שון מהמתים

אתמול צפיתי ב”Shaun of the Dead”, סרט אימה בריטי שהוא גם סוג של פארודיה על סרטי אימה, ואם אתם חושבים על Scary Movie תמחקו מיד את הפסולת האמריקאית הזאת מהראש ורוצו לראות.

ציטוט משובח משם של הגיבור שון:

As Mr. Sloan always says, there is no “I” in team, but there is an “I” in pie. And there’s an “I” in meat pie. Meat is the anagram of team… I don’t know what he was talking about.

אולי כדאי לבדוק במילון את משמעות המילה “סמויה”

אחד ממקומוני מעריב דיווח (2/12/2005) שהבוטקה של השומר בחטיבת הביניים רבין באזור היא למעשה דוכן פיס שצביעתו בכחול לא מצליחה להסתיר את צורתו הייחודית. ראש המועצה, אמנון זך, הגיב על הטענה שמדובר בפרסום סמוי:

אין כאן שום פרסומת סמויה, כיוון שלא מוצב שילוט על המבנה, אלא רק צורתו רומזת על מהותו.

שיעור בהיסטוריה

והילד ששרד את השואה, ישרוד את אחוז החסימה?

– יונתן גת מעיתון “אנשים” מתקיל את טומי לפיד.

אני מצטער, בן

“אורי אורבך ממשיך להיות דתי המחמד של התקשורת, ומשום מה כבר במשך שנים להורים של התקשורת פשוט אין לב להרדים אותו” – אהוד בביקורת על “מי רוצה להיות יהודי?”

לקום מחר בבוקר, עם שיר חדש ברשתית

אני קורא עכשיו ספר מעניין, “על האינטליגנציה”, בו הכותב, ג’ף הוקינס, ממציא הפאלם והטראו, מנסה להבין מה זו אינטליגנציה, כי לדעתו חוסר ההבנה והיעדר ההגדרה הם הסיבות לכך שטרם נבנתה אינטליגנציה מלאכותית מוצלחת. הוקינס חושב שהאינטליגנציה האנושית היא כושר הניבוי: היכולת לדעת מה יקרה לפי ידע קודם, הסקת מסקנות והשלמת פערים.

כדי להגיע לזה, הוא מסביר איך בכלל עובד המוח, ושם יש לו את הציטוט המופלא הבא:

בחיים האמיתיים, אנשים מניעים את ראשם ואת גופם כל הזמן והולכים דרך סביבות שזזות ללא הרף. הרושם המודע הוא של עולם יציב ומלא עצמים ושל אנשים שקל לעקוב אחריהם. אולם רושם זה מתאפשר רק בשל יכולתו של המוח לטפל בשטף תמונות על הרשתית שלעולם אינן חוזרות בדיוק על אותה תבנית. ראייה טבעית, שנחווית כתבניות שנכנסות אל המוח, זורמת כמו נהר. ראייה דומה יותר לשיר מאשר לתמונה.

אפשר לקרוא ברשת את ההקדמה של הספר וחלק מהפרק הראשון.

בשביל לזהות כשלון צריך ניסיון בתחום הכשלונות?

חידה: מה האירוניה המסתתרת בציטוט הבא?

אברשה בורשטיין, מנכ”ל מירס*: “כשלון הדור השלישי בולט במיוחד על רקע הגידול במספר מינויי ה-GPS במירס*”

פתרון: הדובר הוא מנכ”ל מירס*, חברה שיש לה פחות מנויים מאשר יש כניסות יומיות לחדר 404.

* מירס היא ספקית סלולר

פקמן

“הצרה היא ששרון לוקה בתיאבון יתר. כמו היצור הרעבתן ממשחקי ‘פקמן’ הוא אוכל כל מה שנקרה בדרכו. לאחר שבלע את הליכוד הוא מבקש לבלוע את מפלגת העבודה” – נחום ברנע (ידיעות אחרונות, 5/12/2005)

סוף-סופי-סופני

“ברגע שמוציאים לפועל את גזר הדין, הוא בלתי הפיך” – פיליפ אלסטון, נציג ועדת האו”ם לזכויות אדם למשפטו של האוסטרלי נגויין טואונג וואן, שנידון למוות בסינגפור לאחר שנתפס עם 396 גרם הרואין.

סעדו

גילעד גרוסמן: “סעדו הזה כל כך גרוע, שהוא הבנאדם הראשון שמחקה את שלמה ארצי ונשמע פחות טוב מהמקור”.

עששת בנשמה

“אנחנו, בני האדם, אוהבים לחזור למחשבות השליליות. כאילו הן מזינות אותנו. בפועל, הן הממתקים שממריצים את מחזור הדם, אבל משחיתים את העיכול והשיניים” — עידו הרטוגזון

← לדף הקודםלדף הבא →