לייזר על קבר הרמב”ם? כלבתא, במטותא: יש עליו כבר מחזמר

ראש הממשלה אישר לשפץ את קבר הרמב”ם ב-10 מיליון דולר, כולל קירות זכוכית וקרן לייזר שתגיע לגובה 25 ק”מ, כך לפי כתבת ארכיון מ”הארץ” שעושה עכשיו סיבוב בפייסבוק. “היפופוטם”, כמובן, היו שם קודם:

[youtube]http://www.youtube.com/watch?v=q77EQLrydes[/youtube]

[עדכון 1.8] החלפתי תמונה לאיור הגאוני של דן קופר.

31 ביולי, 2012 | בנושאים: 404 | תגובה אחת

צפו: ביבי צופה בנצחונה של אליס שלזינגר, הגולשים צופים בו צופים בו

31 ביולי, 2012 | בנושאים: 404 | 6 תגובות

הוט שלום, לצערנו נציגי השירות שלנו נחסמו מפייסבוק

כדי לשפר את השירות, ספקית התקשורת הוט לא הסתפקה בדף פייסבוק והפעילה גם ארבעה נציגי שירות, שלכל אחד מהם היה פרופיל פייסבוק אישי: אלמוג, שירות כללי; קרן, תמיכה טכנית טלוויזיה; חגית, תמיכה טכנית אינטרנט וטלפון; גיל, מעבר דירה.

כל ארבעת הפרופילים הפרופילים הללו נסגרו. הסיבה היא כנראה השמות: קרן, למשל, קראה לעצמה בפרופיל “קרן תמיכה טכנית”. פייסבוק דורשים שפרופילים אישיים יעשו שימוש בשמות אמיתיים בלבד. יתכן שהשמות הלא-תקניים אותרו על ידי פייסבוק, ידנית או אוטומטית, ויתכן שהלשנות של גולשים הביאו לסגירה.

תודה לחרמון.

[עדכון 12:37] הפרופילים של אנשי השירות והתמיכה חזרו לאוויר, כולם עם שם פרטי והסיומת “הוט תקשורת”.

31 ביולי, 2012 | בנושאים: 404 | להגיב זה מגניב

איך הטכנולוגיה משפיעה על הדרך שבה אנחנו מספרים סיפורים ברשת | ההרצאה שלי בכנס בלוגו של סלונה

הרציתי אתמול בכנס בלוגו של סלונה. הנה ההרצאה:

תודה למרינה גולדשטיין שצילמה.

31 ביולי, 2012 | בנושאים: 404 | 5 תגובות

מלחמת הלייקים עם נתניהו: כותב הסטטוס שהגיע ל-17 אלף כניסות קורא להתפקד לליכוד ולשנותו מבפנים

פוסט של שחר כותני

לפני מספר ימים פרסם ראש הממשלה בעמוד הפייסבוק שלו גרף ובו הראה שהמדיניות שלו יצרה 300 אלף מקומות עבודה. כ-1,500 איש הביעו תמיכה ולחצו לייק. החלטתי לפרסם על הקיר שלו סטטוס בו אני מציע לו במקום לעלות מסים ולקצץ בדברים שחשובים לכולנו, למצוא מקורות אחרים: הרווחים הכלואים של תאגידי הענק, הכספים שנשפכו על ההעתקה והבנייה בפרשת מגרון ובית אל, מכוניות הב.מ.וו של השרים והתוספות הלא פרופורציונליות לחינוך החרדי. במהרה רבים הביעו התלהבות מהרעיון וכמות הלייקים לא נעצרה גם ב-16 אלף.

לכאורה מדובר באקט מחאה סמלי ותו לא, בו 16 אלף אזרחיות ואזרחים מביעים את מורת רוחם מהמדיניות הכושלת של ראש ממשלתם. אבל זה לא חייב להיות כך. ניתן ליצוק במחאה הזו תוכן אמיתי, וחשוב מכך – כוח פוליטי.

אם אותם 16 אלף אישה ואיש היו מתאגדים – היינו יכולים יחד לשנות את המדינה. לא בעוד שבוע ולא בעוד שנה – מחר. בדיוק כפי שנלחמנו בסטטוס הפייסבוקי שלו בבית שלו אנחנו יכולים להילחם בסטטוס הפוליטי שלו בבית שלו. בליכוד. איך? על ידי התפקדות למפלגה.

