היפה והחנון // מטרילים את המלהקים
הליהוקים והמיונים לעונה הרביעית של “היפה והחנון” נערכים בימים אלו. אחד המתמודדים הלך לשם להטריל את המערכת. מצב שדווקא הגישה הזאת תעביר אותו לשלב הבא. קליק על התמונה לטפסים המלאים, שמגלים גם אילו שאלות נשאלים משתתפים בתוכנית, מידע שעשוי לשמש את ההפקה לבניית הדמויות והסיפורים שלהם.
רוצים שקט ברכבת? תשלמו
“אז מה הוא אומר לי? ‘למה אנחנו לא מבלים כמו פעם? אני רוצה פשוט ליהנות מהדרך’. ליהנות מהדרך! הוא רוצה ליהנות מהדרך! ליהנות. מהדרך! ליהנות מהדרך ליהנות!”, מלרלרת נוסעת ברכבת כלפי אנשים שנראה שאינם מכירים אותה או מעוניינים בשיחה עמה. הביקורת הנוקבת הזאת על חוויית הנסיעה ברכבת ישראל נמתחת, באופן לא צפוי, בפרסומת חדשה של רכבת ישראל. האישה ממשיכה ומטרידה את הנוסעים סביבה עד שהיא מגיעה לפואנטה הגסה (“סליחה, מי נהנה מהדרך? מה אנחנו, בחוץ לארץ? אתה רוצה ליהנות מהדרך? תעבור לרכבת”), ובסוף מופיעה הסיסמה של המהלך השיווקי החדש, “פשוט ליהנות מהדרך”.
הנסיעה ברכבת לא חייבת להיות חוויה רועשת ומורטת עצבים, אלא אם מתעקשים לנסוע ברכבת ישראל, שבה תיחשפו לשיחות קולניות בעל פה ובטלפון, ולמוזיקה, סרטים וסדרות שנוסעים משמיעים ברמקולים במקום באוזניות. ואם זה לא מספיק, בחול המועד פסח יפשטו שחקנים צעירים על הרכבות ויקריאו לילדים סיפורי ילדים מוכרים, כמו מיץ פטל, האריה שאהב תות והמפוזר מכפר אז”ר, כחלק מאותו מהלך שיווקי. מטרתו, לפי ההודעה לעיתונות, “לעודד את הנסיעה ברכבת ולהפוך את הנסיעה לחווייתית ומהנה יותר”.
[youtube]http://www.youtube.com/watch?v=Fj_iSmkpKJY[/youtube]
הניסיון לשפר את חוויית הנסיעה ברכבת באמצעות הגברת הרעש בה אינו סאטירי, ככל הידוע. כך גם ההחלטה (שסוקרה במדור “תוצרת הארץ”, 17.8.2012) להתקין רמקולים על צגי הפרסום האלקטרוניים בתחנות, כדי שגם מי שלא מביט בהם ישירות ייחשף למסרים הפרסומיים (הרכבת כן דאגה להגן על נוסעיה מרעש כשסירבה להוסיף את השפה הערבית לכריזה ברכבות ובתחנות; המנכ”ל בעז צפריר נימק: “ריבוי ההודעות והארכת משך מסירתן לנוסעים בדרך של כריזה בשפה נוספת, תהפוך את הנסיעה ברכבת לקולנית ורועשת”).
חברת הרכבות האמריקאית אמטראק עשתה ניסוי בקרונות ללא סלולר בשנת 2000, והטרנד פרץ וסחף חברות נוספות בתחילת העשור הנוכחי בגלל הגידול בתפוצת הסלולריים והמחשבים הניידים למיניהם. יש אור בקצה המנהרה: השנה יוקצו גם אצלנו “קרונות עסקים” שקטים. לפי דיווח ב”ידיעות אחרונות”, הקרונות ייועדו “למי שרוצה לנסוע בשקט, ולנצל את הזמן לעבודה, לימודים או צפייה בסדרות באוזניות”, ויחול בהם איסור על דיבור בסלולרי.
