ווייז, אתה שיכור, חשב מסלול מחדש ולך הביתה!

אפליקציית הניווט ווייז מודיעה למשתמשים על הפקקים הצפויים מחר בתל אביב בגלל ~~שחולדאי מכר את הרחובות, הכבישים, כיכר רבין ויום הלימודים לסמסונג~~ המרתון. תומר אשור קיבל הודעה כזאת. תומר אשור גר בבלגיה. תומר אשור תוהה: “אלוהים אדירים, אתה תוכנת GPS, איך זה שאתה לא יודע איפה אני נמצא???”

27 בפברואר, 2014 | בנושאים: 404 | 2 תגובות

זמן ההמתנה ארוך מהרגיל

27 בפברואר, 2014 | בנושאים: 404 | תגובה אחת

צ’קפוינט מפלטרים תכנים להטב”קים

האם תכנים גאים הם קטגוריית סינון לגיטימית? חברת הסייבראבטחה הישראלית צ’קפוינט הודיעה בתחילת החודש על שינויים בסיווג פילטור כתובות אתרים (URL), ובין השאר הוספת קטגוריית סינון “הומואים/לסביות/דו-מיניים”.

בפירוט נכתב כי הקטגוריה “תשמש לסווג אתרים שמקושרים לאורח החיים ההומואי, לסבי, דו-מיני או טרנסג’נדרי”. כלומר, לא מדובר רק בסינון תכנים מיניים שקשורים להעדפות מיניות ואיפיונים מגדריים חלופיים, אלא בצנזור כל מידע שקשור בהם.

הבלוגר אלכס טורובסקי, שחשף את הסיפור, כותב: “אני מניח שהדבר נעשה לבקשת לקוח ספציפי ומדמיין במוחי מישהו כמו אחמדינג’אד או פוטין ששונאים את הקהילה הזאת נותנים הוראה להפעיל את האופציה ברמת ספקיות אינטרנט ובבת אחת להעלים את האתרים הגאים מהאינטרנט במדינה שלהם. הרי ‘אם זה לא באינטרנט, זה לא קיים'”.

חברת התקשורת הבריטית בריטיש טלקום הסתבכה באחרונה בגלל פילטר דומה. בין קטגוריות שירות החסימה ההורית (חסימת אתרים כדי שילדים לא יוכלו לגלוש בהם) היתה “חינוך מיני”, שהפעלתה “תחסום אתרים שבהם המטרה העיקרית היא לספק מידע על נושאים כמו כבוד לבן הזוג, הפלות, אורח חיים הומואי ולסבי, אמצעי מניעה, מחלות מין והריון”.

מחאת גולשים הביאה לשינוי הטקסט, שהוחלף ל”הקטגוריה הזאת מיועדת למנוע מילדים צעירים מאוד חשיפה לאתרים שיש בהם מיקוד משמעותי בנושאים שעשויים לעלות בתוכנית חינוך מיני. הורים צריכים לשקול בזהירות את ההשפעות השליליות האפשריות של מניעת גישה למידע בנושאים הללו מילדים בגיל המתאים”. העיתונאי מרטין רובינס כתב בניו סטייטסמן: “בהינתן ששירות הסינון שלהם מסופק על ידי ‘ספק צד ג” עלום שם, מאוד לא סביר שהפילטר עצמו שונה בין לילה – רק התיאור שלו”.

27 בפברואר, 2014 | בנושאים: 404 | 4 תגובות

מירי רגב: “לא קרה לרבין כלום. לא הרגו אותו בתקשורת”

מירי רגב. צילום: נעמן סער סתווי, cc-by-nc-nd

מירי רגב ממשיכה להבריק, הפעם בראיון לחנוך דאום: “קח את הדוגמה של הסודנים. עמדתי מעל במה ואמרתי הסודנים, ההתפשטות של הסודנים בחברה הישראלית היא כמו סרטן בגוף האדם. רבין אמר את זה על ההתנחלויות – לא קרה לו כלום.”

דאום: לא קרה לרבין כלום? שילם מחיר אחרי הכל, לא?
רגב: “לא הרגו אותו בתקשורת”.

דאום: הרגו אותו במציאות.
רגב: “לא הרגו אותו בתקשורת”.

