ההשראה של קמפיין פיבן של שטראוס?

קמפיין הזהות התאגידית “מדהים מה אפשר ליצור מהדברים הפשוטים בחיים” שעשה חנוך פיבן עבור שטראוס כבר חטף מכה אחת כשבית המשפט הורה להסיר ויז’ואל של צלחת חומוס עם פרצוף עשוי ירקות, שהוא סימן מסחרי של רשת “חומוס גבעתיים”.

הנה עוד מכה פוטנציאלית: ליאת ורדי פרסמה תמונה מקמפיין createamovement.ca של ממשלת אלברטה, קנדה לקידום המודעות לבריאות הנוער. מזכיר לכם משהו?

מאיפה באמת הועתקה המודעה של בראסרי הדסון (מעקב)

המודעה של בראסרי הדסון היא העתק של מודעה מסדרת Beef. It’s What’s for Dinner של National Cattlemen’s Beef Association הארה”בי, מגלה הקורא/ת א.ב. תעשיות.

בחלק מהמודעות של איגוד הבשר אפשר לראות את הכיתובים מרחפים בשמיים בכתב יד מעוגל (1, 2), כמו זה שבפרסומת של הדסון. אבל האקדח המעשן הוא בלי ספק הקופיפייסט המהמם של העמדת הבשר ונהר ציר הבקר עם הפטריות השוחות בו:

המודעה של איגוד הבשר:

המודעה של בראסרי הדסון:

עכשיו לחלק האחרון של הפאזל: מי משרד הפרסום של הדסון?

• התגלגלות הפרשה: אחת, שתיים

ארוחה עם נוף (מעקב)

הקוראים מספרים לי ששתי המודעות שמשתמשות באוכל כנוף הן למעשה העתקה של קונספט שהמציא הצלם הבריטי קרל וורנר, ובפרט של התמונה Broccoli Forest:

המודעה של בראסרי הדסון:

המודעה של אחוזת יערות הכרמל:

(תודה לסוניה ברשילון, יהושפן ב, גל חןטל)

קופי-פייסט פרסומי: נוף בשר וברוקולי

שתי מודעות ישראליות שהוויז’ואל שלהן הוא בשר כאדמה וברוקולי כצמחיה.

מודעה של בראסרי הדסון, לא מצויין משרד פרסום:

מודעה של אחוזת יערות הכרמל, משרד פרסום JWT Israel:

לוגואים שהופרדו בלידתם (3)

אוהד קצין מדווח על מייק וזאווסקי מ”מפלצות בע”מ” של פיקסר והלוגו של אתר Alljobs.

טל רוזנברג מלשין על אמות השקעות ורשת החנויות האמריקאית טארגט:

אני חשבתי שהלוגו של “המרכז האקדמי למשפט ולעסקים” דומה ללוגו של RSS. איתן שלו מצא את התאום האבוד האמיתי – The North Face.

נדבי נוקד רואה דמיון בין הלוגו של HOT Gold לזה של יוטיוב. ואני מוסיף: גם HOT דרמה, וביתר שאת.

משחקים בכסף שלכם

אני מאוד מחבב מודעות שיש בהן משחק ויזואלי עם האיורים שעל גבי המטבעות והשטרות. מסתבר שגם מקאן אריקסון.

הנה מודעה שלהם מדהמרקר של היום לכנס “סדר פיננסי חדש” של דהמרקר. המודעה מציגה מטבע של עשרה שקלים שרוח סערה מכופפת את העץ המוטבע עליו, והכיתוב שואל: “האם המשק הישראלי ישרוד את הסערה?”

והנה מודעה שלהם, מאותו גיליון דהמרקר ממש, לבנק לאומי. המודעה מציגה מטבע של שקל שצורתו ריבוע, והכיתוב שואל: “מחפש יציבות לכסף שלך?”

מן הארכיף: אדלר חומסקי ממחזרים

לוגואים שהופרדו בלידתם (2)

בעקבות הפוסט לוגואים שהופרדו בלידתם הגיעו עוד כמה מועמדויות:

משחק המחשב Deus Ex ומרכז הצעירים באר שבע:

(ערן מ. גלבאור, הלשין אמיר)

ויז’ואל סטודיו של מיקרוסופט ובנק טפחות. זה יותר באווירת לוגואים בהשראת סימן האינסוף:

(הלשין: אריה)

תלמה וכל ארגוני הספורט האמריקאיים:

רשת חנויות-הדלק Buy the Way ויוטיוב. דורון פישלר דיווח על זה, אבל אין לנו צילום של לוגו Buy the Way, אז אם מישהו נתקל (יש סניף בכפר סבא), שיצלם וישלח בבקשה.

RSS והחניון מול בניין כלכליסט מעבר לכיכר, מלשין תומר ליכטש. שוב, אם מישהו מזדמן לשם, יצלם וישלח נא.

מכירת ניקסון ומכירת הליכוד

ב-1978 הוציא אלכס אנסקי את הספר “מכירת הליכוד” (הוצאת זמורה, ביתן, מודן). אנסקי היה חבר בצוות התעמולה של הליכוד, וחשף בספר את אחורי הקלעים של הקמפיין שהוביל למהפך 1977. ספר מרתק ומומלץ, אפשר למצוא אותו בחנויות ספרים משומשים ובאינטרנט (ככה אני קניתי אותו, מסוחר ספרים משומשים מקוון).

זהו שער הספר, שעיצב דוד טרטקובר:

צילום של מנהיג הליכוד מנחם בגין מניף את אגודלו בתנועת נצחון, מוטבע על פחית שימורים. המסר פשוט וברור: הליכוד ומנהיגו נמכרו כמוצר צריכה, כמו מלפפונים חמוצים.

