למה איתן כבל לא מכיר את הסיפורים של אלדד יניב על בנימין בן אליעזר?
מתוך ראיון עם ח”כ איתן כבל בוואלה, בכותרת “אני לא מכיר את הסיפורים על פואד”:
כשכבל נשאל על הטענות שהעלה אלדד יניב בטור שפרסם במגזין סוף השבוע של וואלה!, לפיהן בן אליעזר הפנה אליו לקוחות בעבר בתמורה לייעוץ המשפטי שהעניק לו, השיב: “אני לא מכיר את הדברים כך. אני באופן אישי, גם אם תכניס אותי למכונת אמת ותעשה לי חקירה בטלטולים – לא תוציא ממני, כי אין לי מושג. באמת, אני לא עוסק בדברים האלה”.
אולי הוא לא מכיר כי אמש הועלם הטקסט מאתר וואלה?
אבל אל דאגה, הנה הוא טרי טרי מניוז1.
לדוברות המשטרה נגמר המקום באאוטלוק
שוטרים בפעולה. איור: Leremy/Shutterstock
התכתבות בין מערכת אתר חדשות לבין דוברות משטרת ישראל.
פניית המערכת:
שלום,
[…]
נשמח אם תוכלו לצרף אותנו לרשימות התפוצה שלכם להודעות לעיתונות בכתובות הבאות:
███.████@████
███.████@████תודה רבה
תשובת המשטרה:
████ שלום,
נשמח לצרפכם לתפוצת חטיבת דובר המשטרה, אולם לאור מצוקת מקום, נוכל לצרף כתובת מייל אחת בלבד לבחירתך.
בברכה
קלטת הסקס של הכוכבת הישראלית: הגדרה חדשה של אוף רקורד
וואלה סלבס שוחחו אוף רקורד עם הכוכבת האנונימית שנטען שסרטון סקס שלה דלף לרשת. למי שלא מכיר, “אוף רקורד” הוא מושג בעיתונות שמשמעותו “נפרסם את השיחה איתך במלואה”.
דיווח: יבגני זרובינסקי
האם הצא”פ גרם לחשיפת פרשת הזמר והקטינה? [עודכן]
תאוריית קשר קטנה. ב-13.11.2013 יצא צו איסור פרסום על פרשת הזמר והקטינה, שנחקרה במשך מספר חודשים.
ב-14.11.2013 חשף גיא פלג את הפרשה בחדשות 2.
האם פלג פנה למשטרה לקבל מידע/תגובה, ובגלל זה הוציאו צא”פ? או שהוצאת הצא”פ גרמה לפלג לשים לב לסיפור ולדווח עליו? אם האופציה השנייה נכונה, מה שקרה כאן הוא שהמשטרה משכה תשומת לב לסיפור באמצעות הוצאת הצא”פ, שלכאורה נועד למנוע את הפרסום ושיבוש הליכי חקירה.
[עדכון 18.11.2013 11:16]
שאלתי את גיא פלג על סדר הדברים, והוא השיב: “הגעתי לסיפור לפני שהוצא הצו. הם רצו לבית המשפט מיד אחרי השידור. בעניין הזמר לא היה צורך בצו כי החוק אוסר לפרסם”.
רק דבר אחד לא מסתדר לי – התאריך על הצו הוא 13.11 ואתה דיווחת ב-14.11.
פלג: “אז יש טעות אצל מישהו בתאריכים. כשאני פניתי אמרו לי בפרוש שאין צו”.
וואלה (。 ㅅ 。) סלבס
בלה-בלה-בלה, הגיב הדובר, והעיתונאי רשם או הקליט ופירסם או שידר – והמשיך לאייטם הבא
בראשית השבוע שודרה ב”מבט” כתבה מכעיסה על מצוקת החיילים המשרתים בדרום הארץ ומבקשים להגיע לבסיסיהם בימי ראשון בבוקר. הדיווח תיעד ותאר את המהומה בתחנת אגד בבאר-שבע, שאליה מתנקזים מדי יום ראשון המוני חיילים המנסים לתפוס מקום באוטובוסים היוצאים למרחבי הערבה והנגב. המשימה קשה: אין די אוטובוסים, והחיילים והחיילות נדחפים בתורים, צועקים זה על זה ועוברים לא פעם גם לחילופי מהלומות. הכל – כדי להגיע בזמן למחנה, אחרת ייענשו.
