באמת לא שמענו מספיק על טוויטר בישראל

אז הנה כתבה של סנונית ליס בנושא בנענע10, שאני אחד המרואיינים בה.

תשובותיי המלאות, כולל מה שלא נכנס לכתבה:

אלו יתרונות אתה מוצא בשימוש בטוויטר על פני שימוש בפייסבוק או בלוגינג רגיל, הן כמשתמש אישי והן כמשתמש עסקי/ לצרכי שיווק רשתי?
“יתרונו של טוויטר על בלוג הוא באינטראקציה המיידית: בלוג קוראים פעם בכמה ימים, כשנזכרים שהוא קיים או מתחברים בחוסר חשק לקורא הרסס עמוס הפוסטים הבלתי-קרואים. טוויטר הוא אינפוזיה ישירה לוורידי המידע של ההומו-אינטרנטיוס, חדר צ’ט המוני של מכרים ומכרי-רשת. נזקקתי לא מזמן לסיוע באיתור פיסת מידע איזוטרית ופרסמתי זאת בטוויטר. התשובה הגיעה תוך דקות.

“בפייסבוק, התקשורת בנויה במודל מעמד הר סיני: משה מוריד מההר את שורת הסטטוס, והעם מתקבץ למטה ומגיב. טוויטר הוא פרקטלי: אני יכול לפרסם טוויט תגובה לטוויט שלך, ולכאורה מדובר בטוקבק, אבל אם נעשה זום-אין נראה שהתגובה שלי היא טוויט שעומד בפני עצמו, שאחרים יכולים להגיב אליו, וגם התגובות שלהם, אם נעשה שוב זום-אין, הן טוויטים שעומדים בפני עצמם. במקום נקודת כניסה אחת לדיון המשורשר הזה, כמו שיש באתרי חדשות למשל, בטוויטר יש נקודות כניסה רבות.

“יש גם היבט טכני: ארכיון עדכוני הטוויטר זמין לקריאה ולחיפוש, בעוד בפייסבוק קשה עד בלתי אפשרי למצוא משהו שמישהו עדכן לפני יותר מיום. אני מקווה שפייסבוק, שכבר העתיקו קונספטים מטוויטר, ימשיכו לעשות זאת”.

איך אתה חווה את יחסם של הישראלים לטוויטר?
“כרגע אני רואה בעיקר ישראלים שהטוויטר הוא עוד זרוע של הנוכחות האינטרנטית שלהם. הייתי רוצה לראות שם יותר קהלים חדשים, אנשים שזו הפעם הראשונה שהם מדברים באינטרנט, כי הפורמטים שהיו זמינים עד היום – פורומים, טוקבקים, בלוגים, קבוצות דיון, רשתות חברתיות – לא דיברו אליהם ולא התאימו להם”.

למה לדעתך טוויטר תפס עד כה בישראל פחות מאשר בארה”ב?
“טוויטר לא גילה לנו את אמריקה: בישראל יש תרבות טוקבקים מפותחת מאוד, שלא קיימת בארה”ב באותו היקף ובאותה עוצמה, כך שבמובן מסוים עשינו טוויטר עוד לפני שהיה טוויטר, וזה לא היה חסר לנו, המפגש הראשון שלנו עם טוויטר לא לווה בהתפעמות של גילוי חדש. בנוסף, 140 תווים זו הגבלה מרושעת על הישראלי המתבטא, שעל כל נושא נתון יש לו דעה אחת מפורטת, אם לא יותר, שהוא רוצה לחלוק עם העולם”.

האם לדעתך מגמה זו צפויה להשתנות ומדוע?
“אני סבור שכן, ומאותן סיבות: במבט-על, טוויטר הוא לא מקום שמגביל את חופש הביטוי שלנו ל-140 תווים, אלא מקום שנותן לנו עוד 140 תווים של חופש ביטוי”.

דומיין הטלוויזיה שוקע באוקיינוס? (אני בתוכנית גראז’ גיקס)

אמש השתתפתי בתוכנית “גראז’ גיקס” של נענע10, היום זה כבר באוויר (יוטיוב, נענע10 עם שואונוטס). מדהים כמה מהר עובד האינטרנטים הזה.

