סמול טוק

לפני 45 שנה, ישראל הבריחה סטי”לים מצרפת ודוד פילוסוף צילם דוגמנית עירום מתחת למים. היום הוא מתמקד בדגים של אילת

בחודש הבא תערוך את תחרות הצילום התת-ימי באילת זו השנה העשירית. עם ההתפתחות הטכנולוגיות, התמונות השתפרו מבחינה אמנותית?
“צלם צריך לראות מה התוצאה ובהתאם לזה להתכוונן, לתקן. היום אתה מתחת למים רואה את התמונה, אתה יוצא מהמים עם תמונות מוכנות. לפני עשר שנים כרטיסי הזכרון היו מאוד איטיים, רמת האחסון היתה מאוד נמוכה, כל הפרוססורים של המצלמות היו 5-10 מגה, אפילו פחות. היום יש מצלמות שמצלמות במהירות מדהימה. ברגע שאתה לא צריך להתעסק עם הטכנולוגיה ולהגיע לחשיפה אופטימלית, מה שקובע זה הכשרון. המצלמות עוזרות לך או עושות באופן אוטומטי, אתה יותר פנוי לצד של הראייה הצילומית. אין מה לעשות – אם אין לצלם ראייה צילומית, לא משנה איזו מצלמה תהיה לו ביד”.

במסגרת התחרות אתם עורכים צלילת הוקרה לציון 45 למבצע שרבורג, שבו ישראל הבריחה חמישה סטי”לים מצרפת אחרי שזו הטילה אמברגו על ישראל.
“סטי”לים היו מהפכה בתפיסה של חיל הים – עד אז היו אוניות גדולות, משחתות, כמו אח”י אילת ואח”י יפו, וחיל הים החליט לעבור לספינות קטנות וזריזות. את הסטי”ל אח”י סופה הטביעו לפני 10 שנים, הפכו אותה לריף מלאכותי. זה מבצע עם אתגר טכנולוגי – להצליל סדר גודל של 200 צוללים ועוד 26 מדריכי צלילה, 9 צלמים שיתעדו את האירוע, צלם צרפתי שבא לעשות צילום פנורמה של כל הצוללים על אח”י סופה, ומי שינצח על כל הצילום, כריסטיאן פטרון, הצלם של הסרט ‘כחול הגדול’ ומתעד ‘הטיטאניק’ בשליחות הנשיונל ג’יאוגרפיק. יגיעו גם מפקד המבצע, תא”ל הדר קמחי, וארבעת הקפטנים שהובילו את הספינות. בגלל העומק שהסטי”ל הזה יושב, אנחנו הולכים לשבת על הדופן שלו בעומק 20 מטר, ואנחנו מוגבלים ל-20-25 דקות. צריך להוריד את כל המסה של האנשים ב-8-10 דקות ונותרו עוד 10 דקות צילום. אנחנו הולכים לשדר לתוך יוטיוב בשידור חי”.

צילמת דוגמנית בעירום מתחת למים.
“כן, לפני 40-45 שנה. אני הייתי הצלם הראשון בתקופה של ז’ק קוסטו שהביא את עולם האופנה, העירום והפרסום אל מתחת למים, עד אז התרכזו בפורטרטים של דגים. באותה תקופה שפלייבוי ופנטהאוז פרחו, אני החלטתי להביא דוגמנית מאנגליה, סמנתה בונד, אין לה שום קשר לג’יימס בונד. רוב הצילומים צולמו בשארם, 40 ימי צילום, וחוללנו מין מהפכה. בין היתר זה גם הופיע על לוח שנה של תדיראן. היה להם באותה תקופה לוח שנה מאוד מפורסם שיצא בגודל חצי גליון, 70X50 ס”מ, ואני חושב שכולם זוכרים אותי בזכות הלוח שנה הזה פה בארץ”.

דוגמנית מאנגליה כי ישראליות לא רצו להצטלם כך?
“בתקופה הזאת, למצוא דוגמנית ישראלית שתתפשט ותרד למים וכולם יראו לה זה לא… לא שהיום כל אחת ששה לעשות את זה. צריך למצוא מישהי שלא פוחדת ממים ודגים. סמנתה הזאת היתה אלופת העולם בשחייה. ללמד אותה לצלול? היא היתה כמו דג. היום הדוגמניות הכי טובות הן מדריכות צלילה, שהן יפות ויודעות לעשות את העבודה. קח כל דוגמנית, מה, היא תרד לך למים? היא לא תרד. היא חושבת על הציפורניים שלה, מה יקרה לעור הידיים והרגליים והפנים, מי מלח נכנסים לך לעינים, זה לא נעים”.

התפרסם בגירסה שונה במדור “סמול טוק” ב”מוסף הארץ”, 22.8.2014

28 באוגוסט, 2014 | בנושאים: סמול טוק | להגיב זה מגניב

הוט מנסה להפוך קנס של 1.3 מיליון שקל להזדמנות יחץ, התקשורת מתגייסת לעזור

שלט ניאון שרוף של הוט. צילום: נדבי נוקד

מועצת הכבלים והלוויין של משרד התקשורת קנסה בחודש יוני את הוט בסכום של 1.3 מיליון שקל על “חריגות משמעותיות ובלתי סבירות מזמני מענה במוקדי השירות וזאת בניגוד להוראות רישיון החברה”.

החברה מסרה בתגובה:

חברת HOT מקיימת למעלה משני מיליון מפגשים עם לקוחותיה בחודש ומחויבת לרמת שירות גבוהה ביותר. HOT מודעת לזמני ההמתנה הארוכים שנצברו בימים האחרונים ועושה ככל שניתן על מנת לקצרם ולהביא לפתרונם את זמני המענה.

HOT תמשיך באופן מתמיד לייעל ולשפר את השירות שניתן על ידה מתוך מחויבות ללקוחותיה. בתוך כך HOT מרחיבה את פלטפורמות השירות המוצעות על ידינו על מנת לתת מענה טוב יותר ללקוחותינו, במרוצת השנה האחרונה הורחבו ערוצי השירות האישי בערוצים הדיגיטליים ונבנו פלטפורמות שירות אישי דיגיטלי המאפשרות ללקוח שירות בזמן ובנוחות שלו ונגישות מרבית לקבלת שירות.