(דרך זיו רובינשטיין)

בפרקים הקודמים: המורה לספרות ח”כ מירי רגב מבהירה שהיא לא התכוונה שהסודאנים הם תאים סרטניים, זה היה דימוי בלבד

26 בפברואר, 2014 | בנושאים: 404 | תגובה אחת

מנהלת עירוני א’ נגד ממים של תלמידים: שיחות נזיפה ואיומים בתביעות דיבה ותיקים פליליים

שתי תלמידות כיתה ט’ בתיכון עירוני א’ בתל אביב הקימו עמוד ממים, “עירוני א’ עילאיים ומתנשאים“, שהמשתתפים בו צחקו על מורים. העמוד צבר כ-900 אוהדים. מנהלת התיכון, גלית והבה-שאשו, הורתה לתלמידות למחוק את העמוד, תלמידים שהשתתפו בו זומנו לשיחות נזיפה עם המחנכות והרכזת, והוריהם זומנו לפגישה בנושא.

אחת מהתלמידות שהקימו את הדף סיפרה באינסטגרם שקיבלה איום בהשעיה ובתביעה של 50 אלף שקל:

להב הלוי, שבנו ארם, תלמיד כיתה ט’, היה מעורב בעמוד, סיפר על כך היום בפייסבוק (הטקסט המלא בהמשך הפוסט):

“זו קבוצה שהמטרה שלה בדיחות על הבית ספר – בדיחות שקשורות למורים, לתלמידים, הכל ברוח טובה”, סיפר ארם הלוי לחדר 404. “ואז אתמול או היום בבוקר המורים גילו שהיתה קבוצה כזו ונורא נורא כעסו. הילדים שפרסמו שם פוסטים, שחלקם האמת היו קצת עם אמירות פוגעניות על המורים, אז המורים נורא נורא כעסו ולקחו את הילדים שפרסמו את הפוסטים האלה, כל אחד נשלח לשיחה עם המחנכת והרכזת שכבה, אמרו להם כמה זה לא בסדר ואיימו לתבוע אותנו על 50 אלף שקל, משהו עם הוצאת דיבה, חוק לשון הרע, נזיקין, אני לא יודע בדיוק איך קוראים לזה. הם אמרו שבתחילת היום המנהלת התקשרה לשתי הילדות ואיימה שאם הן לא מוחקות את הכל תוך עשר דקות היא תתבע אותן על 50 אלף שקל”.

אתה עצמך פרסמת ממים?
“כן, אני פרסמתי מם אחד. ביום ראשון קבעו שיחה עם המנהלת לכל ילד. הם גם אמרו לנו שיש מצב לתביעה”.

וזה מטריד אותך?
“כן, אותי זה מאוד מאוד מטריד. גם ברמה האישית, שזו המחנכת שלי ואחד הפוסטים היה עליה. לא מתוך פגיעה אלא פשוט מתוך סוג של.. אני אפילו לא יודע אם לקרוא לזה לצחוק איתה. זה לא משהו על רקע גזעני או משהו כזה. ואני גם חושב שזה מפריע לי ברמה של, אם הם באמת בסופו של דבר, ואני מתאר לעצמי שלא, זה שהם איימו לתבוע אותנו קצת הפחיד אותנו – הילדות שהקימו את הקבוצה ממש בכו והכל., וגם מבחינת העתיד, יש מצב לסלק אותי מהמגמה אפילו, הם אמרו באיזה שלב”.

איך הם היו אמורים להתמודד עם זה?
“לפי דעתי, המנהלת לא היתה צריכה להתקשר לזאת שפתחה את זה ולהתחיל ישר לאיים בתביעות. אני בכלל לא חושב שזה משהו שצריך לעשות. אם היא רוצה לאיים בתביעה זה לא לפנות לילדה אלא להורים שלה, כי הילדה לא תוכל לעשות עם זה משהו. וגם האשמה שהם הטילו עלינו, 6-7 ילדים שכתבו שם פוסטים, צריכה להיות על 1000 ילדים שעשו לזה לייק. אני חושב שיש שם פוסטים עם דברים פוגעניים, שאני אמרתי לשתי הבנות לא לפרסם את זה. היה שם פוסט ממש שצחקו על איך שהמורה נראית, שנראה לי שזה עובר כל גבול. אבל יש שם פוסטים שהם הרבה פחות פוגעניים. ויש שם מורה אחת שעשתה לייק לעמוד עצמו. הם איימו על ילדה אחת שיפתחו לה תיק במשטרה, משהו כזה. היא כתבה שהיו צריכים לפתוח עמוד כזה מזמן, והבית ספר אמרו לה, ‘אם עוד פעם אחת תגידי את זה נפתח לך תיק פלילי במשטרה’. אני לא חושב שהאיומים עוזרים, אני חושב שהם היו צריכים לטפל בזה במתינות”.

