תמר עילם גינדין

ב-24 בח’ורדאד, ובתרגום חופשי – ב-14 ביוני, ילך העם האיראני לקלפיות לבחור את הנשיא הבא שלו.

אהמממ… קבלו תיקון:

ב-24 בח’ורדאד, ובתרגום חופשי – ב-14 ביוני, יתקיימו הבחירות לנשיאות הרפובליקה האסלאמית.

למה הניסוח הראשון לא מדויק?

מכמה סיבות, אבל הסיבה שלשמה התכנסנו היום היא – אחוזי ההצבעה נמוכים מאוד. כלומר, כן, אנחנו רואים תמונות של אנשים בקלפיות (אין לי מושג מי הם וממתי התמונות), אבל רוב הצעירים לא מצביעים.

גם לזה יש לזה כמה סיבות. אבל למה שאסביר במילים אם אפשר בתמונה הזאת, שמסתובבת במספר עמודים של מתנגדי שלטון בפייסבוק:

במה אתם הייתם בוחרים?

הכיתוב אומר: בחירה בין רע ורע יותר.
מה הנטייה שלך, ידידי?
1 – רע
2 – רע יותר
3 – אף אחד! אין בחירה בין “רע” ו”רע יותר”

זה מה שקורה כשיש מועצת שומרי החוקה, ששומרת על טוהר הבחירות – כלומר על רשימת מועמדים טהורה ונקייה מאנשים שעלולים לערער את שלטונו של המנהיג העליון – ח’אמנהא’י.

אבל אפילו לו הייתה בחירה אמיתית – גם בעבר זה היה ברור, אבל ב-2009, אם לנקוט לשון ציורית, חא’מנהא’י כבר השתין מהמקפצה. אז אף אחד לא חושב שפתק הבחירות שלו משפיע על משהו. זה מה שחושבים על הקול שלך:

where’s my vote?

הכיתוב אומר: “אנחנו לא משתתפים במינויי הרפובליקה האסלאמית”. יש כאן משחק מילים בין אנתח’אבאת – “בחירות” לבין אנתצאבאת – “מינויים”.

וכן בתמונה הזאת – בחלק מהעמודים כתוב שעיריית קום קישטה פח זבל כקלפי כדי לעודד אנשים להצביע, וחברים אומרים שזאת תמונה של קלפי מוגדלת, ופשוט יש לה צורה של פח זבל. בכל מקרה, זה מה שקורה עם פתקי ההצבעה.

באדיבות עיריית קום

אבל הסיבה העיקרית לכך שלא משתתפים בבחירות, היא זו:

cover photo עמוד ילידי שנות החמישים (כלומר 1971-1981)

כיתוב: הקול שלי בבחירות הוא הדרך שלהם (שוב משחק מילים בין ראי – דעה, הצבעה, קול בבחירות – לבין ראה – דרך. כשמדברים על חללים שמתו למען המדינה משתמשים במילה הזאת: הרוגי דרך המולדת).
אני לא מצביע לתלייניהם ולרוצחיהם של בני עמי.

האנשים בתמונה, חלקם חיים אבל רובם כבר לא – כולם מסיבות פוליטיות. נסרין סתודה, שתמונתה מופיעה למטה במרכז, היא עו”ד מומחית בזכויות אדם, ויושבת בכלא על ייצוג מתנגדי משטר. הבחור מימין למטה הוא סתאר בהשתי, בלוגר שכתב נגד המשטר. לפני מספר חודשים באו לעצור אותו ביום שני, וביום רביעי קראו למשפחה שיבואו לקחת את הגופה. ותוכלו למצוא כאן גם את צאנע ז’אלה, שכבר כיכב ב”מהנעשה באיראן” בעבר, שלא בטובתו.