הוט נוקטת כאן בתרגיל נפוץ בקרב מושאי סיקור שנתפסו בקלקלתם – היא מנצלת את זכות התגובה, ששמורה לה הן מן ההגינות והן בתקנון האתיקה של מועצת העיתונות, לקידום עצמי שמגיע אף להתכחשות למציאות.

נפרק וננתח את התגובה:

חברת HOT מקיימת למעלה משני מיליון מפגשים עם לקוחותיה בחודש

המסר: אנחנו חברה מאוד מוצלחת ויש לנו המווווווווון לקוחות.

המציאות: סיסמת 2 מיליון המפגשים (איזו מילה אינטימית, “מפגשים”) נמצאת כנראה בתבנית מסמך התגובות לתקשורת של דוברת הוט. “החברה מקיימת יותר מ–2 מיליון מפגשים עם לקוחותיה בחודש”, מסרה החברה בתגובה לתחקיר של דה-מרקר שפורסם יום לפני הקנס, ודיווח על זמני המתנה של מעל חצי שעה. “חברת HOT מקיימת למעלה משני מיליון מפגשים עם לקוחותיה בחודש”, מסרה החברה לוויינט מוקדם יותר החודש, בתגובה לשורת סיפורים על חיובי יתר של החברה, כולל איום בתביעה על משפחתה של אישה שמתה מסרטן. “חברת HOT מקיימת למעלה משני מיליון מפגשים עם לקוחותיה בחודש”, הגיבה החברה לוויינט בנוגע לקנס קודם שקיבלה על זמני המתנה ארוכים בשירות הלקוחות.

האמת העצובה היא שהוט לא מסוגלת להתמודד עם 2 מיליון מפגשים עם לקוחות ביום. אולי כדאי שהיא תודיע להם שהיא לא מסוגלת לטפל בהם, תסיים את הקשר עם רובם ותתחיל מחדש: קודם תנסה לקיים אלף מפגשים מוצלחים עם לקוחות בחודש, ותתקדם משם בהדרגה.

ומחויבת לרמת שירות גבוהה ביותר.

המסר: אנחנו מספקים שירות מעולה.

המציאות: אם הוט היתה מחוייבת לרמת שירות גבוהה ביותר, היא לא היתה מגיעה למצב שהיא נקנסת על זמני המענה במוקדי השירות. לפי תחקיר דה-מרקר, “כדי להצטרף ל–HOT או לבזק נדרשת המתנה קצרה של כדקה, אך כדי לקבל שירות מאותן החברות נאלצנו להמתין יותר מחצי שעה”.

HOT מודעת לזמני ההמתנה הארוכים שנצברו בימים האחרונים

המסר: גם אנחנו בני אדם, קורה שיש בעיות.

המציאות: זמני ההמתנה הארוכים לא נצברו בימים האחרונים. הקנס הקודם ששילמה החברה, 100,800 שקלים, הוטל באוקטובר 2013, לדברי המועצה משום ש”החברה הפרה את הוראות רישיונה הנוגעות לזמני המענה במוקדי השירות”.

השירות המחורבן של הוט גם הוא לא התחיל בימים האחרונים. “לפני שהתמניתי למנכ”ל עזבתי את הוט בגלל השירות. אף-פעם לא אמרתי שהשירות שלנו טוב”, אמר מנכ”ל הוט אז, דוד קמיניץ, בראיון לגלובס ב-2008, והוסיף: “אני לא מרוצה מרמת השירות. הדרך עוד ארוכה מאוד”.

ועושה ככל שניתן על מנת לקצרם ולהביא לפתרונם את זמני המענה.

המסר: יהיה בסדר, אנחנו על זה.

המציאות: ב-2013 הזהירה המועצה: “נמסר ל-HOT כי הפיקוח והאכיפה בעניין זה יימשכו וכי לא מן הנמנע כי בעתיד תבחן הטלת עיצומים נוספת על החברה ובסכומים גבוהים יותר”. הוט, מתברר, לא פתרה את הבעיה. לכן הטענה של הוט שהיא “עושה ככל שניתן על מנת לקצרם ולהביא לפתרונם את זמני המענה” היא במקרה הטוב עדות לכשלון ניהולי של מנכ”ל הוט, אילן צחי, וקודמו והיו”ר הנוכחי, הרצל עוזר, ושקר במקרה הרע.

HOT תמשיך באופן מתמיד לייעל ולשפר את השירות שניתן על ידה מתוך מחויבות ללקוחותיה.

המסר: אנחנו כל הזמן עובדים על שיפור השירות.

המציאות: הם לא עובדים כל הזמן על שיפור השירות.

בתוך כך HOT מרחיבה את פלטפורמות השירות המוצעות על ידינו על מנת לתת מענה טוב יותר ללקוחותינו, במרוצת השנה האחרונה הורחבו ערוצי השירות האישי בערוצים הדיגיטליים ונבנו פלטפורמות שירות אישי דיגיטלי המאפשרות ללקוח שירות בזמן ובנוחות שלו ונגישות מרבית לקבלת שירות.

המסר: הרחבנו את האפשרויות של לקוחות לפנות אלינו.

המציאות: הרחבנו את האפשרויות של לקוחות להמתין זמן בלתי סביר לטיפול בתלונותיהם.

משרד התקשורת הבהיר כי נתן להוט להפריך את הטענות נגדה, אך היא כשלה בכך: “בסופו של הליך הבירור, ולאחר שניתנה לחברת HOT הזדמנות להציג את עמדתה, נדחו טענותיה של החברה ונקבע כי חברת HOT הפרה את הוראות רישיונה הנוגעות לזמני המענה במוקדי השירות”. מסר זהה שלח המשרד גם כשהודיע ב-2013 על הקנס הקודם בנושא.

את המריחות והשקרים שמשרד התקשורת לא קנה, הוט מנסה למכור לתקשורת. זה מובן. לא ברור למה התקשורת משתפת פעולה. אם העורכים היו טורחים להסיר מהתגובה של הוט את הקידום העצמי, השקרים והטענות שנועדו להסיח את הדעת מההתנהלות האיומה של החברה, זה היה נראה כך:

בתגובה לקנס הכבד שהוטל עליה נמסר מהוט: “זמני ההמתנה ארוכים”.

