הצרות שהלייקים החדשים בפייסבוק יעשו לעיתונאי תרבות הרשת

הלייקים החדשים לפי חוף לוגסי ומלכה לוי, דרך מזבלה

גילעד נס:

רחמנות על העיתונאים שיאלצו לכתוב מעתה שהפוסט אותו העתיקו מפייסבוק קיבל 243 לייקים, 864 “אהבתי”, 216 “חה חה”, 854 “וואו”, 21 “עצוב”, 352 “כועס” ו-392 שיתופים.

ויטה קיירס:

“…הפוסט הוויראלי שותף על ידי למעלה מעשרים אלף גולשים, קיבל מאות לייקים ו-26 לב, 38 סמיילי צוחק, 2 סמיילי בוכה, 65 סמיילי אדום כועס ו-19 סמיילי שוק”.
(בקרוב בכתבות תרבות הרשת שלכם).

פרסומת של 17 דקות לפייסבוק ישראל // רן הרנבו

---

---

לא יודע איך ישבתי ובזבזתי שבע עשרה דקות שלמות על כתבת הפלסטיק של אולפן שישי על פייסבוק, סניף ישראל. מסמך מדהים. כתבת ערוץ 2 קלאסית – קלישאות אינסוף, דילוג קליל ומחופף על כל מה שאכן נדרשת לו עין עיתונאית, שאלות חשובות שמקבלות תשובות מרגרינה ולאף אחד לא איכפת, בטח לא לכתב. מוזיקה קלה, עריכה כיפית, קייטרינג והייטק שמייטק הכל על הכיפאק, מי רוצה רוסטביף? איזה כיף זה ערוץ 2 בחיי. גם חדשות זה בסך הכל אנטרטיינמנט. שיהיה בסבבה העיקר.

אז ככה. פייסבוק ישראל היא חיה יוצאת דופן עבור פייסבוק העולמית. יש בתל אביב מרכז פיתוח משמעותי, הראשון אי פעם של פייסבוק מחוץ לסיליקון ואלי. פייסבוק היא חברת הטכנולוגיה החשובה בעולם והיא רכשה בישראל כבר שלוש חברות – כמות חסרת תקדים. היא פעילה מאוד, ולמעשה עשתה הימור יפה וחשוב על יכולות הפיתוח בארץ. זאת הסיבה שיש בתל אביב משרד גדול כל כך. המפתחים, שהם הלב של כל הסיפור, לא מדווחים למנכ”לית המקומית, עדי סופר-תאני, שמנהלת את סניף המכירות הלוקאלי של פייסבוק בארץ. אבל את מי מעניינים הפרטים השוליים האלה כשאפשר לדבר על נפלאות האופן ספייס ליד החלון עם הנוף, על היתרונות בישיבה משותפת כאילו המציאו אותה הרגע ממש. מפתחים זה לא לפריים טיים.

עוד עניין. פייסבוק מנהלת מדיניות עריכה תמוהה ואגרסיבית ומעוררת ביקורת חריפה מאוד בעולם, בטח במקום טעון כמו ישראל. לאחרונה נסגרו פה שרירותית עמודים שביקרו יחסי הון שלטון, המצב הישראלי-פלשתינאי מעורר שאלות משמעותיות בנוגע למדיניות האכיפה, והנהלת פייסבוק בארץ מסרבת להגיב על כל הנושא כבר חודשים, מתגוננת בעזרת משרדי יחץ. כשהכתב יוצא ידי חובה ושואל על הנושא (חדשות 2 לא באמת נכנסים לזה, כמובן; נראה שמישהו ביחץ עשה את העבודה שלו), עונה מנכלית פייסבוק – בשיא הנונשלאנט – שזה בכלל לא מדיניות שנקבעת בישראל, אלא באירלנד (אבל אלה טובי האנשים, 24/7, לא נסבול הסתה, בלה בלה בלה). גאוני. איך לא תסבלו הסתה אם אין לכם אף מילה בנושא? למה אתם מתחבאים כבר חודשים אם זה בכלל לא בשליטתכם? ולמה זה לא בשליטתכם? את הכתב זה לא ממש מעניין.

