פייסבוק: בדרך לסין מצנזרים בישראל • טראמפ: נשיא האמת של החדשות המפוברקות » המשפיעים בתקשורת של פירמה

גליון 100 המשפיעים בתקשורת של מוסף פירמה של גלובס

אוכפים שתיקה

פייסבוק, חברה שמנסה לייצר את העתיד הטכנולוגי שבו נחיה, בחרה השנה להעלות לסדר היום הישראלי את המילה “קוקסינל”, כינוי גנאי מיושן מאמצע המאה הקודמת לטרנסקסואלים, קרוס-דרסרים וגברים שלא מצייתים לסטריאוטיפים גבריים. לקראת סוף השנה התנפלו הצנזורים של מפעילת הרשת החברתית על מספר לא ידוע של משתמשים שהשתמשו במילה הזאת, מחקו את הפוסטים שלהם וחסמו את חלקם.

אפשר לקבל בלי ויכוח את זכותה של פייסבוק לאסור שימוש במילים מסויימות, מורשת של מולדתה ארה”ב שבה מבליפים “מילים אסורות” בשידורי טלוויזיה ורדיו; אפשר גם להסכים לתבונה שבאכיפת האיסור הזה. אבל אי אפשר להבין למה פייסבוק הסירה ו/או חסמה משתמשים מסויימים שכתבו קוקסינל, ואילו אחרים לא; למה חברה שיש לה אלגוריתמים שיודעים לזהות אנשים ספציפיים בתמונות ולתאר מה מופיע בתמונה, חוסמת הן שימוש פוגעני במילה והן שימוש של סקירה וביקורת, למשל בפוסטים שביקשו לספר על החסימות ולהסביר את מקור המילה, שהיה שם הבמה של זמרת צרפתיה טרנסקסואלית. מה גרם לפייסבוק להחליט פתאום שהמילה אסורה, עובדה שעולה מכך שגולשים מסויימים נחסמו על שימוש בה לפני 6 ו-7 שנים. למה היא מענישה רטרואקטיבית על הפרת כלל שלא היה קיים בעבר, ובאופן רשמי לא קיים עד היום. למה פייסבוק נתנה תשובות לא מספקות בתאגידית מעורפלת, והתייחסה למשתמשיה – שהם גם יצרני התוכן, גם צרכניו, גם המפרסמים שמשלמים לה על קמפיינים וגם קהל היעד שנחשף לאותם קמפיינים – כאילו היא נטוויז’ן או הוט, ולא חברת טכנולוגיה גלובלית עשירה ומתקדמת. למה קוקסינל אסור, אבל הסתה לרצח עוברת די חלק. אי אפשר להבין גם למה פייסבוק יצאה נגד משתמשים בולטים, ובהם רז ציפריס, יותם זמרי, נועם פתחי, לי מלאך ואבנר רסל, שחסימתם נראית כמו ירייה עצמית בשתי הרגליים – גם להפוך משתמשים נאמנים לאויבים, וגם לקבל פרסום שלילי בקרב אוהדיהם ובתקשורת ההמונים שזמינה להם.

דף שפייסבוק יצרה אוטומטית על הזמרת קוקסינל

זה לא גל החסימות הראשון ולא היחיד שפייסבוק הציתה בישראל, ואלו קנו לה אויב קולני ונקמן במיוחד – דורי בן ישראל, פרסומאי ובעל בלוג הפרסום “מזבלה”. בן ישראל, שפרסם כתבות ביקורתיות רבות נגד פייסבוק ויחצנה, זמיר דחב”ש מבעלי משרד שלום תל אביב (שאף תבע אותו), נחסם על ידי פייסבוק והבטיח לא פעם להשיב אש. בדצמבר מימש את איומו ופתח אתר בשם “קונטקט פייסבוק“, שבו פרסם פרטי התקשרות של בכירי פייסבוק בארץ ובעולם, כולל מנכ”לית פייסבוק ישראל, עדי סופר תאני, וכן של שתדלניה ויחצניה של החברה. בתנאי השימוש ציין כי כל מחלוקת לגבי האתר תידון בבית המשפט המחוזי של מחוז צפון האמגיונג בצפון קוריאה, פארודיה על ההתחמקות הקבועה של פייסבוק ישראל מלטפל בתלונות של גולשים ישראלים והפנייתם לפייסבוק אירלנד, שם יושבים הצנזורים של החברה, ולפייסבוק קליפורניה, שם יתבררו מחלוקות לפי תנאי השימוש של פייסבוק.

פייסבוק מחקה כמובן את הפוסט של בן ישראל שקידם את האתר וחסמה אותו. בנוסף, תוך שעות ספורות חסמה את האפשרות לשתף את הלינק ל”קונטקט פייסבוק” בפוסטים בפייסבוק, וגם במסנג’ר – כלומר, החליטה להתערב בהתכתבויות הפרטיות בין הגולשים ולמנוע מהם להעביר זה לזה מידע – דמיינו לעצמכם שאתם מדברים בטלפון עם חבר, וברגע שאתם עומדים להגיד לו איזה שירות גרוע קיבלתם מסלקום, המילים שלכם מוחלפות בצפצוף ארוך או שהשיחה מתנתקת. החברה מסרה בתגובה לתקשורת כי “כללי הקהילה שלנו מציינים בבירור: ‘אין לפרסם מידע אישי של אנשים אחרים ללא הסכמתם’. לפיכך, אם אנו מקבלים דיווח לגבי תוכן אשר מפרט מספרי טלפון אישיים וכתובות מייל של אנשים (ללא הסכמתם), ללא תלות בהיותם עובדי פייסבוק או לא, אנו נסיר תוכן זה”. בן ישראל, שכנראה התכונן מראש לתסריט הזה, הדגים את האכיפה הסלקטיבית של פייסבוק: הוא חשף שאלעד ברינדט שביט, בכיר בפייסבוק ישראל, פרסם בפייסבוק פוסט פומבי ובו מספרו האישי של עוזרו של הרב הראשי המשותף שלמה עמאר. ברינדט שביט קרא לחברבוקיו להתקשר לעוזר ולקבוע פגישות עם עמאר, במחאה על דברי תועבה שעמאר השמיע נגד הקהילה הגאה. המספר שהה באוויר יותר מחודש, ונמחוק רק כשעיתונאים פנו לפייסבוק לקבל תגובה בנושא.