התפרסם בגירסה שונה ב”העין השביעית” , 26.6.2014

25 באוגוסט, 2014 | בנושאים: 404 | 4 תגובות

שריפה, אחי, שריפה // סמול טוק

איתמר המרמן מראה איך עושים שריפה יצירתית

מה עושים בקרון “בית ריק”?
“הרעיון מאחורי פרויקט “בית ריק” הוא לייצר מעין היכלי תרבות ארעיים, הנשענים על תשתיות שאנו בונים במשך מספר חודשים במקומות נטושים. תהליך הבנייה והשהייה באתר מגבש סביבו קהילה יוצרת ומתפקד כפלטפורמה להתנסות אמנותית. הקרון נמצא בתחנה הראשונה בירושלים, זה קרון בן 100 מימי המנדט הבריטי שקבוצת ‘בית ריק’ קיבלה לשנה בתמורה לשיפוץ שלו. זה בעצם הפרויקט הראשון של ‘בית ריק’ שקיבל אישורים ותקציב, כלומר הפרויקט הראשון שהוא חוקי. זו הפעם הראשונה שהקבוצה מנהלת את המקום ומפעילה אותו לעשייה יוצרת. בינתיים עומדת שם תערוכה שמשתנה כל הזמן, לא מספיק מהר אבל משתנה, ולקראת השלב הבא יתרחשו שם החודש מספר אירועים, ומעין ריסטרט אחרי שריפה שהיתה לנו בחודש שעבר”.

אז היתה כבר שריפה, אבל אתה מתכוון לעשות עוד אחת.
“כחלק מ’החזית’, שבוע שידורי רדיו ומוזיקה בירושלים אנחנו מקיימים את אירוע ‘ג’אנק רייב‘, שבו אני מתכוון לעשות בעיקר עשן ורעש. השריפה היא סוג של אשליה, ממרחק של מטרים ספורים ניתן להאמין שקיימת מדורת שבט אמיתית, אך זו בעצם מין מכונת עשן שמדמה עישון, רק בסדר גודל אחר. סיגריות ענקיות מסודרות במעגל כעצים, שעונות על גב המאוורר שנמצא במרכז ה’מדורה’,.והוא פשוט מעשן אותן. את העשן מאיר פרוז’קטור, מה שמדמה את הלהבות”.

והרעש?
“זה מתחיל מלשרוף דברים, אבל מתפתח לטקס שהשריפה בו היא רק התשתית של האירוע. ניגון יצרי של מספר אמנים – אסף עדן, נדב אברמוביץ ואריאל פלג – המסתנכרנים אחד עם השני מלבה את השריפה את הטקס כולו וכמובן את הקהל. הם ינגנו בכלים לא פורמליים, תיפוף על כל מיני דברים, הגברה עם פיק-אפים – מיקרופונים שלא קולטים את התנודות דרך האוויר אלא דרך חומר, ממשטחים שיוצרים שם. זה מתחבר לכל מיני עצמים שנמצאים באזור, שעליהם מנגנים ויוצרים את כל הרייב. בדרך כלל הסשנים שלנו נמשכים שעות ארוכות, כל מיני מוסיקאים גם מביאים כלי נגינה אקוסטיים ואז כולם מנגנים בכל מה שיש להם”.

אני מבין שאין תווים.
“אין תווים, זה הכל ג’אם. מתחילים לאט ואז נכנסים לזה, זה בונה את עצמו, אנשים מתחילים לנגן על הקירות, מנגנים עם הגוף, קורה שם משהו אחר לגמרי אחרי כמה שעות של ג’מינג”.

יהיו חומרים מעניינים בשריפה שלך?
“לא, הכל פארש. זה רק ייצוג, זה לא הדבר האמיתי. אולי אם היה תקציב זה היה יכול לעבוד”.

אולי זה היה מביא גורמים לא רצויים.
“בדרך כלל זה מביא גורמים לא רצויים, אבל אני מקווה שעכשיו כשזה במתחם מסודר, זה לא יביא. אנחנו לא מסכימים על כל מיני דברים, אני והגורמים הלא רצויים”.

האירוע יתקיים בחצות בין שני לשלישי 11-12.8.2014. פרטים נוספים בעמוד החזית באתר עונת התרבות ירושלים.

התפרסם במדור “סמול טוק” ב”מוסף הארץ”, 8.8.2014

11 באוגוסט, 2014 | בנושאים: 404 | תגובה אחת

במקום שבו לא שורפים ספרים // סמול טוק

זכויות אדם הן לא נושא שקל לקדם. ורד כהן ברזילי מנסה לעשות זאת באמצעות הוצאת ספרים שמגוייסת לתחום

זכויות אדם הן לא סוגיה מאוד מעוררת אהדה בישראל היום.
“לצערי זה נכון, אבל זו הסוגיה החשובה והרלוונטית ביותר במדינה ובכלל בעולם כיום. האמנה האוניברסלית לזכויות אדם נוסדה בשנת 1948 אחרי מלחמת העולם והשואה, ומטרתה היתה להימנע מהידרדרות מוסרית כפי שהיתה בעת ההיא, אז הקשר היהודי דרך השואה הוא גם הדוק”.

בעבר היית מנהלת התקשורת של אמנסטי. איך את מנסה לקדם את התחום הזה כיום?
“בין יתר עיסוקיי באמנסטי הייתי חברת ועד ב’אמנים למען אמנסטי’ שמאגד אמנים מכל העולם, ובהם מוזיקאים כמו U2, אמנים כמו יוקו אונו, סופרים כמו אריאל דורפמן ועוד). כולם פעלו יחד לקדם זכויות אדם באמצעוכת אמנות. אני התמחיתי בנישה של ספרות והייתי מעורבת בכמה ספרים, אנתולוגיות וספרי ילדים שיצאו בהקשר של זכויות אדם. אחרי שעזבתי את אמנסטי הקמתי ב-2012 את Novel Rights, הוצאת ספרים דיגיטלית לספרות זכויות אדם, עסק חברתי לא למטרות רווח שמונה גם מתנדבות ומתנדבים מכל העולם”.