גם על מדיניות המיסוי של פייסבוק הוא מקבל את אותה התשובה (לא אנחנו. אירלנד. עובדים על פי החוק. אירלנד, כאמור. בלה בלה בלה). סבבה, העיקר ששאל. אפשר לסמן וי ולעבור לאיזה סטארטאפ מגניב. לא באמת נצלול לענייני מיסוי עכשיו הרי.

אז אם פייסבוק בארץ לא באמת אחראים על שום דבר שקורה בארץ (חוץ מלמכור פרסום כמובן), למה לתת שבע עשרה דקות של כלום ושום דבר על כלום ושום דבר? ככה נראית עיתונות מבית מדרשו של ערוץ 2. ללכת ליד הבלאגן, לא באמת לגעת.

שבע עשרה דקות של יחסי ציבור נטו בפריים טיים, ערב שישי, עם תמונות נוף מהשלוש קומות של פייסבוק בלב תל אביב וימבה שביעות רצון של המראיין והמרואיינים שהצליחו לדבר על כל מה שציפו מהם ולא להגיד שום דבר. אה, רגע, אולי גם יבנו קומה רביעית, פששששש, סקופ אדיר. בחזרה אלייך לאולפן, קושמרו. מחר יהיה חם ומגניב.

---

---

עתיד התקשורת: צפו: צפו: צפו: צפו: צפו: צפו: צפו: צפו: צפו: צפו: צפו: צפו: צפו: צפו: צפו: צפו: צפו: צפו:

מגזין “כותרת” של החוג לתקשורת באוניברסיטת תל-אביב ואתר “העין השביעית” פרסמו את “מגמות 2016“, פרויקט שבו ראיינו אנשי תקשורת, ניו מדיה וטכנולוגיה על “המגמות החשובות בשדה העיתונות בשנה הנוכחית, בדגש על הממשק שבין תקשורת לטכנולוגיה ולחופש העיתונות”. נועה בן-נתנאל ראיינה אותי לפרויקט הזה, הנה הכתבה בכותרת ובהעין השביעית. אחרי הקיפול – הראיון המלא.

להמשך קריאה

כתבה: שרה נתניהו; העתביק: שלמה צזנה

הכתב המדיני של ישראל היום מדווח היום + תמונה על פגישה של שרה נתניהו, אשת ראש הממשלה.

שרה נתניהו נפגשה אתמול עם פעילת זכויות הילדים כריסטינה נובל, המבקרת השבוע בישראל לקראת צאת הסרט המתאר את קורות חייה. מתוך סיפור חייה הקשה וכנגד כל הסיכויים, החליטה כריסטינה להקדיש את חייה להצלת ילדים במצוקה, ובמסגרת זו הקימה יותר מ-100 בתי מחסה ברחבי העולם, שסייעו ליותר מ-700 אלף ילדים. “שוחחנו על אהבתנו המשותפת: סיוע לילדים ובהם ילדים במצוקה,” אמרה נתניהו, “זה היה מפגש מעורר השראה עם אישה מדהימה, שמהווה דוגמה ומופת ליכולת האנושית להפוך את העולם לטוב יותר”.

הגעתו של האייטם הזה לעיתון היא לא הדבר המביך ביותר בו.

האייטם התפרסם אמש בדף הפייסבוק הרשמי של נתניהו, לא של שרה אלא של בעלה, בנימין, שמקדיש באחרונה את הפייסבוק שלו (הפוליטי, לא הממלכתי) לפגישותיה של אשתו.

גם זה לא שיא המבוכה בו.

האייטם מורכב מדיווח קצר של הכתב צזנה על זהותה של האישה שאיתה נפגשה נתניהו, פועלה ונסיבות הפגישה, ולאחריו ציטוט של נתניהו. אבל גם הדיווח הקצר של הכתב הוא ציטוט של נתניהו, שצזנה, או עורכיו, הוציאו מחוץ לגרשיים כדי שהאייטם לא יהיה מורכב אך ורק מציטוט של שרה נתניהו, ולא טרחו אפילו לשכתב אותו.

המקור:

נפגשתי הערב עם כריסטינה נובל, המבקרת השבוע בישראל לקראת צאת הסרט המתאר את קורות חייה. מתוך סיפור חייה הקשה וכנגד כל הסיכויים, החליטה כריסטינה להקדיש את חייה להצלת ילדים במצוקה ובמסגרת זו הקימה למעלה מ-100 בתי מחסה ברחבי העולם, שסייעו ליותר מ-700 אלף ילדים.

