אובמה וקלינטון שלחו את אנשי הניו מדיה שלהם לביקור בישראל: “לא יודעים מה רצוי, לא יודעים מה אפשרי”
שני האירועים שהייתי בהם היום – עם יועצי הטכנולוגיה והניו מדיה של הבית הלבן ושל מחלקת המדינה – צבטו בי בכמה רבדים.
באירוע אחד, אלק רוס, יועץ ניו המדיה של מזכירת המדינה הילרי קלינטון, הילל ושיבח את החזית הטכנולוגית הישראלית, חזר על כל המנטרות הנדושות של המדינה שבה יש הכי הרבה חברות טכנולוגיה, המדינה שבה (לדבריו) האנשים נמצאים בתוך הרשתות החברתיות 11 שעות בחודש, שזה הנתון הגבוה בעולם, המדינה שממנה יוצאים רעיונות טכנולוגיים פורצי דרך וכולי וכולי.
באירוע שני, שאליו נסעתי בלחץ לוחות זמנים, המחיש המנהל הדיגיטלי של הבית הלבן, מייקון פיליפס, כמה אין שום משמעות ל”חזית הטכנולוגית” הישראלית המשובחת שלנו, כשהדבר מגיע לחשיבה פורצת דרך של הממשלה הישראלית (ולצורך כך אני מתכוונת לכל משרדי הממשלה, למעט אולי התחום שעליו ממונה השר מיקי איתן).
מן הקצת שהציג פיליפס בפני אולם מלא סטודנטים במרכז הבינתחומי אפשר היה להבין כמה מעט מקבלים אזרחי ישראל מן הממשלה שלהם בנוגע לשירותים מקוונים, פתיחות דיגיטלית, חופש המידע ונגישות לחומרים ממשלתיים.
הנה דוגמה פעוטה: בבית הלבן הקפידו מאז ומעולם על Visitor Logs, רישום מדוקדק של כל היוצא וכל הנכנס מן המקום ממנו מנוהל העולם. זהו עקרון בסיסי שם – העם זכאי לדעת בדיוק מי בא לעבוד עם הנשיא, כמה פעמים הוא נכנס בחודש, בשנה ובכלל. אולי זה איזה לוביסט? איש עסקים? עורך דין? הרי אף אחד מהם לא בא לבקר את אובמה כי אובמה נחמד. הם באים אליו כי הוא הנשיא וכי הוא עובד שם עבור האמריקאים.
פיליפס סיפר על הפיצ’ר שם הוסיפו לאתר הבית הלבן המאפשר לבצע חיפוש לפי שם ב-Visitor Logs. בלינק הזה אפשר לערוך חיפוש שמי, נתניהו (לדוגמא) ולראות את הביקורים של נתניהו בבית הלבן ומי מאנשיו ביקר גם הוא. פשוט, לא? אפשר גם לצייץ או לפייסבק את המידע.
ובינתיים אצלנו (סתם דוגמה מקרית מן הימים האחרונים): פניתי אתמול, בפעם השניה, לרשם המפלגות כדי לשאול על טפסי הרישום שהוגשו על ידי מפלגת ‘יש עתיד’ של יאיר לפיד. אך מדוע אני – או כל אזרח ישראלי אחר – לא יכולה פשוט ללחוץ על לינק כלשהו באתר רשם המפלגות ולעיין בטפסים שהוגשו? למה צריך לחכות לפרסום המטופש ב”רשומות”, בחתיכות הנייר האלה שלא מעניינות אף אחד במאה ה-21? רשם המפלגות שומר על סודיות השמות של מייסדי מפלגת ‘יש עתיד’ כאילו שרישום מפלגה זה לא אקט ציבורי המבוצע עבור האזרחים.
פיליפס סיפר עוד על אפליקציית ה-Petition with the White House. במקום שאזרחי ארה”ב יתעצבנו לבד, יפיצו עצומו ברשת, באימיילים, באתרים – הבית הלבן בא ואמר להם: “בואו נתעצבן ביחד”. האזרחים מגישים את העצומות דרך האתר של הבית הלבן, ואם זה צובר תאוצה (כלומר, יש מספר מסוים גבוה של חותמים), זה מועלה לטיפול בצנרת. “התחלנו בספטמבר האחרון עם דרישת מינימום של 5000 חתימות כדי שנושא יופנה לטיפול ומהר מאוד, כמות השימוש בפיצ’ר הזה היה כזה עצום שהעלנו את הרף ל-20,000” הוא סיפר היום לעיתונאים.
להוביל בחזית הטכנולוגית זה לא מספיק. צריך מדיניות המוכתבת מלמעלה והבנה אמיתית של שיתוף ופתיחות כדי שהסטארט-אפ ניישן שלנו תגיש את החיבור הזה גם לאזרחים.
