פילטר הפורנו הבריטי דולף. בקרוב אצלנו

בלחץ ראש הממשלה הבריטי החלו ספקי האינטרנט לסנן פורנו. התוצאה: חלק מאתרי הפורנו לא נחסמים, אתרים לגמילה מפורנו ולסיוע לנפגעי תקיפה מינית דווקא כן, ותוסף לדפדפן עוקף את הפילטרים לגמרי. בקרוב אצלנו

ועדת השרים לחקיקה אישרה לאחרונה הצעת חוק של ח”כ אורלי לוי אבקסיס (הליכוד ישראל ביתנו), שתחייב ספקי אינטרנט לסנן אתרים פורנוגרפיים כברירת מחדל, ולנהל רשימות של לקוחות שיבקשו לקבל אינטרנט לא מסונן. בימים אלו פועלת בבריטניה תוכנית דומה, יוזמה של ראש הממשלה דיוויד קמרון. כצפוי, היא נכשלת בכל המבחנים: היא חוסמת אתרים שלא צריכים להיחסם, לא חוסמת את כל האתרים שכן אמורים להיחסם, יוצרת תשתית לצנזורה פוליטית ואפשר לעקוף אותה באמצעות תוסף לדפדפן.

בנאום שנשא באירוע של הארגון הפילנתרופי NSPCC למניעת אלימות כלפי ילדים ביולי השנה הכריז קמרון על תוכניתו השאפתנית, שבמסגרתה עד סוף השנה, כל מי שמחובר לאינטרנט בבריטניה יקבל כברירת מחדל חיבור מסונן מתכנים פורנוגרפיים. אם ירצה גישה אל אותם תכנים, יצטרך להצהיר על כך בפני הספק. הנימוק שנתן קמרון לתוכנית הוא ש”הפורנו שוחק את הילדוּת”. במקביל, קמרון מנסה גם לחסום גישה לפורנו בכל רשתות האלחוט הציבוריות – לדבריו, “אנחנו מקדמים ווייפיי טוב ונקי בבתי קפה מקומיים ובמקומות אחרים כדי להבטיח שאנשים יוכלו לתת אמון במערכות אינטרנט אלחוטי ציבוריות ולדעת שהם לא הולכים לראות דברים שהם לא צריכים לראות”.

“ילדים גולשים לאתרי פורנו” היא סיסמת מכירות יעילה לסינון מנדטורי וברירת-מחדלי של גישה לאינטרנט. כמו שאשת התקשורת עירית לינור כתבה בהתייחס לחקיקה הישראלית, “פורנוגרפיה […] ממש לא צריכה להיות ברירת המחדל של כל מחשב ולהגיע באופ[ן] חופשי לכל ילד בן 12, ולילדות בנות שמונה שחיפשו ‘ברבי’ ומצאו תמונות תקריב של בלונדיניות בפעולה”.

ראש ממשלת בריטניה דיויד קמרון משיק בול. תמונה:
PA/Number 10 (cc-by-nc-nd)

אבל ב-Open Rights Group, ארגון בריטי שנאבק למען זכויות דיגיטליות, שוחחו ביולי עם כמה מספקיות האינטרנט שהיו במגעים עם הממשל הבריטי לאיפיון הפילטרים, וגילו שהסינון לא מסתכם בפורנו. בין הקטגוריות לחסימה מופיעות גם הקטגוריות “חומרים אלימים”, “תכנים שקשורים לקיצוניים ולטרור”, “אתרי אנורקסיה והפרעות אכילה”, “אתרים שקשורים בהתאבדות”, “אלכוהול”, “עישון”, “פורומי רשת”, “חומרים איזוטריים” ו”כלים לעקיפת חסימת ווב”.