אתמול, בעקבות שאלה שעלתה בהרצאה, שאלתי חבר איך נראות הבחירות: האם יש פתק עם כל השמות ומסמנים אחד, האם יש פתקים נפרדים עם השמות, האם שמים את הפתקים במעטפה או זורקים ככה לקלפי. תשובתו הייתה שהוא הצביע רק פעם אחת, בגיל 16, שזה הגיל המינימלי להצבעה, ומאז לא. לא, לא עושים עם זה בעיות בקבלה למקומות עבודה, זה מיתוס. שאלתי אותו אם הוא יכול לשאול את אחיו או את הוריו, והוא אמר שגם הם לא מצביעים. בני דודים? חברים ללימודים?

אני תמיד חשבתי שרק אנשים שאני מכירה אישית לא מצביעים, מהסיבה האחרונה: הצבעה בבחירות היא מתן לגיטימציה למשטר הרפובליקה האסלאמית. מסתבר שלא. באמת רוב האנשים לא מצביעים, ודווקא מהסיבה השנייה: יש דברים רכים יותר לנגב איתם מאשר פתק ההצבעה שלהם. לדברי אותו חבר, גם אם מישהו מצביע – זאת פדיחה, וכן הוא לא יגלה.

רוצים לשמוע עוד? אני ארחיב על הנושא מחר, 11.6.2013, ביום עיון שיתקיים במרכז מאיר עזרי באוניברסיטת חיפה

ד”ר תמר עילם גינדין היא בלשנית איראנית, חוקרת במכון עזרי לחקר איראן והמפרץ הפרסי באוניברסיטת חיפה ומרצה הרצאות העשרה בנושאים כגון מגילת אסתר, מהנעשה באיראן, השפעות איראניות על לשוננו ועל תרבותנו, נשים באיראן ועוד

6 ביוני, 2013 | בנושאים: מהנעשה באיראן | 2 תגובות

נאצר מחכה לריטוויט // ג’וני זילבר

רבין שותה אורנג’דה. מתוך חשבון הטוויטר @idf1967

יום ד’, חמישה ביוני, תל אביב — היום מציינים 46 שנים ליום הלחימה הראשון במלחמת ששת הימים, ובתוך כך החל צה”ל להפציץ את זירת הרשת החברתית טוויטר בשחזור בזמן אמיתי של מהלכי הלחימה. ביום א’ נפתח חשבון הטוויטר הייעודי עם ההודעה המאיימת לאמור “לא תדעו מאיפה זה יצנח עליכם” בתמונה המצורפת, בשירות “טוויט-פיק”, הוצגו מיטב צנחנינו. למחרת הוצגה תמונתו של הרמטכ”ל במיטב מדיו וכיתוב “נאצר מחכה לרבין / שיחכה ולא יזוז / כי יבוא מאה אחוז”. הזירה הייתה ערוכה לאחד משחזורי המלחמה המביכים בהיסטוריה של תחום שחובביו אינם מצטיינים בחוש ביקורת עצמית, והנה אכן, הבוקר הודיע צה”ל על פתיחת המלחמה והודיע “מטרתנו היא לשים לאל את ניסיון הצבאות הערביים לכבוש את ארצנו ולנתק טבעת התוקפנות שקמה עלינו. חיילי צה”ל–בכם תלויים תקוותנו וביטחוננו”.

בשעה 9:04 בדיוק הודיע צה”ל כי בשעה 7:45 בדיוק מטוסינו הפציצו את שדות התעופה בסיני ובכך ניתן האות לתחילת מבצע מוקד. בשעה 9:42 שידר צה”ל את קולות של הטייסים הנרגשים החוזרים מהמתקפה. דובר צה”ל מסר באתרו שצה”ל יבצע שחזור מדויק, בזמן אמיתי, של מהלכי הלחימה, ושהפרויקט מנסה לתת מענה לשאלה “אם לצה”ל היה טוויטר בששת הימים, איך זה היה נראה?” — ז’אנר שהיה שמור עד כה למהתלות מבדחות, אבל בצה”ל לא צוחקים. צה”ל עושה שימוש בטכנולוגיות מתקדמות, וממש כמו מטוסי המיראז’ 3 שהקנו לנו את נצחוננו לפני 46 שנה, בצה”ל מוסרים ש”עמוד הטוויטר יעשה שימוש נרחב באפליקציות חדישות כמו VINE לסרטונים מצולמים, תוך קו עיצובי מודרני ברוח הפעילות של דובר צה”ל ברשתות החברתיות כיום”.

