אינטרוויזיה בלי פרסומות
נענע לא פראיירים: הם משדרים בחי את “העולם הבוקר” של אברי גלעד ועינב גלילי מערוץ 2, אבל בהפסקת הפרסומות חותכים לקטעי וידאו מקוריים שלהם:
(אגב, יהיה נחמד אם בנענע ידאגו לעוד קטעים, ולא ישדרו בשידור מחזורי מתכון לטראפלז ופרומו של העולם הבוקר).
בדרך לעוד לקוח מרוצה – זק”א
מעבדת שירות מחשבים בדרום תל אביב. שלט על הקיר מציע הרחבת אחריות למוצרי HP לשלוש שנים ב-1000 שקל, ומשפט סיום מעודד: “החזר ההשקעה מובטח”.
לופט געשעפט
מריו הוא לא היחיד, מסתבר: לונג ג’ון מלשינה שב-Zap מציעים להשוות מחירים של אוויר (צרכנות נבונה במיטבה: יש אחד בטלוויזיה שמוכר אוויר בשקל), וב-MonsterMarketplace מציעים למכירה את המטוס של נשיא ארה”ב.
אפילו על הפרסומות מוכרים פרסומות
כנראה שהספאם בארץ הפך כל כך נפוץ עד שהוא נחשב לתוכן. ספאם שקיבלתי היום מפרסם שירות הכרויות, ובתחתית יש באנר פרסומי למשחק שש-בש מקוון.
(אגב, יש שם גם משפט שמנסה לשכנע אותי שאני מקבל את הזבל הזה כי ביקשתי אותו, והוא שווה ציטוט בזכות אנגלית הרובוטים העילגת [אני מקווה שרובוטים כתבו את זה]: “This email sending for you like you request for news in Israel portal in one of you registered sites”).
סלקום מטעה גולשים
גיגלתי super mario וקיבלתי מודעה של סלקום:
הקלקתי תוך התעלמות מהתחביר הבהמי (ככה זה בחברות שהאופק התרבותי שלהן הוא רינגטונים וכסף) והגעתי לאתר icellcom. נכנסתי לאזור המשחקים וביקשתי מקופסת החיפוש למצוא לי Super Mario.
נמצאו 0 משחקים התואמים את מילת החיפוש Super Mario
אז אולי רק Mario?
נמצאו 0 משחקים התואמים את מילת החיפוש Mario
מריו?
נמצאו 0 משחקים התואמים את מילת החיפוש מריו
הממ… מאריו?
נמצאו 0 משחקים התואמים את מילת החיפוש מאריו
סלקום לא פטורה מהחובה לומר אמת בפרסום, ובמודעה הזאת, סלקום שיקרה לי כדי להכניס אותי לאתר שלה, אולי בתקווה שאחרי שאתייאש מלמצוא את מריו אקנה שם משהו אחר.
אחלה שיטה, סלקום. אל תדאגו, אני לא אספר לאף אחד.
אופס, גם אני שיקרתי.
(ביום רביעי שלחתי לדוברת סלקום אימייל עם פרטי הסיפור, אמרתי שאני מתכוון לפרסם אותו בבלוג וביקשתי התייחסות של החברה. עד עכשיו לא קיבלתי תגובה).
שקט הוא דפש
מפלגת פלאפון בחרה ללוות את תשדירי התעמולה שלה על הלהקה החוסה דפש מוד, שתגיע להופיע בישראל, בשיר “Enjoy The Silence“.
מילים, כמו אלימות, שוברות את הדממה, מתפרצות לעולמי הקטן, כואבות לי, מנקבות אותי, אומרים שם הדפשים. מילים מאוד לא נחוצות, הן יכולות רק להזיק. מילים הן טריוויאליות. מילים הן חסרות משמעות, ונשכחות. מילים הן מאוד לא נחוצות. הן גורמות רק נזק.
תיהנו מהדממה, אומרים הדפשים.
חדר 404 גאה להעניק את פרס השיחדש ע”ש ג’ורג’ אורוול לגאון השיווקי שחיבר בין השתיקה של דפש מוד לברברת הבלתי-נחוצה שמפרנסת את “פלאפון, לא רק מדברים“, ואת פרס זילות התרבות ע”ש סמי ואביבה עופר על ההחלטה שלו לכפות את ה-P של לוגו פלאפון על שמה של הלהקה.
אבל הגאון השיווקי לא עבד לבד. יעלו איתו לבמה גם אנשי משרד הפרסום באומן בר ריבנאי, שאחראים לא פחות ממנו על הזוועה הזאת: מנהל הלקוחות דרור טנקוס, הסופרוויזר רועי גפן, התקציבאית רותי ישראל, סמנכ”לית ההפקה דורית גווילי, המפיקה גלי שטרקמן, סמנכ”ל הקריאייטיב גיא בר, הדס ליבר שעל הארט, הקופירייטר בקי מלקוב, אחראֶי המדיה עירית שרמן, אורלי שיקר וחן גרנות, וחברת ההפקה מולה.
