דרדר במדבר: הפייסבוק של רעיית נשיא סוריה*
“מה שחשוב זה איך העם הסורי מסתכל עליך, לא איך אתה מסתכל על עצמך”, אמר נשיא סוריה, בשאר אל-אסד, בראיון גלגול-העיניים המדובר לברברה וולטרס. ואסמא אל-אסד, הגילה קצב של סוריה, באמת משתדלת, כפי שעולה מדף פייסבוק על שמה, Facebook.com/Asma.Al.Assad, כנראה הדף הרשמי של רעיית הנשיא, שמעודכן בגוף שלישי על ידי ארמון הנשיאות*.
הפרסום המוקדם ביותר בדף, אלבום “הגברת הראשונה של סוריה”, עלה באוגוסט 2008, והדף התעדכן מאז באופן לא סדיר בתמונות וסרטונים של אסמא, לפעמים עם בעלה. לא בטוח שהעם הסורי הסתכל: כשנה לפני פתיחת הדף חסם הממשל הסורי את הגישה לפייסבוק, לצד עשרות אתרים נוספים, שבהם יוטיוב, סקייפ, אתרי אופוזיציה, אתרי שיתוף קבצים ועיתונים ביקורתיים מדי.
חלק מהאזרחים עקפו את החסימה, ובפברואר החל הממשל לשחרר את הרסן, אולי כדי לשחרר את הקיטור שהצטבר בעקבות המהומות בתוניסיה ובמצרים. בסוף אותו חודש פרסם מגזין ווג כתבה חנפנית על אסמא אסד, “ורד במדבר” בלשון המגזין, תוך התעלמות מוחלטת ממעלליו של השלטון והתסיסה שהחלה במדינה. בדף הפייסבוק של אסמא פורסם לינק לכתבה בליווי תצלום מחמיאה מתוכה, של אסד עטויה שאל בורדו מבריק וצופה אל האופק על רקע הדמדומים שיורדים על דמשק. שבועיים לאחר מכן החלו המהומות האלימות. בווג השכילו להעלים את הכתבה מאתרם.
ממרץ דילג העמוד למאי, אז החלו שמועות שאסד ברחה ומסתתרת במולדתה בלונדון. מאמצע מאי שוב שתיקה, שהופרה פעם אחת באוגוסט, ואז בספטמבר תמונות של המשפחה וסרטון, ושוב שתיקה.
השבוע ניעור הדף משנתו ופרסם את הראיון המלא עם בשאר המיתמם, וסרטון תדמית עם תמונות מחמיאות של אסמא מחייכת עם שלל גברים, נשים, זקנים וטף על רקע צלילי פסנתר רכים. למחרת, יום ב’, העדכונים האחרונים (נכון לזמן כתיבת שורות אלה, 12.12.2011): סרטון ושתי תמונות מביקורה בחאלב, שם היא “השקיפה על פרויקט ייחודי בבית ספר במג’דל שאמס”, “הקשיבה למצוקותיהם ותלונותיהם של תושבי השכונה בנוגע לשירותים לקויים ובעיות בביוב והבטיחה לתקן זאת”. למנהל הדף היה “חשוב לציין שזה אינו הביקור הראשון של הגב’ אסד בשכונה”.
“בשם אלוהים, אולי תבקרי בחאמה?”, שלח אותה אחד המגיבים אל גיא ההריגה, ואחר כתב: “אולי תבקרי בשכונת א-חאדר בחומס, איפה שההורים שלך נולדו? אולי ככה ירתח הדם בוורידים שלך ותגידי לבעלך להפסיק”; “שאלוהים יהיה לעזרה. אולי האישה הזאת לא גרה בסוריה בכלל?”, תהה מגיב שלישי. וישראלי אחד, דורון בורנשטיין, העלה הצעת ייעול בעברית ובאנגלית: “שלום ולא שפיכות דמים”.
_____________________________
התפרסם במקור בגירסה שונה מעט ב”מוסף הארץ”, 16.12.2011.