ההעתק:

שרה נתניהו נפגשה אתמול עם פעילת זכויות הילדים כריסטינה נובל, המבקרת השבוע בישראל לקראת צאת הסרט המתאר את קורות חייה. מתוך סיפור חייה הקשה וכנגד כל הסיכויים, החליטה כריסטינה להקדיש את חייה להצלת ילדים במצוקה, ובמסגרת זו הקימה יותר מ-100 בתי מחסה ברחבי העולם, שסייעו ליותר מ-700 אלף ילדים.

כן, זה הדבר הכי מביך בו. אתם רוצים להיראות עיתונות אמיתית, לפחות תשימו את האיפור כמו שצריך.

כך תיעזר העיתונות בצנזורה הצבאית להפריך צא”פים “מטעמי בטחון”

בתיקים משפטיים עם היבט בטחוני, רשויות האכיפה משתמשות בצווי איסור פרסום כדי לצנזר מידע, כשהצנזורה הצבאית, הגוף המוסמך לקבוע איזה מידע בטחוני מותר בפרסום, לא חושבת שהמידע הזה צריך להיות מצונזר, או לפני שההחלטה הזאת בכלל מגיעה לפתחה. כך נטען בכתבה ב”שיחה מקומית” על הצא”פים בעניין המעצרים בפרשת עזרא נאווי, ההצתה בדומא ועוד:

האם באמת יש כל כך הרבה צווי איסור פרסום? ולמה זה קורה? על פי פרופ’ משה נגבי מדובר בתהליך שנמשך ומתגבר מזה כעשור, שבמסגרתו רשויות האכיפה למדו להשתמש בצווי איסור פרסום בתור “צנזורה אלטרנטיבית”, כדבריו, כשבאופן אבסורדי בתי המשפט מתגלים כמחויבים פחות לחופש הביטוי והעיתונות ולזכות הציבור לדעת מאשר הצנזורה הצבאית.

“הצנזורה בארץ היא די ליברלית, ונוהגת לפי פסיקת בג”ץ לגבי השאלה אם יש ודאות קרובה לפגיעה בביטחון (במקרה של פרסום מידע מחקירה, ח.מ.), ודווקא את בתי המשפט יותר קל לשכנע להטיל איפול”, אומר נגבי, המרצה במחלקה לתקשורת באוניברסיטה העברית ומשמש כפרשן המשפטי של קול ישראל. “למה זה קורה? להערכתי הרבה שופטים, בעיקר בערכאה נמוכה כמו השלום, כשבא אליהם גורם ביטחוני, קצין או איש שב”כ, עם חוות דעת ביטחוניות וחומרים סודיים, מתמלאים ביראת כבוד מאוד גדולה, דווקא בגלל שהם אזרחים. אין להם כלים לבקר את זה. הצנזור הוא חלק מהמערכת הביטחונית, ולא מתרשם יותר מדי מקצינים ויכול לבדוק עניינית.

“הצו בעצם הופך את המעצר לחצי חשאי. במצב כזה דמו של החשוד מותר לגמרי. אתה לא יכול לדעת מה עשו לו. זה ההיפוך של אור השמש שפועל כחיטוי הטוב ביותר. פה החושך עלול להיות המחטיא הגדול ביותר. אגב, זה לפעמים פועל כבומרנג. בנסיבות כאלה קל לחשוד להעליל שעינו אותו, כי לך תוכיח שכן ולך תוכיח שלא”.

נראה שהבומרנג הזה משמש גם נגד השופטים עצמם, שבשל איסור הפרסום על עצם דיוני והחלטות איסור הפרסום – לא יכולים להתגונן בפני מבקריהם. מין מעגל אכזרי שכזה.

עיתונאים לא יכולים להפר צו איסור פרסום כזה בלי להסתכן בלשלם מחיר – חקירה, מעצר, העמדה לדין ואולי גם הרשעה וענישה כספית/מאסרית. הם גם לא תמיד יכולים להפריך את הטיעונים של הרשויות על כך שהצא”פ נדרש “מטעמי בטחון”, משום שהטיעונים הללו בדרך כלל יוצגו לשופט בדלתיים סגורות, וגם אם לא, אסור יהיה לפרסם אותם במסגרת הצא”פ עצמו.

