מרקל ויועץ המדיה החברתית של אובמה נגד האלגוריתם של פייסבוק » האחראי על האינטרנט
קנצלרית גרמניה, אנגלה מרקל, קוראת לחברות אינטרנט להגביר את השקיפות ולשתף את הציבור בדרך שבה האלגוריתמים שלהם עובדים ובוחרים איזה מידע להציג לגולשים. בכנס תקשורת שמתקיים במינכן אמרה מרקל: “האלגוריתמים חייבים להיעשות ציבוריים, כך שאדם שהוא אזרח מתעניין יוכל לענות על שאלות כמו ‘מה משפיע על ההתנהגות שלי באינטרנט, ועל זו של אחרים?’. אלגוריתמים, כאשר אינם שקופים, יכולים להוביל לעיוות התפיסה שלנו, לכווץ את מרחב המידע שלנו”. היא לא נקבה בשמות של חברות, אבל אמרה כי “פלטפורמות האינטרנט הגדולות, באמצעות האלגוריתמים שלהן, הפכו לקוף המחט שדרכו תקשורת מגוונת חייבת לעבור”.
דובר מטעם מפלגתה של מרגל, המפלגה הנוצרית-הדמוקרטית, אמר לאתר שפיגל שהוא לא חושב שמרקל התכוונה שחברות כמו גוגל ופייסבוק יחשפו את האלגוריתמים שלהן, שהם סודות מסחריים, “אבל אנחנו צריכים יותר מידע מהשחקנים הללו לגבי איך האלגוריתמים שלהם עובדים באופן כללי”.
הגרדיאן מדווח שקבוצת עבודה חוצת-מפלגות בגרמניה מרכזת המלצות להגברת הפתיחות של פלטפורמות אינטרנטיות, ובהן ההמלצה להציג למשתמשים פרטים על הדרך שבה האלגוריתמים של הפלטפורמות אוספים, בוחרים, מעריכים ומציגים מידע. הקבוצה תשלח את ההמלצות למפקח הדיגיטלי של האיחוד האירופי, גונת’ר אטינגר, שיגבש מהן כללים מנחים.
דונלד טראמפ והילרי קלינטון, המתמודדים בבחירות לנשיאות ארה”ב 2015. תמונה: DonkeyHotey (cc-by-sa)
מוקדם יותר החודש נשמעה אזהרה דומה מ”בועות הפילטרים” מפי יועץ המדיה החברתית לשעבר של נשיא ארה”ב ברק אובמה. היועץ, קיילב גרדנר, שבין השאר הפעיל את חשבון הטוויטר של אובמה, אמר בהרצאה באוניברסיטת נורת’ווסטרן שבאילינוי ש-44% מהבוגרים בארה”ב מקבלים את החדשות בפייסבוק, ו-61% מבני דור המילניאלז. “אם זה לא מפחיד אתכם, אתם לא יודעים מספיק על האלגוריתם של פייסבוק. […] אם יש לכם הורה שתומך בטראמפ, הוא רואה אוסף שונה לגמרי של ידיעות חדשותיות מאלו שאתם רואים”.
פייסבוק לא מסתפקת ביצירת בועות פילטרים עבור משתמשיה – סינון המידע כך שהם יקבלו רק מידע שתואם את השקפותיהם – אלא גם מחכירה את השירות לחברות ולפוליטיקאים. אתר פרופבליקה חשף כי פייסבוק מאפשרת למפרסמים בפלטפורמה שלה לפלח קהלי יעד לפי “זיקה אתנית” (ethnic affinity), ולהסתיר קמפיינים מקהלים כמו אפריקאים-אמריקאים, אסיאתים-אמריקאים והיספנים. בפרופבליקה ציינו שסינון כזה יכול לאפשר פרסומות שעומדות בניגוד לחוקים אמריקאים ותיקים נגד אפליה – החוק לאיסור אפליה בפרסום מודעות דרושים והחוק לאיסור אפליה בפרסום מודעות למגורים.
בפייסבוק הסבירו שהם בוחרים את הזיקה אתנית של המשתמשים לפי פוסטים ודפים שהמשתמשים מקיימים איתם אינטראקציה, ושזיקה אתנית אינה גזע, נתון שפייסבוק לא מבקשת ממשתמשיה. החברה אמרה שהיא אוסרת להשתמש בסינון הזה לאפליה, ותסיר כל מודעה שתעמוד בניגוד לחוק. לדברי החברה, המטרה של הסינון הזה היא לאפשר למפרסמים לבדוק ולייעל את הפרסומות שלהם, למשל, להריץ קמפיין באנגלית שלא מוצג לאנשים עם זיקה היספנית, כדי להשוות את ביצועיו לקמפיין בספרדית.