בימים הקרובים אפשר לצפות לשחרור שארם א-שייח, מיצרי טיראן ופורט סעיד, ובשיא הדרמטי גם שחרור הכותל המיוחל. אין ציפיה לציוצים בנוגע לתקרית ליברטי.

Tweets by @IDF1967

ההיסטוריה מצוייצת בדרך כלל על ידי המנצחים – לא פלא שבימים כאלו של דיונים על קיצוצים בתקציב, של חיילות בחוטיני ושל תקשורת שמאלנית, תוקעת-סכינים-בגב, מייחלים גם בצה”ל לרגעים של איומים וניצחונות בשחור-לבן. אבל ייתכן שטוויטר, במיוחד בעברית, אינו מכפיל הכוח המיוחל שצה”ל קיווה לכבוש. בתגובה לשאלה “מה היה קורה לו היה טוויטר במלחמת ששת הימים, ענה הטוויטריסט Globinz:

@idf1967 @zachiboo יכול להיות שלא היינו מתחילים עם הכיבוש?

— Globinz (@Globinz) June 2, 2013

5 ביוני, 2013 | בנושאים: 404 | תגובה אחת

למה גוגל מפחידה אותי // ג’וני זילבר

פורסם במקור בחדר 404 בהארץ

אני מוכרח להתוודות בפניכם על איזה עניין שיושב לי על הלב. אני מפחד מגוגל. אני רועד מפני גוגל. אני נשאר ער בלילה בגלל גוגל – אולי לא כל הלילה, אבל איזה שעה-שעתיים של שינה מתבזבזות לי ככה על הפחד שלי מגוגל. גוגל לא מפחידה אותי כי היא מרגלת אחרי. לזה אני כבר רגיל. גוגל מפחידה אותי כי חצי מהחיים שלי מתנהלים בצל קורתה של גוגל, וגוגל היא, לעיתים תכופות מאוד, ובהעדר מילה פחות עבשה, חבורה של יוצמחים.

קחו, בבקשה, את השדרוג החדש – ובואו לא נדבר על המילה הזאת, שדרוג – שעומד להתרגש עלינו: גוגל נפטרת משירות ההודעות המיידיות הוותיק שלה גוגל טוק ומחליפה אותו בגוגל הנגאאוטס, החבר הכי פחות דחוי בלהקת השירותים החברתיים הבלתי פופולרית גוגל פלוס. זה לא יקרה באיזה עתיד תיאורטי. זה קורה עכשיו מסביבכם: הנגאאוטס הוא מהשבוע תוסף לדפדפן כרום, הוא מחליף את שירות הצ’ט בתוך ג’ימייל, והוא אפליקציה לסמארטפון. אם יש לכם טלפון אנדרואיד מזן מסוים כבר הציקו לכם שתשדרגו (או פשוט שידרגו בלי לשאול אתכם). בקרוב יציקו לכם גם בתוך הג’ימייל. גוגל טוק הוא שירות מצוין, כי הוא רזה, נקי, וכי אפשר לעשות בו רק דבר אחד, כלומר לתקשר בהודעות מיידיות. גוגל טוק מת. גוגל הרגה אותו בלי להתייעץ איתנו.

ומהו אותו הנגאאוטס חדש? ובכן.

בשנים האחרונות יש מין אופנה בעיצוב שירותים, אופנה מאוד חיננית: הרבה קווים נקיים והרבה מרווחים לבנים ריקים והרבה תמונות שיושבות יפה על הדף, והרבה פחות תוכן. בואו נקרא לאופנה הזו אייפדיזציה של התוכן. הנגאאוטס הוא טוק שבו יש פחות אנשי קשר על המסך וכשאני רוצה לדבר איתם, המסך מציג נתח קטן יותר מהשיחה שלנו. מלבד זאת הנגאאוטס מאוד דומה לטוק, אותו שירות רזה ונקי שהזכרנו לעיל, מלבד זאת שמישהו ניפח ולכלך אותו בכל בלינג טכנוקרטי אפשרי.