מאחר שנסיעה שקטה היא שירות בסיסי שרכבת ישראל מחויבת לספק לנוסעים, מי שירצה לנסוע ב”קרון רועש” שבו מותר לדבר ולהפעיל רמקולים יצטרך לשלם תוספת על מחיר הכרטיס. מי שהאמין למשפט האחרון מוזמן לארוז את המזוודות ולנסוע לאמריקה, שם הקרונות השקטים זמינים על בסיס מקום פנוי ובלי תוספת תשלום. אצלנו, מי שירצה פשוט ליהנות מהדרך יצטרך לשלם 5 שקלים, תעריף שעלול לעלות בהמשך. “כי שקט הוא רפש”, כתב זאב ז’בוטינסקי, וברכבת ישראל יש עליו תג מחיר.
התפרסם במקור במדור “תוצרת הארץ” ב”מוסף הארץ”, 15.3.2012
הפרה המחייכת גועה בבכי
למה החיות על אריזות המזון מחייכות? ענבל יומטוביאן, בתו של לולן, מאתגרת בהצגה “היידי” את התפיסה של חיות משק
איך נולדה ההצגה “היידי”, שאת כתבת ומציגה ואנה ויילד ביימה?
“אני עושה תאטרון חפצים. גדלתי בקדימה, ואבא שלי היה לולן. אמא שלי בכלל עירונית במקור, הם התגלגלו להיות חקלאים. כולנו גדלנו בלול. אחי נהיה טבעוני, אחותי נהייתה צמחונית. הבנתי שמטריד אותי לאכול בשר, ואני לא צמחונית. חזרתי הביתה והסתכלתי ופתאום ראיתי את הלול הזה. אף פעם לא ראיתי אותו”.
גבינת “הפרה המחייכת” מככבת בהצגה שלך. זה גרוטסקי שמראים חיות מחייכות ובריאות על מוצרי מזון.
“זו היתה נקודת מוצא מאוד משמעותית. המתח בין זה לבין הפרה האמיתית, בין העוף לתרנגולת, בין הסיפור על התרנגולת לבין החיים האמיתיים של התרנגולת. מה שאנחנו לומדים על חיות משק – אין לזה קשר למציאות. יש לנו המון אגדות”.
בהצגה יש נערה שוויצרית בלונדינית שחיה בחווה חקלאית עם פרות ותרנגולות וסבא מדען מטורף שעושה בהן ניסויים מפלצתיים. למה ברחת עד לשווייץ ולהיידי בת ההרים?
“היידי זה מותג של מוצרי חלב בשווייץ. למה לרצות להיות היידי? מה יש בפסטורליה הזאת שמושך? אתה שומע את זה ומחייך. ‘שווייץ’. למה אתה רוצה להיות שם? עניין אותי האימג’ – כשאני אומרת ‘חווה חקלאית’ מדמיינים ירוק, גדרות נמוכות, פרות רועות באחו. זה מה שחושבים כשאומרים ‘שווייץ’, אבל פרות בכל העולם חיות באותה צורה. רציתי לשבת שעה בלול ולהסתכל על תרנגולת, לראות מה היא עושה. זה בלתי אפשרי. הן לא יכולות לעשות כלום. הכל נראה אותו דבר, אין לה אפשרות לפתח זהות”.
הכנסת להצגה את מותג החלב הפרטי של רשת השיווק השוייצרית מיגרו. איך שכנעת אותם לשתף פעולה?
“התקשרתי וסיפרתי שאני עושה עבודה וזקוקה ל-100 קרטוני חלב, והפנו אותי למפעל. מעניין מה הם יחשבו. אני חושבת להופיע עם זה בשווייץ ולהזמין אותם”.
הם מודעים למסרים האנטי-תעשייתיים?
“הם לא שאלו”.
“היידי” תוצג בתל אביב החודש ובחודש הבא. לפרטים >>
התפרסם במקור בגירסה שונה במדור “סמול טוק” ב”מוסף הארץ”, 15.3.2013
יומו של החזיר: יומנגס מקבלים שטיפה בפייסבוק בעקבות איומים באקסווב
על יומנגס, המבורגריה בתחנת הדלק בצומת ליד קלנווסה, שמעו הפודיז המקומיים ברשת: ראשית חרושת שמועות, אחרי זה כתבה מפרגנת בצורה יוצאת דופן של שגיא כהן בהארץ. כהן, “מבקר” המסעדות של העיתון, ועל פי רוב כוס תרעלה חמוצה, גמר את ההלל על העיצוב, המקום, המיקום והשילובים יוצאי הדופן של הבשר, הרטבים ועשרים סוגי הגבינות שיובאו מרחבי תבל.
