הומלסים הביתה! בזמן שהשכירות חונקת אותנו, יונתן בן-עמי מתגורר בקרוואן | סמול טוק

יונתן בן-עמי, איפה אתה גר?
“השאלה ‘איפה אתה גר’ מכילה הנחה סמויה, שכל אדם גר איפשהו. אבל אני, ועוד כמה מחבריי, לא גרים איפשהו, אלא נודדים. אין מקום מסויים שישנתי בו יותר מרבע מהלילות בחצי שנה האחרונה, או בעשר שנים האחרונות. מבחינתי האוטו הוא לא בית, הוא כלי, יותר כמו ‘שק שינה משוכלל’. משוכלל מאד, אגב. אבל אני רואה את עצמי יותר כנווד מאשר כגר באוטו”.

למה בחרת לחיות כך?
“בסביבות שנת 2002 היו לי דירה וקרוואן ביחד, וכשראיתי שאני לא משתמש בדירה כי יותר נוח לי בקרוואן, הבנתי שאין לי סיבה להחזיק דירה. אהבתי את הדרך ואת הארץ, אהבתי להיות במקומות יפים, ורציתי להיות בהם כל הזמן, לא רק בטיולים”.

מחאת האוהלים הגדילה את הפתיחות של הסביבה לצורת החיים הזאת?
“לא בדיוק. הפתיחות לקרוואנים גדלה באופן קיצוני מאד אחרי מחאת האוהלים, אני רואה הרבה יותר קרוואנים בחניונים והרבה יותר אנשים יודעים מה זה. עם זאת, מדובר ביושבי קבע (שגרים בדירות) ומחזיקים או שוכרים קרוואן בנוסף. מספר האנשים שמסתובבים עם קרוואן באופן קבוע לא השתנה. כמו כן, אני לא בטוח שיש קשר סיבתי בין מחאת האוהלים למודעות לקרוואנים, אני רואה בזה שני תהליכים נפרדים כיוון שאת העלייה במודעות לקרוואנים זיהינו עוד לפני מחאת האוהלים”.

אתה חסין למחירי שכר הדירה, אבל איך אתה מסתדר עם עליית מחיר הדלק?
“כל עליית מחירים מעודדת אותי לייעל ולפתח את העסקים שלי על מנת שההוצאות תהיינה זניחות ביחס להכנסות. אני רואה בכך אתגר מבורך. כמו כן, אני לא נוסע כל-כך הרבה, כיוון שרוב הזמן אני ‘עובד מהבית’, אין לי נסיעות הלוך וחזור לעבודה. אני נוסע רק כשאני רוצה לעבור מקום (בערך פעם ביום) או לסידורים ובילויים שונים”.

עם אילו שאלות ודעות קדומות מעצבנות אתה מתמודד?
“יש הרבה: ‘אז זה הבית?’ תוך טפיחה על הרכב. איך אני עונה: לא מגיב. התשובה האמיתית: לא, זה לא בית, זה קרוואן.
‘אז כמה זמן אתה עושה את זה?’ איך אני עונה: עשר שנים. התשובה אמיתית: אין משהו מסויים שאני עושה, כל יום אני עושה משהו אחר.
‘אז אתה לא משלם ארנונה’. לא מגיב.
‘גם אני חלמתי לעשות את זה, אבל למה בארץ, סע לאירופה’. איך אני עונה: סע אתה. התשובה האמיתית: סע אתה.
‘ואיך אתה מתקלח?’ איך אני עונה: לא מגיב. התשובה האמיתית: במקלחת, אחסן מינכ.
‘ואין זה לא משפריץ לך על הכל?’ (על המקלחת, כי אין וילון). איך אני עונה: לא מגיב. התשובה האמיתית: אנשים רגילים שמקלחת משפריצה לכל מקום כי המקלחות בבתי אבן צרות, וזה נותן את ההרגשה ש’הכל נרטב’. אצלי המקלחת רחבה ולכן לא משפריצה לצדדים”.