לא קשה להבחין שהפורנו הוא הסוס הטרויאני שדרכו הממשל מניח את היסודות לצנזורה פוליטית ברשת. השיטה לא זרה למפלגתו של ראש הממשלה קמרון, המפלגה השמרנית. זו ניסתה באחרונה להעלים מידע על עצמה מהאתר שלה, מיוטיוב ומארכיון הרשת Archive.org, אך תוכניתה נכשלה.

פילטר הפורנו חוסם אתרים לגמילה מפורנו

חברת הפרלמנט השמרנית קלייר פרי העלתה את יוזמת סינון הפורנו בסוף 2010, ושוב ב-2012 אחרי שניהלה חקירה פרלמנטרית לגבי הגנה על ילדים ברשת (פדף). קמרון מגלגל את תוכנית החסימה מאז 2011, בעקבות דוח בשם “Letting Children be Children” (לתת לילדים להיות ילדים). הדוח, שמכונה גם “דוח ביילי” על שם מחברו רג ביילי, ראש ארגון הצדקה הנוצרי Mother’s Union, הוזמן על ידי מחלקת החינוך הבריטית, והתבסס על ראיונות טלפוניים עם 200 הורים אנונימיים, תובנות מארגונים נוצריים ודוח בשם “צעירים, סקס והאינטרנט” (פדף), שהוציא ב-2009 הארגון האוסטרלי Australia Institute. מאמציה של חברת הפרלמנט פרי השתלמו, והיא מונתה ליועצת מיוחדת של קמרון לנושא מניעת סקסואליזציה ומיסחור של הילדוּת, תפקיד שבמסגרתו היא אחראית על תוכנית סינון האינטרנט.

אחד ממבקרי התוכנית של קמרון, האקר בשם SickDad, יצר פילטר שמונע גלישה לכל אתר שאינו פורנוגרפי. הוא ביסס אותו על תוכנת סינון שחוסמת אתרי פורנו, שאותה הפעיל הפוך, כשהוא מאפשר כניסה לאתרים שהיא חוסמת וחוסם גישה לאתרים שהיא מתירה.

ארבע ספקיות האינטרנט הגדולות בבריטניה מפעילות כיום מסננים כברירת מחדל – TalkTalk דורשת מלקוחותיה לבחור אם לסנן את הגלישה שלהם מאז מרץ 2012, סקיי החלה בחודש שעבר, בי.טי מוקדם יותר החודש ו-וירג’ין מפעילה תוכנית פיילוט לקראת השקה מלאה בתחילת השנה הבאה. הן עושות זאת בהתאם לקוד התנהלות שגיבשו ב-2011 בעקבות דוח ביילי, ובהתנדבות, מבלי שהפרלמנט אפילו נדרש לחוקק חוק בנושא – עדות ללחץ שהופעל מצד קמרון ואנשיו.

מבדיקה של פעולת הפילטרים שביצע ה-BBC עולה שהפילטר הסאטירי של סיקדאד אינו רחוק מהמציאות. הפילטרים של טוקטוק כשלו בחסימת 7% מ-68 אתרים פורנוגרפיים שנבדקו, ואלו של סקיי כשלו בחסימת אחוז אחד. אף שמדובר במספרים נמוכים, המשמעות היא שגם בגלישה מסוננת, הורים לא יכולים להיות בטוחים שילדיהם לא יגיעו לאתרים פורנוגרפיים.

בנוסף לפספוס חלק מהאתרים הפורנוגרפיים, הפילטרים גם חוסמים אתרים לגיטימיים, חלקם חשובים. בי.טי חסמה גישה ל-Sexual Health Scotland, אתר סקוטי ממשלתי שמספק מידע על מחלות מין, אמצעי מניעה וטיפולים; ואת האתרים לסיוע בנושא אלימות במשפחה Doncaster Domestic Abuse Helpline ו-Reducing The Risk. סקיי חסמה שישה אתרים שעוסקים בהתמכרות לפורנוגרפיה. טוקטוק חסמה גישה לתוכנית חינוך מיני שפעילה בקרב תלמידים בארה”ב מזה יותר מ-20 שנה; EWRASAC, המרכז לטיפול בנפגעות אונס וניצול מיני באדינבורו; ואת BishUK.com, אתר בריטי עטור פרסים לחינוך מיני.

