רוטר.נט חוגג 20 אתרי טראמפ מנסים ללעוג לגולף של אובמה האחראי על האינטרנט בגלצ

להאזנה לתוכנית

רוטר.נט בן 20

לפני 20 שנה החל הרב ישעיהו רוטר ז”ל לעסוק בתכנות, והצליח להעלות אתר לשרת האימייל של נטוויז’ן, סיפרה בראיון מקדים רעות רוטר ברק, בתו. כשהטראפיק של האתר היה עולה, נטוויז’ן היו מאתרים את הפעילות וסוגרים אותו. קרוב משפחה של הרוטרים, שעבד בחברה, הציע לישעיהו רוטר להקים אתר משלו.

כך נולד רוטר.נט, בתחילה אתר לצ’יטים של משחקים, שהעלה הבן של ישעיהו, נעם רוטר, ובהמשך קהילת פורומים שהתבססה ככלי תקשורת אלטרנטיבי של הימין. בפינה היום אנחנו מדברים עם רוטר ברק, כיום מנהלת רוטר.נט.

כלי התקשורת הימני שהשפיע הכי הרבה על השיח הפוליטי עם הכי פחות השקעה, ללא צורך טובות בדולרים מאף אחד – הוא אתר רוטר.נט, שהוקם על ידי נעם רוטר לפני 20 שנה כשהיה בסך הכל בן 12.

אני הייתי נותן למייסד האתר כבר השנה פרס ישראל למפעל חיים.

— אבישי גרינצייג (@avishaigrinzaig) December 29, 2017

האתר של טראמפ ניסה להעליב את אובמה וכשל

האתר הרשמי של נשיא ארה”ב דונלד טראמפ, donaldjtrump.com, ואתר המפלגה הרפובליקנית, GOP.com, הכילו קוד, שבזמן תקלה בשרת אמור היה להציג הודעת שגיאה שלועגת לנשיא הקודם, ברק אובמה, כך גילה עיתונאי הוושינגטון פוסט כריסטופר אינגראם.

אופס! משהו השתבש. בניגוד לאובמה, אנחנו עובדים לתקן את הבעיה… ולא על מגרש הגולף.

השורה הזאת מביכה משתי סיבות:

1) טראמפ, שהרבה לבקר את משחקי הגולף של אובמה, בילה במגרש הגולף יותר זמן ממה שבילה אובמה בתקופה המקבילה בעת כהונתו. לאחרונה תיעד צלם עיתונות את טראמפ משחק גולף, ומשאית של משרד השריף המקומי חסמה את זווית הצילום שלו.

2) שגיאת תחביר בקוד הביאה לכך שההודעה מעולם לא הוצגה לגולשים. בעקבות הפרסום בתקשורת, בעלי האתר הסירו את הקוד. המשמעות היא שהדבר היחיד שהקוד הזה עשה בחיים שלו זה להציג את טראמפ באור מגוחך.

The website of Donald Trump, who has spent several days in a row at the golf course, is coded to serve up the following message in the event of an internal server error: https://t.co/zrWpyMXRcz pic.twitter.com/wiQSQNNzw0

— Christopher Ingraham (@_cingraham) December 28, 2017

דברים שלא נדבר עליהם בפינה

• אפל התנצלה בפני הלקוחות על האטת המכשירים שביצעה בסתר, והורידה את מחיר החלפת הסוללה מ-80 ל-30$.

• חברת האופנה האיטלקית “סטיב ג’ובס”, שנפתחה ב-2012, ניצחה את אפל שהגישה תלונה למשרד הקניין הרוחני של האיחוד האירופי, ותורשה להמשיך להיקרא על שמו של מייסד אפל ולהשתמש בלוגו האות J עם סימן נגיסה, שמזכיר את לוגו התפוח הנגוס של אפל.

• Digmine, וירוס שמשעבד מחשבים לכריית קריפטומטבעות, מפיץ את עצמו דרך פייסבוק מסנג’ר על דפדפן כרום דסקטופ, באמצעות שליחת לינקים להדבקה בו לחברבוקים של המשתמש הנגוע.

• אישה כתבה בפייסבוק ביקורת על פיצה שהזמינה, “ספוג בנוזלים ברמה לא אכילה, בצל עם הקליפה מלמעלה ולקינוח שערה על הזיתים” ותייגה “#האיטלקיה” ו”#איכס”. בעל הפיצרייה תבע ובית משפט השלום בנצרת פסק שהיא תשלם 18 אלף שקל – 15 אלף פיצוי לבעל הפיצרייה על לשון הרע ו-3000 שקל הוצאות משפט.

• צרפתי לבוש תחפושת סנטה קלאוס ורכוב על אופנוע הצליח להביא למעצרו של נהג שביצע תאונת פגע וברח. הצרפתי תיעד את התאונה והמרדף, עד למעצר, באמצעות מצלמה על הקסדה שלו.

• ברק אובמה הזהיר מסכנות האינטרנט והרשתות החברתיות לחברה האנושית, בראיון שנתן לנסיך הארי מוויילס. “אחת הסכנות של האינטרנט היא שאנשים יכולים להחזיק במציאויות שונות לגמרי. הם יכולים להיות עטופים במידע שמחזק את ההטיות הנוכחיות שלהם. השאלה קשורה לדרך שבה אנחנו רותמים את הטכנולוגיה הזאת בדרך שמאפשרת מגוון של קולות, גיווניות של דעות, אבל לא מובילה לבלקניזציה של החברה ומאפשרת דרכים למצוא שפה משותפת. […] הרשתות החברתיות הן כלי מאוד עוצמתי עבור אנשים עם תחומי עניין משותפים להיוועד ולהכירזה את זה ולהתחבר. אבל חשוב גם שהם יתנתקו, ייפגשו בפאב, ייפגשו במקום תפילה, ייפגשו בשכונה ויכירה זה את זה. כי האמת היא שבאינטרנט, הכל מפושט וכשאתה פוגש אנשים פנים אל פנים מתברר שהם מורכבים”.

• נשיא ארה”ב דונלד טראמפ נעדר מ”השנה בחיפושים”, רשימת הטרנדים בחיפוש בגוגל לשנת 2017, לא בגלל צנזורה או היעדר עניין ציבורי, אלא כי לא רשם עלייה בחיפושים ב-2017 לעומת 2016.

---

---

אפל האטה אייפונים ישנים ואומת הרשת זועמת האחראי על האינטרנט בגלצ

להאזנה לתוכנית

נגן אודיו

פירות העץ המורעל

תאוריית קשר ותיקה גורסת שאפל מאטה טלפונים מדגמים ישנים באמצעות עדכוני התוכנה, כדי לעודד את המשתמשים לעבור למכשירים חדשים. בתחילת החודש פרסם TeckFire פוסט ברדיט שבו הוא מגלה שהאייפון 6 שלו איטי בצורה בלתי נסבלת. הוא ביצע בדיקה השוואתית עם סוללה חדשה וסוללה ישנה והגיע למסקנה: “ממה שאני רואה, אפל מאטה טלפונים כשהסוללה שלהם הופכת חלשה מדי, כך שאתם עדיין מקבלים טעינה ליום שלם. זה גם אומר שהאייפון שלכם עלול להיות מאוד איטי בלי שום סיבה נראית לעין”. בעקבותיו פרסם ג’ון פול מ-Primate Labs בדיקה ששיחזרה את התוצאות.