אבל העיתונאים יכולים להשתמש בצנזורה הצבאית, זו שהמשטרה עקפה באמצעות בית המשפט, כדי להוכיח שטיעוני הבטחון היו שקריים. תפקידה של הצנזורה הוא להגיד לעיתונאים אם מותר להם לפרסם מידע מסויים, או שאסור להם משום שהוא עלול לפגוע בבטחון המדינה. העיתונאים צריכים לכתוב כתבה שמכילה את המידע שהצא”פ אוסר לפרסם, לשלוח אותה לצנזורה ולחכות לתשובתה. במקרה שהצנזורה מאשרת לפרסם את הפרטים האסורים בפרסום לפי הצא”פ, יש לעיתונאים אישור, מהערכאה העליונה בתחום, שפרסום המידע לא פוגע בבטחון המדינה.

גם בשלב זה, העיתונאים לא רשאים לפרסם את המידע בתקשורת, משום שזו עדיין תהיה הפרה של הצא”פ. אבל הם כן יכולים לערער לבית המשפט על הצא”פ, תוך שימוש בתשובת הצנזורה כחוות דעת מומחה שלפיה אין פגיעה בטחונית בפרסום המידע; והם רשאים לדווח לציבור שלפי הצנזורה, המידע שהצא”פ חל עליו אינו מסכן את בטחון המדינה, כך שהבקשה של המשטרה נגועה בשיקולים זרים, וההחלטה של השופט נגועה ברשלנות, במקרה הפחות גרוע.

שקרים, שקרים מתועבים, סטטיסטיקה ותחזיות בתי השקעות

גלובס מנקה את השולחן משקרי 2015 כדי לפנות מקום לשקרי 2016:

הלשינו: יואב ריבק, TheNighIsDark

רומן זדורוב זוכה/הורשע, ושמעתם על זה אצלנו לראשונה!

חדשות 2 מיהרו לדווח הבוקר את כל האפשרויות:

כמוהם גם מקו:

וכך נראו הפושים של נרג:

ומעריב:

מה שהזכיר לאבנר קלמר את הפאשלה של מנחה מיס יוניברס, סטיב הארווי, שהכתיר את המיס הלא נכונה.

ולעידו בן-יצחק את “רבין לא נפגע”:

הלשינו: נדבי נוקד, אריאל פלקסין, רחל שפירו, עמי פרידמן, יאיר קראוס.

עדכון אחרון: 13:04

90% מהישראלים משתמשים בנורות חסכוניות מאותה סיבה שכלבים שחובשים קונוס לא מלקקים לעצמם את האשכים אחרי סירוס

“90% מהאוכלוסיה משתמשים בנורות חסכוניות […] בביתם של 90% מהאוכלוסיה יש נורות חסכוניות. [ההדגשה במקור] השיעור דומה בערים השונות וברמות ההכנסה השונות”, דיווחה שלשום הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה במסגרת פרסום לקט נתונים מהסקר החברתי 2014 בנושא איכות הסביבה (דוק).

לפני כארבע שנים נכנס לתוקף חוק שאוסר על יבוא ומכירת נורות בזבזניות. מתוך הודעה שפורסמה באתר משרד התשתיות ב-2.1.2012:

על פי התקנות [פדף; תקנות מקורות אנרגיה (יעילות אנרגטית מזערית לנורה חשמלית לתאורת פנים במבנים) התשע”א–2011; ע”ק] לגבי נורות, אסור לייבא, לייצר, למכור ולשווק נורות ליבון ונורות הלוגן בהספק העולה על 60 ואט, אשר אינן עונות על הנוסחה לבחינת יעילות אנרגטית, כך שתופסק מכירת נורות בזבזניות, בהספקים של מעל 60 ואט. תקנות אלו יפחיתו בעיקר את צריכת החשמל של המגזר הביתי, עקב השימוש בנורות פלוארניות, החסכוניות ב – 70% יותר מנורות ליבון. שימוש בנורות יעילות יותר יוביל לחיסכון נוסף של כ- 30% בצריכת חשמל לתאורה.

עיתונאים אמורים היו לחקור קצת בנתונים שסיפק להם הלמ”ס, לגלות את הכשל הזה ולשאול את הלמ”ס לגביו. ובינתיים בתקשורת הישראלית: מספר כלי תקשורת ציטטו את הנתון בלי שום ביקורת, כש”ישראל היום” הציב אותו בכותרת: “מודעים ומיישמים: 90 אחוזים משתמשים בנורות חסכניות”.

