היפה והחנון מנקודת המבט של אוכלי הנבלות וצרכני הרקבון
פוסט של נורית דרומי
היא כן כזו יפה (אז מה אם חלק עשה הטבע וחלק בעזרתו האדיבה של הצבע) והוא כן כזה חנון, כי אין מה לעשות, יש דברים בחיים שיפים יותר מחבורת התמורות הזוגיות ב-S5.
בסימן trout mouth מטורף וסגידה לאל הלא נכון, הלא הוא אלוהי הבוטוקס, נפתחה השבוע בקול תרועה רמה העונה השניה של היפה והחנון, להלן יפ”ח.
במאמר הביקורת שלו על הקונספט בוחר טל רוזנברג לתאר את צופי היפ”ח כתמצית הזוהמה האנושית, אנשים שיושבים במשך שעה וחצי עם האצבע מופנית כלפי המסך ורק מחכים לנקודות בהן יוכלו לפלוט “Ha-ha!” נלסוני כלפי המתמודדים.
אז נכון, כל ריאליטי מבוסס על מציצנות והמציצנות היא רדודה. היפ”ח באה ואומרת לאנשים – היי, יש לכם חסרון (ושאף אחד לא יעבוד עליכם, לקות חברתית או בורות הם חסרונות), בואו נעבוד על החסרון הזה ביחד וכולם ירוויחו. המתמודדים מרוויחים ובגדול, מלבד עשרים שניות של תהילה גם שיפור של החסרונות שלהם, ויכולים להעיד על כך איציק קסאפו ורעות מלכין, שרק השבוע ב”צינור לילה” של גיא לרר ראינו אותם חברתיים, נעימים, וחפים מבורות או חוסר יכולת לבצע אינטראקציה חברתית, לפחות למראית עין. ההפקה מרוויחה, זה ברור, ואנחנו מרוויחים רגעים קסומים כמו הביטוי הגאוני חיב”ס – חי בסרט, הפירוש המקסים של מגילת העצמאות כחוזה המדינה, ה”בדיחה הטובה” שסיפר ברברברברברבאום ועוד.
זה לא שיוצרי הסדרה חפים מטעויות, והמאמר של עידוק על התיאור הסטראוטיפי הבזוי של המתמודדים מציג נקודה נכונה (סליחה על החנפנות למארח), בייחוד אל מול טענת ערוץ 10 שהם לא מעוניינים לחשוף את זהות הזוגות בשעה שהדברים מפורסמים באתר.
אבל מכל סדרות הריאליטי המתועבות באמת, ששמות להן למטרה לשים אנשים נורמליים במצבי קיצון כדי לחשוף רגעים שהשאלה העיקרית בקשר אליהם היא האם הם מביכים יותר את המתמודדים או אותנו (כל סיטואציה באח הגדול), הבחירה להשתלח דווקא ביפ”ח נקראת לי תמוהה.
___________________
היה זה פוסט של נורית דרומי, כבר לא מתכנתת, עוד לא משפטנית
מה זה פה?
רוצה להפיק פודקאסט?
המלצת סייברסייבר (מ)
פרנסה