בעקבות הפרסומים, הודתה אפל השבוע בחצי הראשון – היא אכן מאטה בכוונה אייפונים ישנים, אבל סיפקה הסבר אחר:

המטרה שלנו היא לספק ללקוחותינו את החוויה המיטבית, שכוללת ביצועים כוללים והארכת חיי המכשירים שלהם. סוללות יון-ליתיום מאבדות את היכולת לספק דרישות זרם שיא במזג אוויר קר, כשיש להן מטען סוללה נמוך וכשהן מתיישנות עם הזמן, מה שעלול להוביל לכיבוי בלתי צפוי של המכשיר במטרה להגן על רכיביו האלקטרוניים.

בשנה שעברה הוצאנו פיצ’ר לאייפון 6, אייפון 6s ואייפון SE למתן את השיאים המידיים רק כשזה נדרש כדי למנוע מהמכשיר להיכבות באופן בלתי צפוי בתנאים האמורים. עכשיו הרחבנו את הפיצ’ר לאייפון 7 עם [מערכת ההפעלה] iOS 11.2 ומתכוונים להוסיף תמיכה למוצרים אחרים בעתיד.

אנחנו מדברים על כך עם מומחה הסלולר שי מזרחי, שביצע בעצמו בדיקה של הפיצ’ר הזה.

אפל תצטרך להתמודד עם הפרשה בבית המשפט – משתמשים בארה”ב הגישו השבוע שתי תביעות ייצוגיות נגד אפל, על כך שהאטה את הטלפונים בלי רשותם ומבלי להודיע להם. הפרשה הזאת היא תזכורת לכך שרבים מהכלים הטכנולוגיים שקנינו ואנחנו חושבים ששייכים לנו נמצאים בעצם בשליטה של מישהו אחר, תובנה שמשמעויותיה הולכות ומחמירות ככל שהטכנולוגיה מתרחבת למוצרים נוספים, בהם כאלו שאנחנו נמצאים בתוכם (עצמכוניות, מעליות, עולמות מציאות מדומה) או נמצאים בתוכנו (קוצבי לב, משאבות אינסולין והרחבות עתידיות אחרות לגוף האדם).

דברים שלא נדבר עליהם בפינה

• קבוצת ההאקרים הרוסית “פנסי בר” (דב מפואר), שריגלה אחרי מנהיגי אופוזיציה רוסים, פוליטיקאים אוקראינים ואנשי ביון אמריקאים, וגנבה והדליפה את האימיילים של יו”ר הקמפיין של הילרי קלינטון, ג’ון פודסטה, פעלה גם נגד מאות עיתונאים , בלוגרים ומו”לים מאמצע 2014 לפחות ועד ללפני מספר חודשים. 50 מהם עובדים בניו יורק טיימס, 50 נוספים עובדים ממוסקבה או שהם עיתונאים רוסים שעובדים בכלי תקשורת עצמאיים, ואחרים הם דמויות תקשורת בולטות מאוקראינה, מולדובה, המדינות הבלטיות או וושינגטון.

• כוכב היוטיוב המקסיקני El Pirata de Culiacan צחק באחד מסרטוניו על אל מנצ’ו, מנהיג קרטל הסמים Cártel de Jalisco Nueva Generació. כשישב בבר שאליו הזמין את צופיו לפגוש אותו, ארבעה מתנקשים רצחו אותו ב-15 יריות רובה.

• משתמשי דפדפן פיירפוקס גילו תוסף שלא התקינו בשם Looking Glass (ראי), שבתיאור שלו נכתב “המציאות שלי שונה משלכם”. התוסף התגלה כרכיב במשחק מציאות חלופית (ARG) של סדרת הדיסטופיה הטכנוהאקרית “מיסטר רובוט”, תוסף שנוצר על ידי אולפני USA נטוורק, שמשדרים את הסדרה, וקרן מוזילה, שמייצרת את הדפדפן.

• פייסבוק מאפשרת למפרסמי הצעות עבודה להפלות מבוגרים על ידי הסתרת המודעות מהם. עשרות חברות מנצלות אפשרות זו, ובהן אמזון, טרגט, גולדמן סאקס ופייסבוק עצמה. פייסבוק הגנה על הפרקטיקה וטענה שאין אפליה בפרסום לקהלים בגילאים מסויימים כפי שאין אפליה בפרסום במגזינים וסדרות טלוויזיה שפונה לקהלי יעד בגילאים מסויימים; וכי יש מעסיקים שיש להם סיבה לגיטימית להגביל מודעות דרושים לפי גיל, משום שבמשרות עצמן יש מגבלת גיל חוקית, למשל תפקידים צבאיים או טייסי חברות תעופה.

• החברה שמייצרת את המשחק “קלפים נגד האנושות”, שגייסה כסף מהציבור לרכוש חלקת אדמה בין מקסיקו לטקסס כדי להקשות על בניית החומה של דונלד טראמפ, ניתחה את מצבם הסוציואקונומי של התורמים, נתנה 1000 דולר לכל אחד מ-100 התורמים העניים ביותר, והחזר של תרומת ה-15$ לכל אחד מעשרת אלפים התורמים העניים ביותר אחרי אותם מאה – ובסך הכל הוציאה רבע מיליון דולר על הקמפיין הזה, שנועד לעורר דיון על האי-שיוויון בעושר.

• לקוחות רשת ההמבורגריות קאלי לא צריכים להתאמץ בעת ההזמנה. בתמורה להזנת הפרטים הביומטריים של פניהם, עמדת ההזמנה הממוחשבת תזהה אותם ותאפשר להם לבצע הזמנה זהה להזמנות הקודמות שלהם.

Introducing "FACE" the AI Kiosk from WINTERSTONE on Vimeo.

---

---

למה (והאם בכלל) חירבו יהודים (או אחרים) את הופעת הזמר מחסן יגאנה? מהנעשה באיראן

---

---

[לא שכחתי שאני חייבת לכם את הפוסט השני בסדרת הפוסטים המותחת על ההאקרים האיראנים שפרצו לי למחשב, אבל למערכת “מהנעשה באיראן” הגיע סיפור אקטואלי שדחק את הסדרה מסדר היום; הסדרה תשוב בהקדם]

לזמר האיראני מֹחְסֶן יֶגָאנֶה (محسن یگانه) היה כל מה שזמר יכול לקוות לו: מיליוני צפיות ביוטיוב, מאות אלפי תומכים בפייסבוק, מעריצים ומעריצות בכל העולם כולל בישראל, והוא היה אמור למלא את היכל מיקרוסופט בלוס אנג’לס בהופעת ענק במוצ”ש 16.12.2017.

אבל משהו השתבש בדרך. או שלא?

מר יגאנה הקליט פעם שיר בשם “להקת הנשרים”. השיר לא עוסק באיגלס אלא בנו, ישראל! איזה חמוד, אה? חבל שהשיר בעל גוון, איך לומר, א-ביסלע אנטישמי. הנה תרגום מאוד מאוד חאפערי ולא אמנותי של המילים:

להקת הנשרים הנשרים שוב הגיעו,
כאילו ראו גופות טריות
בשם הביטחון, במקום קרוב
הם קטעו את נשימתה של אומה שלמה [חנקו אותה; תע”ג].
השלום שלהם הוא מסוג אחד בלבד:
מיליון חי”רניקים.
בכל מקום שהם רואים שיש קצת מחלוקת
הם שולפים את נשק השחצנות שלהם
שמו שני משולשים אחד על השני [מגן דוד; תע”ג]
קראו לעיר בשם חדש [ירושלים במקום בית אלמקדס; תע”ג]
שני משולשים, כלומר פחד וכלא,
אויבי הילדים בשפתיים צוחקות
אומרים “טמנו מלכודת באזור הזה”
ועושים מבצע צבאי בכיף שלהם.