“זה ממש מתסכל, כי אני מנסה לספק אתר חינוך מיני לאנשים צעירים, וגם ככה קשה לנתב צעירים למידע איכותי ברשת”, אמר מנהל BishUK, ג’סטין הנקוק, ל-BBC כששמע מהם על החסימה. “יכול להיות שהם יתקנו את האתר שלי בטווח הקצר, אבל מה עם כל האתרים האחרים שמיועדים לצעירים, לא רק אתרי חינוך מיני… מי שם את טוקטוק להחליט מה מותר ומה אסור?”

דובר טוקטוק מסר: “לצערנו אין פתרון קסם כשזה מגיע לבטיחות אינטרנטית, ואנחנו תמיד הבהרנו שאין פתרון שעובד ב-100%. אנחנו ממשיכים לפתח את תוכנית הסינון HomeSafe ומקדמים בברכה משוב שיעזור לנו להמשיך ולשפר את השירות”. דובר סקיי אמר: “אנחנו יודעים שאין כרגע טכנולוגיה אחת שמספקת את כל התשובות. זו הסיבה שיש לנו דרך מהירה וקלה להסיר חסימה מאתרים שסווגו בשגגה. כל בית שמחובר לסקיי יכול לבצע התאמה מלאה של הפילטרים”. דובר בי.טי השיב: “סיווגים מתעדכנים כל הזמן כדי לעמוד בקצב של התוכן המשתנה באינטרנט. אנחנו נבדוק כל בעיה ונבצע שינויים בהתאם לצורך. ניתן להתאים את שירות BT Parental Controls כך שיתאים לצרכים האינדיבידואליים של כל משפחה”.

סיווג שגוי הוא לא הבעיה היחידה של בי.טי בנושא. “חינוך מיני” הוא אחת מקטגוריות שירות החסימה ההורית שהחברה מספקת, והפעלתה, נכתב באתר בי.טי, “תחסום אתרים שבהם המטרה העיקרית היא לספק מידע על נושאים כמו כבוד לבן הזוג, הפלות, אורח חיים הומואי ולסבי, אמצעי מניעה, מחלות מין והריון”. אחרי שגולשים גילו את התיאור הזה ומחו נגדו, הוא הוחלף. עכשיו כתוב שם כי “הקטגוריה הזאת מיועדת למנוע מילדים צעירים מאוד חשיפה לאתרים שיש בהם מיקוד משמעותי בנושאים שעשויים לעלות בתוכנית חינוך מיני. הורים צריכים לשקול בזהירות את ההשפעות השליליות האפשריות של מניעת גישה למידע בנושאים הללו מילדים בגיל המתאים”. העיתונאי מרטין רובינס כתב בניו סטייטסמן: “בהינתן ששירות הסינון שלהם מסופק על ידי ‘ספק צד ג” עלום שם, מאוד לא סביר שהפילטר עצמו שונה בין לילה – רק התיאור שלו”.

תגידו, האתר שלי חסום?

O2 היא ספקית סלולר בריטית, וככזו מחוייבת לחסום אתרים למבוגרים, ולאפשר גישה אליהם רק למי שהוכיח שהוא בן 18 ומעלה (זאת בלי קשר לתוכנית הנוכחית של קמרון, שנוגעת לספקי אינטרנט לא סלולריים). O2 הפעילה את החסימה בתחילת 2011 ועוררה מרמור אצל לקוחותיה, משום שבחרה בדרך של חסימה גורפת, והסרת חסימה רק למי שביקש זאת (והוכיח שהוא בגיר באמצעות פעולה בכרטיס אשראי מול ספק צד ג’), בדומה לשיטה שקמרון בחר.