סקר הלמ”ס נערך בין 1.2014-4.2015 בקרב 7100 אנשים בני 20+ בכל ישראל המייצגים כ-5.2 מיליון ישראלים. הנסקרים נשאלו גם מהו הגורם העיקרי שיעודד את הציבור להפחית את צריכה האנרגיה. 49% נקבו בהוזלת עלות מכשירי חשמל חסכוניים, 18% בפרסום מידע מפורט על צריכת האנרגיה בבית והדרכים לצמצם אותה, 13% בסימון בולט של רמת החיסכון על גבי מכשירי החשמל, 9% במתן מידע על ההשפעות הסביבתיות השליליות של צריכת האנרגיה ו-8% בהעלאת תעריפי האנרגיה, ובהם חשמל, גז וסולר (ו-34% מהאוכלוסייה אף הביעו נכונות לשלם יותר על חשמל כדי שהמדינה תייצר יותר חשמל באנרגיה ירוקה).

בסקר הלמ”ס, חקיקה לאיסור מכירת מוצרים זוללי חשמל לא מופיעה בין הגורמים שמעודדים את הישראלים לחסוך בחשמל. אבל מסתבר שזה עובד, כמו שקונוס שמולבש על צווארו של כלב מעודד אותו לא ללקק את אשכיו אחרי הסירוס.

קריאה מומלצת בנושא: מאמריו של דייב בארי על חוק בארה”ב נגד אסלות עם מיכל הדחה גדול, כולל וידוי על אסלה אסורה שהבריח מקנדה: The Toilet Police ו-Canada’s big flush turns U.S. citizens into smugglers.

“כשאני כותב אני מתגעגע לתכנות ולבניית פלטפורמות. כשאני מתכנת, אני מתגעגע לכתיבה” // ראיון עם פול פורד, מחבר המסה “מהו קוד?”

עיתונאים יכולים לספר לעצמם שהם כותבים עבור הקוראים שלהם ומשרתים את האידיאל הנעלה של חופש העיתונות וזכות הציבור לדעת, אבל הם כותבים קודם כל, אם לא בעיקר, עבור העורך שהזמין מהם את הכתבה. במקרה של הכתבה What is Code? של הכתב והמתכנת פול פורד, הנמען הזה גלוי לחלוטין. “אני צריך להבין איך קוד עובד”, אמר עורך בלומברג ביזנסוויק ג’וש טירנגל לפורד. “אני רוצה לעשות גליון על קוד. הייתי רוצה שתכתוב מאמר. נסה להסביר לי איך תכנות ותוכנה וכל הדברים הללו עובדים בעולם האמיתי”. “אמרתי, ‘בטח’, ואז דחיינתי במשך חצי שנה”, מספר לי פורד. “היו טיוטות קטנות ששלחתי לו. בכל פעם שעדכנתי אותו איפה אני, הוא היה אומר, ‘טוב, תמשיך’. לבסוף אחרי כמעט שנה, הוא אמר, ‘טוב, תקשיב, אנחנו ניתן לך את כל הגליון, זה נושא עצום, נעשה את המיטב שלנו להסביר אותו”. כך הפך מאמר של 2000 מילה למשימה של שנה וחצי, התנפח ל-38 אלף מילה והשתלט על גליון שלם של ביזנסוויק.

ראיון עם פול פורד ב”רבע לדיגיטל” בגלץ >>

לא פחות מעניינת מהכתבה הארוכה והמרתקת היא הגירסה המקוונת שלה באתר המגזין. הפורמט המקובל של כתבות באתרי עיתונים מודפסים הוא לקחת את גירסת עיסת העצים המתים, לסחוט ממנה את הטקסט לתוך האתר, להוסיף לינקים, לתבל עם תמונות ולפזר קצת סרטונים מוטמעים מלמעלה. בביזנסוויק החליטו להפוך את הכתבה למגרש משחקים אינטראקטיבי של מולטימדיה, שיעשה שימוש בקוד מחשב, נושא הכתבה, כדי לאייר את הנושא ולהדגים את היכולות שלו.

