גולשים בזמן: תג מחיר • קרן נויבך • טושטוש החתולה
פרעות ת”ח-תג
חבורת אמני הרחוב “תג מחיר” ביקרה בירושלים ליום כיף ויצירה, שכלל קישוט קירות ביתה של פעילת שלום עכשיו חגית עופ רן ומיצג של מכונית מרוססת, מפונצ’רת ושבורת שמשות, אחרי שמצאו עליה סטיקר של שלום עכשיו.
המכונית שייכת לעופר וגלית רז. רז סיפרה בפייסבוק:
@#%$^^%$^$^! קחו שניה וחצי לזהות ת’אוטו…^&%#^@@^ ריססו לנו תג מחיר (או ליתר דיוק ‘תג מכיר’) על האוטו!!!!! למה? כי יש לנו סטיקרים של שלום על האוטו. בהחלט פשע שראוי לעונש. ועופר במילואים!! בני &&%#$%@$#!.
וגם:
התמונות שמשום מה לא רואים בכתבה- (כדי לחוס על הקוראים?) “מוות לבוגדים”, בגדול, על כל הצד של האוטו, 4 צמיגים מפונצ’רים, 4 חלונות צבועים וכן גג האוטו ולוחיות הרישוי. הם לא חיפשו אותנו, הם חיפשו את חגית, שכנתנו, פעילת ‘שלום עכשיו’. על הדרך הם מצאו אוטו עם סטיקרים של שלום וסולידריות וחשבו שבעלי האוטו זכאים גם הם לטיפול. זה לא התחיל באוטו שלנו וגם לא ייגמר בזה. האלימות היא מנת חלקם של הפלסטינים מזה זמן רב, של ערביי ישראל וגם של פעילי זכויות האדם והשמאל. יש פה פושעים שמסתובבים ביננו ועושים ככל העולה על רוחם, ובעוד אנחנו מורידים את ראשנו בפחד, הם ממשיכים לקורבן הבא. ויש פה אוירה כללית, ברחוב, בקרב אלו שאמורים לשמור עלינו וכן בבית הנבחרים שלנו, שמאפשרת את זה. אז כן, אני מפחדת, אחושילינג מפחדת. ולכן גם נמנעת מלהתראיין בעניין, אבל אני כן מבקשת מכם, מכל מי שזה מפחיד אותו ומדאיג אותו, תצעקו! בכל דרך שאתם יכולים. אם מתאים לכם, תבואו לענתות ביום שישי- לזעוק ביחד נגד אלימות הימין. ואם לא זו דרככם, תמצאו איך כן לצעוק, כדי לעצור את זה ולהעניש את מי שצריך, ולמנוע את הפגיעה הבאה- ברכוש ובחיי אדם ולהבטיח לנו עתיד כלשהו במדינה הזו. בקשה אישית שלי.
אבישי עברי כתב: “הכתובות על הבית של פעילת שלום עכשיו הן תופעה מגעילה שראויה לגינוי. מצד שני, אם היא לא היתה שם זה לא היה קורה”.
יונתן שחם כתב: “אולי קשה למצוא את מי שריססו כתובות איום וטרור בבית של חגית עפרן, אבל למצוא מי שכתבו בטוקבקים ‘להרוג אותה עכשיו’ זה די קל, עם כל חוקי האח הגדול שהכנסת דאגה להעביר בנימוקים של ‘מאבק בטרור’. שם 100 שקל שלא ינסו אפילו”.
ואני מציע מדבקות להתגוננות מפני פרעות תג מחיר. חייגו באותיות.
יש חתון בתמונה הזאת
זרועו הארוכה של הרב עובדיה יוסף בממשלה סגרה את השאלטר של חתונות רבני צוהר. רן וואהלה (Wahle) חיבר על כך שיר לפי “חתונה” של דני סנדרסון:
כבוד השר עומד במתח
מסדר ת’עניבה
הוראה מוריד לשטח
לחסל ת’מסיבההעוזרים ראו ת’טקס
והשר החליט סוגרים
מונופול חוזר לשבת
אצל רבני עריםובתוך משרד, הדרכת כלה
בנקודה בוהה בשקט
עצבים מורט הוא לא ייתן לצאת
והיא על טהרה חופרת
כאן אפשר לחתום על עצומה נגד המהלך (אם כי צריך לזכור שבמהות, חתונה אצל הצוהרים היא אותו דבר כמו חתונה ברבנות, על כל הבעייתיות הכרוכה בחתונה יהודית ובחתונות בכלל).
יתד בוגדני
רבבות השתתפו אתמול בהלוויה של ראש ישיבת מיר, הרב נתן צבי פינקל ז”ל. חוצניק כותב בבלוג “פאשקעוויל”:
מאה אלף איש צעדו היום בירושלים. אפילו הציפורים לא הצליחו להבחין בין כביש למדרכה, והנחשול השחור האדיר הזה התקדם לאיטו, ואם הייתם צריכים לנסח דיווח חדשותי בנושא, לבטח הייתם מתפעלים בעל כורחכם: “לא נרשמו אירועים אלימים”.
אבל התקשורת נאלמה דום. כותרת ראשית בוואלה עסקה בזוגות שלא קיבלו תעודת נישואין בשל עמותת צוהר שהפסיקה לפעול, אתר הבית של ידיעות סיפר על ברלוסקוני, האתר לאנשים חושבים ציטט את סרקוזי פלוס אובמה על התבטאותם נגד נתניהו, ומעריב – למרות הרכש החדש לענייני חרדים – עסק באיום האיראני מהזווית הרוסית.