בשיחה עם חדר 404 סיפר להב הלוי: “השיחה תהיה ביום ראשון, ואני אשטוף אותה. לא כולם [הממים] מצחיקים, אבל בשביל ילדים בכיתה ט’-י’ זה בהחלט משעשע. לפחות ה-20-30 שהילדים שלי הראו לי ביום שני, חלקם היו מאוד מצחיקים ואף אחד מהם לא היה היסטרי… לא היה שום דבר… עלו גם כמה על, למשל, מורה שיש לה קפלים בסנטר, לספור את הקפלים בסנטר שלה או משהו כזה. בבוקר נכנס מישהו לכיתה ואמר, ‘כל מי שהעלה משהו בדף, הסתבכתם עם המנהלת אחושרמוטה’. אני שומע שהמנהלת, לילדה בכיתה ט’ שפתחה את הדף, ילדה מבריקה לדעתי, היא ממש איימה עליה בתביעת דיבה.

“במקום לנצל את זה ללמד אותם מה ההבדל בין הומור וסאטירה לבין מתי לא מעלים תוכן פוגעני לבין לאלץ את התלמידים להוריד את כל החומר מהדף, לאיים עליהם ואז להזמין את ההורים שלהם, למרות שהשתתפו עשרות תלמידים מן הסתם, האנשים האלה לא יודעים איך להתנהל. זה נראה לי ממש הזוי”.

את תגובת המנהלת והבה-שאשו טרם הצלחתי להשיג. אעדכן אותה לכשתגיע.

[הפוסט עודכן ב-20:56]

להמשך קריאה

26 בפברואר, 2014 | בנושאים: 404 | 6 תגובות

להפציץ את אנג’לינה ג’ולי? השתגעתם?!

אנג’לינה ג’ולי. איור: Jean Nieves, cc-by-nc

אז זה קרה: היחצנית אירינה שלמור המליצה לצה”ל לא להפציץ בלבנון, לפחות כל עוד השחקנית אנג’לינה ג’ולי מבקרת שם.

25 בפברואר, 2014 | בנושאים: 404 | להגיב זה מגניב

לאיפה קשה יותר להכניס אופניים: לאוטובוס או לתחנה המרכזית החדשה בתל אביב?

אסנת סקובלינסקי על האופניים. צילום: הלן ינובסקי

שרית מיכאלי נוסעת מזה כמעט עשור על קו תל אביב ירושלים, כשאת הנסיעה הבינעירונית היא עושה בדרך כלל באוטובוס ואת הנסיעות בתוך הערים באופניים שהיא לוקחת איתה. “פעם אגד היו גובים מחיר של חצי כרטיס על אופניים, היום כבר לא. זה גם אקולוגי וגם בריא וגם נעים”, היא מספרת. מבין שתי הערים הגדולות, דווקא בזו שמשווקת את עצמה כעיר מתקדמת וירוקה היא נתקלה בקשיים: “בתחנה המרכזית בת”א, מאז שהתחלתי לרכוב היו דורשים שאציג היתר כניסה. כנראה היה איזשהו חוק בתחנה שצריך היתר אופניים לאנשים שעובדים שם, כדי למנוע מאנשים לקשור שם אופניים ולהסתובב איתם. הוויכוח שלי היה שאני לא רוכבת בתחנה אלא לוקחת אותם על האוטובוס”.

הוויכוחים לא הועילו, ומיכאלי התרצתה והוציאה אישור. “זה לא כזה מסובך, אבל זה מצריך להגיע למשרד של הקב”ט, לחכות שהוא יהיה שם, כי הוא מסתובב הרבה. זה ניג’וז אבל זה אפשרי. זה אומר שאנשים שלא משתמשים בתחנה באופן קבוע והשומר בכניסה מבקש היתר, אין להם מושג מה לעשות, חוץ מלחכות שהקב”ט יגיע ויאשר להם, זה לוקח המון זמן, הם עלולים להפסיד את האוטובוס”. מיכאלי מספרת שכשביקשה להוציא אישור לפני שמונה שנים, דרשו ממנה חמישים שקלים. היא סירבה לשלם, התעקשה וקיבלה את האישור בחינם.

