“אנשים בארץ מאוד חיוביים ואני מנסה לגרום להם להפסיק עם זה” // סמול טוק

הסאטירה בארץ מלטפת את הראש. גיא (בוב) זאבי רוצה להכאיב לכם

מה יש לך נגד הסאטירה בארץ?
“לא יודע, לא צפיתי בה הרבה זמן. שלי יותר טובה. אם הייתי ראפר הייתי שר שיר ש’אני הדבר האמיתי ואתם לא’. אבל אני לא ראפר, ואין לי דרך אחרת להלל את עצמי. אם תכתוב את כל הכתבה בבולד אנשים יבינו כמה אני ציני לגבי כמה הסאטירה שלי רצינית”.

על מה אנחנו מדברים?
“על המופע ‘לא אומרים איכס על אוכל‘, שמוצג ביום ראשון [היום] בצוותא. כתבתי אותו לפני כמה שנים, יש בו מערכונים ושירים מפתיעים במידת הסאטיריות שבהם, ולפני שנה העליתי אותו מחדש. גיא (בוב) זאבי. צילום: תום ירקוניהתחלנו קצת לרוץ איתו בקטנה, ואז באו צוותא, התחננו והתרפסו ושפכו על עצמם אפר ועפר, ואז אמרנו ‘טוב, בסדר, אם צוותא רוצים שנופיע אצלם, כנראה שאנחנו ראויים’. זה מופע שעובדים במה שנקרא פרינג’, מילה שאני לא אוהב, כי מבחינתי תאטרון לא צריך להימדד בהאם הוא ממוסד או לא, אלא בהאם הוא טוב או לא. כמה מקבלים היום הבימה, הקאמרי, בית ליסין לשנה? נגיד את הסכומים האלה, בוא נאמר שהייתי מפנה את הכסף הזה כדי לחזק את הטנקים והנגמ”שים. אני לא שש לזה שהמדינה תתמוך בתרבות. אבל כשאתה עובד בלי שתומכים בך תרבותית-כלכלית, זו עבודה בין חברים. זה מין תהליך מתמשך וכיפי שבאים ומדברים ואוכלים ושותים ולפעמים גם עובדים. הבאנו פסנתרנית חדשה ומאוד מוכשרת, מורן מגל, שחלקכם מכירים אותה מד’ה ווייס, ואם אתם רואים ד’ה ווייס רוב הסיכויים שאתם לא יוצאים מהבית, אבל זה עדיין קוריוז משעשע”.

מי הכוחות שאתה יוצא נגדם?
“דווקא, בניגוד למקובל בסאטירה, זה יותר פנימה מאשר החוצה. נכון, יש שם כמה נושאים ספציפיים שאני נכנס בהם כמו מיליטריזם ושאר איזמים. אבל אני קצת יותר בוחן אותנו כבני אדם, איך אנחנו מתמודדים עם העובדה שאנחנו צריכים לחיות 24/7 במצב שהוא אבסורד לחלוטין וברור שהוא לא הגיוני בשום צורה – לא מבחינת השאיפות שלנו בחיים, מה שאנחנו חושבים שהוא טוב ולא טוב, ולא מבחינת כמה שכל הגורמים, שבאיזשהו אופן אנחנו אמורים לסמוך עליהם, פשוט לא טורחים לעשות את מה שהם צריכים לעשות”.

הסאטירה בכלל רלוונטית במקום שבו נראה לפעמים שהחדשות עצמן סאטיריות?
“החדשות מאוד מטרידות, בעיקר מה שלא משודר בהן. על אף העובדה שהחדשות מאוד קשות כל הזמן, אנשים בארץ, משום מה, באופן לא ברור, מאוד חיוביים, ואני מנסה לגרום להם להפסיק עם זה. ככל שלוחצים עליהם יותר יוצאת מהם יותר תקווה ואמונה, שרק יביאו לנו את הפרשות הבאות”.

צוות המופע "לא אומרים איכס על אוכל". צילום באדיבות גיא (בוב) זאבי ושמעון ראיצ'יק

דיברת על אמונה. בעבר הרצת מופע בשם “התאולוגיה של הקרמבו”, שבו החלטת לריב באופן סיסטמטי עם כל הדתות הגדולות המוכרות לנו, וגם כמה קטנות, כולל הדת הירוקה.
“אני הפסקתי עם המופע הזה, כי אחת מכל שלוש פעמים שהצגתי אותו פגע בי ברק”.