לדוגמה – וזאת דוגמה טובה – גוגל מספרת, בדף המפרט את מעלותיה של האפליקציה החדשה, שעכשיו אני אוכל לבחור אחד מבין מאות אמוג’י – זה סמיילים, אבל ביפנית – כדי להבהיר את כוונתי. מאות אמוג’י! שנים אני מנסה לכתוב, וסוף סוף, סוף סוף אוכל להבהיר את כוונתי.

רגע, אני אנסה: ;(

בגוגל טוק, לעומת זאת, אני (ואני בטוח שאני לא לבד בעניין הזה) משתמש כל פעם שאני רוצה לנהל תקשורת עניינית עם אדם כשאין לי זמן שהוא ישאל אותי אם ראיתי שפזית מי”ב 8 התגרשה. אני צריך את הטוק הזה. יש לו תפקיד חשוב בחיים שלי. בלי טוק, אני אצטרך לדבר בטלפון. עם אנשים שכל מערכת היחסים התקינה שלי איתם מבוססת על העובדה שאני לא צריך לדבר איתם בטלפון.

מה עוד אומרת גוגל? גוגל אומרת שהנגאאוטס תהפוך את השיחות הקבוצתיות שלי לטובות יותר מאי פעם. אה, זה העניין: גוגל רואה את ההצלחה של שירותים שעושים שיחות קבוצתיות כמו ווטסאפ והיא רוצה לטבול רגליים בשלולית התהילה של מדמנת הלהג העצל, הפטפטני, הספאמי, שמקיף אותי 24 שעות ביממה מאז שהתקנתי ווטסאפ והסכמתי שיצרפו אותי לקבוצת הווטסאפ של החבר’ה האלו שהיו פעם חברים שלי עד שהתקנתי ווטסאפ. ומה עוד? הנגאאוטס יאפשרו לי לנהל שיחות וידאו. אבל אני – ואני חושב שאני מדבר בשם כל מי שלא יושב בחדר מלון בעיר זרה כרגע ומעוניין לראות את בנו בן השנה או את בת/בן זוגו בעירום חלקי – לא רוצה לנהל שיחות וידאו. לא רוצים שיחות וידאו. די. הגיעו הזמן שהם יבינו את זה. הטכנולוגיה קיימת כבר שני עשורים. אם היינו רוצים לדבר בווידאו, היינו כבר מדברים בווידאו.
עוד כתבות בנושא

אבל זה לא סתם וידאו! אומרים לנו בגוגל. תוכלו להוסיף לווידאו אפקטים! וגם לצפות ביחד ביוטיוב!

ברצינות. לצפות ביחד ביוטיוב.

פשוט תסתכלו על האנשים האלו. תראו את השיחות בנות עשר ההברות שהם מנהלים עם עצמם. תראו אותם, הולכים לעשות קמפינג באמצע היום כי הם גרים בסיטקום ואין להם עבודות. זה החזון החדש שגוגל מצאה בפיד הפייסבוק שלה: העתיד הוא אמוג’י עצום שדורס את הפרצוף שלנו. לנצח.

גוגל הנגאאוטס החדש הוא לא שירות גרוע. לגוגל אין שירותים גרועים. יש להם שירותים בינוניים שמגיעים ברגע הלא נכון ונכשלים. הנגאאוטס מתייחד בסך הכל בזה שהוא שירות בינוני שמחליף שירות מצוין. והוא עושה את זה בכפייה.

שמרתי את הדבר הכי גרוע לסוף. אם אתם, כמוני, משתמשים בגוגל טוק באמצעות התוכנה לפי.סי, תגלו שגוגל הנגאאוטס לא קיים בתור תוכנה עצמאית. זו תוספת לכרום. ואם אין לכם כרום? תתקינו כרום.

