קמפיין הממים של בנק מזרחי: “בנק מזרחי לא יצא בקמפיין ויראלי, הקבוצה היא לא פייק, שמרנו על שקיפות לאורך כל הדרך”, אומר מנהל הקמפיין
קמפיין הממים המסונתזים של בנק מזרחי נחשף פה אתמול. יניר אלתר מקומברסיישן, החברה שעושה את הקמפיין עבור בנק מזרחי, הגיב בפוסט. אני מביא פה את תגובתו המלאה ואת תשובותי.
אפתח בהבהרה: קומברסיישן פנו אלי באוקטובר 2011 וביקשו שאכתוב ואפרסם פוסט שיווקי בתשלום. אני פרסמתי אחד כזה, שעומד בתנאים שלהם אבל צחק עליהם. בהמשך הצעתי לעו”ד יהונתן קלינגר לכתוב פוסט בתשלום על פוסטים בתשלום, תמורת הכסף שקומברסיישן חייבים לי. הוא הסכים, וביקש שהכסף יועבר מהם ישירות כתרומה לעמותת אשנ”ב. בפוסט שפרסמתי אתמול כתבתי שקומברסיישן עדיין לא שילמו. אלתר טוען בתגובתו שהתרומה הועברה לאשנ”ב. אף שלא זכור לי שקיבלתי ממנו הודעה על כך עד היום, בדיקה עם אשנ”ב העלתה שהתרומה אכן הועברה, ועל כן אני מבהיר שקומברסיישן עמדו בהתחייבותם.
ועכשיו לתגובתו של אלתר:
יש פה כל כך הרבה אי דיוקים וסילוף של המציאות , שנורא בא לי להגיב. תעשה לי טובה ותפרסם את זה…
1. בנק מזרחי לא יצא בקמפיין ויראלי. היוזמה היא שלנו.
משרד פרסום יכול ליזום מהלכים פרסומיים עבור לקוחותיו. הלקוחות משלמים על המהלכים הללו, מאשרים אותם ואחראים עליהם. אם קמפיין עובר על החוק או הטעם הטוב, האחריות היא של הלקוח, לא של משרד הפרסום. אני עומד מאחורי האמירה שהבנק יצא בקמפיין הזה.
2. הקבוצה היא לא פייק. היא קבוצה אמיתית.
הדף (ולא קבוצה) נוצר ביום שני והבקשה לייצר ממים הגיעה ביום חמישי. רוב מוחלט של התכנים בדף, נכון למועד הפרסום ביום שישי, הוא “ממים” של בנק מזרחי. הדף הוא עדיין פינוקיו, אבל לא מן הנמנע שיהפוך בהמשך לילד אמיתי.
3. אין פה שום קמפיין מכירתי ולא נעשה שום פרסום לקמפיין הזה.
לפני כמה שבועות ניסיתי לברר מדוע אני מקבל מקבוצת ישראפרי אימייל פרסומי, שמספר לי ש”בנק איגוד מבטל את עמלות חשבון העובר ושב וגם: לא משלמים ריבית על המינוס בחשבון ומקבלים 3% ריבית על יתרה בחשבון!” בין השאר, תהיתי למה המילה “פרסומת” לא מופיעה בשורת הנושא, כפי שמחייב החוק. עומר להב, מנהל מועדון ההטבות ישראפרי, הסביר לי כי “לא מדובר בפרסומת אלא בהצעה חינמית לחלוטין לקבל מידע אודות תנאי חשבון טובים יותר וללא הצעת מכר”. בקרוב: הצעה חינמית לחלוטין לקבל מידע אודות המכונית החדשה מבית טויוטה.
ובחזרה לבנק מזרחי: “אין פה שום קמפיין מכירתי”: יש כאן קמפיין מכירתי, הוא נועד לפרסם את שירות הבנקאי האישי של בנק מזרחי, במטרה לעודד לקוחות לעבור אליו, כלומר למכור להם את שירותי הבנק.
