מהנעשה בקוטג’ספירה

ובכן: קוטג’. מבין שלל מוצרי הצריכה שמחיריהם עלו בשנים האחרונות, נבחרה דווקא הגבינה הגושישית ללכת בדרכם של גלעד שליט השבוי, הדלק המתייקר והטורקים שתמכו במשט לעזה ולקבל מאבק פייסבוק מתוקשר על שמה. למעלה מ-44 אלף גולשים הצטרפו לאירוע הפייסבוק “קוטג’ מוצר כ”כ בסיסי שעלותו הגיעה לקרוב ל 8 ש”ח. לא קונים במשך חודש!!” עורך האירוע, איציק אלרוב, קורא להתגבר על התשוקה למשך חודש: “שישאר בחנויות ויתקלקל עד שיורידו את המחיר!!”

המולטיספירה קפצה בשמחה אל תוך גביע הקוטג’. הקדשתי את הטור לנושא, והנה טעימה ויזואלית:

התחילה תנועה נגד קניית קוטג’ עקב עליית מחירים. איור: אור רייכרט.

מהמדרכה למוזיאון. צילום: קרן רובין.

הומלס? קנה קוטג’! איור: איתי נתנאל.

ליקוי קוטג’. איור: ניתאי פרץ.

המשכה של המולטיספירה בדרכים אחרות: ארכיון “מהנעשה במולטיספירה” ב-ynet מחשבים, המולטיספירה בפייסבוק, המולטיספירה בטוויטר, המולטיספירה בחדר 404.

רוצים לככב במולטיספירה? כתבתם/קראתם פוסט/סטטוס/ציוץ ששווה אזכור? ספרו לי בטוויטר, בפייסבוק, באימייל או בטופס. יש לכם תמונות למולטיספירה? שלחו אותן באימייל בצירוף טופס אישור פרסום הצילומים

16 ביוני, 2011 | בנושאים: 404, כתבות מ-ynet, כתבות שלי בתקשורת, מהנעשה במולטיספירה | תגובה אחת

המולטיספירה: מידות טובות

אחת מזירות המאבק למען דימוי גוף שפוי עוברת בקמפיינים שעושים שימוש בדוגמניות רזות באופן קיצוני, או בדוגמניות בעלות מידות סבירות שעברו דיאטת פוטושופ, שתי תופעות שעומדות בבסיס “חוק הפוטושופ“, שעבר באחרונה בקריאה ראשונה בכנסת. זרוע נוספת היא המולטיספירה, שלא מסתפקת בלהתעצבן ומשיבה מלחמה בדפי הפייסבוק של בתי האופנה, כפי שנעשה לאחרונה נגד גאפ ונעמה בצלאל.

וזה עוד החלק הקל. החלק הקשה הוא להכניס את הגוף שלך לתוך המאבק. למשל, לכתוב על מידותיך בבלוג, כמו שעושות שרונה ראובני בבלוג האופנה “שרונה יוצאת מהארון” וחגית גינזבורג בבלוג “קופסאות קימורים“, שסוקר כאן.

דנית גוטפריד לא פתחה בלוג, אבל במחאה על קמפיין גאפ כתבה “דנית, מידה 42”. הסטטוס הלקוני משך נשים נוספות להציג בגאווה את מידותיהן: “הילה. מ36 ל40 בחצי שנה”; “מלכה, חושבת שהיא 40 אבל קרוב לודאי שהיא 42 (שלא לומר 44)”; “מידה 40, לא אכלה כלום מאתמול בערב בגלל שטיפת המוח החברתית”; “קמפיין מחריד. לינדה, מידה 42”; “ענת, מידה 40, הבינה שזה בסדר רק לפני חצי שנה, עדיין לא מצליחה למצוא בגדים”; “מידה 40 ומקוטלגת במחלקת שמנות בקסטרו”; “מידה 40-42 וגם נמוכה, כך שכל מכנס משתלשל כמו שמלת הנסיכה קייט וכל חולצה מאימה רק בחזה ורחבה להחריד הלאה משם. חנויות הבגדים טרם חרצו את גורלי ומעדיפות לתעתע בי. רוב הזמן אני במידה שאמא שלי מתקנת אליה”; “איילת, מידה 38 (גם בנעליים!), לא בודקת מה כתוב על התוויות אם יש כאלה בבגדי יד-השנייה שאני קונה ושמחה שלחנות היד”ש האהובה עליי אין דוגמנית שתעורר פולמוּס שכזה”.

