אני מרקו מיקיאלי

הרבה דברים חדשים אני מגלה על עצמי הבוקר. למשל, שבמקביל ל-nrg, אני מפרסם את כתבותיי גם במקומון הלוח האילתי “מגזין מיתוס”, וכדי שמעסיקיי לא יידעו על החלטורה, אני כותב שם בשם-העט “מרקו מיקיאלי”.

מצד שני, אני לא כזה חכם, אז אני מעתיק את הטקסטים מ-nrg מילה במילה, מה שיקל על מעסיקיי לעלות על הקומבינה.

אני מקווה שלפחות משלמים לי טוב. מעניין כמה אני שווה בלי מע”מ.

קטע מהכתבה של מרקו מיקיאלי במגזין מיתוס. קליק לסריקה המלאה

אם מישהו מקוראי החדר מתגורר באילת, זה הזמן (1) ליטול עותק של מגזין מיתוס, לשים במעטפה ולשלוח אליי — פנו באימייל ותקבלו את הכתובת. (2) לעבור למרכז, זה כבר לא מצחיק.

מטמורפוז

בשבוע שעבר פרסמתי לראשונה ידיעה ב”רייטינג”. זה התחיל מסיפור שקראתי ב-salon.com על Jack stations, סוג חדש של תחנות רדיו עם פלייליסט מורחב ובלי שדרן, שנולד בקנדה והתפשט משם לארה”ב. האייטם עבר שני שכתובים עד הגירסה שפורסמה בעיתון. הנה כל הגרסאות:

ג’ק המרטש / טל ואביעד, הכירו את ג’ק

כמו “העיר” בימיו הטובים שלא ישובו עוד, גם 102FM מנסה למכור את עצמו לכלל ישראל על ידי מיתוגו כרדיו מאוד תל אביבי, באווירת “אם אתם לא יכולים לגור אצלנו, לפחות תקבלו הצצה לחיים הקוּליים שלנו, שכוללים קוק בצהריים, זיון בשירותים ואוננות-שכל בקטינה”.

אבל בזמן שמסעודה מגלגלצ רואה בערוץ 2 את הכבאים של הרדיו שאי אפשר לכבות, מתפשטת בצפון אמריקה שריפה רדיופונית שמסכנת את מרחב המחייה של החיה הישראלית הנדירה סלבּוּס-רדיופונוס. לשריפה הזאת קוראים “ג’ק”.

“תחנת הג’ק” נולדה בקנדה ב-2002, ושנתיים מאוחר יותר הפכה לשפעת העופות של גלי האתר בארה”ב. במקום פלייליסט של 300-400 שירים, בג’ק יש 700-1000 שירים מהטופ 40 של שלושים השנים האחרונות, כך שהשירים שתשמעו שם מוכרים, אבל עדיין לא מאוסים. השירים מתנגנים באקראיות עם התערבות אנושית מינימלית, וביניהם שזורים הגיגים קצרים ומחוכמים של שדרן, להלן “ג’ק” או “בן” או “האנק” או “בוב”, שמוקלטים מראש.

תחנות הג’ק הן ניסיון להילחם בבריחה של משועממי הפלייליסט המצומצם לאייפודים עמוסי השירים, לאינספור תחנות האינטרנט ולאחרונה אל הרדיו הלווייני, שסיריוס, אחת השחקניות המרכזיות בו, כמעט והכפילה את הקהל שלה ברבעון האחרון אשתקד עם 1.4 מיליון מנויים חדשים, שמשלמים 12.95 לחודש כדי לשמוע את האוורד סטרן, שעל גיוסו שפכה החברה חצי מיליארד דולר (!).

תאכל את זה, ג’ק.

היפים והלוהטים

אם זו לא היתה פרסומת לרדיו תל אביב, עוד היינו חושבים שבערוץ 2 עובדים על טלנובלת כבאים חדשה על אדומי מדים סקסיים עם הקבלה מטאפורית בין חייהם הלוהטים לבין עבודתם המפוחמת.