רובוט כחול עם הערות מעצבנות, שמזכיר בהתנהגותו את “קליפי” המנוח של מיקרוסופט וורד, מלווה את הקריאה בכתבה המקוונת, כולל הערות על קצב הקריאה של הקוראים בסיום הכתבה. בגוף הכתבה עצמה יכולים הקוראים להתאמן בכתיבת קוד, ולקבל משוב אם כתבו כמו שצריך או לא. הם יכולים לבחור או לפסול שורות קוד בממשק דמוי טינדר, ולגלות אם הצליחו לבחור בשורות שכתובות טוב ולפסול את השורות שכתובות רע. הם יכולים לעבור על שורות קוד ולנסות למצוא בהן באגים, ולגלות אם צדקו. פיסקה שמסבירה איך מתכנתים עוקבים אחרי שינויים בקוד משתנה מול עיניו של הקורא כדי להדגים את החשיבות שבמעקב אחר שינויים. אפיקומנים, כלומר צ’ופרים והפתעות, מסתתרים בכתבה ומחכים לגיקים שיתאמצו לחפשם (למשל, נסו להקיש את קוד קונאמי). תעודת גמר מחכה למי שצולח את המאמר כולו.

צוות האתר העלה את הקוד של הכתבה לקהילת שיתוף וניהול פרוייקטי הקוד GitHub, שתרמה לתיקונים בו, שכללו הוספת קרדיטים ולינקים חסרים לציטוטים שפורד הביא בכתבה. פורד עצמו שיתף שם חומרי גלם מהכתבה, כולל קוד שכתב עבור הכתבה ותמונות שנפסלו לשימוש בה כי היו כל כך גרועות.

פורד אומר שלא היה עולה בדעתו לבקש גירסה מקוונת ברמה כזו, כי זו השקעה גדולה מצד המו”ל, ונותן את הקרדיט המלא לצוות הווב של בלומברג: “הם הקשיבו לי וקיבלו את הדעות שלי, אבל הם גרמו לאתר הזה ולמאגר ה-GitHub לקרות. בכנות, היה לי מאוד קשה לא לעבוד על האתר ולהתמקד רק בטקסט, כי הרגשתי שהאתר הוא איפה שהעניין שלי נמצא. היו לי הרבה הזדמנויות לתת משוב, התחלתי לתכנת חלק מהאתר עם הצוות ומהר מאוד הבנתי שלא יהיה לי זמן, והם לקחו את זה על עצמם ועשו עבודה מצויינת”.

בדצמבר 2012 פרסם הניו יורק טיימס באתרו את כתבת המולטימדיה Snow Fall, שסיפרה את סיפורה של מפולת השלגים בהרי הקסקייד של וושינגטון בפברואר אותה שנה, תוך שהוא משלבת בין טקסט, וידאו, מצגות ומפות מונפשות. הכתבה זיכתה את העיתון בפוליצר לכתבות מגזין ב-2013, וכותרתה הפכה למונח, “Snow Fall moment”, שמשמעותו הרגע שבו כלי תקשורת מפרסם כתבה שעושה שימוש מתקדם ומעורר השראה בכלים דיגיטליים להציג סיפור עיתונאי. הכתבה המקוונת What is Code כבר כונתה הסנואו פול מומנט של ביזנסוויק, לצד השוואה מחמיאה ומלחיצה אפילו יותר באתר ביזנס אינסיידר, שהשווה אותה ל”הירושימה“, המסה של ג’ון הרסי על העיר הירושימה, שפורסמה על פני גליון שלם של המגזין ניו יורקר שנה אחרי שארה”ב הטילה עליה פצצת אטום.

פורד מצטנע כשהוא שומע את ההשוואה: “אני חושב ש’הירושימה’ הוא אחד הדברים הכי חשובים שנכתבו אי פעם. אני שמח שאנשים אהבו את זה, אבל כתיבה על עולם התכנות שונה מאוד מהכתיבה על המתקפה האטומית על הירושימה זמן קצר אחרי שקרתה. מה שקרה לי זה שאמרו לי, ‘אתה הולך לקבל את הגליון המלא, הוא יהיה רק המאמר שלך’. הלכתי לספה, שמתי שמיכה מעל הראש ונאנחתי לרגע, כי ידעתי שישוו אותי לדברים האלו. זה מאוד חריג שגליון שלם של מגזין מוקדש לך. במובן הזה הייתי מאוד חרד. לא היו לי תקוות להגיע לרמות הללו – הירושימה היא פיסת עיתונות נפלאה על אירוע מאוד חשוב. זה משהו מאוד מאוד שונה. אבל העובדה שלא השפלתי את עצמי מרגישה כמו נצחון עצום, והעובדה שאנשים אוהבים את זה ומגיבים בצורה נורמלית היא באמת נפלאה”.