מה זו ספרות זכויות אדם?
“זו ספרות המבוססת על תיאוריית הספרות המחויבת של ז’אן פול סארטר. היא מקדמת ערכים של זכויות אדם באופן ישיר או עקיף, ושמטרתה לשלב בין הכוח המניע הספרותי לבין הנעה לפעולה, המהווה חלק בלתי נפרד ממאבק או הגנה על זכויות אדם. הסיפורים מובילים לפעולה. כך, למשל, לסיפור שכתבה סופרת כורדית על מורה שהוצא להורג בגלל מוצאו באיראן, צורפו שתי הצעות לפעולה לשחרור פעילי זכויות אדם או פעילים כורדים שכלואים באיראן ונגזר עליהם דין מוות. שניים, אגב, שוחררו לחופשי וחזרו הביתה. אני מאמינה גדולה בכוח של קבוצה לשינוי”.

העובדה שזו ספרות מגוייסת פוגעת באיכות האמנותית שלה? הרי לא תוכלי לפרסם ספר עם מסר בעייתי או סותר.
“אני לא מחשיבה אותה ספרות מגוייסת אלא מחויבת לפי התיאוריה של סארטר. אני לא מזמינה סיפורים אלא לוקחת סיפורים קיימים מסופרים בעלי מודעות וצורך פנימי ואישי לעסוק בסוגיות של זכויות אדם. אני נגד פרופוגנדה, אבל מאמינה שערכי זכויות אדם הם ערכי מוסר אוניברסליים, אשר נקבעו בהסכמה על ידי כל מדינות העולם, ולפיכך קידומם לא יכול ליפול לטעמי תחת ההגדרה של ספרות מגויסת. אני לא מצנזרת ספרים. יש לי ביקורת גדולה כלפי צנזורה עצמית של הוצאות ספרים בשל מניעים או חשש פוליטי, כלכלי ועוד”.

את מוציאה ספרים באנגלית בלבד?
“בשלב זה הספרים באנגלית, אם כי דרך הסניף הגרמני החדש הם יתורגמו לגרמנית, וגם בעתיד לאיטלקית וספרדית”.

ויתרת על הקהל הישראלי?
“לא. אבל אני בהחלט מתחילה מבחוץ ומקווה בהדרגה גם להתכנס הביתה. אני כותבת ומפרסמת מאמרים בנושא הקונפליקט הישראלי פלסטיני וגם קידמתי ספר בנושא הזה שיצא לאור גם בארץ ובעברית”.

את אופטימית לגבי המאבק לזכויות אדם בישראל?
“אני חושבת שזכויות אדם זה חלק מושרש בתרבות היהודית והישראלית. אני מאמינה שהפרשנות שנתנו לה היא מוטעית, ומקורה בחוסר ידע ודעות קדומות, וכמובן מציאות קונפליקטואלית, שהיא כשלעצמה מתנגשת באופן תמידי בזכות הראשונה: כולנו נולדנו שווים וחופשיים. אבל זה תהליך ואני מאמינה שעוד נגיע ליום הזה”.

ורד כהן ברזילי מרצה על ספרות לזכויות אדם:

התפרסם בגירסה שונה במדור “סמול טוק” ב”מוסף הארץ”, 1.8.2014

8 באוגוסט, 2014 | בנושאים: סמול טוק | להגיב זה מגניב

צפו: ג’ון אוליבר גורם לכם לבכות בפחות מ-12 דקות // ג’וני זילבר

אוהבים עיתונות? שונאים את זה שכלי תקשורת ישראלים דוגמת טמקא הפכו, לפי דיווחי העין השביעית, למדמנת תוכן שיווקי או ממומן או מומצא לחלוטין בידי מפרסמים, או איך שלא תרצו לקרוא לזה? ובכן, הנה לכם ג’ון אוליבר – השגר החדש והמוצלח של ג’ון סטיוארט – שיספר לכם שזה ככה בכל מקום. גם בניו יורק פאקינג טיימס. בכו:

7 באוגוסט, 2014 | בנושאים: 404 | 2 תגובות

אני (אלגוריתם) אותך

אז מה בעצם אנחנו חושבים כשאנחנו מנסים לדוג יחסים ברשת? איך זה שיש הרבה דגים בים, אבל הגענו לבריכה של הקרפיונים? טינדר, אוקייקיופיד, אלפא, ג’יידייט ואשלי מדיסון – תתלבטו כמה שתרצו, בסוף האלגוריתם יחליט עבורכם

“נחשו מה, אנשים: אם אתם משתמשים באינטרנט, אתם נושא של מאות מחקרים בכל זמן נתון, בכל אתר. ככה אתרים עובדים”, כתב כריסטיאן ראדר, הנשיא והמייסד-השותף של אתר ההכרויות אוקייקיופיד, בפוסט שפרסם בסוף יולי 2014 בבלוג החברה. ראדר התייחס לניסוי השנוי במחלוקת שביצעה הרשת החברתית פייסבוק ב-689 אלף משתמשים. במשך שבוע ב-2012, פייסבוק הציגה להם כמות גדולה יותר של סטטוסים שליליים או חיוביים, כדי לבדוק את ההשפעה על התכנים שהם מפרסמים. הניסוי פורסם במרץ בכתב עת מדעי, וכשאומת הרשת הבחינה בו בחודש יוני, פרצה סערה ציבורית שאילצה את שריל סנדברג, סמנכ”לית התפעול של החברה, להתנצל – לא על הניסוי, אלא על הדרך שבה תוקשר לציבור.

באוקייקיופיד, בבעלות ענקית האינטרנט IAC, לא חשו צורך להתנצל על הניסויים שהם מבצעים ביוזרים שלהם. הפוסט של ראדר חשף למשתמשים שורה של ניסויים שקיופיד ביצעה בהם כדי להעמיק את הבנתה בעולם ההכרויות, ובהם הסרת כל תמונות המשתמשים מהאתר, שהגדילה את שיעור התגובות להודעה ראשונה ממשתמש אחר; הסתרת המלל שכתבו משתמשים, שהראתה שאנשים מדרגים אנשים אחרים בלי לקרוא את הטקסט; והצגת התאמה גבוהה בין זוגות משתמשים שלפי האלגוריתם אינם מתאימים זה לזה, שהגדילה את שיעור ההתכתבות ביניהם. כותרת הפוסט היא “אנחנו מבצעים ניסויים בבני אדם!”.

