על מה אני מדברת כשאני מדברת על קריאה | פולמוס צומטסקי

פוסט של ציפי גוריון


תיאלצו לסלוח לי היום, קוראיי, על הנאום הגדול שלי. אני מבקשת שתדמיינו אותי נואמת אותו בעיניים בורקות ובלסת נחושה, או משהו כזה, משום שהנאום הזה הוא בנפשי. זה קרה ככה, ששני דברים הגיעו בדיוק יחד ופשוט שינו לי את התפיסה. אולי לא שינוי דרסטי, אולי חלק מזה כבר היה קיים איפשהו באחורי מוחי הקודח, אבל שני משתנים הגיעו וגרמו לאיזשהו מפץ זעיר במה שחשבתי על התעשייה שאני חלק ממנה.

הראשון שבהם הוא הקמפיין נגד רשתות הספרים שפצח בו הסופר (הנפלא!) אלכס אפשטיין. אפשטיין פתח את מה שיקרא לימים (שבועיים בערך, דברים עובדים מהר בעידן האינטרנט) “פולמוס צומסטקי“. זה התחיל במניפסט קצר ומנוסח היטב שפרש את משנתו לגבי קנייה בחנויות ספרים עצמאיות ולא בדואופול צומת ספרים את סטימצקי. לאחר מכן הגיעו כמה כתבות בעד ונגד בבלוג של עידו קינן, חדר 404, שנתן מקום מכובד לדיאלוג אודות הפולמוס.

בין לבין, אפשטיין החל בהדגמה חיה למה שעתיד לקרות לתעשייה שהרשתות גוזלות ממנה באופן עקבי את הכנסתה: אין כסף למתרגמים ולעורכים, לפיכך התרגום יעשה על-ידי גוגל טרנסלייט והעריכה בעזרתו האדיבה של האוטוקורקט בסמארטפונים. התוצאה מצחיקה ועצובה בו-זמנית, וכל מי שעד כה קנה לפעמים ברשת ולפעמים בחנות עצמאית, תלוי מה היה קרוב יותר, יתקשה להמשיך כך אחרי שיקרא אותה.

הגורם השני קשור בהתמכרותי הקלה לספרי בישול. אנחנו מחזיקות בחנות מבחר גדול של ספרי בישול מחו”ל. כחובבת התחום, אחת לכמה זמן אני מחפשת ספרים חדשים עם העדפה לספרי בישול שלא מונים רכיבים ונותנים הוראות, אלא כאלה שמעבירים עולם בזעיר-אנפין, שמספרים סיפור. באחד מחיפושיי נתקלתי בספר בשם Bi-Rite Market’s Eat Good Food, ומה ששבה אותי הייתה בעיקר כותרת המשנה: A Grocer’s Guide to Shopping, Cooking and Creating Community through Food.

הסיפור הוא כזה: מכולת עוברת בירושה מדור לדור. בבוא היום מקבל אותה סאם מוגנם, שף שמחליט שהמכולת הזו תהפוך למשהו אחר לגמרי, וכך הוא מקים מכולת אורגנית ראשונה מסוגה, כזו שיש בה אך ורק מוצרים הוגנים ועד כמה שניתן ממגדלים מקומיים, מעדניה לגבינות, מעדניה לבשר ומטבח קטן שמנפיק אוכל טוב. Bi Rite Market הפך להצלחה גדולה. הם פתחו גלידריה קטנה ומרכז קהילתי שסובב סביב אוכל ומארח הרצאות, סדנאות ומפגשים עם יצרנים קטנים ומקומיים. חוויית הקניה שהם מספקים הפכה לשם דבר והלקוחות החוזרים הפכו לקהילה.