גם עמיתתה לעבודה, אסנת סקובלינסקי, נוסעת על קו ת”א-י”ם באוטובוסים ואופניים, וגם היא מעוכבת שוב ושוב. “הפיאסקו של הכניסה לתחנה המרכזית הוא עוד דוגמה לאופן שבו שבילי האופניים בתל אביב הפכו לאקט שיווקי חסר תוכן”, היא אומרת. “אחד מהכלים הכי חשובים לעידוד רכיבה על אופניים הוא יצירת ממשק בין רכיבה עירונית לתחבורה הבינעירונית. עיריית תל אביב הציבה מתקן תל אופן ממש מול הכניסה לתחנה המרכזית אבל לא דאגה לאף שביל אופניים שמגיע או מוביל ממנה לחלקים אחרים בעיר”.

סקובלינסקי פרסמה את המקרה בפייסבוק, שם ראתה אותו עו”ד גבי לסקי, חברת מועצת עיריית תל אביב מטעם מרץ. לסקי פנתה בתלונה למנכ”ל התחנה, מיקי זיו, וזה הסביר לה כי “לאחרונה רבו המקרים של רכיבת רוכבי אופניים בתחום התחנה תוך סיכון ציבור באי התחנה, כמו גם סיכון רוכבי האופניים אשר רוכבים בשטחי התחנה”. אולם הוא הסכים להתפשר: “בעקבות קבלת מכתבך שונתה המדיניות, כך שלרוכבי אופניים תימסרנה הנחיות מתאימות בכניסתם לתחנה, ומבלי שיידרשו להצטייד בהיתר”. בשיחה עם מוסף הארץ הוא אישר: “ינתנו הנחיות לאלו שבאים עם האופניים ולא תהיה גביה של כסף”.

המדיניות החדשה לא הגיעה עדיין אל השטח, מעידה סקובלינסקי: “למרבה הצער, כשבאתי עם האופניים ביום רביעי בבוקר, אחרי שהמכתב כבר יצא, שוב השומר שאל אותי אם יש לי אישור. אמרתי לו שכבר לא צריך, שיש לי מכתב של מנהל התחנה שמאשר את זה. הוא שאל אם יש לך אותו עלי. אמרתי שלא. הוא אמר בקשר, ‘יש פה מישהי עם אופניים שטוענת שהיא נוסעת לירושלים’. האיש בצד השני אמר לו, ‘אם היא נראית לך אמינה – תכניס אותה'”.

להורדה (PDF, 25KB)

התפרסם במקור במדור “תוצרת הארץ” ב”מוסף הארץ”, 21.2.2014

23 בפברואר, 2014 | בנושאים: 404 | תגובה אחת

בג”ץ על המאגר הביומטרי: רשות האוכלוסין תחויב להודיע שההצטרפות אינה חובה

ברשות האוכלוסין מנתבים מבקשי תעודות זהות למאגר הביומטרי, מבלי לשאול לרצונם או להסביר שההצטרפות וולונטרית. רשות האוכלוסין: “עובדי הרשות אינם משכנעים את הציבור”. בג”ץ הורה לרשות לתקן את פרסומיה // עידו קינן וג’וני זילבר

מעדויות של אזרחים שביקרו בסניפי לשכות האוכלוסין עולה שברשות לא תמיד מספרים את כל האמת בנוגע לכניסה למאגר הביומטרי. בג”ץ פסק הבוקר בעתירת התנועה לזכויות דיגיטליות כי רשות האוכלוסין תחוייב לשנות את פרסומיה בנושא וליידע את הציבור כי המאגר נסיוני, הכניסה אליו התנדבותית ואין פגיעה בזכויותיו של מי שלא יצטרף.

תעודות הזהות הביומטריות הושקו ביולי אשתקד כניסוי בן שנתיים, שבסיומו יוחלט אם להפוך את המאגר הביומטרי לחובה, או לבטלו ולהשמיד את כל המידע שנשמר בו. לרשות האוכלוסין, שתומכת במאגר, יש אינטרס להכניס לתוכו כמה שיותר אזרחים כדי להכריז על “נצחון” בתום הניסוי. מי שהוכנס למאגר הביומטרי לא יכול לחזור בו ולצאת משם, אלא אם יוחלט לבטל את המאגר. קמפיין אגרסיבי של רשות האוכלוסין למאגר כלל מודעות המתחזות לכתבות באתרי חדשות, מגיבים בתשלום בכתבות, בפורומים ובפייסבוק, פרסומאים שמתחזים לאנשי המאגר, פרסומות בטלוויזיה וברדיו ומודעות בשלטי חוצות. מהעבר השני, התנועה לזכויות דיגיטליות השיקה באחרונה קמפיין נגדי במימון-קהל, שנועד להזהיר מסכנות המאגר.

