לו היו לי עלי גביע / אז היה מצבי אחר!

יונתן נד”ב כותב: “שים לב לתמונת האילוסטרציה שנבחרה להמחיש את המתואר בכתבה ב-ynet“.

הכתבה מדברת על עובד בסופרמרקט שחשוד שהטריד מינית נשים על ידי התזת מים. אני יכול לחשוב על שני פתרונים שלא כוללים את המילים “זו התמונה הראשונה שמצאו במאגר צילומי האילוסטרציה כשחיפשו ‘מים'”:

1) מכיר את “ואלס להגנת הצומח“? הדוברת בשיר משווה את מצב הפרחים, שהחוק והאנשים מגנים עליהם, למצבה, שהיא לא מוגנת ו”כל אחד עובר – חוטף – קוטף – קולע לו זר”.

2) מכיר ערסים? “אבא שלך גנן? לא? אז איך יצא לו פרח יפה כמוך?”

• מן הארכיב: עוד אילוסטרציה מינית בעייתית ב-ynet

31 בינואר, 2010 | בנושאים: 404 | 3 תגובות

1234 ואני במשיבון הסלולרי שלכם (אבטחת מידע ושימושיות)

הבלוגר שחר גולן הכריז על מסע צלב של פרטיות בנוגע לסיסמאות ברירת מחדל במערכות כמו משיבונים סלולריים, מצלמות רשת ונתבים. בבלוגו הוא כתב:

אנשים חושבים שהאקינג זה משהו שעושים מרגלים רוסים או ילדים גאונים. אף אחד לא חושב שרוב הזמן, הדבר היחיד שנחוץ לשם כך הוא סיסמת ברירת מחדל. אני באמת לא מבין את זה – כמה קשה להחליף את הסיסמה הראשונית שמגיעה עם המוצר? למה לחיות בעולם של חוסר ודאות, כשהשלווה נמצאת מעבר לפינה?

הוא גם הכין סרטון הדגמה בנושא, שמדגים כמה קלה ונפוצה הפריצה למשיבון הסלולרי:

אני מסכים עם גולן שיש בעיה, אבל לא מסכים עם הפתרון שלו. חינוך לשמירה על פרטיות ואבטחת מידע הוא חשוב, אבל כשהרבה אנשים נכשלים, יותר יעיל להסיר את המכשול. המצב כיום הוא שברגע שאתם רוכשים קו סלולרי, יש עליו משיבון סלולרי, שמקבל הודעות מהמתקשרים אליכם ופתוח לכל מי שיודע את המספר שלכם ומכיר את סיסמת ברירת המחדל, גם אם אתם בכלל לא יודעים שיש לכם משיבון סלולרי. רוצה לומר, מחדל אבטחת המידע הוא של ספקיות הסלולר, לא של הלקוחות.

שני פתרונות פשוטים להפליא: (1) הפעלת המשיבון הסלולרי רק אחרי שינוי ראשון של סיסמת ברירת המחדל. לא שיניתם? המשיבון לא עובד. (2) במקום סיסמת ברירת מחדל, הנפקת סיסמה אקראית שתישלח ללקוח עם החשבונית החודשית.

31 בינואר, 2010 | בנושאים: האקרים, קראקרים וקאקערים, שימושיות | 11 תגובות

מתנות מיחצנים: כרטיסים לאלטון ג’ון בהנחה לעיתונאים

רונית ארבל, בעלת משרד יחסי הציבור ארבל תקשורת, מציעה הנחה לעיתונאים על כרטיסים למופע של אלטון ג’ון, לפי ההודעה לעיתונות, “לאור הפניות הרבות אלי”. יובהר שלא מדובר על עיתונאי מוזיקה שמגיעים לסקר/לבקר את ההופעה, אלא על עיתונאים באופן כללי.

ההודעה המלאה אחרי הקיפול.

• עוד פוסטים בנושא מתנות מיחצנים >> .

להמשך קריאה

31 בינואר, 2010 | בנושאים: שוחץ | 3 תגובות

כך ניצל אתר גדול מהנושפת בסביון

י’ מספרת:

לפרנסתי אני מתכננת אתרים, ובזמני הפנוי קוראת את חדר 404. בעודי עוברת על istockphoto לאחד האתרים הגדולים שעוד לא עלו לאוויר נתקלתי בנושפת בסביון והיא שולבה בעמוד הבית הנבנה, גם קטנה, גם חמודה וגם נראית ישראלית. או אז: בדיוק פרסמת פוסט בעניין, הפלתי את דף הבית וכל המשרד תודה.

