עצמם משקיעים עוד יותר זמן מאשר היום בלברור בין הגבבה לספר של ממש. ורוב מה שמגיע להוצאות לאור כיום הוא קש וגבבה.

    לגמרי ייתכן שזה הכיוון שהמציאות צועדת אליה. גם האינטרנט צעדה לכיוון הזה – ואז האינטרנט עשה פניית פרסה וחזר לכיוון שבו אדם יכול לסמוך על גורמים כלשהם כדי לברור מידע טוב מתוך כל השפע. ומי שמציע את המיון הזה (גוגל, פייסבוק) מוערך כרגע במיליארדים.

    אבל תקופת הביניים תהיה בעייתית. מעטים הם הסופרים שמסוגלים ליצור את המערך העסקי שנחוץ כדי להביא את הרעיונות שלהם ממחשבה-תועה למצב של ספר כרוך וקריא. המאמץ הנדרש יוציא ממעגל הסופרים הפוטנציאליים סופרים רבים, שלא יוכלו להקדיש לאותה מלאכת הוצאה לאור את הזמן הנדרש לה – גם אם הם מסוגלים נפשית להתמודד עם העולם העסקי.

    רני צודק, לדעתי. ויהונתן? יהונתן אופטימיסט לגבי יכולת הכתיבה והשיווק וניהול העסקים של אנשים שבדרך כלל רוצים בעיקר לספר סיפורים.

  9. רני on 1 במאי, 2012 19:27

    שונרא, מסתבר, השתמשה ביכולותיה וחדרה למוחי כדי לגנוב את מילותיי. אז מה ששונרא אמרה.

    רק אוסיף שכמות כתבי היד הבוסריים שאינה ראויה לראות דף מדפסת או פיקסלים דיגיטליים היא עצומה. מתוך אלפים שקבלתי בזמן שעוד קבלתי כאלה, רק בודדים היו ראויים לטיפול מקצועי. אז מעבר לשירותים של עורך מקצועי, מגיה וכו…, יש פה גם את מרכיב הבחירה שהוא אחד השירותים החשובים ביותר שמציעה הוצאה לאור. במיוחד כשבכל הוצאה לאור המדדים והדגשים הם קצת שונים וכך מתקבל מגוון רחב של עבודות שהחלו עם כשרון שזוהה על ידי אנשי מקצוע וטופל בידי מקצוענים בעלי ניסיון בטיפול בספרים.

    ממש כשם שלא אלך לרופא לא מקצועי, שרברב לא מקצועי, או מקים אתרים לא מקצועי, אני – כלקוח – לא רוצה לשלם עבור ספר לא מקצועי. והדרך היחידה שלי כלקוח לזהות ספר מקצועי שעבר איזשהו מחסום איכות (או מה שאני מחשיב כאיכות) הוא בקניית ספר שיצא בהוצאה שאני סומך על הטעם והמקצוענות שלה. את כל זה, יהונתן, המודל שלך לא מציע.

    וכן, אני בטוח שתוכל להביא לי מספר מקרים שמנוגדים לכל מה שאמרתי פה- אבל אם תבדוק אותם כנגד הרקע הכללי תראה שמדובר ביוצאים מן הכלל שמעידים על הכלל, ולא בכלל.

  10. דודו on 1 במאי, 2012 20:13

    בקיצור רני טוען שהערך המוסף שלו הוא כמו של טוקבקיסט ותיק ורב מוניטין באמאזון עם רקורד ארוך של ביקורות ספרים שקולעות לטעם הקהל.

    לצערו, בעולם החדש אי אפשר להתפרנס מלהיות טוקבקיסט ספרים..

    כל מה שחסר זה שסופר רבי מכר מפורסם יוציא את הספר הבא שלו באופן עצמאי היישר לאמאזון בלי מתווכים.