“בהנפקת תעודת זהות חדשה בסניף משרד הפנים בתל אביב עושים כל מאמץ לכוון את הפונים לתעודת המאגר הביומטרי”, מעיד י”א (שביקש שלא נציין את שמו המלא), שביקר בסניף בחודש שעבר. “קיבלתי בלי ששאלו אותי על העדפתי מספר המתנה לתור של הנפקת התעודה הביומטרית, ורק אחרי ששאלתי נשלחתי לתור של התעודות הרגילות. תור זה מוקם בחדרון נידח ומאובק, שממוקם מחוץ לאולם המרכזי, ושנדרש מאמץ למצאו. היתרון הוא שאל מול תור של יותר ממאה מספרים לפני, בחדרון המאובק התקבלתי מיד, פשוט כי לא היה שם אף אחד. החסרון הוא שעם היענות כזו נפלאה לתעודות הביומטריות, בוודאי יתארו את הניסוי המאגר הביומטרי כהצלחה מסחררת”. לדבריו, “ייתכן שאם הייתי מחכה בתור המפלצתי ומגיע לסופו הפקידה היתה מעמידה בפני את הברירה בין ביומטרי לרגיל. עם זאת, אני מניח שאדם סביר שלא מכיר את הנושא היה מתפלץ מהמחשבה של לעבור לתור אחר, ועוד לשלם על כך 120 ש”ח”.

שירן בן-יהודה, שביקרה באותו יום בלשכת האוכלוסין בחיפה, סיפרה בפייסבוק: “אנשים שמגיעים למודיעין כדי לקבל מספר לתור ליצירת ת.ז. חדשה ונשאלים האם יש להם שתי תמונות. אם אין להם, הפקיד אומר להם שיעשו ת.ז. ביומטרית ושיצלמו אותם בפנים מבלי להסביר להם מה זה בכלל ומה ההבדל בין זה לבין ת.ז. רגילה. לפי מה שראיתי, מדובר במבוגרים ובעולים”.

“אני שאלתי אותו, למה אתה לא מסביר להם שיש הבדל, ומפנה אותם לעשות ת”ז ביומטרית כאילו זה מובן מאליו”, סיפרה לי. “אז הוא אמר, ‘מה את רוצה, אין הבדל’. אמרתי, ‘מה זאת אומרת אין הבדל? אתה אומר להם לחסוך את העניין של התמונות. הוא אמר שהמאגר ממילא סגור לשנתיים. אמרתי, ‘מה זה קשור, הם צריכים לדעת לאיזה מאגר הם נכנסים, איזה שימוש המדינה תעשה? זה סגור לשנתיים, אבל מה יקרה אחרי שנתיים?’. הוא אמר, ‘זה שטויות, המאגר סגור עכשיו'”.

במסגרת תנאי הניסוי, פקידי לשכות האוכלוסין מחוייבים להסביר לאזרחים שבאים להוציא תעודה כי הוצאת תעודה ביומטרית אינה חובה, לתת להם מסמך שמסביר את פרטי הניסוי ולענות על שאלות בנושא, ונאסר עליהם להבטיח טובות הנאה כלשהן למוציאי תעודות ביומטריות לעומת מוציאי תעודות רגילות. בנוהל 3.2.0010 ל”קבלת בקשה למסמך נסיעה ביומטרי חכם” נכתב כי “על העובד [של רשות האוכלוסין] לוודא תחילה כי המבקש קיבל את דף ההסבר על התהליך הביומטרי, ומסכים לנטילת אמצעים ביומטריים והכללתם במאגר וחתם על ההסכמה לביצוע ההרכשה (ב-2 עותקים). במקרים בהם נדרש הסבר נוסף, על הפקיד לתת הסבר נוסף בהתאם לנשאל”.

העדויות הטריות מצטרפות לעדויות נוספות שפרסמנו כאן. באוגוסט אשתקד דיווחנו על בני זוג בשנות השבעים לחייהם, שהגיעו להוציא דרכונים בלשכת האוכלוסין בראשון לציון. לטענת בתם, השניים שוכנעו להוציא דרכונים ביומטריים בעורמה ותוך הבטחת טובת הנאה של הנפקת דרכונים תוך פחות מיממה. ברשות האוכלוסין טענו בתגובה לפניית הבת כי “התהליך נעשה לבקשתם, מתוך רצונם החופשי, ללא הפעלת לחץ ולאחר שנתנו לכך את הסכמתם”, והכחישו כי הבטיחו הנפקה מהירה.