מאז אנחנו בחיפושים אחר מאגרי תמונות מעט פחות משומשים.
אז תודה.

ובינתיים הופיעה הנושפת בסביון בכתבה בכלכליסט, שקודמה גם בהומפייג’ של וויינט (דיווחו: דורון פישלר, איתי נתניאל, יגאל סטקלוב וג’יובל).

נשיפות חלופיות

ארבל זינגר איתר נושפת חלופית על כוס של מי עדן.

זוש מצאה נושפת חובבת באתר “קהילות במשרד החינוך“.

ואימייל משונה מבחור משונה, גבריאל אלון:

על מנת שהנושפת בסביון תוכל לנוח מעט, ולרווחת כל מי שמעוניין באילוסטרציה של מישהו שנושף במשהו, מצ”ב תמונות של נשפנים מנשפנים שונים.

מה בקטלוג?
שועל עבודת-יד הנושף בבזיליקום.

בובת דורה הנושפת בבלון יומולדת (חדי העין יבחינו שגם היא ננשפה).

דובי איקאה הנושף במנגו.

דרקונית נושפת בועות סבון, גם היא לשימוש חופשי על ידי כל מי שזקוק לנושפת.

אגב, בערבית, מינשפה זה מגבת.

• ארכיון הנושפת בסביון >>

30 בינואר, 2010 | בנושאים: noshefet, הנושפת בסביון | 3 תגובות

גלריה: תמונות מספאם ויאגרה

30 בינואר, 2010 | בנושאים: 404 | 5 תגובות

פייק טוויטרים

דיברתי ארוכות עם אסף לבנון על פייק טוויטרים עבור כתבה שלו בנושא במוסף הארץ, אך נשארתי על רצפת חדר העריכה. רצפת חדר העריכה זה כאן.

***

“חשבון טוויטר מזויף הוא פורמט נוח לייצור פארודיה סאטירית על דמות ציבורית”, מאבחן הבלוגר ואיש התרבות הדיגיטלית עידו קינן. “זה מין חיקוי מאוד פשוט של לקחת את האדם ולנסות לכתוב אותו בשפה שלו ובתפיסה שלו. לפעמים מדובר בסאטירה לשמה, לפעמים סתם בצורך להצחיק ולעתים מדובר בכלל בסוג של מחווה וכבוד”. לסוג האחרון מביא קינן כדוגמה את חשבון הטוויטר הנושא את שמו של המשורר דוד אבידן, שגם התמימים ביותר לא יחשדו שמצייץ מהעולם הבא. “מי שמפעיל את הפייק הזה* עושה ספקולציה לגבי מה אבידן היה אומר היום, איך הוא היה מתייחס לעולם סביבו ולהתפתחויות הטכנולוגיות”, מסביר קינן את הדמות שבין ציוציה אפשר למצוא לא מעט אמירות הנושאות את תו התקן האבידני של מילימחוברות, סליחה – מילים מחוברות, דוגמת: “מכונות הכתיבה המתקדמות נעשות משוכללות יותר ביחס ישר לשמן האדיוטי. המכונה הזו, לדוגמאקראית, זקוקה לתרגומדחוף”.

ואכן, לא כל מי שמצייץ בטוויטר כפייק בוחר להלעיג בקיצוניות את מושא החיקוי כפי שעושה האלמוני שהפך את דני איילון לחובב סאדו-מאזו (“הבהרה: דברי ב’פגוש את העיתונות’ אמש לא היו אמורים להגיע לתקשורת. אני חושד שבן כספית שוב סימם אותי”). הפייק הקיים ליהונתן גפן, למשל, עושה מאמצים לדבר בסגנונו הייחודי של האיש, ומשחרר אמירות דוגמת “נשים או השראה – הביצה והתרנגולת של חיי”. כאשר נפתח חשבון על שם רון מיברג שלא הכיל את מילת האזהרה Fake, חשבו רבים שאכן מדובר בעיתונאי עצמו, ותהו איך איש של כל-כך הרבה מילים מתמצת את עצמו לפתע ל-140 תווים.

“אחת הדוגמאות הבולטות בז’אנר הפייקים היא בלוג שהוקם בזמנו בשם ‘פייק סטיב ג’ובס’“, מספר קינן. “זה היה בלוג פארודי שנכתב, לכאורה, על ידי מנכ”ל אפל, ומתח ביקורת על התנהלותו והתנהלות החברה, תוך שימוש ישיר בדמותו. הבלוג הזה עורר סקרנות רבה וחרושת שמועות לגבי מפעילו. היו כאלה שאפילו חשבו שמדובר בג’ובס עצמו, שפשוט מצא דרך מקורית לאוורר את תחושותיו. בסוף התברר שמדובר בעיתונאי דניאל ליונז. היו מי שאמרו שליונז בעצם עשה לו טובה, מכיוון שבמציאות ג’ובס הרבה יותר גרוע**”.