אנחנו רואים היום אנשים כורתים ראשים של אנשים אחרים בשם הדת ומעלים ליוטיוב. יש קיום בכלל לביקורת ולהסתכלות סוריאליסטית על עולם כל כך סוריאליסטי?
“קודם כל, אני חושב שאם אתה כבר עורף למישהו את הראש, מוטב שתעלה את זה ליוטיוב. כלומר, חבל לוותר על כל האפקט הדרמטי ולשמור את זה לעצמך. הדברים שאנחנו רואים אותם כסאטירה על הבמה או בטלוויזיה הם דברים שגורמים לנו לסבל ומצוקה בחיים האמיתיים. הסאטירה היא הזדמנות קצת ליהנות מהם. אבל לסאטירה יש שני צדדים – צד אחד זה מה שנקרא לקבל את הבאסה בסבבה. אתה צריך מתווך, קומיקאי מוכשר, כותב נהדר או תאורן שמסוגל להאיר על כל זה, כדי באמת להצליח להתמודד עם הדבר הזה, עם האבסורד של חייך, שאתה חי במצב שבו יש התנגשות תמידית בין מה שאתה מצפה מהחיים לבין מה שהם יכולים להציע לך. וחוץ מזה יש את הצד השני של הסאטירה – כמו לכל סטירה, יש את היד ואת גב היד – יש את הצד שבו אתה בעיקר מכניס לצופה, וזו סאטירה אמיתית. רוב הסאטירה בארץ היא מתחנפת, מזכירה לך שאתה קצת יותר בסדר מאחרים. בסאטירה שלי אני גורם לך לצחוק על עצמך. לבוא ולצחוק על מה שקרה לשוטר ההוא או לראש של העיתונאי ההוא זה לא חוכמה. לבוא ולגלות כמה אתה פסול בכל הדבר הזה זה יכול להיות נחמד”.

מערכון “פצוע וחובש” מתוך “לא אומרים איכס על אוכל” >>

התפרסם במדור “סמול טוק” ב”מוסף הארץ”, 3.10.2014

5 באוקטובר, 2014 | בנושאים: סמול טוק | להגיב זה מגניב 

לקוח הוט, אתה מרוצה? כן – כן, כן – כן. כמו שאני תמיד אומר

גירסה משופרת של אתר השירות העצמי של הוט. איור: חדר 404

הוט היא חברת תקשורת שעוסקת באספקת שירות לקוחות מהאיומים בישראל – זה כשהיא לא עסוקה בהטרדה בלתי פוסקת של אנשים שנמנעים בצדק מלהדביק את עצמם בהרפס בכוונה מלהיכנס לזוגיות אלימה ידועה מראש מהצטרפות כלקוחות לחברה האיומה הזאת. כתבה שפורסמה השבוע בגלובס גוללת שורה ארוכה של כשלים של הוט בשירות לקוחות.

למשל,

במשך 3 ימים ראתה י’, לקוחת הוט תל-אביבית בשנות ה-80 לחייה, שקופית עם הודעת “אין קליטה” מעטרת את מסך הטלוויזיה שלה. התסריט הקבוע של שיחות מרובות, המתנה ארוכה והעברה מנציג X לנציגה Y הותירו אותה חסרת מענה, וגם ניסיון לתת מרחוק הוראות לפתרון התקלה הטכנית, שבהוט הודו כי מקורה בחברה, לא צלחו.

כשנואשה מפנייה טלפונית, נכנסה אחייניתה לתמונה ונכנסה לאתר האינטרנט להגיש תלונה רשמית. היא השאירה הודעה מפורטת וביקשה שייצרו עם הלקוחה קשר וישלחו לביתה טכנאי. גם הפעם, נוכחה, אין קול ואין עונה. כשהתקשרה שוב, נאמר לה כי המועד הקרוב ביותר לקביעת ביקור טכנאי הוא רק כעבור כמה ימים.

הוט כושלת כאן באתגר הבסיסי ביותר: לספק את השירות שעליו הלקוחה משלמת. מתי היא טיפלה בבעיה? “מיד עם פניית ‘גלובס’ לחברה התקשרו נציגיה שוב ותיאמו ביקור טכנאי כבר לאותו היום, אז נפתרה סוף-סוף התקלה”.