הקימו מחנה אוהלים לילה אחד במטע זיתים
תלשו את הניצנים בטפריהם ובשיניהם
הו, אנשים, קומו, כבר מאוחר,
חוות הזיתים גוססת
תתפלל, בנאדם, שהשקיעה של יום שישי
תקבל בחזרה את אדמתכם.

לא זו אף זו: סרטון חדש יחסית של השיר, שהחל להסתובב לאחרונה, מראה תמונות זוועה ממלחמת האזרחים בסוריה, כאשר הצימוד למילים גורם לצופה לחשוב שאלו תמונות מפלסטין. הסרטון עורר דיון שלם בדעותיו ובנאמנותו של יגאנה למשטר, לח’אמנהא’י, לרפובליקה האסלאמית, להיסטוריה המשפחתית שלו בשירות המשטר – בקיצור, יש לנו פה לא רק אנטישמי מוצהר, אלא גם שותה טרופית – כינוי הגנאי שנתנו מתנגדי המשטר לתומכיו. יוטיוב הסירו את כל הגירסאות של הסרטון החדש, ובכל מקרה לא הייתי מפרסמת כאן תמונות קשות כאלו.

התגובות בקהילה האיראנית היהודית, בארץ ובחו”ל, היו של הלם. ליגאנה היו מעריצים (בעיקר מעריצות) יהודים רבים. תגובות ייצוגיות: “אני לא מאמינה, אני מקשיבה לו כל הזמן!” ו”אני לא מאמינה, קניתי לכל המשפחה כרטיסים להופעה הזאת כמתנת חנוכה, ועכשיו בהיכל מיקרוסופט לא מסכימים להחזיר לי את הכסף” וגם “איך בכלל נתנו לאדם כזה ויזה לארה”ב?!”

ימים ספורים לפני ההופעה הצפויה, העלה ה-HDC (Hebrew Discovery Center) עצומה נגד הופעתו של הזמר האנטישמי, ובין התגובות פורסם גם נוסח של בקשת החזר מההיכל.

למרבה הצער, העצומה לא הצליחה לגייס מספיק חתימות, ומה שעוד יותר מצער הוא שבגלל פרסומים של העצומה בארץ, כמה וכמה חותמים השאירו תגובות בעברית במקום באנגלית או בפרסית, מה שחושף את חוסר הרלוונטיות שלהם לעניין (אני השארתי תגובה בפרסית בלי שם; הייתי חכמה!).

תגובת הזמר: “הייתי בן 19, זה שיר ישן”, וכן “הסרטון הרשמי היחיד ְשפרסמתי הוא של השיר ‘אני מבטיח לך'”. בקיצור, התנער מהסרטון של הילדים הסורים, אבל לא ממש הכחיש את הטענות בדבר האנטישמיות ושתיית הטרופית.

בינתיים נפוצו שמועות שלמרות המחאה – ואולי דווקא בגלל החשיפה שבאה בעקבותיה? – כל הכרטיסים למופע נמכרו. האם זה כולל את הכרטיסים של האנשים שביקשו החזר ולא קיבלו? לא ברור.

בתמונה שפרסמה המתגלצ’ת ויקטוריה אזאד נראה אולם ריק ברובו. היא כתבה שם: “בתמיכה נרחבת של הקהילה האיראנית בלוס אנג’לס, הופעתו של מחסן יגאנה נערכה בפני קהל מדולדל ובלתי נלהב. כפי שאתם רואים בתמונה, רוב הכסאות ריקים. בשירו האנטישמי והאנטי-ישראלי, ובכך שהוא מפרסם בסרטונים שלו את דגל הרפובליקה האסלאמית ואת התמונה של ח’אמנהא’י, הוא איבד את האהדה שהיתה לו בקרב הקהל. אני מצטערת בשביל האמן הצעיר, ומקווה שהוא ילמד לקח מהכישלון הזה. לא שווה למכור את עצמך בשביל כסף, והתחנפויות למנהיג העליון לא נותנות לך אמינות בגרוש. כדי להיות אמין בעיניהם אתה צריך להצטרף לארגון טרור”.

ההפגנה מול הכניסה להיכל מיקרוסופט, לפחות לפי התמונות משם שמתגלצ’ים פרסמו ברשת, היתה מלאה.

ואז הגיעו המספרים וסרטוני הווידאו. ברוב האתרים עדיין מדווחים שההופעה היתה סולד-אאוט, בהפגנה מחוץ להיכל היו כ-100-150 אנשים, שזה לא הרבה לעומת תפוסה של 7100 מושבים באולם. התמונה כנראה צולמה לפני שהאולם החל להתמלא – הנה אחד מסרטונים רבים שפורסמו מתוך ההופעה:

אז מה באמת קרה שם?

המקור הכי אמין שמצאתי היה ראיון עם אבראהים מקצוד באתר דניאי אקתצאד (מבוטא דֹנְיָאיֶ אֶחְתֶסָאד) – “עולם הכלכלה”. מקצוד הוא יו”ר ארגון הידידות איראן-צפון אמריקה והמפיק/ספונסר של יגאנה בארה”ב, והוא זה שהזמין את הזמר, אשתו וצאצאו (הוא השתמש במילה חסרת המין פַרְזַנְד) לארבע הופעות בארה”ב. שתיים מהן – בטקסס ובוושינגטון הבירה – התבטלו. ההופעות בסן חוזה ובלוס אנג’לס התקיימו. הוא מדגיש שהשיר ה”אנטי-ציוני” הוקלט לפני שנים, ומודה שהחלטה היתה קשה, כי היתה הרגשה שבקהילה רוצים שההופעה לא תתקיים.

בנוסף לקהילה היהודית שיצרה אווירה שלילית, מקצוד גם טוען שאמנים איראנים מקומיים (בארה”ב), שלא מצליחים למלא אולמות, ניסו להכשיל את יגאנה מתוך קנאה. מקצוד מתלונן על חוסר שיתוף פעולה מצד צוות ההפקה של מסע ההופעות בארה”ב, ואומר שהארגון שלו עצמו פעל בניגוד לחוקי ארה”ב כשלקח חסות ואחריות על הגעתו של יגאנה (לצורך קבלת ויזה), למרות שלאורך כל הדרך וגם עכשיו, הם לא יודעים איפה הוא שוהה ואיפה הוא עורך חזרות.

סבבה, תודה. אבל מה היה? הופעה מפוצצת או הופעה בפני אולם ריק?

לדברי מקצוד, הסיבה האמיתית שלא כל הכרטיסים נמכרו היא שגורמים לא מוסמכים פרסמו שהכרטיסים אזלו לפני שהם באמת אזלו. הוא אומד את הנזק במעל 1000 כרטיסים שלא נמכרו. לא ידוע כמה מתוך רוכשי הכרטיסים לא הגיעו בגלל החרם על הזמר האנטישמי. אה, ומכיוון שהאולם לא היה מלא – יגאנה לא זכה להיכנס ללוח התהילה של ההיכל לאמנים שמילאו את ההיכל עד תומו.