ישבתי עם הספר וסיכמתי לעצמי את מה שיש לו לומר על צרכנות נבונה בשוק האוכל. את רוב הדברים שסאם מוגנם כותב אפשר להעתיק כמעט מילה במילה, עם כמה שינויים הכרחיים, לשוק הספרים. הוא כותב, פחות או יותר, ככה:

בשנים האחרונות יותר חשוב לנו לדעת מאין האוכל שלנו מגיע. לא לאכול מזון מעובד מדי, להיות בקשר עם מי שגידל אותו עבורנו. פעם קהילה הייתה חלק בלתי-נפרד מחווית הקניות, החיבור בין הקונים למוכרים היה מובן מאליו (זוכרים את מחלק הקרח, את בעל המכולת שאפשר למצוא אצלו גם סנדוויצ’ים ולרשום בהקפה, את הסנדלר ואת החייט? מאבק המכולות החדש בארץ לגמרי עוזר לנו להיזכר), הרשתות וחנויות גדולות שיש בהן הכול- אוכל, בגדים, כלי בית, ספרים – הן עניין חדש יחסית שנותן חוויה אנונימית, אף אחד לא מכיר אותך בשמך, אף-אחד לא יודע מאין המוצרים מגיעים ולא שש לענות על שאלות. החזרה שיש בשנים האחרונות למגמה של חנויות קטנות וקהילתיות מביאה גם לצרכנות נבונה. יותר אנשים רוצים לדעת מאין המצרכים מגיעים ומה עדיף לכלכלה המקומית.

אפשר, פתאום הבנתי, להשוות את רשתות הספרים לסופרמרקטים הגדולים: מחזיקים את כל החברות ואת כל המוצרים. מוצר שמקבל מקום גדול ומרכזי יותר, פרסום נרחב, מקבל את המקום הזה לא מפני שהוא טוב אלא מפני שמשווקיו שילמו על כך. לחשוב שברשתות ספרים זה לא כך- זו תמימות.

אמנם גם אצלנו יש הנחות, והן אולי פחות גדולות מאלו שיש ברשתות משום שכוח הקניה שלהן משמעותי יותר, אך ככל שתקנו יותר בחנויות קטנות ופחות ברשתות- כוחן של החנויות הקטנות יגדל וכוחן של הרשתות יפחת. מה גם שאצלנו תוכלו לצאת עם ספר אחד בהנחה ולא תתבקשו לבחור עוד כמה כדי לקבל אותה.

השפע שיש היום גורם לנו להעדיף מחיר ומותג על-פני איכות, כותב מוגנם. אתם צריכים להבין כי בעסק קטן תוכלו לקבל שירות יותר קשוב, פחות מכוון-מכירתית, כל שאלה תתקבל בהבנה ותיענה משום שהעובדים מחוברים יותר לעבודתם ומתוגמלים ללא קשר למכירת מוצרים מסוימים. כשספר עולה לרשת 20 שקל, ההוצאה מקבלת הרבה פחות כסף ולא יכולה לשלם כראוי לעובדיה, שמנסים לייצר מוצר מוגמר ואיכותי: הסופר, המתרגם, עורך התרגום, העורך, הלקטור, המגיה, המביא לדפוס ועוד.

יתרה על כך, כשרשת משלמת 20 שקל על ספר ורוצה להרוויח ממכירתו, זה מביא לכך שכל העובדים בחנויות שלה יחיו משכר מינימום, גם המנהלים ירוויחו מעט, למעשה כל עובדי החברה ירוויחו פרוטות פרט להנהלה הבכירה: כלומר, הכסף שצרכן משלם ברשת ספרים אינו קשור כלל למי שעסקו במלאכה והוציאו את הספר לאור. כשרשת מפתה את הצרכן במבצעים, היא גם משפיעה על טעם הקהל. כשעבדתי ברשת, קרה אולי פעם-פעמיים ביום שלקוח קנה ספר שאינו במבצע. כך הרשתות והמו”לים הגדולים מעצבים באופן הרבה יותר משמעותי ממה שהיינו נוטים לחשוב את חווית הקריאה של ציבור הקוראים . כיוון שהקהל, בצייתנות מפתיעה, יקנה רק מאותן הוצאות גדולות שמשתתפות במבצעים.

אצלנו בחנות למשל, אנחנו מחזיקות רק את מה שהיינו מוכנות שיהיה אצלנו בבית. שלא בדומה לשוק המזון, עולם הספרות עובר עכשיו מהפך דיגיטלי. כוחנו במקרה זה, דומה מאוד לזה של בעלי הוצאות קטנות, כמו שכותב רני גרף. אנחנו עושות יותר מלמכור ספרים שמודפסים על נייר. לא כל ספר חדש נכנס לחנות, אנחנו שואלות את עצמנו תמידית אם הספר החדש מספיק טוב מבחינת תוכן, אם הוא עשוי טוב, אם הוא מכבד את הצרכן שמשלם עליו ואת הסופר שכתב אותו מבחינת איכות התרגום, איכות הדפוס. האוצרות הזו יוצרת מצב שבו אנחנו יודעים שמי שיוצא מהחנות עם ספר- יצא בודאי עם ספר טוב, ומי שנכנס יודע שכל הספרים נבחרו ידנית ולפיכך אפשר לסמוך עלינו.

אם יש משהו אחד ברור שלמדתי מהקמפיין של אלכס ומאותה הקדמה מאירת-עיניים של ספר בישול אחד, שורה תחתונה, היא כזו: אנחנו בבעיה. בכוחו של כל צרכן להיות חלק מהבעיה או חלק מהפתרון שלה. כלקוחות, עלינו להיות מודעים להשפעה שיש בכל  רכישה שלנו. כשאנחנו קונים ברשתות- אנחנו חלק מהבעיה. כשאנחנו קונים בחנויות קטנות- אנחנו חלק מהפתרון.

ממש כמו ב-Bi Rite Market, נוצרה אצלנו קהילה. היא אמנם קטנה, אך נאמנה ומשמחת ומאפשרת איזשהו דיאלוג מתמשך. קיבלנו לעת עתה לא מעט תגובות, ברובן חמות, על הפצת הקמפיין של אלכס. תגובה אחת שחזרה על עצמה הייתה שלא לכל אחד יש חנות עצמאית ליד הבית. ובכן, ראשית, זוהי רשימת החנויות העצמאיות שנאספו נכון להיום ברחבי הארץ (ושימו לב לדף הפייסבוק החדש של חנויות הספרים העצמאיות בישראל), ונשמח אם היא תגדל ותתרחב, מה שבהחלט עשוי לקרות אם כולנו נחזור לקנות בחנויות העצמאיות. לעת עתה, בחודש מאי, מי שמתגורר מחוץ לתל-אביב יכול להזמין אצלנו ספרים ונשלח לו אותם ללא עלות המשלוח. אתם מוזמנים, כמובן, להגיב, להתדיין, ולהפיץ את המהפכה הקטנטונת (בינתיים) שלנו. נשמח לשמוע מה יש לכם לומר.


ציפי גוריון, בעלת תואר שני בספרות עברית, עובדת בחנות הספרים העצמאית “סיפור פשוט“, שבאתרה התפרסם הפוסט במקור


הפרקים הקודמים של פולמוס צומטסקי בחדר 404:

לספר הבא אזדקק לכסף, הרבה כסף // רינה ארטשטיין
חוק הספרים המחורר יפגע במו”לים ובסופרים // רני גרף
סופרים, תבעטו בצומטסקי ובמו”לים // יהונתן קלינגר
ספר אינו בגד // ענת קרמנר וינשטיין
ביקור ב”דוקטור ספר” // יהונתן זילבר
מבחר תרגומי מכונה מספרות המופת בעולם, חינם אין כסף // אלכס אפשטיין

איור פלסטלינה: טופי סטולר.

תגובות

24 תגובות לפוסט “על מה אני מדברת כשאני מדברת על קריאה | פולמוס צומטסקי”

  1. יובל on 9 במאי, 2012 19:54

    קנו ספרים בחנויות הקטנות, אחרת יתחילו להשתרבב אליהם משפטים כמו ״כשרשת מפתה את הצרכן מבצעים״.

  2. ציפי on 9 במאי, 2012 20:08

    אוי סליחה, נשמטה לי “ב”, אני לוקחת הכול בחזרה, קנו רק ברשתות.
    (אופסי)

  3. רני on 9 במאי, 2012 20:11

    פוסט מצוין ואינטיליגנטי.

  4. נועה on 9 במאי, 2012 20:30

    איך לעזאזל יכולה להיות מעדניית בשר במקום שאמור לקנות “אך ורק מוצרים הוגנים”? קאם און, כמה עמוקה ההכחשה?

  5. ערן on 9 במאי, 2012 20:30

    כתבתי את זה בפייסבוק אחרי שקראתי את הפוסט אצל ציפי, אז נו, אכתוב גם כאן:

    ההקבלה לרשתות המזון הגדולות וחנויות האוכל הקטנות (או שווקי האיכרים) מעניינת, ומציבה בעיה. כולם חייבים לקנות אוכל. לחלק מהאנשים חשוב להשקיע באוכל איכותי, או מקומי, או אורגני, או כזה שהם יודעים מי ייצר אותו. אבל הרוב יסתפק בלקנות מהסופר. נראה לי שזה דומה עם ספרים, ואפילו מוקצן יותר. לא כולנו *באמת* מתעניינים בספרים ובסופרים שאנחנו קוראים. עם הספר, קוראים לנו, אבל הרוב באמת קונים מה שדוחפים ומה שבמבצע כי לא לכולם באמת אכפת מאיפה הקפה שהם קונים ואם הוא מסחר הוגן כמו שלא אכפת להם כמה קשה עבד המתרגם של ספר המתח בשקל שהם קונים.

    מה שכן, אני מאמין שבקרוב נראה שינוי מהותי בשוק כשהקוראים האלקטרוניים יהיו נפוצים יותר ויעבדו סוף סוף עם עברית כמו שצריך. ואז נוכל לראות את מה שקרה עם המוזיקה. הפצה ישירה של ספר לקורא, קשר ישיר בין סופר לספר ללא המידלמן של חנויות הספרים הגדולות, ויישאר מקומן של החנויות הקטנות, עם היחס האישי, החנויות המתמחות וכדומה.

  6. עדי שורק on 9 במאי, 2012 21:28

    תודה על הפוסט המצויין ומעורר ההשראה.

  7. רונן on 10 במאי, 2012 00:25

    כשהספרים הדיגיטלים ייכנסו חזק, כל הדיון יהפוך ללא רלוונטי, כי החלק של חנויות הספרים ירד. ככה זה בארצות שזה כבר נכנס: הספרים יעלו 30 שקל ועדיין הסופרים יוכלו לקבל 10 שקלים לעותק (לעומת ה 80 אגורות שעכשיו)

    אז כבר לא יתלוננו על ה “אבא במאה”

  8. קש וזפת on 10 במאי, 2012 06:23

    פוסט מעניין, נראה טוב אבל במחשבה שניה הטיעונים בו לא מחזיקים מים (גם לא קולה).

    בטרם נדבר על הספרים שאנו רוכשים, אולי הגברת תואיל לספר לנו איזה גבינה היא רוכשת, אלו חפיסות שוקולד וסגנון בגדים.

    יש לי ניחוש מהיר: היא קונה מותגים.

    מותגים הם העוולה של המאה ה-21, בדיוק כמו חנויות הספרים. אלא שכאן פגעו לך בכיס ושם לא, ולכן את חלק מהעדר שקונה את מה שמכתיבים לו במקום ללכת לחנויות הקטנות, לחפש את המוצרים האיכותיים ולתמוך בעסקים הקטנים.

    המאה ה-21 מחנכת אותנו להיות רכושניים. הפרסומות הלא נלאות מחנכות אותנו לרדוף אחר מותגים. הספרים הם רק הסימפטום; לתקן רק את הסימפטום בלי הבעיה עצמה, לא יועיל לאיש.

  9. ציפי on 10 במאי, 2012 09:45

    רונן, תיירים שמגיעים ארצה ונכנסים לחנות שואלים אותי הרבה על מצבנו. מה שהם מספרים, בעיקר אלה מארה”ב, זה שבעקבות המהפכה הדיגיטלית הרשתות הגדולות קורסות והחנויות העצמאיות עם האופי המיוחד זוכות לעדנה מחודשת. אם כך- הבו לי מהפכה דיגיטלית כמה שיותר מהר.