“לא נעשה שום פרסום לקמפיין הזה”: קמפיין פרסומי הוא הוא הפרסום. לא צריך לעשות פרסום לפרסום.
4. הפנייה נעשה רק לקופירייטרים או כאלו שמציגים עצמם כקופי רייטרים או לאנשים שנוהגים לפרסם ממים ברשת. ביקשנו מהם שייצרו ממים מתוך מחשבה שמגיע להם תמורה על הזמן שהם משקיעים.
אנשים צריכים לקבל תשלום על עבודתם. זה אמור להיות ברור מאליו, אבל בשוק התקשורת המקומי זה לא כך, והאמירה הזאת ראויה לציון.
5. אף אחד לא נתבקש להסתיר זאת , אף אחד לא נתבקש לקדם מוצר. בסך הכל רצינו ממים מוצלחים על תשדיר הטלויזיה ולא חשבנו שזה הוגן לבקש זאת בחינם. אני אישית מאמין שאנשים צריכים להיות מתוגמלים על המאמצים שלנו
“אף אחד לא נתבקש להסתיר זאת”: כן, הם רק התבקשו לייצר ממים בתשלום ולקדם אותם כדי לזכות בכסף נוסף, בדף שמתיימר להיות דף אותנטי של ממים מרחבי הרשת, כשלמעשה הוא דף ממים שנוצר על ידי קומברסיישן. מעניין שקומברסיישן לא ביקשה מהגולשים לפרסם גילוי נאות ולציין לצד הממים שהם נוצרו בתשלום עבור הבנק. מעניין שאף לא אחד מיוצרי הממים של בנק מזרחי ראה לנכון לציין זאת מיוזמתו.
“אף אחד לא נתבקש לקדם מוצר”: כבר התייחסתי לטענה הזאת. חשבון בנק במזרחי הוא המוצר. וגם אם הקמפיין לא מוכר מוצר, הוא מקדם את הבנק תדמיתית. זה דיון סמנטי לא חשוב, בשורה התחתונה מדובר בקמפיין פרסומי.
6. מעבר לכך אני דוגל בתפיסה שבמדיה החברתית , כח הפרסום הוא של הגולשים ולא של המדיה ולכן אני מאמין , ואפשר לא להסכים איתי , שעדיף שהגולשים עצמם יהנו מהתמורה ולא אמצעי המדיה שמארח אותם.
אני לא מסכים איתך. הפיכת גולשים למפרסמים סמויים מזהמת את השיח החברתי ברשת, משום שהם מקדמים דבר באופן לא אורגני ולא אותנטי בתמורה לכסף (בניגוד, למשל, למישהו שממליץ על הבנק כי הוא מקבל בו שירות מצוין), דבר שברגע שיתגלה יגרום לחבריהם ברשת החברתית לפקפק באותנטיות של כל דבר שהם יאמרו שם בעתיד. אני מאמין גם שבפייסבוק לא יסכימו איתך, ויבדקו אם הקמפיין הזה עובר על הכללים לגבי פרסום מסחרי בפלטפורמה שלהם (לא שזה משנה לי, הם ישות מסחרית שמחליטה בשבילנו מה מותר ומה אסור לצרכיה המסחריים).
חוץ מזה, כמי שדוגל בתפיסה שבמדיה החברתית, כוח הפרסום הוא של הגולשים, מדוע אתה כמשרד פרסום מתווך בין בנק מזרחי לבין הגולשים וגוזר מזה את השכר שלך, במקום שהבנק יפנה ישירות לגולשים ויתן להם את כל הכסף שהוא מקציב לקמפיין?
7. הפעילות נועדה להשיק את הקבוצה שתמשיך לפעול ולפרסם ממים שגולשים שולחים גם לאחר שהדיון הזה יתפוגג. הקבוצה לא נפתחה בשביל לקדם את הקמפיין אלא בשביל לקדם את השיחה סביב הממים ברשת.