    אה, זה כבר קרה:
    http://www.guardian.co.uk/books/2012/feb/08/self-published-author-amazon-ebook

  11. צפריר כהן on 1 במאי, 2012 20:43

    שונרא:

    * עורכים, מגיהים: בסדר
    * מעצבים: בסדר
    * מדפיסים וכורכים: לא בדיוק (בהנחה שיש קורא אלקטרוני)

    * מדברים-עם-עיתונאים: למה?
    * ואנשי הנה”ח שמגבים את כל העסק: יהונתן טוען שמודל המימון יכול להיות שונה.

    * בחירה: באינטרנט הבחירה נעשית בדיעבד. חסמי הכניסה נמוכים בהרבה. הטענה שהדרך היחידה של לקוחות לזהות ספרים טובים היא לפי מותגים נראית לי תמוהה ועלבון לאינטליגנציה של הקוראים.

    לעניין בעלי המקצוע יש לציין שלא מעט יוצרים בחרו במקימי אתרים אינסנט (MySpace ושות’). הניחוש שלי הוא שרוב היצרים העצמאיים משתמשים בכל מיני שרותי אתרי אינסטנט ולא השקיעו יותר מדי בהתחלה בעיצוב מקצועני.

  12. רני on 1 במאי, 2012 21:06

    למה עלבון לאינטיליגנציה של הקוראים? ככה אני בחרתי ספרים לקריאה עוד לפני ימיי כמו”ל, וככה אני בוחר ספרים לקריאה גם היום (ספרי קריאה לצרכיי כקורא, לא לצרכים מקצועיים) כשאני כבר קורא חלק מהספרים שלי בקינדל. משהו לא בסדר באינטיליגנציה שלי?

  13. צפריר כהן on 2 במאי, 2012 00:25

    מה שלא בסדר: הניסיון שלך יכול להראות שדרך מסוימת שאתה מכיר עובדת (או לא). הניסיון שלך לא יכול להראות שדרך שאתה לא מכיר לא עובדת.

    לדוגמה: דרך אחרת שלי לזהות ספר טוב לקריאה היא שחבר (חבר? מכר?) שלי המליץ עליו. או שקראתי ספר אחר של אותו סופר. או שקראתי פרק לדוגמה שמישהו פרסם איפשהו.

  14. רני on 2 במאי, 2012 01:00

    יפה. בשום מקום לא טענתי שזה הקריטריון ניחיד. לשם הסופר יש גם משקל אצלי. סופר שקראתי ספרים אחרים שלו ושמצא חן בעיני, סביר להניח שארכוש את ספרו הבא. מצד שני, אין סיכוי שארכוש ספר חדש של סופר חדש שיצא בהוצאה עצמית. יש סיכוי (אפילו גדול) שארכוש ספר של סופר חדש שיצא בהוצאה מוכרת. תלוי בגורמים נוספים, כמובן (נגיד – עלילה, קריאת דף הפתיחה עוד בחנות וכו…). לספר שיצא בהוצאה עצמית אני אפילו לא אגש. הניסיון שלי עד כה הראה לי רוב הספרים הללו לא היו ראויים, ואני לא אבזבז את זמני על ספר של סופר חדש שלא יצא תחת איזשהו חותם של הוצאה מוכרת. זה שכל ילדון יכול להדפיס ולשווק משהו לא אומר שאני אתייחס למשהו הזה.

    הדוגמא שלך ממש נחמדה. אם היית טורח לקרוא את התגובה הקודמת שלי הייתי רואה שטענתי שם שיהיו מקרים יוצאים מהכלל שאינם מעידים על הכלל. יש לך, אולי, סטטיסטיקה שמלמדת כמה פעמים זה קרא לסופרים בהוצאה עצמית וכמה פעמים זה קרה לסופרים שהוציאו בהוצאה מוכרת?

  15. צפריר כהן on 2 במאי, 2012 08:37

    דודו, צריך להיזהר גם מאמזון, אפל, גוגל ושות’: עם כל הכוח שיש לצומת ספרים ולסטימצקי, הם לא מנסים להגביל אותך לקרוא את הספרים שלהם רק בחנות שלהם.