_________________
* בין מועד הראיון למועד הפרסום, תומר ליכטש התוודה בערב שירה דיגיטלית שהוא עומד מאחורי פייק אבידן.
** ליונז עצמו אמר זאת, בראיון שנתן ליהונתן זילבר ולי בגיליון הראשון של כלכליסט

29 בינואר, 2010 | בנושאים: 404 | 11 תגובות

ארבע תמונות, רעיון אחד

_____________________
נדבי נוקד מנהל שיווק ביום, סטיריקן מזדמן בלילה וסונגרייטר לפני עלות השחר

29 בינואר, 2010 | בנושאים: 404 | 2 תגובות

חרדים מנסים להפוך את קו 140 של דן לקו הפרדה מפלה נשים

הפוסט הזה הוא העתק של מכתב ששלחתי לגורמים בחברת דן, במשרד התחבורה ובנציבות תלונות הציבור ובמקביל לעיתונאים, אחרי שנמאס לי להרגיש מושפלת מידי יום. המכתב עוסק בתופעה נקודתית של קו אוטובוס אותו חרדים מנסים להפוך בכח לקו הפרדה ותוך כדי מטרידים ומשפילים נוסעים אחרים, אבל הוא נוגע לכל אחד ואחת. היום זה קו אוטובוס חילוני שמנסים להפוך למופרד, מחר זה מקומות בילוי סגורים, סנקציות על מסעדות לא כשרות, איסור על מכירת חמץ בפסח ואפשר להמשיך בנסיונות הכפייה הדתית ברשימה שתכפיל את אורך הפוסט. אומרים שכל מסע גדול מתחיל בצעד קטן. עיזרו לי להפיץ את הפוסט הזה, שתפו אותו עם חברים, הגיבו והזמינו אחרים להגיב – כל תגובה שלכם, מחאה, והתייחסות היא חשובה. בשביל החופש של כולנו.

[עדכון] אירוע מחאה יתקיים ב-28.2 [\עדכון]

המכתב המלא:

קו מס’ 140 הוא קו אוטובוס עירוני המפעילה חברת דן ומקשר בין בת-ים, חולון, תל-אביב, רמת-גן ובני-ברק. זהו קו אקספרס חדש יחסית בן מספר שנים שנוסע דרך נתיבי איילון, ולמעשה וזוהי הדרך המהירה ביותר להגיע מבת-ים לת”א או ר”ג וההיפך בתחבורה ציבורית, בהיעדר קווי אקספרס אחרים או רכבת בעיר. האלטרנטיבות לו הן שני קווים, 40 ו-42, שהנסיעה בהם אורכת כשעה יותר מבקו 140. מסלול הקו נותן מענה למאות נוסעים מידי יום שנוסעים למקומות עבודתם בת”א ור”ג מבת-ים וחולון, משום שהוא עובר באיזורי עסקים מרכזיים כמו קניון עזריאלי, תחנת רכבת מרכז, מתחם הבורסה, קניון איילון ורמת-החי”ל. הקו מתחיל את מסלולו בשכונת באבוב בבת-ים, שכונה חרדית, ומסיים אותו במסוף קהילות יעקב בבני-ברק, ולכן הוא משמש גם קהל גדול מאוד של חרדים.

בימי ראשון וחמישי, בהם הציבור החרדי נוסע אל הישיבות ובחזרה, נוסעים בו אזרחים רבים עם מזוודות, שקיות קניות, עגלות ילדים וציוד רב שהופך את המעבר באוטובוס למסוכן וכמעט בלתי אפשרי. סוג האוטובוס המשמש את הקו הוא מפרקי (“אקורדיון”) וללא תא-מטען, ולעתים קרובות הציוד מונח על מקומות ישיבה שניתן להשתמש בהם, אך הנוסעים מסרבים להוריד אותם או לא יכולים בגלל העומס הרב.

לעובדה זו לכאורה אין חשיבות, אלא שלאחרונה נוסעים בקו מנהיגים כפייה דתית על הנוסעים בו, בעיקר בימים ובשעות בהן יש רוב חרדי בקו.