“הקבוצה לא נפתחה בשביל לקדם את הקמפיין”: מעניין, כי מרגע פתיחתה בתחילת השבוע, הקבוצה משמשת רק לקידום הקמפיין.
“פעילות נועדה להשיק את הקבוצה שתמשיך לפעול ולפרסם ממים שגולשים שולחים גם לאחר שהדיון הזה יתפוגג. […] לקדם את השיחה סביב הממים ברשת”: אז זה לא רק קמפיין לבנק מזרחי, אלא גם לדף הממים שפתחתם, שגופים מסחריים כבר יודעים שאפשר לרכוש בו מדיה, ושנועד לקדם את השיחה סביב הממים ברשת, תחום שאתם מתפרנסים ממנו, ולא יפריע לכם למצב את עצמכם כמומחים בו. לגיטימי, אבל זו לא פילנתרופיה, זה ביזנס.
8. שמרנו על שקיפות לאורך כל הדרך , לא יצרנו מצג שווא ולו לרגע, ולא ניסינו לשדל אף אחד לרכישה של מוצר באצטלה של משהו אחר .
שקיפות? תראה לי בבקשה איפה בדף “ממים מעולים” כתוב שהוא מופעל על ידי חברת קומברסיישן ומשמש לקמפיין של בנק מזרחי, ואיפה בממים של בנק מזרחי כתוב שהם הוזמנו בתשלום, ושיש תשלום נוסף למי שהמם שלו יזכה למירב האינטראקציות.
9. הרמיזה כאילו נעשתה פה עבירה על החוק , היא טעות והיא מטעה, אבל זו כמובן החלטה שלך לפרסם זאת. לתחושתי , זו השמצה מיותרת, אבל זה חשבון בינך לבין האלוהים שלך .
בוא לא נכניס לפה את אלוהים. החוק אוסר על הצגת פרסומת כמשהו שאינו פרסומת: “פרסומת העלולה להביא אדם סביר להניח, כי האמור בה אינו פרסומת, יראו בכך פרסומת מטעה אף אם תכנה איננו מטעה”. אתה משלם לגולשים לייצר פרסומת לבנק מזרחי, בפורמט של ממים. הם מפרסמים את הפרסומת הזאת בפייסבוק, בלי לציין שמדובר בפרסומת שהם קיבלו עבורה כסף מחברת פרסום שעובדת עבור בנק מזרחי. אדם סביר עלול להניח שלא מדובר בפרסומת אלא במם אורגני ואותנטי, שנוצר על ידי אנשים שהפרסומת הטלוויזיונית של בנק מזרחי הצחיקה אותם מספיק בשביל ליצור ממים שיצחקו עליה.
10. לעומת זאת , הטענה שלך כאילו לא קיבלת תשלום על הפוסט שלך היא שקר גס ומיותר שפוגע בשמנו הטוב, ואל כך אני חושב שמיגע לנו התנצלות רשמית , אם כי אני לא מצפה לה. סכום של 300 ש”ח נתרם לעמותה לפי בחירתך. אני חושב שכעיתונאי , מוטלת עליך חובה ואחריות לצדק ואמת ודיווח אוביקטיבי ולא רק לתוכן מעניין ועסיסי.
ראה בראש הפוסט.
11. סרטון היוטיוב שקדמנו ב’קמפיין הקודם זכה ל 75000 צפיות ולא 6500 כי שכתבת… אבל זה באמת לא רלווניטי, פשוט לא יכולתי להתאפק. סליחה.
זה הסרטון שנציגתכם ביקשה לקדם בתשלום. המונה שלו עומד עכשיו על 6,460 צפיות.
12. החבר העורך דין שלך , יונתן קליגר, שאל הפוסט שלו קישרת בסוף הפוסט הזה , שלח מייל בו הוא מבקש מאחת העובדות שלנו שתשלם 1800 ש”ח אחרת הוא יתבע אותה על כך שהיא שלך לו מייל, שהוא פרסומי לתפיסתו. כמובן שזו היתה שטות גמורה מאחר והיא שלחה לו פניה עסקית למייל שהוא פרסם בבלוג שלו , אבל מדובר בסחיטה ואיומים מהרמה העלובה ביותר, ואשמח לפרסם את ההתכתבות ביניהם אם תרצה.