הבלוגר פיטר הנסטין פרסם השבוע רשימה של “אתרים למבוגרים” ש-O2 חוסמת, ובהם הבלוג שלו עצמו, שעוסק בטכנולוגיה; אתרי קהילות משתמשי מערכת ההפעלה יוניקס בבריטניה, ארה”ב ונורבגיה, ואתרים שעוסקים במערכות ההפעלה לינוקס ו-BSD; פורום הגיקים הוותיק סלאשדוט; אתר חדשות הגיקים ארסטכניקה; הוצאת הספרים הטכנולוגיים נו סטארץ’ פרס; פלטפורמת הבלוגים בלוגר של גוגל במלואה, על כל הבלוגים שמתארחים בה; בלוג הטכנולוגיה והפוליטיקה בוינגבוינג; הסניף הבריטי של ארגון זכויות האדם אמנסטי; ה-EFF, גוף שתדלנות אמריקאי לקידום זכויות דיגיטליות, שתומך במאבק נגד חובת הסינון בבריטניה, ומונה בין הסיבות לכך חסימה שגויה של אתרים; ואת אתר NSPCC, הארגון למניעת אלימות כלפי ילדים שבאירוע שלו הכריז קמרון על תוכנית סינון האינטרנט שלו (“אנחנו מאמינים שהדרך הטובה ביותר להגן על ילדים היא שפילטרים של תכנים למבוגרים יותקנו מראש בכל מכשירי האינטרנט וחבילות הפס הרחב כולל אלו בבתים. מבוגרים יכולים להסירם אם ירצו”, אמרה באפריל השנה קלייר ליליי, האחראית על טכנולוגיה בטוחה יותר ב-NSPCC, שוודאי חשה עכשיו בטוחה יותר).

O2, נזכיר שוב, החלה לחסום אתרים לפני שלוש שנים. שלוש שנים היו לה להתנסות עם שירות הסינון, ללמוד את נקודות התורפה שלו ולשפרו, והפילטרים שלה עדיין לא יודעים להבדיל בין פורנוגרפיה לבין ארגוני זכויות אדם ופורומים של חנונים.

O2 לא פרסמה את רשימת האתרים שהיא חוסמת – הנסטין נאלץ להשתמש בכלי בדיקת חסימות מקוון שהחברה מספקת, לבחור אתרים ולבדוק אותם אחד אחד, ידנית. למחרת הפרסום דיווח הנסטין ש-O2 הסירה את כלי בדיקת החסימות והעלתה במקומו הודעה: “אנחנו נמצאים בתהליך של בחינה ועדכון של האתר הזה – אנחנו מתנצלים על כל אי נוחות שזה עלול לגרום”. בהמשך שונתה ההודעה והיום היא מספקת לינקים למידע נוסף על סינון התכנים שהחברה מבצעת. בדף ההסבר על Parental Control, השירות של O2 שמאפשר להורים לאפשר לילדיהם גלישה רק לאתרים שמתאימים לבני 12 ומטה, מופיעה השאלה “מדוע אתם מגבילים גישה לחדשות ובלוגים”, והתשובה: “זה כי המידע (שעשוי להופיע באתרי חדשות ובלוגים) עשוי להשתנות תכופות ולכן עלול להכיל מידע שלא מתאים לקבוצת הגיל הזאת”. מי שרוצה להגן על ילדיו אבל לא למנוע מהם חדשות ובלוגים יצטרך לעבור לסינון מצומצם יותר, שחוסם רק אתרים שמתאימים לבני 18 ומעלה.

בניגוד ל-O2, ספקיות האינטרנט הגדולות לא מספקות כלי לבדיקת חסימות, ובוודאי שלא רשימה של אתרים חסומים. כדי לברר אם אתר מסויים חסום אצל ספקית, צריך להיות לקוח שלה, לוודא שהסינון מופעל ולנסות לגלוש לאותו אתר (באוסטרליה, שמפעילה תוכנית צינזור אינטרנט, רשימת האתרים היתה סודית, עד שאתר וויקיליקס חשף אותה).הספקיות בבריטניה גם לא מספקות מידע על הגופים שמגבשים את רשימות החסימה – ככל הנראה, מדובר בחברות טכנולוגיה שמספקות את שירותי החסימה לספקיות.

