גם מהבית אפשר להזדהות עם מחאת האוהלים (צילום)
צולם ברחוב אבן גבירול בתל אביב.
בבל כושלת מודעה
בבילון לא מצליח לתרגם כראוי משפט קצר ופשוט כל כך, ואת זה הם שמים בפרסומת שלהם. מקרה נדיר של אמת בפרסום?
מרד הנחילים
פוסט של גדי שמשון
יש לי אינטרנט בכיס, ואני שמח לראות אותך
ד”ר דוד לוין כתב בעין השביעית על הסיבות להצלחת המחאה. תקראו, אם פספסתם במהלך תהפוכות הימים האחרונים. אבל בסיבה השלישית הוא איבד אותי:
שלישית ואולי מעל לכל, ואף מכריע: המעבר מהרשת לרחוב. הצלחת מוחי הדיור להישאר בשיח הציבורי לעומת כשלונם של מוחי הקוטג’ היא אולי הוכחה נוספת, אם נדרשה בכלל, שמהפכות לא נעשות ברשת.
כמו שאמרה מישהי בפיד הטוויטר שלי, The revolution will be smartphonized. הרשת אינה הדבר הזה שמתחברים אליו אחרי עשר בלילה כדי לחסוך כסף, בחדר הצדדי. היא איתנו בכל אשר נלך. לפני כמה ימים, מי זוכר בדיוק כמה, יצאתי מהבית כדי לתפוס הפגנה. טוויטר לא אכזב ובכל רגע נתון ידעתי היכן חברי, ואיך לחתוך דרך העיר כדי לחבור אליהם. במוצ”ש, כשההפגנה הפכה אלימה, ידענו מה קורה בזמן אמת, ואנשים יצאו לפעול בזמן אמת. המהפכה קורית ברחוב, והרשת היא כבר חלק מהרחוב. התפיסה שהרשת נפרדת מהחיים היא אחות לכל התפיסות המיושנות שקורסות מולנו, יחד עם הספינים והשיטות הישנות של הפרד ומשול.
זו מחאה של נחיל של פרטים, עם המון אג’נדות, ודעות, ורצונות, אין מנהיגים באמת למחאה (וטוב שכך), אנשים תופסים יוזמה ומזיזים לבד. מאוד אינטרנטי הקטע הזה. מה שלוין לא מבין הוא שהמחאה היא ברחוב, וגם הרשת. יותר מגיטרות, יש במאהלים אייפונים.
דור הכוסומו
הטאג הראשון בו היו התייחסויות למהפכה בטוויטר, לפני #j14, היה #כוסומו2011. אם מישהו עדיין לא הבין, המחאה היא על יותר מדיור, מתמחים או הנחה באוטובוס לעגלות ילדים. המדינה היא שלנו, ונמאס שהיא נלקחת מאיתנו. ולכן זה נהדר שבשלב זה יש הנהגה שמצטיירת כמבולבלת, ולא אחידה, ושיש המון מחאות קטנות שמצטרפות לכל אחד. אנחנו לא רוצים שקשוקה של תנו לנו ככה ניתן לכם ככה. אנחנו, לפי מה ששומעים במאהלים (כך מדווחים החברים ממקומות רחוקים) ובאינטרנט, רוצים לא פחות מניו דיל. כן, ככה.
ובינתיים המטרה של המהפכה היא לאפשר לכמה שיותר ישראלים להבין שהם לא לוזרים, הם פראיירים שהתפכחו. שאנחנו זועמים וכועסים ושנמאס לנו לחשוב שזה גשם. בסצינה הקלאסית שלהלן התאגיד שמאחור חוגג על המסר שלפנים. אבל זה סרט משנות השבעים. ולנו יש אינטרנט בכיס. זה לא יהיה קל ולא יסתיים מחר אבל זהו, עיצבנתם אותנו, נגמר הבית זונות.
זיעה
יולי בתל אביב הוא חודש נורא. רק לצאת מהמקלחת ולהגיע לחדר כמה מחייב מקלחת נוספת. על אחת וכמה וכמה ההסתובבות במאהלים. היתרון היחיד הוא שעם כל האחווה המפעמת בנו, לא צריך להתנשק ולהתחבק קרוב מדי. פעמיים ביום אני חוזר הביתה מנטף כאילו הייתי שוב בטירונות. במקומות המעניינים דחוס, וברוטשילד יש מעט מאוד בריזה. ועם זאת, גיליתי שכשאני שב הביתה בלילה, ומעט הרוח שיש מתחילה לייבש אותי, שאני פשוט אוהב את ההרגשה הזו. זה דביק וזה מבעס אבל אחרי שנים של להזיע מהסיבות הלא נכונות, גם זה משחרר. תבואו גם.