עוד מהנעשה במולטיספירה: הפריימריז במפלגת העבודה והחברים של ברוס וויליס >>

12 ביוני, 2011 | בנושאים: חיי רשת ותרבות דיגיטלית, כתבות מ-ynet, כתבות שלי בתקשורת, מהנעשה במולטיספירה | 2 תגובות

המולטיספירה: יובל אברמוביץ’ רושם

בתחילת החודש פתח העיתונאי יובל אברמוביץ’ בלוג בשם “הרשימה“, שבו הציב לעצמו אתגר: עשר משימות לביצוע בתוך 400 ימים, מהתחטבות באמצעות כושר דרך ראיון עם אופרה ווינפרי שישודר בערוץ שלה ועד הקפת היבשת האוסטרלית בלי להוציא על זה כסף.

בגיל 16 עבר אברמוביץ’ תאונה שאיימה להשאיר אותו משותק על כסא גלגלים. הוא התגבר עליה, חזר ללכת ו”זה אולי, בקצרה, ההסבר להתנהלות ההיפראקטיבית שלי”, כפי שהוא מסביר בבלוג. בראיון למולטיספירה הוא מנמק את פתיחת הרשימה ב”שילוב של היפראקטיביות, סקרנות, רצון להיות חלק מהבלוגריה (סופסוף מצאתי את הרעיון הנכון לטעמי) ובעיקר הבנה שעל מנת להגשים את החלומות הנ”ל אני צריך סיוע חיצוני. והסיוע אכן מגיע בהמוניו. אני מוצף מכחמישים מיילים! ביום! מאנשים בארץ ובעולם שרוצים לסייע. מלאמן אותי בחדר כושר, ללמד אותי צרפתית ולסייע”.

400 יום ל-10 משימות זה פחות מחודש וחצי למשימה.
“הגבלתי את עצמי לתקופה קצרה כי זאת החוכמה. אנחנו רגילים בחיים שלנו לדחות דברים ולהגיד ‘בשנה הבאה’. כבר עשרים שנה אני אומר ‘בשנה הבאה אני הולך לחדר כושר’ או ‘השנה אין לי כסף ללמוד צרפתית’. די לתירוצים! אני, אגב, עובד על הכל במקביל ולא מקצה חודש לכל משימה. זורע זרעים”.

אברמוביץ’ מבקש מהגולשים לסייע לו במילוי משימותיו בכל דרך אפשרית, ובמקביל קורא להם לפרסם רשימות משימות משלהם. “המטרה של הבלוג”, הוא אומר, “היא לתת השראה לאנשים לשבת ולחשוב מה הם בעצם רוצים לעשות. לכתוב רשימה, להעלות אותה לבלוג תחת ‘הרשימות שלכם‘ ולמעשה להתחייב לעצמם. מעין חוזה עצמי. זה מדהים איך אנשים נבוכים לפרסם את החלומות שלהם או לחלופין להתחייב לעצמם”. ובכל זאת, הגולשים שולחים, ובאתר התפרסמו כבר רשימות של 39 קוראים מישראל ומחו”ל. “אני מרגיש שיצרתי מיני מפלצת ואני מוצא את עצמי מקדיש המון שעות ביום למענה למיילים והעלאת רשימות לבלוג. האמת שהמשימה הקרובה שלי היא למצוא עוזר/ת וגם למצוא דרך לפרוץ בחו”ל עם הבלוג שכתוב גם באנגלית”.

מה יקרה אם תיכשל בחלק מהמשימות או בכולן?
“אז אכשל. עדיפה תחושת הכשלון על פני תחושת ההחמצה. אין לי ספק שחלק מהדברים אגשים, ובתקווה, את הכל. ‘המשחק’ הוא שלי ואני תמיד אוכל לשנות את החוקים ולתת לעצמי הארכה אם ארצה”.

עוד במולטיספירה: עירא אברמוב לא רוצה להיות בפייסבוק, לירון תאני מאנפרנד את אביתר חלימי ופתיתי אקטואליה >>

27 במאי, 2011 | בנושאים: חיי רשת ותרבות דיגיטלית, כתבות מ-ynet, כתבות שלי בתקשורת, מהנעשה במולטיספירה | 2 תגובות

המולטיספירה זוכרת: טור מיוחד ליום הזכרון

הציניות של המולטיספירה העברית ניזונה מאירועי מיינסטרים ואוהבת במיוחד ללעוס את אלו מלאי עסיס הלאומיות, הסמלים והפאתוס כמו יום הזכרון. בו זמנית, ולא בסתירה לכך, המולטיספירה יודעת גם להתאבל בדרכה

להמשך קריאה

14 במאי, 2011 | בנושאים: חיי רשת ותרבות דיגיטלית, כתבות מ-ynet, כתבות שלי בתקשורת, מהנעשה במולטיספירה | 7 תגובות

המולטיצפירה: יום השואה ואוסמה בן לאדן

“המולטי-צפירה: ציוצים וסטטוסים לימי הזכרון”, הבריקה gitwit l. ועוד ממקלדתה: “צפירה, רטוו- טווווווווווווווווווו” (לרטווט: לצטט סטטוס של מישהו אחר בטוויטר).

