די לפרטיות!

עידו קינן

כמה פרטיות נותרה לנו בעידן האינטרנט? האם אנו יכולים ללכת ברחוב “לבד”? והאם “האח הגדול” הוא בעצם אתם? הרצאה שהעברתי במסגרת “ספקנים בפאב”.

[youtube]http://www.youtube.com/watch?v=6U-HlyyLMhY[/youtube]

5 במרץ, 2013 | בנושאים: 404 | 5 תגובות

אלוקים מרחם על ילדי קגן // איך השתבש שיר של יהודה עמיחי באתר שירונט?

עידו קינן

ואלוקים כבר בא
כמו אורח
תלה את מעילו
על וו ירח

כך נראה הבית הרביעי בשיר “מות אבי” של יהודה עמיחי באתר שירונט, המקור האולטימטיבי למילות שירים עבריים. האתר הוקם על ידי עידן טל ב-2002, ובסוף 2003 הפך מפיראטי למוסדר כשחתם על הסכם עם אקו”ם. רוב השירים מגיעים לאתר מהיוצרים וחברות התקליטים. אף שלא מדובר באתר חופשי וללא מטרות רווח כמו וויקיפדיה, אלא באתר מסחרי, שב-2012 נרכש על ידי אתר מקו של קשת, חלק מהשירים הוזן לאתר על ידי גולשים מתנדבים, אופציה שקיימת עד היום.

זה כנראה מקור השגיאות והעיוותים בשיר של עמיחי. בגירסה של שירונט “אלוקים” בא כמו “אורח”, בעוד לעמיחי לא היתה בעיה לכתוב את השם המפורש אלׂהים (בחולם חסר), ואצלו הקב”ה לא בא כמו אורח אלא כמו טורח – לא סתם שגיאת תמלול אלא הבדל גדול במשמעות. עיוותים נוספים מהמקור הם שימוש בכתיב מלא, חלוקת שורות שונה והעלמת סימני פיסוק וניקוד.

שירונט הוא המקור האולטימטיבי למילות שירים עבריים, וחיפושים רבים של מילות שיר מובילים אליו. שגיאות שמופיעות בו הן, לפיכך, חמורות ביותר: הן משתרשרות לאתרים אחרים ומשתרשות בציבור. מספר גולשים שהבחינו בשגיאות העירו על כך בטוקבקים בשנים 2011 ו-2012. “מעניין מה יהודה עמיחי היה אומר על זה ששיניתם לו את מילות השיר”, כתב הגולש “גרוניך”. יוסי פירט: “‘אלוהיו’/’אלוהים’ ולא אלוקיו/אלוקיו וגם ‘כמו טורח’ ולא ‘כמו אורח”. ואלי נזף: “בושה! בורות לשנות מילים בשיר! זה אסור ולא חוקי!”. עם זאת, רק עם פניית “מוסף הארץ” לדוברות קשת בשבוע שעבר, ולאחר ששלחנו עותק סרוק של השיר מספר של עמיחי, הוא תוקן ונוקד (אם כי נשאר בכתיב מלא).

“מדובר בטעות שקיימת בשיר שהוזן טרום ניהול האתר על ידי מקו ועל כן אין לנו יכולת לבדוק את מקורה”, נמסר בתגובה ממקו. “באתר שירונט קיימים מאות אלפי שירים ועשרות חדשים נוספים לו מדי יום. אנו עושים את מרב המאמצים והבדיקות על מנת שהגולשים יקבלו טקסטים מדויקים וללא טעויות אך לצערנו לא תמיד ניתן למנוע את כולן. על כל פנים, הטעויות בשיר תוקנו”

• תודות: דני סידס, אלעד אייזן ונמרוד זליגמן

התפרסם במקור במדור “תוצרת הארץ” ב”מוסף הארץ”, 1.3.2012

4 במרץ, 2013 | בנושאים: 404 | להגיב זה מגניב

תהיי פיה ותשתקי // הסטריאוטיפים המבאסים של פורים

אפרת בן צור

הבנות תמיד יהיו נסיכות, רקדניות ושלגיות – לרוב בלבוש חושפני – והבנים שוטרים, נינג’ות ורופאים. אפרת בן צור תוהה: איך נהפך דווקא פורים, שבו אנחנו אמורים לשבור את המוסכמות, לחג של סטריאוטיפים מטרידים?

