שונא מתנות // עדכון מספר 1
פוסט של עומר כביר
אחרי שהשתלחנו ביחצנים שמחלקים מתנות לעיתונאים, הגיע הזמן לראות קצת מה באמת זוכים הכתבים השונים לקבל. הנה כמה מהמתנות שחולקו בתקופה האחרונה.
פיליפס באירוע השקת טלוויזיות חדשות: מטען לרכב לכל סוגי המכשירים.
גוגל במסיבת עיתונאים במשרדי החברה: ערכת עפרונות צבעוניים בצבעי הגוגל (חמוד מאוד).
סוני-אריקסון בחשיפת טלפונים חדשים: כדור קופץ מתנפח ושאר פיצ’יפקס. בונוס: היחצנית באירוע ביקשה לא לצלם את התמונות, והן הושגו בפעולת גרילה מפרכת (ביקשנו ממישהו שכן לקח שיצלם וישלח).
ICQ בהשקת הגרסה החדשה של התוכנה: מצלמת רשת ו-USB עם חומרי יח”צ.
אורנג’ באירוע מצומצם לחשיפת תוכניות החברה להשקת האייפון: סט רמקולים בשלט רחוק למכשירי אייפון ואייפוד. כנראה המתנה היקרה ביותר.
פנסוניק בחשיפת טלוויזיות התלת-ממד שלה: ספר ילדים עם ציורי פופ-אפ. ללא ספק, המתנה המקורית ביותר.
סוני בעוד אירוע תלת-ממד: חולצה זולה עם הדפס סוג ג’. יש מתנות שעדיף לא לחלק.
HP: ערכה לקידום מחשב נייד יוקרתי הכוללת ליקר שוקולד, סיגר, ריבה בטעם מרלו, תה ושוקולד. הרבה מחשבה הושקעה כאן.
את המתנות לא לקחתי, אבל אם יש לכם רעיונות לשימושים אפשריים במתנות עתידיות, כאלו שיביאו תועלת גדולה יותר מלהשאיר אותן בידי היחצן, אתם מוזמנים לכתוב לי לכתובת StopTheFreebies@gmail.com. לשם גם אפשר ומומלץ לשלוח תמונות של מתנות שקיבלתם מיחצנים. אפשר גם לדבר אתי ישירות בטוויטר omerka@
עומר כביר הוא עיתונאי
מתנות מיחצנים: כרטיסים לאלטון ג’ון בהנחה לעיתונאים
רונית ארבל, בעלת משרד יחסי הציבור ארבל תקשורת, מציעה הנחה לעיתונאים על כרטיסים למופע של אלטון ג’ון, לפי ההודעה לעיתונות, “לאור הפניות הרבות אלי”. יובהר שלא מדובר על עיתונאי מוזיקה שמגיעים לסקר/לבקר את ההופעה, אלא על עיתונאים באופן כללי.
ההודעה המלאה אחרי הקיפול.
• עוד פוסטים בנושא מתנות מיחצנים >> .
שונא מתנות // עומר כביר נגד מתנות מיחצנים
פוסט של עומר כביר
הכול התחיל לפני קצת יותר משבוע, במסיבת עיתונאים של HP. בכניסה לחדר בו נערכה המסיבה (אחרי ארוחת בוקר מפוארת, כמובן) גילה כל כתב תיק גב חדש ממתין על הכיסא. ולא סתם תיק גב מהסוג שקונים ב-20 שקל בשוק הפשפשים. תיק יוקרתי למחשב נייד, כולל מנעולים ושאר שכלולים. מאחר שזמן לא רב קודם לכן קניתי לעצמי תיק דומה, יכולתי להעריך את מחירו בסביבות ה-200 שקל.
בחודשיים וקצת שאני עובד ככתב הטכנולוגיה והאינטרנט של כלכליסט כבר הספקתי להיות בכמה מסיבות עיתונאים ולהיחשף למתנות שמחולקות. אבל עד אז מדובר היה בדברים קטנים, סמליים אפילו. מנעול לנייד מבאג, חולצה מאיידיגיטל, צ’ופסטיקס מהודרים מהרדיו הלאומי של סין. אבל לא משהו כזה, לא מתנה כל כך יקרה שברור שאינה סמלית בלבד.
ביום שהתחלתי לעבוד ככתב (אחרי כעשר שנים בתפקידי עריכה שונים) נראה היה לי כמובן מאליו שלקבל דברים מיחצנים זה No-No. אני לא לוקח את המתנות שהם מחלקים, אפילו לא את העטים והפנקסים שממתינים בערכת עיתונות בכל אירוע. אם הם רוצים להעביר לי חומרים על Disk On Key, אני מבקש שישלחו במייל או מעתיק לנייד ומשאיר את הדיסק במקום. חנייה אני מעדיף לשלם בעצמי, ולהתחשבן אחר כך עם הנהלת חשבונות במערכת. נפלתי רק פעם אחת, במסיבת העיתונאים הראשונה שהייתי בה, כשנתתי ליחצ לשלם על החנייה. כבר בדרך הביתה הבנתי שזו הייתה טעות, ואת הסכום שהיחצ שילמו תרמתי לעמותת לתת.