אסף שגיא יצא נגד תרבות ההנצחה המולטיספירית – החלפת תמונת הפרופיל לטלאי צהוב, נר זכרון או סמל שואה אחר, לייקים לעמודי זכרון ולינקים לשירים עצובים ביוטיוב.

לוני הגיבה: “אי אפשר לקבוע לפי זה שאדם רואה לנכון לזכור את השואה ולהתייחד עם העם שלו גם דרך הפייסבוק שהפך לחלק אינטגרלי מחיינו שהוא ״יוצא ידי חובה״. כל דרך שבה אדם בוחר לזכור את השואה היא לגיטימית- ולשפוט את זה ביום כזה זו קטנוניות ושחצנות”.

ירון תהה: “מה באשר ללהיות לפייסבוק וגם ללכת לטקס?”

“גיימר ישראלי יהודי” הסביר: “פייסבוק זה דרך טובה להראות לכל העולם את מה שאנחנו רוצים שהם יראו”.

ומשה כתב באירוניה לא מודעת: “אני איתך. יותר מידי קל להחליך את החיים בפייסבוק. נשלח מהאייפון שלי”.

גל חן: “רוצים להראות כמה אכפת לכם מהשואה? אל תחליפו את תמונת הפרופיל שלכם לטלאי צהוב. אנשים שבאמת אכפת להם יקעקעו מספר על הזרוע. אנשים שבאמת באמת אכפת להם יסעו ברכבת של יום ראשון בבוקר לבאר שבע. אנשים שבאמת באמת באמת אכפת להם יסגרו את כל החלונות ויפתחו את הגז”.

צפריר בשן: “לכל קיש יש שף”.

אסף לוי: “היילוש”.

דוד ורטהיים: “אין לי סטטוס שנוגע לשואה, סתם רע לי בלי קשר. מקווה שזה בסדר”.

אסף שגיא: “גם אני נגד השואה. אני חושב שזה היה דבר רע שלא כדאי שיקרה שוב. רק רציתי שתדעו את זה”.

אילן גונן: “ככל שנואמים יותר לאט, הנואם נשמע יותר מתאבל (מותר אבחנות בלשניות ביום השואה?)”

נועה לקס מבקשת לעדכן שתם הטקס: “השואה עברה, אתם יכולים כבר להוריד את הטלאי הצהוב מהתמונות שלכם. תודה מראש. (…) בשנה הבאה כולנו עושים מספר”.

“ערב יום הזיכרון לשואה ולגבורה..שבע”ה שנה הבאה יהיה כזה לערבים !”, כתבה משתמשת בפייסבוק, וזכתה ל-43 לייקים, תגובה תומכת (“בע”ה”) ותגובה מגנה (“וואו… לא חשבתי שיש לי בפייסבוק אנשים שאומרים דברים כאלה”). הקורא שדיווח לנו על כך כתב: “לתדהמתי נתקלתי בסטטוס הבא, ביום השואה בפייסבוק. נדהמתי לא פחות מכמות הלייקים. הציבור חייב לדעת שיש אצלנו נערים ונערות כאלה, ושיש אצלנו חינוך כזה”.

מוקדם יותר השבוע דיווחנו מפרופיל הפייסבוק של שני סביליה, מג”בניקית לשעבר ונאשמת בהתעללות בעציר בהווה. בין השאר כתבה סביליה “מישהו אתמול קרא לי נאצית!!!!!!! מבחינתי עבודה יפה :)”, והוסיפה כי “אנשים כאלה אני רוצה שילכו ויספרו שיש נאצית במחסוםחחחחח רק קטעיםם!!”

הגולש משה מחיפה הגיב:
“מה המסקנה, ילדים יקרים?
1) אל תכתבו כל שטות בפייסבוק.
2) תסגרו את הפייסבוק שלכם כך שרק החברים שלכם (או קומץ מצומצם מהם) יוכל לקרוא ולעיין בו. אל תשאירו את זה גלוי לעיניי כל”.

הצטרפתם כבר לקבוצה “גם אני חושב שמה שהיטלר עשה היה לא לעניין“?