במהלך חיפוש בני זוג לקשר רומנטי או מיני, אנחנו מוגבלים על ידי הטבע האנושי, הדעות הקדומות שהסביבה הכניסה לנו וההרגלים שאספנו לאורך חיינו. אפליקציות ואתרי הכרויות שונים מאלצים אותנו לשנות חלק מההתנהגויות המוטמעות בנו. בצ’ט טקסטואלי, שבו בני זוג פוטנציאליים מוצגים לנו בניק ובטקסט בלבד, לא נוכל לשפוט ולפסול מיד לפי שפת גוף, מראה חיצוני, מוצא או צורת דיבור, אבל שגיאות כתיב או שימוש פרוע בסימני פיסוק עלולים להבריח אותנו. בגריינדר וטינדר, המראה הוא הדבר הראשון שניתקל בו, ונוכל לפסול אדם לא רק על סמך חזותו, אלא על חזותו בתמונה מסויימת, מבלי שטרחנו להיכנס ולדפדף בתמונות הנוספות שלו. אוקייקיופיד מציג לנו שיעור התאמה שמבוסס על אלגוריתם מסתורי. אתר אלפא מסנן מראש ומונע הצטרפות אנשים מתחת לגיל 25 ונטולי קריירה מרשימה. בפייסבוק, אולי אתר ההכרויות שלא מוגדר ככזה הגדול בעולם, אפשר לעשות סטוקינג לפרופיל של פרטנר פוטנציאלי ולגלות עליו יותר ממה שהוא היה מרגיש בנוח לשתף עוד בטרם יוצרים איתו קשר. עוד לפני שמצאנו בה פרטנר, הפלטפורמה שבחרנו מבצעת מניפולציה בתוצאות החיפוש שלנו. יש הרבה דגים בים, אבל יכול להיות שאנחנו בכלל מנסים לדוג בבריכה של הקרפיונים.

מניפולציות באתרי הכרויות הן לא בהכרח נוהג פסול, אומר נואל בידרמן, מייסד ונשיא אתר הניאוף הבינלאומי אשלי מדיסון, שהושק רשמית בישראל בחודש מאי 2014, בשיחת וידאו: “כל שירות הכרויות שהפעלתי או שאני מכיר, כולל אי-הרמוני [אתר הכרויות שהוקם ב-2000 ויצאו ממנו כ-600 אלף חתונות לפי סקר מ-2012; ע”ק], מריץ אלגוריתמים. אם אתה נרשם ואתה אישה בגיל מסויים, בסטטוס נישואים מסויים ומרקע אתני מסויים, ביום מסויים בשבוע, אנחנו עשויים להסיק שגברים מסויימים יהיו מושכים בעיניך. אם לוקחים את זה צעד אחד קדימה, ונותנים למשתמשים תחושה כוזבת כלשהי, זה לא ראוי. אני חושב שאנשים התבאסו מאוקייקיופיד כי האתר לקח אותם לאיזושהי הרפתקה של חוויה שלילית כדי להוכיח משהו שהוא כנראה כבר יודע באופן אינטואיטיבי. אז, לא, אני לא חושב שזה בסדר.”

מתי זה בסדר לבצע מניפולציות במשתמשים? לפי בידרמן, כשהם לא יודעים מה טוב בשבילם, והוא כן: “אפילו במנועי קניות עושים את זה – איך הם יודעים שאני אוהב נעלי נייקי? הם מנחשים בהתבסס על מידע שהם אספו עליך ברקע, או מידע היסטורי שיש להם ומתאים לך. אני חושב שמה שאתה צריך לעשות כרשת חברתית או אתר הכרויות זה לתת לאנשים את החוויה הטובה ביותר, ולפעמים אנחנו יודעים יותר טוב מהם. לפעמים אנשים מאמינים שזה מה שהם רוצים, אבל מגלים שזה לא נכון. ראינו את זה כשאנשים נרשמים ואומרים שהם מעוניינים רק בפרטנרים מאותו רקע אתני, וזה מתגלה כמאוד לא נכון. במיוחד כשזה נוגע לניהול רומן, אנשים הרבה יותר ליברליים בבחירה האתנית שלהם, אם זה אנשים ממורשת ספרדית, אסיאתית-אמריקאית, אפרו-אמריקאית, מה שלא יהיה, הם מאוד ליברלים יחסית לאיך שהם בוחרים בני זוג לטווח ארוך ולנישואים”.

כי כשאתה מנהל רומן, אף אחד לא יודע איך הפרטנר שלך נראה, מאיפה הוא בא.
“אין לך את הלחץ החברתי, אתה לא צריך להסביר למה הילדים שלך מעורבים. יש הרבה סיבות. כשאנשים מקימים פרופיל הם אומרים שהם רוצים מישהו דומה להם, אבל זה לא בהכרח נכון”.

אתה תמעיט בחשיבות של הבחירות שלהם ותתן להם משהו מתאים יותר, בהתבסס על הידע שלך לגבי איך אנשים משתמשים בשירות.
“בדיוק. הדוגמה הבולטת ביותר היא נשים אסייתיות בצפון אמריקה שמשתמשות בשירות שלנו, וכמעט תמיד אומרות שהן מחפשות פרטנר אסייתי. אבל בכמעט 90% מהמקרים, הן יוצרות קשרים ארוכי טווח עם גברים לא אסייתיים. זה כמעט צורך תרבותי עבורן להגיד שזה מה שהן מחפשות, כשלמעשה הן מחפשות משהו אחר לגמרי. אנחנו יודעים את זה. אנחנו לא נחזיר להן רק גברים אסייתיים בתוצאות החיפוש, כי אנחנו יודעים שהן פתוחות לפגישה עם גברים לבנים, ספרדים-אמריקאיים וכולי, אנחנו דוחפים את האנשים האלו בתוצאות לצורך הצלחה. זה היה חסר תוחלת אם היינו אומרים, לא מתאים לנו שנשים אסייתיות ידברו רק עם גברים אסייתיים, והיינו נותנים להן רק גברים אפרו-אמריקאיים והן לא היו מדברות איתם – היינו פושטים את הרגל. יש דרך אינטליגנטית לעשות זאת, זה מתבסס על המידע ההיסטורי שיש לך על קבלת החלטות ובחירות שאנשים עושים. כולנו יודעים את זה אינטואיטיבית, אנשים אומרים, ‘אני רוצה מישהו חמוד ומצחיק’ ואז הולכים על מישהו שרוכב על אופנוע. אנחנו נוטים להתנהג מאוד שונה ממה שאנחנו אומרים”.