עדיין לא הגעתי לחקר האמת. כל צד רוצה להראות את כוחו ואת התמיכה שהוא מקבל מהקהילה. מה שבטוח, יגאנה קיבל חשיפה שבחיים לא היה מקבל, והנה גם אני תורמת את תרומתי הצנועה לחשיפה זו.

---

ד”ר תמר עילם גינדין היא חברת סגל ליבה בתוכנית ללימודי המזרח התיכון במרכז האקדמי שלם וחוקרת במרכז עזרי לחקר איראן והמפרץ הפרסי באוניברסיטת חיפה

בתמונה: תמר עילם גינדין טום לנגפורד

---

המשטרה הצליחה לחשוף כתובות IP של מצלמת מעקב (אבל של עצמה) וגם את הסיסמה (abcd1234) סייברשקשוקה

משטרת ישראל רכשה לעצמה מצלמות כבישים חדשות, שאמורות לתעד נהגים שעוזבים את ההגה במהלך הנסיעה. על אחת מהמצלמות לפחות (ואפשר לשער שעל כולן) יש ארבע מדבקות בולטות, ועליהן מספר שנראה כמו טלפון סלולרי, כתובת IP (אולי של המצלמה), כתובת IP נוספת שלצדה המילה wifi (יתכן שמדובר בכתובת הראוטר), וסיסמה.

למה אני יודע את זה? כי חדשות 2 שידרו כתבה בנושא, וראיינו את רס”ר יפתח אדמוני מאגף התנועה של המשטרה, שדיבר כשמלפניו המצלמה האמורה עם המדבקות עליה. המתגלץ’ רותם דותן הבחין במידע ופרסם אותו בפייסבוק.

אני לא יודע מה יותר פוגע בכושר ההרתעה של המשטרה – העובדה שהמידע הזה נחשף לציבור בפריים טיים, העובדה שבכלל יש מדבקות כאלו על המצלמה, או העובדה שהסיסמה היא abcd1234, סיסמה שנבחרה במיוחד להקל על מתקפת מילון של גורי האקרים עצלים במיוחד שאפילו לא רואים חדשות.

(אגב, רה”מ בנימין נתניהו עשה דבר דומה פעם – בפליקר הרשמי של ראש הממשלה פרסמו תמונה שלו מחזיק בטלפון לווייני, כשמספר הטלפון מוצג על מדבקה על גבי הטלפון).

ועוד בנושא עבירות תחבורה וטיפשות ממלכתית: עובד משרד ראש הממשלה ביצע עבירות תנועה, אישה אחרת קיבלה קנסות על העבירות שלו וחשבונות על נסיעות שלו בכבישי אגרה, האיש נתפס במכונית עם מספר רישוי זהה לזה של האישה אך המשטרה שחררה אותו כשאמר שהוא עובד משרד ראש הממשלה, ואז משרד ראש הממשלה פשוט הודה בזיוף הלוחיות עבור עובדיו – זיוף שנעשה בלי לבדוק אם המספר המזוייף כבר תפוס על ידי מכונית אחרת – ושהוא כיסה את העלויות באמצעות כספי המיסים שלנו.

עוד בנושא:

חשיפה של רשת ב’: היוזרים והסיסמאות של רשת ב’

רוצים לדבר בטלפון עם ביבי?

---

---

הבית היהודי שכח לסגור הדלת סייברשקשוקה

אמ;לק: פרטי חברי “הבית היהודי” היו פרוצים לכל דרך אתר המפלגה • המפלגה והרשות להגנת הפרטיות התעלמו יותר מחודש מדיווח בנושא • במפלגה טוענים שהמידע שנחשף ממילא פתוח לציבור, וחסמו היום את הפירצות

ספר הבוחרים של מפלגת “הבית היהודי” בראשות נפתלי בנט ניתן היה להורדה, בגלל פירצות פרטיות חמורות באתר המפלגה. הפירצות התגלו בבדיקה יזומה שערכנו, רן בר זיק מהבלוג “אינטרנט ישראל” ואני (פירוט טכני של הפירצות אצל בר-זיק). הפירצות חשפו זהות של חברי המפלגה, ועלולות להוות עבירה על חוק הגנת הפרטיות. בעקבות פנייתנו חסמה המפלגה את הפירצה המשמעותית מביניהן.

בשער אתר הבית היהודי הופיעה הפניה לבדיקת חברות במפלגה. בעמוד הבדיקה, בכתובת ysvote.co.il/bait, שבראשו נכתב “בחירות ליו”ר מפלגת הבית היהודי”, התבקשו המצביעים הפוטנציאליים להזין מספר תעודת זהות ולהקליק על כפתור. האתר החזיר תשובה – האם המסת”ז קיים בספר הבוחרים או לא, ואם הוא קיים, גם את שם החבר/ה ועיר המגורים שלו/שלה.

בעמוד בדיקת החברות במפלגה נמצאו פירצות הפרטיות. ראשית, העמוד לא הכיל שום הגנה לווידוא הבעלות של השואל על המסת”ז. פירצה זו מאפשרת לכל גולש לבדוק באתר תעודת זהות של כל אדם, ולגלות אם הוא חבר במפלגה.

העמוד גם לא מוגן מפני מתקפת כוח-פראי (brute force attack), שבה גולש יכול לשלוח שאילתות בזו אחר זו, וגם לא ממתקפה דומה של בוט, שיכול להריץ כמות גדולה של שאילתות בזמן קצר. brute force היא אחת מההתקפות הוותיקות ביותר בתחום המחשוב, וידועה מזה כ-30 שנה. ישנן הגנות רבות שניתן ליישם בקלות על מנת למנוע מתקפה כזו, למשל הטמעת קפצ’ה (אותיות מעוותות, “אני לא רובוט”), הגבלת מספר השאילתות שאפשר לשאול בפרק זמן מוגדר, או מניעת בקשות מרובות מכתובת IP בודדת. בהיעדר ההגנות, הפירצה הזאת איפשרה להאקרים לשלוח, ידנית או באמצעות בוט, שאילתות על כל טווח תעודות הזהות הישראלי, ולהוריד את ספר הבוחרים המלא של המפלגה.

אבטחת המידע של העמוד כל כך עלובה עד שהוא אפילו לא אובטח ב-SSL, כך שהשאילתות והתשובות נשלחו בטקסט נקי ובלתי מוצפן (cleartext). באופן זה, הן חשופות לספק האינטרנט שדרכו הגולש מחובר לאתר, וכן לכל מי שמנטר את התעבורה אל האתר וממנו, מהאקרים ועד ה-NSA.

חוק הגנת הפרטיות מגדיר “נתונים על דעותיו ואמונתו” של אדם – שהשתייכות למפלגה נמנית עליהם – כ”מידע רגיש”. מאגר מידע רגיש חייב ברישום אצל רשם מאגרי המידע, והחוק מטיל אחריות חוקית לאבטח את המידע בו: “בעל מאגר מידע, מחזיק במאגר מידע או מנהל מאגר מידע, כל אחד מהם אחראי לאבטחת המידע שבמאגר המידע”. אבטחת המידע מוגדרת בין השאר כ”הגנה על המידע מפני חשיפה, שימוש או העתקה, והכל ללא רשות כדין”.