עוד דיווחנו כי משה הלוי ביקר בלשכת האוכלוסין בעכו, וגילה שטופס ההסכמה להצטרפות למאגר הביומטרי מוסתר מהציבור. “את כל הטפסים שלהם מחלקים בכניסה ורק את הטפסים של הביומטרי לא מחלקים בכניסה”, סיפר הלוי ל”הארץ”. “ביקשתי מהפקידה לקרוא לפני שאני חותם, אבל היא לא רצתה לתת לי עותק מחוץ לדלפק. אמרה לי לקרוא לידה”. מבדיקת “הארץ” עלה כי הטופס לא מופיע בעמודי “המעבר לתיעוד ביומטרי חכם” באתר רשות האוכלוסין ולא במנוע החיפוש של האתר. העותק היחיד, שאותר בחיפוש מעמיק שערך האקטיביסט ערן ורד, הוא בעמוד 16 מתוך 37 במסמך נוהל קבלת בקשה לדרכון ביומטרי, אשר מיועד לעובדי הרשות. מהרשות נמסר אז כי “הטופס אינו טופס חסוי או סודי והוא מופיע בצו הביומטריה הניתן לעיון הציבור, מעבר לטופס שנמסר במעמד החתימה על תיעוד ביומטרי חכם”.

באוקטובר אשתקד דיווחנו כי עלי מוגרבי, שביקר בלשכת האוכלוסין בוואדי ג’וז – היחידה שפתוחה בפניו, כערבי תושב מזרח ירושלים – העיד שאולץ להוציא תעודה ביומטרית, לאחר שהפקידים במקום אמרו לו שאין אפשרות להנפיק תעודה רגילה. לפי תלונה של המוקד להגנת הפרט, במקרים נוספים הסתירו פקידי אותה לשכה מהפונים את העובדה שהם רשאים לסרב להצטרף למאגר הביומטרי. מהרשות נמסר אז בתגובה מלאת סתירות כי “באי הלשכה נשאלים כבר בעמדת המודיעין האם שמעו על הפרויקט ומקבלים חומרי הסברה מתאימים בשפתם (ערבית). […] אף עובד אינו מפעיל ‘לחץ’ על באי הלשכה ובוודאי שאינו כופה עליהם לקבל תעודה חכמה”. ברשות אמרו שהתלונה הספציפית תיבדק, אולם בבירור שנערך שלושה שבועות אחרי הגשת התלונה נמסר כי היא עדיין בבדיקה. עד היום, ארבעה חודשים אחרי שהוגשה התלונה, לא נמסרו תוצאות הבדיקה, אם היתה כזאת.

מרשות האוכלוסין נמסר: “על פי סעיף 3(א) לצו, על עובדי לשכות רשות האוכלוסין וההגירה להציע לכל תושב הפונה לקבלת שירות (כל שירות ולא רק מי שבא לבקש תעודת זהות או דרכון) את האפשרות לקבל מסמכי זיהוי ביומטריים. בהתאם לכך, עובדי הרשות אינם משכנעים את הציבור ומונחים להסביר לפונים על התיעוד החדש ולתת עלוני מידע הקיימים בלשכות בשפות שונות. הדבר חל גם על הציבור המבקש שירות בלשכת הרשות במזרח ירושלים. נציין כי לעיתים, ועל פי שיקול הדעת של מנהל הלשכה, עובדי הלשכות נותנים שירות גם בחדרים נוספים המצויים במתחם הלשכה, זאת על מנת לווסת את העומסים הרבים בלשכות ובכדי לתת שירות מהיר עד כמה שניתן לציבור”.

עו”ד יהונתן קלינגר, יועמ”ש התנועה לזכויות דיגיטליות, אמר בתגובה לגילויים: “מעשיהם של משרד הפנים מנוגדים לחוק ולתקנות, ומראים שיש לפחות מראית עין של הטעיית הציבור, כפי שטענו עוד בעתירתנו לבית המשפט העליון על חומרי התעמולה של משרד הפנים. על פי צו הניסוי הביומטרי, עובד משרד הפנים חייב אמנם להציע לכל אדם את התיעוד הביומטרי, אך הוא מחויב לשמור על מידה של אובייקטיביות ולהציג לו את העובדה שאין חובה להצטרף למאגר הביומטרי. עובד משרד הפנים שלא יעשה כן, ושלא יודיע לציבור שאסור לפגוע בזכויותיהם על פי כל דין עקב בחירתם שלא להצטרף למאגר, לא רק שמסייע בפגיעה בפרטיות, אלא עובר על הוראות הצו. לאור האמור כאן, התנועה לזכויות דיגיטליות תחל פניה לשר הפנים לחדילת העניין, ואם זה יתעלם, אף תשקול עתירה לבית המשפט העליון כדי להפסיק את הפרת החוק הבוטה”.