אוקיי, סטופיד

לאור התחרות הקשה בין פלטפורמות ההכרויות והמין, רבות מהן חינמיות, אתרי הכרויות בתשלום שמבקשים לשוות לעצמם תדמית רצינית מדגישים שהם לא מיועדים למחפשי סטוצים. “זה לא אתר למציאת סקס”, מבהיר בתחילת הראיון הטלפוני שי אליס, סמנכ”ל השיווק של “אלפא”, אתה הכרויות לאקדמאים וקרייריסטים. “בתקנון האתר אפילו מצויין שהאתר מיועד לרווקים ורווקות שמעוניינים במציאת זוגיות. אמנם אנחנו לא נגד סקס, אבל יש פלטפורמות למציאת סקס, אנחנו לא פלטפורמה כזאת”. דניאלה פרלשטיין, סמנכ”לית לאתרים בינ”ל בספארק, הבעלים והמפעיל של אתר ההכרויות ליהודים ג’יידייט, מתנערת גם היא בראיון טלפוני מההכרויות הלא מחייבות: “אנשים עושים בסופו של דבר מה שהם רוצים, אנחנו לא יכולים לנהל את ההתנהגות שלהם. אבל הפלטפורמה, איך שאנחנו מתקשרים אותה ואיך שהיא בנויה, מיועדת למערכות יחסים רציניות. יש לנו שירות לקוחות שמאשר כל דבר שעולה לאתר, ויש על כל פרופיל כפתור דיווח. אם מדווחים לנו על מישהו שהוא נשוי, אנחנו מבקשים שישלח תעודת זהות שבה אנחנו יכולים לראות אם רשום נשוי/רווק וכו’, ואם הם לא יכולים להוכיח שהם לא נשואים, אנחנו מורידים אותם מהאתר. זה לא מקום לאנשים נשואם ואנשים שאין להם כוונות רציניות”.

אז אתם לא פתוחים לאנשים שהם במערכות יחסים פתוחות או פוליאמוריות.
“אנחנו מאמינים בשקיפות. בסופו של דבר, בשביל לתקשר בתוך ג’יידייט אנשים משלמים כסף, משלמים מנוי, אלו באמת אנשים שיש להם כוונות להיפגש עם אנשים בצורה רצינית. אם אתה בוחר לעשות מנוי ואתה מכבד את האנשים שסביבך, אתה גם שקןף לגבי הכוונות שלך, ולא תרצה לבזבז את זמנך וזמנם של אנשים אחרים. אנחנו מעודדים אנשים לבוא ולהגיד מה מעניין אותם. אם אנשים מעוניינים בפוליאמורה, אנחנו מעודדים את זה, רק שיהיו פתוחים אחד עם השני ולא יבזבזו אחד לשני את הזמן”.

כל פרופיל שעולה בג’יידייט עובר, כאמור, סינון אנושי. באלפא יש פסיכולוגית שמתמחה בהשמה, אשר עוברת על קורות החיים של הפונים לאתר ומחליטה את מי לקבל. בג’יידייט 750 אלף משתמשים בשנה, מהם 250-300 אלף בישראל, ופרלשטיין מגדירה אותו “האתר הגדול ביותר בעולם להכרויות רציניות בין יהודים”. באלפא 55 אלף חברים, ואליס אומר ש”כנראה שיש משהו במיון הראשון שמכווין יותר את מציאת האהבה. באתרים אחרים תוכל אולי לקבל יותר פניות, אבל הרלוונטיות שלהן תהיה יותר נמוכה”.

אליס אומר שהקריטריונים הבולטים ביותר בחיפושים באלפא הם מקום המגורים והמיקום על הסקאלה הדתית: “מדובר בתתי-קטגוריות בתוך הדת. אנשים מייחסים חשיבות לחילוני/אורתודוקסי/מאמין/מסורתי/לא מאמין. אני מניח שבמדינות אחרות זה קיים פחות. אצלנו זה כנראה נושא יותר מובהק. אני גם מבין את החשיבות שלו, אני לא מצפה מבחורה חילונית לחפש בחורים אורתודוקסים, אבל לדעתי כל החיתוכים הקטנים יותר בין חילוני לאתאיסט למסורתי זה דברים שאפשר להתגמש עליהם, בסופו של דבר לכולנו יש זיקה מסויימת למקום שבו אנו חיים. לחתוך את בן הזוג לפי אם הוא עושה קידוש בשבת או צם ביום כיפור יכול לגרום לפספוס”.

הגאוגרפיה נוגעת, אולי, לתחבורה הציבורית הלא מפותחת דיה שלנו. “למרות שאנחנו אחת המדינות הקטנות בעולם, אנשים מייחסים חשיבות למרחק. נשים מחיפה יחפשו לרוב גברים מחיפה ולהיפך”, אומר אליס. “אנחנו מעודדים משתמשים להרחיב את החיפוש מבחינה גאוגרפית, ולא לצמצם אותו. יש אנשים שאומרים שהם הרבה זמן באתר ולא מוצאים את מה שהם מחפים, ואז אתה מגלה שהם מחפשים רק חילונים לא מעשנים באזור חיפה. לקיים דייט בתל אביב כשהדייט שלך גרה בחיפה, זה יכול להיות נחמד ללוות אותה ברכבת הביתה”. הגאוגרפיה תופסת מקום גם ברמה הגלובלית, מעידה פרלשטיין: “הרוב באמת מתמקדים גאוגרפית, אבל אנחנו רואים שיש לנו אלפי הודעות שמגיעות מחו”ל לישראל בחודש. בסיפורי ההצלחה שלנו אנחנו גם רואים חיבורים בין צרפתים לישראלים, בין אמריקאים לישראלים, יש חיבורים מכל העולם. ברגע שאתה נרשם או עושה מנוי לג’יידייט אתה רואה אנשים מכל העולם. זה מייצר גשר בינלאומי שמאפשר ליהודים מכל העולם להתחבר, שזה דבר נפלא”. לפי נתוני ג’יידייט, למעלה מ-100 אלף הודעות נשלחות בין חברי האתר בחודש, כשלמעלה מ-6000 מהן ליהודים בארץ מיהודים בחו”ל, כשהמדינות המובילות הן ארה”ב, אנגליה, צרפת, קנדה, מקסיקו ובלגיה.

