מו”ל בינוני ומצליח זועם על חוק הספרים המחורר שנועד לעזור אבל למעשה יפגע בו ובסופרים | פולמוס צומטסקי
מתי נכנסתם בפעם האחרונה לחנות ספרים מתוך כוונה לקנות ספר אחד שממש רציתם ואז הכריחו אתכם לקנות עוד שלושה? מתי בפעם האחרונה יצאתם מחנות ספרים עם שקית כבדה שיש בה רק ספר אחד שאתם ממש רוצים לקרוא? תנו לי לנחש: ממש לא מזמן. כי כך עובדת השיטה שמגדילה את מחזור המכירות של חנויות הספרים בישראל, אבל פוגעת בכל שאר אנשי תעשיית ההוצאה לאור. כי כשספר נמכר במחיר כל כך נמוך, כולם – פרט לחנות – נפגעים: המו”ל מקבל תקבול קטן בהרבה ממה שהיה צריך לקבל, המתרגמים והעורכים והמגיהים מקבלים (רק מתוך חלקו של המו”ל) את השכר הקטן בהכרח שלהם, שלא לדבר על הסופרים. אלא אם כן אתה אחד מחמשת הסופרים המצליחים בארץ (וגם הם מצליחים הרבה פחות ממה שאתם חושבים), המקדמה והתמלוגים שתקבל עבור הספר שכתבת יהיו זעומים. העיקר שהחנות מרוויחה. ורק החנות.
בעתיד הקרוב, כך נראה, עומד לעבור חוק הספרים, או בשמו הרשמי” החוק להגנת הספרות והסופרים בישראל”. לכאורה סיבה למסיבה: סוף סוף חוק שיסדר אחת ולתמיד את המצב הבעייתי ששוק הספרים נקלע אליו בשני העשורים האחרונים. אז זהו: אין שום סיבה לחגוג. למעשה, אני טוען, עדיף שהחוק במתכונתו הנוכחית לא יעבור כלל.
כמה מילים על עצמי: אני מו”ל עצמאי. אני לא משתייך לשום גוף גדול, אין לי אפילו חלקיק בעלות בשום רשת חנויות ספרים, וגם לא הסכם בלעדיות עם רשת כלשהי. ממש עצמאי. יותר מכך: אני אפילו עצמאי מצליח למדי. או כך, לפחות, זה נראה כלפי חוץ. יתכן שאף שמעתם על הוצאת הספרים שבבעלותי. היא קרויה “גרף“, והיא מוציאה לאור בישראל, בין השאר, את ספריו של ריק ריירדן (פרסי ג’קסון, הפירמידה האדומה, גיבורי האולימפוס ועוד) וגם את ספריה של קסנדרה קלייר (עיר של עצמות, עיר של אפר), ספרים שזוכים להצלחה עצומה בקרב בני נוער. בנוסף, הוצאנו לא מעט ספרים למבוגרים. אחד הידועים שבהם הוא “ינקי מקונטיקט בחצר המלך ארתור” מאת מארק טווין. תרגום חדש ומלא (לראשונה בעברית) לסאטירה הקלאסית של טווין. ואם זה לא מספיק, הצלחנו במה שכמה הוצאות לאור אחרות הצליחו קצת פחות, ומכרנו כמה וכמה מהדורות מספרי המדע הבדיוני והפנטסיה שלנו (ספריו של רוברט צ’רלס וילסון, “סחרור” ו”הכרונוליתים”, ספריה של קרול ברג, ועוד). בארץ לא קל לשווק ספרי מדע בדיוני, ולרוב ספרים אלה מוכרים מהדורה או שתיים. אצלנו כבר הגענו ליותר. הרבה יותר. כן, היו גם ספרים אחרים, כאלה שהצליחו פחות, אבל אף אחד מהם לא היה כישלון צורב. גם זה לא ענין ברור מעצמו. עד היום ההוצאה הוציאה למעלה מארבעים ספרים. מתוך אלה כמעט מחצית כיכבו ברשימות רבי המכר שבועות לא מעטים, ורבים אחרים הם מה שקרוי בעגה מקצועית סטדי-סלרס, ספרים שמוכרים כמות יפה ועקבית מדי חודש בחודשו. כלומר מצבי אמור להיות לא רע, במקרה הרע ואולי אף טוב במקרה הפחות רע. אבל זה לא מה שקורה בשטח. השיטה שבה עובד שוק הספרים בישראל לא מאפשרת לי להרוויח, והחוק המוצע, חוששני, יהפוך את המצב להרבה יותר גרוע.
אז מדוע הצעת החוק הנוכחית פגומה כל כך? בעיקר בגלל מה שאין בה. את מה שיש בה תוכלו לקרוא בקישור הזה. את מה שהיה בגירסה קודמת, לעומת זאת, לא תראו שם. אז הנה מה שהיה והנה מה שהיה צריך להיות ואיננו:
א) האיסור על מבצעים ב-18 החודשים הראשונים לאחר צאתו של ספר הוא מזיק. ולא, אני ממש לא בעד הביזיון של מבצעי “ארבע במאה” שהנהיגו רשתות הספרים. המבצעים האלה הם הם שכורתים את ענף המו”לות בישראל. אבל הם עושים זאת רק במתכונתם הנוכחית שבה הרשתות מודיעות למו”לים ברגע האחרון (ממש ביום פתיחת המבצע או אפילו למחרת) שיש מבצע, ומו”ל שאינו מוכן להשתתף במבצע מוצא את ספריו מוגלים אל מעבר להרי החושך, כלומר: המדפים האחוריים והתחתונים של החנות.
אז מה כן צריך להיות בחוק? לא איסור על מבצעים ב-18 החודשים הראשונים לחיי הספר, אלא קביעה שאם חנות חפצה לערוך מבצע לספר – חדש או ישן כאחד – תתכבד ותעשה זאת על חשבונה שלה, ולא על חשבון חלקו של המו”ל. כי זאת יש לדעת: כיום מקבלת החנות כ-50% ויותר ממחירו של כל ספר שנמכר בחנות. כלומר, המו”ל, שהשקיע ממיטב כספו, אמור לקבל פחות ממחצית התמורה (וכשמדובר במבצעי ארבע במאה מדובר בערך ב-13-15 שקל לעותק, מתוכם אמור המו”ל לשלם תמלוגים לבעלי הזכויות, שכר מתרגם, שכר עורך, שכר מגיה, תשלום לבית הדפוס, תשלום ליחסי ציבור, תשלום למעצב הכריכה, ועמלת מפיץ). לעומת זאת, החנות, שלא השקיעה דבר בספר, גורפת את מלוא הקופה בו במקום ומשלמת למו”ל את חלקו הזעום בשוטף + 100 ויותר ימים. כלומר: המו”לים העצמאיים, אלו שאינם בעלים של רשת חנויות או קשורים בהסכמי בלעדיות, משמשים כבנק הטוב ביותר במדינת ישראל. את החשבונית, אגב, דורשות הרשתות לכתוב לתאריך המכירה. כלומר: הן גם גורפות את המע”מ בו ברגע, בשעה שהמו”ל העצמאי נאלץ לשלם אותו לרשויות המס לפני שהכסף נכנס בפועל לחשבונו.