זה נשמע מופרך, אבל אין דבר הגיוני מכך. חזרו רגע לבוקר שאחרי ההפגנה הגדולה בכיכר המדינה, בה 400 אלף אישה ואיש מחו נגד המדיניות הכלכלית והחברתית של הממשלה בכלל ונתניהו בפרט. לו באותו הבוקר היו רק 5 אחוזים מהמפגינים מתפקדים למפלגת הליכוד לא היה עוד צורך בוועדת טרכטנברג, גם לא בהבטחות סרק ובטח ובטח שלא היינו צריכים לצאת להפגין גם הקיץ.

למה? כי בישראל אין באמת דמוקרטיה ייצוגית. יש שלוש מפלגות גדולות (אם נכלול לרגע גם את הגוויה של קדימה), ובשלושתן מתקיימים פריימריז שקובעים את רשימת המפלגה. מי שמשפיעים על זהות חברי הכנסת שלהן הן קבוצות לחץ של מתפקדים ולוביסטים עם אינטרסים, שבמקרה הטוב לא חופפים עם האינטרסים של הציבור הרחב, ובמקרה הרע סותרים אותו בצורה ישירה.

קחו למשל את “הפייגלינים”, שמונים כ-12 אלף מתפקדים בליכוד ונחשבים במפלגה לנטע זר, בין היתר כי רובם כלל לא מצביעים לליכוד. האג’נדה שהם מקדמים קיצונית ושמרנית וסותרת את חוקת המפלגה, אבל זה לא מונע מהם להיות הלובי החזק במדינה, זה שכל שרי הליכוד נעים לפי חלילו. הם הסיבה שהמפלגה הפכה לקיצונית, פשוט כי הם חייבים להם את הכסא שלהם בכנסת הזו. ומי שרוצה להיבחר לכנסת הבאה יודע שהוא צריך לעבוד עבורם יומם וליל כבר בכנסת הנוכחית.

הסיבה ש-12 אלף בלבד הספיקו בשביל להשתלט על המפלגה היא שיטת הבחירות הפנימית שאפשרה ליריב לוין, אופיר אקוניס, דני דנון, כרמל שאמה הכהן ואחרים להיבחר עם מספר קולות מצחיק – כ-2,000 בלבד. אפילו שר האוצר יובל שטייניץ נבחר עם פחות קולות מהמנדט שעולה לו הכסא – 20 אלף בלבד. רבים מאותם חברי כנסת פועלים כעת במרץ בניגוד מובהק לאינטרסים של מצביעי הליכוד. אבל זה לא משנה, כי מצביעי הליכוד הם לא אלה שיקבעו את עתידם הפוליטי, אלא המתפקדים.

אז מה יעזור להתפקד לליכוד? כן, זה להתפלש בבוץ, כן, השיטה מסריחה, אבל זה יעבוד – עם 15,000 מתפקדים חדשים למפלגה אנחנו יכולים להחליף 10 חברי כנסת ברשימה ולהפוך אותה למפלגה חברתית שדואגת לאזרח.

נוכל להכניס אזרחים כמוכם, כמוני לליכוד – אנשים שדמוקרטיה אינה מילה גסה עבורם, שיודעים שבמצע הליכוד הופיע צמד המלים “צדק חברתי” הרבה לפני שדפני ליף הקימה אוהל ברוטשילד ושחמשת המ”מים של ז’בוטינסקי הם לא רק פוסטר על הקיר בראיון ממלכתי שבו מודיע נתניהו על עוד העלאה של המע”מ. חברי הכנסת האלה לא יהיו חייבים את הכיסא שלהם לאף קבוצת לחץ או טייקון ולא יתמכו במהלכים כלכליים שפוגעים בציבור.

בשנים האחרונות השיטה עבדה עבור רבים. זוכרים את מחאת הקוטג’? איימו לפתוח את משק החלב לייבוא, אבל הרעיון נפל ברגע שהרפתנים הזמינו 30 אלף טפסי התפקדות למפלגה. האופנוענים קיבלו הנחה בביטוח והמתנחלים הטבות רבות מספור.

אז מה אנחנו יכולים לעשות אחרי שנתנו ביחד לייק בפייסבוק? המון. אבל זה תלוי רק בנו ולא באף אחד אחר אם אנחנו מוכנים לקום ובאמת להילחם בשיטה הזאת או לא, אבל אם נחליט להילחם אנחנו גם ננצח. אנחנו ננצח כי המדינה, עם כל הכלים והמנגנונים שלה בסופו של דבר יושבת עלינו. אם אנחנו נחליט שאנחנו זזים היא תמצא את עצמה על הרצפה הרבה לפני שמשרד האוצר יספיק להגיד “אנחנו-שוב-מעלים-מע”מ”.