קישרתי אל הפוסט של חברי, עו”ד יהונתן קלינגר, שמדבר על בעלי אינטרסים שמשלמים לבלוגרים כדי לכתוב. הקמפיין שלכם לתערוכת הרכב שימש כדוגמה לכך, אבל הפוסט לא עוסק בקמפיין שלכם, כך שסכסוך ביניכם, אם יש כזה, אינו קשור לפוסט שפרסמתי על קמפיין בנק מזרחי.
לעניין ההאשמה בסחיטה ואיומים, בקשה לתשלום פיצוי כחלופה לתביעה משפטית אינו סחיטה באיומים. העברתי את הדברים לעו”ד קלינגר וזו תגובתו:
1. הפניה של קומברסיישן, לכך שאציג בבלוג של סרטון וידאו ואקבל 50 אגורות על כל צפיה היתה פניה עסקית לכתובת המייל הפרטית שלי. אם היתה לינור קלי מקומברסיישן טורחת לקרוא את תנאי השימוש באתר, היא היתה מבינה בדיוק כמה הדבר לא אהוד עליי.
2. התגובה של לינור לבקשה שלי היתה “היי יהונתן, אני באמת מתנצלת, זאת פשלה שלי,התבלבלתי, אני מכירה את הרגישות שלך בנושא, באמת שהמייל לא היה מכוון אליך, אנא סלח לי…:) אני מרגישה צורך להתנצל אישית, זה הנייד שלי: [מספר טלפון נייד] או שתרשום לי את שלך ואתקשר…תודה מקווה שאתה מבין את הטעות…”; כלומר קומברסיישן ידעה בדיוק שאסור לה לפנות אליי, ושאני לא מעוניין בפניה. כלומר מדובר בהטרדה ותו לאו.
3. לינור ביקשה מהבוס שלה לדבר איתי, אבל הוא לא עשה את זה עד היום (אני מעריך שהוא היה עסוק בחצי שנה האחרונה עם מזרחי-טפחות).
4. ככל הנראה, קומברסיישן מנהלים מאגר מידע שמחזיק מידע על בלוגרים שלא נמסר על ידם ומחזיקים מידע על העדפות שלהם, צנעת חייהם ועוד; ככזה, ועל פניו, הם מבצעים עבירה על פי חוק הגנת הפרטיות.
5. אני אשמח לפרסם את כל ההתכתבות, כולל התזכורת שטרם נתרמה לאשנ”ב התרומה, והדרישה שלי להתחייבות שלא ישלחו לי זבל למייל.
ובחזרה לתגובתו של אלתר:
אני בטוח שיש מקומות בהם אני טועה ואני מצר על כך שכחברת פרסום אנו עלולים לטעות גם בהמשך אבל זה חלק מהחיים. אני אישית מאמין שהעברת כוח השיווק מאמצעי המדיה אל הגולשים היא מהלך נכו. אשמח אם תחדד ותסביר לי איפה אני טועה ואיך ניתן לעשות זאת נכון יותר. אבל אני מתעקש שיש לדייק בפרטים , אין לתת מצג שווא לקוראים שלך , ויותר מכך , להתנער ממהלכים של סחיטה ובטח שלא להציג אותם כמלחמה למען הסייבר צדק.
אחזור ואחדד: כשמישהו מפרסם חברה תמורת כסף, זה צריך להיות מוצג כפרסומת, לא כתוכן גולשים אורגני. לגבי “מהלכים של סחיטה”, כאמור, זהו ויכוח בינך לבין קלינגר, ואין לו שום קשר לדברים שכתבתי על קמפיין בנק מזרחי.