ואיך מגיבה הוט לבזיון הזה?

“הלקוחה טופלה לשביעות-רצונה”

שקר. הלקוחה לא טופלה לשביעות רצונה, היא טופלה באיחור ניכר, ורק אחרי התערבות התקשורת.

“ואף זוכתה באופן מלא בגין ימי התקלה”

וואו, “ואף זוכתה”. זאת אומרת, אם לא די בכך שטיפלנו בתקלה, אפילו זיכינו אותה על הימים שבהם לא סיפקנו את השירות. לא כפיים?

וזה רק נהיה יותר גרוע.

גם לטובתו של מ’ המתוסכל לא עמד הוותק שלו כלקוח, מאז 1998, בבואו להיעזר בשירותי החברה. מאז ינואר 2014 (!) פנה ושב ופנה אל החברה בטענה לאי-קליטת ערוצים.

“מאז ועד עכשיו”, הוא מתאר ל”גלובס”, “עברו אצלי מספר טכנאים שבדקו את התשתית בבית, וכולם הגיעו לאותה מסקנה שהבעיה מקורה בתשתית הרחוב, והבטיחו שהטיפול יועבר לאחראים על התשתיות, ושהתקלה תתוקן – אך התקלה לא תוקנה”.

את הפניות האחרונות בהן הובטח לו כי מנהל בכיר ייצור עמו קשר הקליט ואף ביקש להתנתק – אך גם זה לא קרה בפועל.

“במצב העניינים הנוכחי אני משלם מדי חודש סכום מלא (231 שקל) עבור מלוא הערוצים, כאשר בפועל אני יכול לקלוט רק כמחציתם”, הוא מתלונן – ודורש ניתוק ופיצוי עבור אותה תקופה.

מתי טופלה התקלה? נכון, אחרי התערבות התקשורת. “בעקבות פניית ‘גלובס’ הגיע לביתו של מ’, לאחר חודשים רבים, צוות טכנאים. בסוף עבודתם הצוות טען כי הבעיה נפתרה – אך לטענתו כעבור שעתיים חזר המצב לקדמותו. אם לא תיפתר הסאגה בהקדם, מבטיח מ’, הוא יפנה לערכאות משפטיות”.

תגובת הוט? נכון:

“התקלה תוקנה לשביעות-רצון הלקוח”

אתם מסוגלים להזיז את השפתיים שלכם בלי לשקר? הבעיה חזרה אחרי שעתיים.

“שזוכה גם בגין דמי המנוי”

מה, שוב החלטתם בפרץ נדיבות לא לחייב לקוח על שירות שהוא לא קיבל? פרס נובל, בחיי.

מודעת פייסבוק של הוט לשירות עצמי

לאחרונה העלתה הוט מודעה בפייסבוק: “בלי הרשמה וללא צורך בסיסמא, מגוון פעילויות בשירות עצמי מחכות לכם עכשיו באתר HOT!”. על חברה נורמלית הייתי אומר שהיא משלבת חסכון בזמן ללקוח וחסכון בהוצאות על נציגי שירות לעצמה; במקרה של הוט, שירות עצמי הוא השירות הכי פחות גרוע שהחברה יכולה לספק ללקוחותיה.

מאחר שאחת הפעולות הכי חשובות ללקוחות הוט היא התנתקות מהוט, שאלתי בפייסבוק של הוט אם באתר מתאפשר להתנתק מהשירות. בהוט, נאמנים למסורת שירות הלקוחות האינקוויזיטורי-ועם-זאת-חסר-תועלת-לחלוטין שלהם, השיבו בלי לענות: “היי עידו, כחלק משיפור מערך השירות ללקוחותינו, ניתן לבצע מספר פעולות מהירות בשירות עצמי דרך האתר. הפעולות מפורטות באתר”. כלומר, אין תשובה.

אז נאלצתי להיכנס לאתר ולבדוק. כמובן שאין שם אפשרות להתנתק – הוט לא תוותר לכם על מסלול המכשולים של שיחה עם נציג שיעביר אתכם לנציג אחר כי אין לו הרשאה לנתק אתכם או שקר כלשהו אחר, עם זמני המתנה אינסופיים בכל תחנה שיתישו אתכם עד שתוותרו על ההתנתקות רק כדי לא לשמוע את הפרסומות המוקלטות עוד רגע אחד נוסף.