* הידיעה נכתבה ביום ב’, 12.12.2011. העמוד לא זמין כעת, והלינק הישיר אליו מוביל לדף הבית של פייסבוק.
* עדכון 4.3.2012: הדף זמין, מתעדכן ואף עבר לממשק הטיימליין.
וויקיעשר: פנייה אישית מלונדון וקירשנבאום
אבטחות צריך לקיים
מקס הדרום מונה כשלים בשיטות אבטחה וצוחק על מאבטחים. להריץ בראש בפעם הבאה שאתם עומדים מול חקירה מטופשת בשדה התעופה.
חנוכה עד דלא ידע
טל טירנגל מ”תירס סקסואל” משתכר ואז מספר את סיפור החנוכה:
פייסבוק – מכת מדינה (ועוד מערכונים מ”בתוך הקנקן”)
גם ביום שישי הזה זוכים גולשי חדר 404 להזנאת טרום בכורה בלעדית למערכונים מתוך הקנקן. התוכנית המלאה כמו תמיד בימי שישי בשתיים בלילה ותמיד בקבוצת הפייסבוק.
ואם כבר בפייסבוק עסקינן, אנחנו ממשיכים בסדרת הכתבות שלנו “הפייסבוק – מכת מדינה”.
נמשיך עם סיפור. ככה זה. אנחנו תרבותיים.
בשביל לאזן את זה, יש גם את סרט ההמשך לדמדומים
חוץ מזה, אין חייל שהדבר הזה לא קרה לו
ביוש. ואל תאזינו לקנקן, אלא למה שבתוכו!
______________________________________________
“בתוך הקנקן” היא תוכנית המערכונים של סמל איל גבע וצוות המורכב אך ורק מחיילים בסדיר שרוצים לעשות שטויות בזמן שידור ציבורי. בתוך הקנקן בפייסבוק, באייקאסט
בן גוריון *לא* מאשר את זה!
לאור המצב, דין לנגזם יצר אימג’ מקרו עם דוד בן גוריון שלא מבין מה עשו למדינה שלו.
הלשינה: איה פלשקס.
ביצים או אשכים?
צולם במסעדת בשרים באילת, 2009. צילום: aXe (רשיון cc-ny-nc).
בנק לאומי וקמפיין התרומות הכושל: 2 מיליון סיבות פטורות ממס
בנק לאומי ערך השנה בפעם השניה את הקמפיין-המתחזה-לפילנתרופיה “מיליון סיבות לתרום”, הפעם עם 2 מיליון סיבות. המחאה בשנה שעברה נגד הבנק, שמאלץ עמותות להתרפס ולהתחנן (ולפרסם את הבנק על הדרך) כדי למשוך גולשים להצביע עבורן, לא השפיעה. המחאה השנה, שיצאה נגד הכללת עמותת “אם תרצו” בתחרות, לטענת המוחים בניגוד לכללי התקנון, דווקא הצליחה, ובנק לאומי ביטל את התחרות.
הלל גרשוני ראיין אותי לכתבה ב”בשבע” על ההיבט הרשת-חברתי של הסיפור. הנה התמליל המלא של הראיון.
גרשוני: האם לדעתך עצם הקונספט של תחרות כזו (בסגנון התחרויות של בנק צ’ייס מנהטן) שגוי מיסודו?
“אם הם לא היו נופלים עם ‘אם תרצו’, מבחינה שיווקית מדובר בקונספט מנצח – הבנק הופך את העמותות ותומכיהן למפיצים אגרסיביים של הקמפיין ברשתות החברתיות, ובכך מחזק את תדמיתו כתורם לחברה. שני מיליון השקלים שיועדו לתרומה הם לא רק תקציב שיווק שנתפס בציבור כתרומה לקהילה – הבנק עוד מקבל עליהם הטבות מס!”
האם בנק לאומי נהג נכונה כאשר הפסיק את הפרויקט בשלב כה מתקדם?