ועוד משהו שהוגי המתכונת הנוכחית של החוק לא לקחו, או לא רצו לקחת, בחשבון: אופי הצרכן הישראלי. מספרים לי שבמדינות אירופה חוק מסוג זה עובד יופי. נכון: הוא עובד כי שם הצרכנים לא הורגלו במשך עשורים למבצעי רצח. התוצאה המידית של החוק, אם חלילה יעבור כאן, תהיה אחת: צרכן יכנס לחנות ולא יקנה ספרים חדשים כי הוא ידע שבתוך שנה וחצי יוכל לקנות את אותו הספר ממש במבצע. התוצאה הקטסטרופלית תהיה שמו”לים יקבלו עתה את התמורה המעטה לא בשוטף + 100, אלא בשוטף + שנה וחצי + 100. למותר לציין שספק בלבי אם המתרגמים, העורכים, המגיהים, המדפיסים והמעצבים יסכימו גם הם לקבל את התשלום המגיע להם בשוטף רצחני שכזה.
והסעיף הזה, תאמינו או לא, היה קיים במתכונת קודמת של הצעת החוק הזו. ונפל. האם לוביסטים מסתוריים היו מעורבים בענין? האם לחצים פוליטיים כאלה ואחרים? אין לדעת. אבל הסעיף הזה נפל, ואני מניח שלא סתם הוא נפל.
ב) ואם כל זה לא מספיק, הנה הבדל נוסף בין אותן מדינות מתקדמות באירופה לבין מדינת ישראל: איסור על בעלות צולבת. וזה מביא אותי לסעיף הבא שהיה ונפל מהצעת החוק הזאת. בעלות צולבת, למי שלא יודע, היא בעלות של הוצאות ספרים גדולות ברשת חנויות לממכר ספרים. ולצורך הענין, גם הסכמי בלעדיות שמקדמים ספרים של הוצאה מסוימת ברשת מסוימת מביאים לאותה תוצאה. בישראל שתי הרשתות הגדולות נגועות בכך. זה לא אומר שאין מקום בחנויות אלה לספרים של הוצאות אחרות. אבל את קדמת הבמה יקבלו אך ורק ספרים שמשתייכים להוצאות הבית, או ספרים שהם גם כך רבי מכר ואז זה לא באמת משנה באיזה הוצאה יצאו. אבל כמה כאלה יש? מעט מאד. ההבדל הוא שבעוד שספרי הוצאות הבית (ואני מדבר על שתי הרשתות, שלרגע לא תחשבו שמדובר ברשת אחת בלבד) מקבלים אורך נשימה ארוך יותר במדפים המרכזיים של החנויות, ספרי הוצאות אחרות, אם הם לא רבי מכר כמעט מהרגע הראשון, או שאין להם צפי להיות כאלה, מוגלים מהר מאד אחורה. אני אפילו לא בטוח שמדובר פה במדיניות מכוונת או לא, אבל כשעובדים בחנות מסוימת יודעים שלהוצאה מסוימת יש יחסים מיוחדים עם הבעלים -–זה ללא ספק משפיע.
באירופה, אוסטרליה, קנדה, ואפילו ארה”ב – מולדת הקפיטליזם הפרוע – דברים כאלה אסורים בחוק, והממונה המקומי על ההגבלים העסקיים ממהר להתערב. אצלנו אין חוק, והממונה בוגד בתפקידו. כך ממש. לא אני אומר את זה, הממונה על ההגבלים העסקיים, פרופ’ דוויד גילה, מתנגד בריש גלי לחוק כיון שלדעתו אין להתערב בשוק תחרותי. אתם מבינים? הממונה על ההגבלים העסקיים שתפקידו להתערב בשוק תחרותי (כדי לבזר את הכוחות ולהביא לתחרות בריאה יותר, כזו שרק תועיל לצרכן), מסרב לעשות זאת. ואם כל זה לא מספיק, הרי מישהו ברשות ההגבלים העסקיים אף טרח להגדיל את הביזיון המתמשך ולומר: “שלא נתבלבל, המו”לים מחפשים כאן רווח אישי, וזו הסיבה שהם יזמו את החוק”. באמת? באמת??? אינני יודע מי אותו “בכיר” (ולא אתפלא אם זהו הממונה עצמו), אבל אינני יודע כיצד הוא אינו מתבייש להוציא משפט כזה מפיו. אם חנויות הספרים מחפשות רווח, אם בתי הדפוס מחפשים רווח, אם מדינת ישראל מחפשת רווח עד כדי כך שהיא מסרבת להתחשב במועד בו יכנס תשלום המע”מ בפועל לחשבון הבנק ודורשת את ליטרת הבשר שלה מיידית, רק למו”לים אסור לחפש רווח? כי מו”לים אינם מפעילים עסק כלכלי? כי מו”לים לא נאנקים מדי חודש בחודשו גם כאשר לכאורה הם מצליחים (כן, אני לגמרי מדבר פה על עצמי) ונאלצים או להביא כסף (שאין) מהבית או לשלם הוצאות מימון ענקיות לבנקים לצורך הלוואות גישור? אינני יודע מי אותו “בכיר”, אבל לו הדבר תלוי בי הייתי מפטר אותו בו במקום על הביזיון המתמשך שנקרא הרשות להגבלים עסקיים. אולי כדאי שיעיפו שם מבט קטן הצידה למשרד מבקר המדינה כדי לראות כיצד אמורה רשות ממשלתית עצמאית לעבוד.