רוצים לשמוע עוד? כאן יש הכל.

שכנעתי אתכם/ן? כאן יש טופס התפקדות (פדף).

ממלאים אותו ושולחים אל info@reshima.org.il (אל תתפקדו דרך האתר של הליכוד, הוא לא עובד)

שחר כותני הוא אקטיביסט וממקימי הרשימה האזרחית לליכוד. הפוסט התפרסם במקור בפייסבוק שלו

30 ביולי, 2012 | בנושאים: 404, פוליטיקה | 2 תגובות

מכירים הומלס שמחפש מקום להתקלח? עידו מימון מחפש לתרום את המנוי שלו במכון כושר שדורש ממנו קנס יציאה מופרך

מכוני הכושר עוד לא זכו לטיפול הרגולטורי שעבר על קופות החולים, הבנקים, ספקי הטלוויזיה הרב-ערוצית וחברות הסלולר, ולכן הם יכולים להרשות לעצמם לכבול לקוחות לתקופות התחייבות ולדרוש קנסות יציאה מופרכים. עידו מימון כותב בפייסבוק על הרעיון שלו, שהוא משעשע כשם שהוא מעורר חוסר נוחות:

המלחמה מתחילה!!!
יש לי מנוי בחדר הכושר “ספייס” בשינקין
עקב המעבר המשמח לרחובות אני לא יכול להמשיך להגיע למכון
אבל לדעתם זו לא סיבה מספיק טובה לבטל את המנוי ועלי או : לשלם קנס יציאה מופרך של כמה מאות שקלים או למכור למישהו את המנוי שלי ..

אלא מה, יש גם אופציה נוספת. אם מישהו מכם מכיר ( בקטנה ) חסר בית שמסתובב באיזור שינקין אני אשמח להעניק לו את המנוי שלי ל3 חודשים הקרובים שלפחות יהיה לו מקום נחמד להתרחץ

[עדכון 12:44]

דיברתי עם מימון.

מה גובה הקנס שרוצים לגבות ממך? תנאי המנוי מאפשרים לך למכור/להעביר אותו לאדם אחר?
מימון: “משהו כמו 450-500 ש”ח. על פי תנאי המנוי אני יכול למכור אותו”.

האם אין לך בעיה עם מה שיכול להיתפס כניצול של הומלס למאבק הצרכני שלך?
“האמת שעל פי התכנון המקורי יש ממד של השפלה וניצול ההומלס ,המיועד אבל כנראה שאצלם אותו מאחורה וללא זיהוי ואשתדל לא לפגוע בכבודו ללא צורך. ומעבר ל’דווקא’ שאני עושה הוא בסוף ייהנה משלושה חודשים של מקלחת חמה ואפשרות לפתח את גופו (מה שיאפשר לו לו לסחוב יותר בקבוקים ריקים (לא באמת))”.

(דרך יפתח חוצב).

29 ביולי, 2012 | בנושאים: 404 | תגובה אחת

מספיק קשה למרינה סמוסבטוב לדבר כמגמגמת גם בלי שתבהו בפה שלה | סמול טוק

מרינה סמוסבטוב, למה קראת לסרט שלך “כואבות לי העיניים לדבר”?
“כי כל הסרט וכל הפרויקט הוא סביב הגמגום. כשאני מגמגמת יש לי מצמוץ בעיניים, ולפעמים כשאני הרבה מגמגמת יש לי הרבה מצמוצים ואז פיזית יש אפילו כאבים. הגמגום לפעמים גורם לכאבים בעיניים, בשריר של העפעף. בעצם כל הפרויקט הוא להסתכל בעיניים, כי בדרך כלל אנשים מסתכלים על הפה ועל הפנים, ופה פתחתי את הנשמה שלי ואז אני מכריחה את האנשים להסתכל לי בעיניים”.

עלית מאוקראינה בגיל 10.5 ונתקלת בבעיה כפולה: ללמוד שפה חדשה ולשלוט בה כמגמגמת.
“וגם הגמגום החמיר, כי ההורים התגרשו ואז עליתי לארץ למרות שלא רציתי. זה הקשה עלי ללמוד את השפה”.