“שיטת הפעולה של הקמפיין היתה להשתמש בחברי הרשתות חברתיות לקידום תדמיתו של הבנק כפילנתרופ. ברגע שהציבור חטף את ההגה וניווט לוויכוח הפוליטי ימין-שמאל, השיח הנקי והחיובי לכאורה סביב הקמפיין הזדהם, ולא היה עוד טעם להמשיך בו”.
לו אתה היית אחראי המדיה החדשה של הבנק, כיצד היית מנהל פרויקט כזה, או על איזו חלופה היית מצביע?
“אם בבנק לא מבינים מה ההבדל בין חלוקת אייפדים ללקוחות במבצע חבר-מביא-חבר לבין חלוקת תרומות לעמותות במבצע שנורותרום משפיל, הבעיה שלהם היא בתפיסת העולם. הפעילות במדיה החדשה היא רק הנגזרת המקוונת שלה”.
באחת הכתבות הובאו דברי אלון מוליאן שאמר לגבי הקמפיין התקשורתי: “לאומי היו צריכים לנהל אותו אחרת. על גבי העמוד החל להתנהל קרב תגובות בין גולשים, וכל מה שלאומי עשו היה להעלות פוסט מסורבל. מדהים איך בכל המשברים עושים בדיוק אותן טעויות, מגיבים באיחור למשבר, וגם זה באופן לקוני ולא מתאים”. אתה מסכים או חולק?
“ארגון שמתמודד עם מתקפה ביקורתית בפייסבוק צריך לקבל החלטה מנומקת, לפרסם אותה, להסביר אותה ולעמוד מאחוריה בנחרצות. הבעיה היא שבדיונים אינטרנטיים פתוחים לציבור, נימוקי הצדדים מתמצים מהר מאוד, ומשם זה מידרדר מהר מאוד להתנצחויות ולעלבונות. אני לא בטוח שיש דרכים טובות להתמודד עם זה, רק דרכים פחות גרועות”.
בסופו של דבר, האם כל הסערה לא תרמה לבנק לאומי, לפי הכלל ש”אין פרסום רע”?
“‘שלום עכשיו’ רשמו הישג (שלא שייך רק להם) בדמות ביטול הקמפיין, ו’אם תרצו’ הרוויחו חשיפה ואהדה (ועוד משהו רע להגיד על יריב אופנהיימר). בנק לאומי הפסיד מכל הכיוונים, כשזיגזג בין עמידה עיקשת על עמידתה של ‘אם תרצו’ בכללי התקנון לבין ביטול הקמפיין, והצליח לעצבן גם את הימין, גם את השמאל וגם את העמותות. הבעיה היא שהוא כנראה לא ישלם על כך מחיר כלכלי: הקמפיין לא הסתיים בפיצוץ אלא ביבבה, ולאף אחד מהצדדים לא נשאר מספיק זעם לקום בהמוניו ולסגור את החשבון בלאומי”.
פול, כוכב יוטיוב ממסקינג טייפ
אדם ביזנסקי, במאי קליפים ופרסומות בן 28 מתל אביב, בנה את פול הבובה בשביל הכיף, צילם איתו קליפי ליפסינק, הוזמן לעשות איתו קליפים רשמיים ללהקות ואז ליהק אותו לסרט, שיוקרן מחר (שישי, 16.12) בסינמטק תל אביב. הסיפור המלא ב-ynet מחשבים >>
אחרי הקיפול: הראיון המלא עם ביזנסקי.
אלוהימים אדירימים: פוליתאיזם בחדר מדרגות בפתח תקווה
דלת כניסה לדירה: מזוזה, ברכת הבית של ש”ס, תפילת הדרך עם דגל, מזוזה, מגן דוד וחמסה, תמונה של רבי שמעון בר יוחאי ושטיחון שמאחל Merry Christmas. יונית חגואל, שליחת חדר 404 ל”פתח תקווה” ששלחה את התמונה, מסבירה: “אצלנו בבניין הולכים על בטוח”.
מה זה פה?
רוצה להפיק פודקאסט?
המלצת סייברסייבר (מ)
פרנסה