מה ההבדל העיקרי בין החיים שלך – החברתיים, המקצועיים, הזוגיים – לבין חיים של מי שגר בדירה או בית?
“במישור החברתי ההבדל הוא שאני לא מוגבל לחברים באיזור גיאוגרפי מסויים או לחברי אינטרנט. יש לי חברים בכמה איזורים בארץ ואני נפגש איתם כשאני מגיע לאיזור שלהם. במישור המקצועי אני חושב שההשפעה לא ישירה, אבל כיוון שאני רגיל ‘לחשוב מחוץ לקופסה’ גם העסק שלי בנוי בצורה לא קונבנציונלית, אנחנו בונים משהו חדש שלא היה. במישור הזוגי/רומנטי אין כל-כך הבדל. אני יכול לומר שכנווד בדרך כלל אני לא נמשך לזוגיות, אבל מצד שני, רווקוּת כדרך חיים (בניגוד למצב זמני) הופכת להיות יותר ויותר נפוצה גם בקרב עירונים, כך שאני לא רואה הבדל”.

רוצים עוד.
“זה הבלוג שלי, וזה דף הפייסבוק של הקרוואן, שבו אני עונה על שאלות”.

[youtube]http://www.youtube.com/watch?v=vT0k3WH6Ab8[/youtube]

התפרסם במקור בגירסה שונה במדור “סמול טוק” ב”מוסף הארץ”, 26.10.2012

11 בנובמבר, 2012 | בנושאים: סמול טוק | תגובה אחת 

הצעת נישואים בתשחץ של ידיעות אחרונות

דקל בנו, החידונאי של ידיעות אחרונות, מספר:

הנה אגדה שהייתה באמת: סיפוק עצמי גדול שגרם לי בסופו של דבר לנזק כספי.

צעיר חביב בשם אורן גרמה פנה אליי בטלפון בבקשה יוצאת דופן. “חברתי אפרת משוגעת על התשבצים שלך”, אמר לי בהתלהבות, “וחשבתי להציע לה נישואין דרך תשחץ שאתה מפרסם”. זה לא פשוט, השבתי לו, אבל תן לי לחשוב על זה. והוא, מאוכזב משהו מתגובתי, סיים את השיחה בנימוס והמתין בציפייה דרוכה שאחזור אליו עם תשובה חיובית.

כעבור מספר ימים הניח אורן על שולחנה של אפרת את התשחץ שחיברתי ואשר הופץ ברחבי הארץ במאות אלפי עותקים. לאחר שפתרה את כולו ועזבה לרגע את החדר, הניח טבעת על התשחץ והדגיש במרקר את המילים “אפרת התינשאי לי” (השם אפרת הוגדר בתשחץ כ”אשת כלב בן יפונה”, צמד המילים “התינשאי לי” הוגדר כ”שיר של רגב הוד”). כדי “להוכיח” לה שהפנייה הכתובה הוקדשה במיוחד עבורה, הוא סימן לה גם את שמו המלא –”אורן” ו”גרמה”, שהצפנתי והגדרתי כמובן מבעוד מועד בתור “עץ מחטני” ו”זמר ישראלי” (בהתאמה).

אז איפה הנזק הכספי שנגרם לי, אתם שואלים? החמודים האלה הזמינו אותי לחתונה שלהם בתור אורח הכבוד… אז אתם יודעים, התרגשתי וכל הדברים האלה :-)

11 בנובמבר, 2012 | בנושאים: 404 | להגיב זה מגניב 

מה שקורה עכשיו • עירד אשל מספר על המבזקים החדשים של גל”צ • טאם טאם! | סמול טוק

עירד אשל, מה קורה עכשיו?
“סיימתי פרוייקט לא פשוט של יצירת מבנה, אריזה מוזיקלית וסלוגן חדשים למבזקי החדשות בגלי צה”ל ובגלגלצ”.

טאם טאם!

איך מחברים אריזה מוזיקלית לחדשות? מה כלי העבודה ומאיפה לוקחים השראה?
“הפריצה הגדולה של מוזיקה לחדשות היתה לפני יותר מעשור, בבי.בי.סי ניוז. במקום ללכת שוב על הקלישאה של הפילהרמונית, לקחו את הפיפסים מהחדשות ברדיו, אלה שעדיין משודרים לפני החדשות בקול ישראל, לתוך טרק אלקטרוני. גאוני. כשהשתחררתי מהשירות בגלי צה”ל ב-2002 נסעתי ללונדון ופגשתי את דייויד לואו, האיש שיצר אותה. ישבנו במשך שעות, השמענו מוזיקה אחד לשני ומאז אנחנו מיודדים. אחרי המפגש איתו ניגשתי להתמודד במכרז למוזיקה של החדשות בערוץ 10 שבדיוק עבדו על הקמתם וככה התחלתי ליצור אפיון, תוכן ומוזיקה לטלוויזיה, רדיו ואונליין. אני מאד מחובר לפופ ולתקשורת, משתדל לדעת מה מפעיל אנשים, גורם להם לתגובה, להתחברות למשהו מוכר כדי לקבל משהו חדש. מבחינה מוזיקלית צריך לחשוב על שילוב בין סימן מובחן וייחודי אותו יוכלו לזהות מיד עם מי שמנגן אותו, לבין דרך מוזיקלית מעודכנת ונוחה כדי לקבל אינפורמציה. אני עובד לארץ ולחו”ל מהסטודיו שלי בלונדון, על המחשב, עם כלים סינתטיים ואמיתיים, לפי הצורך, ומגיע הרבה לישראל”.