[youtube]http://www.youtube.com/watch?v=8q3N2WEz_UQ[/youtube]

מה היית רוצה שאנשים ידעו על מגמגמים?
“לא פעם נתקלתי באנשים שחשבו שיש לי רמת עברית נמוכה, ותמיד שואלים אותי כמה זמן אני בארץ. מטרת הפרויקט היא להסביר שאנחנו אנשים אינטליגנטיים ואין שום הבדל בינינו לבין אנשים אחרים, חוץ מהבעיה בדיבור”.

זה משהו שהיית רוצה שייעלם?
“עשיתי את הפרויקט הזה לא רק כדי שיהיה בקירות של שנקר אלא שכל העולם יראה, כי אנשים כמוני יש אחוז אחד בעולם, שזה בעצם 60 מיליון, שזה כמו איטליה שלמה. אני רוצה להעלות את המודעות שזה קיים, כי יש אנשים שלא יודעים כל כך על התופעה”.

כשהתחלת ללמוד תקשורת חזותית בשנקר, ידעת שתכניסי את הגמגום לפרויקט הגמר שלך?
“לא, ממש לא. אף פעם לא רציתי להתעסק בזה, ותמיד התביישתי לדבר על זה. ופה פשוט עשיתי איזשהו סוג של תרפיה לעצמי”.

את מרגישה שיותר קל לך לתקשר עם אנשים בפורמטים לא דיבוריים, כמו סמסים, צ’טים ואימיילים?
“לפעמים כן, אבל בכל זאת אין לי בעיה להתקשר. לפעמים האימייל הוא יותר נוח כי זה יותר ענייני, אבל ככה אני דווקא מעדיפה להתקשר”.

בסרט את שרה ואז אין גמגום.
“בגלל שהקצב של הדיבור הוא איטי פי 2-3, ובזמן של השירה, עובד החלק השמאלי של המוח שאחראי על האמוציות ולא על הדיבור, ואז זה בא יותר מהלב ואין גמגום, אבל זה לכולם, זה לא רק לי”.

אז כשאת בוויכוח סוער, עצבנית וצועקת, את לא מגמגמת?
“כשאני כועסת, כן. לא חשבתי על זה”.

מה הדבר הבא?
“להיות יוצרת בתחום שלי, לפתוח סטודיו לעיצוב גרפי שקשור גם עם אופנה”.

מדברי ההסבר לפרויקט:

הפרויקט עוסק בשיבוש איתו אני מתמודדת לכל אורך שנות חיי: אני מגמגמת. מאז ומתמיד סבלתי מן הקושי שבהתמודדות עם דיבור. אני נשמעת מקוטעת, אנשים שאני מדברת איתם נדרשים להתאזר בסבלנות על מנת לשמוע את דבריי עד הסוף ולהבין מה שיש לי לומר. הבעיה היא לא רק בדיקציה, אלא גם בחוסר שליטה בגוף, בעיקר באזור הפנים. לעתים אני מרגישה שזה מרחיק לכת עד לכדי חוסר שליטה במצב או בסביבה. זה הופך אותי ליוצאת דופן ולעתים בולטת, אך לא בהכרח בצורה טובה.

מאז שאני זוכרת את עצמי תמיד הייתי מגמגמת. למשך כל שנות חיי אנשים הקשיבו לי בסבלנות. בהיותי תלמידה בבית-ספר ילדים לא צחקו על הגמגום. לפעמים צחקו על בעיות דיקציה אחרות כגון אי יכולת להגות את הצליל ה”ררר”, אבל על גמגום – לעולם לא.

התחלתי לגמגם עם התחלת התפתחות הדיבור (גיל שלוש לערך) וזה היה קורה לעיתים רחוקות. אחרי גירושיהם של הורי ועלייה לארץ הגמגום החמיר באופן משמעותי. גורם נוסף היה גם שפה חדשה שהייתי נאלצת לדבר בה, להתמודד עם קשייה ואז, שתקתי ופשוט לא דיברתי. דיברתי רק במשפטים קצרים: מעולם לא סיפרתי סיפורים ארוכים ובגלל זה לא פיתחתי את היכולת לנסח משפטים מורכבים. הייתי ילדה סגורה ושתקנית.

