מסע! בזמן!
וואלה! לוקחת את האינטרנט 40 שנה אחורה
– כותרת קומוניקט של וואלה על הערוץ החדש “וואלה! 1967”
(זה היה בציטוט היום של נרג הרשת; גם גל מור כתב על זה)
יום ירושלים
באבל באבל וואד, לנצח זכור נא את שמותינו
שתי הערות אינטרנטיות לעיתונאים ותיקים ממני
דודי גולדמן, יאהו ניוז זה לא עיתון.
יעל דן, סקנד לייף זה לא אתר אינטרנט.
אי-יאי-יאי-יאי: לה-לה-לההה לה-לה-להההה לה-לה-לההה
האנשים הטובים שהביאו לכם את אי-יאי-יאי-יאי הוציאו סינגל חדש: לה-לה-לההה.
ואם יורשה לי להציע את הסינגל הבא: דה-בדה-בדה דה-דה-בה דה-דה-בה דה-בדה.
דץבקים
טוקבקים זה דבר שאני לא קורא, אבל הבנתי שרוב הטוקבקים הם לגמרי לטובתי. אני לא נכנס לזה, כי אני חושב שטוקבקים זה מקום רע. הרבה פעמים אני גם לא יודע אם אנשים אמיתיים עומדים מאחורי זה או אנשים ששונאים אותך או מקנאים בך בכלל שהם לא מכירים אותך בכלל.
– משה דץ (ידיעות אחרונות 23/4/2007)
אי.טי ספקטור
הפוסט הראשון שלי הוא קצת כמו האצבע של אי. טי, זאת שהוא שלח אל העולם כדי לנסות ולתקשר. היא קצת מכוערת האצבע שלי, וקצת חומה ומגושמת ומכוסה קשקשים, אבל היא נשלחת קדימה בתמימות, עם אור קטן ומנצנץ מקדימה. שלום, אני דנה, רוצים להכיר?
– דנה ספקטור בבלוגה החדש.
עשן לבן של ספאם
מאוד משמח לראות התחייבות של חברת WhiteSmoke לאי-שליחת ספאם באתר הפרסומי שלה, hghghhghh.info. יכול להיות שהייתי מאמין להם יותר אם הוא לא היה נשלח אלי בספאם.
“הבניה דכאנית של הצבע” / “תראו, כוסיות בביקיני” // דורה קישינבסקי
אל תחמיצו את הטור הנחרץ של שלומית ליר בנרג’ על קטלוג בגדי הים של אירית. מדובר בקטלוג באמת מופרך בפרימיטיביותו, שמציג את בר רפאלי נשואת-הפנים כגבירת האחוזה הבלונדינית (בביקיני) שמשרתות אותה ומשעשעות אותה שלל כוסיות שחורות אנונימיות (בביקיני). לא היתה לי בעיה עם זה אם זו היתה פנטזיית BDSM שמסומנת ככזו ומוצגת איפשהו ב”סוכנות ארוטיקה” (כלומר, לא הייתי רוצה לצאת עם הבחור שזו הפנטזיה שלו, זה גם נורא לא מתוחכם וגם ידוע שלקולוניאליסטים יש איבר מין זעיר) אבל כאיזה סיפור שיהיה נורא כיפי וסקסי להציג בציבור? איכס.
בר ברית. רפאלי בתמונה מהקטלוג של אירית
מעבר למופרכות של הקטלוג, מה שהורג אותי זה המרחק בינו לבין האנשים שעשויים לבקר אותו ושרכשו את ההשכלה שאמורה לעזור להם לעשות את זה. תראו כמה “הבניה דכאנית”, “חניכה גברית”, “הגוף השחור” מול “הגוף הלבן” ושאר מונחים מקצועיים שלומית ליר שולפת כדי לירות במטרה הלא-מאוד-חמקמקה הזו; רואים שהיא רגילה להעביר ביקורת על פדיחות הרבה יותר מרומזות, על שוביניזם וגזענות שנמצאים בתת-מודע של התמונה ושצריך לנתח בכלים מורכבים כדי להבהיר את קיומם. גם אני למדתי בתואר הראשון למצוא רמזים לגזענות ולראיית הנשים כחפץ בין הפסיקים והעפעופים בסיפור, רמזים דקים כל כך שצריך לדבר על הבניה והנכחה והחפצה כדי שלא יברחו. ואז יוצאים מהאקדמיה, שבמובן הזה באמת מתפקדת כמו מגדל השן מהקלישאה המעצבנת, ושומעים את עולם התקשורת, שלא לדבר על ענף הפרסום, אומר לך “שחורים זה נחות נשים זה ציצים חחחחחח!!!1”. מה אמורים לעשות עם זה?
ומה לעזאזל עבר לדוגמניות האלה בראש?
קופי איימוס
האם מישהו העתיק ממישהו פיסקה וערך אותה קלות, או שהדמיון נובע מכך שמדובר בתיאור של אותה תמונה?
התמונה המדוברת – עטיפת האלבום American Doll Posse של טורי איימוס
שיר גנור, nrg, פורסם ב-4/4/2007:
למייל צורפה גם תמונה של חמש הבנות, שהן למעשה טורי איימוס בתחפושות שונות: סנטה, אישה מטופחת אוחזת בכוס מרטיני; קלייד, נראית קצת קוקואית; איזבל, תספורת פטריה, מצוידת במצלמה אולד סקול; טורי, מחזיקה תרנגולת, כן כן; ופיפ, ילדה רעה שיודעת להתלבש.
מאור חביב, ynet, פורסם ב-9/5/2007:
את האלבום החדש מרכיבות חמש בובות שונות: סנטה (עם כוס מרטיני ביד), קלייד (שנראית כאילו עישנה הרבה מדי גראס), איזבל (עם מצלמת האולד סקול), טורי (שמחזיקה תרנגולת) ופיפ (הילדה הרעה).
(גילוי נאות: הכתבה ב-nrg פורסמה בערוץ הרשת בעריכתי)
חושי ההומו שלי מדגדגים
עכשיו ביאסת את אוחובסקי שרצה למהר ולהוציא את ספיידרמן מהארון
– עמיר מטקבק לפוסט של דבורית שרגל עם הוכחות שספיידרמן הומו.