* לפוסט המקורי על קמפיין הממים הוויראעלק של בנק מזרחי >>
תגובות
11 תגובות לפוסט “קמפיין הממים של בנק מזרחי: “בנק מזרחי לא יצא בקמפיין ויראלי, הקבוצה היא לא פייק, שמרנו על שקיפות לאורך כל הדרך”, אומר מנהל הקמפיין”
פרסום תגובה
עליך להתחבר כדי להגיב.
[…] שהכסף הועבר כתרומה לעמותת אשנ”ב, כפי שביקשתי. פרטים כאן. […]
http://i0.kym-cdn.com/photos/images/original/000/293/590/6f6.gif
עידו שלום,
רגע של רצינות – לטעמי זה אחד הפוסטים היותר חשובים שהעלית כאן בזמן האחרון, מאחר והוא עוסק בדיון החשוב בנושא “זיהום המרחב הציבורי” על-ידי חברות מסוגה של קומברסיישן. אם בעולם הפיזי קיימות אתיקה ורגולציה בנושאי זיהום הסביבה הפיזית, הגיע הזמן ליצור את המקבילה בסביבה הדיגיטלית.
אני נזכר בתדהמה של רובי ריבלין כאשר הוא צפה בתכנית על פעילותם של הלוביסטים בכנסת. יום לאחר מכן כבר הועפו חצי מהם ממשכן הכנסת, ובצדק.
הבעיה היא שיו”ר האינטרנט עדיין לא נמצא (ע”ע רזי ברקאי) ונראה שכל הנושא נופל בין יותר מדי כסאות.
מוקדש באהבה לקומברסיישן http://www.youtube.com/watch?v=gDW_Hj2K0wo
למרות אינספור דוגמאות, אני ממשיך להשאר נאיבי, ונדהם פעם אחר פעם כיצד אנשים כמו יניר אלתר, שחלק ניכר מפרנסתם בא להם מהמילה הכתובה, מוציאים תחת ידם טקסטים עלגים ושאינם מכבדים את קוראיהם.
[…] מאוחרת: אחרי פרסום הפוסט נתקלתי בפוסט באתר חדר 404 של עידו קינן. הפוסט מביא את תגובת משרד הפרסום שיצר […]
תגובה זו עבור יונתן קלינגר, בעקבות תגובתו שפורסמה כאן למעלה לנציגת השירות / משרד הפירסום. מקווה שזה מגיע אליו.
אפרופו קודם כל להיות בנאדם:
נתקלתי בפוסט הזה לגמרי במקרה, אולי קצת מאוחר, אבל בלי קשר לתאריך, הוא מכעיס אותי. קראתי את כל (או רוב) השתלשלות המקרה ובסך הכל נראה לי שההצעה שהוצעה לא מחרידה, ולא מזעזעת, ולא שקרנית, ולא צבועה. הם הרי הסכימו שתפעל בשקיפות גמורה ותגיד שמדובר בפוסט פרסומי. לא ככה? והם בסך הכל הציעו, לא הכריחו. לא איימו. נכון?
ההצעה נחמדה. לא עולה בקנה אחד עם תפיסתך וזה בסדר גמור – אני מעריכה את זה מאוד. עם זאת, אני בטוחה שהרבה בלוגרים אחרים כן היו קופצים על המציאה. בלוגו של בלוגר הוא מקדשו, והוא בלבד יחליט מה כן ומה לא.
בנוגע לפנייה אליך, במקרה לאחרונה קראתי את חוק הספאם האוסטרלי (אין לי כוח לקרוא את הישראלי עכשיו רק לצורך תגובתי… סורי) אבל שם מצויין שאם הפניה היא לאדם העוסק בתחום מסוים, כדי להציע לו הצעה הקשורה באופן ישיר לעיסוקו, כאשר בתחום עיסוק זה הוא פירסם בגלוי את כתובת המייל שלו לפניות בנושא אז זה בסדר. (למשל – להציע רכישת חשבוניות לבעל עסק זה לא קשור ישירות, אבל להציע פומפות במחירים מוזלים לאינסטלטור זה כן).