הדבר שהניע אותי לבחור בנושא הגמגום הוא מקרה שאירע בבית הספר בזמן הגשת עבודה: היה עליי להעביר מצגת מול כל הכיתה. זאת הייתה ההגשה הפרונטלית הראשנה שלי ומאוד התרגשתי, מזה ובגלל שאני מגמגמת. ניסיתי למצוא מילים שיחסית קל לי לנסח במטרה לגמגם פחות, להסביר את עצמי בצורה הטובה ביותר וכמובן – להיות ברורה ומובנת. אולם, מרצה האורח שהיה מעצב ידוע, קטע אותי ואמר לי את המילים שלעולם לא אשכח: “אני מכיר ילד בן 9 שעלה ארצה לפני פחות משנה והוא מדבר יותר טוב ממך”. זה פגע. פגע עמוק. ניסיתי להגן על עצמי, להסביר שאני יודעת טוב מאוד את השפה, ופשוט ניסיתי פחות לגמגם בעזרת מילים פשוטות, אך הוא לא רצה להבין. לא רצה להקשיב. הרגשתי חוסר אונים, הרגשתי אילמת, הרגשתי בושה כי מסתבר שאני לא יודעת עברית ולא מנסחת את עצמי בצורה נאותה. הרגשתי טיפשה, רציתי לברוח.

_________________
התפרסם במקור בגירסה שונה במדור “סמול טוק” ב”מוסף הארץ”, 27.7.2012

29 ביולי, 2012 | בנושאים: 404, סמול טוק | 2 תגובות

פרסומת רטרו לבירה שפירא משנת 1979

את הפרסומות המצויינות של וניה הימן לבירה שפירא מכירים? יופי. לא מכירים? לכו פה רגע. חזרתם? מכירים? יופי. אז הנה אחת מ-1979. אבל לא באמת. אבל זה לא משנה כי היא כל כך מעולה.

[youtube]http://www.youtube.com/watch?v=hHC_jITlcNc[/youtube]

29 ביולי, 2012 | בנושאים: 404 | 5 תגובות

דומיינים: לא כלהנשיםזונות, אבל אין בעיה עם sharmuta ו-zaingadol

הדומיין כלהנשיםזונות.co.il הוא הראשון שפסלה הוועדה לבחינת שמות מתחם פוגעניים של איגוד האינטרנט הישראלי, החלטה שהתקבלה ב-17.7. הוועדה דנה גם בשמות sharmuta.co.il ו-zaingadol.co.il, ואישרה אותם לשימוש.

הוועדה הוקמה מוקדם יותר השנה, כדי לשתף שליחי ציבור בהחלטה אם לאשר או לפסול דומיינים שנויים במחלוקת, בהתאם לכללי הרישום של איגוד האינטרנט הישראלי – לא יוקצו “שמות המכילים מילים גסות, שפה גסה, שמות הפוגעים בתקנת הציבור או ברגשות הציבור או שמות שבכל דרך אחרת אינם תואמים את חוקי מדינת ישראל”. בראש הוועדה עומד הנק נוסבכר מאיגוד האינטרנט הישראלי, וחברים בה השופט לשעבר והפרשן המשפטי בעז אוקון, הפרופסור למשפט וטכנולוגיה מיכאל בירנהק והסופרת יוכי ברנדס.

הדומיין sharmuta.co.il התקבל פה אחד. בירנהק כתב: “ייתכנו שימושים לגיטימיים בביטוי. לעתים קורה שמילת גנאי מאומצת דווקא על ידי היעד לגנאי, בדרך של היפוך המשמעות. מילה בעלת תוכן שלילי הופכת בדרך זו לביטוי של העצמה בידי מי שביקשו לפגוע בו, כנגד הפוגע. לאחרונה אנו עדים לניסיון לתהליך של נטילת הקללה ‘שרמוטה’, ואימוצה בצורה מעצימה, למשל בקשר ל’מצעד השרמוטות'”. בירנהק הזכיר שכללי הוועדה קובעים שהיא תבדוק את הבקשות בלי התחשבות בזהות רושם הדומיין ובשימוש המיועד – “נראה שכללים אלה נועדו למנוע מהוועדה לשקול את תוכנו של הביטוי שיופיע באתר שישויך לכתובת הנ”ל, עניין שאינו בסמכותה (ושהרי תוכן פוגעני יכול להופיע בכל אתר, גם כזה בעל שם מתחם לגיטימי)”. אוקון כתב: “אני סבור כי רישום המילה באותיות לועזיות מעקר את המונח משימושו הטבעי. […] מלים גסות או קללות לובשות ופושטות צורה (ראו המילה כוסית שפעם חפצו להעמיד לדין על הטחתה). אנחנו נתקשה מאוד לתפקד אם נחליט לפעול לפי מילון, וודאי שנתקשה למלא את תפקידנו אם נהפוך למשטרה ויקטוריאנית”. ברנדס כתבה: “השם וולגריים [כך במקור בפרוטוקול, ע”ק] ודוחה, אך אני לא רואה אפשרות להכריח אנשים להיות רגישים ועדינים (הלוויא והיה אפשר…). אם זה מה שהם רוצים, שיבושם להם!” נוסבכר: “אם אנחנו נתחיל לפסול מילים גסות – תהיה לנו רשימה מאד ארוכה ולא נראה את הסוף. עקב ששם המתחם לא מפנה ולא מיועד לפגוע באוכלוסייה ספציפית אני בוחר לאשר את שם המתחם”.