לפי כתבה בבלומברג, בקמפיין של דונלד טראמפ עשו שימוש בכלי פילוח כאלו (הם לא נקבו במפורש בכלי הזיקה האתנית, אבל כנראה שבו מדובר) כדי להניא תומכי הילרי קלינטון מלצאת להצביע. “יש לנו שלושה מבצעי דיכוי בוחרים בפעולה”, אמר בכיר בקמפיין – ליברלים לבנים אידיאליסטיים, נשים צעירות ואפריקאים-אמריקאים. הקמפיין שמיועד לקבוצה האחרונה משתמש באמירה מכלילה וגזענית של קלינטון מ-1996, שלפיה חלק מהגברים האפריקאים-אמריקאים הם “טורפי-על” (super predators). המודעה מוצגת לאפריקאים-אמריקאים בפייסבוק ב”פוסטים אפלים (dark posts), פוסטים לא-פומביים, שאינם מוצגים בפיד של דף הפייסבוק של טראמפ, אבל מקודמים לקהל היעד – “רק האנשים שאנחנו רוצים שיראו את זה רואים את זה”, הסביר אחד מאנשי הקמפיין, בראד פאראסקייל, שבין השאר הפעיל את פרופילי הפייסבוק והטוויטר של טראמפ.
הדברים שניסו להפיל את הווב » האחראי על האינטרנט
האינטרנט של הדברים (IoT) שימש לסייברמתקפה הנרחבת ששיתקה גישה לאתרים גדולים, ובהם טוויטר, רדיט וגיטהאב. המתקפה, שנערכה בשלושה גלים, החלה בבוקר אתמול (ו’) שעון החוף המזרחי של הארה”ב. הסייברמתקפה כוונה כלפי חברת Dyn, שמספקת שירותי DNS, שמנתבים את את כתובת הדומיין של האתר שמוזנת בדפדפן לכתובות ה-IP של השרתים שמשמשים לאחסונו, וכך מאפשרים גלישה לאותם אתרים. הפרצנים ביצעו מתקפת DDoS, כלומר שליחת בקשות מידע מרובות שגרמו להאטה ולקריסה של השירות, ובכך פגעו ביכולת הניתוב שלהם, ומנעו גישה לאותם אתרים.
כדי לבצע מתקפה כזאת, יש צורך בכמות גדולה של מכשירים תוקפים, ונהוג להשתמש בבוטנט – רשת של מחשבים שהודבקו בנוזקה, אשר הופכת אותם לזומבים, כלומר למחשבים שערוכים ומוכנים לקחת חלק בסייברמתקפה כזו בלי ידיעת בעליהם. הבוטנט של המתקפה הנוכחית ייחודי משום שהוא הורכב מ”האינטרנט של הדברים”, כלומר לא ממחשבים, לפטופים, טאבלטים וסלולריים, אלא ממכשירים חשמליים בעלי פונקציונליות אחרת שיש להם גם חיבור לאינטרנט – ובהם מצלמות אבטחה, מכשירי וידאו דיגיטליים (DVR) ונתבים.
נוזקה בשם מיראי (Mirai) שימשה פרצנים להפעיל בוטנט של יותר ממיליון “דברים” – מכשירים מחוברים לרשת – כדי להפיל את האתר של עיתונאי הסייבראבטחה העצמאי בראיין קרבז בחודש ספטמבר, במתקפה חסרת תקדים בהיקפה. בתחילת אוקטובר פרסם פרצן בכינוי Anna-senpai את קוד המקור של הנוזקה, כך שמצד אחד מומחי סייבראבטחה ויצרני חומרה ותוכנה יכולים לכתוב קוד להתגוננות מפניה, ומצד שני פרצנים ופצחנים יכולים להשתמש בה לרעה.
הבעיה היא שבניגוד למחשבים וסלולריים, חפצים שמחוברים לרשת לא מתוכנתים על ידי חברות גדולות ועשירות שמתמצאות באבטחת מידע, חלקם לא בנויים לעדכוני אבטחה תכופים (או לעדכוני אבטחה כלל), ההחלפה שלהם אינה תכופה (בניגוד להחלפת מחשבים וסלולריים), המודעות של בעליהם לצורך בעדכוני אבטחה כאלה נמוכה, ואלו גם לא מקפידים על סיסמאות קשות לפיצוח, כך שלנוזקה קל לחדור ולהשתלט עליהם, ולהפוך אותם לזומבים בצבא שלה.
רשת הבוטנט שבשליטת הנוזקה מיראי מחזיקה נכון לעכשיו כ-500 אלף מכשירים, ולטענת דייל דרו, סמנכ”ל אבטחה בחברת Level 3 Communications, בראיון למאד’רבורד, כ-10% מהם שימשו במתקפה הנוכחית על חברת דין. רק לפני שבוע הזהיר CERT-US, צוות המוכנות למצבי חירום מחשביים של המשרד להגנת המולדת האמריקאי, מפני מתקפות DDoS על ידי מיראי ובוטנטים אחרים, באמצעות האינטרנט של הדברים.
יאהו ממשיכה לחטוף על פרשת החיטוט באימיילים של לקוחותיה » האחראי על האינטרנט
יאהו חיטטה באימיילים הנכנסים של משתמשיה עבור סוכנות ביון ממשלתית, חשפה סוכנות הידיעות רויטרס בתחילת החודש. הציתות היה חסר תקדים בהיקפו ולא בטוח שהכרחי מבחינה חוקית, יאהו הגיבה בתחילה שהיא מצייתת לחוק ואחרי כיממה הוציאה תגובה שבה אמרה שהסיפור לא מדויק, אך לא הכחישה אותו, וגל כתבות בתקשורת הטכנולוגיה קרא למתגלצ’ים למחוק את חשבון היאהו מייל שלהם.