ניין טיז
נועה אסטרייכר מנתחת את ההצלחה של דף הפייסבוק “סטטוסים משנות ה90“, שמביא הברקות כמו “איזה כיף שהערסים לא גילו את הודו, אה?” ו”וואו, רואים מכאן את כל מנהטן”:
למה דווקא שנות ה-90, שלכאורה היו ממש לפני דקה? כי הדור ששולט היום בפייסבוק הוא הדור שאליו משתייך מארק צוקרברג: ילידי שנות השמונים, שגדלו בשנות התשעים. ועד כמה שזה בלתי נתפס לכתוב זאת, שנות ה-90 היו לפני יותר מ-20 שנה. כן, ילדי ה”מקרנה” מזדקנים. […] אנחנו הדור שנולד לתוך מדינה שתיכף תיפתח לגמרי לתחרות, לייבוא, להפרטה, להתפרקות המוחלטת של מושג האחריות השלטונית כלפי האזרח. אנחנו הדור שהלך לגן בתחילת האינתיפאדה הראשונה, ולתיכון ולצבא באינתיפאדה השנייה. וביניהם – מהומת אלוהים. הדור של “בחפץ חשוד אסור לגעת וגם לא להתקרב”, דור “של מי התיק הזה?!”. דור האוטובוסים הקרועים, הכתושים. אנחנו הדור של הצלילה לבוץ הלבנוני, של הרוג אחד לפחות בכל יום. אנחנו הדור של מרחץ הדמים הגדול, הדור שמתוכו צמחה גם התנועה של הקיץ האחרון – הדור שהיה לו עתיד, ואיננו. נלקח ממנו בחוזק יד.
אינספר
מרית בן ישראל מספרת על ספריית גן לוינסקי, שתיסגר בינואר אם לא יימצא לה מימון:
בשכונת נווה שאנן אין מתנ”ס, אין מרכז תרבות למעט הספרייה שהפכה מרגע הקמתה לאבן שואבת לילדי השכונה. סביב מחלקת ספרי הילדים האיכותית והעשירה של הספרייה מתקיימות פעילויות מגוונות – שעות סיפור, הצגות ותאטרוני בובות, חוגי שחמט, ריקוד ולהטוטנות, הקרנות סרטים, מפגשים עם סופרי ילדים, חגיגות פורים, שבועות, ימי עצמאות, חנוכה, חג המולד, ועוד ועוד. הקשרים שנטוו בין מתנדבים ומבקרים לבין ילדי זרים, פליטים ומשפחותיהם, נהפכו לערוצי סיוע פרטיים במגוון רחב של תחומים. הספרייה הפכה לגשר חי בין זרים וותיקים, אי של שפיות וידידות, מקום בטוח ומחבק בשכונה הסובלת מדורות של הזנחה.
וכל זה עומד להעלם.
קרן זווית
קרן נויבך הודחה ממבט שני בערוץ 1, שבוע אחרי שמירית הושמנד, עורכת תכניתה סדר יום ברשת ב’, זומנה לשימוע לפני פיטורים.
רוני גלבפיש כתבה:
בהפגנה הראשונה בקיץ פגשתי את אחד מהעיתונאים החברתיים המרתקים בישראל, ואמרתי לו שחלק מההפגנה הזו רשום על שמו. הוא מחה מיד, אבל אמר שיש כמה אנשים שראויים לכבוד הזה. אולי לא זכרנו את כולם, אולי אני שוכחת כאן מישהו, אבל אני זוכרת היטב שהרשימה היתה קצרה יחסית: רינו צרור, מיקי רוזנטל, אורלי וילנאי, גיא מרוז, סמדר פלד – וקרן נויבך.
גילעד נס: “אולי אם אומת האינטרנט תעשה ‘נויבך-גאמפ’ מישהו ישתכנע שהיא עוברת מסך?”
ונויבך משיבה לחורשי טובתה: “תודה לכולם, תודה לעולם. אתם מאוד חמודים. יהיה בסדר”.
מעריב נמנה על קבוצת איי.די.בי
הדבר המוזר הזה נראה כמו nrg מעריב, אבל נכתב על ידי טוקבקיסטים. ווטף רציני. מתוך דברי ההסבר, שנראים כאילו נכתבו על ידי גוגל טרנסלייט עברית-עברית:
המשימה שלנו –
לאפשר לפרטים להשתלב בפעילות המדיה המקומית ולהגיע לעמדת השפעה על הנעשה במרחב הציבורי הרלוונטי להם. לא רק כמגיבים ,אלא ככתבים וכפרשנים – זה המקום לכל מי שיש לו מה לכתוב ודלתות המדיה היו סגורות בפניו עד כה.
זה המקום גם לעסקים מכל סוג והיקף שרוצים לקיים דיאלוג רציף , אפקטיבי וחסכוני , עם תושבי איזור המגאזין.
תזכיר לי: מי זה כיכר רבין?
כרזה מעולה על הזכרון המתפוגג של רצח רבין, פרפראזה של יוסי ברגר על כרזה של דוד טרטקובר:
פיצה עם פטריה גרעינית
קריקטורה של יגאל שתיים על האיום האיראני (האיום שלנו עליהם, במקרה הזה):
נתפשר על פרוסי?
ההאקר הזה – רוסי או איראני? תמר עילם גינדין משחקת בגשש בלשן:
זה שהדקדוק יותר מתאים לרוסית מאשר לאנגלית לא אומר שהוא לא מתאים לפרסית. השגיאה הבולטת ביותר אצל רוסים היא השמטת תווית היידוע (the). זה בגלל שברוסית אין תווית יידוע. אבל גם בפרסית אין. זאת שגיאה מפורסמת גם של פרסים.
בניגוד לרוסית, שבה אין בכלל קטגוריית יידוע לשם העצם, בפרסית יש קטגוריית יידוע שהיא אפילו יותר רחבה מאשר בעברית: שם העצם הוא לא סתם מיודע או לא מיודע, אלא יש שלוש דרגות שונות של חוסר יידוע (באנגלית יש שתי דרגות של חוסר יידוע: I love garlic, I love the garlic, I love a garlic – which is weird but we don’t judge other people’s perversions) אבל בניגוד לעברית ולאנגלית, המיודע הוא הבלתי מסומן. כלומר אין תווית יידוע. יש תווית סיתום שהיא בערך כמו a באנגלית, ודרכים תחביריות שלא כאן המקום לפרטן, להבחין בין דרגות היידוע השונות. בכל מקרה, ניסיתי למצוא מקומות שבהם הייתי מצפה ל-a/an והוא אינו מופיע, ולא מצאתי. רק היידוע מושמט, לא הסיתום. לכן זה אמנם יותר רוסית מאשר אנגלית, אבל יותר פרסית מאשר רוסית.