טאם טאם!

מה המטרה של אריזה כזאת? בידול? רענון?
“המבזקים של גלי צה”ל הם הדגל שלה. הם שודרו באותו פורמט כמו אצל המתחרים מקול ישראל במשך יותר מדי שנים. ירון דקל, מפקד התחנה, החליט כחלק מרענון נרחב יותר שהגיע הזמן לעדכן גם את השפה של המבזקים ולהוסיף להם קולות וכתבים. המטרה היתה לחשוב מחדש: מה צריך להיות במבזק חדשות. בניתי גרסה קצרה ומהודקת של כל מה שרלוונטי. מוזיקה. סלוגן. פרומו למה שיהיה משודר אחרי המבזק. יחד עם כל המחלקות בתחנה ובשיתוף יעקב אילון, הצלחנו להפוך את הרעיון האריזתי לביצוע, בכל שעה בשידור חי”.

טאם טאם!

יש דמיון בין אריזת מבזקי גלצ החדשים לבין אריזות של חדשות בכלי תקשורת אחרים, בארץ ובחו”ל. השפה המוזיקלית של החדשות היא אוניברסלית, או שיש דברים שמייחדים אותה בכל ארץ?
“הכל הופך אוניברסלי בעיניי ובכלל, גם המוזיקה. מה שמייחד את הסאונד בין המדינות הוא השפה, והמפיק שיוצר בכל פעם משהו חדש שלא היה קודם שמותאם אישית. חלק מתפקיד הסגיר המושר של המבזק הוא לחבר את הכל ביחד, בעברית. אני משתדל להמנע משימוש רב מדי בקלישאות פילהרמוניות מיושנות: חצוצרות עקשניות, כינורות מלחמה ומקהלת חשיבות עצמית. המוזיקה של גלי צהל שונה בכך שהיא אלקטרונית יותר, אינטנסיבית יותר, מורגשת יותר ברקע. המוזיקה צריכה להחזיק מילים משמעותיות ועדיין לתקשר עם מי שמקשיב היום לכל המבזק הזה. לשמור על הפרופורציה בשנת 2012”.

טאם טאם!

שדרנים בגל”צ דנים בשידור באותות החדשים. תוכניות ההומור “חותרים למגע” ו”בתוך הקנקן” כבר הריצו עליהן קטעים. אתה מרגיש שהאריזה מקבלת תשומת לב רבה מדי על חשבון התוכן?
“השינוי הוא גדול, תשומת הלב אליו טובה. אני לא בטוח שיש הרבה אנשים שמפנים לאריזה של המבזקים ברדיו יותר תשומת לב מהתוכן. חוץ מזה, הכי טוב כשמשחקים במה שאתה עושה ויוצרים ממנו דברים חדשים”.

טאם טאם!

חיברת אותות פתיחה ונעימות רקע לרשת ב’, רשת ג’, ערוץ 10, רדיו תל אביב, 99FM, רדיו חיפה ומבזקי הרדיו של ynet. קיבלת שיחה מהממונה על ההגבלים העסקיים?
“אני לא עונה למספרים לא מזוהים. יצרתי הרבה אריזות ומוזיקה, לא רק לחדשות. חדי האוזן יכולים לזהות אולי את החתימה המוזיקלית שלי, אבל כל פרוייקט שאני עובד עליו חייב להיות שונה מהשני. לכל מוצר יש את הטריק שלו. העבודה שלי היא זהות של חברות, ערוצים, תוכניות. לקחת קדימה את השפה אל מה שקורה עכשיו. במקרה של גלי צהל, המשפט הוא גם תרתי משמע וגם היה פנוי”.