“למה לא אומרים שזה פיילוט ואין חובה?”

באוקטובר אשתקד הגישה התנועה לזכויות דיגיטליות עתירה לבג”ץ בבקשה להורות לרשות האוכלוסין ולשר האחראי עליה, שר הפנים גדעון סער, לגנוז את הקמפיין הביומטרי בטענה שיש בו הטעיה ושהוא מהווה מסע תעמולה שנועד לקדם אידיאולוגיה שנמצאת במחלוקת פוליטית.

דוברת רשות האוכלוסין, סבין חדד, מסרה אז בתגובה: “הטענות המועלות בהודעה משוללות כל יסוד ואינן עולות בקנה אחד עם הוראות חוק הביומטריה. אי לכך נעמיד דברים על דיוקם. חוק הביומטריה מבהיר חד משמעית כי במהלך תקופת המבחן תפעל רשות האוכלוסין וההגירה באמצעות כלי המדיה השונים במטרה להביא לידיעת הציבור את קיומה של תקופת במבחן, קיומה של תעודת הזהות הביומטרית וקיומם של מסמכי הנסיעה הביומטריים […] ראוי להבהיר כי בתום תקופת המבחן ניתן יהיה לבחון את הצלחת הפרויקט רק אם ישתתפו בו תושבים רבים ככל שניתן […] הפרויקט הביומטרי אינו נושא פוליטי וכל ניסיון להפכו לכזה לא יצלח […] הקמפיין כולו הוא מפורט וברור מאד, אינו מסתיר דבר מהציבור. נהפוך הוא, הקמפיין כמוצר כולל מביא לציבור את כל המידע שניתן למסור בנושא, לפני שיחליט האם ברצונו להשתתף בתקופת המבחן”.

הבוקר התקיים דיון בעתירה. השופטת מרים נאור אמרה בדיון: “נדמה לנו שלמנוע כליל פרסומת אין שום עילה. יחד עם זאת, כשצפיתי באופן אישי בטלוויזיה בתשדיר הזה אמרתי בלבי, למה לא אומרים שזה פיילוט ואין חובה? ולכן הצעתנו היא שבפרסומות עתידיות, ככל שיהיו כאלו, תיכלל איזו פיסקה שמבהירה שבשלב הזה אין חובה להשתתף בזה ושמדובר בפיילוט או כל ניסוח דומה ובכך יבוא לציון גואל”.

אחרי דיון בין הצדדים, שבו לא הגיעו להסכמה, קבעה נאור כי בכל פרסום תופיע הבהרה שמבוססת על סעיף 2ב’ בצו המאגר הביומטרי. סעיף זה קובע כי “רשות האוכלוסין תפרסם באמצעים שונים, ובכלל זה באתר אינטרנט ובלשכות רשות האוכלוסין ובאמצעי התקשורת, מידע בדבר תקופת המבחן, מסמך הזיהוי הביומטרי שיינתן בתקופת המבחן בהסכמתו של התושב, אופן הבקשה לקבלת מסמך זיהוי ביומטרי, האפשרות להכללת אמצעים או נתונים ביומטריים במאגר הביומטרי, וכן מידע בדבר קבלת מסמך זיהוי שאינו כולל אמצעים או נתונים ביומטריים, ואי שלילת זכויותיו לפי כל דין של תושב שלא הסכים להיכלל בתקופת המבחן”.

פרופ’ קרין נהון, אחת מהעותרים, מסרה בעקבות ההחלטה: “ביהמ”ש הוכיח שהוא אינו קונה את ההטעיות של משרד הפנים, בכל הקשור בניסוי המאגר הביומטרי, האדם הסביר שהולך ללשכת האוכלוסין ומוציא תעודת זהות לא אמור להכיר את כל הסכנות והכשלים בניסוי. מן הראוי, במצב שהמדינה אפילו לא החליטה אם להקים מאגר ביומטרי או לא, שהאזרחים ילכו בעיניים פקוחות ולא יוטעו להיכנס למאגר הביומטרי”.