אסטרונאוט מספר 1

בשבוע שעבר השתתפנו, אהודק ואני, בתפקיד אורח בתוכנית המערכונים והנונסנס של רדיו תל אביב 102FM, ץ סופית. אם תאזינו לתוכנית מחר (שבת) ב-17:00, תוכלו לשמוע אותנו במערכון האסונות בתפקיד כל כך קטן, שאם תמצמצו לא תפספסו אותו כי זה רדיו, זה עובד על קול. ואם לא האזנתם, כמה שעות מאוחר יותר תוכלו להאזין לתוכנית באתר, כאן. ואם לא, אני אבוא אליכם הביתה ואקריא את השורות שלי, אז חבל.

שעבר עליו הפסח

החג הארור הזה (יותר גרוע רק מיום כיפור וימי הזכרון), והרבה עבודה (אם זה לא מספיק שמשלמים לי למצוא דברים מגניבים באינטרנט וכדי לצחוק על שגיאות בתקשורת, עכשיו אני גם מקבל כסף כדי לעדכן טוויטר), גרמו לכך שלא כתבתי פוסט מזה הרבה זמן ממש. אז היום אכתוב פוסט על FAILפסח ועוד כמה דברים שקשורים לחג.

כלומר, אני לא אכתוב. אבל לפחות שתהיה הבטחה כזו שאוכל להפר ואז לעשות חשבון נפש על כך שהפרתי אותה.

הקדישו לי שיר!

זו לא הפעם הראשונה שמישהו כותב לי שיר, אבל זה מרגש בכל פעם כאילו זו הפעם הראשונה.

(ללא כותרת) / פרופ’ אליהו בן-חנן

עפרונית חיננית
דעתנית ופטפטנית
בהבנת הנקרא
איננה חזקה.

ידיעה שרוחבה סנטימטר
ועומקה אינו עולה על מילימטר
נטולת כלים מתודולוגיה וכתר
שארלטנות היא, ולא יתר.

מומחיות אינה הגדרה עצמית
אלא הכרה של חבורה ידענית
הבוחנת ללא משוא-פנים
ישירות ובעקיפין
את תרומתו של ה”מבין”.

מסננת ומבחינה היא בין אלה
שהבל וריק מפיקים
לעומת מי שחדש ומקורי מגלים.
ועידו קינן אינו בין הנמנים האחרונים…

חפשו אותי מחר ב”פירמה”

כאילו, אם בא לכם.

[עדכון] הנה זה, תודה לתולי. [\עדכון]

תספורת זה

זה היה קל יותר משהייתם מדמיינים לעצמכם. אני מנסה להיזכר כמה פעמים מאז שנפגשנו לראשונה אמרתי לו שהוא צריך להסתפר. נדמה לי שלא יותר מארבע. כן, זה היה הרבה יותר קל משאתם מדמיינים, למרות שהבנאדם גידל את השיער שלו מגיל 15 בערך (עם הפסקת צבא קלה), ולמרות שגם לי וגם לעידוק יש הערכה עצומה לעקביות.

ואגב עקביות, עידוק הוא עידוק מאז שאני מכירה אותו, ובכל הזמן הזה הוא התהדר בתלתלים המשוגעים האלו אסופים יחד בגומיה שחורה, עובדה שגרמה לשנינו לתהות בסוגיה – האם עידוק ישאר עידוק גם בלעדיהם?

שאלה רגישה ללא ספק, ובכל זאת זה היה קל. כל כך קל. כתבתי לו שקבעתי תור אצל רוני ושאלתי אם ירצה להצטרף. זאת היתה כנראה הפעם הרביעית שבה דיברנו על העניין, וההתעלמות שלו מהמייל גרמה לי להבין שההחלטה עוד לא הבשילה בו. אבל אז הגיע סמס התשובה. קבעתי תור במספרה, הוא כתב. איפה זה לעזאזל רחוב פוריה?