ג) והנה משהו נוסף שאין בחוק, ומעולם לא היה בו. משהו שמדינת ישראל דווקא נתנה לו מענה, רק לא לכולם. במהלך חודש מרץ האחרון עבר חוק שאוסר על מזמין שירות לשלם בתאריך מאוחר יותר מתאריך הוצאת החשבונית. חוק מצוין שהיה צריך לעבור פה כבר מזמן. אלא מאי? החוק הזה מתייחס בפירוש אך ורק לעצמאים קטנים ועסקים קטנים. כלומר: הוצאות ספרים שמגלגלות מחזור גדול יותר מסכום מסוים (שנקבע בחוק, וזהו סכום ממש לא גדול), ועסקים אחרים שמחזורם גדול אפילו במעט מהסכום הקבוע בחוק, לא ייהנו מהחוק הזה. ואני תוהה: מדוע חוק שבלבו עיקרון צודק והוגן, אינו תקף לכל עולם העסקים? האם זה משום שאז גם מדינת ישראל עצמה (שידועה בשוטפים האיומים בהם היא משלמת לספקיה) תיאלץ גם היא, חלילה, לעמוד במגבלות החוק? (ואני מניח שמשרד האוצר הוא שטרפד את החלת החוק על כולם). מדוע עיקרון שתקף לעצמאים ועסקים קטנים אינו תקף לעסקים בינוניים וגדולים יותר? מדוע שהוצאת ספרים (או כל עסק אחר) יקחו על עצמם הוצאות מימון ענקיות (במקרה של העסק הבינוני שלי: כ-60 אלף שקל בשנה) כדי לתת אשראי חינם לרשתות ענק ולגופים מסחריים גדולים? אני, כמובן, מוחמא בטירוף שרשתות הספרים הללו בחרו בי כבנק האישי שלהן, אבל אנא: יש בנקים מקצועיים שמעסיקים בנקאים מקצועיים. אם אתם צריכים אשראי, קחו אותו מהם, ואל תכריחו אותי לתת לכם אשראי בריבית אפס. אני מניח שגם על העניין הזה הממונה על ההגבלים העסקיים ימלא פיו מים וימשיך לבגוד בתפקידו. הוא עושה זאת כבר שנים, חבל לבגוד במסורת.
בשולי הדברים חשוב שיאמר שאינני מאשים את רשתות חנויות ממכר הספרים בישראל. הרשתות האלה הן גופים מסחריים פרטיים, והן פועלות במסגרת החוק. אינני חושב שהרשתות הורסות את הענף. הן מתנהגות בדיוק כפי שגוף מסחרי אמור לפעול ומנצלות את החוק (על החורים שבו) כדי למנף את יתרונן הכלכלי. כך הן אמורות לפעול. אינני מאשים גם את הבעלים של אותן רשתות, או את אלה הקשורים עימן בהסכמים כאלה ואחרים. גם אלה ממנפים את יכולותיהם במסגרת החוק. כך אני מצפה שינהגו. מדינת ישראל שאינה עושה דבר היא זו שאשמה. מדינת ישראל שאינה מסדרת את הריכוזיות שבענף היא זו שאשמה. ועדת הריכוזיות במשק, שראש הממשלה כה מיהר לחבק את מסקנות הדוח שהגישה לו (ועוד נראה מה יעשה עם ההמלצות הללו. אני סקפטי), אפילו לא התייחסה למצב שוק הספרים. ממש כשם שלא התייחסה לתחום הפצת הסרטים, שם שורר מצב דומה. ממש כשם שלא התייחסה לקרנות הפנסיה. או לתחום הנדל”ן. ולמעשה, אפילו הבנקים – שאליהם כן התייחסה – לא באמת ישנו את המצב עבור הצרכן לאחר שכמה מבעלי המניות שלהם ישחקו כסאות מוזיקליים במניות שלהם. תחרות אמיתית לא תהיה פה. את מה שהבינו בארה”ב בשנות הארבעים של המאה הקודמת, באמצעות חוקי האנטי-טראסט שלהם, לא יבינו אצלנו לעולם. לא בתחום הספרים ולא בתחומים אחרים.
ואחרי כל הדברים האלה יתכן שתאמרו שאני צודק, תצקצקו בלשונכם ותגידו שעדיף להעביר חוק חלקי מאשר לא להעביר כלל. ואני אומר שלא: כי ברגע שהחוק הזה יעבור במתכונתו ההרסנית הנוכחית, זה יהיה סופו של הסיפור. הפוליטיקאים שהגו את החוק (לימור לבנת וניצן הורוביץ, שניהם מלאים בכוונות טובות שאינן מגובות בשיעורי בית, או שמגובות בלחצים פוליטיים מצד לוביסטים כאלה ואחרים) יאמרו שעשו את את מה שצריך לעשות ויפנו לחוקק חוקים חשובים אחרים (שגם בהם, אולי, לא יעשו שיעורי בית), והתחום הזה ימשיך לשקוע בצורה מהירה אף יותר מקודם.
מדינת ישראל, באמצעות חוקיה, רשויותיה ואוכפי חוקיה, אמורה לדאוג לתת את הכלים בידי אזרחיה כדי שיוכלו להצליח ולפרוח. בסופו של דבר זה יועיל גם למדינה בטווח הארוך מעט יותר. כרגע היא תוקעת מקלות בגלגלי ההצלחה. אלא אם כן אתה גוף ממש גדול שכבר הצליח.
רני גרף הוא העורך והמו”ל של הוצאת “גרף”, הוצאת ספרים עצמאית המתמחה בפרסום ספרי נוער, מדע בדיוני ופנטסיה וספרים טובים מכל סוגה שהיא. ההוצאה הוקמה בשנת 2004 ועד כה פרסמה למעלה מארבעים ספרים, רבים מהם שהו שבועות ארוכים ברשימות רבי המכר
הפרק הקודם של פולמוס צומטסקי בחדר 404:
• לספר הבא אזדקק לכסף, הרבה כסף // רינה ארטשטיין
תגובות
39 תגובות לפוסט “מו”ל בינוני ומצליח זועם על חוק הספרים המחורר שנועד לעזור אבל למעשה יפגע בו ובסופרים | פולמוס צומטסקי”
פרסום תגובה
עליך להתחבר כדי להגיב.
מה זה פה?
רוצה להפיק פודקאסט?
המלצת סייברסייבר (מ)
פרנסה
אז אתה טוען שבלי מבצעים לא תהיה אפילו שליש מכמות הקונים לכותרים חדשים. כלומר שאפילו שליש מכמות האנשים שקונה כיום ספר חדש לא תקנה אותו, למרות שזו סופרת טובה ולמרות שהיו ביקורות טובות ולמרות שהחברים ממליצים ולמרות שזו מתנה טובה לעכשיו ולא לעוד שנה וחצי. (שליש כי זה מה שנדרש לכמות ההכנסות הרלוונטית)
אז אני טוען שזו שטות גמורה.
ועכשיו לך תדע מי מאיתנו צודק.
[…] עצמו, ראשית כי אני לא מבין מספיק בנושא ושנית מכיוון שרני גרף הסביר את הבעייתיות שלו בצורה טובה הרבה יותר מכפי שאני […]
זה בדיוק מה שאני טוען, והטענה שלי מתבססת על היכרות רבל שנים על קהל הקוראים. (היוצא מן הכלל היחיד במשוואה הזו הוא ספרי נוער – בני נוער חייבים את הספרים שלהם עכשיו. וגם הם לא עם כל הספרים, אלא רק עם אלה ששייכים לסדרות שתפסו אותם). למעט זה, כל מה שאמרתי נכון ומתבסס על ניסיון, שיחות עם מנהלי חנויות, מו”לים ואנשי תעשייה, כמו גם שיחות עם קהל הקונים עצמו הן בחנויות והן בדוכני שבוע הספר. מה הניסיון שלך?
אני פה כדי לדבר על ספרים דיגיטליים. זה שוק שצומח במהירות ורק בישראל מפגר בכעשר שנחם. עוד ועוד אנשים קונים טאבלטים ומשתמשים בהם כקוראים אלקטרוניים. יש שתי חנויות לספרים אלקטרוניים ברשת, שתיהן די גרועות והמבחר קטן. האם כל הספרים שלך ניתנים להשגה שם? לא ככל הזכור לי. משום מה לא ממירים את כלל הספרים שיוצאים בעברית לםורמט דיגיטלי, למרות שמדובר בהפקה קלה ומהירה וזולה פי כמה מעותק נייר, במיוחד אחרי שהספר כבר ממילא הוכן לדפוס. רוצים לעקוף את צומטסקי? תתאגדו כמה הוצאות ופתחו חנות דיגיטלית. הנתח שלה יגדל ויגדל ככל שיותר אנשים יעברו לקרוא בדיגיטלי. כרגע אחת המכשלות למעבר הוא המבחר העלוב והעובדה שהחנויות האלה בנויות בצורה שעושה את חיפוש הספרים בהן ללא נוח ולא נעים.
רני, תוכל לפרט קצת על מצב המכירות של ספרים אלקטרוניים שלכם? שמתי לב שאתם מוכרים חלק מהספרים שלכם ב”מנדליי מוכר ספרים ברשת”, אבל לא את כולם (למה לא?) ושאתם לא ממש מפרסמים את זה אפילו באתר הבית שלכם (למה לא?).
אני מניח שכרגע כמות המכירות שלכם באופן הזה היא זניחה (כמה בערך?). האם לדעתכם זה ישתנה? יכול להשתנות? מה צריך לקרות כדי שזה ישתנה? האם אתה מאמין שזה אכן יכול להוות אלטרנטיבה לרשתות הספרים? עד כמה זה רווחי יותר עבורכם?
גדי: מצב מכירות הספרים האלקטרוניים בארץ ראוי לפוסט נפרד בפני עצמו. אתה צודק בהנחה שלך שכמות מכירות הספרים האלקטרוניים לעומת ספרי הנייר בארץ היא זניחה. ואין מי שמצטער על כך יותר ממני.
הסיבה לכך שלא כל ספרי ההוצאה מצויים בחנויות של מדלי ועברית היא שלא על כל ספרי ההוצאה יש לנו הסכם שכולל גם זכויות דיגיטליות. אנחנו כרגע במהלך להכניס את הסעיף הזה גם לספרים שהוצאנו בעבר, אבל זה תהליך שלוקח זמן, הרבה זמן.
בנוגע לאי הפנייה מאתר גרף למכירות האלקטרוניות: אתה צודק. ואכן, בימים אלה אנו מתחילים להרים את הפרוייקט האלקטרוני של גרף שיכלול הרבה יותר מהפניות. גם זה לוקח זמן, אבל אני מקווה שניצור פה איזושהי מגמה.
שלום לכולם
ישנו בידי ינקי מקונטיקט בחצר המלך ארתור שיצא בהוצאת כתר ,תורגם בידי גדעון טורי ונרכש על ידי לפני 25 שנה.גם מובי דיק יצא בהוצאת כתר ונרכש לפני 25 שנה,מובי דיק גם תורגם מחדש.
אני מניח שהפיחות במעמדה של השפה העברית הוא כזה שלא רק את עגנון,זלמן וולפובסקי ומרדכי אבי שאול הקוראים החדשים לא מצליחים להבין.הם לא מצליחים להבין גם את אהרון אמיר. כאשר התעניינתי ברכישה של מובי דיק בתרגום החדש ואמרתי שבידי נמצא התרגום של אהרון אמיר ,אמרו לי שקניית התרגום החדש היא מיותרת
אני מסכים, ותרשה לי להוסיף משהו מנק’ מבטו של מוכר ספרים באחת הרשתות – אין לי כמעט אפשרות להציע ללקוחות ספרים שלא מהמבצע. אולי זה כי הלקוח הישראלי יתרגל למבצעים או ככה זה האופי הלאומי, אבל רוב הלקוחות לא יתעניינו אפילו בספרים שלא במבצע. אז רוב המוכרים כבר לא טורחים להמליץ על משהו שלא במבצע – כי הם בטוחים שיגידו להם “אבל זה לא במבצע”. סוג של מעגל קסמים שגורם לכך שרק ספרים שבמבצע יימכרו.
לגבי ההשפעה של יחסי הוצאה-רשת על העובדים – אם אתה מתכוון לשיטת התגמולים – זה כבר לא קורה. פעם אחרונה שראיתי ספר שאני אמור “לדחוף” תמורת תגמול היה לפני שנה וחצי בערך. באופן תיאורטי יש לי חופש מוחלט להמליץ על מה שאני רוצה.
רני, איך נוצר מצב בשוק הספרים בו במקום שהחנויות יקנו את הספרים מהמו”ל ויימכרו ללקוחותיהם באיזה-מחיר-שלא-ירצו, בדומה לנעשה בסחורות אחרות, הסטטוס קוו הוא של שלוקת אחוזים ברווחים, ללא תלות במחיר הספר?
החוק הוא קצר רואי להחריד – ולא רק מהסיבות שציינת.
למה שמישהו ישלם 80 שקל לספר?
אנחנו חיים בעידן שבו יש טלויזיה, מחשב, אינטרנט וכו’ – הספרים כבר במעמד שהיו פעם, וככל שיעלו יותר – יצרכו אותם פחות.
בנוסף – אני יכול להזמין ספר (באנגלית) עד אלי הביתה בפחות מ 40 שקל (פחות מ 10 דולר) – למה שאני אקנה בפי 2 את הספר בעברית?