כמי שנוסעת בקו הזה באופן קבוע ויום-יומי מיום הקמתו, הייתי עדה ואף חשתי על בשרי בחודשים האחרונים בתופעה שהולכת ומחריפה של כפייה דתית וניסיונות ליצור הפרדה בין גברים ונשים באוטובוס, בקו שהוא כאמור קו רגיל העובר באיזורי העסקים המרכזיים ביותר בגוש דן, ולא קו הפרדה בסביבה חרדית. לעתים קרובות, אברכים מבקשים מנשים לקום ולשבת ליד אישה אחרת על-מנת שהם יוכלו לשבת בהתאם לאמונתם. הבקשה, שלכשעצמה לא לגיטימית ומפריעה לרווחתם של נוסעים אחרים בקו, לעתים מסתיימת ללא מהומות כאשר האישה בוחרת להיכנע ולהיענות לבקשה, או שלא להיענות לה. במקרים רבים אחרים, הבקשה הופכת לדרישה, וגברים חרדים משפילים נשים חילוניות בקו שלא נענות לבקשתם בקללות, צעקות ואיחולים כאלה ואחרים מבלי שעשו דבר.

במקרה שחוויתי על בשרי, ביקשתי לשבת במקום הפנוי האחרון שנותר באוטובוס, ספסל ישיבה לשניים שבאחד המושבים בו ישב גבר חרדי. ביקשתי ממנו לאפשר לי לשבת וזה סירב. אותו נוסע הטיח בי שאין שום סיבה שהוא יעמוד כדי שאני אשב, ופתח ברצף של קללות, גידופים והשפלות על חוצפתי, פריצותי ושלל אסונות של העם היהודי בהם אני אשמה, משום שביקשתי לשבת במקום פנוי באוטובוס, עליו שילמתי מחיר נסיעה מלא.

המקרה הזה הוא רק אחד מיני רבים שהייתי עדה להם וחוויתי ונדמה כי מיום ליום התופעה הולכת ומחריפה. כנוסעת קבועה בקו נראה כי ציבור הנוסעים החילוני מתרחק מהקו כדי להימנע מחיכוכים ועימותים, ורוב חרדי בנסיעות משליט טרור על הנוסעים החילונים שהפכו בו למיעוט. הנסיעה בקו 140 עבור חילונים, ובייחוד לנשים חילוניות, הפכה למסע השפלות וחיכוכים בלתי אפשרי עם קומץ של קיצונים שמפריעים לרווחת הנוסעים ולמהלך התקין של הנסיעה.

לא ייתכן כי נשים יושפלו על בסיס יום-יומי רק משום שהן נשים, או שקומץ של קיצונים ישליט טרור באלימות מילולית ואיומים באלימות פיזית על נוסעי תחבורה ציבורית. זהו דפוס המתאים למשטרים חשוכים ממאות קודמות, ובהחלט לא למדינה דמוקרטית בשנת 2010. על חברת דן שמפעילה את הקו להתייחס לבעיה ולספק פיתרון שיספק את כלל ציבור הנוסעים בקו.

אם חברת דן מעוניינת להנהיג מדיניות השמורה למדינות חשוכות ולהפוך את הקו לקו הפרדה, עליה לעשות זאת ולספק קו חלופי לחילונים. אם לא:
1. על חברת דן לספק פיתרון לבעיית עומס הציוד האישי של הנוסעים בקו, שחוסם את נתיבי המעבר באוטובוס ומסכן את שלומם של הנוסעים.
2. על נהגי האוטובוס להתערב במקרים מהסוג שתוארו ולוודא כי כל הנוסעים בקו ייסעו בו ללא הטרדות והשפלות תוך שמירה על כבודם.
3. על חברת דן לספק שילוט מתאים באוטובוסים המבהיר שהקו הינו קו רגיל ובו נוסעים גברים ונשים ללא הפרדה.

העתקים:
מנכ”ל דן חברה לתחבורה ציבורית בע”מ, מר שמואל רפאלי
נציב קבילות הציבור, חברת דן לתחבורה ציבורית בע”מ, מר משה קריטי
שר התחבורה, חה”כ ישראל כץ
נציבות תלונות הציבור
ר’ עיריית בת-ים, מר שלומי לחיאני
ר’ עיריית רמת-גן, מר צבי בר
ר’ עיריית תל-אביב, מר רון חולדאי

אתי סורוז’ון היא סטודנטית לתקשורת באוניברסיטה הפתוחה, מנהלת לקוחות בבלינק, בלוגרית ומנהלת פורומים

עוד על קווי אפרטהייד וכפייה דתית >>

28 בינואר, 2010 | בנושאים: 404, כפייה דתית | 18 תגובות