הפודיז נהרו, כאמור, ומצאו מקום נעים וזרוק המאוכלס במושבניקים נעימים ובסועדים שהגיעו מאותם איזורים במרכז תל אביב כמותם. את פני כולם קידמה השאלות “מאיפה באת” ו”איפה שמעת עלינו”. התשובות היו אחידות. בדיקה שערך צוות חדר 404 במקום בראשית ספטמבר האחרון גילה שישה סוגי המבורגר, כולל “אוסטרי” העשוי ממאה אחוז בשר “לבן”, ארבעה סוגים של תוספות בשריות, כולל בייקון ופפרוני מבשר “אחר”, ויותר גבינות משהצלחנו לזכור או להזמין. חלק מצוות הבדיקה שתה מהבירות המצוינות, ואילו הח”מ נהג הביתה. גם אומת הרשת אמרה הלל. יעיד על כך דף הפייסבוק של יומנגס, על 3,400 חבריו, המלא בתמונות של מעריצים מלקקי צלחות וגרגוריהם של בלוגרים, כמו גרגרן, שקרא למקום “מקדש ההמבורגרגרן” ואמר,
ביס ראשון […] הזכיר לי מה כל-כך מענג בהמבורגר טוב, החזיר לי את הכמיהה להמבורגר וגרם לי להבין מה הופך איזור שכוח אל, במרחק 30 דקות נסיעה מתל אביב בכיוון צפון, למוקד עלייה לרגל.
היום (ד’) קידמה את פני המעריצים בפייסבוק הודעה לקונית משהו: “הי חבר’ה” – כך ההודעה – “בשביל לשמור על יחסי שכנות טובים הוצאנו את הבירות והבייקון מהתפריט”. התגובה לא תפתיע אתכם אם אתם קוראים קבועים של חדר 404, או אם הבנתם בעצמכם את חוקי המשחק בפייסבוק. תוך שעה התמלא הפוסט הזה בתגובות זועמות:
רחל קוגן תהתה,
חלק מהמגיבים התקשו להבין איזה הלכות כשרות הופרו כאן, ומתי הרבנות עומדת לתת תעודה למקדש הבייקון והצ’זיבורגר:
אבל הביקורת החריפה ביותר הגיעה על רקע יחסי השכנות:
יש עוד הרבה כאלו, אבל לנו כאן בחדר 404 נמאס לעשות צילומי מסך.
יומנגס הגיבו – מהר, לעניין, ובטון מעורר כבוד:
“אתם בשטח מוסלמי”
מאחורי הסטטוס הלקוני של יומנגס עומד סיפור מסעיר אפילו יותר מהקציצות בנוסח “מקסיקו” שפלפלי צ’יפוטלה נטחנים לתוכן. כבר חודשיים שאנשי הדת של הכפר הסמוך קלנסוואה פונים לבעלי יומנגס ודורשים מהם לשנות את התפריט, שאינו עולה בקנה אחד עם חוקי השריעה. “אתם בשטח מוסלמי”, אמרו להם. בעלי המקום ניסו להתווכח עם ההחלטה אבל ללא הועיל. לאחרונה הבהירו לבעלים את עמדתם באופן שאינו משתמע לשתי פנים. “באיזה ערב הגיעו אחרי הסגירה איזה 30 חבר’ה מהכפר, אמרו, תקבלו החלטה”, אמר לחדר 404 גל, מבעלי המקום. הבקשה הייתה מנומסת. “לא חשבתי שישלפו סכין. אבל אתה לא יודע מול מה אתה עומד”.
יומנגס לא לקחו שאנסות. הם החליטו להשעות את תוספות הבייקון ואת ההמבורגר האוסטרי. בירה לא תימכר במקום. ההחלטה זמנית. “החלטנו להחליט עד ההחלטה הבאה”, אומר גל. בעלי המקום שוקלים אפשרויות: אולי לעבור למקום אחר. מאחורי יומנגס עומדת אידיאולוגיה: לעשות אוכל טוב רחוק מתל אביב. בעלי המקום רוצים להיות נאמנים לחבל הארץ שבו גדלו. “אולי נתקדם למקום יותר מרוחק”, אומר גל. ייתכן שייפתח סניף נוסף. “יש כל מיני דברים באופק”.