80% ממשתמשי ג’יידייט הם בני 25-45, ופרלשטיין מגלה כי “הסגמנט הצומח ביותר זה הבני 50+ שמגלים את הדיגיטל בשנה שנתיים האחרונות”. לדבריה, הפופולריות הדועכת של חיי הנישואים לא מעידה על דעיכתה של הזוגיות: “מסקר אנונימי שערכנו בישראל (לא בקרב חברי האתר) השנה, 80% מבני ה-25 ומעלה טוענים שהם מחפשים קשר רציני. זה אולי מפתיע אותך. אבל אני חושבת שבארץ, במיוחד עם האווירה פה והחיים שלנו פה, אנשים בסופו של דבר מחפשים לייצר את הבסיס הטוב, הבית החם והקשר הרציני. 90% מהנסקרים העידו שהם גולשים או גלשו בעבר באתר הכרויות, שזה מונח גלובלי, לא הגדרנו להם אתרי הכרויות. רק 10% טוענים שהם מעולם לא היו”.

את סותרת את התחושות שיש בקשר להתפרקות מוסד הנישואים והשתנות המוסד המשפחתי. או שנישואים הם לא העניין, אלא הזוגיות?
“אנחנו רואים במספרים שהטרנד של הגירושים הולך ועולה. זה לא בגלל שאנשים לא רוצים להיות בתוך תא משפחתי – אולי הם לא יודעים לנהל את עצמם בתא משפחתי. החיים שלנו ברבדים שונים הם מאוד לא יציבים, וזה מושלך גם על התא המשפחתי. אבל זה לא סותר את הרצון של אנשים, גם אחרי שהם התגרשו ואחרי איזושהי תקופת צינון קלה, לחזור ולחפש קשר רציני. אשים לא מחפשים להיות לבד. דרך אגב, אין לי שום דבר נגד להיות לבד. אם אנשים מוצאים את האושר שלהם בלהיות לבד, זה מצוין. אבל אנשים בסופו של דבר, גם אחרי שהתגרשו ולמדו מהנסיון שלהם לקשר הבא, מחפשים קשר רציני. זו תופעה שאנחנו רואים אותה במיוחד במדינה שיש צורך חזק מאוד חזק בתא המשפחתי התומך החם הזה, כי יש חוסר יציבות בחוץ יותר מאשר במדינות אחרות”.

הו, אלוהים. ומה לגבי יחסים בין-דתיים? “אנחנו לא מונעים ממישהו שהוא לא יהודי להצטרך לאתר, אבל מכיוון שזה למטרות רציניות אנחנו מעודדים את כולם לציין מי הם, מה הם ובמה הם מעוניינים”, אומרת פרלשטיין. “אם אתה לא יהודי אתה רושם ‘מוכן/לא מוכן להמיר את דתי’, ובצורה כזאת אפשר לדעת אם הבנאדם הוא יהודי או לא”.

אליס אומר: “כן, יש, בוודאי. יש ערבים ויש נוצרים ומוסלמים, אפילו דרוזים נתקלתי”.

והם גם שומרים על עצמם בגבול הדתי-עדתי?
“קשה לי לענות לך על השאלה הזאת. אני אישית מקווה שלא, אבל לצערי נדמה לי שכן”.

נשמע פישי

דרכי הכרויות שונות מחייבות לימוד ואימוץ אסטרטגיות יעילות. TinderUs הוא שירות שמסייע למחפשי סטוצים או זוגיות בטינדר לבחור את התמונות הנכונות שיגרמו לפרטנרים הפוטנציאליים לבחור בהם, למצוא את הזיווג המושלם ולפלרטט בדרך שתוביל לדייט או סקס. תמורת 50$, מפעילי טינדראס יבחרו עבורכם חמש תמונות מהפייסבוק שלכם ושורת פרופיל מוצלחת, יתנו לכם שורות פתיחה מוצלחות ויספקו טיפים לפלירטוט ושיחה.

אשלי פיינברג התנסתה בשירות וכתבה טור מאוכזב בגיזמודו, שבו היא מספרת שהתכוונה לצחוק עליהם, אבל יצאה אחרי שעה בתחושת “הולי שיט, זה היה מדכא”. העצות שקיבלה היו בנאליות, כאלו שאפשר למצוא בחינם באינטרנט. להגדרתה של פיינברג, טינדר היא ממילא קביים עבור אנשים שמתקשים להתחיל עם זרים בפומבי, מה שהופך את טינדראס לקביים של קביים. כשיועצת הטינדראס שלה, ריאנה, נתנה לה דוגמה מפרופיל של לקוח אחר, פיינברג הבינה ש”אנשים אמיתיים משתמשים בטינדראס ברצינות”. הלקוח ההוא “התקשה כל כך עד לנקודה שבה הוא הרגיש ששווה להשקיע בזה 50$”.

מצד שני, למי שמחפש פרטנר למטרות רומנטיות או מיניות, כל אתר יכול להיות אתר הכרויות. גם אפליקציית סיקרט, שמאפשרת לפרסם סטטוסים רק באנונימיות, משמשת למטרה זו. תמונות עירום והצעות למין זמין מאנשים זרים עוברות מהמתחם האנונימי הפומבי לשיחה פרטית באמצעות שירותים כמו אנוניפיש, אימייל/צ’ט שבו אפשר לפתוח יוזר במהירות, להשתמש בו לתקשורת עם אדם מסויים או מספר אנשים ולסגור את החשבון כשנמאס. מסר ל”מי פנוי בשלמה המלך לסקס חזק וטוב” – אל יאוש, גם אם התגובה הראשונה שקיבלת היא “כנראה שהיד שלך”.