בסופו של דבר, החנויות רוצות להרוויח גם – ולכן המבצעים. מה לעשות זה עובד – צריך למכור ספרים ב 25 שקל לספר – כי כך תמכור יותר ספרים. מה שצריך זה לחלק באופן יותר הוגן את הרווח בינך לבין החנות.
אני חושב, דרך אגב, שלבעל החנות גם יש בעיות משלו והוא יראה זאת אחרת ממך.
זה כבר נושא לסקירה היסטורית, אבל בקיצור זה קשור לעליית כוחן של הרשתות שמוכרות בשיטת הקונסיגנציה. אני לא בטוח מתי זה התחיל באופן גורף, אבל אני מניח שאי שם בשנות התשעים.
יואב, זה לא עובד. אי אפשר למכור ספרים ב-25 שקלים לעותק. גם אם תחלק את הפרוטות הללו באופן הוגן יותר, עדיין לא יהיה למו”ל סיכוי לכסות את השקעתו ולשלם כראוי למחבר.
אני לא יודעת איזה ספרים אתה קונה באנגלית ב-40 שקלים. ספרים חדשים – בכל השפות האירופאיות – עולים הרבה יותר מ-40 שקלים. המחיר הממוצע הוא בסביבות 19 דולר, כלומר כ-70 שקלים, וספרים רבים עולים יותר.
יואב, רק כדי להבהיר: אף אחד לא באמת קונה ספרים ב 25 ש”ח. אתה קונה ספר ב 25 ש”ח רק אם אתה קונה ארבעה ספרים שעלותם 100 ש”ח. אז הבחירה היא בעצם בין קניית ספר אחד שאתה באמת רוצה ועוד שלושה שאתה מחפש בחנות כדי להשלים את המבצע. אם אתה צריך מתנות וכו, אני מסוגל להבין. אבל במקרים רבים אתה יוצא עם כמה וכמה ספרים שאולי תקרא וברוב המקרים יחכו אצלך בבית ויעלו אבק עד ש…
אף חנות לא תתן לך לצאת בלי להשאיר בקופתה 100 ש”ח בלבד. זה מאד מגדיל את מחזור החנות, אבל מקטין את החלוקה ההוגנת בין המו”ל לחנות.
ושים לב: לא קראתי להפסיק את המבצעים. למעשה, אין לי שום בעיה שימשכו בדיוק כמו היום, עם ההבדל הקטן שאם החנות כל כך מאמינה במבצע וכל כך רוצה לערוך אותו, שתתכבד ותערוך אותו על חשבון חלקה שלה ולא חלקו של המו”ל. גירסת החוק שאני מציע (ושמנחם פרי ועוד הציעו כבר לפניי) לא תשנה לך כצרכן כהוא זה, היא רק תשנה את החלוקה הפנימית בין המו”ל לחנות. עכשיו שאל את עצמך מדוע יש התנגדות כה רבה לחוק שלא יפגע בצרכן אך בה בעת יגביר את רווחיות המו”לים לא רק באופן הוגן אלא באופן שיאפשר להם להוציא ספרים רבים יותר המכוונים לקהלים מגוונים יותר ולא רק למכנה המשותף הרחב ביותר.
בבואנו לדון בנושא, חשוב להיכנס למושגים של עלויות קבועות ומשתנות (ביחס למספר העותקים). בעוד שכל ההכנסות של ההוצאה הן משתנות (מכרת 0 עותקים יש לך 0 הכנסות) הרי שעלויות הדפסת עותק מספר עומדת על שקלים בודדים, פחות מ-5 ש”ח לספר. כלומר, רוב עלויות הוצאות הספרים הן עלויות קבועות, וככל שההוצאה גדולה יותר כך המרכיב הזה גדול יותר כשההוצאות הגדולות כוללות מטה “שמן” שמעסיק עשרות רבות של עובדים (לא כולל בית דפוס שקיים בחלק מההוצאות).
משמעות הדבר היא שבשוק הספרים אין חיה כזאת “הפסד שולי”, אפילו כשמוכרים ספר במכירת חיסול ב-5 ש”ח אז אין על העותקים הנמכרים הפסד שולי, ולעומת זאת ספרים שנמכרים ב-25 ש”ח (אבא במאה) אפילו לאחר הנחת 60% לקמעונאי עדיין מניבים רווח שולי של מעל 100% פר עותק נמכר.
עכשיו, לפי כל הנתונים סך המכירות הכספיות של ספרים בישראל נמצא במגמת עלייה ברורה מאז מהפיכת המחירים של צומת ספרים, אז לכאורה הוצאות הספרים אמורות להיות מאושרות עקב הגידול בהכנסותיהן הכספיות, נכון? לא נכון!
לא נכון כי משמעות מהפיכת המחירים של צומת היא ביזור הולך וגדל בהרכב הרכישות של הלקוח הממוצע, בעוד שלפני מהפיכת המחירים לקוח ממוצע היה רוכש ספר אחד בחודש במחיר מלא של 80 ש”ח והוא בד”כ היה בוחר רב מכר של סופר גדול מהוצאה גדולה, הרי שמבצעי ה-4 ב-100 גרמו ללקוח להתחיל “להסתכן” יותר ולהתפזר, לקנות רב מכר אחד ועוד 3 ספרים של סופרים קטנים מהוצאות קטנות, למשל, ולכן מי שנפגע יותר מכל ממהפכת המחירים של צומת היו ההוצאות הגדולות והעשירות וסופרי רבי המכר הגדולים והעשירים שבעצם איבדו את השליטה בענף.
וכמובן גם סטימצקי שהייתה מונופול. עד כדי כך שמקור החוק הנוכחי הוא באותו הצעה נודעת לשמצה של מנכ”לית סטימצקי, איריס בראל, לממן 100 אלף שקל עבור שכירת לוביסטים בכנסת שיקדמו חקיקה בולשביקית ואנטי-תחרותית מתוך תקווה שבכך תשוב סטימצקי לימי המונופול העליזים בה בעלי סטימצקי העשירים, בעלי ההוצאות הגודלות העשירים וסופרי רבי המכר העשירים חגגו על חשבון כל יתר השחקנים בענף ובראשם הצרכן הקטן:
http://www.mouse.co.il/CM.articles_item,1045,209,36810,.aspx
אדון כלכלן: מהיכן אתה מביא את הנתונים שלך? אני מקווה שלא הבנתי נכון את הניתוח שלך, כי אם הבנתי אותו, הרי שהוא עומד בניגוד מוחלט למציאות. ראשית כל, הדפסה של עותק בודד עולה יותר מ-5 שקלים. ובשום מקום לא התייחסת לעלויות הפקה של ספרים שאינן עלויות דפוס ואינן עלויות תקורה של ההוצאה, אלא ספציפיות לכל ספר, כגון מקדמת זכויות, עלויות תרגום ועריכה, עיצוב ודמי תמלוגים. נתעלם לרגע מעלויות תקורה והחזקה של הוצאת ספרים, משכורות לעובדים (במקרה בהוצאת גרף אין אף אדם אחד שמושך משכורת), איחסון, הובלה, פירסום, ריביות על הלוואות בבנק, עותקים פגומים והוצאות בלתי צפויות וכל שאר העלויות שנוח לנו לזלזל בהן. העלות הבסיסית של הפקה של עותק בודד של ספר היא עדיין לפחות פי שניים מכפי שהערכת, ובהפקה הכוונה לא רק לדפוס (גם ספרים אלקטרוניים עולים למו”ל כסף).