הווידאו הרג את כוכב הרדיו, אבל הוא שב לחיים. בפרסומת המרשימה הזאת, 102FM לוקח נקודה חזקה – שדרת כוכבים מגוונת, מדנה ספקטור של העיתונות הכתובה, עבור בעודד קטש של הספורט ועד אביעד קיסוס של הטלוויזיה, ומשתמש בה למתג את עצמו כסופרגרופ רדיופוני, הגירסה האורבנית-מיינסטרימית לעלית של גל”צ ולתחתית של רדיו ללא הפסקה.

אבל טל ואביעד הם גפרורים לעומת שריפת היערות הענקית שמשתוללת ברדיו האמריקאי: הפרובוקטור האוורד סטרן, שמאס בצנזורה הממשלתית על הפה המלוכלך שלו, עבר לרדיו הלווייני הלא-מצונזר של חברת סיריוס, איתה חתם על חוזה של חצי מיליארד פאקינג דולר. ברבעון האחרון אשתקד, עוד לפני שסטרן פתח את הג’ורה בפעם הראשונה, סיריוס כמעט והכפילה את קהל המאזינים שלה עם 1.4 מיליון מנויים חדשים שמשלמים 12.95 דולר לחודש.

הנשק של הרדיו במאבקו בלוויין ובנגני ה-MP3 הוא “תחנת ג’ק”, המצאה קנדית שהדביקה את האמריקאים, היא סופר-גלגלצ עם פלייליסט מורחב של 700-1000 כותרים מהטופ 40 של שלושים השנים האחרונות, כך שהשירים מוכרים אבל לא מאוסים מרוב טחינה. בין השירים המתנגנים אקראית נשמעים הגיגיו המוקלטים מראש של השדרן, המכונה “ג’ק”, או “בן” או “האנק” או “בוב”, הכי אנטי-כוכב-רדיו.

תכבו את הרדיו הישן
מעבר לים משתוללת דרמת רדיו הרבה יותר גדולה מפרסומת לתחנת כבאים. בקרוב אצלנו?

בזמן ששי ודרור מדגמנים אדומי מדים סקסיים בפרסומת מושקעת לרדיו תל-אביב, דברים מדהימים לא פחות עוברים על הרדיו האמריקאי.

הפרובוקטור האוורד סטרן, שמאס בצנזורה הממשלתית על הפה המלוכלך שלו, עבר לפני כחודש לרדיו הלווייני של חברת סיריוס, אתה חתם על חוזה של חצי מיליארד פאקינג דולר. עוד לפני שסטרן הספיק לפתוח את הג’ורה בפעם הראשונה, סיריוס כמעט והכפילה את קהל המאזינים שלה, עם 1.4 מיליון מנויים חדשים שמשלמים 12.95 דולר לחודש כדי לקלוט את שידוריה.

הנשק הכבד של רדיו ה-FM המסחרי במאבקו בלוויין ובנגני ה-MP3 הוא “תחנת ג’ק”, המצאה קנדית שהדביקה את הינקים, סופר-גלגלצ עם פלייליסט מורחב של כאלף כותרים מהטופ 40 של שלושים השנים האחרונות. בין השירים, המתנגנים אקראית, נשמעים הגיגיו המוקלטים מראש של השדרן, טייס אוטומטי המכונה “ג’ק”, או “בן” או “האנק” או “בוב”, הכי אנטי-כוכב-רדיו.

ביום הדין של מלחמת הגלים, כך מסתמן, יתמודדו כוכבי-על נגד מחשבי-על. אצלנו זה יקרה רק בעוד מספר שנים – לאחרונה פתח משרד התקשורת בהליך הבירוקרטי הנדרש לייבוא הרדיו הלוייני – אבל לא יזיק להתכונן. לחשני גלגלצ, תתחילו לחפש עבודה.

דרושים: מעצב/ת ומתכנת/ת לחדר 404

הבלוג הזה הוא חתיכת כיעור שלא ייאמן.