  10. עירא on 10 במאי, 2012 10:26

    עמודו!

    המהפכה הדיגיטאלית מובלת בעיקר ע”י ספרים תחת DRM (ידוע גם כ-‘נז”ק דיגיטלי’), מה שלוקח שוב את כל הכוח למיקוח, תמחור והפצה מידי המו”לים והסופרים ונותן אותו למפעילי ה-DRM (בשלב זה בעיקר אמאזון וקצת B&N). זה דורסני ופוגע לא פחות. סופרים מגלים לא פעם שמוזילים ספרים נגד בקשתם והחוזים הדרקוניים לא מאפשרים להם להתלונן. אני מציע שתלמדו את הנושא לפני שתכריזו ששורפים את המועדון. העדכון הטכנולוגי מתבקש, אבל יש בו פרטים קטנים שצריכים להכיר אותם ולהמנע מהם. לשימחתי חנות הספרים האלקטרוניים הישראלית “מנדלה” נקטה בפשרה מוצלחת. תראו מה אומר קורי דוקטורוב על הנושא. בכתב או בהקלטה, לבחירתכם:
    http://craphound.com/?p=3948

    ועוד טור רלוונטי מעודד שעוד לא הספקתי לקרוא, על מו”ל שהחליט להלחם בנז”ק הדיגיטלי:
    http://craphound.com/?p=3992

  11. ציפי on 10 במאי, 2012 11:59

    היי קש וזפת, אני מאוד אוהבת ששופטים אותי בלי להכיר אותי. אם זה ממש מעניין אותך, רוב הבגדים שלי הם יד שניה או ממעצבות זולות יחסית (מה לעשות, גם לי אין יותר מדי כסף). את הקניות שלי בנושאי גבינה וכו’ אני עורכת במכולת השכונתית או בשוק התקווה הקרוב אלי. שוקולד מעולה במשקל אפשר למצוא שם או בלווינסקי. את הירקות שלי אני מקבלת בארגז מח’ביזה.
    מקווה שעכשיו הטיעונים שלי מחזיקים גם מים וגם קולה, אישית מעדיפה ערק (מהמכולת).
    חוצמזה מסכימה לגמרי.

  12. על מה אני מדברת כשאני מדברת על קריאה « סוכר on 10 במאי, 2012 12:38

    […] הנה. אתם יכולים לקרוא אותו בסלונה, או בחדר 404, או באתר החנות שלנו, איך […]

  13. זהר on 10 במאי, 2012 14:02

    לפי רשימת החנויות כל תושבי הקריות צריכים להגיע לחיפה להדר על מנת לקנות ספר, וגם זה רק בשעות המוגבלות בהן עובדות חנויות ברחוב (שהן עבור חלק גדול מהאנשים עדיין שעות עבודה). מפרדס חנה, כרכור ובנימינה יצטרכו כנראה לסוע לזכרון ועל טבריה צפת קרית שמונה וכל הישובים הקטנים שביניהן אין בכלל מה לדבר.

    אבל המרחק והשעות הם לא המכשלה העיקרית. הרי יתכן שהספר שאני רוצה בכלל לא נמצא בחנות שלך כי הוא לא מספיק טוב בעינייך. כתבתי כבר על אנשי “הספרות היפה” שמרימים אף כלפי ספרות המד”ב, אבל מה אם אני רוצה לקרוא ספר של ריצ’רד דוקינס ובעל חנות הספרים החליט שהוא פסול מסיבות דתיות? או שהוא סתם מעדיף להרחיב את מדף העידן החדש ולא לתת מקום לדברים ארציים כמו מדע או חלילה כלכלה וניהול?
    ואפילו אם יש לי באמת טעם מוזר ואני ניזונה מדיאטה ספרותית של רם אורן וספרי עזרה עצמית – למה שלא אמצא את הספרים שאני רוצה בחנות?