פורים הוא החג שבו, לכמה שעות, אנחנו יכולות להיות מי שאנחנו לא, וגם בתור בוגרות לחזור ולשחק ב”כאילו”. תחושת החופש והבחירה העצומה הזו לא מדלגת על אף גיל. אבל דווקא בפורים, החג שמבקש מאיתנו להפוך את עורנו ולהתחפש למשהו שאיננו, ועבור רבים מהנה ביותר בדיוק בשל אפשרות החריגה הזו, טומן גם הוא בחובו קבעון ושגרה דכאנית. זו משתקפת בקטלוגים של החברות הגדולות שמוכרות תחפושות, ומקבעות סטריאוטיפים של מה גברי, מה נשי ומה נחשב סקסי.

פעם, זה לא היה מזמן, נתפרו תחפושות הילדים בבית ונתנו דרור ליצירתיות של ההורים. בשבועות שלפני החג היו נאגרים חפצים והיינו אוספים כל מיני אביזרים מתאימים, מתקשרים לקרובים וחברים בחיפוש אחר פריטים חסרים. לעיתים היו המשפחות ממחזרות תחפושות או אביזרים משנה לשנה ובין אחים ואחיות. היו כמובן גם תחפושות קנויות, אבל היתה הרבה גאווה בהכנת תחפושת בבית. ילדים התחפשו לרוב לדמויות קלאסיות, חלקן מהמגילה וחלקן ייצוגים של מקצועות ודימויים נפוצים (ליצן, כבאי, נסיכה, רקדנית) או דמויות מפורסמות מסרטים ואגדות (כיפה אדומה, סופרמן, מיני-מאוס, שלגיה, באטמן). היו גם “צומח” ו “דומם”; פרחים, טלוויזיה, פעמון וכדומה, כיד הדמיון הטובה. עם השנים והשינויים, השתנו גם התחפושות. למעט פעוטות, קצת קשה למצוא היום ברחובות ליצנים ופיות, ורב הדמויות שאובות מעולם הילדים העכשווי, הכולל בעיקר דמויות מסדרות אהובות.

כחודש לערך לפני החג עצמו, הופצו בתיבות הדואר ובעיתונים קטלוגים של שתי חברות, “כפר השעשועים” ו”שושי זהר”, המציגים את מבחר התחפושות לשנת ה’תשע”ג. מה מלמדים אותנו הקטלוגים האלו? על שער הקטלוג של כפר השעשועים מצויין כי התחפושות הן בעיצובו של יובל כספין. עוד על השער נראים שני פעוטות מחופשים לפיל ולצב (לא ממותגים) וילד המחופש לדרדס. ילדה ושני ילדים בוגרים יותר מצולמים תחת המותג “SPY פסטיגל”, שלוש ילדות קטנות המחופשות האחת בשמלה הנראית כמו זו של שלגיה של דיסני ושתיים נוספות בשמלות של נסיכות. על ידן שלושה ילדים נוספים, שוטר, חייל זר ושחקן כדורגל. בתחתית השער שתי ילדות באדום, אחת עם נקודות ואחת עם לבבות, ליצנית, פיראט ורקדנית. בשער האחורי מתנוססת תמונת של פנינה רוזנבלום על יד מגוון קופסאות איפור הנושאות את שמה ותמונתה, “קו האיפור הייחודי לפורים מבית פנינה רוזנבלום”. תחתיו הופיעו מגוון אביזרים “גבריים”: חרבות, שריון, חגור, קרס, תרבוש ומסכות גבריות.

בשער של שושי זהר יש יותר מותגים: “מיקי”, “גיבורי האור”, “מר עגבניה”, “יובל המבולבל”, “קופיקו”, “רינת הנסיכה”, “דוד חיים בובו”, “מיכל הקטנה”, “מותק של פסטיבל 5 – הרפתקה בארץ הקסם” ו”SPY פסטיגל”. על השער האחורי מופיעות מגוון נוסף של תחפושות, ולכולן יש שם: לבנים: אהרון הכהן, חסיד לבן, חסיד שחור זהב, חסיד לבן זהב, חסיד שחור, משה רבינו (שלוש גרסאות שונות), אברהם אבינו, דוד המלך, ספר תורה. לבנות: רחל אימנו ורבקה אימנו (שהדבר היחיד המבדיל בינהן הוא השם הכתוב על השמלה) ותחפושת נוספת בשם “כלת השבת”, שם לבושה הילדה בשמלה צחורה ומעליה יש חלק הנראה כמעין מפה קטנה של שבת שפורסים על החלות.

עמודי הפנים אצל כפר השעשועים מחולקים לקטגוריות, לרוב על פי מגדר וגיל (“תחפושות הכוכבים”, “קטנטנות בתחפושות” וכדומה) ועל יד כל קבוצת תחפושות לוגו המותג. בסך הכל ישנם 16 עמודים מלאים ב-358 תחפושות. הקטלוג של שושי זהר מכיל 40 עמודים וכ-415 תחפושות. עמודי הפנים פחות מתמקדים בכותרות וגם הם רוויים בלוגואים של מותגים, מוכרים יותר ופחות לקהל הישראלי. החלוקה בעיקרה תמטית: דמויות מסדרות לקטנטנים, נסיכות, פיראטים, כוכבי על, רקדניות, חיות, כוחות בטחון, נינג’ות, מפלצות.

כבאית במיני, שוטרת בחולצת בטן

בסך הכל, שני הקטלוגים די דומים. איפה השוני? כרגיל, בהבנייה החברתית של מה זה להיות גבר/בן ומה זה להיות אשה/בת. ההבחנה בין שני המגדרים באה לידי ביטוי בתחפושות בשני אופנים מרכזיים: בתמה של התחפושות (מה הן תחפושות נשיות ומה מתאים לתחפושות גבריות) ובמידת העור החשוף של כל קבוצה מגדרית.

כבר על שער הקטלוג של כפר השעשועים ניתן לראות הבחנה ברורה בנושאי התחפושות ובצבעיהן: הבנים בצבעים כהים וכחול-אדום, בתפקידי שוטרים, נינג’ות כדורגלנים וכדומה, הבנות בצבעי פסטל ובוורודים ואדומים של רקדניות, נסיכות וילדות חייכניות עם סוכריות על מקל, כמעט כולן בשמלות מנופחות. ישנה חריגה אחת: ילדה בלבוש עור שחור צמוד (וחושף זרועות) של Spy פסטיגל. השער של שושי זוהר יותר יוניסקס: אמנם נשמרו בו המקומות לתפקידי מגדר מסורתיים, נסיכות לעומת גיבורים בעלי כוחות-על, אולם ישנן שתי קבוצות מותגים (Spy פסטיגל וגיבורי האור) המציגות בנים ובנות בתחפושות זהות ועוד זוג, ילד וילדה, בתחפושת לא ממותגת אך דומה מאד וילד (לא פעוט) ונער בתחפושות “קופיקו” רכות (סגנון המשוייך יותר למגדר הנשי או לפעוטות רכים מאד).