[עדכון 12:00] מרשות האוכלוסין נמסר בתגובה:

בדיון שהתקיים הבוקר בבית המשפט העליון, בנושא קמפיין המעבר לתיעוד ביומטרי חכם של רשות האוכלוסין וההגירה, ביהמ”ש לא קיבל את טענות התנועה לזכויות דיגיטליות , לפיהן המדינה אינה רשאית לפרסם לציבור אודות הפרויקט באופן שמעודד להשתתף בו.

בית המשפט העליון הוביל את הצדדים לפשרה לפיה העתירה תימחק, ובכל פרסום בנושא יופיעו עיקרי סעיף 2(ב) לצו לפיו הפרויקט מצוי בתקופת מבחן במהלכה יונפקו מסמכי זיהוי ביומטריים לתושבים המעוניינים בכך וכי הנתונים הביומטריים יכללו במאגר הביומטרי. כמו כן יצוין בפרסומים, כי מי שלא יבחר לבקש תיעוד ביומטרי חכם במהלך תקופת המבחן, יוכל להמשיך לקבל את מסמכי הזיהוי הרגילים מבלי שישללו זכויותיו.

יצוין כי האמור כבר כלול בחומרי ההסברה המצויים בלשכות רשות האוכלוסין וההגירה ובאתר האינטרנט של הרשות.

19 בפברואר, 2014 | בנושאים: 404 | 3 תגובות

סלקום מסבירים את החובות בני 0 השקלים

סלקום שולחת מזה חודשים מכתב ללקוח לשעבר, שבו הוא מתבקש להסדיר חוב בן 0 שקלים, דיווחתי על כך בשבוע שעבר. למחרת מירב קריסטל דיווחה בוויינט על מקרה דומה, וקיבלה תגובה:

במועד שליחת המכתב הלקוחה השתמשה בשרותי החברה ללא הסדרת אמצעי תשלום כך שיכלה למצוא עצמה במצב של יצירת חוב ובאופן שירותי החברה מתריעה בפני לקוחותיה על כך. בשני המקרים המדוברים, שהינם חריגים ונבעו כתוצאה מתקלת מחשוב נקודתית שתוקנה לא מכבר, נשלח מכתב לא תקין.

(למה אני לא קיבלתי תגובה, שאותה ביקשתי יום לפני קריסטל? יועצת התקשורת של סלקום, יפעת רובינשטיין ממשרד רני רהב, הסבירה: “ראינו שכבר העלת יום למחרת את הידיעה ללא תגובה בחדר 404‎”)

18 בפברואר, 2014 | בנושאים: סלולר, סלקום, פראייר.נט | תגובה אחת

מנכ”ל וייבר: “לא רוצה שמישהו יחשוב שוייבר ישראלית”

שר הכלכלה נפתלי בנט רוטט מהתרגשות על מכירת אפליקציית השיחות וייבר לחברה ~~סינית~~ יפנית ב-900 מיליון דולר, ורואה בכך נצחון על החרמות על ישראל:

וייבר – התשובה למי שרוטט מחרמות…
**
חברת רקוטן היפנית רוכשת את חברת וייבר הישראלית בלמעלה מ3 מיליארד(!) ש״ח.
ישראל, אומת החדשנות, ממשיכה לדהור קדימה.
**
המשמעות: עוד הכנסות ממיסים, עוד כסף נכנס לישראל->עוד מיזמים חדשים יקומו->עוד מקומות עבודה טובים יווצרו כאן.
**
במקום לדבר על חרמות, אפשר לעסוק בחדשנות. הבחירה בידינו.

שתי הערות לשואלים:
– למרות שהחברה רשומה משפטית בקפריסין, נוצרות הכנסות בישראל מכיון שיזם ישראלי המוכר נכס מרוויח, ומשלם על כך מס רווחי הון בישראל (כך היה לי, למשל, עם חברת סאיוטה).
– המחיר הוא כן מעל 3 מיליארד ש”ח. תבדקו.

וייבר, גאווה ישראלית. בעצם לא. כפי שמדווח רועי גולדנברג בגלובס, המנכ”ל ואחד המייסדים, טלמון מרקו, סירב (למעט ~~מקרה אחד~~ מקרים ספורים) להתראיין לתקשורת הישראלית.

עינת מירון ~~שהיתה היחצנית של וייבר~~ חשפה בפייסבוק תכתובת שלה עם מרקו, שבה הוא סירב להתראיין לערוץ 2 והסביר: “אני מעדיף להתרחק מזה. לא רוצה שמישהו יחשוב שוייבר ישראלית”. האימייל נכתב, כמובן, באנגלית.