יאהו לא יכלה לבחור זמן גרוע יותר לשבש את שירות הפירוורד האוטומטי של יאהו מייל, זה שאיפשר למשתמשים להעביר את האימיילים הנכנסים שלהם לחשבון אימייל אחר. משמעות השיבוש היא פגיעה ביכולתם של משתמשים להתנתק בצורה חלקית מיאהו מייל על ידי העברת הפעילות השוטפת לחשבון בשירות אימייל אחר, מה שהיה מאפשר להם להודיע לשולחים על כתובתם החדשה מחוץ ליאהו מייל, לשנות את הכתובת שבאמצעותה נרשמו לניוזלטרים ולשירותים שונים מיאהו מייל לכתובת החדשה וכיוצא בזה.
סוכנות הידיעות AP דיווחה על כך ב-10/10, שישה ימים אחרי חשיפת הפרשה. בדף ההסבר על הפיצ’ר ב”יאהו עזרה” נכתב כי “הפיצ’ר הזה נמצא בפיתוח. בעודנו עובדים לשפר אותו, שיתקנו באופן זמני את האפשרות להפעיל את פירוורד האימייל לכתובות חדשות. אם כבר הפעלתם את פירוורד האימייל בעבר, האימייל שלכם ימשיך להתפרוורד לכתובת שהגדרתם בעבר”. מיאהו לא נמסרה תגובה לפניית AP, ורק אחרי הפרסום מסרה החברה כי היא עובדת על “החזרת [הפירוורד האוטומטי] לפעילות בהקדם האפשרי”. השירות הוחזר אתמול, 14/10, ארבעה ימים אחרי הדיווח על שיתוקו.
בינתיים, 48 חברי בית הנבחרים האמריקאי משתי המפלגות דורשים תשובות. הנציגים ג’סטין אמאש (רפובליקני, מישיגן) וטד לו (דמוקרט, קליפורניה) יזמו את המכתב, שנשלח לתובעת הכללית של ארה”ב, לורטה לינץ’, ולמנהל המודיעין הלאומי, ג’יימס קלאפר, ובו הם דורשים לקבל הבהרות על הפרשה. לפי הדיווח המקורי של רויטרס, ה-NSA או ה-FBI הגישו בשנה שעברה ליאהו דרישה מסווגת לחפש אימיילים שמכילים מחרוזת טקסט ספציפית, שתוכנה לא נחשף, באימיילים הנכנסים של משתמשיה.
עם הפרסום ספגה יאהו חריפה ולא אופיינית מצד החברות המתחרות גוגל ומיקרוסופט. עכשיו גם ורייזון משמיעה ביקורת – לא ישירות על הפרשה של יאהו, אבל כן על כך שהממשל חוצה קווים אדומים באיסוף המידע על משתמשים מרשתות תקשורת – במאמר שקרייג סילימן, סגן נשיא בכיר לענייני מדיניות ציבורית ויועץ משפטי בוורייזון, פרסם בבלומברג, נגד איסוף מידע המוני בחברות תקשורת. ורייזון היא חברה שעשתה כל כך הרבה נגד פרטיות משתמשיה, ואפילו לעגה לחברות שדאגו לפרטיות משתמשיהן מול ה-NSA, חברה שבלוג הטכנולוגיה טקדרט מכנה “החברה הכי טובה של ה-NSA” – ואם אפילו חברה כזאת בוחרת לנקוט עמדה ולעמוד לצדם של המתגלצ’ים ופרטיותם – יתכן שאנחנו נמצאים בנקודת מפנה ביחסה של אמריקה התאגידית המסורתית (להבדיל מההייטקית) כלפי הממשל ומשחקי הריגול שלו.
[תיקון 20:05] במקור נכתב פה בטעות כי ורייזון מתחה ביקורת על יאהו. המאמר של סילימן מוורייזון אמנם פורסם אחרי חשיפת פרשת הריגול של יאהו, אבל נכתב שבועות לפניה, והוא לא עוסק ביירוט אימיילים אלא ביירוט מידע על מיקום משתמשי סלולר.
הפיסקה השגויה שפורסמה פה במקור:
עם הפרסום ספגה יאהו חריפה ולא אופיינית מצד החברות המתחרות גוגל ומיקרוסופט. מבקרת נוספת, פחות צפויה, היא חברת התקשורת ורייזון. לוורייזון אמנם יש אינטרס בעניין – היא נמצאת במגעים לרכישת יאהו, ולפי דיווח של הניו יורק פוסט דרשה הנחה של מיליארד דולר על הצעתה הקודמת של 4.8 מיליארד דולר, בעקבות פרשת הריגול והפרשה שקדמה לה, של פריצה לשרתי יאהו וגניבת פרטי 500 מיליון משתמשים; והביקורת נגד יאהו היא אמנם עקיפה – יאהו לא מוזכרת בשמה במאמר שקרייג סילימן, סגן נשיא בכיר לענייני מדיניות ציבורית ויועץ משפטי בוורייזון, פרסם בבלומברג, נגד איסוף מידע המוני בחברות תקשורת. אבל ורייזון היא חברה שעשתה כל כך הרבה נגד פרטיות משתמשיה, ואפילו לעגה לחברות שדאגו לפרטיות משתמשיהן, חברה שבלוג הטכנולוגיה טקדרט מכנה “החברה הכי טובה של ה-NSA” – ואם חברה כזאת בוחרת לנקוט עמדה ולעמוד לצדם של המתגלצ’ים ופרטיותם – צריך להוריד בפניה את הכובע.
הדרך הכי בטוחה עבור חברה לשמור על המידע שלכם היא לא להחזיק אותו מלכתחילה » האחראי על האינטרנט
ממשלות דורשות מחברות טכנולוגיה לספק מידע על לקוחות שלהן. למשל: מידע על תכתובות בשירותי אימייל או צ’ט שהחברות מספקות ללקוחות. החברה יכולה לציית לבקשה ולהעביר את המידע או להיאבק נגד הבקשה בבית משפט (או לסרב פקודה וללכת לכלא).
יאהו בחרה לציית, כפי שעשתה בעבר כשהסגירה מידע על עיתונאים סינים דיסידנסטים לשלטונות סין. לפי סקופ של ג’וסף מן ברויטרס, החברה קיבלה בשנה שעברה דרישה מסווגת מרשות אמריקאית, NSA (סוכנות ביון לריגול אחר פעילות מחוץ לארה”ב) או FBI (רשות לחקירת פשעים פדרליים ולריגול אחר חתרנות וטרור בתוך ארה”ב, שה-NSA מגיש דרכה בקשות למעקבים בתוך ארה”ב), ובעקבותיה סרקה את כל הודעות האימייל הנכנסות של מאות מיליוני משתמשיה בחיפוש אחר מחרוזת טקסט ספציפית שהרשות האמריקאית ביקשה שתחפש. לפי הניו יורק טיימס, יאהו התאימה לשם כך את הכלים ששימשו אותה לסרוק אימיילים נגד ספאם, תוכן פדופילי ונוזקות.
לפיו הכתב מן, מומחי מעקב אומרים שזו הפעם הראשונה שחברת אינטרנט אמריקאית מסכימה לבקשת סוכנות ביון לחפש בכל האימיילים הנכנסים, במקום לבצע חיפוש בהודעות מאוחסנות או במספר מצומצמם של חשבונות בזמן אמת. תגובותיהן החד-משמעיות של המתחרות של יאהו מחזקות זאת. דובר מיקרוסופט מסר לרויטרס: “מעולם לא עסקנו בסריקה סודית של תעבורת אימייל כמו זו שדווחה על יאהו היום”. דובר גוגל מסר: “מעולם לא קיבלנו בקשה כזו, אבל לו היינו מקבלים, התגובה שלנו היתה פשוטה: ‘בשום אופן'”.
NSA לא מסרה תגובה. יאהו מסרה תגובה קצרה שלא מכחישה ולא מאשרת: “יאהו היא חברה שומרת חוק, ומצייתת לחוקים של ארה”ב”. בהמשך, כמעט יממה אחרי פרסום הכתבה ברויטרס, הוציאה החברה הודעה נוספת, שבה אמרה כי “הכתבה מטעה. אנחנו מפרשים באופן צר כל בקשה מהממשל לקבלת מידע של משתמשים כדי לצמצם את החשיפה. מערכת סריקת האימייליים שמתוארת בכתבה לא קיימת במערכות שלנו”.
כפי שציין סם בידל באתר אינטרספט, לא ברור למה יאהו לא מסרה את התגובה הזאת מלכתחילה לרויטרס, ולמה לקח לה 20 שעות לכתוב 29 מילים (באנגלית). אלו אפילו לא מכחישות את הסיפור, אלא רק אומרות שהוא מטעה. החברה טוענת שהמערכת ש”מתוארת בכתבה” “לא קיימת”, כלומר ייתכן שקיימת מערכת דומה אך הפרטים לא מדוייקים, או שייתכן שהמערכת הייתה קיימת בעבר אך הוסרה. בנוסף, ההצהרה נשלחה מחברת היחצנות של יאהו, ואינה חתומה על ידי אף אחד, ודאי שלא בכיר ביאהו, לא מריסה מאייר, המנכ”לית שתחתיה התקבלה ההחלטה, ולא על סמנכ”ל אבטחת המידע אלכס סטאמוס.
במקרה של סטאמוס, ברור למה – הוא כבר עבר לפייסבוק. לפי הדיווח ברויטרס, כשיאהו החליטה לציית לדרישת הריגול, היא לא עשתה זאת דרך צוות האבטחה אלא דרך מהנדסי האימייל של יאהו, שכתבו את התוכנה שאספה את האימיילים החשודים ואחסנה אותם עבור רשויות הריגול האמריקאיות. אנשי אבטחת המידע של יאהו גילו את התוכנה במאי 2015, שבועות בודדים אחרי התקנתה, ובתחילה חשבו שמדובר שקראקרים פרצו ליאהו והתקינו אותה. כשסטאמוס גילה שהמנכ”לית מאייר אישרה את תוכנית הריגול, הוא התפטר מתפקידו, ואמר לעובדיו שהחברה לא שיתפה אותו בהחלטה שפגעה באבטחה של המשתמשים. בגלל תיכנות לקוי, הוא טען, קראקרים יכלו לגשת לאימיילים המאוחסנים ולקרוא אותם.