עיון בגוף הקטלוגים מראה תמונה דומה: הילדות והנערות לבושות כמעט כולן שמלה או חצאית, בולטים צבעי הוורוד-אדום-סגול וקשת הצבעים בסגנון פסטלי ורך. יש להן כתרים, כנפיים, קוקיות, הן חייכניות ומאופרות בסומק ורוד וליפסטיק אדום (גם הילדות הצעירות) ומשדרות מתיקות וחמידות. הילדים והנערים, לרוב בצבעים כהים או צבעונים-עזים, לעיתים בעלי פנים עם הבעה קשוחה ומתפקדים במגוון דמויות שמשדרות אפלוליות או כח ועצמה: שוטרים וחיילים למיניהם, אסטרונאוטים, טייסים וסוכנים, נינג’ות, שלדים עטלפים ורוחות רפאים, אנשי זאב, אנשי מסמרים וזומבים, כדורגלנים, בנאים וציידים. בתחפושות של תפקידי רפואה ניתן למצוא רופאים (בנים) ואחיות (בנות).

עם זאת, כמו על השער, פה ושם, ובעיקר בקטלוג שושי זוהר, ניתן למצוא חריגות מהמקובל, כמו אישה כבאית (אבל עם לבוש שונה מזה של הכבאי – בשמלת ויניל קצרצרה וחשופה, שכלל לא מייצגת לבוש של כבאיות אמיתיות), של נהגת מונית ונהגת מירוצים (שלבושות בשמלות בעלות גזרה דומה מאד לזו של הכבאית: חשופות רגלים וחזה), חיילת ורב חובלת עם סיפור דומה, שוטרות (אחת עם בטן חשופה), ארבע ילדות המדגמנות צבי-נינג’ה בתלבושת המקובלת (כאשר ברשימה כתוב “צב”), ספיידרוומן אחת חשופה ואחת עם התלבושת המקורית. בוב-ספוג והדרדסים הציגו שניהם תחפושות לשני המגדרים, אולם בשניהם תלבושות הבנות הן שמלות קצרות באורך השרוול והחצאית ואילו תלבושות הבנים מכסות את כל גופם.

תלבשי משהו, קר לי לראות אותך ככה

אז כן, ניתן לראות זליגה מעטה מתפקידי המגדר המקובלים, אך חשוב לשים לב שאלו הן בעיקר בנות או נשים שיכולות לקבל חלק מהתפקידים הגבריים, בעוד שלא ניתן היה למצוא ילד אחד בשמלה או בתפקיד הנחשב “נשי”. בנוסף, התעכבתי ולא בכדי, על העניין של השוני בלבוש, ובפרט על אורכו.

ישנם הבדלים ניכרים בין התחפושות ה”גבריות” לתחפושות ה”נשיות”, וניתן לראותם בעיקר בנושאי תחפושת המציגים תלבושות הן לבנים והן לבנות, כפי שציינתי. בעוד תלבושות הבנים הן מלאות ומותאמות לעונה (מכנסיים ארוכים וחולצה ארוכה, או גלימה המכסה את כל הגוף), רוב התחפושות לנערות חשופות וחלקן אף יותר חושפניות ממה שנהוג ללבוש בקיץ. רוב החצאיות קצרצרות, החולצות ללא שרוולים ומלוות במחשוף עמוק, והן לעתים חולצות בטן. גם התחפושות לילדות הקטנות לא מציגות לבוש תואם לעונה או לגיל, ומציגות שמלות ללא שרוול או בעלות שרוול קצר וחצאיות או שמלות המותירות את הרגלים מופקרות לחסדי השמש, אם תחליט לצוץ ביום החג.

אחת הדוגמאות הקלאסיות, אשר מחדדות את ההטיה הנזכרת כאן, היא תחפושת ה”Angry Birds” המבוססת על המשחק בשם זה. בעוד במשחק דמויות הציפורים תפוחות ועגלגלות, בקטלוג של כפר השעשועים מופיעים שני סוגי תלבושות: שני גברים לבושים בדמויות הציפורים, אשר זהות לדמויות מהמשחק (תלבושת לפלג הגוף העליון, כאשר רגליהם מכוסות מכנסיים שחורים) ואילו האישה המופיעה לצידם לבושה בשמלה אדומה וקצרצרה ועליה הדפס של תמונת הציפור.

ההבדלים הללו לא באמת מפתיעים, נוכח ההבניות החברתיות אודות לבוש גברי למול לבוש נשי ונוכח הציפיה מנשים להתלבש צמוד, קצר וחשוף, מבלי להתחשב בהשלכות הנוחוּת האישית שלהן. מעבר לכך, ההבדל הזה מחדד תפיסה שרווחת כבר כמה שנים, ואשר בכל פורים חוזרת בשיח ברשתות החברתיות: בפורים נשים מתחפשות לכל דבר בתוספת “סקסית” (ויש הטוענים “פרוצה” – שוטרת “סקסית-פרוצה”, פיה “סקסית-פרוצה”, מפלצת “סקסית-פרוצה”). ההנחה הלא-מובלעת כאן, ושאינה מייחדת את חג הפורים, היא כמובן ש”סקסית” פירושו “לבושה בכמה שפחות בגדים, כמה שיותר עירומה”.

הנקודה הזו מבהירה ביתר שאת את המוסר הכפול של החברה הפטריאכלית, שמשדרת לנשים כל הזמן מסרים כפולים: מחד גיסא, תתפשטי, ככה את יותר “סקסית” בעיניי בעלי הכח ומי שמכתיבים את הקוד החברתי, ומאידך גיסא – מי שמתלבשת חשוף היא פרוצה ומזמינה על עצמה הטרדות מיניות ואונס, מה שמכונה בשיח הפמיניסטי “האשמת הקורבן”. מעניין שזה קורה בחג הזה: יש הטוענות שבמיתוס המכונן שלו, מגילת אסתר, הגיבורה האמיתית היא ושתי, אשת המן, לפחות מבחינה פמיניסטית. במשחקי הכס דאז, כשהמלך קרא לה בכדי להשוויץ בגופה ויופיה מול חבריו הגברים, היא סרבה בתוקף ושילמה על כך בכתרה ובמעמדה.

חמודות בכל גיל, חמודים עד גיל 3 בלבד

נקודה נוספת ששווה התייחסות לטעמי ומעלה שאלה מסויימת היא היוצא מן הכלל. יוצאות מן הכלל הן חלק מהתלבושות לפעוטות, אשר רובן הן חליפות של חיות פרוותיות הנראות בקטלוגים מתאימות לשני המינים. כבר כתבתי לעיל כי מקובל עבור פעוטות ממין זכר שילבשו תלבושות “חמודות” ופרוותיות. אולם, ניתן לראות, גם בתמונות מהקטלוגים וגם ברחוב, כי מגיל מסויים, שלוש-ארבע לערך, הן נעלמות ותפקידי המגדר בתלבושות הופכים ברורים יותר.

יש לכך קורלציה מעניינת, לטעמי, עם העובדה שזהו גם מועד השלב ההתפתחותי בו ילדות וילדים מתחילים להתעסק במגדר שלהם ובשוני של המין שלהם מבני ובנות המין השני. כך, בעוד הבנות נותרות עם התלבושות ה”חמודות”, הבנים מתחילים בקבלת העול החברתי, בדמות תלבושות של פיראטים ולוחמים, והתפיסות של נכון ולא-נכון מגדרית מתחילות להשתרש ולהעמיק.

חלק ממשחק ההתחפשות, שעבור פלח אוכלוסיה זעום הוא עניין שבשגרה, הוא גם היכולת לשחק עם המגדר, להפוך אותו, לטשטש אותו או לקרוא תיגר על עקרונותיו הנוקשים. ישנו קשר הדוק בין יכולת משחק ויצירתיות, וכיום המרחב המשחקי הזה מצומצם יותר מתמיד, ולדעתי יש לכך קשר גם לעובדת מיתוג התחפושות: בעבר, האפשרויות היו פתוחות יותר כי היצירתיות היתה מאפשרת גם יוניסקסיות או תחפושות ללא מגדר (זכורים לי לא מעט בנים שהיו מתחפשים למגוון דמויות ותפקידים נשיים בהגדרתם). היום יש קיבוע מגדרי ידי המותגים הקפיטליסטיים שהם חלק מהמערכת של תכתיבי חברה.

והערה לסיום: שני הקטלוגים שנסקרו כאן מכוונים לציבור הכללי. מזה כמה שנים מופצים בחברה החרדית פרסומים שונים, בעיקר לאור ההקצנה בעמדותיהם כלפי נראוּת של נשים וילדות בחברה ובתקשורת. בשנה שעברה היו אלה הפרסומים המקוריים, שבהם טושטשו פני הילדות. חברות התחפושות והחברה החרדית חטפו ביקורת נוקבת על הדרת הנשים. השנה בחרו להתמודד עם “הבעיה הנשית” באופן אחר, ולהעלים כליל תחפושות של נשים וילדות מהפרסומים למגזר החרדי.

אפרת בן צור היא סטודנטית לתואר שני בפילוסופיה, בוגרת לימודי פסיכולוגיה התפתחותית, פמיניסטית, מתגוררת בירושלים. הטור התפרסם במקור בגירסה שונה ב”המוסף” של אתר בית אבי חי. עוד על פורים ב”המוסף”: פורים והאיסור היהודי על גבר ללבוש בגדי אשה ולהפך; מגילת אסתר והשמחה על מפלתם של אויבנו

• עוד בנושא בחדר 404:

הכוסיפיקציה של “מגלים עם דורה”

2 במרץ, 2013 | בנושאים: 404 | 2 תגובות

ארוחת גורמה מזבל, שבת ב-16:00 בשדרות רוטשילד

עידו קינן

קולקטיב “דינר אקסצ’יינג’ ברלין” מכין ארוחת גורמה שתזכיר לנו כמה אוכל אנחנו זורקים

שרה מיוז, מה אתן הולכות לעשות מחר?
“שותפתי לקולקטיב סנדרה טייטגה ואני עורכות את אירוע ‘פיקניק אקסצ’יינג’ תל אביב’, שבו נאסוף מסוחרים בשוק הכרמל את התוצרת החקלאית שלא נמכרה בסוף העבודה ביום שישי. מהיבול הטרי הזה נכין מנות שונות, שנציע לציבור בשבת ארחי הצהריים בפינת שדרות רוטשילד והרצל בתל אביב. אנחנו מתייחסות לזה כפרויקט פוליטי, חברתי ויצירתי”.

זו הפעם הראשונה שהאירוע מתקיים?
“לא. התחלנו את פרויקט דינר אקסצ’יינג’ ברלין באוקטובר 2011 ומאז ערכנו אותו במספר מסגרות ותערוכות, כמו דוקומנטה 13 ובמכון KW לאמנות עכשווית. אנחנו פתוחות לשיתופי פעולה עם פעילים משדות שונים”.

מה המטרה, מלבד אוכל טוב?
“האירוע משרת שלוש מטרות: העלאת מודעות לבזבוז מזון, יצירת חלל לאינטראקציה חברתית וחוויה קולינרית מעניינת לאורחינו. מאחר שאנחנו לעולם לא יודעות מראש אילו פירות וירקות נקבל, זה תמיד אתגר לחשוב על מתכונים חדשים. במקרה, זה גם החלק הכי מהנה בכל הסיפור”.

איך לדעתכן יגיבו הישראלים לניסוי?
“טוב מאוד. אוכל הוא מרכיב חשוב בתרבות המזרח-תיכונית, וממה שראינו בתל אביב, התרשמנו מאוד מהסטנדרטים ומהמגוון של המזון שמוצע בכל פינת רחוב בעיר. הדבר שהכי הפתיע אותנו הוא הנראות של ההשפעות התרבותיות על המטבח כאן. כמו ברוב העולם המפותח, בזבוז אוכל הוא נושא אקטואלי בישראל ואנחנו חושבות שיש מקום לשיפור בתרבות הצריכה, ואנו משוכנעות שאנשים יהיו פתוחים לחשוב על הנושא הזה כאן”.

התפרסם במקור בגירסה שונה במדור “סמול טוק” ב”מוסף הארץ”, 1.3.2013

1 במרץ, 2013 | בנושאים: 404 | להגיב זה מגניב

השמועות על מותה של קלישאה על המהפכה הצרפתית היו מוגזמות

פוסט של אורן פרסיקו
העין השביעית

“מתי אפשר להתחיל לשפוט את ההיסטוריות של מאורע?”, שואל יואב קרני בפתח טורו השבועי במוסף “G” של “גלובס”. “בימי ההפשרה הראשונים של יחסי ארצות-הברית עם סין, לפני ארבעים שנה, הנרי קיסינג’ר שאל את ראש ממשלת סין, ג’ו אן לאי, מה דעתו על המהפכה הצרפתית. ‘מוקדם מדי להגיד’, השיב הקומוניסט הסיני הזקן. זה היה 180 שנה ויותר לאחר התאריך שבו אנחנו רואים את תחילת המהפכה הצרפתית […] מה אנחנו יודעים על תוצאות המשבר הפיננסי של 2008? מעט מאוד. ארבע שנים באמת מצדיקות זהירות סינית. מוקדם מדי להגיד. מפעם לפעם אנחנו מגלים עד כמה מוקדם”.

הסיפור על קיסינג’ר וראש ממשלת סין הוא אורח קבוע בטורי עיתונאים. הנה הוא מופיע בטורו של אראל סג”ל ב”מעריב” מלפני שלושה חודשים. הנה הוא בטור מאת משה ארנס שפורסם בעבר ב”הארץ”. הנה מזכיר אותו יצחק לאור ב”הארץ”. הנה הוא בטור מאת יואל מרקוס באותו עיתון. הנה הוא מופיע ב”מעריב” בטור מאת חבר-הכנסת הטרי עפר שלח, שפורסם בשנת 2007. הנה הוא בטור אחר של קרני ב”גלובס”, מהשנה שעברה (ארכיון “ידיעות אחרונות” אינו נגיש לגולשים ולמנוע החיפוש של גוגל, אך מי מוכן לשים את כספו על כך שיו”ר מפלגת יש-עתיד מעולם לא כלל את הסיפור זה בטוריו?).

לפעמים קיסינג’ר מוחלף בניקסון, לפעמים ג’ו אן לאי מוחלף במאו דזה-דונג, אבל העיקרון נותר על כנו – התפעלות מנקודת המבט המזרחית, מאותה “זהירות סינית”, השונה כל-כך מההתמכרות להווה שמאפיינת את תושבי העולם המערבי.

אלא שאפשר כי ההתפעלות של האדם המערבי אינה באמת מבן-שיחו הסיני, אלא רק מהתפיסה שלו את בן-שיחו. לפני כשנתיים פירסם ג’וזף קמפבל, חוקר עיתונות המנוסה בניפוץ סיפורים טובים, כי הסיפור על קיסינג’ר וג’ו אן לאי שגוי. או לפחות הפרשנות המקובלת של הסיפור שגויה.

כן, קיסינג’ר שאל לדעתו על “המהפכה הצרפתית” וראש ממשלת סין השיב “מוקדם מדי”, אך הוא התכוון להפגנות הגדולות של מאי 1968 בצרפת, שאירעו ארבע שנים קודם לכן, ולא למהפכה שאירעה 180 שנה קודם לכן. קמפבל מתבסס על עדותו של צ’רלס פרימן, דיפלומט אמריקאי שנכח בשיחה ושימש מתורגמן של ניקסון. רפי מן כתב על כך בבלוג שלו לפני למעלה משנה. “האם הגילוי שהביא מנפץ המיתוסים קמפבל יביא למחיקת הציטוט?”, שאל מן באותה הזדמנות, והשיב: “ספק. עובדות היסטוריות לא יחסלו ‘אמת פואטית’ משובחת כזו”.