* * * *

על כל שירות מובחר ומצוין של גוגל יש לחברה הזאת חמישה או שישה שירותי נפל שפותחו על ידי יוצמחים ומקודמים על ידי יוצמחים אחרים באווירה עסקית שמרשה ליוצמחים לדרוס את הטובים כדי לקדם את היוצמח החדש שלהם. ישן מפני יוצמח תוציאהו. וזה מפחיד. גוגל צריכה להפחיד אתכם לא כי היא ענק פולשני ודורסני. להפך: מדובר כאן בענק מהסוג שאם הוא מסתובב, הוא מעיף לכם את הגג מהבית, ואז שואל “מה קרה? מה עשיתי?”

זה מה שמפחיד אותי: מאז 2005 החיים שלי מקופלים יפה בתוך ג’ימייל. אני לא מתכוון שאין לי חיים ושאני חי בתוך ג’ימייל. אני מתכוון שכל פיסת מידע, כל תקשורת משמעותית עם חברים ושותפים ואויבים ובנות זוג, כל חוזה לדירה וכל רעיון לפרויקט וכל סיסמה שאי פעם נתתי לכל שירות טיפשי, כולם חיים בתוך הג’ימייל שלי. מה יקרה מחר, כשגוגל תחליט, באיזו הזייה מעוותת אחרי עישון של יותר מדי דפי בורסה שמציגים את המניה של פייסבוק, שלא צריך יותר מייל ושהעתיד של האינטרנט זה כולנו עומדים במעגל וזורקים אחד על השני אמוג’ים ולייקים? מה שיקרה זה שהחיים שלי יצטרכו למצוא בית חדש, כי האינטרנט היא בעצם תמצית החזון המרקסיסטי: לאף אחד מאיתנו אין שום רכוש. נתנּו הכל לענן, תמורת הבטחה עמומה שהענן ישמור על חלק מהפרטיות שלנו.

זה לא יקרה בחיים, אתם אומרים? ג’ימייל ישאר איתנו לנצח? תגידו את זה למשתמשי גוגל רידר, שמחפשים בית חדש כי בחודש הבא, בראשון ליולי, קורא ה-RSS המצוין הזה נסגר בעוון היותו שירות רזה, פשוט ומכוער, בלי אף אמוג’י, שלא עוזר לגוגל פלוס לצמוח.

לגוגל יש אג’נדה. אג’נדה רשלנית, אבל אג’נדה. האג’נדה הזאת היא לא האג’נדה שלי. האג’נדה שלי היא לקום בבוקר וללכת לישון בערב ובין לבין לא לריב עם אף תוכנה, יישום או אפליקציה. האג’נדה של גוגל בעניין הזה היא לשדוד את הפופולריות של שירותים טובים כדי לנסות לחזק את הנפלים, באותו אופן שבו לוקחים תאי מח עצם מפציינט בריא ומזריקים אותו לנעל ואומרים לה “את חופשייה, רוצי!”

הפינה העניינית לסיכום

לפני הרבה מאוד שנים צורף למערכת ההפעלה חלונות נגן וידאו קטן ונוח בשם מדיה פלייר. כל כך קטן ונוח ופופולרי היה הנגן הזה, שמיקרוסופט החליטה להרוג אותו באמצעות ניפוח. היא הפכה אותו לנגן גדול, שמן ומסורבל, עם הרבה קווים יפים ונקיים ואפשרות “לנהל את המדיה שלי” ולקנות, כמובן. חבורה של האקרים חביבים לקחו את הנגן הקלאסי, המוצלח, כתבו אותו מחדש והציגו אותו להורדה חינם, בקוד פתוח, תחת השם Media Player Classic.

ייתכן שזה יקרה גם לגוגל טוק. למישהו ימאס מהשאיפות החברתיות של גוגל והוא ישחרר את השירותים הקלאסיים והמוצלחים שלה בקוד פתוח. בינתיים, כשירות לקוראי חדר 404, הנה הלינק להורדה של תוכנת גוגל טוק לפי.סי, לינק שגוגל העלימה מהרשת השבוע. תורידו כל עוד זה שם. בינתיים זה עובד. עד היוצמח הבא.

4 ביוני, 2013 | בנושאים: 404 | 3 תגובות