מה הבאת מעולם התכנות לתוך כתיבת הכתבה הענקית הזאת?
“כמתכנת אני משתמש בכלי תכנות. השתמשתי כלי עריכה של מתכנתים שנקרא Emacs, ובתוכו השתמשתי במצב עריכה שנקרא wordmode, וכתבתי את הכל כמתווה מובנה עם המון דוגמאות קוד לביצוע. בעולם האמיתי של המו”לות, יכולים כמובן לקבל רק מסמכי וורד, אז הייתי צריך להשאיר את התכנות על סף הדלת כשהגשתי את הכתבה. אבל עד אותה נקודה, עד רגע ההגשה, זו היתה עבודה של מתכנת וכותב, וכשביזנסוויק היו מוכנים לפרסם, חזרתי להיות כותב לחלוטין”.

פורד נאבק בכתיבה. “יש קטע עם כותבים, שאתה מסתתר מהדדליין ומצפה מכולם לשכוח ממך”, הוא מספר על המריבות שלו עם העורך טירנגל. “הוא היה מצייץ לי בטוויטר – ‘תפסיק את ספירלת הבושה, תגיש את זה’ ודברים כאלה. זה היה קצת משחק, אבל גם תזכורת לכך שהוא הקדיש תשומת לב צמודה לכך, ורצה שזה ייגמר”. חלק מהחומרים בכתבה מגיעים מספר שפורד מאחר בשנה את הדדליין שלו – והוא עוד ביקש הארכה של חודש על הספר בגלל העבודה על הכתבה.

@ftrain End the shame spiral. Turn. It. In.

— Josh (@Tyrangiel) March 15, 2015

הכתיבה והתכנות עברו אצל פורד במשפחה – אביו היה כותב, וגם נהג לתכנת בבייסיק, שפת תכנות שמשמשת ללימוד תכנות. האם תכנות מספק יותר מכתיבה, אני שואל אותו, והוא משיב: “כשאני כותב אני מתגעגע לתכנות ולבניית פלטפורמות, כי אתה זוכה לראות תגובות של אלפי אנשים, במיוחד בווב, אתה רואה מה הם עושים, וזה מעניין. כשאני מתכנת, אני מתגעגע לכתיבה. אני צריך לעשות את שניהם או שאני לא מרוצה”.

יש לך טיפים מעולם התכנות לעולם העיתונות ולהיפך?
“אני מקווה שהכתבה עונה על זה ברמה מסויימת. הקטע שכולם אומרים שאתה צריך ללמוד לתכנת – אני חושב שהדבר החשוב יותר הוא שאתה צריך להבין איך העולם הזה עובד וכמה הוא גדול. זה בלתי נמנע. אם אתה מדווח על סיפור על שוק העבודה באמריקה, אתה צריך להבין את אובר ועולם שיתוף הנסיעות, וזו פלטפורמת תוכנה. אם אתה מדווח על מו”לות, אתה צריך להבין את אמזון ואיך היא מוכרת ספרים, וגם זו פלטפורמת תוכנה. עבודת העיתונאים עדיין חשובה, אבל במקומות מסויימים היא איבדה את הקשר עם איך דברים באמת עובדים, בעיקר אונליין. צריך יותר ידע, לא תכנות, אלא על איך תוכנה עובדת, וזה יכול מאוד לעזור לך”.

---

התפרסם בגליון 8.2015 של מוסף פירמה של גלובס

---

סקאמבג נתניהו: מתלונן בפייסבוק ש”לא תשמעו בתקשורת” על הישגיו, מבטל ראיונות שבהם יכול היה לספר על הישגיו

הבוקר פורסם בדף הפייסבוק הפוליטי של ראש הממשלה בנימין נתניהו סרטון שבו הוא מציג את פועלו, לצד הכיתוב “לא תשמעו על זה בתקשורת: אלה רק חלק מהדברים שאני עושה למענכם, אזרחי ישראל”.

