לכסף של תפוז יש ריח: ריח של עקיצה נגד וואלה
לתפוז יש מבצע במסגרתו הם מסתירים כל יום 1100 שקל בכתובת סודית בגוש דן, ומספקים לגולשים רמז למציאתו.
דרור גלוברמן גילה שבבית תפוז לא מסתפקים בקידום עצמי, ועוקצים גם את המתחרים: מאחורי הרמז שפורסם היום, “ניחוחות לא נעימים מהבניין הכי משעמם באבן גבירול…”, מסתתר בית וואלה, הפורטל המתחרה, שם הוסתר הכסף היום, כהנראה בחדר האשפה או מה.
עדכון
ולווט אומרת:
הסיפור נחשף הבוקר לראשונה בישראלי ע”י אלכסנדר כץ.
המלצת קריאה: לוג אין
פרופסור שיזף רפאלי מפרסם במוסף G של גלובס טור שבועי מרתק בשם “לוג אין” שעוסק בשלל היבטים של הסייברספייס – תרבות, כלכלה, חברה ועוד. לא קל להשיג את גלובס אם אתם לא מנויים, אז הנה הארכיון המלא של הטור באתר של רפאלי.
סמנטיקה: הפטריה שלך חזרה כמו פטריות אחרי הגשם
הערה לעיתונאית דפנה מאור מדה מרקר: כשאת כותבת על כפכפים, רצוי להימנע משימוש, אפילו תמים, במילה “פטריה”:
בעוד רחובות ישראל מתמלאים כפטריות אחרי הגשם בציפורני הרגליים בכפכפי גומי צבעוניים, שהפכו לאופנתיים למרות מחירם ומראה “היום עושים ספונג’ה” התועלתי שלהם, בארה”ב ממשיכה להכות גלים אופנת הפליפ-פלופס.
לא שמתי לב, והמגיב מנץ’ הפנה את תשומת לבי לכך שהשימוש במילה “פטריה” היה מכוון, כמשחק מילים דו-משמעי. ראו פוסט זה כמבוטל.
האם יש לאנשי הרשת מה לתרום?
צביקה בשור תוהה:
ומה אנחנו, אנשי הרשת? מה אנחנו יכולים לעשות כדי לעזור לנזקק, כדי להציל את הנואש, כדי לחזק את החלש? מה אנחנו יכולים לעשות עם השפה אותה אנחנו מדברים, שפה של תקשורת אינספורית?
לפני שנה ומשהו ניסיתי לעשות משהו בכיוון הזה, ההתנדבותי. חשבתי שהדבר הנכון ביותר לעשות עם הכישורים שהעניקו לי החיים יהיה לגייס אותם ככלי חינוכי. הרי אם האינטרנט הוא מובלעת מתרחבת של דמוקרטיה כמעט אתונאית בתוך עולם ריכוזי, טוב נעשה אם נביא כמה שיותר ילדים אל הרשת, ונחנך אותם להיות בה אזרחים טעוני פוטנציאל, כאלה שיכולים לעשות הכל. אם האינטרנט הוא השפה של הכוח החדש, בוא נלמד את הילדים לדבר בה.
ניסיתי להתקדם קצת עם המחשבה הזו, אבל לא הרחקתי הרבה. חסרה לי מחשבה פדגוגית, שתעזור לי להפוך את התיאוריה למערכי שיעור. ניסיתי לעבוד דרך קרן קרב, אבל שם מצפים ממך לבוא כבר עם הדבר מוכן, ולא הצלחתי להבהיר להם שאני בא עם משהו שאולי הוא נכון, אבל הוא רק זרע.
אבל הרצון לתרום, מהמקום הזה של האינטרנט והמהפיכה שבו, נשאר בעינו. וחשבתי שאולי להביא אותו לכאן, מול עיניהם של עמיתים, יזריק לו חיים חדשים.
רעיונות?