בסוף הכתבה הובאה תגובת אגד, וזו לשונה: “מדובר בהתנהגות בריונית של קומץ חיילים החוזרת כל שבוע ודורשת מעורבות של גורמי שיטור צבאיים. אנו נדאג לספק פתרון תחבורתי לכל חייל באמצעות תגבור הקו והסעות מיוחדות לבסיסי צה”ל בנגב ובערבה. רק הפעלת מרות מצד שלטונות הצבא תביא סוף לתופעה מיותרת זו”.
זו הודעה אופיינית לתרבות התגובות המקובלת על הדוברים הישראלים: היא כוללת הצהרת כוונות חגיגית על מחויבות החברה לתת שירות הולם, כנדרש מתפקידה ומדבקותה בכללי הניהול התקין. היא מטילה את האחריות לתקלות על גורם אחר (במקרה זה המשטרה הצבאית, שלטענת אגד חייבת להציב שוטרים שיפקחו על הסדר בתורים). היא אינה מהססת להבליע בתוכה מידע שאמינותו נתונה בספק, או מכל מקום שנויה במחלוקת (החברה מעמידה את מספר האוטובוסים הדרוש להסעת החיילים) והיא מפריחה הבטחה חגיגית לעתיד לספק את שירותי ההסעה הציבורית הנדרשים כדי לפזר את החיילים בבסיסיהם בנוחיות ובמועדים הרצויים להם.
מהדורת החדשות המשיכה לאייטם הבא וכך גם כותב שורות אלו, אילולא נזכרתי בטור שכתב לפני כחודשיים מאיר שלו ב”ידיעות אחרונות”. שלו תיאר חוויה מרגיזה שעבר חברו, המאייר יוסי אבולעפיה, בעת ביקורו בבית-הספר הממלכתי-דתי סיני באשקלון. אבולעפיה הוזמן על-ידי מנהלת בית-הספר לשוחח עם התלמידים ולחלוק אתם את חוויותיו כאמן. כשהגיע לבית-הספר, נדרש אבולעפיה לחבוש כיפה. הוא סירב כשהוא מנמק שהוזמן לדבר בבית-ספר, לא בבית-כנסת, ושאינו מוכן להעמיד פנים מול התלמידים. המנהלת התעקשה, אבולעפיה עמד בסירובו וחזר לביתו.
בסוף הטור הביא שלו את תגובת דוברת מחוז הדרום של משרד החינוך, שאליה הופנה על-ידי מנהלת בית-הספר. היא כללה הצהרה נמלצת על דבקות המשרד בעקרון חופש הביטוי וחירות המחשבה (“המחוז מקדם חינוך לסובלנות, לפלורליזם ולמתן כבוד לאחר”), הדגישה שעצם ההתרחשות לא הובאה עד כה לידיעת המשרד, ונשאה הבטחה לברר את העניין עד תום ולהפיק ממנו את הלקחים הדרושים (“אשר למקרה הנדון, המחוז יערוך בירור מעמיק אודות האירוע”).
יותר לא שמענו על המקרה של אבולעפיה, כשם שספק רב אם נעודכן במתרחש בתחנות אגד בדרום בימי ראשון. אמנם, הטור של מאיר שלו הניב כמה אזכורים ברשת ואף ניסיון לכתבת המשך (במקומון המקוון של ynet), אבל גם שם ניתנה זכות המלה האחרונה לדובר משרד החינוך, שבחר להימנע מתגובה בעת פרסום הכתבה באתר. אני מרשה לעצמי להטיל ספק אם לכתבה על שירותי אגד בימי ראשון יהיה המשך, ואם יהיה – אם דפוס הטיפול העיתונאי לא יחזור על עצמו: התקשורת תאיר תקלה או מחדל, הגורם המסוקר ינפיק תגובה שכולה צלצולים ונצנוצים – וכדור הארץ יוסיף לנוע במסלולו.