ביולי דיווחנו על פירצה דומה (לצד פירצות נוספות) באתר מפלגת העבודה, שקיימה אז את הפריימריז שלה. המפלגה חסמה חלק מהפירצות, ולבסוף סגרה כליל את עמוד בדיקת החברות. עו”ד יהונתן קלינגר מהתנועה לזכויות דיגיטליות הסביר לנו אז כי “העמדת כלי המאפשר לכל אחד המחזיק את מספר הזהות של חברו לברר האם האדם חבר במפלגת העבודה היא עבירה על חוק הגנת הפרטיות, שכן היא מפרה חובת סודיות מפורשת הקיימת בחוק ובהסכם. הפרה זו עשויה לשלוח את מפתחי המערכת לחמש שנות מאסר, ולאפשר תביעה כנגדם על סך של עד 50,000 ש”ח ללא הוכחת נזק. לצערנו, חוק הגנת הפרטיות אינו מאפשר תביעה ייצוגית על פגיעה בפרטיות, ולכן אנחנו מאמינים כי יש לתקן את החוק ולאפשר הענשה של גורמים שמתרשלים בשמירה על המידע הפרטי שלנו”.

בר-זיק דיווח למפלגת הבית היהודי על הפירצות ב-14/11, אולם המפלגה לא השיבה לפנייתו, ובחודש שעבר מאז הפנייה לא סגרה את הפירצות ולא הסירה את העמוד, אף שהבחירות ליו”ר המפלגה התקיימו לפני יותר משמונה חודשים. בר-זיק גם פנה פעמיים, ב-21/11 וב-27/11, לעו”ד עלי קלדרון, הממונה על הפיקוח ברשות להגנת הפרטיות (לשעבר רמו”ט), הרגולטור שאמור לאכוף שמירה על פרטיות במאגרי מידע, וזה לא השיב ולא הביא לסגירת הפירצות.

אתמול ביקשתי תגובה ממפלגת הבית היהודי. הבוקר עמוד הבית של האתר כבר היה מעודכן עם כלי חדש לבדיקת חברות במפלגה. הפירצות נחסמו, וכעת צריך לעבור ריקפצ’ה כדי להציג שאילתה. עם זאת, עדיין אפשר לבדוק כל מסת”ז, ולגלות אם בעליו הוא חבר המפלגה, מה שמו, באיזו עיר הוא גר ומה איזור הבחירה שלו.

תגובות

ממפלגת הבית היהודי נמסר בתגובה:

אתר הבחירות של הבית היהודי פועל על-פי כל התקנים המחמירים הקיימים ופרטי המתפקדים חסויים ונשמרים במחשבי המפלגה.
הקישור שצורף לשאלת הכתב, ישב על ספריה ניסיונית זמנית באתר חברת התוכנה ובעקבות פניית הכתב הקישור הוסר.
הקישור כלל אישור לספר בוחרים ישן בלבד שאיננו בתוקף וללא פרטיהם האישיים של המתפקדים. אלו פרטים שפתוחים בפני הציבור ואינם חסויים.

הערות לתגובה:

“אתר הבחירות של הבית היהודי פועל על-פי כל התקנים המחמירים הקיימים” – לא, הוא לא, כפי שאפשר לראות מהפירצות ומהעובדה שאפילו SSL לא היה שם.

“פרטי המתפקדים חסויים ונשמרים במחשבי המפלגה” – וכמו כן היו זמינים לכל גולש דרך עמוד בדיקת החברות הפרוץ.

“הקישור שצורף לשאלת הכתב, ישב על ספריה ניסיונית זמנית באתר חברת התוכנה ובעקבות פניית הכתב הקישור הוסר” – זה עמוד בדיקת חברות במפלגה שלונקק מדף הבית הרשמי של המפלגה, לא ממש מעניין אותי איפה הוא יושב ומי מפעיל אותו עבור המפלגה. אגב, הספריה הזאת כל כך זמנית שהפירצות קיימות לפחות מאוגוסט השנה, ואפשר להניח שאף מוקדם יותר, לאור העובדה ששימשה לבדוק חברות במפלגה לצורך השתתפות בבחירת היו”ר בסוף אפריל.

“הקישור כלל אישור לספר בוחרים ישן בלבד שאיננו בתוקף וללא פרטיהם האישיים של המתפקדים. אלו פרטים שפתוחים בפני הציבור ואינם חסויים” – אם מדובר בספר בוחרים ישן, שאינו בתוקף ואין בו פרטים אישיים של המתפקדים, והמידע פתוח בפני הציבור – מדוע הסירה המפלגה את העמוד, כשהיא פוגעת ביכולתו של הציבור להשיג את המידע? אם הפרטים הללו אכן פתוחים בפני הציבור, אשמח לקבל מהמפלגה עותק של ספר הבוחרים המלא שלה. הכתובת שלי: ido@room404.net.

עו”ד יהונתן קלינגר מהתנועה לזכויות דיגיטליות התייחס גם הוא לטענה הזאת:

המידע על האם אדם מסוים הוא חבר מפלגה הוא מידע אישי שיכול להוות גם שיוך פוליטי. עצם החשיפה שלו היא פגיעה בפרטיות. עצוב לשמוע שעוד מפלגה פוליטית לא עומדת בהוראות חוק הגנת הפרטיות, הקובעות כי על בעל מאגר מידע למנוע גישה לא מורשית.

בין אם מדובר ברשימה עתיקה ובין אם לא, ובין אם מדובר בספריה נסיונית ובין אם לא, מדובר במחדל אבטחה שיכול להוביל למאסר של מנהלי המאגר.

זו לא הפעם הראשונה שפוליטיקאים מפקירים את הפרטיות שלנו, ואם זו רמת האבטחה שהם מפעילים על מאגרים שלהם, אני אופתע אם הם יקדמו חוקים להגנה על מידע פרטי.

המפלגה לא התייחסה לשאלה על התעלמותה מהדיווח של בר-זיק לפני חודש.

מהרשות להגנת הפרטיות נמסרה האין-תגובה “איננו מתייחסים לנושא הספציפי, ומכל מקום הרשות להגנת הפרטיות אינה מגיבה בנושאי אכיפה עד לתום הליכים וגיבוש מסקנות”.

גם הרשות לא התייחסה לשאלה על התעלמותה מהדיווח של בר-זיק לפני חודש.

מהרשות הלאומית להגנת הסייבר נמסר אחה”ץ, אחרי הפרסום:

אין ספק כי הנושא מהווה בעיית אבטחה.
לצערנו נראה כי האתר כבר לא זמין אך עברנו על הדו”ח באתרכם ונראה כי נאסף מספיק מידע על מנת לפנות לבעלי האתר ולפעול לפתרון הבעיה.

• הפוסט עודכן לאחרונה ב-17/12/2017

---

מעניין אם המזגנים של אלקטרה גרועים כמו ה””בוט”” שלהם

אלקטרה העלו למסנג’ר בוט שעוזר לתפעל מזגנים של החברה. האח אהודק שאל את הבוט שאלה שהצליחה לבלבל אותו: “איך יודעים שהמזגן מכוון על חום?” הבוט ההמום השיב: “נראה לי שפספסתי מצטער להעיק אבל אפשר לשאול שוב?”

אפשר לסלוח לבוט: הוא בסך הכל אמור לעזור לאנשים לתפעל מזגנים, מאיפה הוא אמור לדעת איך לענות על שאלה שקשורה לתפעול מזגנים, ושהופיעה במודעה שלו?