כאתנחתא קומית לפני שאעבור למפגש עם אלק רוס, נזכרתי בסטטוס שהעלה מאן דהוא בפייסבוק השבוע. הסטטוס של אותו אדם, שילוב של תמונה וטקסט, נבע ככל הנראה מעוצמות גבוהות של התרגשות לאומית שגאתה בו בימים שבין יום השואה ליום העצמאות. אותו אזרח נלהב צילם יחדיו את ספר התנ”ך ואת הספר הכלכלי-עסקי Start Up Nation, וכתב כיצד העם היהודי שואב כוחו מן האחד ומתגלם בגדולתו בשני (או משהו כזה).
ועל זה כל מה שיש לי לומר הוא: פחחחחחח. באמת?
הדיון הבלתי ממצה (קצר מדי, מבחינתי) עם רוס המחיש עד כמה טכנולוגיה יכולה להיות דבר טוב, אבל מה באמת ערכה אם לא עומדת בבסיסה איזה מדיניות עם יעד? מחלקת המדינה מנהלת פרויקט ענק שנקרא טק-קמפ. הם עוברים ממדינה למדינה ומנסים להקנות לאזרחים מן השורה כלים טכנולוגיים שיצמיחו פרויקטים של מעורבות אזרחית. בנקים עממיים שמעודדים הלוואות לעסקים קטנים, העצמת מיעוטים, חיבור בין אנשים למטרות של מעורבות אזרחית, שילוב אוכלוסיות מודרות בשוק התעסוקה ועוד. קוראים לזה Impact Investment.
בכל מדינה הם הגדירו “תמה”. בישראל, הטק-קמפ שם דגש על העצמת פעילות אזרחית של נשים. הטק-קמפ הבא יערך בהמשך השבוע ברמאללה וגם הוא יעצים פעילות נשים.
ובכל זאת, מאחר שמדובר במחלקת המדינה, חוד החנית של מדיניות החוץ האמריקאית, חשבתי שאולי מאחורי יוזמת הטק-קמפ קיים משהו שהוא קצת יותר מאשר טכנולוגיה למען העצמת אזרחים אשר למען קידום טכנולוגיה אשר למען הסטארט-אפ ניישן שלנו (הבנתם נכון, זה לופ לשוני אינסופי):
ומה עם לתמוך בצמיחה טכנולוגית של ארגונים שמעודדים שיח ודיבור בין תושבי ישראל לתושבי הרשות הפלסטינית?, שאלתי את רוס. אתם בטח יודעים שרוב הישראלים לא פגשו פלסטיני בחייהם ואין כמעט קשר בין הקהיליות, האם אתם כמחלקת המדינה מצפים לתת כלים טכנולוגיים, כלי רשתות חברתיות שיעבדו על בניית גשר בין הקהילות?
רוס ענה בחוסר חשק: “הכי ראוי בשלב הזה הוא שאנחנו נקשיב ולא נצא מתוך הנחות מוצא כלשהן שאנחנו באמת יודעים מה האנשים הולכים לומר לנו. אנחנו לא נכנסים לזה עם איזה שהן תפיסות שמניחות מראש מה הן הצרכים של הצדדים, אלא באנו להקשיב לאנשים עצמם”.
אבל אם האזרחים בישראל לא מכירים את השכנים, הם הרי לא יעלו יוזמות אזרחיות מן הסוג הזה, הם יעדיפו לדבר על נושאים צרכניים, מחירי עגלות או מוצרים. האם אי אפשר לצפות ממחלקת המדינה להיות קצת יותר קובעת אג’נדה? בתור איש מחלקת המדינה, האם אתה לא אמור להיות קצת יותר מאשר אחד שמקשיב לאנשים?
“זה בהחלט קשה לייצר קשרים בין קהיליות. ואני לא מגיע לכאן עם תפיסות מקובעות לגבי מה אפשר לעשות או מה רצוי, אלא נקשיב ונלמד”.
אבל האם כמדיניות של טק-קמפ, האם אתם מחפשים כלל טכנולוגיות שעוסקות בתחום הזה? של גישור?
“זה בסך הכל האירוע השמיני או התשיעי שלנו. המצב הפוליטי של האזור הזה הוא ייחודי לאזור הזה ושונה מן המקומות הקודמים. כשהתחלנו עם הטק-קמפס התמקדנו במשימה של לבנות את היכולות של הארגונים להשתמש בטכנולוגיות כדי לבצע את המשימות שהארגונים מחליטים עליהן”.
בשלב זה נכנס שגריר ארה”ב בישראל, דן שפירו, והצליח לחלץ את רוס מן הלופ הטכנולוגיה למען העצמה למען טכנולוגיה: “יש בטק-קמפ גם ארגונים המעוניינים בנושא הספציפי הזה [קידום קשרים בין קהילות; ט”ש] והם יקבלו את הכלים כדי לטפל בנושא זה. אנחנו לא נכנסו לזה כדי להכתיב נושא מסוים לארגונים, אלא על מנת לבנות יכולות. ברור שאחד הדברים המקשים על ישראלים ופלסטינים לפתור את הפערים, זה הנתק בין הקהיליות. ולכן באופן כללי, אם משא ומתן בין מנהיגים היה נתמך באמצעות קשרים בין אנשים רגילים, זה היה יכול ליצור הזדמנויות חדשות לפתור סכסוך. אולי זה באמת חלק מן האלמנטים של חלק מן הארגונים שמשתתפים היום אבל זו לא הסיבה שאנחנו עורכים את הטק-קמפ”.