______________________
גדי שמשון הוא ממייסדי האינטרנט הישראלי. הפוסט התפרסם במקור ב-28.7.2011 בבלוגו "ערס פואטי"
אישה טופלס וכלב משתין באתר דנונה
שטראוס העלתה אתר למשקאות הבוקר של דנונה. אפיקומן שהושתל באתר גרם לכך שבהקלקת עכבר אפשר היה לגרום לאישה מאוירת להוריד חולצה ולחשוף שדיים, ולכלב מאויר להשתין. ככה זה נראה, לפני שהסירו את זה:
משטראוס נמסר: “מדובר בחבלה. האתר הורד באופן מיידי עד לסידור התקלה”.
[עדכון 9.8.2011] פרשת פורנונה: 3 מפוטרים >> [\עדכון]
איך עושים בדיקה בטחונית למצלמה בנתב”ג? מצלמים את התחת
אנשי הבטחון בנתב”ג בדקו את המצלמה של יוליה בורוליובה, צלמת מרוסיה שביקרה בארץ, ואילצו אותה להשאירה אצלם לבדיקה נוספת. בורוליובה הספיקה לשלוף את כרטיס הזכרון, וגילתה שבזמן שהיא חיכתה, המאבטחים השתעשעו וצילמו את עצמם להנאתם. רשות שדות התעופה הבטיחה להתנצל ולבדוק את הנושא.
הסיפור המלא ב-ynet מחשבים >>
הסיפור באנגלית, מוזמנים להפיץ >>
הסיפור ב-ynet באנגלית >>
עירום מוכר out, מלחמה מוכרת in
רוצים לזכות בטיסה במטוס קרב אמיתי? תתגייסו לצבא, פרזיטים.
Airport Security took “Inappropriate” Photos with Tourists’ Camera
Julia Burulyova, a photographer from Russia, went on a one week trip to Israel with a friend. When they two arrived at Ben Gurion Airport for the flight back home, airport security took special interest in Burulyova’s photography equipment, specifically in her Nikon D3S camera and Nikon 14-24 lens.
Burulyova’s Israeli friend, Victor Vertsner, who posted the story in Facebook (Hebrew), said the security check stretched to almost a whole hour.
Apparently, that wasn’t enough. “During the security check I was told they had to re-check the camera, and that I won’t be able to take it on board with me,” Burulyova wrote in Facebook (Russian). “They said they’d send it on another flight, if everything is alright, meaning, if it’s not an explosive device or something of that sort. They refused to provide me with a receipt for the lens and the camera. All I got was a lost luggage note, meaning that if they sent me a soapbox instead of a camera, I won’t even be able to prove it.”
“The equipment is very expensive, and Julia, a very sought after photographer, obviously had work commissioned when she returned to Russia,” wrote Vertsner. “She told security that, but they very sternly said that if she wants to get back home on time, she better not argue. And so, another good will ambassador crying at our airport.”
Before the camera arrived – not at her doorstep but at the Moscow airport, Burulyova received an unpleasant surprise: “On the Flash card (which I was able to extract) I found a photographic report from the secret room for suspicious object check. Ben Gurion security officers had fun and took some photos – that’s the ‘gravity’ or their war on terror.” Alongside random photos, presumably taken to see if the camera is indeed operational and not a camera-shaped bomb, there were photos of the security people posing to the camera. One of the photos showed a security person waving his ass at the camera.
Israel Airports Authority’s reposnse: “On June 27, photographer Julia Burulyova passed through Ben Gurion airport on her way back to Russia. During the security check, she was asked to leave some of the photography equipment for a prolonged check, as to not delay her before the flight. Said equipment was sent to her about a day after the flight. Today the IAA was contacted by a friend of the photographer, claiming that the camera had been used inappropriately. IAA will apologize to Ms Julia Burulyova. The issue is under review, and IAA will take all necessary measures against those involved.”
• Originally published in Hebrew in ynet. Thanks, Rina S.G, for translating Burulyova’s Facebook note from Russian.
מישהו נתן לך תמונה להעביר?
מאבטחים של רשות שדות התעופה השתטו מול המצלמה. רק שהמצלמה לא שלהם, אלא של תיירת מרוסיה שנדרשה להשאיר אותה לבדיקה בטחונית. רשות שדות התעופה: “נתנצל בפני הגברת”
סייעה: רינה ש”ג
יוליה בורוליובה, צלמת מרוסיה שהגיעה לביקור בארץ, קיבלה מזכרת מרגיזה: צילומים של בודקים בטחוניים של רשות שדות התעופה משתטים עם ציוד הצילום שלה, שהיא נדרשה להשאיר בארץ לבדיקה בטחונית. ברש”ת אישרו את הסיפור ואמרו שיתנצלו בפני הצלמת ויבדקו את המקרה.