התפרסם במקור בגירסה שונה במדור “סמול טוק” ב”מוסף הארץ”, 12.10.2012

9 בנובמבר, 2012 | בנושאים: סמול טוק | 2 תגובות 

להוציא את הכיף מהכיף | סמול טוק

צח קליין, מנהל הפיתוח של “תיקון עולם”, חברה לגידול, הפקה וטיפול בחולים באמצעות קנאביס רפואי, מה החידוש שלך?
“החידוש שיש לנו הוא קנאביס שמכיל חומרים רפואיים שאינם ממסטלים. זה מגוון חדש של זני קנאביס לא נרקוטיים”.

מתי (ולמה) חשבת על הרעיון?
“כשלא היתה ברירה. הקנאביס הרפואי עד אז התאים לחלק מהאנשים. ישנם מטופלים, במיוחד מבוגרים שחששו לקבל טיפול בגלל התחושה הממסטלת/מסחררת”.

מה נתן לך השראה?
“המחקרים של פרופ’ רות גלילי ופרופ’ רפאל משולם בעניין התכונות הרפואיות של הקנבידיול (‘החומר הלא ממסטל’)”.

מה המניע מאחורי זה?
“להצעיד את הקנאביס אל מרכז הרפואה המודרנית ולהנגיש את התרופה הזאת לכמה שיותר חולים. קנאביס, ממסטל או לא, הוא תרופה מצוינת להרבה מאד מחלות”.

מה הצדדים השליליים של זה?
“כנראה שאנשים שאוהבים להתמסטל חוששים אולי לגורלם, אבל באמת אין מה לפחד. זה לא שאנחנו מוותרים על ה-THC, הוא מאוד חשוב, אבל יש אנשים שלא יכולים להסתדר עם ה-THC, ולהם זה חשוב”.

כמה זמן עבדת על זה?
“ניהול הפרויקט נמשך על פני 3 שנים. עיקר העבודה נעשתה בחממות ע”י דורית והצוות שלה, בן, וחיים שיודעים לדבר עם הצמחים. בלעדיהם לא היינו רואים קצה של עלה”.

היו רגעים של ייאוש?
“מתח. הצוותים של ‘תיקון עולם’ עבדו בתנאים קשים מאד. בלילה של סערות החורף, תקלה בקווי המתח, אין חימום, והיתה סכנה ממשית לייחורים הצעירים. בזמן שהסתכלתי על הברקים והגשם דרך החלון בתל-אביב תוך חשש כבד שעבודה של חודשים תלך לאיבוד, עבדו מור (מנהל המתקן) והצוות שלו לתקן את התקלה בצפון. באיזור התחיל לרדת שלג ונראה שתיקון התקלה יימשך עוד זמן ובינתיים הייחורים מאבדים חום. מור אילתר תנור עצים מברזל והכניס אותו לבית הייחורים, שתוך זמן קצר התחמם. היו עוד מספר אירועים חריגים שכאלה”.

מה היתה פריצת הדרך?
“כשהגיעו תוצאות מעבדה לגבי תכולת הקנבינואידים בצמח מפרופ’ לומיר האנוש מהאוניברסיטה העברית בצירוף ברכת ‘מזל טוב!'”.

מה עשית כדי להסיח את דעתך מהפרויקט?
“שחיתי. בבריכה. זה עזר קצת”.

איך חגגת?
“המייל (מהמעבדה באוניברסיטה בעברית) הגיע למשרד במרכז ההדרכה שלנו בתל-אביב, באמצע יום הדרכות עמוס. אני לא יודע איך, אבל כמה דקות אחרי זה אילן (מנהל המרכז) כבר פרס עוגה (אילן, מאיפה העוגה?!) וזאת הייתה החגיגה הכי שמחה שהשתתפתי (אחרי החתונה)”.

מי הכי יתגאה בך?
“אמא. לא, אבא. לא, אמא. אבא. אולי שר הבריאות?”

מה הדבר הבא?
“אני חוקר את השפעת השימוש הרפואי בקנאביס על הפחתה בשימוש בתרופות שמזהמות את הסביבה (עבודת תזה בבית ספר פורטר ללימודי הסביבה באוניברסיטת תל-אביב)”.