מהנעשה במולטיספירה
שרון טל: “ב 11.11.11 ניתן לכם 11% הנחה כי נגמרו לנו כל הרעיונות השיווקיים ולמזלנו יצא תאריך מגניב כזה של חתונות של מתלהבים. בואו בשעה 11 ו 11 דקות וקבלו אקסטרה 11% על ה 11% שכבר נתנו. נו בואו”.
דניאל רוזנברג: “מי שמיקם את הסוגריים במרחק של מקש אחד בלבד במקלדת לא לקח בחשבון את ההשלכות הבין-אישיות העצומות שיהיו לבלבול בין סמיילי שמח לסמיילי עצוב”.
סילבן חסון מ”סברי מרנן”: “האינטרנט זה חמישים אנשים פיקטיביים שנמצאים באותם חמישים אתרים ומדברים עם אותם חמישים אנשים, פיקטיבית” (ציטט: דב אייכלר).
אן מוס: “מה קורה למדינה הזאת? נמאס לי מכל הסטטוסים על הגזענות, שנאת נשים, חרדיזציה, התעללות בבעלי חיים. אני צריכה הפסקה מפייסבוק ומעדכונים לגבי המציאות בישראל”.
אין חתול בתמונה הזאת
תום נפרד מטושטוש:
אנשים שלא גידלו חתול לא יודעים עד כמה קיומו נוכח בכל היבט של החיים. כל פתיחת דלת (או סגירתה), כל הליכה למקרר או לשירותים, כל יציאה מהבית או חזרה – כולן מנכיחות את החתול בתוכן באופן אוטומטי לגמרי, בלי שתוקדש לכך שום מחשבה. גם עכשיו, כשהיא איננה. איננה. איננה. אני עדיין חושב בחתולית. סוגר את דלת הסלון לפני שאני יוצא למרפסת, מצפה ליללות הגעגוע כשאני עולה במדרגות, נושא עיניים מלאות תקווה אל הרצפה בציפייה לראות אותה הולכת אחריי למטבח. ואין לי שום רצון שהתחושות האלה ייעלמו.
[…]
זה נחשב לא לגיטימי, להתפרק בגלל מוות של חתולה. מותר להיות עצובים במידה, נוסטלגיים במידה, אבל מצופה להמשיך לתפקד, ללכת לעבודה, לחשוב על חתול אחר כתחליף. זה נחשב לבנאלי, משהו שרובנו עוברים בשלב כלשהו, סוג של הכנה או שחזור או חזרה גנרלית לאובדנים הגדולים באמת. אבל זה לא מרגיש ככה. גם הכתיבה על כך היא בנאלית, ניסיון כושל לזקק מתוך הבנאליה רגעים בודדים של ייחוד וייחודיות. אבל הרגעים האלה לא יכולים להיכתב, כי הם היו קיימים רק בעולם האמיתי, זה שבו טושטוש שכבה לצדנו, מגרגרת כשאנו מגרדים את פדחתה, את העורף, את העור המעט חשוף מתחת לאוזניים, וידענו שאנחנו מגשרים על כל מה שהשפות השונות שלנו לא יודעות לבטא.
אגב, יש חתול בתמונה הזאת.
מה זה “גולשים בזמן”?
גולשים בזמן: מדור יומי (בשאיפה) של לינקים שמגיעים בזמן ומבזבזים זמן. יש לכם משהו מעניין לספר? כתבו לי באימייל ido@kenans.net.
שם המדור ניתן על ידי יהונתן זילבר. לוגו גולשים בזמן מורכב מצילומים (1, 2) של busbeytheelder (cc-by-sa) ומגופן שטנגר של מאיר סדן (cc-by-nc-nd).
גולשים בזמן: הפייסבוק, הדבר היחיד בעולם הזה שמדרדר אותנו וגורם לנו לעשות חרם אחד על השני!
ערוות אומרות שירה
ראיון עם יוזמת אירוע שירה נגד מחרימי שירת נשים, הילה בניוביץ’, במדור המחאה השבועי שלי באתר בית אבי חי, “מוחה אני”: “הקו המוביל בביקורת היה ‘את לא מבינה ענייני הלכה, אל תדברי על מה שאת לא מבינה בו’. זה מצחיק אותי: אני לא רוצה להבין בענייני הלכה, זה לא מעניין אותי. מעניינות אותי זכויות אדם. כך שהניסיון להקטין אותי ולזלזל בי באופן כזה ממש לא פוגע”.
שחר אבן-דר מאנדל מביא גירסה עדכנית ל”ערה?”:
אני בפייסבוק: “ראש אישה נמצא בשכונה חרדית בירושלים. המשטרה פתחה בחקירה”.
עדכון בפרשת העלמת הנשים של הוניגמן: הרשת הפסיקה להעלים את הביקורות עליה.
אבישי עברי כותב ב”צו פיוס”: “החברה החרדית עוסקת היום במין יותר מאי פעם, בדיוק כמו החברה החילונית. בדיוק כמו בחברה החילונית, העיסוק במין נעשה דרך העיסוק באישה. כאן מסתירים אותה יותר ויותר, מאחורי בדים וקירות ובצירוף שלטי אזהרה, וכאן חושפים אותה יותר ויותר, על שלטים גדולים ומוארים יותר ויותר, עד שקשה לנו לדמיין את המרחב הציבורי שלנו ללא תמונת חיוכה, רגליה או שדיה של אישה. בדיוק כפי שקשה לנו להבין כמה חדשני ופורץ דרך הדבר ועד כמה הוא מהווה ‘הקצנה’ ביחס למצב הקודם של תפיסת האישה והמיניות בחברה שלנו”.
מחרימים את החרם
גולש בשם “סוף העולם” מגיב לכתבה על המחאה נגד הוניגמן ומחיקת התגובות בדף הפייסבוק של הרשת: “למה כל דבר במדינה הזו חייב להפוך לחרם או מחאה על הדברים הכי שטותיים! זה לא יאמן!! אין לכם מה לעשות בחיים האלו??? ולמה אתן לא עושים חרם על הפייסבוק המגעיל הזה?? הדבר היחיד בעולם הזה שמדרדר אותנו וגורם לנו לעשות חרם אחד על השני! הפייסבוק!!! וכולכם בסדר עם זה! טיפשים!!”