האח אהודק ניסה להקל על הבוט, ושאל אותו בנוסח המדויק של המודעה: “E-bot, איך יודעים שהמזגן מכוון על חום?”. במודעה משיב הבוט: “כשמופיע ☼ בשלט!” במציאות: “אני מעביר אותך להתכתבות עם נציג שלנו ויהיו איתך בקשר בשעתיים הקרובות”

גם כאשר הגיע מה שאפשר רק לשער שהוא נציג אנושי, התשובות לא השתפרו:

אהודק פנה לאלקטרה, שם מסרו לו בתגובה שהתקלה תוקנה. ואכן, עכשיו כששואלים אותו איך יודעים שהמזגן מכוון על חום, הבוט משיב: “המזגן במצב חימום אם מופיע סמל של שמש”. זו התשובה שלו גם לשאלות אחרות, עד שהוא מתייאש ונשבר ושוב מעביר את השאלה לנציג אנושי.

[עדכון] נראה לי שהעלבתי אותו :/

האם נפלתי בסייברפח של דייגים איראניים? חלק א’ מהנעשה באיראן (ובמחשב שלי)

---

---

בדרך כלל אני מדווחת פה במדור על דברים שאחרים אומרים ועושים, אבל הפעם זה יותר בנימה אישית. ביום חמישי האחרון פרסמה חברת הסייבר הישראלית קלירסקיי סקיורטי דו”ח על לוחמת סייבר איראנית, שצוטט גם בתקשורת הישראלית וגם בזירה הבינלאומית. אז היום יש לכם הכבוד לשמוע את הסיפור מבעד לעיניה של המטרה/קרבן, שקיבלה מקלירסקיי את תואר הכבוד “אלון חסן של הפרשה” (כלומר בהתחלה זה היה וואו גדול, ואז התברר שהוואו הרבה יותר גדול, ואני רק קצה הקרחון שהוביל לגילוי עולם שלם).

סיפורנו מתחיל בעשרים במאי 2015. יומיים קודם סיפרתי ב”המדען העירום” בגלי צה”ל שאני משדכת לתלמידים שלי איראנים אמיתיים, כדי שידברו בסקייפ. אני לא באמת הייתי עירומה בראיון – למעשה חבשתי חג’אב רוב הזמן, ובסוף גם הזמנתי אנשים להצטלם עם מיני חג’אב ובגדים של איש דת, ייבוא אישי מהעיר קֹם. הנה גם תמונת הפרופיל שלי מפייסבוק, מתוך האירוע, ששיניתי יום אחרי הראיון ההוא.

אבל בואו נגיע לתכל’ס. באותו זמן היה לי שירות מענה אנושי לטלפונים, ובצהרי העשרים במאי קיבלתי את ההודעה הזאת:

לא חזרתי. אני גם שונאת טלפון וגם מה לונדון עכשיו. אבל בערב קיבלתי מייל כזה:

לאלה מכם שעדיין לא מבינים פרסית – תרגום. שם השולח: “שלום גברת דוקטור”, וכתובת המייל האמיתית של BBC בפרסית, שכבר הייתי איתם בקשר בעבר בכמה הזדמנויות. בגוף הטקסט כתוב שהם התקשרו בצהריים, רוצים לקיים איתי ראיון מחר בשידור חי, והשאלות לראיון נמצאות על הדרייב.

בנוסף היו עוד שלושה מיילים מאותו שולח עם REPLY TO של איזה סעיד ג’אן בג’ימייל. אחד לוודא שקיבלתי, אחד לבקש ממני לא להעביר לאף אחד, אחד אומר שרוצים להטיס אותי ללונדון על חשבונם כדי להשתתף בדיון בנושא באולפן. כולם בפרסית מדוברת. תודו שזאת ההצעה הכי מפתה מאז שהמיליונר מר גינדין מת בניגריה והוריש לי את כל רכושו.

האמת היא שזה היה כל כך מאוחר בלילה, שלא שמתי לב ש”שלום גברת דוקטור” זה שם השולח. אז רציתי לראות על מה רוצים לראיין אותי, וזה העמוד שנפתח כשהקלקתי על קובץ השאלות (בטאב שליד – גוגל דרייב אמיתי, להשוואה):

המייל שלי כבר היה בפנים, מה שאומר שזה דיוג צלצלים (spear phishing), כלומר לא דף גנרי שקראקרים מכינים כדי לצוד כל קורבן שיפול בפח, אלא כזה שהוכן מראש במיוחד כדי לדוג את הסיסמה שלי. הגרפיקה מאוד משכנעת, אבל הכתובת היא לא גוגל אלא שקר-כלשהו.קום.

כלל ידוע הוא שאם נפתח עמוד שצריך להכניס בו סיסמה של חשבון גוגל, מה שצריך לעשות זה לפתוח בעצמך את האתר האמור, ולא מתוך קישור מפוקפק, ולראות אם נזרקת החוצה בטעות והוא באמת מבקש סיסמה מחדש; ובכל מקרה, לחפש קבצים ששותפו איתי לאחרונה. למרבה הפלא, לא שותף כלום.

סעיד ג’אן לא ענה למיילים שבהם אמרתי שהקובץ לא נפתח.

כשבדקתי את מקור ההודעה, ראיתי שזה לא נשלח מהשרת של ה-BBC אלא משרת עלום בהונגריה. טוב שיש חברים טובים בפייסבוק, כששיתפתי את זה, אחד מהם חקר קצת על הדומיין וגילה שהוא נרשם על שם גוגל (!), אבל ה-IP הוא של חברת אינטרנט רוסית.

למחרת בבוקר קיבלתי הזמנה לפורום איראן של “אוניברסיטת ויצמן” בישראל. מוזר, גם המקור אומר שהמייל הזה באמת נשלח מהשרת של מכון ויצמן! אבל אפילו מחוץ למכון ויצמן אף אחד לא קורא לו “אוניברסיטה”! לא צריך אפילו להיות פרנואידית כדי לעלות על זה.

אבל אני, סקרנית שכמותי, רציתי לראות מה הם רוצים לעשות שם. הקישור הוביל אותי לדף שבאמת אוחסן על שרת של מכון ויצמן. אחר כך התברר שזה שרת חיצוני שניתן לחוקר וכנראה אליו הצליחו לפרוץ. בדף של פורום איראן המכובד צריך לבחור את שירות הדואר שלך, ומגיעים ישר לדף שבו צריך, כמובן, להכניס סיסמה.

הפעם הסתקרנתי מה עושים עם הסיסמה. כתבתי בשדה הסיסמה את צמד המילים “שקר כלשהו”. מיד הועברתי לעמוד שבו התבקשתי להכניס את הקוד החד פעמי שנשלח למכשירי הנייד כדי לאמת החשבון. הקוד לא הגיע. מוזר.

כמו עם המייל הקודם, פרסמתי את הצילומסכים בפייסבוק, והעברתי את המייל גם לחברי אורי אורי! מגוגל, שאליו אני מעבירה כל ניסיון דיוג, גנרי או בצילצל. אורי אורי! חיפש ומצא על השרת של ויצמן דף עם כל הכניסות לדף ועם שורה שמכילה את המייל שלי, יחד עם “שקר כלשהו”=password. הוא גם גילה שאם מחליפים את רצף המספרים בשדה הכתובת, מקבלים עמודי פישינג של דמויות אחרות. הייתי לארג’ית ונתתי לדייגים גם את הסיסמה של יאיר נוה (“עפר על ראשכם” בפרסית, אם רציתם לדעת).