נאמר לצורך הטיעון שעלות הפקתו של ספר היא 10 שקלים. היות וחנויות הספרים גובות מהמו”ל יותר מ-50% על מכירה, וחלקו של המפיץ הוא כ-25%, מחירו של הספר בחנות צריך להיות בערך פי ארבעה מעלות הפקתו בפועל כדי רק להחזיר את הוצאות ההפקה (חלילה שיהיו למו”ל שולי רווח – טפו טפו. מו”לים צריכים לעבוד לשם שמים בלבד.) כלומר שהספר צריך לעלות בחנות בערך 40 שקלים. אבל אם מביאים בחשבון שבשוק של ימינו, ספר כמעט אף פעם לא נמכר במחירו הקטלוגי המלא, אלא במבצעי 1+1, 4 במאה, וכן הלאה – אין לנו ברירה אלא לנפח את מחיר הספר כדי שיגלם בתוכו גם את המבצעים וההנחות. נאמר זאת בגלוי: ספר בכריכה רכה שאינו ארוך במיוחד ואין בו איורים צבעוניים או דרישות דפוס חריגות לא צריך לעלות 80 שקלים. הוא עולה 80 שקלים רק כי העותקים הספורים שבכל זאת נמכרים במחיר מלא צריכים לממן גם את כל ההפסדים של ההוצאה על הספרים הרבים כל כך שנמכרים במחירי הפסד. (שלא לדבר על הפסדי הספרים שלא נמכרים בכלל, כי החביאו אותם במדפים האחוריים השמורים לספרים שאינם במבצע.)
לכלכלן: ההתגובה שלך מלאה בכל כך הרבה עובדות וניתוחים שאין בינם לבין המציאות דבר וחצי דבר שאני אפילו לא יודע מאיפה להתחיל. אז אומר רק שני דברים:
1. לא יודע מאיפה הנתון שלךם שהדפסת עותק עולה 5 ש”ח, אבל זה פשוט לא נכון לגבי רוב הספרים.
2. שים לב שבפוסט לא קראתי כלל להפסיק את מבצעי הארבע במאה (הבנת הנקרא זה דבר חשוב) אלא לשנות את החלוקה הפנימית בין החנות למו”ל במבצעים. כמו שאמרתי בפירוש בפוסט, מצדי שספר יכנס למבצע יום לאחר צאתו מהדפוס כל עוד המבצע יהיה על חשבון חלקה של החנות שלא השקיעה בספר דבר, ולא על חשבון חלקו של המו”ל שהשקיע הכל בהפקת הספר. זה לא אמור להשפיע על הצרכן בכלל, כיון שמבחינתו המבצעים ימשכו.
[…] גרף כתב בחדר 404 פרשנות מעניינת על חוק הספרים, אך פספס את הפואנטה. הבעיה בקיצור, למי שלא מכיר: בישראל, […]
רני, לניסיון ולשיחות שלך אין משמעות כי מדובר במצב היפוטתי. ובני שיחך אולי לא חשבו על כל הנקודות שהעליתי בתגובתי הראשונה. ולרובם יש הטיה מוקדמת או אינטרס.
אם חוק כזה יעבור המצב שייווצר הוא לא צפוי, ודרכי ההתמודדות של הרשתות לא צפויות, ולהניח שמלבד החוק הכל יתנהל כמו שהוא היום זו הנחה מגוחכת. אבל עזוב, אתה יודע הכל. אסור להטיל ספק במסקנות המקודשות שלך.
אני מצטער, אבל היום אין סיכוי שאקנה ספר במחיר של יותר מ- 30 שח (לא אכפת לי אם זה במבצע או לא), ואסביר גם מדוע.
עקרונית, העתיד נמצא לדעתי בספרים דיגיטליים. מעתים הם הספרים שיש להם ערך נוסף כספר מודפס (אולי אטלסים וספרים עתיקים הם הדוגמאות הבודדות לספרים מסוג זה), אבל המצב בארץ של ספרים דיגיטליים כל כך גרוע, שאני פשוט נמנע מקנייה שלהם. הבעיות של ספרים דיגיטליים בעברית מסתכמים בשלושה נושאים: מחיר; מבחר; תפוצה ופורמט.
המחיר:
אני כבר קורא את רוב הספרים באופן דיגיטלי, ואם ספר מודפס שווה במחיר הסופי שלו כ- 80 שח, אינני רואה כיצד ספר דיגיטלי מקביל צריך לעלות יותר מחצי המחיר. למעשה, עם המבצעים הרבים שקיימים היום ועדיין לא שמעתי על הוצאות לאור שנסגרו בעקבותם, המצב עוד יותר קיצוני. מוכרים בפועל ספרים בעלויות של 25 שח (ולפעמים אפילו פחות), ואכשהו כולם מרוויחים (גם אם בקושי). אז ההיגיון הבריא אומר שספר דיגיטלי לא צריך לעלות יותר מכך, ולמעשה אף פחות (שכן נכנסים הרבה עלויות של הדפסה, הפצה ואחסון). בחו”ל ספרים כאלו נמכרים בהצלחה ב- 10$ לספר, וזה בהחלט מסמן גבול עליון לערך של ספר דיגיטלי. דודתי קוראת *המון* ספרים, וקנתה לאחרונה קורא דיגיטלי ממנו היא נהנית מאוד – הבעיה, כל הספרים הדיגיטלים עולים פי שלושה מהמחיר שלהם כספרים פיזיים – איך מצפים להעביר ככה קוראים לספרים דיגיטליים?
