מעשה צומטסקי (ש”ע): הזמנת אלפי ספרים למבצע 3 ב-96 והחלפת המבצע ל-4 ב-100 תוך דפיקת המו”לים והסופרים | פולמוס צומטסקי


פוסט של רני גרף

חודש סוער עבר על הוצאת גרף הקטנה במים הסוערים של המו”לות הישראלית. יוני 2012 ייזכר כחודש בו בחרה סטימצקי, אחת משתי רשתות חנויות הספרים, לפתוח במלחמת עולם עם הרשת המקבילה, צומת ספרים. ואת המלחמה הזו החליטה סטימצקי לעשות על חשבוני. כך ממש (ולא, אני לא כזה מיוחד: הרשת לא הפלתה מו”לים אחרים ועשתה זאת גם על חשבונם. או לפחות חלק מהם). כרגיל, כשמישהו מחליט שאני מספיק חשוב כדי לממן דרכי מלחמת עולם אני חש גאווה עצומה, וישר מכניס יד לכיס העמוק שלי (משרד האוצר והממונה על ההגבלים העסקיים, דיויד גילה, חושבים שיש לי כזה – ועל כך בהמשך) ומממן בגאווה את הקרב עם שיר חדש בלב. או כך, לפחות, סבורים בהנהלת סטימצקי. האם החליטה הנהלת סטימצקי לשבור את הכלים משום ש”הריחה” את חוק הספרים המתקרב ורצתה לעשות קופה רגע לפני שהחוק לא יאפשר לה לעשות זאת באמצעים לא הוגנים? האם החוק החל לעבור הליכי חקיקה ראשוניים משום שזעקת המו”לים על מעשה הגזל של הנהלת סטימצקי עלתה הפעם גבוה יותר מהרגיל ונפלה על אוזניים קשובות במסדרונות הכוח של הממשלה והכנסת? ביצה או תרנגולת? אין לדעת.

חודש יוני 2012 ייזכר גם כמועד בו חוק הספרים המדובר, או בשמו הרשמי “החוק להגנת הסופרים והספרות בישראל”, נכנס, סוף סוף, להליכי חקיקה. וטוב שכך. לו היה דיויד גילה, הממונה על ההגבלים העסקיים, ממלא את תפקידו כיאות, יתכן ולא היה צורך בחוק. אבל גילה בוגד בתפקידו ובציבור (ולאחרונה אף חטף על כך סטירת לחי מצלצלת משר התמ”ת, שלום שמחון, הממונה עליו) ובתנאים שנוצרו אין ברירה אלא להעביר את החוק, גם אם עדיין יש בו בעיות, כפי שטענתי בפוסט קודם שפרסמתי ממש פה רגע לפני פרוץ הסערה.

חודש יוני 2012 ייזכר, לפחות אצלי, כחודש בו נוכחתי במו עיני בפעולתה של מכונת הדיסאינפורמציה האדירה שמפעילים משרד האוצר והממונה על ההגבלים העסקיים כשנדמה להם שעומד לעבור חוק שהוא לצנינים בעיניהם. שר האוצר, יובל שטייניץ, אולי הכריז רפות שהוא בעד החוק (לא היתה לו ברירה, למסכן, לאחר שאדונו – בנימין נתניהו – הכריז על תמיכה בחוק ואף מיהר לפוטו אופ עם כמה סופרים פוטוגניים במיוחד), אבל באותם רגעים ממש החלו אנשי יחסי הציבור של האוצר ואנשי יחסי הציבור של הממונה על ההגבלים העסקיים לטפטף אמירות שקריות לתקשורת, ולפתע פתאום החלו להתפרסם מאמרי דעה “אובייקטיביים” כנגד החוק המתגבש. כולם מאת כלכלנים בכירים יותר ופחות. מאמרי דעה בעלי דעה הפוכה מאת כלכלנים התומכים בחוק (ויש כאלה לא מעט) דווקא לא התפרסמו. דוגמאות? בבקשה.

מי ישלם את מחיר חוק הספרים, שואלים בדה מרקר. וממהרים להשיב: אתם. כלומר: הצרכנים. מתעלמים לחלוטין מהעובדה שאם החוק לא יעבור, לצרכנים יהיו הרבה פחות ספרים לשלם עליהם. מתעלמים לחלוטין מהעובדה שתחרות (שהיא דבר מבורך) אין פירושה הבאה של יצרנים לסף פשיטת רגל ומעבר. פגיעה בצרכנים ובסופרים, ממהרים להכריז בגלובס. מזל שרון יניב, גם הוא מו”ל קטן (ובניגוד אלי, אף טרי) כתב מאמר תגובה בפייסבוק (וחבל עוד יותר שאף אחד בגלובס לא ראה לנכון להביא מאמר הנוקט בעמדה הפוכה). חוק הספרים הבולשביקי, לא פחות, מכריז נחמיה שטרסלר ב”הארץ”, וגורם לי לתהות אם הוא בכלל מבין את משמעות המושג בולשביזם. העובדה שכל מאמרי הדעה ה”אובקייטיביים” הללו מתפרסמים כמעט במקביל להצהרות המתנגדות לחוק מטעם משרד האוצר והממונה על ההגבלים גורמת לי לתהות אם היתה פה מעורבות של אנשי יחסי הציבור של אותם משרדים. העובדה שחלק לא קטן מכותבי המאמרים הללו (למשל, דוד תדמור) קשורים או היו קשורים למשרד האוצר ולמשרד הממונה על ההגבלים חייבת לגרום להרמת גבה, לכל הפחות.

הייתי פוצח פה בכמה מילים על הכלכלה של יצור ושיווק ספרים, אבל שותפתי לפשע, גילי בר-הלל, כבר עשתה זאת בפוסט בהיר ונהיר במיוחד, “למה ספרים עולים כסף“. עכשיו, לאחר שהבנתם והפנמתם את העקרונות, אפשר לפצוח בסיפור המעשה ולהבין מדוע גם אני, שסבור כי יש בחוק המוצע חורים רבים (שמתמעטים והולכים, כך נראה, לא מעט בזכותה של שרת התרבות לימור לבנת) חושב שחייבים שהחוק הוא צו השעה. וכמה שיותר מהר.