במקביל, התחילו לפנות אליי דמויות איראניות שונות, כולן נשים יפות (לא שמתי לב לזה עד שחייל שאל אותי באחת ההרצאות למה זה. נראה לי שזה מכיוון שהגדרת המין וההעדפות שלי בפייסבוק היא כמה שיותר עמומה: cis וזהו, אם תהיתם), כולן רוצות לדבר איתי בטלפון, כל אלה שכותבות בפנגליש משתמשות בתעתיק זהה לחלוטין ונדיר יחסית (פנגליש היא פרסית בתעתיק לטיני, שפה שעדיין אין בה הכרה רשמית ולכן אין בה קונבנציות אורתוגרפיות, כלומר מוסכמות כתיב מחייבות), לכל אלו שכותבות בפרסית בכתב ערבי יש בדיוק אותו סגנון.

חלק מהדמויות רוצות שאעזור להן בנושאים כמו כתיבת עבודה סמינריונית על אדריכלות (WTF?), וחלק רוצות לעזור לי להתקדם בחיים, למשל להזמין אותי להרצאות באוניברסיטה בטורקיה בלי לומר לי את שמה, או לכנס על ג’נוסייד במאה ה-20 בארמניה (אם אתם לא יודעים איפה ארמניה, הנה מפה).

בשלב הזה אני מה זה מרוצה מעצמי שניסו לפרוץ לי והנה, עליתי עליהם ויכולתי להם. לא תאמינו מה קרה אחר כך.

(חלק ב’ בשבוע הבא. עד אז אתם מוזמנים לקרוא את מדריך הסייברהתגוננות למבקרת באיראן).

__________________________________

צילומי המסך כאן הם מתוך המצגת ב”האיראנים שפרצו אליי” (באנגלית זה נשמע יותר טוב), ההרצאה היחידה שלי שהיא גם פרקטית. אפשר להזמין אותה לחיילים דרך המרכז האקדמי שלם, ולמקומות אחרים שמשלמים היטב – דרכי.

---

ד”ר תמר עילם גינדין היא חברת סגל ליבה בתוכנית ללימודי המזרח התיכון במרכז האקדמי שלם וחוקרת במרכז עזרי לחקר איראן והמפרץ הפרסי באוניברסיטת חיפה. היא כתבה על רעידות אדמה באיראן והתקיפה הישראלית בסוריה בגליון דצמבר 2017

טום לנגפורד

---

((())) איראן משקשקת. האם זה מפחד מתקיפה ישראלית? (ספוילר: לא) מהנעשה באיראן

---

---

איראן רועדת. פיזית. ביום ראשון, בעשר השעות שקדמו לזמן כתיבת טור זה, נרשמו באיראן וסביבתה כ-45 רעידות אדמה, ו-22 מרעידות שלושת הימים שעד ראשון היו בעוצמה 4 ומעלה בסולם ריכטר (הנתונים של יום ראשון מופיעים בצילומסכים להלן. באתר הסייסמולוגי של איראן יש רק שלושה עמודים, והרעידות של לפני יותר מ-10 שעות כבר לא נכנסות לתיעוד).

במפה כאן למטה, באדיבות מרכז הסייסמולוגיה של אוניברסיטת טהראן (לא באמת שאלנו, זה היה מסכן אותם), אתם יכולים לראות את רעידות האדמה נכון לרגע כתיבת שורות אלה. הן מפוזרות ממש בכל המדינה. וכאן נמצאת המפה המתעדכנת. מעניין אם הם ישימו לב שיש הרבה כניסות מישראל!

מכיוון שהיו אבדות ברכוש אבל לא בנפש, רוב התגובות ברשת מתייחסות למחדלי הטיפול ברעידת האדמה בעוצמה 7.3 ריכטר, שהרגה כ-1500 אנשים במערב המדינה לפני שלושה שבועות. ח’אמנהא’י מתח ביקורת על הטיפול ברעידה עוד לפני סוף השבוע האחרון, ועכשיו צצות שוב תמונות של האוהלים בסרפ’ל-ד’האב אשר במחוז כרמאנשאה – אוהלים שבהם שוכנו בחורף המקפיא אלה שאיבדו את בתיהם לפני שלושה שבועות. במבט לאחור, יכול להיות שהעיכובים בשיקום המבנים דווקא הצילו את חייהם, לאור הרעידות הנוספות שפקדו את המקום בימים האחרונים.

והנה גם סרטון שמראה את הרוחות העזות. הטמפרטורה היא מתחת לאפס.

اینجا در زلان از توابع #جوانرود دمای هوا زیر صفر است و سرعت باد را هم خودتان می‌بینید. به هیچ عنوان نمی‌شود در چادر در این سرما زندگی کرد.#زلزله_غرب #زلزله_کرمانشاه #زلزله

پشت صحنه‌ی زلزله!https://t.co/JyL6eBONA7
کرمانشاه فردای آوارhttps://t.co/IC7Efed2bD pic.twitter.com/080uaA2msU

— Tavaana توانا (@Tavaana) December 3, 2017

ועוד אחד:

#زلزله
بعد از 21 روز. این وضعیت زلزله زدگان است. الله اکبر pic.twitter.com/Mi5HG0XvM1

— moshar (@mosharzadeh) December 3, 2017

וחזר להסתובב גם הסרטון הזה מאתר תואנא, מלפני שלושה שבועות. תרגמתי לכם במיוחד, אני מקווה שאתם מעריכים את זה. האמת היא ששמתי אותו כי מופיע בו סיד אחמד ח’מיני, הנין של ח’מיני, והוא לוהט. אם אתם לא רואים את התרגום לעברית, הקליקו על כפתור הכתוביות:

נראה לי שזאת הסיבה לכך שאין המון תגובות על התקיפה הישראלית בסוריה בסוף השבוע, שבה נהרגו, לפי הדיווחים, שנים עשר חיילים של משמרות המהפכה. אבל בכל זאת, יש כמה תגובות.

קודם כל, מעניין שכלי התקשורת באיראן לא דיווחו ישירות אלא רק מסוכנויות זרות. הדיווחים הראשונים בכלל לא קישרו את איראן לבסיס שהותקף, והרבה מהדיווחים הסתמכו על i24News ועל אתר “הארץ”! תגובה רשמית עדיין אין, והתגובות הפעם מגוונות למדי.

התגובות כלפי ישראל נעות מהאשמות (“ישראל וסעודיה מפרות השלווה במזרח התיכון, מחרחרות מלחמה ואינן מאפשרות לשלום לשרור באזור”) ועד הבנה (“איראן יושבת להם [לישראל – תע”ג] על הגבול, אתם לא יכולים לצפות שהם לא יגיבו”). ויש גם המאשימים את שני הצדדים, וגם את הדת. באמצע יש גם לגלוג על ישראל שחזקה על חלשים – סוריה חלשה עכשיו, נראה אתכם עושים אותו דבר לחזבאללה לבנון.

אבל המשותף כמעט לכל התגובות – אלה שעוסקות בישראל ואלה שלא – הוא ביקורת על הממשלה האיראנית. חלק מבקרים את הממשלה על כך שאינה מגיבה: גם כאלה שלא רוצים שהיא תגיב, בין השאר כדי לא לגרור את כל האזור למלחמה, אומרים שראשי המשטר פחדנים ויותר טובים במילים מאשר במעשים.