בתרבות התקשורתית הישראלית הפכה התגובה למרכיב קבוע בעת דיווח. תקנון האתיקה של העיתונאים מחייב זאת, פסקי דין בתביעות דיבה נותנים לכך משקל ניכר, הוראות פנימיות בארגוני התקשורת מורות על כך, וגם בתי-הספר לתקשורת מצביעים על חשיבותה של התגובה, הן במסלולי ההוראה של עיתונאות מעשית והן בדיונים עקרוניים על התנהלות תקשורתית ראויה. שתי הדוגמאות שלעיל מבקשות להאיר את הפרצוף הגרוטסקי שקיבל מוסד התגובה בתקשורת הישראלית.
במקרה של אגד, נשארה המלה האחרונה לחברת האוטובוסים, שמטיחה בצה”ל את האחריות לבלגן בתחנה בבאר-שבע ומתעלמת מהתפקיד המרכזי שהיא ממלאה ביצירת המחדל הזה – הימנעותה מלספק די אוטובוסים שיענו על הביקוש. במקרה של בית-הספר באשקלון נותר הקורא עם תגובתה המתחסדת של דוברות משרד החינוך, המצהירה על עמדות נאורות וכוונות נאצלות, אך נמנעת מלספר מה העלה הבירור עם מנהלת בית-הספר ואיזה לקח הופק מכך.
עיתונאים מסתפקים בתגובה פורמלית ואינם דורשים מדוברים להתאמץ. הם אמנם שוקדים להביא את התגובה כלשונה וכרוחה, כפי שמחייב הנוהל, אך בכך הם נותנים יד לרשויות (או לספקי שירותים) להתחמק ממתן דין-וחשבון של ממש על התנהלותן. הם אינם מציקים לספק התגובה בשאלות נוספות, אינם מאתגרים את גרסתו ואינם מעמתים אותה עם העובדות שנכללו בכתבתם המקורית (במקרה של אגד, העיר, לפחות, אמיר אבגי, מגיש מהדורת “מבט”, שהתגובה “שערורייתית-משהו”).
זאת ועוד, רק לעתים רחוקות ישוב עיתונאי לסוגיה שסיקר, ושעליה קיבל תגובה, כדי לברר אם ההבטחה שנכללה בתגובה אכן מומשה, או כדי לשתף את הציבור בהתפתחויות שהיו (או לא היו) בעקבות פרסום כתבתו הראשונה. מתכונת כתבת ההמשך (ה-follow up) אינה מפותחת בתקשורת הישראלית. וכך מרשים לעצמם משרדי ממשלה, חברות ציבוריות, רשויות מקומיות, בעלי עסקים וכל גורם אחר שכלי תקשורת מצא לנכון לדווח על התנהלותו, למרוח את הציבור, לאחז את עיניו – ולעבור לסדר היום. עד הסיקור הבא – והתגובה שתבוא בעקבותיו.
עוזי בנזימן הוא מייסד אתר ביקורת התקשורת “העין השביעית” והעורך הראשי עד 2012, עיתונאי וחבר הנהלה ב”הארץ” בשנים 1965–2008, חתן פרס סוקולוב לעיתונות הכתובה לשנת 2006. הטור התפרסם במקור בעין השביעית ב-25.4.2013
“הארץ” מתחיל לגבות תשלום ברשת, נכנס בחינמון “ישראל היום”
“הארץ” הודיע היום שיתחיל לגבות תשלום על גלישה באתרו. בסרטון פרסומת הוא נכנס ב”ישראל היום” בלי לנקוב בשמו:
אני את העיתון שלי לא לוקח מהזויים בפינות רחוב, לא מרים מהרצפה של הרכבת ובזמן האחרון גם לא נוגע בבררה הזה שמחלקים חופשי באינטרנט.
[youtube]http://www.youtube.com/watch?v=9M4iF4aCA7w[/youtube]
המפלגה של יאיר לפיד: לא מתראיינים, כן מתראיינים – תלוי מי שואל
יאיר לפיד מחרים את עיתון “הארץ” ולא מתראיין לו מאז הכריז על ריצה לכנסת, דיווחתי אתמול ב”העין השביעית”. דוברת יש עתיד, נילי רייכמן, התעלמה ביום שני מכך ששאלתי בנושא נגעה לכל התקופה, וענתה: “אנחנו לא מתראיינים כלל בשלב זה, לאף כלי תקשורת”. באותו ערב שודרה כתבה על לפיד ב”עובדה”, שכללה ראיון שנערך ביום שישי, שלושה ימים לפני כן.