מ-3 ב-96 ל-4 ב-100 בעשר שניות

את שורשי הדרמה שהתחוללה בחודש יוני, אפשר כבר למצוא חודש לפני כן. בתחילת מאי יצאה סטימצקי במבצע 3 ספרים ב-96 שקל. לי כמו”ל לא נשאר הרבה בכיס במבצע רצחני שכזה. ואני עוד נחשב למו”ל מצליח, כזה שספריו נשארים שבועות ארוכים ברשימות רבי המכר. כאשר שתי רשתות הספרים יוצאת במבצע כזה (והן תמיד עושות זאת יחד, בתיאום מושלם, לתשומת לב הממונה על ההגבלים העסקיים או מי שזה לא יהיה שאמור לפקח על ביזור, תחרות ותיאום מחירים במשק הישראלי), יש בפניי שתי ברירות: להשתתף במבצע או לא. הבחירה היא תמיד שלי. לכל אחת מהאפשרויות יש השלכות. אם אני בוחר להשתתף במבצע המשותף של סטימצקי וצומת ספרים, ספריי יוצגו בשולחנות הכוח של מרכז החנות, יקבלו חשיפה גדולה עד אדירה, והמחזור הכספי שלי יעלה, גם אם על כל עותק אני אקבל מחיר סמרטוטי הקרוב למחיר הפסד. לפעמים אפילו מחיר הפסד של ממש. לו אבחר לא להשתתף במבצע, כל עותק ימכר במחיר מלא ואני אקבל מחיר רווחי, אבל ספריי לא יראו את שולחנות הכוח שבמרכז החנות, אלא ידחפו אל מחוזות העולם השלישי של המדפים האחוריים, והכמות שתימכר לא תהיה אפילו זעומה. היא תהיה אפסית. בערך 2-5 עותקים בחודש בכל הרשתות והחנויות גם יחד. שכרי יהיה בהפסדי. ושתי רשתות חנויות הספרים, אלו הידועות בשמן המשותף צומטסקי, עורכות מבצעים כל השנה. למעשה, קשה לזכור מתי קנה פה מישהו ספר במחיר מלא. פעם זהו מבצע “ממותן” של אחד ועוד אחד, פעם שלושה במאה, והרצחני מכולם עד כה: ארבעה במאה.

צומת ספרים הגדילה עשות ויצאה במבצע משותף עם רשת רהיטים זולה ופופולרית: 3 ב-99 + 50 שקל מתנה לקניית מדף לספרים. יותר מכך: צומת יצאה במסע פרסום נרחב, שמן הסתם עלה לה הון: מודעות ענק בכל העיתונים ושלט עוד יותר ענק מעל נתיבי איילון.

בחזרה לסטימצקי: זו הזמינה ממני (ומן הסתם גם ממו”לים נוספים) הזמנה גדולה במיוחד לחודש יוני, הלא הוא “חודש הספר” ברשת המתואמת צומטסקי, הזמנה שכללה אלפי עותקים. כמות כזו של עותקים אינה שוכבת סתם כך במחסנים כמלאי יקר ערך שאינו מצוי בחנויות. כשמגיעה הזמנה כזו יש להדפיס. הדפסה בכמות כזו עולה הרבה מאד כסף. מאות אלפי שקלים.

סטימצקי אף הודיעה כי הספרים הללו מיועדים למבצע חודש יוני שלהם שיהיה זהה לזה של חודש מאי, 3 ב-96, כאשר אני, המו”ל, מקבל 20 שקל לעותק שנמכר. לאחר הורדת מע”מ ועמלת הפצה נשארים בידיי כ-12-13 שקלים, שמהם אני אמור לממן את עלות ייצור העותק: דפוס, תמלוגים לסופר, תשלומים למתרגם, עורך, מגיה, יחסי ציבור ועוד. בסופו של תהליך יישארו בידיי בין שקל לשניים מהם אני אמור לכסות גם את עלות העבודה שלי וגם להרוויח. כמעט בלתי אפשרי אבל כמעט מאוזן.

אלא שלא הייתי בטוח. ולכן ביקשתי מהנהלת סטימצקי הבהרה נוספת לפני שאני מוריד את הספרים לדפוס. ואכן הגיעה הבהרה מרגיעה כי זה המבצע והוא אינו עתיד להשתנות.

הדפסתי. שלחתי למחסני סטימצקי. שילמתי לספקים. אפילו הייתי רגוע. “המזל שלי”, כך אמרתי לעצמי, “שהספרים שלי מוכרים היטב. אלפי עותקים בחודש. חלקם אף ברשימות רבי המכר. סכנת ההחזרות מהחנויות קטנה למדי. ההשקעה תוחזר תוך חודש עד חודשיים, ואולי אפילו אצא ברווח זעום”. למותר לציין שלו הייתי יודע שהמבצע יהיה אחר הייתי בוחר שלא להשתתף במבצע ולא להדפיס כמות כזו של ספרים.

וזה היה השלב שבו הנהלת סטימצקי נכנסה לאמוק.

יום ראשון, ה-3 ביוני 2012, דווקא התחיל רגוע. הלחץ האדיר שלקראת שבוע הספר כבר חלף. בשבוע הקודם השלמתי את כמות ההדפסות האדירה שנדרשה לכסות את ההזמנות של חנויות הספרים, משתי הרשתות. הספרים כבר החלו בפיזור לחנויות צומת ונשלחו למחסן המרכזי של סטימצקי. הצ’קים ועליהם הסכומים הגדולים (מאות אלפים כבר אמרנו?) כבר סופקו לבתי הדפוס. ידענו מה המבצע ואף קיבלנו הבהרה מהנהלת סטימצקי שהוא לא ישתנה, ולא נותר אלא לחכות לפתיחת הירידים שלושה ימים מאוחר יותר. בחנויות כבר החלו מכירות שבוע הספר. אפילו הציפורים מחוץ לחלון ביתי צייצו. התחלה רגועה לחודש שבוע הספר. התחלה רגועה כמו שרק סרט אסונות בנוי היטב יכול לנפק. ואז הגיע צלצול הטלפון.