בריטי בשם אדם פנה לבי.טי בטוויטר וביקש לברר אם האתר שהוא מפעיל חסום באחד מהפילטרים הרבים של החברה. בי.טי הפנו אותו לעמוד לדיווח על חסימה שגויה של אתרים. “לא, אני בעל האתר. אני לא לקוח של בי.טי”, השיב. “אני רוצה לבדוק אם אחד מפילטרי ההורים שלכם מסננים את האתר שלי”. בבי.טי הפנו אותו שוב לאותו עמוד.

קמרון ותומכי תוכניתו מציגים אותה כמי שנותנת אפשרות בחירה אקטיבית: הגולשים יוכלו לבחור אם לקבל אינטרנט מסונן או לא. אבל לאור היעדר השקיפות לגבי האתרים החסומים, לבריטים אין שום אפשרות לקבל החלטה מושכלת בנושא. קמרון מקווה שרובם יישארו עם ברירת המחדל של חיבור אינטרנט נכה וחלקי.

הילדים שלהם, לעומת זאת, יוכלו להתקין תוסף כרום נגד חסימות אתרים, שנבנה על ידי סינגפורי בוגר לימודי מדעי המחשב, אשר בנה תוסף דומה נגד חסימת אתרים בארצו. התוסף נכנס לפעולה כשהוא מזהה חסימה של אתר, ועוקף אותה באמצעות שרתי פרוקסי פרטיים. שמו של התוסף הוא “Go away Cameron” – לך מפה, קמרון.

התפרסם באתר “הארץ”, 25.12.2013

25 בדצמבר, 2013 | בנושאים: 404 | להגיב זה מגניב

גם לאמריקאים לא קל בתקופת החגים // שישבת עם אסף ליברמן

הסיפורים שסופרו היום בפינה “האחראי על האינטרנט”, המשודרת מדי שבת ב-19:30 בתוכנית שישבת עם אסף ליברמן בגל”צ:

• מריבה ויראלית: טיסת חג ההודיה של אילן גייל יצאה באיחור, אז הוא רב עם נוסעת מעצבנת שהתעמרה בדיילים ותיעד הכל בטוויטר. אחר כך התברר שיש לה סרטן סופני והיא החמיצה את ארוחת החג האחרונה עם המשפחה. אחר כך התברר שהכל היה שקר.

• אמזון היא הגרינץ’ שגנב את כריסמס – חסמה לקראת החג גישה לסרטי כריסמס של דיסני. כמו חברות אחרות, אמזון שוב מוכיחה שלא שווה להיות לקוח משלם ועדיף להוריד תכנים פיראטית.

• אם הטיסה שלכם התאחרה והסרטים שלכם נחסמו, למה שלא תצפו באח בוערת בנטפליקס?

למתעניינים, יש גם סרטון מאחורי הקלעים:

21 בדצמבר, 2013 | בנושאים: האחראי על האינטרנט בשישבת בגלצ | תגובה אחת

תוכן ויראלי – טוב לי או רע לי? עברייני רשת

סיפור שמתחיל במריבה עם נוסעת מעצבנת במטוס ומסתיים בהרהור נוגה על משמעות האמת בעידן התוכן הוויראלי

עידו קינן, ג’וני זילבר

עיכוב של טיסה בתקופה הלחוצה נפשית של החגים יכול לחרפן גם את הרגועים שבבני האדם, ודיאן, האישה שטסה בטיסה כזאת ערב חג ההודיה, אינה אחת מהם. דיאן התלוננה לדיילים ונזפה בהם, כשהיא מסבירה שהיא חייבת, פשוט חייבת, להגיע הביתה בזמן לארוחת הערב של החג.