הבלוג “שאריות ברשת” מדווח על תלונות שעיתונאים פרסמו אתמול בטוויטר על דום השתיקה שגזרה המפלגה על נציגיה, שמסרבים להתראיין בתקופה המאוד מעניינת של הרכבת הקואליציה. זאת כשהם דווקא הסכימו להצטלם לפינה ב-ynet וסיכמו על יום צילומים בערוץ הכנסת. הדוברת רייכמן הגיבה על כך אתמול כי “כל בקשה לראיון נבחנת בצורה עניינית, חלקן מתממשות וחלקן לא”.
לאיזו גירסה של דוברת יש עתיד אתם מאמינים?
דן מרגלית כתב נגד נתניהו, הוגלה לעמוד 37
ישראל היום בעד משה כחלון, דן מרגלית מוסתר בעמוד 37
דן מרגלית, שמאמריו מתפרסמים בדרך כלל בעמוד הראשון של “ישראל היום”, נדחק לעמוד 37. מאמרו ביקר את החלטת נתניהו למנות את משה כחלון ליו”ר מועצת מקרקעי ישראל. המינוי זכה לכתבת שער ולכפולה הפותחת. בשער התפרסמו הפניות לשני מאמרי דעה שהתפרסמו בכפולה הפותחת, שניהם תומכים בהחלטה.
גולן יוכפז ראיין את מרגלית הבוקר בגל”צ על הסיפור.
[audio:http://room404.net/wp-content/uploads/2013/01/dan_margalit_interview-glz_2013_01_21.mp3]יוכפז: אני רגיל לרואת את טור הפרשנות שלך בכותרת של ישראל היום, הבוקר נדחקת לעמוד 37. יש לך הסבר לזה?
מרגלית: “לא. נדחקתי, נדחקתי”.
אני תוהה אם יש קשר לטקסט שמופעי בעמוד 37.
תראה, [אנחה] אני יודע שזה מופיע בעמוד 37, לא בדקתי מדוע”.
[…]
לא אהבו את הטקסט שלך במערכת ישראל היום?
“אתה… אתה שואל אותי שאלה קשה. אני אומר לך שהבוקר ראיתי את הכתבה שלי מופיעה מילה במילה כפי שכתבתי אותה, והיא מופיעה בעמוד 37 שם, בעמוד דעות. ואני לא יודע למה, וזאת עובדה”.
ב”ישראל היום” סירבו להגיב.
CNET מציגים: “המוצר הנבחר של CES – לא משנה, הבוסים אמרו שאסור לדבר על זה”
Hopper with Sling, שילוב של מקליט הווידאו הדיגיטלי הופר והסטרימר סלינגבוקס, מאפשר למשתמשים לשלוט בהקלטת תוכניות מהטלוויזיה מכל מקום בעולם דרך האינטרנט, לצפות בהן מכל מכשיר שמחובר לרשת ולדלג אוטומטית על פרסומות. הופר עם סלינג הושק בתערוכת CES הנוכחית, הגיע לרשימת המועמדים הסופיים בתחרות Best of CES של אתר הטכנולוגיה המשפיע CNET, וזכה במקום הראשון עם התואר Best of Show (הטוב ביותר בתערוכה). אלא שהתואר Best of CES הוענק בשבוע שעבר דווקא לטאבלט המשחקים רייזר אדג’. לאן נעלם ההופר עם סלינג?
הופר הוא מקליט וידאו דיגיטלי (DVR) של ספקית הטלוויזיה הרב-ערוצית האמריקאית דיש נטוורק (בדומה ליס מקס והוט מג’יק בישראל). ב-CES הנוכחי הכריזה החברה על הטמעת הסטרימר סלינגבוקס לתוך מכשירי ההופר. דייויד קרנו, עורך אחראי בסינט שעומד בראש צוות ביקורות המוצרים של האתר, כתב עליו בתחילת החודש ביקורת נלהבת. הופר נבחר על ידי עורכי סינט למועמד לפרס Best of CES, אולם הוסר מהרשימה זמן קצר לפני ההכרזה על הזוכה.