המבחר:
אני נהנה היום מקריאה באנגלית של ספרים חינמיים וקלאסיים. בימים אלו אין לאנשים הרבה זמן פנוי, ולי בקושי יש לי זמן לקרוא עוד ספרים. ישנם מעט ספרים בעברית שהייתי מעוניין לקרוא אך הם אינם זמינים באופן דיגיטלי. כל פעם שאני מחפש ספר ולא מוצא אותו, אני מאבד עוד קצת אמון במערכות המפיצות ספרים דיגיטליים. לבסוף, אני מוצא את עצמי קונה רק רבי מכר במבצעים של חנויות הספרים, למרות הפורמט המודפס שפחות עדיף בעיניי.
בנוסף, ספרים שחשוב שיהיו בפורמט דיגיטלי הם ספרי לימוד. לצערי בתחום זה התעשייה בארץ בפיגור משמעותי עד כמה שידוע לי, וגם באנגלית קשה להשיג הרבה ספרי לימוד טובים בפורמט דיגיטלי.
כל ספר חדש שיוצא היום חייב לצאת גם בפורמט דיגיטלי!
הפורמט/תפוצה:
ספרים דיגיטליים צריכים להיות זמינים בפורמט פתוח ולא מוגבלים לפלטפורמה מסויימת. epub הוא הפורמט הטוב ביותר בעיניי שכן הוא נתמך בכל הקוראים החשובים בשוק (ipad ו-kindle הם החשובים ביותר כיום). המגבלות של ההפצה עברית – אשר חייבים לעבוד עם הקורא שלהם או עם תוכנה המיועדת לאייפד הורסות כל סיכוי שאקנה מהם ספרים בעתיד הקרוב. אני קורא את הספרים שלי על אייפון בזמן זה. בעתיד אולי אעבור לאייפד או לקינדל. אין כרגע תוכנה מתאימה של עברית לאייפון, וגם אם היתה לא הייתי רוצה לגלות שאני לא יכול לקרוא את אותו הספר על קינדל בעתיד, או סתם במחשב. כרגע, אני נמנע מרכישת ספרים שאינם ניתנים להורדה בפורמט epub ללא הגנה של זכויות יוצרים, שתעשה לי בעיות עתידיות.
תמר :
אם אי אפשר, אז איך מוכרים?
מסתבר שאפשר. הרי גם החנויות רוצות להרוויח כמה שיותר. אם החנות הייתה יכולה למכור לי את הספר ב 50 ש”ח, הייתה עושה זאת. מסתבר שהחנות מרוויחה יותר (כי היא מוכרת יותר ספרים בסך הכל) כשהיא מוכרת ספר ב 25 ש”ח. (במבצע, ולא כל הספרים).
ספרים באנגלית בפחות מ40 שקלים : לא מזמן הזמנתי את The Magicians של Lev Grossman מ Bookdepository.
8.5 דולר. משלוח עד הבית חינם.
רני:
כשאני נכנס לחנות ספרים, בדרך כלל אין ספר אחד שאני מחפש. אני מסתכל, מתרשם, ומחפש. כשיש מבצע – אני אסתכל קודם כל בספרים במבצע. אני קונה 4 ספרים שאולי לא בהכרח “רציתי לקרוא” – אבל הם נראו לי מעניינים מספיק בשביל לשלם עליהם 25 שקל, אפילו אם לא שמעתי עליהם קודם.
חלוקת הרווחים כבר תלויה בהסכמים בין החנויות למפיצים. למה המפיצים חתמו של הסכם בו הרווח שלהם קטן? ויכול להיות קטן אפילו מהעלות של הספר? והוא תלוי לחלוטין בגחמות של החנויות? והם ממשיכים לעשות זאת?
לא יודע, אולי אתה יכול להסביר לי.
יואב: אין הסכם עם הרשתות. יש תנאים שהרשתות מכתיבות למו”לים – רוצה תיכנס לא רוצה על תיכנס. אין בכלל מו”מ.
עכשיו: אם היה מדובר ברשת אחת שמתנהגת כך, וכל האחרות היו מציעות תנאים שונים ומגוונים – ניחא. אבל שתי הרשתות, שהן קרוב ל 90% מהשוק בארץ (ולכן דואופול) מתנהגות כך. מו”ל שרוצה לראות את ספריו מוצגים בשולחנות המרכזיים (מה שמבטיח איזשהן מכירות) חייב לקבל את התנאים הללו. אחרת ספריו יוגלו למדפים האחוריים (במקרה הטוב) ושם אולי ימכרו במחיר מלא, אבל בכמות כה זעומה שהמחזור הגלובלי של אותו מו”ל לא יצדיק אפילו הוצאת ספר אחד בחודש. ולכן אני סבור שעל הממונה על ההגבלים העסקיים להתערב, ולכן אני סבור שגם המחוקק צריך להתערב. אם בארה”ב הקפטיליסטית הגבלים כאלה אסורים על פי חוק, ומסיבה טובה, אני חושב שגם אנחנו יכולים ללמוד מכך.
כמו כן – שים לב שלא קראתי להפסיק את המבצעים. הצרכן עדיין ישלם את הארבע במאה או שלושה במאה או שניים במאה, אבל כשספרים חדשים מעורבים בכך – זה יצטרך להיות על חשבון חלקה של החנות. ובכל מקרה החנות לא תוכל לתת העדפה להוצאת ספרים אחת על פני אחרות, כפי שקורה היום.
[…] הבא אזדקק לכסף, הרבה כסף // רינה ארטשטיין • חוק הספרים המחורר יפגע במו”לים ובסופרים // רני גרף • סופרים, תבעטו בצומטסקי ובמו”לים // יהונתן […]
[…] לספר הבא אזדקק לכסף, הרבה כסף // רינה ארטשטיין • חוק הספרים המחורר יפגע במו”לים ובסופרים // רני גרף • סופרים, תבעטו בצומטסקי ובמו”לים // יהונתן […]
רני:
יפה מאוד. אתה אומר שבמערכת היחסים בין המו”לים, וביחוד הקטנים, לבין הרשתות, הרשתות מחזיקות בכל הכוח. ולך, כמו”ל קטן, אין כוח לשאת ולתת עם הרשתות.
לא צריך בשביל זה חוק מיוחד – זה נופל תחת תחרות לא – הוגנת בחוק ההגבלים העסקיים, ואתה יכול להגיש תלונה לממונה.
חוקים שונים ומשונים לא יעזרו לך, כל עוד לא יאכפו אותם.
חוק שיגביל מבצעים על ספרים חדשים, פשוט יגרום לכך שאנשים לא יקנו ספרים חדשים.
יואב, מה זאת אומרת ״למה שמישהו ישלם 80 ש״ח על ספר״? כי זה ספר, והרבה אנשים עבדו עליו בדרך לחנות, פשוט מאוד. כי זה ספר ולא שמפו, עוד סיבה. יצירה, לא מוצר. (אלא אם אתה קורא מוצרים. יש הרבה כאלה בחנויות הספרים המדוברות).