בורוליובה הגיעה עם חברה לחופשה של שבוע בישראל. ביום שלישי הגיעו השתיים לנתב”ג כדי לטוס בחזרה הביתה. הבודקים הבטחוניים התעמקו בציוד הצילום של בורוליובה ולבסוף ביקשו ממנה להשאיר לבדיקה מצלמת ניקון D3S ועדשת ניקור 12-24. “מדובר בציוד מאוד יקר וליוליה, צלמת מאוד מבוקשת, היתה, כמובן, עבודה בהגעתה לרוסיה”, סיפר ויקטור ורטסנר, ידיד של בורוליובה, ששיתף את הסיפור בפייסבוק. “היא הסבירה את זה לבודקים אך הם בטון מאוד תקיף אמרו לה שבמידה והיא עצמה רוצה לחזור הביתה בזמן – עדיף שלא תתווכח. בורוליובה לא רצתה להשאיר את הציוד היקר, אולם הובהר לה שאם תתעקש לחכות לבדיקה, היא תפסיד את הטיסה. והינה עוד תיירת מרוצה, עוד שליחה של רצון טוב בוכה דמעות בשדה תעופה שלנו”.
אולם בכך לא הסתיימה עוגמת הנפש. בדיקה בטחונית של ציוד אלקטרוני כוללת בין השאר הפעלה שלו. בעלי מחשבים ניידים מתבקשים להדליקם ולהפעיל עליהם תוכנה, ובעלי מצלמות מתבקשים לצלם ולהציג את הצילום. כשבורוליובה קיבלה את המצלמה, שאותה נאלצה לאסוף משדה התעופה במוסקבה, היא מצאה עליה כעשרה צילומים. חלקם היו אקראיים ונראה שנועדו לבדוק אם המצלמה עובדת, אולם היו שם גם צילומים מבויימים של אנשי הבטחון, כולל אחד של מאבטח שמפנה את ישבנו למצלמה.
בורוליובה פרסמה אתמול אחר הצהריים את הסיפור והתמונות ברוסית בפייסבוק שלה, וקיבלה עד כה 5 לייקים ו-16 תגובות. הסיפור בפייסבוק של הידיד ורטסנר עורר עניין רב יותר: 41 לייקים ו-116 תגובות. “תיכננו פורום צילום בינלאומי בארץ בהשתתפות של כ-50 מהצלמים המובילים ברוסיה”, סיפר ורטסנר. “אכשיו הסיפור הזה התפרסם שם ואף אחד כמובן לא יגיע”.
מרשות שדות התעופה נמסר: “בתאריך ה-26.7 עברה הצלמת יוליה בורוליובה בנתב”ג בדרכה בחזרה לרוסיה. במהלך הבידוק הבטחוני התבקשה הצלמת להשאיר חלק מציוד הצילום לבדיקה ממושכת, וזאת על מנת שלא לעכבה בטרם הטיסה. ציוד זה נשלח אליה כיממה לאחר הטיסה. היום התקבלה ברשת פניה מידידה ברש”ת ידידה של הצלמת בטענה שנעשה שימוש לא נאות במצלמה. רש”ת תתנצל בפני גברת יוליה בורוליובה. הנושא מצוי בבדיקה, ורש”ת תנקוט בכל האמצעים המתבקשים כלפי המעורבים”.
שאלנו אם מלבד ההתנהגות הלא ראויה יש כאן גם רשלנות בחשיפת מידע מסווג – כמו תמונות של המאבטחים וצילומים בחדר הבטחון שאינו נגיש לציבור, אולם ברשות בחרו שלא להשיב לשאלה.
דן חלוץ קובע פגישה עם מנהל הבנק ועוד אינטרטקסטואליות
דן חלוץ, רוצה להורות על מכירת ניירות ערך רגע לפני המלחמה? רק בלאומי תוכל להיכנס ליומן המנהל ולקבוע פגישה. nrg מעריב, 18.7.2011.
באיזה גיל כדאי להתחיל בגמילה מחיתולים, והאם גיל 95 זה מאוחר מדי? ynet, 28.6.2011.
השריפה באיקאה: פעם היה פה בית. ynet, 5.2.2011.
בזמן שאתם קוראים על מיתוס המזון האורגני, למה שלא תרכשו מוצרי טיפוח אורגניים?
חי מלשכת ראש הממשלה: תפוזינה. ynet, 25.6.2011.
משה קצב למד לקח: הוא רואה שד חשוף ומסיט את מבטו. בונוס: הכותרת, מאורסת, נשארה שם בטעות מדיווח על שירי מימון. ynet, 20.5.2011.
השיר “רכב חברה” מ”ארץ נהדרת”. בתחתית הנגן: פרסומת סמויה למזדה, נער הפוסטר של רכבי החברה. מקו, 26.12.2010.
הלשינו
האינטרטקסטואליות הגיעה מאלבום “אינטרטקסטואליות” של ליאור כהן, קבוצת “אינטרטקסטואליות” של אדם לוין, איריס בן יאיר בפייסבוק, קרןאור גרין בטוויטר, רותי אצקסון ו-MajorTom.
מירי רגב רומסת את מאבק האוהלים, מילולית
נכנסתי לאתר של מירי “אני חברת הכנסת, תקראי לי בשמי, אל תקראי לי גברת” רגב, וזה מה שראיתי: