ספאם העצמאות של ביבי
האם עיתון “חדשות” היה מצליח לשרוד בזכות האינטרנט?
הערב בתוכנית הברנז’ה של רדיו תל אביב אדבר על הכתבה על “חדשות”
הערב בתוכנית הברנז’ה של רדיו ת”א (102FM, 19:00-20:00) אדבר על הכתבה בפירמה, שעסקה באיך היה נראה המפגש בין האינטרנט לבין עיתון “חדשות”. השיחה איתי בסביבות 19:40.
[עדכון] הנה הקטע להאזנה:
[audio:http://room404.net/wp-content/uploads/2009/04/idok-on-102fm-branja-show-30-4-2009.mp3]ולמי שיגיע לכאן בעקבות התוכנית: ברוכים הבאים. הנה הכתבה בפירמה, והנה הראיון המלא עם רון מיברג.
פיירפוקסים עליך שמשון
דניאל בורקה (Daniel Burka), שהגה את הרעיון ללוגו השועל וכדור הארץ של הדפדפן פיירפוקס, סיפר שההשראה הגיעה מאיור של שועלים בספר תנ”ך לילדים שהיה לו בילדותו.
Little-known fact: the Firefox logo was partially inspired by this illustration in my childhood bible (Judges 15:4) http://digg.com/u11leg
— Daniel Burka (@dburka) April 25, 2009
האיור מספר את סיפור השופט שמשון (“שמשון הגיבור”), שהצית זנבות 300 שועלים ושילח אותם בשדות הפלשתים, כנקמה על כך שאביה של אשתו הראשונה נתן אותה לאחר (פיירפוקס, שועל אש, חי חי).
שמשון הלז היה קוקואיסט לא קטן, והיה לו קטע עם חיות: הוא שיסע כפיר אריות כדי לעשות רושם על אותה אישה, רדה דבש מכוורת הדבורים שנבנתה בגופתו של האריה והכה אלף פלשתים בלחי חמור. הרבה לוגואים מעניינים יכולים היו לצאת מזה.
• מן הארכיף: האם חטפני מ”דורה החוקרת” הוא פיירפוקס?
ביבי מברך את גולשי ישראל
המזכרת היקרה של שאול מופז
מדי שנה, בסביבות מרץ, נערך טקס בו התקשורת נוזפת בחברי הכנסת על הוצאותיהם מתקציב קשר עם הציבור. זה הרבה יותר קל, ומביא הרבה יותר טוקבקים, מלעבור על סעיפי ההוצאות החשובים באמת, אלה שמסתתרים בתקציב ובחוק ההסדרים. אבל זה לא אומר שאין מה לבקר בהוצאות קשר עם הציבור. ב-2007 הוציא שאול מופז על בניית אתרו 30229.80 שקל מהתקציב הזה. האתר, היקר ביותר שבנה חבר כנסת על חשבון הציבור, הסתתר בעמוד התוצאות העשירי בגוגל, הכיל פירצת אבטחה שחשפה פרטים של רבבות מתפקדי קדימה ולא עשה הרבה חוץ מזה. 30 אלף שקל על האתר הגרוע של מופז היו בזבוז חצוף של כספי משלמי המיסים.
כדי להדגים כמה ההוצאה שלו לא היתה מוצדקת, עמיתי לכלכליסט דאז שאול אמסטרדמסקי יזם סאטירה אקטיביסטית, במסגרתה ליאור אמסטרדמסקי ותומר ליכטש, שותפינו לפשע, בנו במהירות ובהשקעה מינימלית את “מופזבלוג“, בלוג שאסף אוטומטית לינקים לידיעות על מופז. תוך מספר חודשים, וללא מגע יד אדם, הגיע האתר לעמוד הראשון בגוגל, ואנחנו התחלנו לקבל דרכו פניות מאנשים שרצו לסייע למופז בפריימריז בקדימה, ואז פרסמנו את הסיפור בכלכליסט.
שנה חדשה, דוח קשר עם הציבור חדש, ושאול אמסטרדמסקי מעדכן אותי שמופז הוציא על האתר רק 753.15 שקלים ב-2008. זה עלה בינתיים בגוגל מהמקום התשעים ומשהו למקום השני אחרי הערך בוויקיפדיה, ולפני העמוד שלו באתר הכנסת והמופזבלוג. אבל חוץ מזה, האתר עדיין לא עושה הרבה: חדשות האתר ועמוד אזכוריו של מופז בתקשורת מעודכנים לאוגוסט 2008, וזה עוד עדכני יחסית לעמוד הנאומים, שהנאום האחרון בו נישא בפברואר 2007. בעמוד הראשי יש הפניה לסיוע בפריימריז של קדימה, אלה שציפי לבני כבר ניצחה בהם, וכפתור “פניה לשר”, זה שעזב את משרד התחבורה בתחילת אפריל ויושב עכשיו באופוזיציה, ח”כ מן השורה. באתר יש גם טופס הצטרפות לרשימת תפוצה: באוגוסט אשתקד נרשמתי לשם, ועד היום לא קיבלתי ולו הודעה אחת.
לא אתר קשר עם הציבור יש פה, אלא מזכרת, גלעד וירטואלי לפריימריז בקדימה. ומכיוון שאתר הזכרון הזה עדיין באוויר, גם בשנה הבאה נשלם עליו.