באתר של הוט יש גם נציגת שירות וירטואלית. אני לא חושב שהיא היתה עוברת מבחן טיורינג, אבל זה נכון גם לגבי הנציגים האנושיים שם. שאלתי אותה איך מתנתקים. תשובתה: “על מנת לספק תשובה מקיפה לשאלתך, יש צורך בבדיקת פרטי המנוי האישיים שלך. הינך מוזמן לפנות אלינו באמצעות עמוד הפייסבוק, לנוחותך להלן קישור רלוונטי- http://www.facebook.c­om­/h­ot­.n­et­.i­l?­re­f=­ts­ כמו כן ניתן לפנות לנציגי שירות הלקוחות במספר חינם: 1-801-700-700 או דרך 6900*”.

קשה לומר שהופתעתי מכך שהנציגה הווירטואלית שיקרה לי – אחרי הכל, מדובר בעובדת הוט. האמת היא שכל מה שצריך בשביל להתנתק זה לשלוח בקשת התנתקות. אתר “נתק” הוא אחת הדרכים המומלצות להתנתקות מחברות תקשורת, משום שהוא שולח להן, בשמכם, פקס שהן מחוייבות לציית לו, בלי שתצטרכו לשוחח עם נציגים. בהשראתו, הנה הצעת חוק/תיקון לרשיונות חברות התקשורת: כל חברת תקשורת תחוייב לספק שירות “נתק” מקוון משלה, שבלחיצת כפתור ישלח דרישת התנתקות אוטומטית. אבל אל תחכו עד שזה יקרה – גם אם הרשיונות יתוקנו, משרד התקשורת מעדיף לא לסייע ללקוחות מול הפרות רשיון. לכו ל”נתק” והתנתקו מהוט מיד. זה הדבר ההגיוני היחיד לעשות.

נציגת שירות וירטואלית של הוט;

בסדרה “הבורר” של הוט יש דמות בשם יגאל הנאצי, שמבקש בקשות מאנשים ומציג להם את האפשרויות העומדות בפניהם: “זאת ההצעה שלי. תעשה את השיקול שלך. כן – כן, כן – כן. כמו שאני תמיד אומר”. כשהנציגה הווירטואלית של הוט סיימה להשיב על שאלי היא העלתה שאלה משל עצמה: “האם המידע שקיבלת ענה על שאלתך?”, והציגה לי את התשובות העומדות בפני: “כן”.

הוט היא לא באמת חברת תקשורת, אלא מיצג פארודי על שירות לקוחות בישראל.

5 באוקטובר, 2014 | בנושאים: 404, הוט, פראייר.נט | 3 תגובות 

איחולים לשנה החדשה: תפסיקו להתקשר

I just want to whatsapp. צילום: Armando G Alonso (cc-by-nc-sa)

התראיינתי לכתבה של ויטה קיירס במאקו, ששאלה כמה “אושיות רשת” מה עצבן אותם השנה. הנה תשובתי.

שני העשורים החולפים הכניסו לחיינו המון דרכי תקשורת חדשות: סמסים, צ’אטים, שיחות וידאו בסקייפ, תיוגים בפייסבוק, וואטסאפ וטוויטר. אבל לא מדובר באבולוציה שבסופה הטוב ביותר שורד, אלא בהצטברות של יותר ויותר דרכים ליצור איתנו קשר, ולהצפה במידע ובאינטראקציה שדווקא מקשה לנהל תקשורת.

אני מייחל לעתיד שבו סוגי האינטרקאציה לא יחולקו באופן שרירותי לפי האפליקציות והרשתות החברתיות שאנחנו משתמשים בהן, אלא יעברו חלוקה הגיונית יותר של בחירת אמצעי תקשורת לפי דחיפות, נוחיות, והצורך בתקשורת סינכרונית או היעדרו. כלומר – אם למישהו יש משהו דחוף להגיד למישהו אחר, לשני הצדדים יהיה ברור באיזה אמצעי תקשורת הכי נכון להשתמש.

וחוץ מזה, אני מקווה ששיחות הטלפון יעברו מהעולם.

מתוך פייסבוק: על החלון ישבתי / וזכרון לך כתבתי / פתאום נגמרה הסוללה / וזהו סוף הזכרון.

2 באוקטובר, 2014 | בנושאים: 404 | 2 תגובות 

← לדף הקודם