גם אילן גייל אינו מהרגועים שבבני האדם. למרות שהוא, מפיק בתוכנית הבידור “הרווק”, טס באותה טיסה מעוכבת, הוא מצא את עצמו מזדהה עם הדיילים דווקא. “אישה אחת כאן מאוד נסערת כי יש לה תוכניות לחג ההודיה. היא היחידה, כמובן. מתפלל בשבילה”, צייץ בלעג בטוויטר בדיווח חי מהתקרית. הוא ביקש מאחד הדיילים להגיש לדיאן כוס יין על מפית שעליה כתב לה פתק בכתב ידו, שאותו צילם והעלה לטוויטר: “גברת יקרה במושב 7A, הובא לידיעתי שהיום הוא ‘חג ההודיה’ שלך. זה בטח קשה לא להיות עם המשפחה שלך! אנא קבלי כוס יין זו. זו מתנה ממני אליך. בתקווה שאם תשתי אותה, לא תוכלי להשתמש בפה שלך לדבר. באהבה, אילן”. בפתק תשובה היא כתבה לו, “‘אילן’ היקר, היין לא היה מצחיק. הוודקה לא היתה מצחיקה. אתה אדם איום בלי שום חמלה. אני מצטערת בשביל המשפחה שלך שצריכה להתמודד איתך. דיאן”.

הפתק שכתב אילן גייל לדיאן הטוויטר של גייל

“זו הכרזת מלחמה”, צייץ גייל, ובפתק הבא נזף בה ואמר לה: “תאכלי ת’זין שלי”. הקרב המתועד נמשך, כשדיאן מאיימת להתלונן על גייל לרשויות, הוא מבקש ממנה לנצל את ההזדמנות ולהסגיר את עצמה בעוון קניבליזם “כי אכלת את הזין שלי”, הוא מנסה להגיש לה פתק מוסף אחרי שהם יורדים מהמטוס, היא סוטרת לו והוא מוותר על האפשרות להגיש נגדה תלונה למשטרת נמל התעופה ולגרום למעצרה, אבל מגיש לה את הפתק והולך. בפתק נכתב: “דיאן, הרשי לי להציג את עצמי. אני TheYearOfElan…” – זה שם המשתמש שלו בטויטר – “חפשי אותי אונליין. קראי כל ציוץ. קראי כל תגובה. ואולי בפעם הבאה את תהיי נחמדה לאנשים שרק מנסים לעזור. נ”ב: תאכלי ת’זין שלי. באהבה, אילן”.

המריבה בין גייל ודיאן זכתה לתגובות רבות בטוויטר, תומכות ומבקרות. הסיפור גם הגיע לאתר הוויראלים באזפיד, שם זכה עד כה ל-1.5 מיליון צפיות, ולכלי תקשורת רבים בעולם. ציוצי המריבה לוקטו לסיפור באתר סטוריפיי, ואחד המגיבים שם סיפר שדיאן היא קרובת משפחתו וסובלת מסרטן ריאות מתקדם וסופני, שבגללו היה דחוף לה להגיע בזמן לחג ההודיה האחרון עם משפחתה. בגלל העיכוב בטיסה, כתב, היא איחרה את טיסת ההמשך והחמיצה את ארוחת החג.

בושה במשפחה

סיפור של אדם שעושה מעשה לא ראוי ונשטף בזעם מוסרי של אדם אחר הוא דבר שאומת הרשת, כמו אומת האופליין, אוהבות מאוד: יש מי שמזדהה עם הזעם ונהנה מההתפרצות, שהוא לא היה מרשה לעצמו לשחרר, ויש מי שכועס על המתפרץ על שלקח את החוק לידיים. הכתב ניצן זימרמן פרסם שני סיפורים כאלו באתר גוקר. באחד, אביו של בחור בשם נייט שמע אותו מספר לחבר בטלפון שהוא הולך לצאת מהארון בפני אביו. האב הקדים אותו במכתב שבו אמר שהוא מקבל אותו כמו שהוא. בשני, אישה בשם כריסטין סילקה את בנה צ’אד מהבית אחרי שגילתה שהוא הומו. אביה, סבו של צ’אד, כתב לה מכתב כועס, שבו הסביר לה שאכן יש “בושה במשפחה”, אבל הבושה היא לא נטייתו המינית של נכדו אלא התנהגותה בעקבות הגילוי.