אוסמה

נושא נוסף שתפס את תשומת לבה של המולטיספירה היה הריגתו של מנהיג אל קאעידה, אוסמה בן לאדן, בידי חיילים אמריקאים. למולטיספירה היה כאן תפקיד היסטורי: טוויטריסט פקיסטני בשם סוהייב עתר פרסם ציוצים כמו “טוס מפה מסוק, לפני שאני מוציא את מחבט היתושים הענק שלי”, שבדיעבד התבררו כתיעוד בזמן אמת של המתקפה על האחוזה שבה שהה המנוח. עכשיו הוא כוכב תקשורת וטוויטר עם למעלה מ-100 אלף עוקבים.

במולטיספירה הגלובלית לקחו את התמונה האיקונית שהפיץ הבית הלבן, שבה רואים את הנשיא ואנשי צוותו מתעדכנים בפעילות בחדר המצב, והפכו אותה למם (רעיון שמופץ בצורה ויראלית), בשילוב קיאנו העצוב, הילדה הכועסת מהחתונה המלכותית ועוד.

ירון ביטר: “ב-11 לספטמבר 2001 הייתי אמור לעלות על טיסה מתל אביב אל ניו-יורק, הטיסה בוטלה. היום בבוקר, עשר שנים אחרי, תפסו את הבן זונה שגרם לביטול, איזה בוקר יפה!”

נדב עבודי: “בין לאדן חוסל. בארה”ב הפגנות שמחה מול הבית הלבן. בישראל מול פלאפל התאומים”.

אוריאל דסקל: “אמריקה, חוזרים לחפש את אפי! #אוסמה_נמצא”.

גילי איזיקוביץ’: “הווילה של בן לאדן בסביוני פאקיסטן לא היתה מחוברת לטלפון או לאינטרנט. המסקנה היא אחת: המנייאק גלש על הויי פיי של שכנים”.

גילעד נס: “דונלד טראמפ: ״להציג את תעודת הפטירה של בין-לאדן״”.

דניאל פילין: “מכרז חדש לתפקיד ראש אל קאידה. דרישות ממועמדים לתפקיד. חזות מזרחית, זקן ארוך חובה. פרצוף מכוער וזדוני. שליטה בכלי נשק- יתרון. התפקיד דורש העתקת מקום המגורים למערה באפגניסטן ולבישת חלוק אפור אחיד ומכוער 365 ימים בשנה. יתרונות התפקיד- מספר רב של נשים והופעות רבות בטלויזיה וביוטיוב. חסרונות- מוות פתאומי ואכזרי”.

עוזי וייל: “התקשר אוסמה בן לאדן. אמר קוסאמק תפסו אותי, יש לך טלפון של ציון אמיר? אמרתי לא. אביגדור פלדמן? לא. שיט, נאנח, בני דון יחיא? למה, שאלתי, אתה נפרד מנשותיך? מסתבר, אמר, הם כבר הרגו שתיים מהן. השתררה שתיקה. אז תעשה לי טובה אחרונה, ביקש: שים את ‘וריאציה על נושא של בבליקי’, מהאלבום החדש והנפלא של שלום גד. אלבום ענק, שיר ענק – אין דברים כאלה! הסכמתי מכל לב. ואז הם ירו בו”.

חלק מהמולטיספירים קשרו בין יום הזכרון לחיסול.

ורד טוכטרמן: “האמת, קמתי היום בבוקר ושמעתי ברדיו מלא שירים עצובים, ישר חשבתי שאיזה מנהיג דגול מת”.

יונתן אוריך: “יום השואה התהפך בבת אחת מאבל לשמחה. תודה אובאמה”.

אבינועם יגור: “בנפול אויבך אל תשמח, כי זה יוצא על יום השואה”.

באתר מגזין The American Prospect השתמשו בטוויטר לבדוק מה הצעירים חושבים על חיסול בן-לאדן, וגילו שרבים מהם, כמו במערכון של החמישיה הקאמרית על רבין וערוץ הילדים, בכלל לא יודעים מי זה ולמה מותו צריך להפריע לשגרת ציוציהם. ציוצים לדוגמה:

“מי זה אוסמה בן-לאדן ולמה זה אכפת לי?”

“מיהו אוסמה בן-לאדן? הוא מפורסם? אני היחידה שלא יודעת מי זה?”

“אני בטח מפגרת שאני שואלת את זה.. אבל מי זה אוסמה?! ולמה זה כל כך טוב שהוא מת?”

“מי זה אוסמה בן לאדן? הוא גם בלהקה?” (אנחנו חושדים שהציוץ הזה דווקא מודע לעצמו).