כלהנשיםזונות.co.il נפסל פה אחד. בירנהק כתב: “נראה לי ששם המתחם המבוקש הוא משפיל, מבזה, ופגוע בנשים באשר הן. בשונה מהבקשה בעניין שם המתחם ‘sharmuta’, אני מתקשה לראות שימוש אקספרסיבי מעצים בביטוי המבוקש כאן, בדרך של נטילתו והיפוך משמעותו”. בירנהק ציין כי רושם הדומיין לא ניצל את זכותו לטעון בעד אישור השם. ברנדס: “זה פשוט ‘יהרג ולא יעבור’. אסור לנו לאשר זאת בשום פנים ואופן. כבר לא מדובר רק בעלבון גס, אלא בהכללה שיש בה משום הסתה וביזוי כבודן וגופן של נשים באשר הן”.

zaingadol.co.il אושר פה אחד. בירנהק: “הביטוי הכלול בשם המבוקש נראה על פניו כביטוי גס, גם אם במקרה זה אין מדובר בקללה. […] אני סבור שיש לפרש את המגבלות על מילים גסות בשמות המתחם בצמצום ניכר. טעמנו האישי אינו רלוונטי להכרעה כזו. די בכך שייתכנו שימושים לגיטימיים אפשריים לביטוי, בנוסף, העובדה כי שם המתחם המבוקש הוא באותיות אנגליות מצמצמת עוד יותר את הסיכוי שגולשים ייתקלו בשם המתחם באקראי. במקרה כזה, מידת הפגיעה שיש בחשיפה למילה הגסה אפסית, וגולשים שייתקלו בשם המתחם בדרך זו ויחושו אי נוחות בשל כך, יכלו לצאת מהאתר”. אוקון: “מי שלא רוצה שלא יכנס לאתר”. נוסבכר וברנדס חזרו על דבריהם מהדיון לגבי sharmuta.co.il.

שם המתחם הראשון שעלה לדיון בוועדה בתחילת דרכה הוא יהוה.co.il. שני חברים התנגדו לשם ושניים אישרו אותו, ולפי התקנון, במקרה של תיקו הדומיין מאושר.

אחרי הקיפול – הפרוטוקולים המלאים.

להמשך קריאה

28 ביולי, 2012 | בנושאים: 404 | 3 תגובות

מעריב שוברים שביתה: העיתון הדיגיטלי פתוח בחינם בגלל שיבושים בהפצת העיתון המודפס

שבירת שביתה: הפצת עיתון חדשות באמצעות מסוקים בעקבות מחאת עובדים נגד המעבר לחוזים אישיים ונעילת משאיות ההפצה.

שבירת שביתה: ידיעות אחרונות מדפיס את גליונותיו בדפוס מעריב בזמן שביתת עובדי הדפוס.

שבירת שביתה: מעריב פותח את העיתון הדיגיטלי לקריאה בחינם בעקבות סכסוך עבודה שהוביל לשיבוש הפצת גליונות הדפוס.

“הגשר בין עולם הדפוס לאינטרנט”, כתוב בגירסה הדיגיטלית של העיתון, אך אין זה גשר אלא דחפור. המסר בפתיחת העיתון הדיגיטלי הוא שאפשר לסגור מהיום למחר את הדפוס ולעבור לדיגיטל. זה יחסוך הוצאות על הדפסה והפצה (נייר, דיו, חשמל, משכורות עובדי דפוס, דלק, בלאי משאיות, משכורות מפיצים, החזרות), אבל עלול לפגוע בתפוצה (אם מספר הקוראים בדיגיטל לא יגיע למספר קוראי הפרינט) ובהכנסות (אם לא יהיו די קוראים שיסכימו לשלם על העיתון הדיגיטלי מה ששילמו על העיתון המודפס).