“הגיע מייל מסטימצקי”, מוסרים לי מההפצה. “הם שינו את המבצע ל-4 ב-100. התמורה על כל עותק למו”ל: 16 שקל (במקום 20)”. אני עושה חישוב מהיר בראש, והפאניקה מתחילה להזדחל במעלה הגב.
ב-16 שקלילעותק, מינוס מע”מ ועמלת הפצה, אני נשאר עם בערך 9-10 שקלים לעותק. עלות היצור: 10-11 שקל. כלומר: אני בהפסד. יש לי, כמובן, את הברירה שלא להיכנס למבצע (תמיד יש את הברירה הזו, חוזרים ומדגישים אנשי הרשתות, סטימצקי וצומת כאחד), אבל אז אפילו חלק מההשקעה לא יוחזר, והבור שאכנס אליו יהיה גדול עוד יותר.

אל הפאניקה מצטרף גם זעם: הרי ביקשתי הבהרה. ובדיוק מהסיבה הזו. לו היו אומרים לי בסטימצקי ישירות שהמבצע ישתנה, או עלול להשתנות, הייתי בוחר שלא להדפיס חלק מהספרים הללו. לא הייתי נכנס לבור חסר תחתית. התחושה היא של אונס ברוטאלי. חדירה עמוקה. הנהלת הרשת הכניסה יד לכיס שלי ולקחה משם כסף מבלי לבקש את רשותי. הוסיפו לכך את העובדה ששתי הרשתות, צומת וסטימצקי, משלמות בשוטף + 100 וכמה ימים, מנהג שמכריח אותי לקחת הלוואות על חשבון כספים עתידיים ולשלם הוצאות מימון בשווי של כ-10%, ותבינו את גודל המעשה.

שעתיים מאוחר יותר הודיעה הרשת המקבילה, צומת ספרים, על מבצע זהה. הפתעה אמיתית. רק בהנהלת סטימצקי, כך נראה, באמת הופתעו מהמהלך של צומת (הנהלת סטימצקי סברה, מן הסתם, שלאחר שצומת השקיעה הון במסע פרסום על המבצע שלה היא כבר לא תחזור בה. הנהלת סטימצקי חשבה, מן הסתם, שכך היא תלכוד – ברגע האחרון – את כל הלקוחות הפוטנציאליים של צומת לחודש שבוע הספר. הנהלת סטימצקי, שנמצאת בעסק הזה של מכירת ספרים כבר עשור או שניים, לא הסיקה מסקנות מכל מאות הפעמים הקודמות שבהן כל אחת מהרשתות מיהרה להשוות מבצע דקות לאחר שהאחרת הכריזה על אחד).

דיויד גילה, הממונה על ההגבלים – אתה קורא את זה?

זילות הספר, עכשיו במבצע

זה היה הרגע בו החלה החגיגה התקשורתית. מו”לים מכל הכיוונים התראיינו לכל כלי תקשורת אפשרי. אני עצמי מצאתי את עצמי פוקד אולפני טלוויזיה ומתראיין לעיתונים שכלל לא ידעתי שהיו מודעים לקיומי. פתאום כולם התעניינו במצבו של מו”ל קטן ודעתו על חוק הספרים. זה היה מחמיא. זה היה מעייף. וזה היה חשוב.

כי אם היה משהו שהמקרה הזה לימד, הרי הוא שחוק הספרים נחוץ מאין כמוהו. ובדחיפות. דעתי על החוק לא השתנתה: הוא זקוק למקצה שיפורים דחוף. העובדה שבגרסאותיו הקודמות הכיל מרכיבים חשובים שנעלמו ולא היו (ושוב אני חייב לחזור ולתהות: מי הלוביסטים האחראים לכך? מטעם מי הם פעלו?) מדאיגה ומתמיהה. אבל דבר אחד ברור: במדינה שבה השוק כבר אינו שוק חופשי; במדינה שבה מכריחים ספקים להפסיד או לפשוט רגל; במדינה בה הממונה על ההגבלים העסקיים אינו עושה דבר (ולא רק בתחום הזה) ואף סבור שמתקיימת תחרות בריאה וכי “המו”לים רק מחפשים רווח אישי” (משל לא היו אנשי עסקים), ומתעלם לחלוטין מהעובדות בשטח; במדינה בה אותו ממונה עושה יד אחת עם משרד האוצר ומתנגד חריפות לחוק (בניגוד גמור לדעתו של אחד מקודמיו בתפקיד); במדינה כזו יש צורך דחוף בחוק להגנת הספרות והספרים, גם אם הוא פגום.

ואכן, בלב אותה מהומה תקשורתית עבר החוק את המשוכה הראשוית של ועדת השרים לענייני חקיקה. האם זה קרה משום שהתעוררה סערה בעקבות מעשה הסחטנות של הנהלת סטימצקי? או שמא הנהלת סטימצקי מצאה את עצמה במצוקה כה גדולה (תזרימית? אחרת?) שניסתה לסחוט עוד כמה שקלים לקופתה המידלדת לפני שיעבור החוק?

על הפאניקה ששורה בהנהלת סטימצקי ניתן ללמוד מהראיון המוזר שהעניקה איריס בראל, מנכ”לית הרשת, לצליל אברהם במוסף 7 לילות של ידיעות אחרונות, שהתפרסם במהלך שבוע הספר (15.6.2012). ראיון שבמהלכו נאמרו אמירות מוזרות וסותרות , לפעמים אפילו באותה הפיסקה.

מבחר ציטוטים:

“לא ישנתי כל הלילה”, אומרת בראל. “פחדתי מה יהיה, מה יגידו המו”לים” (בצדק לא ישנה. ככה זה כשמבטיחים דבר אחד ואז לא מקיימים).

“ביני ובין המו”לים יש ברית דמים. ויחד עם זה הם צריכים להבין את המצב שלי”, ממשיכה בראל ואומרת. ומה עם המצב שלי, גב’ בראל? מדוע שאני אבין את הבעיות שלך אם את מסרבת להבין את שלי? מצטער, לא משתתף בצערך. ואגב, גם לא בצערו של מנכ”ל הרשת השניה. אם במשך שנים את משלמת לי בשוטף רצחני שמכניס אותי לסיחרור תזרימי, גב’ בראל, מדוע שאעניק לך קמצוץ של הבנה? אם הנהלת הרשת שאת עומדת בראשה מבטיחה דבר אחד ואז לא מקיימת, באיזה זכות את מבקשת את ההבנה שלי?

בהמשך הכתבה ממשיכה בראל ואומרת כי סטימצקי אינה רשת קמעונאית (כך ממש): “אני לא מציעה… קמעונאות. אני מציעה… את סטימצקי”. רגע: סטימצקי זו לא קמעונאות? אז אם כך מדוע סטימצקי מתנהגת כתגרנית בשוק? מדוע סטימצקי ממהרת להשוות מבצעים? ואם זה לא מספיק ברור בתשובה לשאלה: “אז כמה שצומת יירדו את תרדי יותר נמוך?” עונה בראל: “כל דבר שהם יעשו אני אעשה יותר טוב”.

והפיסקה הסכיזופרנית מכולן:
“ש: אז יש בעיה של זילות הספר?
ת: חד משמעית. חד משמעית.
ש: לא תעשי ספר בשני שקל?
ת: אני אעשה כל דבר למען הלקוחות שלי”

ואני תוהה מה תעשה בראל כשיהיו הרבה פחות ספרים למכור ללקוחות שלה. האם תשתמש במיקומים המצוינים של חנויות סטימצקי ותהפוך את הרשת לחנויות ממכר הלבשה תחתונה או עליונה? הרי אין ספק שהלקוחות שלה זקוקים גם לפריטים האלה.

ועכשיו שיבואו שר האוצר (שגם כך לא מוכיח בזמן האחרון הבנה גדולה מדי בכלכלה חברתית) והממונה על ההגבלים העסקיים ויאמרו שבשוק הספרים מתנהלת תחרות בריאה. אה, הם כבר אמרו את זה.

אז מה עם החוק?

אין ספק שאין בו את המרכיבים החשובים שהיו צריכים להיות בו, ועיקרם:

1. חנות או רשת שחפצה לערוף מבצע, שתתכבד ותעשה זאת על חשבונה שלה, ולא על על חשבון המו”ל. גם מהיום הראשון שהספר יוצא לאור.

2. פירוק הבעלויות הצולבות (ברשת אחת) ואיסור על הסכמי העדפה להוצאות ספרים מסוימות (ברשת השניה).

3. החלת החוק המחייב לשלם בתאריך הוצאת החשבונית גם על שוק הספרים.

אבל גם ללא המרכיבים הללו, לפחות יש בחוק איסור על העדפה בתצוגת ספרים להוצאות מסוימות. ועוד, הודיעה לבנת (ונקווה שתקיים) שתכניס תיקון האוסר על חנויות הספרים לגבות עמלה מעל גובה מסוים. שהרי מה יועיל החוק אם הרשת תגרוף לעצמה 60-70-80% ממחירו של ספר גם בזמן תקופת ההגנה המדוברת?

ועכשיו לא נותר אלא לשבת בסבלנות ולראות אם יעבור החוק, או שמא שוב תהיה ידם הארוכה של לוביסטים, משרד האוצר והממונה על ההגבלים, שיעשה הכל כדי לא לבצע את התפקיד המוצהר שאליו נבחר, על העליונה.

ואולי, בכלל, תהיה זו איריס בראל שתנסה לטרפד את החוק? רמז לכך ניתן למצוא כבר עכשיו בראיון שהעניקה: “זה לא החוק שחשבנו שצריך… אנחנו די חוששים מהחוק הזה”.
וכאשר באותו ראיון עצמו מצהירה בראל כי היא עצמה מימנה לוביסטים להתאחדות המו”לים כדי לקדם את החוק, חייבים לתהות למי היתה נאמנות אותם לוביסטים נתונה, ואיזה סוג של חוק הם ניסו להעביר? על כך, כמובן, אין תשובה בראיון.


רני גרף הוא העורך והמו”ל של הוצאת “גרף”, הוצאת ספרים עצמאית המתמחה בפרסום ספרי נוער, מדע בדיוני ופנטסיה וספרים טובים מכל סוגה שהיא. ההוצאה הוקמה בשנת 2004 ועד כה פרסמה למעלה מארבעים ספרים, רבים מהם שהו שבועות ארוכים ברשימות רבי המכר. גרף כתב על הפגמים בחוק הספרים בגליון אפריל 2012


הפרקים הקודמים של פולמוס צומטסקי בחדר 404:

לספר הבא אזדקק לכסף, הרבה כסף // רינה ארטשטיין
חוק הספרים המחורר יפגע במו”לים ובסופרים // רני גרף
סופרים, תבעטו בצומטסקי ובמו”לים // יהונתן קלינגר
ספר אינו בגד // ענת קרמנר וינשטיין
ביקור ב”דוקטור ספר” // יהונתן זילבר
מבחר תרגומי מכונה מספרות המופת בעולם, חינם אין כסף // אלכס אפשטיין
על מה אני מדברת כשאני מדברת על קריאה // ציפי גוריון
ל’,צ’עכש3 9מ65ףרךק // חגי גילר
בשבוע הספר הקרוב לא אקנה ספרים באיקאה // אלכס אפשטיין
חורחה לואיס בורחס ודניאל סטיל: סיפור אהבה דיגיטלי // אלכס אפשטיין
מהמודעה של צומת ספרים ואיקאה לתחשיבים הכספיים של הקמת הוצאת עם עובד // אורן פרסיקו
כולם מדברים על צומטסקי, אף אחד לא מדבר על אמזפל // שחר מ”תודעה כוזבת”
שבוע הספר: איריס בראל ואבי שומר חותמים על ספרם “4 ב-100″, עכשיו בדוכני צומטסקי
שבוע הספר והביסלי, סיכום בתמונות // עידו קינן

איור פלסטלינה: טופי סטולר.

תגובות

תגובות

Powered by Facebook Comments

תגובות

24 תגובות לפוסט “מעשה צומטסקי (ש”ע): הזמנת אלפי ספרים למבצע 3 ב-96 והחלפת המבצע ל-4 ב-100 תוך דפיקת המו”לים והסופרים | פולמוס צומטסקי”

  1. מארק on 1 ביולי, 2012 23:12

    אני איבדתי סופית את האמון שלי ברשות להגבלים עסקיים (אחרי שאיבדתי את האמון קודם בערך ב-40 רשויות ממשלתיות אחרות) כששמעתי על הפעולות שהם עשו בענף הרכב בהרצאה הזו:

    http://www.themarker.com/markets/1.1724325

    לא קשור ישירות לספרים (ואולי זה סתם פרסום בזוי מצידי) אבל לדעתי מלמד על ההתנהלות הכללית של הרשות הזו, שלא מבינה את המנדט שלה או שסתם לא רוצה להשתמש בו.

  2. גלית on 1 ביולי, 2012 23:59

    כמה שאלות:
    1. המפיצים הונו אתכם וגרמו לכם הפסדים? למה לא תתבעו אותם? בשביל זה לא צריך חוק
    2. נניח שכל הספרים היו נמכרים במחיר מלא. כמה ספרים הייתם מוכרים לעומת מה שאתם מוכרים עכשיו? בכמה הרווח שלכם היה עולה?
    3. אם מחירי השוק כל כך נמוכים, למה למשל אתם מדפיסים על נייר יקר (וכבד) במקום על נייר דק וזול כמו במקומות אחרים בעולם?
    4. למה אתם לא מוכרים ספרים ישירות בפורמט דיגיטלי? זה לא אמור לחסוך לכם את רוב העלויות?
    5. המפיצים כנראה מרוויחים המון כסף. וגם נשארים להם מיליונים לפרסום, כמו שאתה אומר. מצד שני, ההוצאות מפסידות. אז ברור שצריך להסדיר את היחס בין המפיצים להוצאות באופן הוגן יותר. אבל למה אתם חושבים שספר צריך לעלות לקורא פי ארבעה(!) ויותר ממה שהוא עולה היום?

  3. משתמש אנונימי (לא מזוהה) on 2 ביולי, 2012 00:32

    זה נשמע כמו “או יויוי אני כבר לא יכול למכור לציבור ספרים של סופריים דמיקולו ב120 שקל לספר.”

    יאללה. הרמה של רוב הסופרים בארץ לא מצדיקה אפילו 5 במאה, ולך ללא היה אכפת אילו לא היית מרגיש את זה בכיס שלך צבוע שכמוך.

  4. ש on 2 ביולי, 2012 00:44

    תשנו את צורת העבודה בין המו”לים לרשתות.
    זה לא יתכן המצב המתואר, ואני לא חושב שהוא קיים בשום שוק אחר.
    יש הזמנה לכמות מסויימת של סחורה, המחיר ידוע מראש, וזה כלל לא צריך להיות תלוי במחיר שהרשת מוכרת לצרכן הסופי (בטח שלא מחושב לאחור).
    עזבו את הכנסת וחוקים מטומטמים.
    תתאגדו כל המו”לים ועשו מו”מ על כללי מסחר חדשים והוגנים.
    אם הם לא שמים עליכם כי יש להם מו”לים בבעלותם, תקימו רשת הפצה משותפת למו”לים הבלתי תלויים.
    האינטרנט זה מקום טוב להתחיל בו.
    בהצלחה.

  5. זיו on 2 ביולי, 2012 07:14

    ש2: אני לא בטוח מה המצב בארץ, אבל בארה”ב למשל, התאגדות כמו שאתה מתאר היא לא חוקית – זו יצירת קרטל.

    זה בדיוק מה שקרה בזמן האחרון, כשהמו”לים הגדולים ניסו להיאבק באמאזון על תמחור ספרים דיגיטליים. אמאזון היא אימפריה בעולם מכירת הספרים, אם לא מונופול ממש; אמאזון עבדה קשה כדי להזיז את התמחור של ספרים דיגיטליים ל-10$, גם אם הם הפסידו מזה קצת – מה שבסופו של דבר לוחץ על המו”לים לתמחר באיזור אם הם רוצים למכור. המו”לים אכן התעקשו על חוזים חדשים, שנותנים למו”לים יכולת לשלוט על המחיר הסופי של המוצר, ולא לאפשר הנחות בלי אישור (והיו מוכנים לספוג הפסדים; בהסכם החדש, הם מקבלים פחות כסף).

    אז ה-Department of Justice הגיש תביעה נגדם, על התארגנות בקרטל. עוד כאן: http://accrispin.blogspot.co.il/2012/04/dojs-ebook-price-fixing-lawsuit-against.html

    אקיצר, ברגע שאתה נמצא מול מונופול, אתה די נדפק.

  6. אוזניון on 2 ביולי, 2012 09:13

    כל המלחמות האלו הם כמו קרבות הדינוזאורים שניה לפני שהאסטרואיד חיסל אותם. ההבדל הוא שהמו”לים רואים את האסטרואיד מגיע וחושבים שהם יוכלו לעצור אותו.
    אם המו”לים רוצים לשבור את המונופולים שיציעו לנו תחליפים דיגיטליים במחרים נורמלים בהפצה ישירה.
    אם יחזרו למכור כל ספר ב-100 שקל פשוט נלך לסיפריה או נוריד עותקים פיראטיים.

  7. רמי on 2 ביולי, 2012 09:43

    ל’ש’: למו”לים אסור להתאגד – זה הופך אותם לקרטל, ונגד זה הרשות להגבלים עסקיים דווקא נלחמת במרץ רב.

  8. כדרלעומר on 2 ביולי, 2012 11:20

    רני, יכול להיות שאני מפספס משהו גדול כאן, אבל אין הזמנה כתובה? אין חוזה?

  9. רני on 2 ביולי, 2012 11:31

    אתה לא מפספס כלום. הרשתות שולחות הזמנות למספר עותקים שהן מזמינות. הן אומרות מה יהיה המבצע. ואז משנות ברגע האחרון. וכן: אפשר לתבוע. יש אפילו סיכוי לא רע לניצחון משפטי. אבל תהליך משפטי לוקח הרבה מאד זמן (שנים) ובזמן הזה הרשת תסרב לעבוד איתי. הרשתות שולטות על קרוב ל 80% משוק הספרים בארץ. זה אומר שאולי בסופו של תהליך אמצא את עצמי בצד המנצח, אבל בדרך אצטרך לסגור את ההוצאה כי לא יהיו מכירות. וזה בדיוקהמצב שנובע מהדואופסון שקיים בארץ בשוק הספרים. לו היה הממונה על ההגבלים העסקיים אוכף את חוקי המונופול הקיימים, לא היה צורך בחקיקה מיוחדת. אבל הוא אינו עושה זאת ואף מתנגד נחרצות לחוק שיחייב אותו לפעול. במצב כזה אין ברירה אלא להעביר חוק, שגם אם הוא פגום וחסר, הוא עדיין הכרחי.

  10. יוחאי on 2 ביולי, 2012 15:33

    רני,

    למה עוד לא התאגדתם (מו”לים) ופתחתם חנות אינטרנטית עצמאית ?

  11. רני on 2 ביולי, 2012 17:12

    יוחאי: הוצאת גרף, שאני עומד בראשה, עושה בדיוק את זה. בחודשים הקרובים אחד הפרוייקטים שלו הוא פתיחתה של חנות אינטרנטית שתתבסס על האתר שלנו. כרגע אנו בהליכי הקמה: סליקה, לוגיסטיקה ועוד. החנות תציע גם ספרי נייר וגם ספרים אלקטרוניים, ואפילו ספרים במכירה מוקדמת בהנחה משמעותית למי שירכוש קודם שהספר יוצא. אם יהיו מו”לים אחרים שירצו להצטרף אלינו, הם מוזמנים. אבל לאגד כמה מו”לים ולגרום להם להסכים על משהו זו קריעת ים סוף. אז אנו עושים את שלנו.

  12. סוחרת עם בסטה on 2 ביולי, 2012 18:34

    רני, משהו לגמרי לא מסתדר לי בהתנהלות שלך מול דואפול המפיצים לכאורה. זה נכון בייחוד אם אתה מחזיק סחורה (פיזית או זכויות) נחשקת על ידם. זה נראה כאילו הם עושים לך טובה, כאילו אתה שכיר שלהם או יש להם איזה אחיזה חזקה במקום רגיש.

    א. למה המחיר לא קבוע? אין דבר כזה הזמנה ללא האלמנטים האלה בצורה כזו או אחרת:
    – מחיר
    – זמן אספקה
    – תנאי תשלום
    – פיצוי באם משהו לא מתקיים, למשל ביטול \ שינוי

    ברגע שיש חוזה כזה ללא התניות ואתה עמדת בו והוא מופר אתה במצב חזק מאד. לא סביר שהמזמינים ירצו לקבל פס”ד נגדם, ביחוד אם מישהו :) דואג לכך שכל צעד ודיון יפורסמו.

    ב. לא ברור איך אתה נכנס להשקעה של מאות אלפי שקלים ללא הסכם \ הזמנה כנ”ל כאשר אתה לוקח על עצמך סיכון אדיר ולא מקובל במסחר, ובייחוד ברמת ROI שאתה מתאר כאן.

    ג. לא ברורה הבעיה לארגן אסופת מו”לים כמוך – מן הסתם אתה יודע מי הם או לפחות עשרת אלה שמחזיקים 80% מהשוק (ואם לא יש פייסבוק להתארגנות). ארגן איגוד ו\או פלטפורמת רשת להפצה משותפת (ואם הדואופסון לכאורה יעשה מהומה על הקרטל לכאורה… תרוויח בחינם יח”צ ששוים M ש”ח שלדבריך מאד חסרים לך).

    ד. הכיוון האלקטרוני נכון מאד – מתאבן של פרק או שיר להורדה ברשת, דף פייסבוק של הספר \ מחבר, ראיון מקודם ביוטיוב עם המחבר, מילים נכונות באדוורדס, מכירה של קובץ (למשל עם שם הקונה מוטמע חזק בסימן מים שקפקף) או ספר פיזי שמודפס ע”פ הזמנה ומגיע למחרת עם שליח. אתה יכול לשקול פירסום מונה לכל רכישה באתר, פשוט כדי להמחיש למפיצים מה הם מפסידים כאשר הם לא עובדים איתך.

    אמאזון מפיקה ספרים כיום, והמו”לים המסורתיים לא ממש אוהבים את זה.

    אם אתה מחזיק זכויות בלעדיות על תכנים, נוקט פעילות קד”מ ברשת ויוצר ביקוש, ייתכן שזה יביא לכך שאתה זה שאומר למפיצים בכמה אתה מוכן למכור להם (והתמחור שלהם זו בעיה שלהם, לא שלך).

    (הסתייגות – הכותבת אינה משפטנית ואין לראות בדברים עצה כלהיא !)

  13. שושי on 2 ביולי, 2012 20:57

    יש כבר רשימת תפוצה?

  14. רני on 3 ביולי, 2012 01:42

    סוחרת עם בסטה (שם נפלא, אגב):זה לא כל כך פשוט, הלוואי והיה. רק אעיר שהיה הסכם, שנשלח במייל עם רוב התנאים שפורטו בשאלה שלך. ועל סמך אותה הזמנה (שניתן לראות בה הסכם, גם על סמך התנהלויות קודמות, וזה תופס משפטית) הושקעה ההשקעה. לא רק על ידי, אגב, גם על ידי מו”לים אחרים. השינוי בהסכם היה חד צדדי ולאחר שההזמנה כבר סופקה. ונכון, ניתן לתבוע, אבל ראי תשובתי מלמעלה מדוע זה יהיה ניצחון מר מאד. מה שכן, זו היתה עליית מדרגה. עד לאותו רגע, מעולם לא היה דבר כזה שבו הבטחה או הסכמה הופרה בבוטות כה גדולה ובדיעבד. ולהבא כשסטימצקי יעשו הזמנה אני אחשוב טוב טוב אם לספק להם אותה או רק את חלקה או בכלל. כך גם מו”לים אחרים, אני מניח. יתכן מאד כשסטימצקי תהיה זקוקה בעתיד לכמות עותקים גדולה (נגיד: חגים, שבוע הספר, או סתם לצורך חידושי מלאי כאלה ואחרים) לא בטוח שהיא תקבל מה שהיא צריכה.

    שושי: רשימת תפוצה למה? כרגע הכל בשלבי הקמה. כשהעסק יגרום עור וגידים, וזה יקח מספר חודשים – אנו רוצים לעשות את זה כמו שצריך – יהיו כמה רשימות תפוצה.

  15. לומי on 3 ביולי, 2012 09:01

    חתיכת אידיוט בכיין. זה מה שאתה.

    אם אתה לא אוהב את המחיר שמציעות לך חנויות הספרים עבור הספרים שאתה מוציא לאור אל תמכור להן. תמכור ישר לקוראים. תפיץ ebookים. תפרוש ותעבור לעסק רווחי יותר. אל תבכה לי כמו כלבה קטנה.

    אני רוצה להיות גנן, אבל להרוויח 35000 בחודש. למה לא נותנים לי? אולי שהממשלה תחוקק את החוק להגנת הגננים ואנשי תעשיית הגינות בשבילי?

    אם זה כמה שאנשים מוכנים לשלם כנראה שזה כמה שהמוצר שלכם שווה. אני לא אקנה ספרים במאה שקל לספר. תתמודד עם זה. יעבור החוק או לא, לא אקנה במחירים כאלה.

    “למה ספרים עולים כסף?”
    נעל שכמוך. ספרים עולים כסף מאותה סיבה שכל דבר עולה כסף. כי יש מי שמוכן לשלם. אין להם ערך אינטרינזי. הערך שלהם נקבע לפי מה החליפין שאנשים מוכנים תמורתם. אתה יכול גם לחוקק חוק שכל ספר יעלה טריליון שקל. עדיין לא יקנו אותם.

    אה, ולמה עוד אתה אידיוט?
    כי זה שיש מבצעים באותו זמן לא מראה על תיאום. ברגע שרשת אחת שומעת על מבצע אצל השניה, היא יוצאת במבצע מיד.

  16. רני on 3 ביולי, 2012 14:47

    לומי: מי משלם את המשכורת שלך?

  17. תומר on 3 ביולי, 2012 16:55

    התגובה של לומי היא לא סבירה בעליל וראוי שתימחק. קללות הן לא צורת ביטוי ראויה לדיון.

  18. רני on 3 ביולי, 2012 17:37

    אני דווקא הייתי מעדיף שהתגובה הזו תישאר. היא מעידה לא רק על מי שכתב אותה, אלא גם על תרבות דיון מסוימת שקשורה לעמדות שלא נראות לאנשים מסוימים. גם סוג של עדות לתקופה בה אנו חיים. אני נגד צינזור היסטוריה באופן גורף.

  19. לומי on 4 ביולי, 2012 00:01

    רני: אני סטודנט אומלל ואיש אינו משלם לי משכורת. הלוואי שהייתי טוקבקיסט בתשלום. אומרים שזה משתלם. אני מוכן לפגוש אותך פנים אל פנים (כדי שתראה שאני אדם אמיתי ולא צוות כותבים מטעם “צומטסקי”) וכן להצגי בפניך תדפיסים של חשבון הבנק שלי כדי שתראה שלא נכנסת לשם אגורה. אני אפילו אכנס לאתר הבנק בפניך כדי שתראה שאלה לא תדפיסים שזייפתי. ואז אתה תחזור בך מההאשמה המגוכחת הזאת ותודה שאתה סתם מדבר שטויות? עשינו עסק?

    תומר: קללות זה אולי לא לגיטימי, אבל גם הפרעה לשוק החופשי כי אתה רוצה שישלמו לך יותר על עבודה שלא שווה כלום זה לא לגיטימי. אתם התחלתם. ברגע שתפסיקו לבכות ולהציק לי, לא תהיה לי סיבה לקלל. חוץ מזה, “אידיוט” זו לא הקללה הכי נוראה ביקום, כן? אל תיקח קשה.

    רני(2): אוקיי. וחוץ מתרבות הדיון ועדויות למכביר, יש לך משהו להגיד על התוכן ולא על הסגנון והתקופה ותרבות הדיון? או שאתה מודה שאתה סתם בכיין שמנסה להרוס את כל המשמעות שאנשים נתנו לכסף ולמחיר במשך אלפי שנים?

    (הערה: אולי אתה לא אידיוט, אלא נוכל. כך או כך, מבצעים באותו זמן אינם מוכיחים תיאום. אתה אדיוט אם אתה באמת מאמין שכן, ואתה נוכל אם אתה יודע שלא, אבל טוען את זה בכל-זאת.)

  20. רני on 4 ביולי, 2012 01:03

    לומי יקירי: קשה מאד להגיב לעניין כשהסגנון מערפל את הדברים (החשובים?) שאתה רוצה לומר. קשה לי להבין מדוע אתה לא יכול להתדיין כמו כל בן אדם נורמלי וחייב לגדף את כל מי שלא מסכים איתך. ואגב: אנשים שלא מסכימים איתך הם לא אידיוטים או נוכלים, הם פשוט אנשים שיש להם דעה אחרת משלך. ככה זה בדמוקרטיה.

    עכשיו: אם תחזור על הטענות שלך באופן ברור, חסר גידופים (חמורים או לא, זה ממש לא משנה) אולי גם תקבל תשובה לעניין (במידה והתשובה הזו כבר לא נענתה במהלך הפוסט או התגובות לפוסט. אני מניח שקראת הכל לפני שהגבת, נכון?

  21. לומי on 4 ביולי, 2012 01:35

    רני יקירי: אם אתה חסר יכולת להבין את התוכן של טקסט פשוט וקצר בעברית, ודאי שאין זו אשמתי, אלא אשמתך (ואולי אשמת הוריך ומוריך). הבן נא, במחלוקת על “הסרט הטוב בכל הזמנים” מי שחולק עלי איננו אידיוט ואיננו נוכל. הוא פשוט אדם בעל דעה שונה. לעומת זאת, במחלוקת על “האם עכשיו יום או לילה” (במדינת ישראל, נא לא להתחכם) מי שחולק עלי (אני טוען שלילה) הוא אכן אידיוט או נוכל. ככה זה גם בדמוקרטיה וגם לא בדמוקרטיה. פשוט ככה זה.
    (הנה, הדמוקרטיה לא קשורה לעניין וסתם זרקת אותה. אולי כדי להישמע חכם. אולי כדי לשחק עך ערך שאתה מניח שרוב הגולשים מזדהים עימו. אבל אין שום קשר. זו אמירה אידיוטית או דמגוגית, אבל בטח שלא עניינית.)

    אולי אני יכול להדּיין כמו “כמו כל בן אדם נורמלי” ואולי לא. אם כן, אולי לא עשיתי זאת כי לא חשבתי שמי שמנסה להפעיל את כל המדינה, לשנות סדרי עולם, לחוקק חוקים, כדי למנוע מאנשים לשלם כמה שהם רוצים עבור מוצר שבמקרה הוא מוכר ראוי לכך. כמו שאינני חושב שיצרן גבינות, אריזות נייר, שבבי מחשב, או נעליים שדורש מהמדינה להטיל מכס כי כואב לו שתחרות מבחוץ מאפשרת לצרכנים לקבל מוצר זול יותר (וטוב יותר).
    אם לא, אולי זה מסיבה דומה לכך שאתה חסר את היכולת להבין טקסט קצר מאוד בעברית. קצר הרבה מהפוסט הארוך והמתבכיין שלך. (אם חנויות הספרים באמת הפרו חוזה איתך, יש לך סיבה להתבכיין, אני מודה. אבל זו עדיין לא סיבה למנוע מאיתנו – הקוראים – להיכנס לחוזים עם חנויות הספרים באופן חופשי.)