ב-10 בינואר הוכרז הרייזר אדג’ כזוכה, ובאותו יום חשף העיתונאי טים קרמודי מאתר The Verge כי המועמדות של ההופר הוסרה בעקבות דרישה של CBS Corp., בעלת חברת CBS Interactive שמחזיקה בסינט. הערת עורך שנוספה לביקורת החיובית של קרנו על ההופר סיפרה: “הדיש הופר עם סלינג הוסר מרשימת המועמדים לפרסי Best of CES 2013 בגלל הליך משפטי פעיל שמערב את חברת האם שלנו, CBS Corp. אנו לא נפרסם יותר ביקורות של מוצרים שמיוצרים על ידי חברות שאנו נמצאים מולן בהליכים משפטיים לגבי אותו מוצר”.
ההליך המשפטי המדובר הוא תביעה של רשת הטלוויזיה CBS נגד דיש, בטענה שפיצ’ר הדילוג האוטומטי על הפרסומות הוא הפרה של זכויות היוצרים של הרשת. זאת בזמן שדיש היא אחת המפיצות הגדולות של שידורי CBS (הדבר משול לתביעה של ערוץ הספורט נגד הוט, למשל). גם הרשתות פוקס ו-NBC הגישו תביעות דומות נגד דיש, שמצדה הגישה תביעה לקבל פסק דין הצהרתי שקובע שהשירות שהופר מציע הוא חוקי.
בסינט וב-CBS הסבירו כי המועמדות של הופר הוסרה. כתבת מעקב של The Verge מגלה שזה היה שקר לבן: הופר לא היה סתם מועמד – הוא היה הזוכה; הכלל שאסור לכתוב ביקורות על מוצרים שעומדים במרכזם של הליכים משפטיים לא נקבע מראש אלא בדיעבד, אחרי שנודע ל-CBS כי הופר זכה בפרס. לפי הכתבה, מנכ”ל CBS, לזלי מונבז, אחד המתנגדים הקולניים להופר, הוריד את ההוראה לבטל את מועמדותו. מארק לרקין, המנהל האחראי וסגן הנשיא הבכיר של CBS אינטראקטיב, נלחם נגד ההחלטה ביחד עם לינדזי טורנטיין, העורכת האחראית של ערוץ הביקורות של סינט, וג’ים לנזון, נשיא CBS אינטראקטיב. משכשלו המאמצים הודיע לרקין לצוות של סינט על ההחלטה, כשמקורות דיווחו שבמהלך השיחה הוא לא היה מרוכז ואף הזיל דמעות.
הפרסום עורר סערה בביצת הטכנולוגיה. האם ביקורות המוצרים המשפיעות של סינט, שאמורות להתפרסם ללא מורא וללא משוא פנים, כפופות לאינטרסים כלכליים של חברת האם של סינט? דני סאליבן, בלוגר מוכר בתחום מנועי החיפוש, כתב בטוויטר: “הסוגיה הגדולה יותר היא שסינט אומרים בסוף שלא יבקרו עוד מוצרים של גופים שעשויים להיות מעורבים בתביעה מול CBS”. “לא מדויק”, השיב הטוויטר הרשמי של סינט, “רק מוצרים שמעורבים בהליכים משפטיים פעילים. חל על ביקורות, לא על חדשות”. קרמודי מ-The Verge הקשה: “האם סינט יסקרו מוצר של דיש שלא כולל דילוג על פרסומות?” סינט השיבו: “מוצרים ספציפיים שנמצאים תחת הליך משפטי פעיל, לא חברות”. בסינט הבהירו כי “אנו לא נבקר יותר מוצרים שנמצאים בהליך משפטי פעיל עם CBS, אבל נמשיך לספק חדשות לא מוטות”.
“לפעולה הזאת אין קשר ליתרונות המוצר החדש שלנו”, מסר מנכ”ל דיש, ג’ו קלייטון, בהודעה לעיתונות, והוסיף כי דיש “מצטערת על כך שנשללה מהצוות של סינט העצמאות המערכתית בגלל טקטיקת היד החזקה של CBS”. נשיא תערוכת CES, גרי שפירו, אמר שהוא “מאוכזב קשות ש-CBS התערבה בפרסי Best of CES של סינט”.