שני המכתבים פורסמו לראשונה בפייסבוק של חברת האופנה הפרו-גאה FCKH8, ובשני המקרים, החברה טענה שהמכתב נשלח אליה מאחד המעורבים, ושהם לא מעוניינים להיחשף בתקשורת, כך שלזימרמן לא היתה דרך לבדוק את האותנטיות שלהם. המו”ל של גוקר והבוס של זימרמן אז, ניק דנטון, הגיב לכתבה על הסב הנוזף. “המכתבים כתובים היטב”, כתב דנטון, “הסנטימנט הוא כמעט מרגש מדי להיות אמין – אבל ויראלי מדי עבור רוב כלי התקשורת לבדוק”. זימרמן השיב לו: “זה בהחלט נראה טוב מכדי להיות אמיתי, אם כי אני טוען שרוב התוכן הוויראלי דורש מהקהל השעיה מסויימת של חוסר-אמון. העובדה היא שמפעלי תוכן ויראלי כמו באזפיד סוחרים בשמאלץ בלתי ניתן לאישוש בדיוק בגלל שזה סוג התוכן שהופך ויראלי. אנשים לא צורכים את הסיפורים הללו כדי לקבל עובדות מדויקות ודיווח עיתונאי חרוץ. הם צורכים אותם בשביל רגעים חולפים של שמחה ונוחות”. השיטה עבדה: לפי פרופיל שפורסם עליו בוול סטריט ג’ורנל, זימרמן היה אחד הכותבים הפופולריים בגוקר, כשלעתים הסיפורים שלו היו נצפים יותר מהסיפורים של כל הכותבים האחרים יחד.

המכתב שפרסם אתר FCKH8 📷 הפייסבוק של FCKH8

אחד המכתבים שפרסם אתר FCKH8 הפייסבוק של FCKH8

מפעל התוכן הוויראלי באזפיד הוא כעת מקום העבודה שלו, שם הוא עורך שאחראי על פרסום תכנים ויראליים, ואחראי ליותר מ-30 מיליון דפים נצפים בחודש באתר. “ברגע שתרבות האינטרנט תאכל את עצמה, האם אוכל לבצע את עבודתי?”, תהה בראיון לג’ורנל. “כשלהגיד אמת על תרבות האינטרנט לא יביא טראפיק… כשזה יקרה, אני עלול לאבד את היתרון שלי ואצטרך למצוא משהו אחר לעשות”.

אילן גייל, בינתיים, יכול לישון במצפון שקט. הוא אמנם ראה אישה שהתנהגה בגסות לדייל, אבל לא יצר איתה כל קשר, ו”דיאן”, המריבה, הפתקים והסטירה הם סיפור שהמציא במהלך הטיסה כדי לשעשע את עצמו ואת עוקביו. רק למחרת הטיסה התעורר וגילה שהבדיחה שלו הפכה לחדשות. “חשבתי שזה הדבר הכי משוגע שאי פעם ראיתי”, אמר בראיון לרשת ABC, שבה הוא מועסק ושגם היא דיווחה על התקרית בלי לבדוק את העובדות. “בעבר, ככלי התקשורת המהימנים עליך היו טועים, הם היו מפרסמים התנצלות”, כתב בטוויטר. “עכשיו הם כותבים מאמרי מערכת חמודים עם הרבה פלפל!”