ראיון זה היה הראשון שהתפרסם במדור “סמול טוק” ב”מוסף הארץ”, 15.6.2012

8 בנובמבר, 2012 | בנושאים: סמול טוק | להגיב זה מגניב 

מעציב

8 בנובמבר, 2012 | בנושאים: 404 | להגיב זה מגניב 

גנגנאם סטייל מתורגם לעברית, אפל דופקת ישראלים, חגי עמיר מקבל לגיטימציה | האחראי על האינטרנט ב”שישבת”

הסיפורים בפינה “האחראי על האינטרנט”, המשודרת מדי שבת ב-19:30 בתוכנית שישבת עם אסף ליברמן בגל”צ:

• אפל קובעת לעצמה סטנדרטים משלה, שרירותיים ולפעמים מעצבנים. הנה אחד טרי: דולר שווה 3.89 שקלים, אבל דולר בחנות האפליקציות של אפל שווה ארבעה שקלים. ישראלים משלמים לאפל יותר >>

• חגי עמיר נכנס לפייסבוק, ואריאל ויסמן התחיל להטריל אותו, והמשיך בשיחות על דעותיו ותחושותיו. האם הסאטירה האקטיביסטית הזאת גולשת לרהביליטציה של אחיו ושותפו של רוצח ראש הממשלה יצחק רבין? אריאל ויסמן מסתחבק עם חגי עמיר בפייסבוק >>

•

יפיפייה, חביבה,
כן את, היי, כן את, היי
יפיפייה, חביבה,
כן את, היי, כן את, היי
עכשיו בואי נלך עד הסוף.

אבאל’ה הוא בסגנון גנגנאם, בסגנון גנגנאם
אבאל’ה הוא בסגנון גנגנאם, בסגנון גנגנאם
אבאל’ה הוא בסגנון גנגנאם

אורי ליפשיץ תרגם את גנגנאם סטייל לעברית >>

3 בנובמבר, 2012 | בנושאים: האחראי על האינטרנט בשישבת בגלצ | להגיב זה מגניב 

אופטימיות בסמטית: ליזה מורשקובסקי מליש כותבת על אורז ונלחמת נגד פינויה מהטיילת באילת | סמול טוק

ליזה מורשקובסקי מליש, מה עשית לאורז שלי?
“אני כותבת על אורז, עד חמש מילים לגרגר, או מציירת עליו, מכניסה אותו לבקבוקון קטן עם שמן מיוחד ואפשר לענוד את זה כתכשיט. זו אמנות עתיקה מהמזרח הרחוק. לא סתם עושים את זה על אורז – הוא מסמל שפע ופריון ומזל. אחרת היינו כותבים על משהו יותר גדול”.

איך הגעת לזה?
“אורז מחבר בין אנשים. אני אילתית, למדתי בירושלים בפנימיה, ובאחד החופשים בין י”א לי”ב התחלתי לעבוד בזה וכך הכרתי את בעלי, שמפעיל את הדוכן ‘אומנות זעירה’ כבר 20 שנה בטיילת באילת. הוסמכתי סופית לכתוב על אורז כשהייתי בצבא, והיום זה כמו המלפפון שקם על הגנן – יש דברים שהוא לא יכול לעשות, כמו תמונות”.

מה מבקשים שתכתבי?
“בדרך כלל זה דברי אהבה, שם של בן הזוג ושלך. ילדים – שם ותאריך לידה. ולפעמים ‘אני מת על התחת שלך’ או ‘זו לא את, זה אני’. זו אחת הדרכים הכי יפות להיפרד”.

מישהו נפרד ככה מחברה שלו?!
“לא שידוע לי. אבל מישהו הציע נישואים – הוא הזמין אורז עם הצעת נישואים ונתן לחברתו. כל מיני ילדים כותבים את השמות של האמהות של החברים שלהם – ‘רחלי זורמת’ וכאלה. ואני מגלה את זה רק בדיעבד. הם עשו את זה והלכו עם זה על הצוואר!”

כשעבדת שם בחופשות מלימודייך בבצלאל, חשבת שזה מה שתעשי בעתיד?
“אני אוהבת את זה כי אני אוהבת בני אדם. מה שלמדתי בבצלאל היה בחירה לא נכונה – תקשורת חזותית. אני לא אוהבת מחשבים, אני אוהבת בני אדם. יש לי לקוחות חוזרים שאני יכולה לדבר איתם שעות. כשהייתי מחפשת עבודה הייתי כותבת בקורות חיים שאני כותבת על אורז. אין מי שלא הרים את קורות החיים האלו”.

באתר שלך יש אוסף של שאלות מטופשות של אנשים (גם אני שאלתי אותך שאלה כזאת). תני דוגמאות.
“‘כמה עולה קילו אורז?’ ‘את יכולה לכתוב אנציקלופדיה על אורז?’ ‘ואם אני אביא את האורז מהבית, זה יהיה בחינם?’ ‘אני לא רואה פה כלום’. אני אומרת להם שאם הם צריכים משקפיים זה לא אצלי, אני לא אופטומטריסטית. ‘יש לך מכונה שעושה את זה?’ אני אומרת שאם הם ימציאו אחת, אני הראשונה שאקנה. ‘את עושה את זה?’ זו שאלה באמת מצחיקה, כי אני יושבת לבד או עם בעלי. אני אומרת שגמד קטן עושה את זה, באתר שלנו יש גם סרטון של גמד שכותב על אורז”.

[youtube]http://www.youtube.com/watch?v=XwUq20_bgX0[/youtube]

אפשר להתפרנס מזה?
“אנחנו מתפרנסים מזה בכבוד כבר עשרים שנה. עשרים שנה אנחנו משלמים על החיים שלנו, וכעת אנחנו על פרשת דרכים כי הולכים להפסיק את זה בצורה מלאכותית, לפנות את הדוכנים מהטיילת בלי שום חלופה. הדוכן שלי הוא אטרקציה, אנשים מגיעים אלי כל שנה, לא הולכים לאילת בלי לעצור בדוכן שלי, אנחנו מביאים תיירים לפה”.

מה תעשי אם יפנו אתכם?
“כרגע אנחנו קצת חסרי אונים, אנחנו בחרדות מטורפות, אבל אני מאמינה בעצמי. חבל לי שזה ככה, זה פספוס לדעתי. להיות שכירה עוד פעם אני לא רוצה, ובעלי בטח לא רוצה. אני גם לא בת 25, אני רוצה ילדים באיזשהו שלב, אשליה של בטחון כלכלי – וכשאין לך אפילו את האשליה, אתה לא יכול לתכנן את העתיד. זו בעיה לבנות חלומות ודברים. האופטימית שבי אומרת שנסתדר בכל מקרה, אבל זה יוצר חרדה – איך נסתדר? אילת זו עיר מאוד מוגבלת מבחינת אפשרויות של עצמאים. בכל המקומות זה שכירויות מטורפות, ואנחנו בסך הכל דוכן עבודת יד”.

התפרסם במקור בגירסה שונה במדור “סמול טוק” ב”מוסף הארץ”, 2.11.2012

3 בנובמבר, 2012 | בנושאים: סמול טוק | להגיב זה מגניב 

חגי עמיר: לא שותף לרצח. חברבוק.

מוצ”ש האחרון, לקראת תחילת עצרת הזכרון לרצח ראש הממשלה יצחק רבין.
אריאל ויסמן: “היי אחי אתה בא לכיכר הערב??”
חגי עמיר, אחיו של יגאל עמיר ושותפו לקשירת הקשר לרצח: “יש משהו מעניין?”
ויסמן: “מעלים זכרונות… זוכר איפה אתה היית כשזה קרה?”
עמיר: “ברור שאני זוכר,תהנה […] אם אתה הולך ,אתה מוסמך לייצג אותנו”.
ויסמן: “אוקיי, אז אני מספר לכולם שאתה ממש מתנצל, בסדר???”
עמיר: “נא לא להיסחף”.
ויסמן: “אני יכול לפחות להבטיח שלא תעשו את זה שוב??”
עמיר: “אני חושב שכן”
ויסמן: “אתה מוכן לחתום על זה? באוסלו???”
עמיר: “באוסלו עם אחי ?למה לא.”
ויסמן: “מה??? לא לזה התכוונתי! וואי ההסכם אוסלו הזה היה ממש טעות ):”
עמיר: “למי איכפת מההסכם ,אני מדבר על אוסלו.”
ויסמן: “ולנושא אחר – מה דעתך על האיחוד של ביבי וליברמן? ):”

במערכון המשותף-ברשת-עד-מיאוס של החמישיה הקאמרית, יגאל עמיר קובע שיזכה לחנינה, ישתחרר מהכלא ויזכה להערצת הציבור. אחיו חגי שוחרר מהכלא מוקדם יותר השנה בתום ריצוי 16.5 שנות מאסר שנגזרו עליו על מעורבות ברצח רבין, קשירת קשר לביצוע רצח, החזקת נשק ואיומים, בין השאר איומים מתוך הכלא על אריאל שרון כשעוד היה ראש ממשלה. עכשיו הוא זוכה לרהביליטציה כזאת בפייסבוק, בין השאר בזכות חברבוק פעיל במיוחד, התסריטאי והקומיקסאי אריאל ויסמן, שניהל איתו את השיחה לעיל, שאינה מערכון של החמישיה הקאמרית.

[youtube]http://www.youtube.com/watch?v=o6mmTZKtMns[/youtube]

עמיר הצטרף לפייסבוק ב-15 ביוני, חודש אחרי שחרורו מהכלא, והחל לפרסם שם קטעים מיומן אישי שכתב בכלא. ויסמן הציע לו חברות בתחילת יולי ואז כתב לו על הקיר: “חברים הכי טובים!” לא תמיד ברור אם ויסמן מטריל את עמיר, מתענג מפלירטוט פומבי עם סלב הרצח או באמת סקרן לדעת מה עמיר חושב על סוגיות אקטואליות כמו הבחירות הקרבות ורצח רבין..

עמיר כתב השבוע שפנה לח”כ ציפי חוטובלי בתלונה על התעלמות נציגי הימין בכנסת מתנאי המאסר של אסירים כמו אחיו יגאל: “מדוע אתם החכי”ם מהימין לא יוזמים ביקורים אצל אסירים יהודים אידיאולוגים לראות מה מצבם ,מה תנאי כליאתם ,אם לא כדאגת יהודי לאחיו אז לפחות מסיבה של זכויות אדם ,מדוע אף לא אחד מכם ביקר את אחי לבדוק ולבקר את תנאי כליאתו הקשים מנשוא ,מדוע אני צריך לראות דווקא חכי”ם ערבים דואגים לבני עמם ולמרות הבקורת עליהם נכנסים ובודקים את מצבם”. ויסמן השיב לו: “היי חגי, יש לבעיה שלך פתרון קל ופשוט… לא לרצוח אנשים ):”

===

עמיר זוכה בפייסבוק לביקורת וקללות מצד אחד, ולדברי תמיכה וחיזוק מצד שני. גם ויסמן מקבל תגובות מעורבות על קשריו עם השותף לרצח. “כל הסיפור עם רבין היה עסק די מדכא עד שאריאל וחגי הפכו לחברים”, כתב ברק ויסמן. מאיה כץ כתבה: “כל הכבוד לכם. שמאלנים ורוצחים מסרבים להיות אויבים!” אלכס פרדקין הזהיר: “אריאל, ברצינות, למה אתה מטריל אותו? אתה עוד תגמור כמו רבין…”, ו-ויסמן השיב: “כלומר אהפוך לאגדה ויוקדש לי יום זיכרון מיוחד??????????????? חגי עמיר הנה אני באאאאאאאאאא”. לוקאס נייט הסביר לו: “אריאל, זה שמלא בנות ירצו לזיין אותך כי אתה “סמל השלום” לא יעזור לך אם תהיה מת ):”

מאידך, יוני סלמון כתב: “בהפוך על הפוך, ככה בדיוק נותנים לגיטימציה לאדם שסייע לרצח. העובדה שאתם שמאלנים מגניבים לא תשנה את זה”. שחר אבן-דר מאנדל כתב לויסמן: “הייתי בא להילחם איתך אבל אני לא יודע בשביל איזה צד”, והכניס את השיחה שלו עם עמיר לתבנית של סדרת הקומיקס “משפחת ארנבנוביץ'”,שויסמן מפרסם בוואלה תרבות. “אנחנו לא באמת חברים, זה רק בפייסבוק ):”, הגיב ויסמן. החברות הזאת אינה חד-כיוונית – עמיר הגיב בסטטוס של ויסמן על יוזמה לממן מקלטים ניידים באמצעות פרסומות שיוצמדו אליהם, וכתב: “בקרוב בת”א”.