אגב, גם לקנות בגד ב-30 שקלים זה מסריח, כי זה תמיד מחשיד שמישהו בשרשרת עבד בחינם.
יואב: קראת את הפוסט שלי? זה שפה למעלה? מה אחת משתי התולנות העיקריות שלי בפוסט הזה? מה התלונה הנוספת שלי בנוסף לפנייה למחוקק? זוהי התלונה לממונה על ההגבלים העסקיים ש *לא* מבצע את תפקידו. *למרות* הפניות שכבר נעשו אליו!
[…] במקרה זה, דומה מאוד לזה של בעלי הוצאות קטנות, כמו שכותב רני גרף. אנחנו עושות יותר מלמכור ספרים שמודפסים על נייר. לא כל […]
[…] לספר הבא אזדקק לכסף, הרבה כסף // רינה ארטשטיין • חוק הספרים המחורר יפגע במו”לים ובסופרים // רני גרף • סופרים, תבעטו בצומטסקי ובמו”לים // יהונתן קלינגר • […]
אנונימי :
גם המבורגר זה לא שמפו, זה המבורגר. זה מזון, לא מוצר. בכל זאת אני לא רוצה לשלם 80 שקל להמבורגר. או, לחלופין, שאני אוכל לקנות המבורגר ב 30 שקל, והמבורגר ב 80 שקל.
רני:
ראיתי. בגדול אני מסכים איתך. לפי מה שאתה מתאר, שאני אקח את מילתך בנושא, הבעיה היא לא מחירי הספרים, אלא ההסכמים בין הרשתות למו”לים.
אני פשוט לא חושב שצריך חוק מיוחד לשוק הספרים. נושא קשרי ספקים – מפיצים הוא בעייתי במגוון רחב של שווקים.
אם הממונה לא עושה את עבודתו (כפי שאתה חושב שצריך), אז צריך לדאוג שיעשה אותה – לא לחוקק חוק חדש.
א. אנימ מסכים. נושא קשרי ספקים – מפיצים הוא אכן בעייתי במשק הישראלי בכללו והייתי שמח שתהיה חקיקה שתתן מענה מגוון הבעיות. אבל בתוך הענף שלי אני יושב, ולכן כתבתי על האספקט שקרוב אלי יותר מכל ושאותו אני מכיר יותר טוב.
ב. ככל שהחקיקה תהיה ספציפית יותר, כך לממונה יהיה “קל” יותר לבצע את תפקידו.
יופי, אז אני שמח שהגענו בסופו של דבר להסכמה.
הבעיה היא לא, כמו שכמה אנשים מנסים להציג אותה – מחירי הספרים.
אפשר למכור 4 ספרים ב 100 שקל וכולם יחיו טוב.
הבעיה היא בהסכמים בין הרשתות והחנויות למו”לים, כך שמהמבצעים המו”לים (ועקב כך גם הסופרים) רואים רווחים זעומים.
מה שצריך לעשות זה לא לנסות להגחיך את המצב ולטעון ש4 ספרים ב 100 שקל יביאו לספרים גרועים (כמו שנעשה פה בפוסטים באתר), ולא לנסות למתג את הספרים בתור מוצר תרבות לאניני טעם (מהלך שנועד לכשלון, ותודה על כך), אלא להעלות את הנושא של ההסכמים המפלים בין הרשתות למו”לים שנוצרים עקב המצב הדו-אופולי של משק הספרים הישראלי ולהביא אותו לידיעת הציבור הרחב ובפרט לידי גורמים שיש להם הכוח לעשות משהו בנידון – כגון הממונה על הגבלים עסקיים.
וזו, יואב, בדיוק הטענה שלי. זה לא שאני לא מסכים עם טענות נוספות שעלו בפוסטים אחרים, אבל הן פחות רלוונטיות למחוקק ולממונה על ההגבלים. אני לא רוצה לחנך את הקהל (כלומר: רוצה, אבל אני חי בעולם מסוים שפועל בדרכים מסוימות) אני רוצה, מעל הכל, שהשוק יפעל בתנאים הוגנים לכל השחקנים. זה אפילו לא מגיע מהשקפת עולם סוציאליסטית – אני מאמין בקפיטליזם – אלא מאמונה שקפיטליזם הוא מכשיר שיש להתאים אותו לטובת כולם.
יש לי 2 בעיות עם הספרים בארץ:
1. תרגום מזעזע.
2. מחיר יקר.
ולא.. הספרים שנמכרים במבצע הם לא הספרים שמעניינים אותי.
אני אוהבת ספרי מד”ב ופנטזיה.
פעם אחרי פעם התאכזבתי כשקניתי ספר ביותר מ 100 ש”ח וגיליתי בו שגיאות כתיב, ושגיאות תחביר.
לכן, בעשדר השנים האחרונות אני קונה ספרים אך ורק בחו”ל.
אם ספר בחו”ל יכול לעלות 6.99$, אין שום סיבה שאשלם יותר בארץ. הרי השכר בארץ נמוך בהרבה ביחס לשכר בחו”ל.
בקיצור, ויתרתי על קריאת ספרים בעברית לעת עתה.
[…] מה שנכתב בחדר 404 של עידו קינן, את הפוסטים המצויינים של רני גרף, ורד טוכטרמן, אלכס אפשטיין […]
[…] לספר הבא אזדקק לכסף, הרבה כסף // רינה ארטשטיין • חוק הספרים המחורר יפגע במו”לים ובסופרים // רני גרף • סופרים, תבעטו בצומטסקי ובמו”לים // יהונתן קלינגר • […]
[…] לספר הבא אזדקק לכסף, הרבה כסף // רינה ארטשטיין • חוק הספרים המחורר יפגע במו”לים ובסופרים // רני גרף • סופרים, תבעטו בצומטסקי ובמו”לים // יהונתן קלינגר • […]
[…] לספר הבא אזדקק לכסף, הרבה כסף // רינה ארטשטיין • חוק הספרים המחורר יפגע במו”לים ובסופרים // רני גרף • סופרים, תבעטו בצומטסקי ובמו”לים // יהונתן קלינגר • […]
[…] גם אם עדיין יש בו בעיות, כפי שטענתי בפוסט קודם שפרסמתי ממש פה רגע לפני פרוץ […]
[…] כוחנו במקרה זה, דומה מאוד לזה של בעלי הוצאות קטנות, כמו שכותב רני גרף. אנחנו עושות יותר מלמכור ספרים שמודפסים על נייר. לא כל […]