    לא ברור מאיפה הבאת את הטענה השקרית שאני חייב לגדף כל מי שלא מסכים איתי. בינתיים גידפתי רק אותך; אפילו לא את תומר האומלל (עד רגע זה, במקרה שתטען ש”אומלל” זה גידוף…:)). ומי אמר שאני חייב? אולי אני בוחר לעשות זאת?

    עכשיו: כמובן שלא קראתי את כל הפוסט, ובטח שלא את כל התגובות. “TLDR” אפילו לא מתחיל לתאר את העינוי הנוראי שיש פה. אילו הייתה זו דרמת בית משפט אמריקאית הייתי טוען שמדובר ב-cruel and unusual punishment…

    קודם ואחר-כך: מתגובתך אני נוטה להבין שאתה בעצם נסוג מדבריך הקודמים בהם נרמז (כה בעדינות ובתחכום כה רב) שאני מגיב בתשלום, אבל עדיין כדאי שתגיד זאת מפורשות. או שמא כל החפירה על דעות שונות ודמוקרטיה תקפה רק לאלה שמסכימים איתך, ואלה שלא ודאי מקבלים משכורת מגורמים עלומים? :)

  22. רני on 4 ביולי, 2012 16:02

    לומי מחמל נפשי, האור של חיי: נראה לי שלך יש בעיה בהבנת טקסטים בעברית. לו היית קורא לפני שאתה מגיב היית מגלה שגם אני חושב ש 100 ש”ח לספר זה יקר מדי. היית גם מגלה – לו היית טורח לקרוא לפני שאתה קורא לאחרים אדיוטים ונעליים (מה עשו לך הנעליים, אגב?) את כל הפוסט ואולי אף את הפוסט הקודם שיש אליו הפנייה ישירה, שאני אפילו סבור שהחוק מיותר וכי יש כבר חוק אחר שהכנסת שלנו חוקקה (לרוחך או שלא לרוחך) שאמור לפתור את הבעיה, אלא שמי שממונה על אכיפת החוק אינו פועל. היית מגלה עוד, אם היית טורח לקרוא (סטודנט למה אתה? באיזה מוסד אקדמי לא מחייבים את הסטודנטים לקרוא בעיון?) שגם אני חושב שחקיקה ספציפית לענף מסוים היא מיותרת אם אוכפים את החוקים הקיימים. אבל אתה לא טרחת לקרוא והעדפת לגדף את כל העולם ואשתו. אז שיהיה לך לבריאות. אני לא מתכוון להמשיך ולהגיב לחמורים שקופצים בראש. עכשיו בטח תרגיש צורך להגיב שוב ולהשאיר את המילה האחרונה. שיהיו לך חיים טובים בעולם הזה שאתה בונה רק לעצמך. ורק כדי שלא יהיה לך משעמם, הנה עוד חומר קריאה קל במיוחד שאולי תמצא מעניין במיוחד, אם תטרח לקרוא עד הסוף – כמובן:
    http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%98%D7%A8%D7%95%D7%9C_(%D7%90%D7%99%D7%A0%D7%98%D7%A8%D7%A0%D7%98)

  23. לומי on 4 ביולי, 2012 21:03

    אז רני, תגיד, מי משלם לך על השטויות שאתה כותב אינטרנט? איזו עמותה מעבירה לך כסף על זה?

    לא אקרא לך חמור ולא טרול. אתה פרעוש קטן ואומלל. זה הכל. ואתה עוד בוכה על גידופים…

  24. אורן on 5 ביולי, 2012 12:31

    חבר’ה – ברוכים הבאים לשוק החופשי
    ספרים זה לא מוצר יוקרה, גם אם הם ממש ממש טובים. מבחינתי, שיפשטו רגל כל מי שהוא לא ממש ממש טוב.
    תמיד היו הוצאות שמכרו כמויות מזעריות של עותקים ושרדו בזכות קהל שאהב את היצירות. אז אם אתם חושבים שהספרים שלכם יותר טובים משל אחרים – קצת אומץ ואל תלכו על המבצע.
    בנוסף לכך, תראה כל יוצר ממוצע שהיום יצירותיו נמכרות במליונים, ותראה שהרבה מהם בימי חייהם לא חיו בוילות… ובכל זאת ההיסטוריה מוכיחה שלא נחסכו מאיתנו יצירותיהם המופלאות, אז מזה אני לא מפחד.

    בכלכלה יש למצב הנוכחי בשוק הספרים שם פשוט – perfect competition. (שווה לעיין במאמרים בנושא) וזה המצב האידאלי לצרכן! (ואולי סיוט ליצרן, אבל מעבר לסימפטיה אנושית, רוב העם ממש לא בצד שלך של המתרס ולא מעניין אותו כמה כסף אתה עושה)
    אני לא מבין למה אתה קורא לממונה על ההגבלים לעזרה. מלחמת מחירים זה הארץ המובטחת של הממונה על ההגבלים. זה סימן שאין קרטל. רגולציה הפוכה, שבה מחייבים מחירים להישאר גבוהים – זה בדיוק ההפך הגמור של כל מה שמשלמים לו עליו, אז אני לא חושב שתמצא אצלו אוזן קשבת (ובצדק).
    אגב, אני לא סבור ששינוי הסכמים שנעשו איתך זה בסדר, אבל זה באמת לא קשור לנושא הכללי – שינוי הסכמים זה לא חוקי. תתבע אותם אם דפקו אותך וגרמו לך להפסדים.

    מאחל לכולנו ש”תמלא הארץ דעת” ושהשכלה וקריאה טובה ישארו נחלת הכלל ולא של המעמד העליון. מעמד הביניים הוא היחיד שקונה ספרים בכמויות – המעמד התחתון אין לא כסף גם ל4 ב100… וההבדל בין ספר ב25 לספר ב89 הוא הרבה יותר אנשים משכילים, רחבי אופקים, ואולי לפחות בנושא אחד קצת פחות מחאה חברתית.

פרסום תגובה