בלוגים זה אולי שטח אפור – האם אתה אדם או איש מקצוע? כך או כך – פרסמת את כתובת המייל שלך עבור פניות בנושא. אולי החוק הישראלי אומר אחרת אבל בכל מקרה – הדיון המשפטי הוא לא הפואנטה שלי, אני רחוקה שנות אור מלהיות עורכת דין. הבאתי את החוק האוסטרלי כי האוסטרלים אנשים סבבה בעיני, והנה, הם דווקא נתנו לזה לגיטימציה.
בכל מקרה, שוב, זאת לא הנקודה. ובאמת אין לי שום עניין להכנס לדקדקנות וויכוחים משפטיים עם עורך דין, שאני כמובן לא אחת.
הפואטנה היא התגובה שלך לאותה נציגת שירות. היא התנצלה וכמעט נכנסה מתחת לשטיח מרוב פחד. ממש מרגישים את החלחלה, החרטה ואת הפחד שלה. בנקודה זו, יכולת להגיד “אוקיי, אני מבין, שלא יקרה שנית, שלום.” אבל אתה בוחר להמשיך ולתקוף ולקרוא למצב הבאמת לא נעים שהיא נקלעה אליו “הודאה באשמה”.
בעיני, התגובה שלך אחרי איך שהיא התנצלה היא די אכזרית. או לכל הפחות מאוד לא מידתית.
אולי אתה באופן די בסיסי שונא פרוסומות ומשרדי פרסום (כך אני מסבירה לעצמי את ההשתלחות הזאת…), ואולי אתה צודק בזה. אבל האנשים האלו בסך הכל עושים את מחייתם. זה התחום שבו הם בחרו. אני בטוחה שלא מעט אנשים יבקרו גם תחום העיסוק שאתה בחרת, לא ככה…?
כן, כנראה שמה שהם עושים עובד. כן, כנראה שיש בלוגרים שקופצים על זה. כן, כנראה יש אנשים שקוראים את הפוסטים ואחר כך קונים את המוצר. אז זה בפירוש חלק מהעבודה שלהם. והם לא מזיקים לאף אחד, אלא אם כן אתה טוען שתוכן שיווקי הוא רע מיסודו והורס את נפש הקורא.
האם גם גוגל למשל לא בסדר, שהיא מראה פרסומות (קישורים ממומנים) לצד תוצאות החיפוש? הרי אנחנו מצפים מגוגל להיות חברה אמינה וישירה ולתת תואצות רק על פי רלוונטיות, אז מה לנו ולזבל הזה? אז זהו. שצריך להתפרנס. גוגל מציינים שאלו הם קישורים ממומנים, ואפשר להתווכח על גודל הטקסט שמציין את זה.
בעיני היכולת לעשות תוכן רלוונטי, ממומן, בתור פרסום עושה דמוקרטיזציה גדולה לעולם הפרסום ואני רואה בו המון צדדים חיוביים. זו דרכם של העסקים הקטנים יותר לעשות לעצמם שם באופן שווה (בערך) עם המותגים הגדולים – תהיה טוב? תהיה מעניין? המוצר טוב? הבלוגרים ישמחו לכתוב עליך דברים חיוביים בכסף או לא בכסף. תההיה גרוע? שום בלוגר לא יכתוב עליך עבור שום כסף בעולם.
בלוגר שבוחר להביע דעה אמיתית ורלוונטית תוך שהוא מקבל על כך כמה דולרים, בעיקר על אחת כמה וכמה אם הוא מציין זאת בבירור – מקביל בעיני מאוד לפרסום בגוגל. רלוונטי, בתשלום, תחת גילוי נאות.
שורה תחתונה- בעיני הגזמת. חיה ותן לחיות.
יכולת בסך הכל לענות “לא תודה”.