נעים להכיר

loveדווקא – אתר הכרויות לנכים ובעלי מוגבלויות. באופן אירוני, אף שהאתר מיוחד לנכים (ולמי שמעוניין להכיר נכה), הוא מגדיר את עצמו ככזה ש”פונה בעיקר לנכים, שאינם נותנים למחלה, מגבלה להגדיר אותם”. החברים באתר מוזמנים להגדיר את רמת הנכות שלהם באמצעות אייקונים של פרחים, פרח כתום לנכות נפשית ופרח תכול לנכות פיזית.

נחשקים – אתר הכרויות לרווקים נחשקים. אנשים שמציעים לכם תוכנית להתעשרות מהירה לא היו צריכים לדבר עם לוזרים כמוכם לו ידעו איך להתעשר במהירות. אותו דבר לגבי “12 הפנויים המבוקשים בישראל” שהם “חלומה של כל אם יהודיה. הצליחו מאד בעולם העסקים ועדיין ישנים באלכסון. דוחפים להם פתקים עם טלפונים, משאירים להם הודעות בפייסבוק ובלינקדאין”. בצר להם פנו ל”נחשקים”, “סוכנות הכרויות אקסלוסיבית למאיון העליון של הרווקים בישראל, כלומר אלו שהם יפים או מצליחים באופן מיוחד ושתמיד שואלים אותם בפליאה- איך זה שאתם לבד??”. השאלה נשארת פתוחה.

שליש גן עדן – הכרויות לדתיים ולמסורתיים. “אנו יוצאים מתוך נקודת הנחה שזיווגו של אדם נקבע לו משמיים 40 יום לפני לידתו. אך על כל אחד לעשות ‘השתדלות’ על מנת למצוא את זיווגו”, מסבירים באתר ששמו מעיד על מטרתו – מציאת שידוך הגון, שמזכה את המשדך בשליש גן עדן. האתר מתאים את עצמו גם לאלו שמתקשים בתחום הדייטינג עם “השתדלות”, שהיא “נוסח מוכן ומובנה שמשתמש יכול לשלוח למשתמש אחר, […] למי שלא כל כך יודע למצוא את המילים המתאימות להתחלת קשר, למישהו שאיבד לרגע את יצירתיותו או למישהו שסתם מצא ‘בהשתדלות’ נוסח שמתאים לו”. הוא גם עושה מאמץ לסייע למי שהעולם הדיגיטלי זר לו: “האתר מתאים במיוחד למי שלא מסתדר עם מחשבים. בצד ימין מופיע כל מה שאתה צריך לדעת על הקשר שלך עם אנשים. […] בכוונה עשינו את האתר הכי ידידותי שאפשר על מנת לעזור לכם למצוא אהבה וקשר רציני בצורה הכי מהירה, קלה ונכונה שאפשר”.

נמסטה – הכרויות לרוחניים. מפעילי האתר “יודעים כמה מורכב זה למצוא בן/בת זוג לדרך שלא נבהלים בכל פעם שהם שומעים את המילה ‘מדיטציה’, שלא מנסים לשנות אותך אלא להצטרף לשניוי שלך, שרוצים להיות שותפים לדרך, ולא רק לדירה…”, ושמשתמשים בשלוש נקודות. למרות שיש קארמה בעולמם, הרוחניקים של נמסטה לא משאירים שום דבר לידי הגורל: ” אתה לא מעלה מודעה ומחכה בשילוב ידיים, שרק תבוא האחת. אתה צריך לעבוד קצת. להשקיע. פעם טיוהר אמר באיזה סטצנג: ‘מי שמחפש מוצא – מי שלא מחפש גם לא מוצא’. אמנם אמר את זה בהקשר של הארה, אבל זה התאים לי מאוד לכאן. חפש מודעות, שלח מסרים למי שמתאים, כנס לצ’אט, לפורום, תתערבב קצת, והמסרים כבר יגיעו”. המסרים מהעולם הזה, כמובן.

Vegan Lovers – הכרויות לטבעונים. המחשבה על דייט ראשון במסעדה טבעונית עלולה להיות מצמררת – אלא אם שניכם טבעונים, והמחשבה על הקרבת בעל חיים לטובת האהבה שלכם מחרידה אתכם. ויגן לאברז מחבר בין טבעוניים שרוצים להתנשק עם הפרטנר בערב בלי לחשוש שהיתה לו גופה בפה בארוחת הצהריים.

My Sugar – אתר לשידוך בין גברים עשירים שרוצים אישה שרוצה גבר עשיר. “חולמת על שוגר דדי, שרמנטי ומפנק? רוצה להכיר שוגר בייב מושכת ומפונקת?”, שואל האתר, שבכותרתו מגלה ש”מסתבר שאפשר לקנות אהבה”. בניגוד לעסקת הזוגיות שהוא מאפשר, האתר מאפשר להירשם בחינם, אולם דורש דמי רצינות: “כדי להוכיח את היכולות הפיננסיות שלך, וכדי להיכנס למועדון האיכותי של אנשים שמופיעים באתר על שוגר דדי לשלם 1,000 ש”ח לשנה על מנת ליצור קשר עם שאר החברות באתר”. בבלוג שלו, שמורכב בעיקר מסיפורים אירוטיים ופורנוגרפיים בעברית, כלומר מביכים, האתר מרגיע את משתמשותיו ש”השוגר דדי הטיפוסי הוא די מבוגר ולא תמיד הוא מחפש פרגיות בנות עשרים”, “אם את לא נראית כמו דוגמנית על, זה מצויין!”, “את גם לא צריכה להיראות כמו כוכבת פורנו. לא למעלה וגם לא למטה”, “מה שחשוב זה הביטחון העצמי והנחישות”. במילים אחרות: זהו אתר לשידוך בין נשים אמביציוזיות לגברים שיכולים לגייס 85 שקל לחודש.