ו”המבין, יבין” עושה גודווין ישראלי: “אם גולש היה כותב שהוא הולך להתאבד, או גולש היה כותב שמתארגנת קבוצה למשהו פלילי, נגיד רצח ראש הממשלה, מה אז? גם אז הוניגמן (לדוגמא) צריכה להשאיר את התגובה ולענות לציבור הרחב בענייניות על מה שכתבו לה על הקיר…”
גוגל + דרושים
גוגל פתחו דוכני גיוס לגוגל פלוס. סטודיו ענבל טניה מפרסם תמונות מהדוכן באוניברסיטת ת”א ובן גוריון.
פרסמתי ב-ynet מחשבים כתבה על הפעילות הזאת. קרן, סטודנטית בת”א, סיכמה יפה את הגיחוך: “כשאתה בא ליריד בתחילת השנה מנסים למכור לך כל מיני דברים, מלגות, בנקים, ופתאום אתה רואה שם את גוגל פלוס, כשהדבר היחיד שיש להם למכור זה ‘בואו תיכנסו אלי’. נראה לי שזה מדבר בעד עצמו”.
תגובה שולתת של רותם יפעת: “זה חלק נוסף בסדרת כתבות על טכנולוגיות שפעם היינו משתמשים?”
משולם נהרי עדיין שר
כמו שקורה בדרך כלל לש”סניק כשהוא פותח את הפה, השר בלי תיק משולם נהרי דיבר שטויות. הנפיחה דה ז’ור היא ביקורת של כבוד השר על בילוי השבת של גלעד שליט עם אביו בחוף הים: “שבת הראשונה לברך הגומל. שבת ראשונה הולכים לחוף הים?”
במקרה של נהרי אין צורך להתאמץ עם תגובות לגופו של עניין, ועל כן פרס התגובה המעולה הולך לאלמוני שכתב לגופו של אדם: “לדעתי הוא שר טוב ומגיע לו שדרוג. מגיע לו להיות שר בלי שני תיקים”. תודה ליותם ברנז שמצא ושלח.
הפיילוט הביומטרי הארור מתחיל לנסוע? התאריך הרשמי לפתיחתו היה יום שלישי, ושושי הרשקו הביאה היום בקבוצת “עוצרים את הפיילוט של חוק המאגר הביומטרי” את מודעת הדרושים הבאה, שמצאה באינפוסנטר:
לרשות ההגירה, האוכלוסין ומעברי הגבול בחיפה
דרוש/ה סטודנט/ית לתפקיד רכז/ת תיעוד ביומטרי
התפקיד כולל קבלת קהל, סיוע במבצע ביומטרי, תיוק, מענה טלפוני וכדומה. העבודה בהיקף 64 שעות,
בימים: ראשון, שלישי וחמישי מהשעה 14:00 עד 18:00 ובימי שישי בשעה 08:00 עד 12:00.
לראיונות יש להצטייד :
1. בקורות חיים.
2. באישור מהמוסד האקדמאי על היות הסטודנט מהמניין.
זכרו: לא נותנים אצבע למאגר הביומטרי, אתם לא יודעים איפה הוא היה קודם.
לכבוד החורף שהגיע: קומיקס עלוב על ערפדי החשמל:
בעודם מחכים לאמבולנס שיגיע לפנות את נפגע מכת הברק, הספיקו יניב וגדעון להטעין את הניידים שלהם לשלושה קווים מלאים. הם לא התגאו בזה, אבל כמו רבים אחרים מאז עליית המחירים, הפכו גם הם לערפדים של חשמל.
המטא היומי
עידו מאירון: “יש לי חיים מחוץ לפייסבוק. אני רק לא זוכר את הסיסמה כדי להכנס אליהם”.
מה זה “גולשים בזמן”?
גולשים בזמן: מדור יומי (בשאיפה) של לינקים שמגיעים בזמן ומבזבזים זמן. יש לכם משהו מעניין לספר? כתבו לי באימייל ido@kenans.net.
שם המדור ניתן על ידי יהונתן זילבר. לוגו גולשים בזמן מורכב מצילומים (1, 2) של busbeytheelder (cc-by-sa) ומגופן שטנגר של מאיר סדן (cc-by-nc-nd).
גולשים בזמן: סתיו שפיר מחפשת דירה • הוניגמן מוחקת וחוסמת גולשים • האלווין בישראל
ב’ זה בלגאן
סתיו שפיר מחפשת דירה. אני מציע שנעזור לה ומהר, אתם זוכרים איך זה נגמר כשדפני ליף לא מצאה אחת.
התיזו את ראשה!
בהמשך לפרשת הוניגמן נגד הנשים, שבה ערפה רשת האופנה את ראשה של סנדי בר בשלטי חוצות בכניעה ללחץ דתי פונדמנטליסטי, איתן שלו מבקש את עזרת הציבור:
עוד אבדו: כל התגובות של הגולשים בדף הפייסבוק של הוניגמן, וכן התגובה של הוניגמן עצמה בדף שלה. כולם נמחקו אתמול. הסיפור המלא בכתבה שלי ב-ynet מחשבים.
ועכשיו יש גם פעולת תגובה. הרב הקונסרבטיבי אורי איילון וקבוצת פעילים חברתיים בירושלים יזמו תליית תמונות של נשים על מרפסות ברחבי העיר כדי להשיב את הנשים לרחובות. ב”הארץ” מדווחים שאיילון אומר שהמטרה היא “להחזיר את המרחב העירוני למצב הטבעי שלו. […] כך נהפוך את הופעתן של נשים לדבר משעמם, שלא שמים לב אליו”.
ובינתיים, ברמת גן: כנען, זכיינית הפרסום על אוטובוסי דן, מסרבת לפרסם מודעה בגלל שיולי גולדשטיין, חברת מרצ, מופיעה שם בשרוולים קצרים מדי לטעמה של הזכיינית. כי זה לא קשור לצניעות, זה קשור למיזוגיניה.