זה לא תמיד קל לוותר על המתנה. היחצן עושה לא פעם פרצוף נעלב, ומתעקש “אז אולי תיתן למישהו במערכת?”, וגם העיתונאים האחרים עלולים לתת בך את מבטי ה”עוד פעם הוא והפרינציפים המיושנים שלו”. וכמובן, זה לא פשוט לוותר על מתנה שווה במיוחד כשהמוח משדר “רוצה, רוצה, רוצה”. אבל בסופו של דבר עדיף לוותר ולדעת ששום דבר, אפילו התת-מודע, לא השפיע על תוכן הידיעה שכתבת ושלחת לעורך.
בחזרה למתנה של HP. משום מה, חשבתי שמרבית העיתונאים ינהגו כמוני. מסתבר שהייתי תמים מדי. עד כמה שהבחנתי, כולם לקחו את התיק. עיתונאים צעירים וותיקים כאחד, גם כאלו שהמערכת אוסרת עליהם קבלת מתנות, גם כאלו שבהזדמנות זו או אחרת אמרו שהם לא לוקחים מתנות. כנראה שהפיתוי היה גדול מדי. נו, זה באמת היה תיק יפה.
זה לא צריך לעבוד ככה. עיתונאי לא יכול לקבל מתנה ממושא הסיקור שלו, ואחר כך לכתוב עליו ולקוות שהוא יישאר אובייקטיבי. זה בלתי אפשרי, ולו בגלל מראית העין שבדבר. הבעייתיות של הנושא זועקת לשמיים, ולא סתם עידוק בחר לכנות את המתנות האלו שוחץ (אגב, עידוק מתוודה שהוא לא צדיק הדור, וחוטא לעתים במתנות קטנות דוגמת Disk On Key, אותם הוא מחשיב כזוטות לאור מחיריהם היום).
לכן, התחלתי בשבוע שעבר לתעד בטוויטר שלי את המתנות שמחלקים היחצנים, ואת מעט העיתונאים ההגונים שבוחרים לוותר עליהן. לפני כמה ימים עידוק הציע הצעה שאי-אפשר לסרב לה – להעביר את הפרויקט הצעיר ל-404. לכן, מעתה, אדווח כאן על המתנות השונות שזוכים העיתונאים לקבל, כולל תמונות ואותות הצטיינות לסרבני המתנות.
אבל לבד אי-אפשר. קיבלתם קומוניקט שמבטיח מתנה בתמורה להגעה לאירוע? הייתם במסיבת עיתונאים וחילקו משהו? צלמו ושלחו בתוספת פרטים ותיאור קצר לדוא”ל StopTheFreebies@gmail.com. חשאיות מובטחת למעוניינים, למרות שאין במה להתבייש. יחד נשים לזה סוף (נו, מותר לשגות באשליות לפעמים).
שוחץ: מתנה מיחצן לעיתונאי
יחצנים לא אמורים לתת מתנות לעיתונאים, ועיתונאים לא אמורים להסכים לקבל מתנות כאלה. נהגתי לכנות את זה “שוחד”, והעירו לי, כנראה בצדק, שמדובר במילה קשה מדי – שוחד זו עבירה על החוק, והמתנות של היחצנים הן רק עבירה על כללי אתיקה בסיסיים וברורים מאליהם, כמו גם על כמה סעיפים בתקנון האתיקה של מועצת העיתונות, ישירות או בעקיפין (בפרט סעיף 18: “לא יבקש ולא יקבל עיתונאי טובת הנאה בקשר לעניין הכרוך בעבודתו העיתונאית זולת מכלי התקשורת בו הוא מועסק”).
אני לא מדבר על זוטות, כמו עט עם לוגו חברה או זר וכרטיס ברכה ליום ההולדת; ולא על מתנות שהלגיטימיות שלהן גבולית וראויה לדיון נפרד, כמו טיסה ואירוח בחו”ל במסגרת כנס או מסיבת עיתונאים, גם אם לפעמים אלו משמשות לצ’פר כתבים שלא קשורים לתחום הסיקור של אותה חברה, או גישה חינם לשירות שעולה כסף לצורך סקירתו, שמתארכת מעבר לפרק הזמן הנחוץ לסקירה. אני מדבר על מתנות יקרות, בוטות וחסרות הצדקה, שהעובדה שהעיתונאי קיבל אותן אמורה לגרום לגירודים עזים בבלוטת האתיקה, ולהכתמה של הכתבות שהעיתונאי כותב על אותה חברה.
בסדר, אז לא “שוחד”. נקרא לזה “שוחץ”, ונגיד שזה קיצור של “שובר מתנה יחצני” או משהו. אז הנה קטגוריה שתתמלא אט-אט בדוגמאות לשוחצים שכאלה, ות”ד 404 פתוח להלשנות שלכם בנושא.
מה זה פה?
רוצה להפיק פודקאסט?
המלצת סייברסייבר (מ)
פרנסה