מן הארכיף: קנו לעצמכם מתנה לח”כ: הגאדג’טים הכי טובים שהכסף שלכם יכול לקנות לחברי הכנסת
“חדשות” פוגש את האינטרנט (הכתבה עלתה)
הנה היא כאן [עדכון: יש עותק גם במקו], הראיון המלא עם מיברג כאן. למעלה מופיע האיור שליווה את הכתבה, בו שלומי יוסף מ”גלובס” ניסה לדמיין איך היה נראה אתר האינטרנט של חדשות.
עוד כתבות בפרויקט: עמי ברנד על הסיקור פורץ הדרך של התרבות בחדשות, חנוך מרמרי על המהפכה העיתונאית של חדשות ודניאל מרמרי על ילדותו בחדשות.
בעקבות הפרויקט, דבורית שרגל כתבה בבלוגה על ימיה ב”חדשות”.
ויואל אסתרון מצייץ נגד הפרויקט: “פירמה שוב מעלה באוב את חדשות שנפח את נשמתו לפני 16 שנה. לא נמאס כבר להתרפק על המנוח? אפילו הנוסטלגיה כבר לא מה שהיתה פעם”.
בפנים: תמונות מזעזעות!!!!!1
בנק הפועלים ממשיך להסתבך עם דגלים
בימי העצמאות בארבע השנים האחרונות הפיץ בנק הפועלים דגלי ישראל, כדי לשפר את תדמיתו ולהיתפס כמשהו אחר מגוף שמרוויח יותר מדי כסף ומשלם יותר מדי לבכיריו על ידי גביית עמלות מופרכות מלקוחות פרטיים, שגם אם יעברו לבנק אחר ישלמו אותם מחירים כי הבנקים תיאמו עמלות, כפי שגילתה הממונה על ההגבלים העסקיים.
בשנה שעברה נתפס בנק הפועלים בהפצת דגלי ישראל פגומים שיוצרו בסין, בהם בסיסי מגן הדוד לא מקבילים אלא ניצבים לשני פסי התכלת. הבנק סירב להכיר בטעות, ובמקום זאת תירץ כי “הדגל שחילקנו זהה לחלוטין במתכונתו לדגלים שניתלו באולם מוזיאון תל אביב הישן ביום בו הוכרזה מדינת ישראל. כמו הדגלים ההם, גם הדגל שלנו מיועד להיתלות מלמעלה למטה ולא להיות מונף אופקית. לא מדובר בטעות ולא בזילות אלא במחווה היסטורית מדויקת” (על הבעיות העובדתיות בתגובה הזאת אפשר לקרוא כאן).
לפי nrg, הבנק השקיע עד היום יותר מ-10 מיליון שקלים בחלוקת 5 מיליון דגלים. השנה הבנק בכלל לא מחלק דגלים (שזה מבורך בעיניי, כי מי שמממן אותם הם לקוחות הבנק). הבעיה שלי היא עם הנימוק שנתן הבנק. nrg מדווח ש”דוברת הבנק מסרה שהשנה לא יחלק הבנק דגלים, מכיוון שמבדיקת הבנק עולה, כי ‘עם ישראל רואה בדגל ערך חשוב ולכן שמר בביתו את הדגל שקיבל בשנים קודמות'”.
עשרות שנים רכש עם עם ישראל דגלים, הניף אותם ביום העצמאות ומיד אחריו זרק אותם לפח. עד שלפני ארבע שנים, באורח קסם ובתזמון מושלם עם תחילת חלוקת הדגלים של בנק הפועלים, הבין פתאום עם ישראל שדגל הוא “ערך חשוב” (דגל הוא בהחלט לא ערך, אלא סמל), ולכן במקום לזרוק אותם לפח כפי שעשה בשנים עברו, שמר אותם לשימוש חוזר. הגיוני לחלוטין. רק ציניקן יחשוב שהתגובה האמיתית של הבנק היתה צריכה להיות “מבדיקת הבנק עלה שעולה לנו מלא כסף להפיץ דגלים שאי אפשר להדביק עליהם לוגו, אז במקום זה יצאנו בקמפיין שילוט שמציג את הדגל מתחת ללוגו ענק של הבנק”.
לא צריך לתת קרדיט, זה היה באינטרנט
לפני כמה שנים התעצבנה דבורית שרגל על וואלה, שפרסמו במדור הברנז’ה שלהם שני אייטמים שנחשפו בבלוג שלה, ולווט אנדרגראונד, בלי לתת לה קרדיט. בראיון צ’ט עם רותם דנון (אז מוואלה), שערכה אחרי יציאתה מארון האנונימיות, ואשר פורסם גם אצלה וגם בוואלה, דנון הסביר לה שהוא לא נותן קרדיט לבלוגים, משום שבלוגים הם אתרים אישיים ולא מערכת עיתון, ולא מדובר בעובדות שנבדקו אלא בשמועות שהוא כוואלה צריך לאמת (אני יכול רק לנחש שעמדתו של דנון השתנתה בשלוש השנים שעברו מאז; באייטם שהעלה בוואלה הוא עוד כתב “פוסט” במרכאות).
משום מה, נושא הקרדיט לבלוגרים עלה עכשיו לדיון מחדש, בכתבה של דיאנה בחור-ניר בנענע10. שרגל מרואיינת שם, וגם יובל דרור ויאיר טרצ’יצקי ואני (עם דוגמה רחוקה מאוד מלהיות מושלמת של התופעה, לא כי אין דוגמאות טובות אלא כי לא מצאתי אחת באותו רגע). לא תמצאו שם בלוגר שאינו ולא היה עיתונאי, וגם לא עיתונאי/עורך שמוכן להתייחס לסוגיה בשמו המלא.