עוד במולטיספירה: קליפ הפיצוצים של המשטרה >>

7 במאי, 2011 | בנושאים: חיי רשת ותרבות דיגיטלית, כתבות מ-ynet, כתבות שלי בתקשורת, מהנעשה במולטיספירה | תגובה אחת

אני יודע מי צפה לכם בפייסבוק בקיץ האחרון

“אפליקציית ‘איך לראות מי צפה בפרופיל שלך’ תהיה הקריפטונייט שיהרוג את פייסבוק”, התנבאה חן ליברמן בפייסבוק. ניצן סדן הסביר ב-ynet למה זכותנו לדעת זאת, ולמה זה טוב. ובינתיים, בפייסבוק: הרשת החברתית לא מאפשרת לגולשים לדעת זאת, ומסירה אפליקציות שמבטיחות לספק את המידע הנחשק.

בשבוע החולף קיבלנו הוכחה לדרישה לפיצ’ר הזה. וירוס שהסתובב בפייסבוק הציף תיבות פייסמייל בהזמנות לאירוע בשם “How to see who viewed your profile!!” במקביל הוצפו קירות של משתמשים ברשימות של אנשים שצפו בפרופיל שלהם, לצד מספר הצפיות (אורון מזרחי בדק את זה ודיווח שזה מפוברק: “חלאס עם הסקריפטים של “מי באמת\ראסמי\אשקרה צפה לי בפרופיל”. השורות הראשונות בקוד מיצרות מספרים רנדומלים”).

מי צפה בדאחקות שלי?

אם יש נושא שאומת המולטיספירה אוהבת לעסוק בו, הרי זה היא עצמה.

דור צח: “אז אולי פשוט תודו שהצצתם בפרופיל שלי ועברתם תמונה תמונה בעודכם בוהים במסך בהתלהבות הולכת וגוברת במקום לשלוח לי את הווירוס המטופש הזה? אעאעאעאע”.

רינה שטיינגרט: “זה לא שלא מעניין אותי מי צפה לי בפרופיל. זה כן, כמו שמעניין אותי מי מסתכל עלי מחלונות הבניין ממול ומי עוקב אחריי ברחוב. אבל אני מכבדת סטוקרים. אני רוצה לאפשר להם לעקוב אחריי בפרטיות, בלי לפחד מעונש ומהיתפסות על חם. מה יישאר לנו בחיים האלה, אם יגזלו מאתנו את החופש לעקוב אחרי אנשים, לאסוף באובססיביות מידע על חייהם ולבנות להם מקדשים קטנים בחדר? לא שאני עושה את זה או משהו. איכס. מה פתאום”.

גיל ירדני: “לדרישת הקהל: בקרוב אפתח אפליקציה שקוראים לה ‘כמה פעמים בשבוע מסתכל האקס שלך בפרופיל שלך?’ וכשיכנסו אליה תודיע, ‘עברו כבר שנתיים ויש לו חברה חדשה, גט א לייף'”.

מעין ששון: “הצצת? שילמת”.

אירנה זברסקי: “אתם לא צריכים שום אפליקציה כדי לדעת מי חיטט לכם בפרופיל: זה ההוא שדלוק עליכם ואתם מסננים אותו בצ’ט ,2) ההוא שהתחלתם איתו והוא הסתקרן, 3) ההוא שכועס עליכם ולכן חווה מזה ריגוש, 4) מישהו שהיה לכם סיפור איתו לפני 6 שנים, 5) הקריפי ההוא שתמיד עומד בצד באירועים ובוהה בכולם. אגב, מספר 1,3 ו-5 מפנטזים עליכם באזיקים. אה, וההוא שאתם רוצים בסתר סביר להניח שלא נמצא פה הרבה. בקיצור, עדיין מסוקרנים?”

אני: “מחכה כבר לווירוס ההמשך: ‘הצצתי בפרופיל שלך. לא היה משהו. למה אין לך אלבום תאילנד?'”

דליה בורג: “גלה מי צפה לך בתחת”.

גדי נבון: “יותר משמעניין אותי מי צפתה לי בפרופיל מעניין אותי איפה היו האצבעות שלה באותו הזמן. עובדה.”

אודין שדמי: “חלאס להזמין אותי ל”מי צפה לי בפרופיל”! לא רק שזה לא ממש איכפת לי, זה גם בטח בולשיט. אם אתם כל כך רוצים, בכל פעם שאני מחטטת לכם בפרופיל אני אעשה לכם פוק, שתדעו”

רובי טלפוס: “לכל וירוס יש מוצאי וירוס”

איל רופא: “אני הצצתי לך בפרופיל”.

מיכה קראוס מציע להצטרף לקבוצה “מעניין לי את התחת מי צפה לי בפרופיל”.

מי הטמבל שצפה לי בפרופיל?

