חבל שהיא לא תכננה חופשה ללסבוס
פוסט של גילעד נס
בתים מבפנים, בתים מבחוץ
שני הומלסים ארגנו לעצמם מגורים על המרפסת של גן יעקב, גילה יואב לרמן.
והונג קונגי אחד הפך דירה זעירה לבית גדול ומאובזר בעזרת קירות מודולריים על גלגלים (דרך קצה הקרחון).
הדוור של הצ’כונה
יונית חגואל צילמה בפתח תקווה.
הייתי יורה בנהג הזה שחתך אותי
שיטה לשחרור אגרסיות בכביש: סטיק של בלקהוק כידית הילוכים לאוטו. דרך הפליקר של אהובה ברגר (cc-by-nc-nd).
זיפט בידיעות אחרונות
(“עלו ברשת“, רוני שני, ידיעות אחרונות, 30.5.2010)
טופלס
כשפרסומת טלוויזיה “מצונזרת” של קסטרו – שטיק שהחברה נקטה בו
• פורסם במקור ב”מוסף הארץ”, 4.6.2010.
אחרי הקיפול: צילומים – כך מלבישים ביקיני על שלט.
שנת הכוכבים של נטוויז’ן
יומן הקפטן, תאריך כוכבי 40304.7572569444: פניתי למוקד התמיכה העסקי של 013 נטוויז’ן.
מהנעשה בבלוגיה
• טל גוטמן ב”קורות ממלכת עילם” לא יודע איך להתמודד עם ערסים. “אני מגלה שאני לא יודע מה לעשות במצבים כאלה. אני יודע מה לעשות כשאנשים מולי הם בני תרבות. אני יודע מה לעשות כשאנשים מסביבי עוברים את סף הרעש ונהיים אלימים. אני לא יודע מה לעשות כשהדבר היחיד שהצד השני מבין זה איומים וכוח, והוא יודע שבאקדח שלי אין כדורים. חוסר האונים הזה מתסכל מאוד”. קליק >>
• צחי בדרה ב”גבר” לא מרוצה מבנימין נתניהו. “בסוף, איכשהו, הוא יורד מהעץ. הבעיה היא שהוא אפילו לא מחכה לסולם. הוא קופץ ונופל על התחת, פותח את הראש, לפעמים שובר יד. אבל לא, זה לא הוא. הוא יודע לסבן את כולם, ולשכנע אתכם שהעץ אנטישמי והרצפה היא גלגול נשמות של היטלר, סדאם חוסיין ואנטיוכוס גם יחד”. קליק >>
• זיו פרנקל ב”מדידות מה-BuySide” על שווי השוק של אפל ומיקרוסופט. “נפל דבר בעולם הכלכלה העולמי. ביום רביעי האחרון עקף שווי השוק של אפל את זה של מיקרוסופט. עיתוני הכלכלה שלנו נעמדו בשורה ואחד אחד דיווחו על המאורע תוך הרעפת סופרלטיבים על האחת וקיטונות של בוז על השנייה. […] יש רק בעיה אחת – יש מעט מאד משמעות בנתון הנ”ל”. קליק >>
• נ’ ב”וירטואל קרמבו” על מותו של גארי קולמן:
קליק >>
• מני אבירם ב”קורדרוי” עם “אסופה אקלקטית של שירים לרגל האווירה הכיפית שמסביב, שבעיקר מחדדת את תחושת חוסר האונים”. קליק >>
• ניר יניב ממשיך ב”גבר” את הליין האנטי-מיינסטרימי שלו. בטור הקודם שלו יצא נגד הולדת ילדים, ובנוכחי נגד חתונות. “זוגות-זוגות נמשכים האומללים הללו אל אורה של החופה, כעש למנורה, אלא שגורלם, כמובן, יהיה נורא יותר. העש לפחות ימות מהר”. קליק >>
אורי קציר ב”מחשבה שנייה” מקשר בין סגירת בלוגלי, האייל הקורא, רשימות והכמעט-סגירה של גרייפס: “הבלוגוספירה, כמו כמעט כל דבר בחברה שלנו, היא עניין המופרט עד לפרודותיו הבסיסיות ביותר, הלא הוא הכותב הבודד. מי שמוכן לעבוד בהתנדבות מעדיף לעשות זאת קודם כל – ולעתים אך ורק – עבור עצמו. מי שמוכן לייצר פרויקט וולונטארי עבור הכלל מגלה עד מהרה שההשקעה המתבקשת בכיוון זה הולכת וגדלה בקצב מהיר עד ששוב אין הוא מסוגל לעמוד בעומס“. קליק >>
• ויטלי מיז’יריצקי ב”UXtasy” על הבעייתיות שבשם של הקוראל של ידיעות טכנולוגיות, “עברית”: “אין קורא דיגיטלי עברי נוסף, זה היחיד שיש. לכן על פניו נראה שעבודת ה-SEO על האתר הזה צריכה להיות הדבר הכי פשוט בעולם, שכל ילד יכול לעשות. אבל מישהו בהנהלה לא רצה להקל את החיים על צוות האתר, ולכן במקום לבחור שם מקורי שיוביל אך ורק לאתר שלהם, הם הלכו על עברית. חמישים ושבע מיליון תוצאות בגוגל. בהצלחה עם זה. אני ממליץ שלגרסה הבאה יקראו “כסף” (שבע מאות שבעים ושבע מיליון)”. קליק >>
• אמיר דותן ב”עיצוב שמיש”: “מתן האפשרות לראות רק את שדות החובה בטופס – פשוט וחכם”. קליק >>
• עדנה אברמסון כותבת ב”הרפובליקה הספרותית” על הנגשת ספרים לעיוורים. “5% מהספרים [שיוצאים בישראל] מונגשים לעיוורים. חמישה אחוזים. חמישה אחוזים שכוללים גם חומרי לימוד, ספרי הכנה לבגרות, ספרי הכנה לפסיכומטרי. כמה ספרי קריאה נותרים מונגשים לאוכלוסיית העיוורים בארץ? כמה מהם יכולים לקרוא את הספר החדש של פול אוסטר, של יורם קניוק או של סאראמאגו? כמה מהם יכלו לדבר יחד עם כולם על הארי פוטר כשיצא כרך חדש בעברית? לא הרבה. וכשמדובר על ילדים בבתי ספר שאין להם ספרי לימוד במקצועות מרכזיים כמו מתמטיקה ואנגלית, אנחנו מתרחקים לאין שיעור מתחום ה’מותרות’. שמואל לדרמן, אב לתאומים עיוורים, קץ במצב והחליט להקים אתר קריאה מקוון עבור העיוורים בישראל, כיוזמה פרטית שאינה למטרות רווח, שמטרתה להנגיש לעיוורים וללקויי למידה חומרי קריאה ולימוד”. קליק >>
• כפיר בלוך ב”foodnwine” בביקורת מסעדות על מסעדת קפה איטליה. “זה הטירמיסו הכי טעים שאכלתי בארץ, משתווה ברמתו לזה שאכלתי בניו יורק בווילג’ בבית קפה איטלקי שכרגע אינני זוכר את שמו. מתוק ועשיר, מנה גדולה מאוד ובהחלט מספיקה לשלושה אנשים לפחות”.
קליק >>
_____________________________________
יש לכם פוסט מעניין? המליצו עליו כאן
• ארכיון “מהנעשה בבלוגיה“
טוויטר סטנדאפ 2 של אהוד קינן
והנה הקודם:
סכינים בגב האומה
אזרח ישראלי עוכב ביום רביעי לחקירה אחרי שניסה להיכנס לתחנה המרכזית בתל אביב עם תיק מלא בסכינים וכאפיה. האיש הוא אביב קרסוצקי, במאי מהדורת החדשות הסאטירית של אתר ביקורת התקשורת הימני “לאטמה“, הסכינים נועדו למערכון על הסכינים שנמצאו על פעילי המשט לעזה, וכל הסיפור נשמע כמו תוכנית ריאלטי סאטירית שקרסוצקי הוא גיבורה הקפקאי/קישוני.
מהדורת החדשות, שנקראת “מהדורת השבט”, מצולמת באולפן בקרית מטלון. קרסוצקי נסע לשם מביתו, כשבתחנה המרכזית אמור היה להחליף אוטובוסים. “אתה חייב לעבור דרך התחנה המרכזית, אין לך ברירה, אין ירידה מחוץ לתחנה, ואתה חייב לעבור את הבידוק הבטחוני שלהם”, סיפר קרסוצקי. “אני מגיע ואני אומר לשומרים מראש, ‘בשקית הזאת יש ציוד בעייתי שמיועד לצילומים’, שיידעו, כי במילא הולכים לפתוח ולראות את זה”.
מאיפה הגיעו הסכינים?
“זה ציוד שיש אצלי בבית, שאני משתמש בו למערכונים. כבר יצא לי כמה פעמים כבר להסתובב איתם כדי להגיע למטלון לצילומים. היום כנראה נפלתי על שומרים אחרים. הם אמרו ‘אין בעיה, בסדר גמור, תחכה פה רגע, נקרא לקצין בטיחות של חברת השמירה שלנו’. קצין הבטיחות מגיע, אומר לי ‘תעקוב אחרי’, לוקח אותי לקומה התחתית במבוך ושם נמצאת תחנת משטרה של התחנה המרכזית. אני יושב שם עד שפותחים את התיק, מתחילים לזרוק את הדברים, מבטים לא נעימים עד שאני מסביר את עצמי. הכל בסדר, נורא נחמדים, אבל הם חייבים להעביר אותי לקצין כדי לראות מה עושים עם הציוד. אני בעיכוב חקירה, יכולים עד שלוש שעות לעכב אותי”.
אני לא מכיר אותך. האם יש לך חזות ערבית?
“בוא נגיד שאין יותר אשכנזי ממני”.
זה מה שעזר לך לעבור בפעמים קודמות?
“זה מה שעזר לי עד היום, כנראה. אבל זה פשוט מגוחך לחלוטין”.
בנקודה זו מכניס התסריטאי של יומו של קרסוצקי דמות ערבית. “ואז הם לוקחים אותי לתחנת המשטרה ברחוב שלמה, שם אני פוגש את אעד, קצין משטרה. הוא רוצה להיכנס ללאטמה ולראות מערכונים כדי לראות שאני באמת עובד שם, ואני צריך להניא אותו, שלא יראה מערכונים שפוגעים בערבים, לא נעים”.
כסאטיריקן אתה סוג של סכין בגב האומה.
“לא רק זה. בתחנת המשטרה, עד שהסברתי, קיבלתי מבטי שנאה, כי מבחינתם אני איזה פעיל שמאל קיצוני. אמרתי, ‘לא, תבינו, זה לא ככה’. התחלתי לחלק סטיקרים של לאטמה, צפינו ביחד בתחנת המשטרה במערכונים. אחרי זה זה הסתדר. הוא [הקצין] הסתכל עלי, כתב את מה שצריך ואמר שזה לא יכנס לתיק ושהוא גורס את זה”.
קרסוצקי שוחרר אחרי שעתיים, וקיבל בחזרה את הסכינים, שתויגו כראיות. “זה נראה כמו הציוד שהוציאו מהספינה הטורקית. על הכל יש פתקים, כמו ‘פגיון, החשוד אביב קרסוצקי'”.
לימדת את השוטרים מה זו סאטירה.
“כן”.
אני חושב שהם גם לימדו אותך מה זו סאטירה.
“יצאתי מפה עם חומר נהדר מהכמה שעות האחרונות”.
זו היתה חוויה קשה, מעבר לצחוקים האלה?
“זו חוויה לא נעימה, אבל אני פשוט השתדלתי לראות את הצדדים המצחיקים, כמו שאני מספר לך את זה . זה היה די מצחיק, כי בסופו של דבר היה נראה שהם יודעים בדיוק כמוני כמה זה נראה מגוחך.
אבל כל אחד צריך לעשות את העבודה שלו, בירוקרטיה, אז זה מתנהל ככה”.
מדוברות משטרת מחוז תל אביב לא נמסרה תגובה עד מועד הפרסום.
מה זה פה?
רוצה להפיק פודקאסט?
המלצת סייברסייבר (מ)
פרנסה