נ.ב
גילוי נאות – אני באה מתחום השיווק. אני לא קשורה לפרשה בשום צורה וגם מעולם לא עשיתי שיווק דרך בלוגים או משהו דומה כך שהפוסט הזה לא בא משום כאב אישי :)
אני מאמינה בשיווק כנה, שקוף ואמיתי ושמוצר טוב הוא הדרך הנכונה, הרבה לפני שיווק טוב.
בכל זאת, חרה לי מאוד לקרוא על היחס שלך, וכנראה אני כותבת את כל זה רק מכיוון שהתחלתי לגלות עניין במעורבות הפוליטית שלך, שמעתי עליך רק דברים טובים וסחתיין על אתר נתק – יצאת מלך.
אשמח אם את האגרסיביות (במובן החיובי) תמשיך לתעל לטובת כלל הציבור. במקרה הזה אני חושבת שדרסת את האנשים הלא נכונים, מסיבות לא נכונות.
אני קוראת שוב – יש מצב שהתבלבלתי. נראה שהתגובה של קלינגר היתה מיועדת דווקא לאותו משרד פרסום שלא הציע שקיפות מלאה (“קמפיין הממים”).
אכן, הם יוצאים קצת פחות צדיקים מהאפיפיור. עם זאת, לא ברור לי מה עמדתם בנושא שקיפות – האם הם לא היו מקבלים ממים אם על המם או בעת פרסומו היה כתוב “הכנתי את זה עבור בנק לאומי תמורת תשלום”?
כך או כך, גם אם טיפה ירד לי, אני עדיין עומדת מאחורי הדברים שהתגובה לא מידתית ומשתלחת באנשים הלא נכונים
טל,
לפחות תלמדי לכתוב את השם שלי כמו שצריך.
אותה גברת לינור התנצלה כי היא ידעה על הרגישות שלי ועל הסלידה שלי מספאמרים; זו בדיוק הבעיה שלי איתם. את אולי עובדת בתחום הפרסום, אבל אם כל יום יבוא מישהו ויניח לך שקית של צואה על מפתן דלתך ויאמר לך שאת יכולה לזרוק את זה לזבל, איך היית מרגישה?
אני לא חושב שיש קשר בין באנר או פרסומת ממומנת. פניה לתיבת המייל האישית שלי אינה כזו, זו חדירה לתיבה האישית שלי.
עכשיו, מה שקומברסיישן עושים הוא אחד מתוך חמישים מיילים שאני מקבל כל יום. אני צריך לברור בינהם, לראות מה כתוב בהם. כל זה עולה לי זמן, וזה מיותר.
חמישים הצעות ביום אתה מקבל לכתוב פוסט ממומן? באמת?
גם אני וגם כל אחד מקבל המון ספאם. זה מעצבן בטירוף. אני רוצה להוריד את הראש לחברות פרסומיות שקיבלו את המייל שלי השד יודע מאיפה.
אבל דין חברת X ששולחת לי ספאם לקנות חופשה / שואב אבק / להפקיד כסף לחשבון של מלך קטטומבה המדינה הכי קטנה באפריקה – לא כדין הצעה עסקית רלוונטית אישית אליךת כאשר פרסמת את כתובת המייל שלך כדי לקבל פניות בנוגע לבלוג שלך. זה כל מה שאני אומרת.
בכל מקרה, מצטערת על איות השם שלך, אבל הפתיחה של הפוסט שלך ולקרוא לי בכוונה טל ולא טלי כשבבירור כתבתי יונתן ולא יהונתן בטעות, היא שוב תיעול של אגרסיביות למקום הלא נכון בעיני, שלא לומר ילדותי?
וכמובן – שוב עניין המידתיות… שקית קקי לא רלוונטית לי או לתחום עיסוקי, ובטח שלא עשויה להכניס לי כסף, אני לא רואה בה הצעה עיסקית
(אולי אם נגיד היה לי עסק לנקיון, והיו משאירים לי שקית קקי ואומרים – “הי, טלי, אם תרצי נשאיר קקי לכל הבתים באיזור ממש כמו זה ואז תהיה לך ימבה עבודה! אז כן, זה משנה את התמונה…)