(תודה לאילן בר-מגן על ההלשנה שהולידה את הפוסט)
ביקורת! עצמית! בוואלה! תרבות!
“שדים מן המזווה”, הפוטו-רומן של וואלה תרבות*, נפתח השבוע בביקורת עצמית על השתלטות הפרסומות על וואלה:
זה לא דבר של מה בכך במערכת עיתונאית עמוסת אינטרסים מסחריים, אבל נראה אותם מגיעים לרף הגבוה שהציבה טלי שמיר, עורכת התרבות של נענע, שהשתינה מהמקפצה ישר לבאר שהיא שותה ממנה** כשלינקקה לערוץ שהיא עצמה עורכת וכתבה:
עיתון העיר במתכונתו הנוכחית ייסגר ויצטרף אל אחיו, המוספים והמקומונים והאתרים הזהים לעצמם והרבים מספור (אזכיר רק שם אחד) שפונים רובם ככולם אל המכנה המשותף הנמוך ביותר: התחת.
* ובכלל, יש להחמיא לוואלה תרבות, שלא מפסיק להתחדש ולסקרן ולהפתיע ולמתוח את גבולות סיקור התרבות העיתונאי הפופולרי. חבל שהוא אחד הערוצים הבודדים שוואלה מטפח, לעומת אחרים שמקבלים רק די משאבים כדי לא לנבול לגמרי. תחשבו אילו עוד ערוצים מדהימים אפשר היה לעשות שם.
** שעל כך הגיב מישהו בחוכמה: “טלי שמיר יורקת לבאר ממנה היא שותה. אבל בעצם, מה הבעיה בלירוק לבאר שאתה שותה ממנה? במילא אתה זה ששותה ממנה בסוף ומה מגעיל ברוק שלך?”
זה לא אתה, זה אנחנו
בוואלה השיקו רשת פרסום בשם וואלה! Network, בה בעלי אתרים משכירים לוואלה את שטחי הפרסום באתריהם תמורת תשלום, וּוואלה משלבת אותם בחבילות הפרסום שהיא מוכרת למפרסמים.
ומה עם מי שוואלה לא מעוניינת לצרף את האתר שלו? דוחים אותו בעדינות, כמו מחזר גרוע שלא יקבל דייט שני, או מועמד שלא קיבל את העבודה. ככה נראה מכתב דחייה כזה, שהולשן לחדר על ידי בעל אתר שביקש שלא להיחשף:
שלום רב,
קיבלנו את פנייתך בנוגע להצטרפות לוואלה! Network.
כרגע אנו מצרפים לרשת שלנו אתרים העומדים בקרטריונים מסויימים הנוגעים בין היתר לקהלי היעד של האתרים,
תוכן בנושאים מוגדרים ורייטינג.
בהתאם לנתונים שמסרת ולבדיקה שערכנו נראה בשלב זה כי לא נוכל לצרף את האתר שלך ל- וואלה! network.
חשוב לנו להדגיש כי העובדה שאיננו מתקדמים מולך כרגע בתהליך, אינה מעידה על כך שהאתר שלך אינו איכותי,
או אטרקטיבי, או שהנושא בו הוא עוסק אינו מעניין.
אנו מודים לך על הפנייה, שומרים לעצמנו את הזכות לפנות אליך בעתיד ומאחלים המון הצלחה ושגשוג בהמשך.בברכה,
צוות וואלה! Network
קיצור תולדות אתר מיליון הדולר
אלכס טיו העלה בבלוג הנפשת-גיף שמראה איך האתר שלו התמלא במודעות על ציר הזמן:
עדכון 6:05
הנה הגירסה של דני שדני מצא, בגודל טבעי. [זהירות, 8.3 מגה]
עדכון 18/02/2006
דני מעדכן שיוצר אנימציית הענק הוא פרד בננסון.
באנר מיליון הדולר
הבעיה עם אתר מיליון הדולר היא שהפרסומות בו לא מתלוות לתוכן — הן בעצמן התוכן, ואחרי שהגימיק דוהה, אין לגולשים מה לעשות שם.
אנשי בלוג החפיצים OhGizmo החליטו לאזן בין התוכן המערכתי והפרסומות, קיבלו השראה* מקונספט אתר מיליון הדולר וכיווצו אותו לבאנר של מאה אלף.
* דעו: “השראה” היא גירסת ה-2.0 של “העתקה”, לכן, לדוגמה, אתר “שווה קריאה” הוא לא העתקה של Digg, אלא קיבל השראה מ-Digg, ועל השראה לא צריך לשלם תמלוגים.
מה זה פה?
רוצה להפיק פודקאסט?
המלצת סייברסייבר (מ)
פרנסה