ואין לה עוד לתת לך דבר
המצב בחברה שמאחורי תוכנת הצ’ט סיגנל, אופן וויספר סיסטמז, הרבה יותר טוב. באותו יום שבו נחשפה פרשת יאהו, אופן וויספר סיסטמז דיווחה באתרה כי “‘במחצית הראשונה של 2016’ (זה הכי ספציפי שמותר לנו) קיבלנו צו זימון מהמחוז המזרחי של וירג’יניה. צו הזימון דרש שנספק מידע על שני משתמשי סיגנל עבור חקירה של חבר מושבעים גדול פדרלי. […] זה צו הזימון הראשון שקיבלנו”.
וויספר צייתו לצו. אבל מאחר שסיגנל פועלת כפי שהיא פועלת, בניגוד לתוכנות צ’ט אחרות כמו וואטסאפ, היא לא שומרת כמעט שום מידע על משתמשיה, ולכן וויספר לא חשפו כמעט דבר על משתמשיהם: “המידע היחיד שאנחנו יכולים להפיק בתגובה לבקשה כזו היא התאריך והשעה שמשתמש נרשם בסיגנל והתאריך האחרון שבו הוא היה מחובר לשירות של סיגנל”. כל מידע אחר – ובפרט אנשי הקשר, גירסה מוצפנת של אנשי הקשר, מידע נגזר על אנשי קשר, קבוצות צ’ט, מספר קבוצות, שמות קבוצות, חברי קבוצות, עצם קיום תקשורת בין משתמשים וההודעות עצמן – לא נגיש לאנשי החברה, ולכן הם לא יכולים למסור אותו לרשויות, גם אם אלו יעצרו, יקנסו, יאסרו או יכו אותם עם מקלות.
“במקור הוא הגיע עם צו איסור פרסום שמנע מאיתנו לפרסם הודעה זו”, סיפרו אנשי סיגנל על צו הזימון. הם פנו לארגון זכויות האזרח ACLU, ובעזרתו הסירו את הצא”פ ופרסמו את כל מה שמותר מהתכתובות שלהם עם הממשל, דבר שהם מבטיחים להמשיך ולעשות בעתיד.
שרוף את הכל, רק אל תסגיר לקוחות לממשל
לנחשף שהמטרה של הרשויות היתה אדוארד סנואודן, מדליף מסמכי ה-NSA, שהחזיק תיבת אימייל בלאבהביט, וגם החשיפה הזאת קרתה בטעות, כי הרשויות שחררו לפרסום מסמכים שבהם שכחו להשחיר את כתובת האימייל של סנואודן.
איך הגיעה אישה חסרת ערך לוויקיפדיה העברית? » האחראי על האינטרנט
בפינה דיברתי על המאבק של ד”ר שרון גבע בפעילי וויקיפדיה העברית על חשיבותם של ערכים העוסקים בנשים, שנידונה בכתבה של עופר אדרת ב”הארץ”, ובטור של דוד שי, פעיל ותיק בוויקיפדיה העברית, ב”העין השביעית”.
פריצה לאייקלאוד של פיפה מידלטון » האחראי על האינטרנט
הסאן דיווח שפרצן פרץ לחשבון האייקלאוד של פיפה מידלטון וגנב משם תמונות שלה, שאותן הציע למכירה לתקשורת. אייקלאוד, שירות הענן של אפל, עמד גם במוקד ה”ףאפנינג“, אוסף תמונות עירום פרטיות של סלביות שנגנבו באמצעות פריצות לחשבונות האייקלאוד שלהן והופצו ברשת ב-2014.
תמונה היסטורית של ילדת הנפאלם? פייסבוק מצנזרת כי עירום » האחראי על האינטרנט
סיפור המאבק בין פייסבוק לבין העיתון הנורבגי אפטנפוסטן, בעקבות החלטת פייסבוק לאסור על פרסום התמונה האיקונית של הילדים הבורחים מהפצצות הנפאלם בווייטנאם, שצילם ניק אוט. המאבק הגיע עד למחיקה של אותה תמונה מהפייסבוק של ראשת ממשלת נורבגיה, ארנה סולברג, שפרסמה אותה בקריאה לפייסבוק לשקול מחדש את מדיניותה
עורך אפטנפוסטן, אספן אגיל הנסן, כתב מכתב פתוח, שפרסם בעיתונו עם הפניית שער, למייסד ומנכ”ל פייסבוק, מארק זאקרברג. בהמשך חזרה בה פייסבוק מההחלטה לאסור את פרסום התמונה.
נטפליקס ודומותיה חוסכות לצופים 130-150 שעות פרסומות בשנה » האחראי על האינטרנט
האינטרנט פגע בטלוויזיה בכמה דרכים, ובהן הסטת זמן הצפייה ותקציבי הפרסום אליו. אחת מדרכי ההתמודדות של תעשיית הטלוויזיה האמריקאיות היא להגדיל את זמן הפרסומות. לפי נתוני נילסן, ב-2009 שודרו בתחנות ברודקאסט 13:23 דקות של פרסומות בשעה בממוצע, וב-2013 הזמן עלה ל-14:15 דקות, בעוד ברשתות הכבלים, שמלכתחילה שידרו יותר פרסומות, העלייה היתה גדולה יותר, מ-14:27 ב-2009 ל-15:38 ב-2013. ב-2014 עלה המספר ל-15:48.