עשור לפני כן, ב-1969, פרסם ג’ו מקגיניס ספר בשם “The Selling of the President 1968”, ובתרגום חופשי “מכירת הנשיא 1968” (הוצאת סיימון ושוסטר), שעסק פחות או יותר באותו נושא: אריזה, שיווק ומכירה של מועמד פוליטי כמוצר צריכה, במקרה הזה ריצ’רד ניקסון, שנבחר לראשונה לנשיאות ב-1968, נבחר לכהונה שנייה והתפטר בעקבות פרשת ווטרגייט.

הנה שער הספר, שלפי מה שאני מצליח ללקט באינטרנט, עוצב על ידי לורנס רצקין (Lawrence Ratzkin):

צילום של ריצ’רד ניקסון מוטבע על חפיסת סיגריות. המסר פשוט וברור: המנהיג נמכר כמו מוצר צריכה, אף שהוא מזיק לבריאות.

יש פה הרבה יותר מהשראה: שמו של הספר הישראלי ושערו כאילו הועתקו מהספר האמריקאי בשינויים קלים בלבד.

אנסקי וטרטקובר מכחישים

מצאתי דמיון עז בין העטיפה שעיצבת לספר “מכירת הליכוד” ובין העטיפה של ספר שפורסם עשור לפני כן, “The Selling of the President”, העוסק בקמפיין של ריצ’רד ניקסון. האם ראית את העטיפה של הספר האמריקאי לפני שעיצבת את שלך? האם מדובר בהשראה מודעת?
טרטקובר (באימייל): “אכן הדמיון בין שתי העטיפות ‘עז’, זאת הפעם הראשונה שאני רואה את עטיפת הספר האמריקאית שאני מניח שהיה מקור השראה לספרו של אנסקי.

“הפתרון שהבאתי היה הפתרון הטבעי והמתבקש לשמו של הספר ולקונספט שלו, אני מודה לך על שצרפת את העטיפה האמריקאית שבעיני יותר מוצלחת מקופסת השימורים הישראלית”.

***

תהיתי אם כתבת את הספר שלך בהשראת “The Selling of the President 1968”.
אנסקי (בשיחת טלפון): “לא. אם יש דמיון – יש דמיון, אבל אני באמת כתבתי אותו מיד אחרי הבחירות”.

ולא בהשראת הספר האמריקאי? כי גם השם וגם העטיפה דומים.
“לא, אין לזה.. ‘מכירת הליכוד’ זה שם שבדיוק בחרנו ממש לפני הסוף, כי אז השתמשו גם בתקשורת במילים ‘למכור את המפלגה, למכור את המועמד'”.

זו היתה הפעם הראשונה..
“”…שהשתמשו במילה ‘למכור’, ‘למכור’ בשפה העברית. ובאופן טבעי לקחנו את זה מן הפרסומים בעיתונים והדבקנו את זה לשם של הספר. ואחר כך זה היה מתוך דברים […] שהיו בישיבות”.

גם דניאל בן סימון אובמה

“כל האתרים הפוליטיים דומים זה לזה בכל מקרה, ושכולם לנצח יכללו הרבה כחול, אלא אם הם של תנועה ירוקה, שאז הם יהיו ירוקים”, כתבה כאן דורה קישינבסקי בעקבות הפרסומים על אתרי ברק אובמה שחברת KCS בנתה לפוליטיקאים ישראלים.

וצדקה: גם האתר החדש של דניאל בן סימון, המתמודד במפלגת העבודה, נראה אותו דבר. והוא בכלל נבנה על ידי חברה אחרת, GambaSoft Solutions.

(ובהיתןך גילו שאין לו עקרונות).

עוד אתר דמוי אובמה מבית KCS

אתמול דווח פה מהלשנה של גל חן (ולפני כן, נודע לי מאוחר יותר, בבלוג joint.co.il) על האתר המחודש של בנימין נתניהו, שחברת KCS בנתה בהעתקה מהעיצוב של האתר של ברק אובמה. דה מרקר וּוויינט דיווחו גם הם, עם קרדיט, ו-nrg (שבמסגרת התפרקותו המתמשכת נפרד אתמול מראש דסק החדשות שלו, אורי גליקמן) העתיק בלי קרדיט.

דוברו של נתניהו, יוסי לוי, אמר לדה מרקר ולוויינט כי “ההשוואה בין שני האתרים מחמיאה” (למרות שלא היתה פה השוואה בין האתרים אלא תפיסת הליכוד על חם בהעתקה), “הקו המנחה בקמפיין של הליכוד הוא פתיחות ושקיפות כלפי הציבור תוך שיתופו המקסימלי בהליך הבחירות” (למרות שהשקיפות והפתיחות הם תעמולת בחירות שבכלל לא קשורה לשאלה).

בדה מרקר ציטטו גם גורמים לא מזוהים בליכוד שאמרו כי “כמו בכל תחום, גם כאן מי שבנה את האתר למד מקמפיינים שונים ברחבי העולם”. מגיב אנונימי מעדכן ש-KCS למדה גם שהיא יכולה למכור את אותו קופיפייסט ליותר מפוליטיקאי אחד, ויישמה זאת כשמכרה אתר אובמה לרוביק דנילוביץ’, המועמד שניצח בבחירות לראשות עיריית באר שבע.

דורון פישלר מנענע מזכיר שרותם ריעני, שרץ לראשות תל מונד, העתיק בצורה בוטה את הלוגו של אובמה, את סיסמת השינוי שלו ואפילו את המבט. מזל שלא צבע את הפנים במשחת נעליים חומה.

← לדף הקודםלדף הבא →