  16. דפנה on 2 במאי, 2012 22:45

    מה לגבי ספרים דיגיטליים? האם כשמו”ל מוכר דרך חנות ספרים דיגיטליים הוא גם כן מקבל חלק זעום מהמכירה?
    ראיתי ספרים של גרף גם ב”עברית” וגם ב”מנדלי”, כשספר נמכר שם ב-40 ש”ח, האם גם אז החנות לוקחת 50%? לדעתי המעבר לספרים הדיגיטליים זו הזדמנות עבור ההוצאות. הזדמנות להתנתק מהכבלים של הדואופול ואולי גם להרוויח יותר.

  17. יואב on 3 במאי, 2012 15:19

    מצחיק שאין פה אף אחד מהצד של החנויות והרשתות.

    הם בטח היו אומרים(אין לי שום קשר למכירת ספרים):

    אנחנו צריכים להוציא כסף על מקום, ועל עובדים, וכל השאר עוד לפני שמכרנו את הספר הראשון. ואז חלק מהספרים נמכרים וחלק לא. חלק גדול מאוד לא נמכרים.

    אז כדאי לחסות קצת הפסדים, על ספרים ששוכבים בחנות כבר הרבה זמן, אנחנו עושים מבצעים של 4 במאה, כי זו הדרך היחידה להחזיר טיפה מההשקעה.

  18. רון on 4 במאי, 2012 12:42

    תגובה ליואב:

    הם לא היו אומרים את מה שאתה חושב כי:

    א. הם מחזיקים את הספרים בקונסיגנציה, מה שאומר שהם לא שילמו עליו ולא ישלמו עליו עד שלא ימכרו אותו, אז חוץ ממקום, זה לא עולה להם להחזיק אותו. מקום זה כסף, נכון, אבל לא כל כך הרבה.

    ב. למכור ספר ב 88 זה כמעט כמו למכור 4 ספרים ב 100. הם מקבלים את החמישים אחוז שלהם בכל מקרה, ואם מקום שווה כסף, אז עדיף למכור אחד ב 88 ולא 4 ב 100. הסיבה שהם מוכרים 4 ב 100 זה כי הם יכולים. (לכופף את המו”ל).

  19. יואב on 6 במאי, 2012 14:10

    כנראה גם כי הם יכולים למכור 4 במאה ולא אחד ב 88.

    נראה כי ההסכמים הקיימים מעודדים את החנויות למכור הרבה ספרים בזול – אין עלות פר ספר, ולכן משתלם למכור יותר במחיר נמוך יותר ומהר יותר.

    זה אומר שהבעיה היא לא המחיר של הספרים, אלא ההסכמים בין הרשתות למו”לים. אם על כל ספר שנמכר המו”ל היה מקבל את החזר ההוצאה (עלות הדפסה, נגיד, 10 שקל) לפני החלוקה ברווחים, אז החנויות לא היו מזדרזות להוריד מחירים כל כך מהר. (חצי מ 15 זה הרבה פחות מחצי מ 25)

  20. צריכה עזרה? על מה אני מדברת כשאני מדברת על קריאה | פולמוס צומטסקי | חדר 404 on 9 במאי, 2012 18:39

    […] • חוק הספרים המחורר יפגע במו”לים ובסופרים // רני גרף • סופרים, תבעטו בצומטסקי ובמו”לים // יהונתן קלינגר • ספר אינו בגד // ענת קרמנר וינשטיין • ביקור ב”דוקטור […]

  21. שבוע הספר: איריס בראל ואבי שומר חותמים על ספרם “4 ב-100″, עכשיו בדוכני צומטסקי | חדר 404 on 10 ביוני, 2012 17:30

    […] • חוק הספרים המחורר יפגע במו”לים ובסופרים // רני גרף • סופרים, תבעטו בצומטסקי ובמו”לים // יהונתן קלינגר • ספר אינו בגד // ענת קרמנר וינשטיין • ביקור ב”דוקטור […]

פרסום תגובה