ענבר גרינברג: “אין וירוסים טיפשיים יש אנשים טיפשים”

שחר טל: “נחמדה האפליקציה החדשה בפייסבוק שאומרת מי מהחברים שלך אהבל.”

גל חן: “חברי פייסבוק יקרים: אנא, אל תזמינו אותי לאירוע המסביר לי איך לראות את כלל חברי בפיד. האמנו לי, אם אני לא רואה אתכם, יש לזה סיבה”.

גיל ירדני: “חברי פייסבוק יקרים: שלושה חברים כבר התלוננו על וירוסי ‘מי צפה בפרופיל שלי’ מצד חבריהם, ורק אצלי ברשימה אין אף אחד טיפש מספיק כדי ליפול בפח. ישר כוח והמשיכו בעבודה הטובה!”

מי צפה לי בפרופיל? שמישהו יזמין משטרה!

הווירוס היה כל כך מטריד, שמשטרת ישראל התגייסה למגרו בסטטוס שפרסמה בדפייסבוק שלה:

כמה מהתגובות המוצלחות:

“וגם ברחוב: תיזהרו מאנשים שלא נראים נורמליים” (אנה קלמרס)

“ההודעות האלה של משטרת ישראל נראות לי חשודות” (אייל בן גיאת)

“ממתי משטרת ישראל מטפלת בוירוסים? לכו תתפסו אנסי ילדים ורוצחים” (תמר געש)

“הצ’אט התחיל לכתוב בערבית,למי שלא ניתקל,ראו הוזהרתם !!!!” (מונה אוסמו ביטון)

“חבר”ה אני מוריד בפני משטרת ישראל את הכובע תמיד האמנתי בהם הם עושים את עבודתם נכונה ומי אמר שהם לא עושים פה כלום בפייסבוק יישר כוח לכם באמת!!! ותודה!!” (נתנאל מלכה)

“כל הכבוד על היוזמה , ישר כח למשטרת ישראל ! רק חבל שאין שיטור או פיקוח אינטרנטי בפייסבוק שיכול למנוע סוסי טרויינים או וירוסים זדונים שמשבשים מערכות הפעלה במחשבים ברחבי הארץ כמו שיש באתרים אחרים” (יגל בן יאיר)

“ושוב תודה רבה למשטרת ישראל שעושה עבודתה נאמנה. אולי תקחו יום חופש ותבואו להרגע אצלנו בימית 2000?” (ימית ספארק המים – העמוד הרשמי)

אהובה אדלרמן כתבה: “לי נראה שההודעה הזו זה וירוס, כילו מישהו פרץ לפייס של המשטרה”.

משטרת ישראל הגיבה: “אהובה- את יכולה להיות רגועה אף אחד לא פרץ לפייסבוק של המשטרה”.

אבל זה בדיוק מה שווירוס היה כותב.

עוד במולטיספירה: הפרצופים של טל שפיגל >>

29 באפריל, 2011 | בנושאים: חיי רשת ותרבות דיגיטלית, כתבות מ-ynet, כתבות שלי בתקשורת, מהנעשה במולטיספירה | להגיב זה מגניב

המולטיספירה מתחתנת: ברכות ביוטיוב והזמנות מאויירות

להקת המכביטס זכתה לרגע התהילה שלה בחנוכה עם השיר “Candlelight“. בהשראתה יצרו חבריהם של עמר וקרן קליפ לחתונה של הזוג, והעלו אותו לאינטרנט כדי לפדח את השניים גם בפני זרים גמורים.

מאחורי הסרטון עומדים עשרה חברים בראשות רון אביטל ומתן צור. “כולנו תלמידי ישיבת ההסדר בקרית שמונה, בני 22-23”, מספר צור. “כל ההפקה בוצעה באמצעיים ביתיים לחלוטין (תלינו וילון בורדו לרקע בבית הפיצפון שלי, ההקלטה בוצעה במיקרופון פשוט שמיועד לסקייפ), אין לי שום ניסיון בעריכת וידיאו ומעט מאד בסאונד (תמיד יש פעם ראשונה). לקח יומיים ברוטו, לסיים הכל כולל הכל”.

עוד בחתונות יוטיוב: hagaraf שלחה את הקליפ המושקע הזה של החתונה של מיכל ודורון, ואומרת: “על אף שהם נפלו למלכודות סטריאוטיפיות לגבי זוגיות, ושהם חיים בסרט, הם חמודים”.

גבי ומיכל מפגינים גישה קצת יותר ריאליסטית לנושא בברכה לחתונה של חבריהם, גידי ומיכל (לא זאת, השנייה).