פורים של גויים
הגויים חגגו את האלווין, ודייויד ספייד הוכיח שיש דבר יותר מעורר דחיה מדייויד ספייד – דייויד ספייד בתחפושת The Human Centipede:
סטטוסים וציוצים שונים הביאו לידיעתי את העובדה שגם אצלנו יש מי שמנצל את ההזדמנות לחגוג טרום-פורים שלושה חודשים לפני פורים. הנה פולי טובמן, שהתחפשה ברוח צב צבים אפי הנינג’ה:
לימודים הם:
שירה דינור: “שיעור אחד במחברת, שיעור שני בגוגל דוקס, שיעור שלישי מוקלד על האייפד, רביעי מוקלט על האייפד וחמישי מוקלד בלפטופ. בעיה? לי? אתם חושבים?”
אני סטודנט שנה ג’ למדעי המחשב באוניברסיטה העברית. אני לוקח קורס שבמסגרת הקורס ישנן שלוש בחינות קטנות במהלך הסמסטר במקום בחינה אמיתית. מי שרוצה לגשת למועד ב’ יכול לעשות מבחן אחד גדול על כל החומר במקום כל הבחינות הקטנות. אחד המבחנים נופל על שבועיים מילואים שאני עושה. פניתי למרצה במהלך השיעור בבקשה לעשות רק על אותה בחינה מועד נוסף ונעניתי בתגובה “אז תבטל אותם או שתעשה את המועד הגדול”.
במחשבה כי המרצה לא הבין אותי פניתי אליו שוב בבקשה במייל, שכן זה אינו הוגן להפלות את משרתי המילואים. הפעם נעניתי בצורה הבאה: “שלושת הבחינות הקטנות הן חלק ממועד א’.סטודנטים רבים הלוקחים מועד ב’ בקורסים אחרים הנכשלים בשאלה אחת תמיד נבחנים על כל החומר.הוצאת כעסך לכיווני הוא שגוי. אלו המילואים שעושים לך צרות, לא אני”. סליחה, אך אינני ילד בן שנתיים אשר מקבל מכה משולחן ואמא אומרת לו “תרביץ לשולחן הרשע שהכאיב לך”.
הדיילי מטא
יתיר הבר: “לייקק לי ואלייקק לך – איטס דה סירקל אוף לייק”.
מה זה “גולשים בזמן”?
גולשים בזמן: מדור יומי (בשאיפה) של לינקים שמגיעים בזמן ומבזבזים זמן. יש לכם משהו מעניין לספר? כתבו לי באימייל ido@kenans.net. תודות: ליאור שמש, איתן שלו.
שם המדור ניתן על ידי יהונתן זילבר. לוגו גולשים בזמן מורכב מצילום של busbeytheelder (cc-by-sa) ומגופן שטנגר של מאיר סדן (cc-by-nc-nd).
גולשים בזמן: מה הרג את סטיב ג’ובס? • גולשים ועוזרים • לבד בשייקר
מדור מקוצר לרגל זה שאני ממהר לחתונה בארץ הגראדים.
סטיב ג’ובס עדיין מת
ושחר אבן-דר מאנדל אומר שמה שהרג אותו זה ה-iפסטיגל (שעליו כתבנו אתמול):
טסטר משולשים
אמיר אהרוני רוצה שתתקינו גרסאות עתידיות של פיירפוקס וכרום. למה? “כי המתכנתים של הדפדפנים זקוקים לכמה שיותר בדיקות בשטח, שהם בעצמם לא מסוגלים לדמיין. למשל, אני גיליתי בגרסת אורורה של פיירפוקס באג בבדיקת איות בעברית שגורם להאטה משמעותית של כל הדפדפן, ושיכול להשפיע גם על שפות אחרות. רוב המתכנתים משתמשים בבדיקת איות רק באנגלית ולא היו שמים לב לבאג הזה. דיווחתי את הבאג הזה ועכשיו יש סיכוי שהוא יתוקן לפני שתופץ הגרסה היציבה. גוגל, לעומת זאת, הוציאו גרסה יציבה של כרום עם באג חמור למדי שגרם לשיבוש של טקסט בעברית בחלון העריכה של ויקיפדיה במקרים מסוימים. הבאג הזה מדווח עכשיו, ויש סיכוי שיתוקן בגרסה הבאה, אבל עד אז משתמשי גוגל כרום רבים שכותבים בעברית ובערבית יצטרכו לסבול ממנו. זה היה נמנע אילו היו מספיק בודקים מתנדבים דוברי עברית של ‘גרסת הקנרית’ של גוגל כרום”.
נגמרה הקייטנה
יסמין פרהדיאן מספרת על אכזבה מהיום הראשון בבית ספר:
י’, סטודנטית שנה א’ לרפואה (השם המלא שמור במערכת) מספרת בדמעות על המציאות העגומה שקידמה את פניה ביומה הראשון: “כולם בפייסבוק כותבים ‘שלום שנה א” אבל האמת היא שזה בכלל לא דומה לכיתה א’… אין טקס, אין ילדים בחולצות לבנות שמזייפים בשירה, אפילו לא הכירו לנו את המחנכת. בשמונה ורבע כבר למדנו כימיה אורגנית. אורגנית! מאז אני חווה התקפי חרדה וסיוטי לילה על אורביטלים שונים ומשונים… נורא…”
הכלוב
כל מיני אנשים הצטלמו בכלובים (צילום: יניב דרוקר; איפור: סוכנות לוביקה) לפרסום “ערב ארבע על ארבע”, הופעה שהכנסותיה מיועדות לסיוע לבעלי חיים. ההופעה מחר, כרטיסים כאן.
יו דוג, שמעתי שאתה אוהב בדידות
מה יותר בודד מלבלות בשייקר? להגיע לשייקר ולגלות שאתה לבד שם. ליזה כץ מצאה את עצמה במצב הזה.
מה זה “גולשים בזמן”?