אתה בטוח שאתה רוצה לעשות את זה, שאלתי אותו רגע לפני, חוששת מתיוג נצחי כדלילה בדפי ההיסטוריה שלו. אבל הוא כבר היה נחוש בדעתו (ולמי שעוד לא ראה את עידוק נחוש אני ממליצה ביותר על החוויה) – זה הזמן וזה המקום. תספורת.

כמה דקות אחר כך התלתלים כבר החלו ליפול על הרצפה. אני מודה שבשלב זה עצרתי את נשימתי ורק תיעדתי את הרגע בתמונות גרועות למדי. רק לא לחשוב על המשמעות. העניין הזה דווקא היה הרבה יותר קשה משאתם מדמיינים, אבל לא הייתה כבר דרך חזרה.

עידוק, ידידים יקרים, אותו יצור נפלא ואהוב על כולנו, הוא מעתה אדם מסופר. ואל תבלבלו זאת עם תארים אחרים: הוא לא מסודר, לא מיושב, לא מחושב, חלילה לא מתורבת או בורגני. פשוט מסופר, קצת יותר קצר, אבל הוא עדיין עידוק – והוא עושה את זה בצורה ראויה להערכה. גם בשיער קצר.

!

hair-on-the-floor

בלוג יפה, מוזמן לשלי.

הלשנתם לחדר 404? יש לזה מחיר: שמכם יתנוסס בעמוד “הלשנתי לחדר 404 וכל מה שקיבלתי זה את הלינק המחורבן הזה” לנצח, או עד שאני אפסיק לשלם על ההוסטינג. אם הלשנתם ואתם רוצים להופיע שם, שלחו לי אימייל עם שם/כינוי, שם הבלוג/אתר שלכם ולינק.

שיפוצניק לוורדפרס

404-error-signal.png

מזמן באמת לא היה פה פוסט יחסינו לאן.

בכל אופן, ההחלטה לפרסם המון פוסטים התגלתה כשגויה, והוחלפה במדיניות של פוסטים קצובים, מוצדקים ברובם. ושוב התחילו להצטבר חומרים. אז חשבתי לעצמי, “עידוק” – אני קורא לעצמי עידוק במחשבות שלי – “עידוק, אולי תוסיף לבלוג מיניפוסטים?” הלכתי לקבוצת הדיון wpheb, שהיא כמו קולגה שלפעמים ממש שמח לראות אותך ולפעמים מגיע למשרד, נוהם עליך ומסתגר בקיוביקל, תלוי באיזה יום אתה תופס אותו, ושאלתי איך עושים את זה. האנשים הטובים סיפרו לי על התוספים המתאימים, התקנתי אחד, ניסיתי אותו וגיליתי שהוא מועך את שדות החיפוש וגם יושב על טור שרוחבו כמחצית רוחב הפוסט. בדרך הצלחתי גם לקלקל משהו בחיפוש ולשמחתי הצלחתי לתקן (ותוך כדי שאני כותב את המילים האלה קלטתי שלא תיקנתי את זה לגמרי, אז עכשיו תיקנתי).

ואני רוצה ומתכוון ללמוד ללהטט בוורדפרס עם HTML ו-CSS ו-PHP (פור קריינג אאוט לאוד, אחרי תכתובת עם קוראת שסיפקה סקריפט בתגובה לפוסט בו ביקשתי סיוע טכני, ישבתי יום אחד ב-2:30 בבוקר והתחלתי ללמוד פייתון). אבל זה לוקח זמן, ובינתיים אני סובל מהיעדר יכולת הלהטוט ומכל החסרונות שבהסתמכות על טוב לבם של אנשים קצרים בזמן לשפצורים נקודתיים (שאם אני חושב על זה רגע, מזכיר גם את המצב בדירה שלי). בעבר ניסיתי לגייס מישהו שייתן פתרון כולל, אבל זה היה גדול עלי, ואולי צריך לחשוב בקטן ומודולרי.

לפיכך נתכנסתי כאן כדי לבדוק את הריאליות האדמיניסטרטיבית והכלכלית של פתיחת משרה לשיפוצניק הבית, שיקבל בכל פעם פרויקט נקודתי עם תקציב מוסכם. זה יכול לעבוד? כמה זה צריך לעלות? וכו’.

← לדף הקודםלדף הבא →