  14. ציפי- סיפור פשוט on 10 במאי, 2012 15:15

    זהר, אני לא מבינה למה את מניחה הנחות כאלה. למה המשורר שהוציא ספר שירה לא יכול למצוא את ספרו בחנויות רשת? למה הוצאות קטנות עם תרגומי מופת לא מוצגים ברשתות באותה המידה שהוצאות גדולות שמשלמות להן מוצגות? אפשר לשאול בדיוק את השאלה ההפוכה. התגובה שלך ממש מעידה על שטיפת המוח של הרשתות והיא מאוד מעציבה.
    מעבר לזה, אנחנו מחזיקות מד”ב טוב ואיכותי בעינינו ומי שמחפש ספר ולא מוצא יכול לבקש מאיתנו להזמין אותו עבורו ונעשה זאת בשמחה.
    לגבי החנויות הקטנות בצפון, הרי שפעם בכל מקום היו חנויות ספרים קטנות שנוהלו ע”י אדם אחד. הרשתות והקניונים תפסו את מקום הבחירה החופשית וכך נעלם המוסד של חנות קטנה בעיר קטנה. מה גם שעל תושבי הצפון אני פחות מרחמת- יותר מטריד אותי שאין חנויות כלל בדרום.

  15. קש וזפת on 10 במאי, 2012 16:27

    אוקיי ציפי, אני מתנצל אם פגעתי בך.

    הרעיון שלי עדיין צודק. את מנסה לייבש את הים עם כפית.

    הלוואי והיית יכולה להצליח. המלחמה שלך אבודה מראש!

  16. anonymous moose on 11 במאי, 2012 00:41

    קש וזפת: זה ממש פתטי ההתעקשות הזאת לנסות לתקוע מקלות בגלגלים. ומילא זה, אבל בכזאת בורות ושטחיות. כן, שום דבר אך פעם לא משתנה. הגזעים עדיין מופרדים, הומואים עדיין מוקצים, ילדים עדיין עובדים במפעלים, שינויים לטובה לא קרו פה בכלל מעולם, הכל זה לייבש את הים עם כפית. רק כי אין לך את החזון לראות איך שינוי גדול יכול לקרות כתוצאה של הרבה שינויים קטנים, זה לא אומר שזה לא יקרה, זה רק אומר שראוי לך ללמוד היסטוריה, וללמוד על הצורה שבה שינויים אכן קורים. נראה לי שתופתע. בינתיים אתה יושב ומנסה להסביר לאנשים שמנסים לעשות שינוי למה זה לא יצליח להם לעולם, רק כי לך, בין ארבעת כותליך, זה לא נראה. זה עצוב בעיניי.

  17. קש וזפת on 11 במאי, 2012 08:04

    מר או גברת אנונימיים:

    אם אתה לא מבין את ההבדל בין עבדות ילדים והפרדת גזעים לבין הריצה המטורפת לעבר החומרניות שמאפיינת את בני הדור שלנו, לא אוכל להסביר לך.

    ואם אתה חושב שבאמצעות רכישת ספרים מחנות ספרים קטנה בכיכר המדינה תציל את המצב – אתה סתם אידיוט.

    הדרך היחידה לשנות את המצב היא באמצעות הקניית ערכים במערכת החינוך, ובאמצעות אנשים ערכיים שיעמדו מול התרבות המטורפת שקמה מול עינינו. אך הגברת בוחרת לטפל רק בתחום אחד שיקר לליבה, במקום לטפל בשורשי הבעיה עצמה.

    נו, כתבתי די.

  18. ציפי- סיפור פשוט on 11 במאי, 2012 16:05

    קש וזפת, הכול טוב, לא פגעת, אבל ברשותך (וגם בלעדיה) אמשיך להתעקש ולהיות תמימה ולהאמין שיש עוד תמימים רבים כמוני שבסופו של דבר יצליחו לשנות.