אנא, ציירי לי הזמנה

הזמנות חתונה מאוירות בפייסבוק הובילו אותי אל המעצבת רעות סימן טוב. “לפני שנתיים פנה אלי זוג בבקשה לאייר הזמנה לחתונה והיה להם רעיון מקורי במיוחד”, היא מספרת על ההזמנה של עופר לוי וגלית פריזר.

“ממש נדלקתי על הרעיון, ואז גם למדתי כמה כיף לאייר הזמנות לחתונה: זה המקום להיות הכי יצירתי, לעבוד המון עם הדמיון, והעיקר – להתחבר עם אנשים שנמצאים ברגע מאוד מרגש בחיים שלהם, ולראות אותם מאושרים. זה פשוט תענוג”.

סימן טוב לא ויתרה על התענוג גם בחתונה שלה עצמה: “הכנתי שתי גרסאות של ההזמנה, כי בן זוגי ואני הנחנו שהדור המבוגר יותר לא יעריך את ההומור שלנו – בצד הקדמי של ההזמנה בן זוגי מציג את טבעות הנישואין, ומאחור רואים אותנו מהגב, כשאני מחזיקה אזיקים. בגרסה המצונזרת אני מחזיקה שלט ‘Just Married’. בסופו של דבר חזרנו לבית הדפוס והדפסנו כמות כפולה של הגרסה הלא מצונזרת, כי הסתבר שגם המבוגרים רצו את ההזמנה השובבה”.

עוד במולטיספירה: שלום עם נציגי שירות, אוכל ומתכונים, דגיגי טופו וקצת פסח >>

22 באפריל, 2011 | בנושאים: חיי רשת ותרבות דיגיטלית, כתבות מ-ynet, כתבות שלי בתקשורת, מהנעשה במולטיספירה | 2 תגובות

כך תשתמשו באתר הטוויטר

אהוד קינן פרסם כאן מדריך לטוויטריסט המתחיל. הטוקבקיה עפה עליו.

אבירן טיקבק: “יש שם אחת שהחשבון שלה נעול והיא לא מאשרת אותי! למה????????????????????????????????????????? מה זה הפלצנות הזאת???????????????????????????????? כל התל אביביות האלה בטוויטר מה נראה לכם? תאשרי לי!!!!!!!!!!!”. ובכן, אבירן, יש לי השערה בנושא.

אלמוני טיקבק:

“המדריך החינמי לטוויטר:
08:00 פוקח עיניים
08:10 מוריד תחומוס מאתמול בלילה ומקלל על הבחירה של החומוס
08:40 מחליף תכנרית בשירותים ומזכיר לעצמי לא לאכול חומוס בלילה”

“אין כמו פייסבוק!! ותאמינו לי יש יותר אנשים שיש להם פייסבוק..”, כתב מגיב אנונימי, ואחר השיב לו: “יש גם יותר אנשים שיש להם זיבה, אז מה?”

מגיב בשם האירוני “לא ממורמר” חפר: “טוויטר זה בועה, וטוב שכך. הוא מלא באנדר-אצ’יברים תל אביביים שהעולם שלהם מחולק לשני צבעים – אפור וורוד פוקסיה, או במילים אחרות – סחים והיפסטרים. היום זה כבר לא קול לקרוא למישהו סחי או לקרוא לעצמך היפסטר אז עכשיו כשהם ידברו על זה זה יהיה בקטע אירוני ומודע לעצמו. כולם שמאלנים; כולם יודעים הכי טוב. מי שלא בטוויטר, קרי, בפייסבוק, הוא אדם משעמם. סחי. כמובן שלא הכל שלילי בטוויטר הישראלי, ויש משתמשים שבאמת מעניין לקרוא אותם ולא מזבלים את השכל בפסבדו-שנינות אך ורק לשם הריטוויט. לצערי, אפשר לספור אותם על יד אחת. איך הם אומרים? פייל אחד גדול”.

גם הטוויטרספירה עפה עליו, מסיבות שונות ולעתים הפוכות.

נתי רבין: “אם אהודק היה עיתונאי אמיץ כמו רון בן ישי או איתי אנגל הוא היה מפרסם את השם שלו בטוויטר בכתבה…..”

יאיר קיבאיקו: “הטוקבקים בכתבה של אהודק שווים את זה שיש מצב שבגללו הטוקבקיסטים האלה יפתחו חשבון”.

יאיר אי.: “אהודק עשה אחלה עבודה – כתב על טוויטר בצורה כזו שמי שלא בטוויטר לא ירצה להצטרף אליו. נהדר”.