אני מחפש מעצב/ת לבניית קונספט עיצובי מקיף לבלוג — לוגו, תמה גרפית אחידה (כולל אייקונים), סכמת צבעים אחידה, גופנים, מבנה עמוד, פוסטים וטוקבקים.

ואני מחפש מתכנת/ת לתרגום הקונספט להטמל, CSS וכו’.

מתאים לכם? שילחו רעיונות + פרטי התקשרות (אימייל וטלפון) + דוגמאות לעבודות שלכם (עיצוביות, אינטרנטיות, שילוב של השניים) + מה תרצו בתמורה לעמלכם — לת”ד 404.

לא מתאים לכם, אבל מכירים מישהו שאולי יתאים לו? שילחו לו את הפוסט הזה.

מישהו כתב משהו

בשבוע שעבר, הבלוג של ynet נכנס בי (בעילום שמי ושם האתר בו אני עובד, כנהוג שם בהתייחס ל-NRG) על ידיעה שפרסמתי לפיה ב-eBay מוצעת למכירה המצלמה שתיעדה את רצח רבין, אם כי נראה שמדובר במתיחה.

“להגיד שמישהו מוכר משהו באיביי, זה כמו להגיד שמישהו טען משהו בפורום – מדובר בעובדות לא בדוקות”, דקר אותי הכותב עם המילים שאני עצמי כתבתי בטור על הקלות שבה פריטים פיקטיביים מ-eBay מדווחים בתקשורת בלי בדיקה מינימלית.

התלבטתי המון אם להגיב על הדברים, אבל הפוסט שפורסם שם היום חסך לי את העבודה:
תחת הכותרת “אנציקלופדיה שחוזה את העתיד”, מדווח גל מור שמישהו כתב בוויקיפדיה (!) שעמיר פרץ יהיה ראש הממשלה הבא של ישראל.

צפו לאייטם פולו-אפ אם פרץ אכן ייבחר.

אויש, תנוח

חדר 404 יוצא לחופשה במדינה שהשתיקה יפה לה.

הזדמנות בשבילכם לפגוש משפחה, חברים, לצאת לפיקניק, להשלים צפיה בטלוויזיה, לקרוא ספר וכל שאר הדברים שלא יכולתם לעשות בגלל שהבלוג התעדכן כל חמש דקות.

רשימת הקלון השחורה

כתבו על הבלוג ועל מאבק ה-what what what ב”עונג שבת” של השרת העיוור:

עידו קינן בחדר 404 [שאגב, עבר לא מזמן לאכסניה חדשה. מי שלא מכיר את הבלוג המבריק הזה – זה אחד המקומות הכי טובים לביקורת אינטרנט עברית בנמצא] פותח רשימה שחורה בשם ”What What What?”, שאוספת את האתרים שעדיין, משום מה, אי אפשר להיכנס אליהם אם לא רושמים בתחילת כתובתם www. אל השרת, אם שמתם לב, אפשר כמובן להגיע גם בכתובת http://hasahrat.co.il אבל יש עדיין אתרים רבים אליהם אי אפשר, ביניהם אבסורדיים כמו הוט ובזק, שהם ספקי אינטרנט, למען השם, וגם מקומות מתקדמים יחסית כמו מומה, אוניברסיטאות רבות, וכו’. הוסיפו את האשמים שלכם! [עברית, ומשהו שם דפוק בעיצוב או שזה רק אצלי?]

ולשאלה שבסיפא: משהו דפוק בעיצוב פה, וזה רק אצלך.

גם הקולקטיב איזכר את ה-www:

רשימת קלון של אתרים שלא עובדים אם לא רושמים בכתובת שלהם WWW, מבית עידו קינן. אתם מוזמנים לשלוח אתרים נוספים אל 404room@gmail.com
http://room404.net/?p=10023

מקבל דחיות

וכל הסיבוב בשוקס לא היה שווה, אלא רק בשביל להיתקל בעידו קינן, מקבל דחיות בפיק-אפ בר’ז ברחבי תל אביב

– הגולשת הקטנה (קפטן אינטרנט, 2/10/2005)

← לדף הקודם