יש לי אחות ואני יודע מה ההבדל בין “טורקיז” ל”תכלת”, אפשר את המספר טלפון שלך?
בחורינה יקרה,
כן, זה יפתיע אותך – יש לי שתי אחיות. אני יודע להבדיל בין “טורקיז” ל”תכלת” ואפילו לנהל שיחה אינטיליגנטית על מי יותר חמוד, בראד או ג’וני. אני לא נצמד אליך בדיזנגוף סנטר, לא ניגש אליך כל עשר דקות בשדרות רוטשילד, באמת רק אם יש לי משפט פתיחה מהמם ונראה לי שאת זורמת. ובכל זאת, כשאת שומעת את המילים “אמנות הפיתוי” את מזדעזעת וממהרת לתת לי מספר טלפון מזוייף, ומקווה בלבך שלא תראי אותי יותר בחיים. האמיני לי, יום יבוא והמשאלה שלך עוד עלולה להתגשם.
איזה כיף זה שרודפים אחריך? מחפשים אותך, שואלים אותך מי משקר יותר, נוגעים בך כאילו במקרה, והכל בשביל שתתעלמי. הכי טוב להתעלם. את הרי עסוקה, כל היום מתחילים איתך ואין לך זמן לעוד מישהו שיוצא להתחיל עם בחורות עם מדריך צמוד ובטח אין לו מושג איך לספק אותך במיטה. זו הרי נקודת המוצא, לא? חניכי תורת אמנות הפיתוי הם אנשים עם יכולת בינאישית דלה, חוסר יכולת לנהל סתם שיחה עם אדם מהמין השני ובעיקר ימכרו את אימא שלהם בשביל לראות למישהי את התחתונים. אז אני אפתיע אותך בשנית – לא כולנו כאלו. רובנו אפילו קראנו באינטרנט ואנחנו יודעים איפה הדגדגן, חלקנו אף היינו בעברנו במערכת יחסים ויש כאלו שאפילו יוגדרו כנאים פלוס. ומה לגבי אמא שלנו? לא תודה, היא קצת מבוגרת. כל מה שאנחנו מבקשים הוא אנושיות. לא מסובך במיוחד. להשתדל לענות לנו כשאנחנו שואלים אם את יודעת איזה מתנה כדאי לקנות לידידה שלנו, לתת תשובה כנה אם את יודעת מתי האוטובוס מגיע, ובעיקר לא לבעוט לנו בברך ולברוח, רק כי אנחנו לובשים חולצה של סוף מסלול אמנות הפיתוי 08 – אימפריה.
אנחנו לא אוהבים להרגיש מטרד. לא נוהגים לפנות לאותה בחורה פעמיים עם אותו פיק-אפ ליין, במיוחד אחרי שהבנו שהיא לא זורמת. לא מגיע שישפכו לנו פחית דיאט-קולה בפנים, לא מגיע לנו שיצעקו עלינו, שיגרמו לנו לחשוב 20 פעם לפני שאנחנו נוגעים בך במקרה במדרגות הנעות. אנחנו, בדיוק כמוך, מנסים לסגור FC להלילה.
בעיקר אנחנו משתדלים לכבד אתכן, הבחורינות. לדעת שלפעמים אתן צריכות לקום מוקדם בבוקר, שלפעמים אתן בזוגיות, למרות שזה לא קיר, ולזכור שלא תמיד אתן בעניין של לעזור לנו עם הבעיות שיש לנו עם ידידה שלנו. נשמח מאוד, אם לכמה רגעים שאנחנו מנסים להתחיל איתכן במקומות ציבוריים הומים, תנסו לכבד גם אותנו. ואם אתן מקשיבות והגעתם עד הנה, אפשר את המספר טלפון שלכן? מה יש, כולנו יהודים!
יהונתן זילבר קנה 10 קילו ספרים בעשר
תגובות
14 תגובות לפוסט “יש לי אחות ואני יודע מה ההבדל בין “טורקיז” ל”תכלת”, אפשר את המספר טלפון שלך?”
פרסום תגובה
עליך להתחבר כדי להגיב.
ג’וני, למען האל, אנא תבהיר מראש שזה פארודיה או משהו. זה פיגוע מחשבתי (אה! trope!) לכתוב את הדבר הזה ולשחרר אותו לאויר העולם האינטרנטי. כאילו, זה מעורר בחילה, ברצינות, אפילו כשאני יודע שזה בצחוק.
בקרוב בחדר: באנר “בדיחה” מהבהב בארבעה צבעים מעל פוסטים היתוליים.
דחוף, באנר. זה היה גבולי למדי.
חמישה צבעים?
המדרגות אכן נאות,
איפה ליכטש כשצריך אותו?
דחוף, באנר. זה היה גבולי למדי.
מסכימה עם Anonymous, זה גבולי.
:-)
האנונימוסית צודקת, לא הייתי בטוחה אם זה פארודיה או אמת. זה ממש לא כזה ברור.
(כן, עניין היחצ”נית כבר הספיק להישכח ממני).
[…] יהונתן זילבר לא מבין למה את לא נותנת לו את הטלפון שלך […]
אני לא יודע למה זה בדיחה בהכרח?
מישהו באמת חושב שאנשים שמתעסקים באמנות הפיתוי “הם אנשים עם יכולת בינאישית דלה, חוסר יכולת לנהל סתם שיחה עם אדם מהמין השני ובעיקר ימכרו את אימא שלהם בשביל לראות למישהי את התחתונים”?
כן
ההיתקלות האישית שלי עם אחד הסטודנטים לאמנות האונס האלה בהחלט הייתה אחת החוויות הכי מפחידות וטראומתיות שעברתי. וזה לא עושה חשק להתפשט, לפחד עד מוות. ומי שלא מסוגל להבין את זה, כן, יש לו יכולת בינאישית דלה.