אלינור שריקי: “אהודק צריך לקחת על המצפון שלו שעכשיו יהיו דקירות בכניסה לטוויטר”.

pitz_27: “אני מבינה שלאהוד קינן אין טוויטר. #YNET”

דניאל קפוצ’ינו: “טוב, הגעתי לכאן בעקבות המאמר של אהוד קינן. מישהו יודע איך עושים פה לייק, ולמה לעזאזל אנשים שאני חבר שלהם לא חברים שלי בחזרה?”

אהוד קינן: “היי, פה זה האתר הזה שהוא כמו ‘צ’ט המוני’? קראתי באתר של ידיעות. טוויטר יפה, מוזמנים לשלי. :*)”

איציק הלל: “בגלל אהודק אבא שלי שואל איך מתחברים לטוויטר”.

רותם חרמון: “האחים קינן בקנוניה להשמיד את האינטרנט הישראלי”.

עומר דוידוביץ’: “אהודק, איי לאב יו, אבל ראבק, היית חייב להכיר את טוויטר לכל טוקבקיסט?”.

לין מיטשל: “בזכות הכתבה בטמקא גיליתי היום שאהוד קינן ועידו קינן זה לא אותו בן אדם”.
אהוד קינן בתגובה: “לקח לי רק קצת יותר מחמש שנים ו-1200 כתבות להגיע לזה”.

שני שפירא: “אתמול הפיד רעש לגבי הכתבה של אהודק בטמקא. איך הכתבה על חזה גברי מפותח לא יוצרת תגובות דומות?”

עידו קינן: “הגעתי לכאן בעקבות המאמר של אהוד קינן. שתי שאלות: מה זה #ללאמין, והאם ידעתם שאהוד קינן ועידו קינן זה לא אותו בנאדם?”

רעות זארו: “מאמא של אהודק נמסר: עמכם הסליחה, השקענו בעידוק יותר”.

מורן בר: “הכתבה הבאה בטמקא – ‘אינטרנט, האם זה יתפוס?'”

אהוד קינן: “המגניבים של הספסל האחורי, שתי בקשות – אחת: תמנשנו את הקריאות נגדי. אני מדפיס ושולח לסבתא. שתיים: לא לקשקש בטוש את השם שלכם. זה לא יפה”.

עוד במולטיספירה: כל השנינויות שלכם לחג המצות שלא תשמעו מאבא, פיק אפ לכבוד החג, אגדות ילדים שאוירו באמת והכל #ללאמין >>

18 באפריל, 2011 | בנושאים: חיי רשת ותרבות דיגיטלית, כתבות מ-ynet, כתבות שלי בתקשורת, מהנעשה במולטיספירה | להגיב זה מגניב

המולטיספירה: אגדות שאויירו באמת

שלל איורים ישראליים מקוריים של אגדות ילדים קלאסיות וקלאסיות פחות הציפו את הפיד של המולטיספירה. הלכנו בעקבות שביל פירורי הלחם והגענו לכפיר רם, המנהל המקצועי של המכללה הישראלית לאנימציה. היי כפיר! “היי עידו. מאת’יו לן, אנימטור ואמן סיפור מאולפני פיקסאר, מתארח אצלנו באירועי ‘פסח של אנימציה’ לפיקסאר מאסטר קלאס. הוא הציע לארגן פעילות שבה הוא יוכל לתרום ולקדם את תחום האנימציה והעיצוב בארץ. בהתחלה חשבנו לעשות תחרות שנושאה ‘עיצובים מקוריים לדמויות מוכרות של פיקסאר’, אבל החלטנו לרדת מזה בגלל חשש לפגיעה בזכויות יוצרים. חשבנו מה יהיה הכי מגניב, והגענו לרעיון של סיפורי אגדה עם טוויסט מקורי”.

התחרות עלתה לפייסבוק, שם אפשר להצביע לאיורים המוצלחים. מלבד הפרסים, היצירות הזוכות יוצגו בסינמטק תל אביב במסגרת אירועי האנימציה.

עוד במולטיספירה: כל השנינויות שלכם לחג המצות שלא תשמעו מאבא, פיק אפ לכבוד החג, טוויטר נגד טוויטר והכל #ללאמין >>

17 באפריל, 2011 | בנושאים: חיי רשת ותרבות דיגיטלית, כתבות שלי בתקשורת, מהנעשה במולטיספירה, מולטיספירה | תגובה אחת

שינויים בפייסבוק: שני שירים

לאחרונה השתנתה ההתנהגות של כתיבת תגובות בפייסבוק: פעם אנטר היה מעביר את הסמן לשורה הבאה של התגובה. עכשי, אנטר שולח את התגובה. הלל גרשוני כתב על זה שיר: