לא זו אף זו

ג’ניפר מצאה את זה ב-ynet:

25 בספטמבר, 2010 | בנושאים: לידיעת התקשורת | להגיב זה מגניב

תופיני “הארץ”

רועי לוטן צילם שוקולדים שנשלחו למפרסמים של “הארץ”, עם שמות המוספים עליהם.

25 בספטמבר, 2010 | בנושאים: עיתונות ותקשורת | תגובה אחת

עין ברלינר צופיה

עוד ועוד אנשים שאני מכיר, תל אביבים לשעבר, עברו לגור בברלין. מאחר שעם רבים מהם הייתי בקשר בעיקר אינטרנטי, המעבר לא התפצח בפה לרסיסים חדים, אלא התמוסס בנימוחות. היום מצאתי בבלוג “ארץ האמורי” פוסט של עפרי אילני על ההתרחשות הזאת. טעימה:

הישראלים שאתה פוגש בברלין הם לא כמו הישראלים שהיו פוגשים פעם במגדל אייפל בפאריס, שנטו להתנהג כמו דמויות ממערכון האורנג’דה של דודו טופז. ברלין היא כמו פייסבוק: היא מפנה אליך רק אנשים כמוך. יותר מאשר מקום, ברלין של הישראלים היא רשת חברתית, שכבה שמולבשת על מפת העיר. בדומה לגרמנים עצמם, שהעניקו שמות משלהם לערים שבהם התיישבו במזרח אירופה, גם למושבות התל אביביות יש שמות עבריים כמו “פרידריכשיין” (רובע הנקרא כנראה על שם בית הקפה הפופולרי ברחוב פרישמן) ו”וניאו-קלן” (ובקרוב גם ניו מלצ’ט ונובה פיירברגה).

25 בספטמבר, 2010 | בנושאים: 404 | תגובה אחת

כשל רוחות השמיים

יונתן אברהם צילם את כשל השלט הזה באזור נמל תל אביב.

24 בספטמבר, 2010 | בנושאים: FAIL • כשל, עירוניה | 11 תגובות

גוגל לא חברה

שאלות ותשובות. שירות ניסיוני של גוגל, שבו עובדי החברה איתרו מידע עבור גולשים תמורת דולרים ספורים לבקשה, הוליד ב‑2002 את “גוגל אנסרז”, פלטפורמה שחיברה בין אנשים שזקוקים למידע לאנשים שרוצים להתפרנס מלמצוא אותו, כשגוגל גוזרת עמלה. ארבע שנים אחר כך נסגר השירות. האם מנוע החיפוש של גוגל כה מוצלח עד שהוא מייתר שירות כזה? לא – יש שלל שירותים כאלה, בהם “יאהו אנסרז”, שענה מאז 2005 על 89 מיליון שאלות ומחזיק עוד 300 מיליון שאלות פתוחות, “ארדווארק”, שגוגל רכשה בתחילת 2010, ו”פייסבוק קווסצ’נז”, שהושק בגירסת בטא בסוף יולי. מה יש לפייסבוק שאין לגוגל, ושמאפשר לה להתחרות בליגה של יאהו? קהילה פעילה בת יותר מ-500 מיליון חברים. בהודעת הסגירה של “אנסרז” חרגה גוגל מהבלה-בלה התאגידי החלול הרגיל שלה והודתה שאחת הסיבות היתה “הגודל המוגבל של קהילת אנסרז”.

“אינטר-נט”? בשלהי שנת 1995 השיקה מיקרוסופט את מערכת ההפעלה חלונות 95, שדרוג טכנולוגי וממשקי שהציג לעולם את כפתור ה-Start. קצת קשה להאמין, אבל חלונות 95 הגיעה בלי דפדפן, כי מיקרוסופט לא חשבה אז שהאינטרנט הוא גורם משמעותי. עד מהרה היא התעשתה, קנתה רשיון לדפדפן והוציאה את אינטרנט אקספלורר 1 בחבילת ההרחבה ווינדוז 95 פלוס. את המתחרים, נטסקייפ בעיקר, היא לא הביסה בערמומיות שקטה של נינג’ה סטארטאפית, אלא בהשתוללות של גורילה תאגידית.

רשת חברתית. פייסבוק הפכה את האינטרנט. חברים ומשפחה, פנאי ועסקים, דואר וצ’ט, אפליקציות ומשחקים, אלבומי תמונות והזמנות לאירועים, עזרה והמלצות, מפגשי מחזור וחיפושי דייטים, זרם בלתי פוסק של מידע שמגיע רק ממי שבחרנו שיהיה חבר שלנו. לא ברור אם עדיין קיים אינטרנט מחוץ לפייסבוק, אבל מי בכלל רוצה לצאת לבדוק? אפילו מיקרוסופט הבינה את זה, רכשה חתיכה מפייסבוק ומספקת לה את החיפוש באמצעות בינג, הנסיון המי-יודע-כמה שלה לנגוס בנתח השוק של גוגל. המורשת הכוחנית של ביל גייטס ממיקרוסופט מתאימה כמו כפפת אגרוף להתנהלות הדורסנית של מארק צוקרברג מפייסבוק.

גוגל מי? מנוע החיפוש המוצלח של גוגל הפך אותה לשליטת הרשת הסטטית, ארכיון ענק של מידע שאפשר לנבור בו ולמצוא מה שרוצים. אבל הרשת הופכת יותר חברתית, יותר מיידית, יותר ניידת, יותר סלולרית, וגוגל, כבר לא קטנה, גמישה וזריזה כשהיתה, . מתקשה לעמוד בקצב. כשארז פילוסוף, מייסד וואלה, אמר ש”הסושיאל נטוורק הגדול ביותר זה דואר”, אומת האינטרנט העברית עשתה מזה מטעמים. גוגל לא שמעה את הדי הצחוק, והתשובה הראשונית (והמאוחרת מאוד) שלה לפייסבוק היתה “גוגל באז”, רשת חברתית שנכפתה על משתמשי ג’ימייל והתבססה על אנשי הקשר הכי תכופים שלהם במייל ובצ’ט, עירבבה חברים רצויים עם כאלה שלא (נותני שירות, בוסים, אקסים) ועוררה גל מחאה על פגיעה בפרטיות. עכשיו גוגל מנסה שוב: אחרי שהשקיעה בזינגה, יצרנית משחק הפייסבוק הפופולרי “פארמוויל”, היא מקיימת מגעים איתה ועם יצרניות נוספות, לאספקת משחקים עבור פלטפורמה סודית שהיא מקימה, שנקראת לפי השמועות Google Me (“גגל אותי” וגם “גוגל אני”).

רשת לא חברותית. אנסרז, באז, הרשת החברתית אורקוט שמצליחה רק בברזיל, חיקוי וויקיפדיה העצוב גוגל נול והשירות לעבודה שיתופית גוגל ווייב, שנסגר לאחרונה מחוסר עניין לציבור – רשימה חלקית של הפספוסים של גוגל בתחום החברתי-שיתופי. למה החברה עם מגע הקסם האלגוריתמי כושלת כשזה מגיע להנעת מסה קריטית של אנשים לפעילות חברתית, המומחיות של פייסבוק? את הסיבה אפשר אולי למצוא כשמפענחים את הגנום של החברות ומייסדיהן. מנוע החיפוש של גוגל נולד לשני גיקים אדוקים, סרגיי ברין ולארי פייג’ (“הוא גדל עם דת הטכנולוגיה. הוא טכנולוגיסט”, אמר עליו דיוויד וייז, מחבר “הסיפור של גוגל”). פייסבוק נולדה לצוקרברג, שלפניה פרץ לאתרי אחוות בהרווארד והקים את “פייסמאש”, שהציג לגולשים זוגות-זוגות של תמונות של סטודנטיות וביקש מהם לדרג את הלוהטת מביניהן. פייג’ וברין פעלו מתוך אמונה משיחית יוקדת בכוחו של האלגוריתם לסדר את העולם שבני האדם בלגנו. צוקרברג פשוט חיפש זיון.

הטור התפרסם לראשונה בגירסה שונה מעט ב“מוסף הארץ” של ראש השנה, 8.9.2010

24 בספטמבר, 2010 | בנושאים: 404, חיי רשת ותרבות דיגיטלית | 2 תגובות

פייק רני רהב האמיתי

אנשי תקשורת ומפורסמים ישראלים משתמשים בפייסבוק לדבר אל (או עם) הקהל שלהם. אבל האם הם באמת יכולים להסיר שם את מסכת הסלב ולדבר בחופשיות? טור שלי באונלייף >>

24 בספטמבר, 2010 | בנושאים: 404, חיי רשת ותרבות דיגיטלית, עיתונות ותקשורת | להגיב זה מגניב