גולשים בזמן: מדור יומי (בשאיפה) של לינקים שמגיעים בזמן ומבזבזים זמן. יש לכם משהו מעניין לספר? כתבו לי באימייל ido@kenans.net
שם המדור ניתן על ידי יהונתן זילבר. לוגו גולשים בזמן מורכב מצילום של busbeytheelder (cc-by-sa) ומגופן שטנגר של מאיר סדן (cc-by-nc-nd).
גולשים בזמן: איי, פסטיגל • גלעד שליט וענת קם • סוף הקצה
ענת קם עדיין חיה
ענת קם קיבלה 4.5 שנים בכלא על גניבת מסמכים צבאיים מסווגים והעברתם לעיתונאי. כרזת התגובה לעיל היא יצירה של HerrShapiro (טקסט) ויותם ברנז (איור).
האם כבר הצעתם כותרות מצחיקות לגזר הדין בפרשת קם? הכותרת המצחיקה ביותר תזכה את הכותב/ת בהזמנה זוגית לסדנת קריאת עיתונים פוליטית. לפרטים והשתתפות תעשו פה קליק.
ישר לפחחח
אפרופו גלעד שליט, טלי ליבמן מרדיו חיפה גילתה שמשפחת שליט, שמוצפת בפניות מהציבור, משליכה מכתבים וחבילות לפח. כחלק מהחשיפה העיתונאית החשובה עד מאוד היא חיטטה בזבל, שלתה חבילות ומכתבים שלא מיועדים לה, פתחה וקראה (בניגוד לחוק הגנת הפרטיות ולחרם דרבנו גרשום) כדי להוציא מהם משפטים מרגשים שיצדיקו את הזעזוע הצדקני שלה:
מזועזעת, הוצאתי קופסא אחת עליה היה כתוב לגלעד שליט ומכתב אחד לגלעד שליט והצטמררתי לראות שהכל סגור וחתום.. אפילו לא נפתח! (ראה התמונה בראש הכתבה).
משפחה מכרמיאל כותבת לגלעד: “גלעד היקר… אין לך מושג עד כמה אנחנו שמחים ומתרגשים מחזרתך. היית בתודעה שלנו כל חמש וחצי השנים הללו. השם גלעד שליט תמיד היה שגור בפינו. סרטים צהובים על הרכב, השתתפות בצעדה הענקית שחצתה את הארץ…. היה חזק גלעד שלנו.. אוהבים המון…”
פתחתי בידיים רועדות חבילה שקושטה על ידי ילדה מראשון לציון, בלבבות וכוכבים. בתוכה הייתה קופסת עוגיות שנאפו על ידה ועל העוגיות היה מונח מכתב עם ציורים ואיחולים לגלעד. כן כן, כל היה בפח!!
תגובה מצטיינת של שירלי קליינמן: “טלי ליבמן, תפסיקי לאכול עוגיות מפחים”.
11:11:III
אירוע ההרצאות בנות 11 הדקות “11:11” יתקיים בשלישית. בין ההרצאות: האם הבננה היא ההוכחה לקיומו של אלוהים?; האיש שניסה להפוך פיפי לזהב: על מדענים שטועים, ולמה זה טוב; ואורי ליפשיץ ב-11×60: אחת עשרה הרצאות בנות דקה ברצף. כרטיסים יעמדו למכירה משלישי בבוקר.
תעשה לי טקסט בפיתה לקחת
בעקבות הטור של רענן שקד שדיברנו עליו אתמול, גם רן הר-נבו (התגעגענו!) נכנס לדיון על מות הכותבים בתשלום:
הדבר שכל כך מבהיל עיתונאים בתופעת הבלוגים, בעיניי, הוא לא העובדה שרבים מאיתנו יודעים להתנסח כמו שצריך, אלא הקלות הטכנולוגית שבה אנחנו יכולים לייצר יישות מדיה, להתנסח בה כאוות נפשנו, ולשלוט באמצעי ההפצה של היישות הזאת. התפשטות הבלוגים, או אתרי האינטרנט הזעירים, לא מייצגים תופעה גלובלית של ריבוי פתאומי בכותבים מעולים, אלה תמיד היו פה! השינוי הוא ביכולת להתגבר על אמצעי ההפצה הישנים ולדבר ללא חסמי כניסה. וורדפרס, חיבור לאינטרנט, טקסט סביר, הפצה בפייסבוק, ואתה קיים. ועל אף שרוב הכותבים באינטרנט, בעיקר בגלל הסרת חסמי הכניסה, מייצרים בליל של עילגות (שנחום ברנע מתבשם ממנו), ההיצע האדיר של התוכן מאפשר לקורא הממוצע גם למצוא כותבים טובים, לצרוך תוכן אינטלגנטי, ולא לשלם עליו.
גם לצפריר בשן יש מה להגיד:
אבל לא הכל רע. האמת היא שאני עושה חיל בכתיבה היוצרת שלי. קיבלתי פעם 15 אלף שקל בתחרות צרצרפיס (“סיפור” ב-140 מילה). השנה שוב ניסיתי את מזלי, ואפילו עשיתי קמפיין לא קטן לגיוס לייקים. זכיתי במקום השני וב-10,000 שקל. זה עלה לי גם ב-200 עוקבים בטוויטר וגרוע מזה, זה גם מקנה להמון אנשים את הזכות לבקש איזה שקל או חמישה על כל לייק.
25 אלף שקל על שני משפטים. לא רע.
ותחשבו כמה זה עצוב. לרתום את כל הכישרון שלך, את כל היכולת, את כל המאוויים, ת’כלס, את העתיד שלך, ולקבל הכרה על שני משפטים מזוינים. ועדיין, פרנסה. לא מתלוננים.