כדי לשדר יותר פרסומות בלי לפגוע בשידורים, מצאו חלק מהרשתות שיטה מבריקה להגדיל באופן מלאכותי את זמן השידור – בפברואר 2015 חשף הוול סטריט ג’ורנל שרשתות שידרו סרטים וסדרות במהירות מואצת כדי לקצר את הזמן הדרוש לשידורם, ולפנות מקום ליותר פרסומות. רשת TBS שידרה במהירות גבוהה את “הקוסם מארץ עוץ” ושידורים חוזרים של סיינפלד, ורשת TV Land שידרה במהירות מואצת את “ח•ב•ר•י•ם”.
דילוג אקטיבי על פרסומות בטלוויזיה קיים מאז מכשירי הווידאו, שבהם אפשר היה להקליט תוכניות ולהריץ קדימה את הפרסומות, פיצ’ר שנשמר גם במקליטים הדיגיטליים הביתיים ובשירותי ההקלטה הדיגיטליים דוגמת TiVo (ג’יימי קלנר, יו”ר ומנכ”ל TBS, אמר בראיון ב-2002 שהוא לא בטוח שהמקליטים הדיגיטליים טובים לתעשייה “בגלל הדילוג על הפרסומות… זו גניבה. החוזה שלך עם הרשת כשאתה מקבל את התוכנית הוא שאתה הולך לצפות בפרסומות. אחרת לא היית יכול לקבל את התוכנית במודל נתמך-פרסום. בכל פעם שאתה מדלג על פרסומת או צופה בכפתור אתה למעשה גונב את התוכניות”).
“איך הטלוויזיה מועילה לילדיכם”, מודעה של מוטורולה משנת 1950. תמונה: robert wade (cc-by-nc-sa)
אבל בשירותי ההזרמה (סטרימינג) נטפליקס, הולו ואמזון פריים הבעיה לא קיימת, משום שתמורת דמי המנוי, השירותים הללו מספקים סרטים וסדרות ללא הפסקת פרסומות. הבלוג Exstreamist חישב כמה פרסומות נחסכות מהצעירים שמשתמשים בשירותים הללו. הבלוג ריכז מחקרים אקדמיים וחישב שאמריקאים בגילאי 2-18 צופים בשירותי סטרימינג 1.8 שעות ביום בממוצע, כלומר כ-650 שעות בשנה, ובשעה ממוצעת בטלוויזיה משודרות כ-14 דקות של פרסומות, כך שלו הצעירים היו משקיעים את אותו זמן בצפייה בטלוויזיה, הם היו נחשפים לכ-150 שעות פרסום.
בשנה שעברה חישב הבלוג שלקוח נטפליקס ממוצע צופה בשירות 1.5 שעות ביום, ולפי כ-15:30 דקות פרסום בשעה (נתוני נילסן לשעה ממוצעת בכבלים ב-2014), נטפליקס חוסכת לצופיה כ-130 שעות פרסום בשנה.
נטפליקס ודומותיה גובות דמי מנוי, ומשלמות לאולפני הטלוויזיה על התכנים. אבל קשה לדמיין את עולם פרסומות הטלוויזיה מפנה את מקומו – הוא ימצא דרכים ותיקות (כמו פרסום סמוי) וחדשות, חלקן ודאי איומות, להמשיך ולהתקיים.
אשטון קוצ’ר עושה פרסום סמוי לחברות שהוא משקיע בהן, בסדרה “שני גברים וחצי”. תמונה: דניס קראולי
מייסדי וואטסאפ נגד פרסומות. ועכשיו – לפרסומות » האחראי על האינטרנט
השבוע הודיעה יצרנית אפליקציית המסרים המידיים וואטסאפ שתתחיל לשתף מידע על משתמשיה עם חברת האם, מפעילת הרשת החברתית פייסבוק. וואסטאפ הבהירה שלא היא ולא פייסבוק חשופות לתוכן ההתכתבויות והשיחות של המשתמשים, מאחר שמוקדם יותר השנה הטמיעה וואטסאפ הצפנה דו-כיוונית באפליקציה; אולם היא כן תשתף עם פייסבוק מטא-מידע על השיחות והצ’טים, וזה ישמש בין השאר למטרות מסחריות ופרסומיות.
בפוסט בבלוג של וואטסאפ כתבה החברה:
באמצעות שיפור התיאום עם פייסבוק, נוכל לעשות דברים כמו לעקוב אחר מידע בסיסי על תדירות השימוש של אנשים בשירות שלנו ושיפור המלחמה בספאם בוואטסאפ. ועל ידי חיבור מספר הטלפון שלכם למערכות של פייסבוק, פייסבוק תוכל לתת לכם הצעות חברים משופרות ולהראות לכם מודעות רלוונטיות יותר, אם יש לכם חשבון אצלם. לדוגמה, אתם עשויים לראות מודעה מחברה שאתם כבר עובדים איתה, במקום אחת ממישהו שמעולם לא שמעתם עליו.