הנשורת כבר החלה. “מצטער לדווח שהתפטרתי מסינט”, צייץ ביום שני כתב סינט גרג סנדובל, “אין לי עוד אמון בכך ש-CBS מחוייבים לעצמאות מערכתית”. עוד צייץ כי “העובדה שסינט לא היו ישרים בנוגע למה שקרה סביב דיש אינה מקובלת עלי. אנחנו אמורים לספר את האמת”. ועוד: “אנא דעו כי איש בצוות המערכתי של החדשות והביקורות לא עשה רע. אני מאמין שראשי סינט גם הם ישרים, אבל נהגו בשיקול דעת לקוי”.
עורכת ערוץ הביקורות טורנטיין פרסמה ביום שני כתבה שבה סיפרה את הגירסה שלה להתרחשויות. בתמצית, היא אומרת שנאסר עליה לדווח לקוראים כי הופר לא רק היה מועמד אלא נבחר לזוכה, שהיא מצטערת על כך, וכי שקלה להתפטר אולם החליטה שנכון יותר להישאר ולהילחם מבפנים.
ובמילותיה:
בשבוע שעבר, כארבעים חברי מערכת סינט נפגשו בטריילר של סינט במגרש החניה של מרכז הכנסים של לאס וגאס כדי להצביע על הזוכה בתחרות Best of CES. […] בסופו של דבר בחרנו בדיש הופר […] מאוחר יותר באותו ערב, התריעו בפנינו שיש ל-CBS ניגוד עניינים משפטי. לאורך כל אותו הלילה עד הבוקר, מנהליי מעלי ומתחתי בסינט ואני נלחמנו על שני דברים: לכבד את ההצבעה המקורית ו – כשהיה ברור ש-CBS התאגידית לא תקבל את התשובה הזו – להוציא הצהרה שקופה על ההצבעה המקורית. בסופו של דבר נאמר לנו שאנחנו חייבים להשתמש בהצהרה הרשמית ושעלינו לציית לנהלים התאגידיים ולהפנות כל פנייה תקשורתית למחלקת התקשורת התאגידית. […]
כעיתונאים, היינו במצב בלתי אפשרי. ניגוד העניינים היה אמיתי – תיק משפטי שעלול להשפיע על השורה התחתונה של החברה שלנו ולהכניס אפשרות של הטיה – אבל הנסיבות דרשו יותר שקיפות ולא מדיניות חפוזה.
“יכולתי להתפטר באותו רגע. אולי הייתי צריכה לעשות זאת. החלטתי שהדבר הטוב ביותר עבור הצוות שלי הוא לעבור את היום כמיטב יכולתנו ולהילחם את המלחמה מהצד השני. כל אחד אחד מחברי צוות הביקורת של סינט הוא מבקר טכנולוגיה מסור, אתי ומלא תשוקה. אם הייתי נוטשת אותם עכשיו, הייתי נוטשת את הספינה.
סגן הנשיא הבכיר והמנהל האחראי של סינט מארק לרקין ואני הגבנו בכך שכינסנו את הצוות שלנו ואמרנו להם את הדבר היחיד שהותר לנו לומר, שהיה ועודנו האמת ככל שאני יודעת: שבגלל הליך משפטי פעיל בין CBS לדיש, עלינו לפסול את דיס ושהדבר ההוגן היחיד לעשות במציאות החדשה הזאת היה להצביע מחדש ולהודיע לדיש על מה שקרה. זה מה שעשינו.
אם הייתי נתקלת בדילמה הזאת שוב, לא הייתי מתפטרת. אני עומדת מאחורי הצוות שלי והשנים של עבודה שהם השקיעו בלהפוך את סינט למה שהוא. אבל הלוואי והייתי יכולה לעקוף את ההחלטה לא לחשוף שדיס זכתה בהצבעה בטריילר. על כך אני מתנצלת בפני הצוות שלי ובפני קוראי סינט.
[…] במבט לעתיד, אעשה כל מה שבכוחי למנוע מהמצב הזה לחזור על עצמו.
מה זה פה?
רוצה להפיק פודקאסט?
המלצת סייברסייבר (מ)
פרנסה