האם שמעת את דבריו של ראש השב”כ לשעבר דיסקין בנוגע לאחריות המוטלת על הצד הישראלי בנוגע לאי קידום השלום?
השגריר “אני לא מגיב על זה.”
טל שניידר היא עיתונאית ובלוגרית פוליטית, לשעבר כתבת מעריב בוושינגטון. הפוסט התפרסם במקור בבלוגה, “הפלוג – בלוג פוליטי“
להזמנות חייגוגל: פרסום מחרוזת חיפוש במקום טלפון או כתובת אתר
מודעה עם מספר טלפון או כתובת אתר? פחחח, מי יכול בכלל לזכור מחרוזות כאלה ארוכות. עסקים קטנים משקיעים ב-SEO ושולחים את הלקוחות הפוטנציאליים לחפש אותם בגוגל. השיטה נצפתה בין השאר בפרסומות ברדיו אזורי (“המחבת הבריא”, השגיאה במקור), כרזות (“הקלד בגוגל כנס 50 אורט כפר סבא”) ואפילו בעלון החזרה בתשובה (“יש לך גוגל בבית?”, נשאלה תינוקת-שנשבתה לפני שקיבלה רשימה של שמות אתרים בלי כתובות). אחד מהמפרסמים הללו הוא השרברב ארז גרינברג (43), שעל הטנדר שלו תמצאו את הסלוגן “‘פותר הבעיות’ חפש בגוגל”. אתרו נמצא, כמובן, בראש תוצאות חיפוש הביטוי “פותר הבעיות”. הנה הסיפור ב”כלכליסט” >>
המודעה הבאה, שצילמתי בתחנת רכבת, לוקחת את הסיפור צעד קדימה. רשת מכללות מעוף לא קוראת ללקוחות הפוטנציאליים לגגל “התחייבות לציון 90 בבגרות”: היא מגגלת זאת עבורם, ומציגה במודעה את עמוד התוצאות הראשון.
גם אם נתעלם מתביעת הפרת סימני המסחר שהחברה אולי תחטוף מגוגל, צריך לזכור שכשאתם עושים קמפיין על מחרוזת גוגל, אתם תמיד לוקחים סיכון שמישהו עם כישורי SEO טובים יותר יגנוב לכם את הפוקוס. גולש בשם “צחי ק” כתב באתר “מאמרים”:
לאחר שקראתי מספר מאמרים בעיתון מקומי פתאום תפסה את עיניי פרסומת שקצת הציקה לי והיה כתוב בה כך:
“שימו לב: גוגל עשה את העבודה בשבילכם מבין כל מכוני ההכנה לבגרות רק רשת מכללות *** מתחייבות לציון 90 בבגרות” וצירפו תמונת מסך של מנוע החיפוש גוגל בו הם מופיעים ראשונים בביטוי ” התחייבות לציון 90 בבגרות!” מי שקצת מבין בקידום אתרים יכול להתעצבן בקלות מכיוון שאין כל בעיה לקדם אתר בביטוי כל כך ארוך שאף אחד לא מחפש ובעל ציון רלוונטיות נמוך.. עקב כך לקחתי על עצמי להרים אתר ולקדם אותו באותו הביטוי “התחייבות לציון 90 בבגרות!” לאחר יומיים שבאתר היה באוויר וקישור אחד נכנס (ועוד מחתימה בפורום) האתר הגיע למקום השני ועבר את התוצאה של המכללה אני מתעתד להגיע למקום הראשון בעוד שבוע-שבועיים ולהוכיח למכללה שהיא לא יכולה לפרסם מצג שווא ולשקר על הציבור שמחזיק מגוגל כאילו והיה בורא עולם..
האם אני צודק במאבקי? נראה לי כן.. אם הינכם רוצים לעזור בפרוייקט הנ”ל אשמח אם תכניסו גם אתם קישורים בכל מקום אפשרי תחת הביטוי:
התחייבות לציון 90 בבגרות! ולקשר לכתובת http://bagrot.berale.biz
באתר הנ”ל תוכלו גם לראות את הפרסומת המדוברת.
הפצצת הגוגל הצליחה: bagrot.berale.biz הוא כעת התוצאה הראשונה לחיפוש הזה. צחי ק אינו גולש תמים שרוצה להוכיח את מכללת מעוף: האתר שקידם הוא כעת מגרש חניה לפרסומות למכללות ובתי ספר. הטקסט שלו הוסר מאתר “מאמרים”, אבל את המכה שלו הוא כבר עשה.
מה זה פה?
רוצה להפיק פודקאסט?
המלצת סייברסייבר (מ)
פרנסה