אפילו בתגובות המזכירות את שניים עשר ההרוגים, רוב הביקורת היא על המשטר וגופיו, ולא על ישראל שהורגת איראנים בשטח סוריה. ראשית כל, מכיוון שחיילי משמרות המהפכה בסוריה הם ברובם שכירי חרב שאינם איראנים – בעיקר אפגאנים. כשפורסמו שמות ההרוגים התברר שיש גם כמה איראנים (לא לפי השמות, לפי זה שצויין מאיזה מחוז הם), אבל גם בלי קשר למוצאם – זהו בזבוז כספי מסים. רוב המגיבים מנצלים את האירועים בסוריה כדי להזכיר שוב שממשלת איראן מבזבזת כספים ומשאבים על “מלחמה לא-לנו”. נכון שצריך להילחם בדאעש כחלק מהצורך בהגנה על ביטחון המדינה – זה לגיטימי. אבל הגולן אינו קרוב בכלל לאיראן, והשקעה בבסיסי אסד שם היא לא מדיניות ביטחון אלא מדיניות חוץ. ועל כך מְצֵרים האיראנים, במיוחד לאור העובדה שנפגעי רעידת האדמה בסרפ’ל ד’האב, והנה נסגר המעגל, עדיין יושבים באוהלים.

---

ד”ר תמר עילם גינדין היא חברת סגל ליבה בתוכנית ללימודי המזרח התיכון במרכז האקדמי שלם וחוקרת במרכז עזרי לחקר איראן והמפרץ הפרסי באוניברסיטת חיפה

היא כתבה על הוראות בטיחות לנוסעים לאיראן בגליון נובמבר 2017

טום לנגפורד

---

איך הסופר ניל גיימן עזר (פעמיים) למימון-הקהל של הוצאת נובה האחראי על האינטרנט בגלצ

להאזנה לפינה

דידי חנוך, בעל הוצאת ספרי המד”ב הישראלית נובה, הרים קמפיין מימון-קהל שני להוצאה שלו, עם יעד של 45 אלף שקלים. השראה ורעיונות לגיוס במימון-קהל קיבל מהמוזיקאית אמנדה פאלמר, שמרצה בנושא והוציאה ספר בשם The Art of Asking.

לא פחות מסופר המד”ב ניל גיימן, בן זוגה של פאלמר, גוייס על ידי חנוך לסייע לפרוייקט, לאור היכרות של 20 שנה, שכללה תרגום ספרים של גיימן על ידי חנוך, ואירוח של הסופר המפורסם בפסטיבל אייקון. רק בפנייה השלישית – גיימן איש מאוד עסוק – הוא השיב לחנוך בחיוב. חנוך הציע תשורה של קריאת דמות על שם התורמ/ת באחד מסיפוריו/ספריו הבאים של גיימן. גיימן אמר שהוא מאחר בתשורות דומות קודמות, והציע במקום זה עותק ייחודי של ספר שלו – עותק סופר של המהדורה המיוחדת והמוגבלת של “אבק כוכבים” בהוצאת איסטון.

ניל גיימן (מימין), דידי חנוך ואמנדה פאלמר באדיבות חנוך


חנוך העלה את הספר למכירה פומבית באיביי יומיים לפני סוף הקמפיין. על כך סיפר בפייסבוק:

המכירה הפומבית התחילה לאט. ההצעה הראשונה היתה 120 ש”ח. בערב היה דו קרב מעניין מאד בין איתמר פראן וגלי גולן, והוא הגיע לסביבות 4,000 ש”ח, וחשבתי שלא יגיע הרבה מעבר. אבל ידעתי מMaayan שהיא מתכוונת להציע סכום. היא היתה נחושה שהספר יהיה שלה. לא חשבתי שיהיו לה ממש מתחרים.
ואז, קצת לפני אחת עשרה, הגיע Noam Weiss עם הצעה של 4567. ואז התחיל הדו קרב האפי, הכביר, האדיר, של הצעות בין נועם ומעיין. פתאום זה עבר מ”היי, זה ממש יקרב אותי ליעד” ל”הגענו אל היעד!” והם המשיכו. המכירה הפומבית היתה אמורה להסתיים בחצות, אבל קבענו שנלך לפי כללי איביי, שאומרים שיש חמש דקות הארכה אחרי כל הצעה.
בין חצות לחצות ותשע דקות הסכום עלה מ-5,600 ל-12,000. זה. היה. מדהים. בסביבות 8,500 ש”ח שאלתי את שני הצדדים האם הם בטוחים במה שהם עושים. הם היו בטוחים.
מעיין זכתה. זה היה מדהים. שמחתי שהיא זכתה, כי אני יודע כמה היא אוהבת את גיימן. היא היתה נוכחות קבועה כשהוא היה באייקון והיא היתה נערה.

חנוך צייץ בטוויטר על התחרות והסכום הזוכה, גיימן ריטווט את הציוץ ואז כתב לחנוך: “אני יכול לתרום עוד ספר בשביל המפסיד, אם הוא ישים סכום יפה”. הוא הציע את מהדורת איסטון של “לעולם-לא-עולם”. המפסיד, נועם, אמר שהוא מוכן לשלם 8000 שקלים. גיימן אישר. הספר נמכר. חנוך סיכם:

וכך קרה שקמפיין המימונמון של נובה גייס 20,000 ש”ח משתי תרומות של ניל גיימן.
141 אחוזי מימון
4:51 שעות לסוף.

הסיפור המלא בפייסבוק של חנוך:

---

---

• מה זה פה?

  חדר 404 של עידו קינן הוא מגזין תרבות דיגיטלית, טכנולוגיה וחיי רשת. הקליקו למידע נוסף »

  Room 404 by Ido Kenan is an Israeli based digital culture magazine. Click for more info in English »

• רוצה להפיק פודקאסט?

  

• המלצת סייברסייבר (מ)

  

• פרנסה

  

• לאחרונה בחדר 404

  • ילד, רובוט התמיכה הרגשית שלך עומד למות האחראי על האינטרנט בגלצ
  • שליחות קטלנית בלי ביטוח רפואי האחראי על האינטרנט בגלצ
  • ה-NFL מזייפים את אלישה קיז, קנדה אייר מאשימים את הצ’טבוט ומפסידים האחראי על האינטרנט בגלצ
  • שתיקטוק האחראי על האינטרנט בגלצ
  • איך מדרגים בעברית?
  • שקר הביטקוין, קיץ חם במקרר של שופרסל, הצופן היווני ועוד עדכוני סייברסייבר
  • זום מסתבכת עם העובדים והמשתמשים האחראי על האינטרנט בגלצ
  • אילן מאסק ממשיך לחטוף יוזרים בטוויטר
  • ברכות לסופרת בינה מ. על כניסתה לרשימת רבי המכר של קינדל
  • פסיקה עלולה לתת למו”לים שליטה מוחלטת על השאלת ספרים דיגיטליים בספריות
  • תומכי נטלי דדון מבצעים לינצ’טרנט שנמוך דירוג בבית-קפה הלא-נכון
  • זעם נגד תרגום המכונה האחראי על האינטרנט בגלצ
  • מתמונות חתולים לפוליצר – חדשות באזזפיד נסגרים האחראי על האינטרנט בגלצ
  • תיק-תק לחסום את טיקטוק האחראי על האינטרנט בגלצ
  • זו תרבות ביטול על כלום האחראי על האינטרנט בגלצ

•