  19. ל’,צ’עכש3 9מ65ףרךק | פולמוס צומטסקי | חדר 404 on 11 במאי, 2012 18:15

    […] • לספר הבא אזדקק לכסף, הרבה כסף // רינה ארטשטיין • חוק הספרים המחורר יפגע במו”לים ובסופרים // רני גרף • סופרים, תבעטו בצומטסקי ובמו”לים // יהונתן קלינגר • ספר אינו בגד // ענת קרמנר וינשטיין • ביקור ב”דוקטור ספר” // יהונתן זילבר • מבחר תרגומי מכונה מספרות המופת בעולם, חינם אין כסף // אלכס אפשטיין • על מה אני מדברת כשאני מדברת על קריאה // ציפי גוריון […]

  20. anonymous moose on 11 במאי, 2012 20:15

    קש וזפת: מצחיק אתי שבמהלך ההסבר למה היוזמה של ציפי גוריון לא טובה, אתה מסביר שצריך “אנשים ערכיים שיעמדו מול התרבות המטורפת שקמה מול עינינו”. אנא, קרא את הפוסט המקורי שוב. הרי ציפי גוריון היא בדיוק אדם כזה. צריכים אנשים כאלה בכל תחום: בעלי מכולת שמסבירים למה קנייה מקומית ומוסרית היא טובה, בעלי חנויות בגדים עצמאיות שמקימים מחלקות לבגדים יד שניה, עיתונאים שכותבים על יוזמות כאלה, מורים שמלמדים את תלמידיהם על העולם האמיתי ועל החוליים של המערכת, ופוליטיקאים שמנסים ליצור שינוי בעזרת חקיקה. ציפי גוריון אינה פוליטיקאית, אינה עובדת בחנות בגדים, ואינה עיתונאים. היא מנסה לקדם את השינוי בתחום שלה, והנה אתה בא ומסביר לה ש”בסוריה יותר גרוע”, כלומר שיש רק דרך אחת לשנות, ושהשינוי הזה לא יקרה ממילא.

  21. יואב on 13 במאי, 2012 14:47

    אני חושב שיש פה חוסר הבנה גדול לגבי איך רוב האנשים קונים ספרים.

    הם לא מחפשים *ספר אחד ספציפי* שהם מחכים לו, או משהו.
    הם נכנסים לחנות, מסתכלים על המדפים, רואים מה יש וכו’.

    אם יש משהו שמוצא חם בעיניהם, והוא מספיק זול עבורם, הם יקנו אותו.

    זהו. מי שמסתובב בתל אביב, יכול להיות מאוד שיכנס לחנות הספרים. מי שלא – לא.

    לגבי ספרים כמתנות המצב די אבוד – כי הרי חשובה יכולת ההחלפה, ואם אני גר בחיפה וקונה ספר למישהו בבאר שבע, אני חייב לקנות אותו ברשת.

  22. תודעה כוזבת » ארכיון הבלוג » הערות שוליים לפולמוס צומטסקי on 1 ביוני, 2012 12:39

    […] של קהילתיות ולהציב מודלים אחראיים יותר של צרכנות (ראו פוסט של ציפי גוריון בפולמוס). כפי שהביקור שלי בבוסטון מלמד, נדמה שיש לו זכות קיום, […]

  23. איציק ש. on 9 ביוני, 2012 04:10

    אני ספיצ’לס. מסכים עם כל מילה ומילה וכבר מצטער שקניתי את הספר “מר ורטיגו” מאחת הרשתות ב74 ש”ח (למרות שהזהירו אותי שזה לא חלק מהמבצעים).
    אם הייתי משלם את אותו מחיר בחנויות הקטנות אז סביר להניח שכל שקל שלי היה הולך למי שמגיע בחסד עליון.
    מטעויות לומדים.
    כולי תקווה שאלפי חנויות עצמאיות יפתחו בכל הארץ.

  24. שבוע הספר: איריס בראל ואבי שומר חותמים על ספרם “4 ב-100″, עכשיו בדוכני צומטסקי | חדר 404 on 10 ביוני, 2012 11:30

    […] מספרות המופת בעולם, חינם אין כסף // אלכס אפשטיין • על מה אני מדברת כשאני מדברת על קריאה // ציפי גוריון • ל’,צ’עכש3 9מ65ףרךק // חגי גילר • בשבוע הספר הקרוב לא […]

פרסום תגובה