בתנאי השימוש נכתב כי משתמשים נוכחיים של וואטסאפ יוכלו לבחור שלא לשתף את פרטיהם עם פייסבוק לצורך שיפור מודעות וחוויות מוצרים, באמצעות הסרת הסימון מהתיבה שמעידה על הסכמה לתנאים החדשים, או, אם בטעות אישרו את התנאים, ביטול ההסכמה בהגדרות החשבון. כשהם ינסו לבצע זאת, האפליקציה תזהיר אותם שהפעולה בלתי הפיכה. למרות זאת, המידע כן יועבר לפייסבוק, כפי שמוסבר בעמוד שאלות נפוצות באתר וואטסאפ: “משפחת חברות פייסבוק עדיין תקבל ותשתמש במידע הזה למטרות אחרות, כגון שיפור תשתיות ומערכות הפצה, הבנה כיצד נעשה שימוש בשירותים שלנו או שלהם, אבטחת מערכות ומלחמה בספאם, בשימוש לרעה ובפעילויות הפרה”.
משתמשים חדשים לא יוכלו לבחור שלא לשתף את פרטיהם עם פייסבוק למטרות מסחריות.
הדרך הקלה ביותר להבטיח שפייסבוק לא עוקבים אחרי ההתכתבויות שלכם היא ללחוץ על הכפתור הירוק כפי שמוצג בצילומסך הבא:
השינוי בתנאי השימוש של וואטסאפ עורר ביקורת על הפגיעה בפרטיות ובאמון המשתמשים. וואטסאפ מחברת את היישות הוואטסאפית של משתמשיה ליישות הפייסבוקית שלהם, שלא היו מחוברות קודם, לפחות לא באופן מוצהר; פייסבוק, שאפשר להתחבר אליה גם בלי טלפון סלולרי וגם בלי לספק מספר סלולרי, מקבלת כאן חיבור לסלולרי של משתמשי וואטסאפ, אפליקציה שאי אפשר להתחבר אליה בלי סלולרי ומספר טלפון סלולרי פעילים.
ראשת רשות פיקוח המידע (ICO) הבריטית, אליזבת’ דנהאם, כבר אמרה שהיא בוחנת את שינוי תנאי השימוש: “התפקיד שלנו הוא להסיט את הווילון מדברים כאלה, ולהבטיח שחברות נוהגות בשקיפות עם הציבור לגבי שיתוף המידע האישי שלו, ולהגן על הצרכנים על ידי הבטחה שהחוק מתקיים. דווח לנו על השינויים. ארגונים לא צריכים לקבל אישור מראש מה-ICO לשנות את התנאים שלהם, אבל הם צריכים לעמוד בחוקי הגנת המידע. אנחנו בוחנים את הנושא”.
ארגון הזכויות הדיגיטליות האמריקאי EPIC טוען שמדובר בהפרת החוק וההתחייבות של וואטסאפ ופייסבוק לרשות הסחר הפדרלית (FTC) בעת רכישת וואטסאפ, שלפיהן החברות לא ישנו את תנאי הפרטיות בלי שהמשתמשים יבקשו/יסכימו לשינויים באופן אקטיבי (opt-in). אפי”ק הודיע כי בכוונתו להגיש תלונה בנושא.
בראיין אקטון ויאן קום. צילום: סקויה קפיטל, cc-by-sa
באמצע ב-2012 פרסם יזם הטכנולוגיה יאן קום פוסט שכותרתו “למה אנחנו לא מוכרים פרסומות”, אשר מהווה כתב אישום נגד תעשיית האינטרנט, שאוכלת את הפרטיות שלנו ומחרבנת באנרים:
בראיין [אקטון] ואני בילינו במשותף 20 שנה ביאהו, שם עבדנו קשה לדאוג שהאתר ימשיך לפעול. וכן, עבדנו קשה למכור מודעות, כי זה מה שיאהו עשתה. היא אספה מידע והציגה דפים ומכרה מודעות. ראינו את יאהו מגומדת בגודל ובתפוצה על ידי גוגל… מוכרת מודעות יעילה ורווחית יותר. הם ידעו מה אתם מחפשים, אז הם יכלו לאסוף את המידע שלכם ביעילות רבה יותר, ולמכור מודעות מוצלחות יותר. בימינו, חברות יודעות אשכרה הכל עליכם, על החברים שלכם, על תחומי העניין שלכם, והן משתמשות בכל זה למכור מודעות. […] אף אחד לא מתעורר בהתלהבות לראות עוד מודעות, אף אחד לא הולך לישון במחשבה על המודעות שיראה מחר. אנחנו מכירים אנשים שהולכים לישון בהתרגשות לגבי מי שהם צ’וטטו איתו באותו יום (ומאוכזבים לגבי מי שלא). […]
פרסום הוא לא רק שיבוש של אסתטיקה, עלבון לאינטליגנציה שלכם והפרעה לחוט המחשבה שלכם. בכל חברה שמוכרת מודעות, חלק נכבד מצוות ההנדסה משקיע את זמנו בכיוונון כריית מידע, כתיבת קוד טוב יותר לאיסוף כל המידע האישי שלכם, שידרוג השרתים שמאחסנים את כל המידע והבטחה שהכל מתועד ונאסף ומפולח ונארז ונשלח… בסופו של יום, התוצאה של כל זה היא באנר פרסומי קצת אחר בדפדפן או על מסך הסלולר שלך.
זכרו, כשפרסום מעורב אתם המשתמשים מהווים את המוצר.