ויסמן התייחס בסטטוס לדילמה שבניהול יחסים וירטואליים עם עמיר: “לייק אם אתם חושבים שניהול דיאלוגים מצחיקוליים עם חגי עמיר בפייסבוק גורם לנורמליזציה של הרוע ונתינת לגיטימציה לרצח, שיתוף אם אתם חושבים שזה מצחיק וסבבה ושלא צריך לחפור על כל דבר, תגובה אם אתם סוכנים סמויים של השב”כ שעוקבים אחריי עכשיו ואני על הכוונת שלכם אז כדאי מאוד שאני אזהר במה שאני מפרסם מעתה ואילך ):”

מוטי פוגל, עיתונאי, איש שמאל ואחיו של אודי פוגל, תושב איתמר שנרצח עם משפחתו על ידי מחבלים פלסטיניים, קרא את הסטטוס הזה ונכנס בויסמן: “לפי אריאל וייסמן, להיות חופר זה יותר גרוע מלהיות רוצח. בחיי, אני מתגעגע למריבות אב”ד-גורביץ [אורטל בן דיין ויוסי גורביץ, שמרבים להתווכח בפייסבוק]. שם לפחות היה מדובר בשני אנשים שאכפת להם ממשהו. ובעברית קלה, לך תזדיין אריאל וייסמן”. ויסמן השיב לו: “הסטטוס נוסח בהומור אבל השאלה שלי נשאלה ברצינות כי אני באמת חצוי בדעתי בנושא. מה גם שבכל אופן אני לא מבין איך הסקת שאני חושב שלחפור זה יותר גרוע מלרצוח ראש ממשלה, זה לא מה שאמרתי אפילו ברובד הגלוי ):”

===

הסאטירה שויסמן עושה בפייסבוק היא אקטיבית ואינטראקטיבית. הגולשים שנחשפים אליה הם לא רק קהל אלא גם משתתפים. התגובות שלהם, שויסמן מנסה להנדס באמצעות פרובוקציות מצד אחד והעמדת פני תם/טמבל מצד שני, הן חלק מהתסריט המאולתר-למחצה. כך גם השיחות עם עמיר, שנכנס לכלא כשעוד לא באמת היה אינטרנט בארץ, ולא ברור אם הוא תמים ולא מבין את הבדיחה האינטרנטית המחוכמת עליו, או ציני מתוחכם שמבין בדיוק מה קורה ומשתף פעולה כדי לעורר אהדה.

ויסמן נכנס ברצינות לדיון עם פוגל, ואמר שהוא מצדיק זאת לעצמו בין השאר בכך שהנזק הוא סימבולי – “אני לא באמת חושב שיש לדיאלוג הזה איזושהי השפעה ממשית על מישהו. חגי עמיר לא ירגיש יותר טוב עם עצמו בגלל זה (הוא מחוץ לכלא ויש לו קהל אוהדים ענק, הוא כבר קיבל את כל הלגיטימציה שהוא חיפש), אנשים לא ישתכנעו בצדקת דרכו בגללי (מי שנגדו נגדו ומי שבעדו בעדו, כמה בדיחות בפייסבוק לא ישנו את זה), מידת החופש של חגי עמיר לא השתנתה, חייו של אף אחד לא הועמדו בסכנה, אף אחד לא הרוויח או הפסיד כסף ואף אחד אפילו לא ממש נעלב (נראה לי)”.

“יכול להיות שעל אף כל הסייגים האלה אני עדיין צריך להימנע מכל סוג של דיאלוג איתו בשם העיקרון, לא יודע, זה משהו שאני מתלבט לגביו בעצמי”, כתב ויסמן. “עשיתי את זה עד עכשיו כי הרגשתי שהנזק שיכול להיגרם מזה הוא לא באמת ממשי לעומת העניין שקיים בדיאלוגים האלה איתו (גם הצחוקים אבל גם בסך הכל זה די מעניין לקרוא את מה שיש לו לומר, באופן טבעי), אבל אני בהחלט אחשוב על זה פעמיים לפני הפעם הבאה שאני אכתוב לו משהו על הוול”.

ניר שרעבי-הופמן, שהשתתף בדיון, תרם תובנה שראוי להרהר בה: “אין דברים שאי אפשר לצחוק עליהם אבל יש אנשים שאיבדו את הזכות שיצחקו איתם”.

ויסמן סירב להתראיין לכתבה זו. חגי עמיר לא הגיב לשאלות ששלחתי לו בנושא.

עוד אריאל ויסמן:
• חגי עמיר מתווכח עם אריאל ויסמן. בקרוב: כיכר על שמו?
• מלחמת פליימינג: חורים ברשת נגד אריאל ויסמן :(
• אריאל ויסמן נגד חורימבה: המלחמה נמשכת
• רחלי רוטנר ואריאל ויסמן, הפאוור קאפל של ההומור העברי בפייסבוק

התפרסם במקור בגירסה שונה בוואלה, 31.10.2012

2 בנובמבר, 2012 | בנושאים: 404 | תגובה אחת 

← לדף הקודם