מתים על הקצה
“הקצה”, תוכנית המוזיקה האלטרנטיבית הוותיקה של גלגלצ, יורדת מגלי האתר אחרי 13 שנה “כחלק ממהלך רחב יותר, בו מבוטלות כל תכניות הלילה של גלגלצ”, כותבים המנחים איל קוואמי דה לה פוקס פרידמן ונדב רביד, ונפרדים: “ניסינו להראות שגם בעידן בו אמצעי התקשורת הממוסדים מוותרים על עיסוק בתרבות שאינה עתירת רייטינג, יש עולם מוזיקלי גדול ורחב שהוא מרגש, מופלא ומרתק, ויש לו גם קהל משמעותי. שמחנו שגם תחנת המוזיקה הפופולרית ביותר בישראל חשבה כמונו, ואנחנו מצטערים שאחרי תקופה ארוכה כל כך דרכינו נפרדות. […] אנחנו מקווים למצוא בקרוב את הדרך הטובה ביותר להמשיך להביא לכם את המוזיקה הכי טובה, למפות את הכאוס התרבותי והמוזיקלי שנמצא שם בחוץ ולפתוח פרק חדש בסיפור של הקצה”.
גוגל + פייסבוק = ?
משורר הרשת אלון מזרחי כותב: “פעם הייתה לנו חברות במציאות. אבל זה היה חשוף ומייגע מידי עבורנו, אז המצאנו דואר. אחר כך חברות הדואר נהיתה לנו מייגעת ואיטית, אז המצאנו טלפון. קצת אחר כך הטלפון נהיה לנו קצת ישיר ובוטה מידי, אז המצאנו חברות פייסבוק. עכשיו גם החברות פייסבוק, איך אומרים, קצת מחייבת מידי, אז המצאנו סבסקרייב. השלב הבא של האינטימיות, ככל הנראה, הוא מכונות שמפגישות רק חלומות של אנשים”.
ובדיחת הגוגל פלוס היומית, מפי אבי עקיבא רוזנברג קסוטו: “הפולניה החדשה: ‘אני אשב לי כאן בגוגל פלוס…'”.
איי, התחרשתי מהשיר החדש של האייפסטיגל
אתם בטח חושבים שההתייחסות הכי מביכה לחיי רשת בפזמון הישראלי נמצאת בשיר “ג’ונגל” שכתב הגיספנומטור לאייל גולן (“אם אני ואת היינו נולדים בג’ונגל | במקום שאי אפשר למצוא אותו בגוגל […] אם אני ואת היינו נולדים בג’ונגל | במקום בו אין מקלדת דאבל יו או שטרודל”).
אתם טועים. התואר עבר לשיר הרשמי של הפסטיגל. סליחה, “i-פסטיגל : Game On”. מתוך דברי ההסבר על הפסטיגל: “הפסטיגל ייקח השנה את ילדי ישראל למפגש עם עולם המחשבים: הרשתות החברתיות ומשחקי המחשב. הילדים, יחד עם כל המשפחה, ייכנסו לתוך עולם וירטואלי ודיגיטאלי. שם יוכלו לפגוש את הכוכבים הכי גדולים, כשכל אחד מגלם דמות מגניבה מעולם משחקי המחשב האהובים והפופולאריים ביותר, העולם הדיגיטאלי וכמובן איך אפשר בלי הפייסבוק”.
כמובן.
כמו שאלי לוין כתב: “אומרים ש’האינטרנט’ זה הדבר הכי גזעי עכשיו אצל הצעירים אז החלטנו לעשות משהו מזניב לאללה עם הפסטיגל השנה”.
לפי הסרטון ביוטיוב, השיר הוא “חידוש לשיר ‘Mr Saxobeat’ של אלכסנדרה (Alexandra Stan)”, בבימוי חנוך רוזן עם מילים של דורון מדלי. אני נותן רק טעימה, כי יותר מזה ואתם תקיאו קצת בפה. קליק על הסרטון המלא על אחריותכם:
פסטיגל, משוכלל, כמה קל, להדליק, לשחק, להקליק, בוא לפסטיגל!
i פסטיגל, וירטואל, דיגיטל, זה מדליק, לא מפסיק להצחיק, כי זה i פסטיגל.
ניפתח עוד בלוג נצ’וטט, נשיר ביוטיוב דואט, ונצטלם במסיבה ונתייג ת’תמונה.
תוריד ת’כל ותשמור, ותן לי LIKE או Ignore.
ואם תרצה רק לשאול גוגל יודע הכול.
מה זה “גולשים בזמן”?
גולשים בזמן: מדור יומי (בשאיפה) של לינקים שמגיעים בזמן ומבזבזים זמן. יש לכם משהו מעניין לספר? כתבו לי באימייל ido@kenans.net
שם המדור ניתן על ידי יהונתן זילבר. לוגו גולשים בזמן מורכב מצילום של busbeytheelder (cc-by-sa) ומגופן שטנגר של מאיר סדן (cc-by-nc-nd).
גולשים בזמן: מערכון תגובה לחמישיה הקאמרית, קופיפייסט שעלול להרוג ועוד
ההפגנה אתמול היתה מערכון של החמישיה הקאמרית
החמישיה הקאמרית העלתה בהפגנת מחאת האוהלים מערכון חי, שכתב לה אתגר קרת (לינק):
עוזי וייל, מכותבי החמישיה הקאמרית, מגיב על המערכון (לינק):
“העם רוצה צדק חברתי!” אמרתי לשומר ראש שלי, “הבנת ביז’ו?”
אבל הוא נלחץ מכל האשכנזים בכיכר רבין בכלל, ומהחמישיה הקאמרית בפרט. אפילו שהם הביאו בדיחה על במיה. מה, הוא לא רואה שהם משתדלים?
“בוא נלך שוטה,” אמר השומר ראש שלי, “הם לא ממוקדים בדרישות שלהם.”
רק שהוא אמר את זה בקול רם מדי, וכולם הסתובבו אלינו.
“לא,” הסברתי להם, “הוא פשוט לא הספיק לקרוא עוד את הספר של שלי יחימוביץ'”.
“נכון,” הוא אמר, “אני כרגע קורא ספר מתכונים לחצ’פורי.”
לקחתי אוזן שלו בין שתי אצבעות ומשכתי אותה חזק. “מה העם רוצה?” – אמרתי – “תגיד בקול, מה העם רוצה?”
“צדק חברתי! צדק חברתי!” הוא צעק. “העם רוצה צדק חברתי!”
וכולם מחאו לו כפיים, ואפילו שלום חנוך הקדיש לו שיר. או אני חושב זה היה שיר. קשה אצל אשכנזים להבדיל בין שיר לדיבור.
