יש לי אחות ואני יודע מה ההבדל בין “טורקיז” ל”תכלת”, אפשר את המספר טלפון שלך?

פוסט של יהונתן זילבר


בחורינה יקרה,

כן, זה יפתיע אותך – יש לי שתי אחיות. אני יודע להבדיל בין “טורקיז” ל”תכלת” ואפילו לנהל שיחה אינטיליגנטית על מי יותר חמוד, בראד או ג’וני. אני לא נצמד אליך בדיזנגוף סנטר, לא ניגש אליך כל עשר דקות בשדרות רוטשילד, באמת רק אם יש לי משפט פתיחה מהמם ונראה לי שאת זורמת. ובכל זאת, כשאת שומעת את המילים “אמנות הפיתוי” את מזדעזעת וממהרת לתת לי מספר טלפון מזוייף, ומקווה בלבך שלא תראי אותי יותר בחיים. האמיני לי, יום יבוא והמשאלה שלך עוד עלולה להתגשם.

איזה כיף זה שרודפים אחריך? מחפשים אותך, שואלים אותך מי משקר יותר, נוגעים בך כאילו במקרה, והכל בשביל שתתעלמי. הכי טוב להתעלם. את הרי עסוקה, כל היום מתחילים איתך ואין לך זמן לעוד מישהו שיוצא להתחיל עם בחורות עם מדריך צמוד ובטח אין לו מושג איך לספק אותך במיטה. זו הרי נקודת המוצא, לא? חניכי תורת אמנות הפיתוי הם אנשים עם יכולת בינאישית דלה, חוסר יכולת לנהל סתם שיחה עם אדם מהמין השני ובעיקר ימכרו את אימא שלהם בשביל לראות למישהי את התחתונים. אז אני אפתיע אותך בשנית – לא כולנו כאלו. רובנו אפילו קראנו באינטרנט ואנחנו יודעים איפה הדגדגן, חלקנו אף היינו בעברנו במערכת יחסים ויש כאלו שאפילו יוגדרו כנאים פלוס. ומה לגבי אמא שלנו? לא תודה, היא קצת מבוגרת. כל מה שאנחנו מבקשים הוא אנושיות. לא מסובך במיוחד. להשתדל לענות לנו כשאנחנו שואלים אם את יודעת איזה מתנה כדאי לקנות לידידה שלנו, לתת תשובה כנה אם את יודעת מתי האוטובוס מגיע, ובעיקר לא לבעוט לנו בברך ולברוח, רק כי אנחנו לובשים חולצה של סוף מסלול אמנות הפיתוי 08 – אימפריה.

אנחנו לא אוהבים להרגיש מטרד. לא נוהגים לפנות לאותה בחורה פעמיים עם אותו פיק-אפ ליין, במיוחד אחרי שהבנו שהיא לא זורמת. לא מגיע שישפכו לנו פחית דיאט-קולה בפנים, לא מגיע לנו שיצעקו עלינו, שיגרמו לנו לחשוב 20 פעם לפני שאנחנו נוגעים בך במקרה במדרגות הנעות. אנחנו, בדיוק כמוך, מנסים לסגור FC להלילה.

בעיקר אנחנו משתדלים לכבד אתכן, הבחורינות. לדעת שלפעמים אתן צריכות לקום מוקדם בבוקר, שלפעמים אתן בזוגיות, למרות שזה לא קיר, ולזכור שלא תמיד אתן בעניין של לעזור לנו עם הבעיות שיש לנו עם ידידה שלנו. נשמח מאוד, אם לכמה רגעים שאנחנו מנסים להתחיל איתכן במקומות ציבוריים הומים, תנסו לכבד גם אותנו. ואם אתן מקשיבות והגעתם עד הנה, אפשר את המספר טלפון שלכן? מה יש, כולנו יהודים!


יהונתן זילבר קנה 10 קילו ספרים בעשר


תגובות

תגובות

Powered by Facebook Comments

תגובות

14 תגובות לפוסט “יש לי אחות ואני יודע מה ההבדל בין “טורקיז” ל”תכלת”, אפשר את המספר טלפון שלך?”

  1. anonymous moose on 7 במאי, 2012 16:05

    ג’וני, למען האל, אנא תבהיר מראש שזה פארודיה או משהו. זה פיגוע מחשבתי (אה! trope!) לכתוב את הדבר הזה ולשחרר אותו לאויר העולם האינטרנטי. כאילו, זה מעורר בחילה, ברצינות, אפילו כשאני יודע שזה בצחוק.

  2. יהונתן זילבר on 7 במאי, 2012 16:07

    בקרוב בחדר: באנר “בדיחה” מהבהב בארבעה צבעים מעל פוסטים היתוליים.

  3. משתמש אנונימי (לא מזוהה) on 7 במאי, 2012 16:09

    דחוף, באנר. זה היה גבולי למדי.

  4. יהונתן זילבר on 7 במאי, 2012 16:20

    חמישה צבעים?

  5. יהונתן on 7 במאי, 2012 16:24

    המדרגות אכן נאות,

    איפה ליכטש כשצריך אותו?

  6. דודי on 7 במאי, 2012 16:58

    דחוף, באנר. זה היה גבולי למדי.

  7. נאה on 7 במאי, 2012 17:27

    מסכימה עם Anonymous, זה גבולי.

  8. ליטל on 7 במאי, 2012 18:04

    :-)

  9. אורלב on 7 במאי, 2012 18:59

    האנונימוסית צודקת, לא הייתי בטוחה אם זה פארודיה או אמת. זה ממש לא כזה ברור.

  10. אורלב on 7 במאי, 2012 19:00

    (כן, עניין היחצ”נית כבר הספיק להישכח ממני).

  11. הפייסבוקבקיסטים של ידיעות אחרונות לזוג הנאנס: תצמיחו ביצים | חדר 404 on 14 במאי, 2012 17:22

    […] יהונתן זילבר לא מבין למה את לא נותנת לו את הטלפון שלך […]

  12. דור on 17 במאי, 2012 01:27

    אני לא יודע למה זה בדיחה בהכרח?

    מישהו באמת חושב שאנשים שמתעסקים באמנות הפיתוי “הם אנשים עם יכולת בינאישית דלה, חוסר יכולת לנהל סתם שיחה עם אדם מהמין השני ובעיקר ימכרו את אימא שלהם בשביל לראות למישהי את התחתונים”?

  13. יהונתן זילבר on 20 במאי, 2012 14:20

    כן

  14. משתמש אנונימי (לא מזוהה) on 24 במאי, 2012 03:15

    ההיתקלות האישית שלי עם אחד הסטודנטים לאמנות האונס האלה בהחלט הייתה אחת החוויות הכי מפחידות וטראומתיות שעברתי. וזה לא עושה חשק להתפשט, לפחד עד מוות. ומי שלא מסוגל להבין את זה, כן, יש לו יכולת בינאישית דלה.

פרסום תגובה