לנתניהו יש הזדמנות להשמיע את הדברים בתקשורת, כל הזמן ובפרט בראיונות המסורתיים לקראת ראש השנה, שהוא ביטל הבוקר ברגע האחרון. העיתונאי יאיר נבות דיווח הצהריים בפייסבוק:

רה”מ ביטל הבוקר את כל הראיונות לתקשורת שהיו אמורים להתקיים במהלך היום, ראיונות חג של ערב ראש השנה, כולל ראיון לערוץ 10 לרביב דרוקר ותמר איש-שלום. לשכת רה”מ מסרה כי סיבת הביטול הגורף היא נסיעתו של רה”מ ללונדון מחר וההיערכות הנדרשת לקראתה. זה המקום להזכיר שמאז יום הבחירות, ב 17 במארס השנה, לפני כמעט חצי שנה, לא טרח ר”מ ישראל להתראיין לתקשורת הישראלית, וגם לא קיים ולו מסיבת עיתונאים אמיתית אחת בה מורשים עיתונאים לשאול אותו שאלות באופן ישיר. ביטול הראיונות מגיע בעיתוי מעניין, יום לאחר אישור מתווה הגז בכנסת. אני מניח שאם היה מדובר בראיון לרשת FOX האמריקאית, רה”מ דווקא היה מוצא זמן להתראיין, בין האריזות ללונדון.

“אני בטוח שהלו”ז הצפוף של הביקור הדרמטי שלו בלונדון דחק הצדה את הראיונות הללו”, אומר רביב דרוקר, שאמור היה לראיין את נתניהו מטעם חדשות 10.

נתניהו אמור היה להתראיין לחדשות 10 במרץ השנה, בתקופת הבחירות, אולם נתניהו הטיל וטו על דרוקר כמראיין, וחדשות 10 ביטלו את הראיון.

זה לא יקרה אף פעם, אה?
דרוקר: “למה אתה כל כך אופטימי על הבוקר?”

הלו”ז של ראש הממשלה עמוס מכדי לפנות זמן לפגישות עם בכירי העיתונאים, וקל וחומר עם אושיות רשת, אלא אם כן מדובר באושיות רשת מהימין, שהוזמנו לפגישה איתו בשבוע שעבר.

את דבריו בסרטון מסיים ראש הממשלה במשפט “יש עוד המון דברים, אבל את זה לא תשמעו בתקשורת. בשביל זה כנסו לפייסבוק שלי”.

← לדף הקודם — לדף הבא →

• מה זה פה?

  חדר 404 של עידו קינן הוא מגזין תרבות דיגיטלית, טכנולוגיה וחיי רשת. הקליקו למידע נוסף »

  Room 404 by Ido Kenan is an Israeli based digital culture magazine. Click for more info in English »

• רוצה להפיק פודקאסט?

  

• המלצת סייברסייבר (מ)

  

• פרנסה

  

• לאחרונה בחדר 404

  • ילד, רובוט התמיכה הרגשית שלך עומד למות האחראי על האינטרנט בגלצ
  • שליחות קטלנית בלי ביטוח רפואי האחראי על האינטרנט בגלצ
  • ה-NFL מזייפים את אלישה קיז, קנדה אייר מאשימים את הצ’טבוט ומפסידים האחראי על האינטרנט בגלצ
  • שתיקטוק האחראי על האינטרנט בגלצ
  • איך מדרגים בעברית?
  • שקר הביטקוין, קיץ חם במקרר של שופרסל, הצופן היווני ועוד עדכוני סייברסייבר
  • זום מסתבכת עם העובדים והמשתמשים האחראי על האינטרנט בגלצ
  • אילן מאסק ממשיך לחטוף יוזרים בטוויטר
  • ברכות לסופרת בינה מ. על כניסתה לרשימת רבי המכר של קינדל
  • פסיקה עלולה לתת למו”לים שליטה מוחלטת על השאלת ספרים דיגיטליים בספריות
  • תומכי נטלי דדון מבצעים לינצ’טרנט שנמוך דירוג בבית-קפה הלא-נכון
  • זעם נגד תרגום המכונה האחראי על האינטרנט בגלצ
  • מתמונות חתולים לפוליצר – חדשות באזזפיד נסגרים האחראי על האינטרנט בגלצ
  • תיק-תק לחסום את טיקטוק האחראי על האינטרנט בגלצ
  • זו תרבות ביטול על כלום האחראי על האינטרנט בגלצ

•