“אתה רואה,” אמרתי, “לא כיף ככה להיות חלק מהעם?”
“כיף, שוטה, כיף,” בכה, והיציא שקית ליילון קטנה לשים את האוזן בשביל המיון בבית חולים. אנשים חשבו שזה קסם, אבל במקרה הזה אני מודה שזה יותר פרוצדורה שהוא מכיר בעל פה (שוטה, מאפיונר בדימוס ופעיל חברתי בהתהוות)
דוקטור דוקטור
הרשומות הרפואיות עוברות מכתב יד של רופאים לכתב יד מחשבים. היתרונות: תיק רפואי ממוחשב מעודכן, טקסט קריא וחפיש. החסרונות: קופיפייסט שעלול לפגוע במטופלים ואף לסכן את חייהם. הפסיכיאטר ד”ר ירדן לוינסקי מספר: “הבעיה נוצרת כשלוח הזמנים של הרופא קצר. […] אז משתמשים ב Copy Paste. מעתיקים מביקורים קודמים את הבדיקה, או מאשפוז קודם את ההסטוריה הרפואית. במקרים הכי גרועים מעתיקים מאשפוז קודם גם את מהלך האשפוז. זה בולט במיוחד אצל חולים כרוניים שמתאשפזים שוב ושוב בגלל אותה בעיה. התוצאה היא תיקים רפואיים שלמים שמלאים בטקסטים שחוזרים על עצמם. הרמז לכך הוא שגיל המטופל לפעמים לא משתנה במשך כמה שנים כי מעתיקים את תחילת המכתב מהאשפוז הקודם. […] הסיכון הוא שמה שיקרה הוא שבצפייה בתיעוד הממוחשב, כל המטופלים נראים אותו דבר. אם משתמשים רק במשפטים בנויים מראש או בקופי פייסט, הטקסטים נהיים דומים והמטופלים הופכים דומים” (לינק)
מחושך לאור ולהיפך
מכירים את האור שנדלק פתאום באולם הקולנוע באמצע הסרט, כשמישהו מחליט שזה זמן טוב לסמס או לדבר בטלפון? אורנג’ בריטניה מציעים פתרון: הפסקה של שתי דקות כל רבע שעה. אני מציע פתרון אחר: אבל הוא פלילי (לינק. ויה).
כשחברת החשמל ביקשה שנחסוך בחשמל – חסכנו, הכנסותיה ירדו ומחיר החשמל עלה. יגאל שתיים מציע לנקוט בצעד מחאה: “ערב אחד בשבוע ללא חשמל”. אני לא יודע, לפי ההיגיון של חברת החשמל זה רק יוביל להעלאה נוספת. (לינק)
זה בסדר, יש לו תו נכה רגשית
היום הוא “יום המודעות הארצי לנגישות וחניות נכים”. תפסתם חניה של נכה? אולי תחשבו על זה שוב? אם המצפון לא מציק לכם, אולי אחצון המנהג שלכם בצילום באינטרנט יעשה את העבודה. (לינק)
ומי ישלם על הפוסט הזה, שולמן?
רענן שקד פרסם בשישי טור ב”7 ימים” שבו הוא מאשים בלוגרים עבריים טובים בכך שהם “מנסים להרוג את המקצוע שלי”. (לינק).
מי באמת מנסה להרוג את המקצוע? בועז כהן מספר על בקשה שכל בלוגר נתקל בה (לינק):
המייל שקיבלתי היה כדלקמן:
שלום בועז,
שמי X מחברת Y העובדת עם צומת ספרים. אנו מעוניינים להציע לך לכתוב ביקורות העוסקות בספרים אהובים עליך. הביקורת תתפרסם בעמוד צומת ספרים בפייסבוק.
בברכה,
Xעניתי לגברת:
שלום X
אני מבקש שקל למילה. דהיינו, ביקורת של 500 מילים = 500 שקלים.
בברכה,
בועזוהגברת ענתה:
היי בועז, אנחנו לא משלמים לכותבים. צר לי. הכתיבה היא באהבה לספרות ומאהבת הקריאה והספרים.ואני עניתי לה:
שלום לך, X
אני חושש שלא הצלחתי להסביר את עצמי היטב, במייל הקודם. ובכן, התשלום עבור כתיבתי הוא שקל למילה. כך קל מאוד לחשב את זה. לדוגמא: ביקורת של 500 מילים = 500 שקלים
הסכום אינו כולל מע”מ, כמובן, והתשלום הוא מיידי. לא שוטף ולא פלוס. שיהיה לך המשך שבוע נעים ופורה.
בברכה נאמנה,
בועז כהן
סנוב, ובפוץ בורגן כבר ביקרת?
• ביקור משונה שהיה לי אצל מארח קאוצ’סרפינג במינכן פורסם כטור ב-ynet. ג’ה פז הגנה עלי בפורום של קאוצ’סרפרים ישראלים: “שקוף שהוא פוץ בורגן שזה לא מתאים לו, אבל הוא נתן במה יפה וטובה לגולשים שכן אוהבים את זה”. (לינק לטור ב-ynet, לינק לדיון בפורום קאוצ’סרפינג)
להיט בראש
דאק סוֹס, אלה מווירוס האוזניים “ברברה סטרייסנד”, עם קליפ ל”ד’ה ביג באד וולף” שנותן בראש, pun intended. כמו שכתב יותם ברנז: “What the actual fuck” (זהירות: לא לפתוח במשרד, אפילו אם אתם עובדים ב-YouPorn). (לינק)
מה זה “גולשים בזמן”?
גולשים בזמן: מדור יומי (בשאיפה) של לינקים שמגיעים בזמן ומבזבזים זמן. יש לכם משהו מעניין לספר? כתבו לי באימייל ido@kenans.net
שם המדור ניתן על ידי יהונתן זילבר. לוגו גולשים בזמן מורכב מצילום של busbeytheelder (cc-by-sa) ומגופן שטנגר של מאיר סדן (cc-by-nc-nd).
מה זה פה?
רוצה להפיק פודקאסט?
המלצת סייברסייבר (מ)
פרנסה