ג’וני זילבר ועידו קינן עובדים יחד כבר יותר מדי שנים. הטור התפרסם במדורם “עברייני רשת” במוסף “גלריה שישי” של “הארץ”, 21.12.2013

21 בדצמבר, 2013 | בנושאים: עברייני רשת | להגיב זה מגניב

רעבים לדיאגרמת וון?

דין לנגזם קצץ לכם סלט דיאגרמת ון טרי ממלפפונים ועגבניות.

19 בדצמבר, 2013 | בנושאים: 404 | להגיב זה מגניב

כך תמנעו מספקי תקשורת לשדוד אתכם ב-5 צעדים פשוטים // אבישי עברי

טלפון ישן. צילום: Matthias Ripp (cc-by)

בתום שיחה מתישה עם ספק תקשורת, הם ניתקו אותי סופית משירות שממנו התנתקתי סופית לפני חצי שנה. הם גם החזירו לי את הכסף שגבו ממני במרמה מאז אוגוסט 2013 כשהשירות צץ וחזר לחיים. מה המסקנה? אותן מסקנות כמו תמיד:

1. בדקו את החשבון שלכם, התאגידים האלה עושים בו כבתוך שלהם.

2. אל תדברו עם מוקדניות. תפקידן הוא להתיש ולבלבל אתכם. זאת אסטרטגיה עסקית לא טעות אנוש. הן עובדות קבלן בד”כ אז אין מה לצעוק עליהן, פשוט בקשו לדבר עם האחראי. זכרו: לאף מוקדנית אין סמכות לטפל באף בעיה שבאמת מטרידה אתכם, זאת מסננת, זה הכל. בקשו לדבר עם האחראי בנימוס אך בתקיפות (נאלצתי להשתמש ביותר תקיפות הפעם לאחר ש”ליפז” החזיקה אותי עשר דקות על הקו ואיימה עלי שאם לא אציין את הסיבה לניתוק היא לא תעביר אותי הלאה “גם אם נישאר על הקו עוד ארבע שעות” #טרוסטורי).

3. בקשו לשמוע את השיחה בה כביכול הסכמתם לתשלום/חיוב/מבצע. כל השיחות שלהם מוקלטות.

4. התעקשו. שודדים, ככלל, רוצים את הכסף שלכם ולא רוצים צרות. הם יעדיפו לשדוד אחד מאלפי הקורבנות השקטים ולא להוציא אנרגיה על קורבן שמגלה התנגדות. שוב, זאת אסטרטגיה עסקית רציונלית ומכניסה, לא שום דבר אחר. אם תבקשו, תשאלו ותתעקשו תהפכו לנשדד לא יעיל והם יעדיפו להחזיר לכם את כספכם. אל תלכו בשקט.

5. שננו את הכללים האלה. הם שווים לכם כסף.

______________________
אבישי עברי הוא עיתונאי, פובליציסט ונשמה טובה. יש לו פייסבוק וטוויטר

19 בדצמבר, 2013 | בנושאים: 404 | תגובה אחת

ההרצאה של ענב גנד גלילי? לינוּקס // עידו קינן

עולם הטכנולוגיה מלא באנשים שלא מבינים בטכנולוגיה, אבל יודעים לדבר בלשון חלקלקה ולמכור למנכ”לים שחותמים על הצ’ק תחושה שהם כן. ענב גנד גלילי עושה סטנדאפ על האנשים הללו בתחום של אבטחת המידע, באמצעות מצגת שהיא מתיחה של כנופיית פורצ’אן. הביקורות מהללות. הנה המיטב:

מופע הסטנדאפ התקיים במסגרת אירוע של איגוד האינטרנט הישראלי. האקרים מרושעים מחקו את שלושת סרטוני הסטנדאפ שהוצגו באתר האיגוד, אבל למזלנו האקרים מוצלחים יותר חילצו עותקים שלהם ממריאנה’ז ווב ופרסמו אותם מחדש. הנה הם.