קום פרסם את הפוסט הזה בבלוג של וואטסאפ, חברה שהוא ואקטון הקימו יחד ב-2010. אקטון כתב פעם על פתק, שהיה מודבק על שולחן העבודה של קום, שלושה לאווים של וואטסאפ: “בלי פרסומות ! בלי משחקים ! בלי גימיקים !”. המודל העסקי שלהם היה לספק את השירות בחינם לשנה, ולגבות דולר אחד על כל שנה נוספת מכל משתמש (אם כי הם לא גבו את הכסף מכל 450 מיליון המשתמשים).
קום סיכם את הפוסט שלו מ-2012 במשפט הנבואי “כשאנשים שואלים אותנו למה אנחנו גובים תשלום עבור וואטסאפ, אנחנו אומרים, ‘האם שקלתם את האלטרנטיבה?'”. שנתיים אחר כך, פייסבוק רכשה את וואטסאפ בכ-19 מיליארד דולר. קום עובד עכשיו בפייסבוק. פרסומות זה אחלה.
וואטסאפ. תמונה: Yufu Lin (cc-by-nc-sa)
דברים שאתה יכול לקנות כשאתה מיליארדר: את סגירת אתר Gawker » האחראי על האינטרנט
פרסום קלטת המין של המתאגרף לשעבר הולק הוגן ב-2012 הוא הסיבה הגלויה לסגירתו הצפויה בשבוע הבא של אתר הרכילות והטכנולוגיה גוקר אחרי כמעט 14 שנות פעילות. הוגן תבע, זכה ונפסקו לו פיצויים של 140 מיליון דולר, שאילצו את מייסד גוקר וקבוצת האתרים שלו, ניק דנטון, להעמידם למכירה. הקונה, קבוצת יוניוויז’ן, תשלם 135 מיליון דולר עבור האתרים לייפהאקר (טיפים והאקים לחיים), ג’לופניק (רכב), גיזמודו (גאדג’טים), ג’זבל (נשים), דדספין (ספורט) וקוטאקו (גיימינג). גוקר עצמו, שהמוטו שלו היה “הרכילות של היום היא החדשות של מחר”, לא יופעל, נכתב במזכר פנימי של יוניוויז’ן, וידיעה שפורסמה בסוף השבוע בגוקר עצמו דיווחה כי הוא ייסגר בשבוע הבא, ולא ברור מה יעלה בגורל הארכיון שלו. על הכתב שחתום על הכתבה שבה פורסם הסרטון, איי. ג’יי. דאולריו, כיום מובטל, גזרו המושבעים לשלם פיצויים בסכום של 100 אלף דולרים להוגן.
הסיבה הסמויה לסגירת גוקר נחשפה בראיון שנתן בסוף חודש מאי לניו יורק טיימס המיליארדר פיטר תיל, ממייסדי פייפאל והמשקיע החיצוני הראשון בפייסבוק. תיל סיפר בראיון שהקים צוות עורכי דין למצוא ולסייע לקורבנות של קבוצת גוקר מדיה, בעקבות כתבות שהקבוצה פרסמה ואשר לדבריו בראיון “הרסו חיים של אנשים בלי שום סיבה”. בין השאר, בלוג הרכילות של גוקר, ואליוואג, הוציא מהארון את תיל ב-2007 בכתבה שכותרתה “פיטר תיל הוא לגמרי גיי, אנשים”.
תיל השקיע מיליוני דולרים בתביעה של הוגן, וכנראה גם בתביעות של אנשים נוספים שתבעו את גוקר על פרסומים שונים; אחד התובעים הוא שיווה איידורי, יזם שטוען שהמציא את האימייל עשור אחרי שהאימייל הומצא למעשה. גוקר, הוושינגטון פוסט והלוס אנג’לס טיימס כתבו שהטענות שקריות. איידורי תבע רק את גוקר על השמצה, ודורש פיצויים של 35 מיליון דולר. עורך הדין שלו הוא גם עורך הדין של הוגן.
ניק דנטון ופיטר תיל. תמונות: דייב וויינר (cc-by-sa) ו-Dan Taylor, Heisenberg Media (cc-by)
במכתב פתוח שכתב דנטון לתיל כשהתגלה שהוא עומד מאחורי התביעות, כתב דנטון:
אתה חבר דירקטוריון בפייסבוק, שנמצאת בחקירת קונגרס אחרי שהאתר שלנו גיזמודו דיווח על הדרך הלא-שקופה והמוטה פוטנציאלית שבה היא מחליטה אילו מקורות חדשותיים יוצגו למיליארדי משתמשים.
עכשיו אתה מציג את עצמך כמיליארדר עם עור דק, שלמרות כל ההצלחה וההכרה הציבורית שאדם יכול לחלום עליהם, זועם על ביקורת וזומם מאחורי הקלעים לסבך את יריביו בהליכים משפטיים שהוא יכול להרשות לעצמו יותר מהם.
אתה היית הבסיס למשקיע ההון סיכון נטול הרגשות בתוכנית של HBO סיליקון ואלי [דנטון מדבר על הדמות של פיטר גרגורי, ע”ק]; עם התוכנית השטנית בת-העשור הזו לנקמה, אתה מגדיר את עצמך מחדש כנבל מספרי קומיקס.
נבל ספרי הקומיקס הזה ניצח.
מה זה פה?
רוצה להפיק פודקאסט?
המלצת סייברסייבר (מ)
פרנסה