“זה הפך להיות משהו שהוא לא עלינו”
“כבר שעתיים שאני מושבת ומול הפייסבוק”, אמר לנו גל היום בצהריים. מאז יש בפוסט 186 תגובות, חלקן הזעום מפרגנות, ו-20 שיתופים כועסים – עליהום בינוני במדד שלי. הקיר מלא בתגובות של גולשים. החביבה עלי היא של דביר-חורש חזן, ששואל “מתי תתחילו להגיש טופו ומים מינרלים עם נגיעות תפוח?
קל להבין ללבם של הגולשים, אבל גם ללבם של אנשי יומנגס, שמצאו את עצמם בין הפטיש האסלמי ובין הסדן הפייסבוקי. כשהגולשים לא מרוצים ממשהו, הם מכים, וחזק. מן העבר השני, תחנות דלק עלולות לבעור במשך שעות ארוכות.
“אין לנו מה לעשות”, אומר גל. גם הוא לא רוצה להוריד את החזיר והאלכוהול מהתפריט שלו: “הגענו להחלטה בצורה מתורבתת, אבל ההרגשה עדיין מאוד לא נעימה. חוץ מזה נראה ש[הדיון] הפך לעסוק פחות בנו, ויותר נהיה במה פוליטית”.
“שכנות”
סיכמה את זה יפה טליה שחם:
(תודה לגיא הרלינג פישר שדיווח על הסיפור)
ג’וני זילבר כתב על
מסעדה אלגורית בגליון מרץ 2013
כך תעקפו את חומת התשלום של “הארץ”
אתר “הארץ” עבר מוקדם יותר החודש למודל של תשלום לקריאת כתבות. גולשים שאינם רשומים לאתר יוכלו לקרוא בחודש רק 10 מהכתבות הסגורות, וכדי לקרוא כתבות נוספות יצטרכו לשלם.
אולם חומת התשלום אינה אטומה לחלוטין, ויש מספר דרכים לעקוף אותה ולקבל את תכני האתר בחינם. הדרך הראשונה והפשוטה ביותר…
רוצים להמשיך לקרוא?
לחצו כאן לרכישת מנוי ב-4.90 ₪ בלבד לחודש הראשון, הירשמו כדי לקרוא עד 10 כתבות בחודש, או התחברו לאתר
פרויקט סינדרלה: שירותי נקיון בשכר הוגן והכשרה מקצועית לעתיד
שירלי קציר, מה הבעיה עם נשים מהנגב שעובדות בנקיון?
“בעמותת עדן, שאני ייסדתי ומשמשת כמנכ”לית שלה, זיהינו מצב מאוד מאוד קשה. בקהילות המבוססות כלכלית בנגב אנשים גרים בבתים גדולים וצורכים שירותי נקיון, ויש נשים חסרות השכלה שרוצות לעבוד בנקיון. מכיוון שיש בעיית נגישות לישובים האלו – לתוך החלל הזה נכנסו קבלני כוח אדם שמעסיקים את הנשים בתנאי ניצול מחפירים. בגלל שקיים ביקוש לשירותי נקיון ומצד שני ביקוש לעבודה, הקבלנים יכולים לחגוג ולגזור את הקופון שלהם בצורה מאוד צינית וקשה”.
ומה הפתרון?
“‘סינדרלה‘ הוא פרויקט שעמותת עדן יזמה לפני שנה וחצי. אנחנו מעסיקים נשים שעובדות ארבעה ימים בשבוע בנקיון, מקבלות 50% יותר משכר המינימום, כולל כל התנאים הסוציאליים הנלווים והסעות מהבית וחזרה. בשלושת החודשים הראשונים הן מקבלות ביום החמישי סדנת העצמה, לחבר אותן אל עצמן, אל הכוחות שלהן, אל הזהות שלהן, ואחרי שלושה חודשים הן מתחילות לעבור קורס הכשרה מקצועית כדי למצוא מקצוע. הנקיון הוא שלב ביניים בדרך לרכישת מקצוע. כמו שכשאני למדתי באוניברסיטה, ניקיתי בתים למחייתי. הפרויקט נמשך שנתיים, וכל אישה שנכנסת אליו עוברת סדנאות והכשרה מקצועית, ובסוף נעזור לה בתהליך של השמה”.
מי המשתתפות?
“כרגע יש 40 נשים בפרויקט, בשנה וחצי עברו יותר מ-100. לא כולן מסיימות את המסלול. אוכלוסיית היעד שלנו מגיעה משלושה מגזרים – נשים חרדיות שנכנסות למעגל העבודה ואין להן כישורים בסיסיים להשתלב בשוק העבודה – אין הרגלי עבודה ומיומנויות; עולות מבריה”מ לשעבר ואתיופיה; ובדואיות. שלושה מגזרים שמוגדים כמוחלשים, ולמעשה זה נשים שישבו בבית עד היום וקיבלו הבטחת הכנסה. אנחנו מוצאים אותן למעגל יצרני. הפיתוי להישאר בבית ולקבל השלמת הכנסה הוא גדול, ולהתאמץ בשביל לקבל קצת יותר כסף לא תמיד מתאים להן”.
התעריפים שלכם גבוהים מהמקובל.
“אנחנו גובים מהלקוחות שלנו 55 ש”ח לשעה. הלקוחות שלנו מוכנים לשלם יותר כי הם יודעים שהם משתתפים בפרויקט חברתי. הם מקבלים נקיון של בית אבל גם עוזרים לאישה לצאת ממעגל מצוקה ועוני למעגל יצרני. אנחנו משלמים משכורות יותר גבוהות מהקבלנים, וההוצאות שלנו גדולות. הוצאה גדולה היא ההסעה – כשאני צריכה להסיע אישה מנתיבות ללהבים או לעומר, זה המון כסף. לפרויקט הזה יש בעיה בהיתכנות הכלכלית שלו. באנו למדינה ואמרנו, אנחנו חוסכים לכם מיליונים בשנה על הבטחת הכנסה. ביקשנו שיתנו לנו שליש מהבטחת הכנסה כדי לממן את מערך ההסעות. אבל המדינה לא עושה חשבון – זה שחסכנו בכיס אחד לא אומר שנעזור בכיס אחר. ללא עזרת המדינה, הסיכוי שלנו להמשיך את המפעל המדהים הזה מאוד נמוך. בחזון שלנו אנחנו רואים את זה כמפעל ארצי, הוא במובן מסוים מהווה תחליף לתוכנית וויסקונסין שנעלמה לפני כמה שנים, ואין לה תחליף. עד שהמדינה תחליט לתמוך, אנחנו נאבד את זה, כי העמותה מתקשה לעמוד בגרעונות שהפרויקט הזה יוצר”.
התפרסם במקור בגירסה שונה במדור “סמול טוק” ב”מוסף הארץ”, 8.3.2013
הומוסקסואל במילון צרפתי-עברי: “עושה מעשה סדום”
את המילה הצרפתית “homosexuel” אפשר לתרגם לעברית כגאה, גיי, הומו, חד-מיני והומוסקסואל. אף אחת מהאפשרויות הללו לא מופיעה במילון העברי-צרפתי/צרפתי עברי של מרדכי מ. כהן בהוצאת אחיאסף, שבחר בתרגום “עושה מעשה-סדום”. איל קסירר גילה את כינוי הגנאי הארכאי כשרכש עם בן זוגו עומר בן-ארצי את המילון לצורך לימוד צרפתית. “זה פוגעני, וזה שגוי ומוטעה לתרגם מילה שיש לה תרגום לעברית (‘הומוסקסואל/ית’) לפי שיקולו וראיית עולמו של עורך המילון”, אמר למוסף “הארץ”.
מקור הביטוי בסיפור התנ”כי על אנשי סדום שבאו לביתו של לוט ודרשו שיוציא את שני אורחיו, שלמעשה היו מלאכים, כדי שיוכלו לאנוס אותם (“הוציאם אלינו ונדעה אותם”, בראשית י”ט ה’). במילון הצרפתי-עברי החדש יותר של ההוצאה, שנכתב על ידי כהן אבל נערך על ידי עורך אחר, התרגום הוא “הומוסקסואליות, הומוסקסואל”, ובמילון העברי-צרפתי כלל לא מופיעה המילה. במילון בבילון אין אזכור של סדום בהגדרה של הומוסקסואל והטיותיה, אך מעשה סדום מוגדר כ”משכב-זכר”. סדום לא מוזכרת גם בהגדרה של הומוסקסואליות במהדורת 2007 של “מילון אבן שושן המרוכז לשנות האלפיים”, אבל הערכים “מעשה סדום” ו”סדומיוּת” מוגדרים בין השאר כ”משכב זְכוּר, הומוסקסואליות”. בחוק הישראלי מוגדר מעשה סדום כ”החדרת איבר מאברי הגוף או חפץ לפי הטבעת של אדם או החדרת איבר מין לפיו של אדם”, בלי הבחנה בין יחסי מין הומוסקסואליים והטרוסקסואליים.
קסירר התלונן באימייל להוצאת אחיאסף:
אתמול רכשתי ברשת סטימצקי את המילון בהוצאתכם “מילון צרפתי-עברי/עברי צרפתי שימושי / מדרכי כהן” לצורך לימודי הצרפתית שלי.
להפתעתי הרבה, בעת חיפושיי עבור ערך תחת האות H, גיליתי כי המילה “homosexuel” תורגמה במילונכם לעברית כ”עושה מעשה-סדום”.
זהו תרגום שגוי, מטעה, ומעל לכל פוגעני ומבזה עבור מגזר רחב של אנשים, ואף פגע בי באופן אישי.אבקש כי תדאגו לתקן זאת במהדורה הבאה של המילון.
אף הייתי מצפה מכם להוציא התנצלות בנושא, ואולי גם לדאוג להחליף את המילונים הקיימים והפוגעניים הנמצאים בחנויות.
אשמח לתגובתם בעניין,
———
איל קסירר
הבעלים ומנכ”ל ההוצאה, מתן אחיאסף, השיב לקסירר בבוטות: “אם תממן אני אתקן. אם לא- שתוק! כך רצה המחבר בשעתו ואם יש לך בעיה – תבע אותי. חצוף. מתן הוא שמי”.
בשיחה עם מוסף “הארץ” מסביר אחיאסף שמה שהקפיץ אותו היו דרישותיו החצופות של קסירר, וכי “אני במשפחה הקרובה לי ביותר מוקף באנשים מהסוג הזה, זוגות חד-מיניים, ואין לי שום בעיה עם הדבר הזה”. הערך, הוא מסביר, אינו עדכני: “את המילון הזה כתב מרדכי כהן, את הערך הזה אני חושב שהוא כתב לפני 40-50 שנה, הוא נפטר לפני המון שנים, והערך נשאר כמו שהוא. במשך 40 שנה מכרנו מהמילון הזה – אם אני אגיד 150 אלף עותקים, זו תהיה הגזמה קטנה. מעולם אף אחד לא בא בטענה על איזשהו ערך. המילון הזה משמש בעיקר בתי ספר תיכוניים, ואף אחד אף פעם לא פנה. אני לא בא להגן על התרגום הטפשי הזה של המחבר. הוא, צריך להבין, יהודי צרפתי, דתי חובש כיפה, בשבילו הומוסקסואליות זה כמו בשביל אחמדינג’אד, מעשה סדום”. הוא אמר שישקול לתקן את הערך במהדורה הבאה.
התפרסם במקור במדור “תוצרת הארץ” ב”מוסף הארץ”, 8.3.2012
כמה איטי האינטרנט של הוט?
האינטרנט של הוט כל כך איטי שרק עכשיו הגיעו אליהם הממים על נאום הפצצה של בנימין נתניהו באו”ם בספטמבר.
[youtube]http://www.youtube.com/watch?v=_c1csVj8oJQ[/youtube]
שרי אריסון הגבר וההורים החד-מיניים של אייל עופר
מדור התיקונים חוזר באתר “העין השביעית” המחודש. היום כתבתי שם על ההתייחסות לשרי אריסון כאל גבר. ג’וני הפנה את תשומת לבי לכיתוב הדו-משמעי של אייל עופר, שממנו אפשר להבין שהוא בנם של סמי עופר ואיש ספנות עלום.
אכול כפי יכולתנו
זה קורה לעיתים מזומנות בכרך כמו תל אביב: מסעדה ניצבת לה נוצצת על נתיב ציד עיקרי של ההמון הרעב. בשלטה קבוע מסר לאמור “פתוחים 24”. בפנים צבא של מלצריות חסונות מחלקות המבורגר מבשר פרה מבכירה וצ’יפס בשמן זית זך במחירי פרימיום. ההמון נוהר, עד שהוא כבר לא נוהר, משום שעקב אילוצי האופנה הפך נתיב הציד העיקרי לנתיב ציד די משני ושטף הסועדים נהיה לזרזיף.
בפנים, במסעדה הריקה מלבד אחרון הסועדים הנאמנים המנקר בקינוחו, מתכנסים קברניטיה ומביטים בעיניים כלות בתזרים המזומנים, כלומר בוהים בחלל הריק. המסעדה שעד לא מזמן הייתה כמטבעת מטבעות זהב הפכה למטביעת רווחים. הקברניטים מביטים סביב במלצריות, בצוות המטבח, בחרסינות הנקיות כמעט מסדקים: כל אלו נחווים אצלם ככאבי כיס עזים. וכך גומלת בכיסם החלטה.
פתוח 24. תמונה: זאב ברקו (cc-by)
למחרת לפנות בוקר מגיעה קבוצה מאחרת של ציידים-לקטים למסעדה ומגלים דלת נעולה תחת השלט המכריז “פתוחים 24”. הבלבול מכה בהם – או אולי זה הרעב המכרסם בבני מעיהם לבשר פרה מבכירה וצ’יפס פרימיום בשמן זית זך. הם נעים אנה ואנה, מתדפקים בדלת הסוגרת על מסעדה אפלה ודוממת, ואז מבחינה עינם בדמות בוכיה על המדרגות הסמוכות. הם מנחמים אותה כמיטב יכולתם (הם, כזכור, עדיין מוכי רעב) והיא מספרת להם שעד לאותו בוקר נמהר שימשה כמלצרית במסעדה המעטירה, אבל כעת פיטרו אותה, וכן מחלו לעצמם על החובה לשלם לה את שכרה האחרון.
וכך הם הולכים הביתה – מי רעב, ומי שבור לב. למחרת קברניטי המסעדה מתקנים את טעותם, והם מדפיסים במדפסת שלט עם שעות פתיחה ומדביקים אותו על החלון וכן מפטרים את המלצריות מן הדלת האחורית.
למחרת, קצת לפני שעת הסגירה, מגיעה קבוצה אחרת של ציידים-לקטים ואותו רעב מכרסם בבטנה. הם מתקבלים לשולחנם בקלות האופיינית למסעדות העסוקות בטביעה, והם מזמינים המבורגר מבשר פרה מבכירה וצ’יפס זך בשמן זית. המלצרית מאשרת את הזמנתם ב”צוצ” חרישי ושעה בלתי קלה לאחר מכן הם באמת מקבלים את שהזמינו, כלומר סלט קטן וסנדוויץ’ עוף, ורגע קל לאחר שהם מעמידים את המלצרית על טעותה המנות נלקחות מהם, ולא מוחזרות אחרות במקומן, עד שהם קוראים קריאת שבר ואז באמת צוות המטבח פונה לטיגון הארוחה, וכשזו מתקבלת רעבם כה גדול שנדרשות מהם חמש או שש נגיסות, ואז דיון מהוסה ונבוך, כדי להבין שמשהו כאן אינו כתמול שלשום. הם מזמנים את המלצרית לשולחנם והיא מתגלגלת לשם על גביני עיניה ושואלת מה.
“ההמבורגר”, הם אומרים לה, “אינו מבשר פרה מכירה, אלא להפך”.
“צוצ”, היא משיבה.
“וכן הצ’יפס”, הם מוסיפים, “לא טוגן בשמן פרימיום ואיננו זך. הוא גם לא מהיום”, הם מוסיפים.
המלצרית משיבה שוב את פניהם ריקם בצוצ ואז הם תוהים בקול רם, מה קרה למלצריות במקום הזה, שהיו לפנים ידועות ברהיטותן ובחלקות לשונן, ואז מסבירים להם שחל קיצוץ מטריציוני בשכר המגישים וזהו הצוות המוכן לעבוד בשכר כזה, ולא מאהבת מרדכי. לא מאוד שבעים ולא מאוד טובי לב הם מזמינים את החשבון, וכך הם מגלים שיש בחיים דברים שנשארים פרימיום.
למחרת המסעדה, שהייתה לפנים נוצצת, עומדת דוממה גם בשעות הפתיחה. קברניטי המסעדה יושבים בה ובוהים בתזרים. צבא המלצריות המדולדל, הטבח הערירי המשמש גם כשוטף כלים, אפילו הדלת הנפתחת לפעמים ומכניסה סועדים בודדים – כולם נחווים אצלהם בכאב-כיס גדול. ואז נורה בודדת – חוסכים בהוצאות החשמל – עומדת מעל ראשם.
“או!” הם אומרים.
למחרת מגיעה חבורה לקטים מיואשת למסעדה. הם ניסו להזין את עצמם בנתיבי ציד ראשיים יותר אבל הובסו על ידי חבורות אחרות שהיתה להם הזמנה או פרוטקציות במטבח. הם יודעים שההמבורגר במסעדה, ממש כמו הפרות המרכיבות אותו, ראו ימים יפים יותר; שהצוות בלתי מקצועי ומתקשר בצוצ; שהצ’יפס לא זך. אבל הם נזכרים בערגה בימים בהם בלסו ברעש גדול, ובשלוש לפנות בוקר, המבורגר פרה מבכירה וצ’יפס שמנוני-זיתי זך, וכידוע לכל רעב ונוסטלגיה מהווים שילוב שלא קל לעמוד בפניו, ולכן הם עומדים להכנס כשהם מבחינים בפתקה, התלויה על הדלת וממוענת אליהם, כלומר אל הסועדים, מאת קברניטי המסעדה.
סועדים יקרים! מכריזה הפתקה, החל מהיום נעלה את מחירי המבורגר הפרימיום והצ’יפס הזך למחירי סופר-פרימיום. ההגיון של הצעד הזה פשוט: הכנת אוכל איכותי עולה לא מעט, ובזמן האחרון השקענו השקעה רבה בצלחות החרסינה היפות שאתם אוכלים עליהן. נקווה להמשיך ולראותכם במסעדה.
“זה כבר מגוחך!” אומרים זה לזה הציידים-הלקטים. “בשלב הזה באנלוגיה אנחנו מעדיפים לבשל לבד!” וכך באמת הם רוכשים לעצמם ספר בישול ומורידים חמישה-שישה קילו בחודשיים.
ג’וני זילבר הוא הדבר השחור הזה שמוצאים מתחת לכיור. הפוסט התפרסם במקור בבלוגו, “זהלאזה”. הוא כתב על האסיר X שום דבר מיוחד בגליון פברואר 2013
מה זה פה?
רוצה להפיק פודקאסט?
המלצת סייברסייבר (מ)
פרנסה
-
לאחרונה בחדר 404
-
ילד, רובוט התמיכה הרגשית שלך עומד למות
האחראי על האינטרנט בגלצ
-
שליחות קטלנית בלי ביטוח רפואי האחראי על האינטרנט בגלצ
-
ה-NFL מזייפים את אלישה קיז, קנדה אייר מאשימים את הצ’טבוט ומפסידים האחראי על האינטרנט בגלצ
-
שתיקטוק האחראי על האינטרנט בגלצ
-
איך מדרגים בעברית?
- שקר הביטקוין, קיץ חם במקרר של שופרסל, הצופן היווני ועוד עדכוני סייברסייבר
-
זום מסתבכת עם העובדים והמשתמשים האחראי על האינטרנט בגלצ
- אילן מאסק ממשיך לחטוף יוזרים בטוויטר
- ברכות לסופרת בינה מ. על כניסתה לרשימת רבי המכר של קינדל
- פסיקה עלולה לתת למו”לים שליטה מוחלטת על השאלת ספרים דיגיטליים בספריות
- תומכי נטלי דדון מבצעים לינצ’טרנט שנמוך דירוג בבית-קפה הלא-נכון
-
זעם נגד תרגום המכונה האחראי על האינטרנט בגלצ
-
מתמונות חתולים לפוליצר – חדשות באזזפיד נסגרים האחראי על האינטרנט בגלצ
-
תיק-תק לחסום את טיקטוק האחראי על האינטרנט בגלצ
-
זו תרבות ביטול על כלום האחראי על האינטרנט בגלצ
-
ילד, רובוט התמיכה הרגשית שלך עומד למות