אויב קולני נוסף הוא סניה ולדברג, שפייסבוק חסמה את הפרופיל שלו וסגרה את הדף בן 70 אלף האוהדים שלו, שביחד עם עו”ד אלי נכט, שגם הוא זכה לענישה דומה בלי נימוק מספק את הדעת, הגיש בקשה לתביעה ייצוגית נגד פייסבוק בסכום של 300 מיליון שקל.

אתר "קונטקט פייסבוק"

אתר נקסטר (גילוי נאות: אחי אהוד קינן עורך אותו) פרסם בסוף 2016 פרויקט שכותרתו “השנה שבה פייסבוק איבדה את זה“. העיתונאי דור צח, שהשתתף בפרויקט, סיפר: “פייסבוק הזהירו אותי עכשיו שפוסטים שכתבתי ‘מפרים את תנאי הקהילה’. הם לא כתבו אילו פוסטים, בבחינת ‘אם אתה לא יודע מה עשית אני לא אגיד לך'”. גם העיתונאי אביב מזרחי קיבל הודעות מסתוריות דומות – ארבע מהן – אחרי ששיתף בפייסבוק את כתבתו מאותו פרויקט, שעסקה בחסימות השרירותיות, ושפייסבוק מסרה לה תגובה בטעם חלב עם מים, תוך התעלמות מ-17 שאלות מפורטות שהועברו אליה. בכותרת המשנה כאילו חזה מזרחי את גורלו האפשרי: “מחר בבוקר אתם עלולים להתעורר ללא פרופיל. פייסבוק רק חוזרת ואומרת שהיא אוכפת את כללי הקהילה, אבל לא מסבירה מה הם”.

הצנזורה של מילות גנאי היא הכסף הקטן. כמו פייסבוק, מדינת ישראל מעוניינת להגביל את חופש הביטוי המקוון כשהיא מתעלמת בכוונה מההבדלים בין סאטירה, הומור נמוך, דעות קיצוניות והסתה – כפי שאפשר לראות ממעצריהם וחקירותיהם של אנס אבו דעאבס, שפרסם סטטוס סאטירי שבלשון סגי נהור קרא לערבים לבצע הצתות, חיים ברוש, שפרסם תמונה מעובדת של חזיר בהר הבית וטען שהממשלה מאפשרת לחזירים לשלוט במקום הקדוש, דארין טאטור, שכתבה שיר שקרא לפלסטינים לא להסתפק בשלום ולהתקומם נגד הכיבוש והישראלים, ועידו קוזי’קרו, שבפסח 2012 כתב “אין כמו להתחיל את החג עם מצות טבולות בדם של ילדים נוצרים ומוסלמים”. השרים איילת שקד וגלעד ארדן דחפו בשנה האחרונה הצעת חוק לצנזורה מיידית של תכנים מקוונים, מפייסבוק ומאתרים אחרים, בלי הטירחה שבהליך משפטי מסודר. עוד לפני החוק הזה, שני השרים העידו שפייסבוק מצנזרת 95% מהתכנים שמדינת ישראל מבקשת, ובדוח למחצית הראשונה של 2016 דיווחה הרשת החברתית שחסמה גישה ל-962 פריטי תוכן בישראל, שהם 10% מהפריטים שנחסמו בכל העולם, ועליה של פי 4 ממספר הפריטים שחסמה בישראל במחצית השנה שלפני כן.

ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו ומייסד פייסבוק מארק זאקרברג, 2009. תמונה: שגיא חמץ (cc-by-nd)

נתניהו וזאקרברג. תמונה: שגיא חמץ (cc-by-nd)

ואפילו זה לא הכסף הגדול. פייסבוק רוצה להיכנס בחזרה לשוק הענק של סין, ולפי דיווח של הניו יורק טיימס, הסכימה לפתח לשם כך כלי צנזורה – כזה שלא מוחק סטטוסים אסורים, אלא מסתיר אותם גאוגרפית – שיופעל על ידי צד שלישי, כנראה חברה סינית, שיחליט אילו פוסטים לא יוכלו המשתמשים הסינים לראות, בהתאם למה שיכתיב הממשל הסיני. תאוריית קשר אחת גורסת שגלי החסימות שחווינו בישראל הם בדיקות בטא של אותה מערכת – כזו שמאתרת אוטומטית “טקסטים אסורים” לפי מילות מפתח או נושאים. בפייסבוק טענו בתגובה לכלכליסט בנובמבר כי “לפייסבוק אין רשימת מלים אסורות מאחר וישנה חשיבות להקשר. בנוגע לחלק מהפוסטים שנמחקו ייתכן שנעשתה טעות, והנושא נמצא כעת בבדיקה על ידי החברה”; אולם החברה ממשיכה לחסום גולשים על פוסטים שבהם מופיעות המילים האסורות, כולל חסימות של הגולשים עמרי חזות ועמית איצקר על פוסטים ישנים שהכילו את המילה “כושי”, חסימות שהוסרו רק בימים האחרונים. מנכ”לית פייסבוק ישראל עדי סופר-תאני ויחצן פייסבוק ישראל זמיר דחב”ש התעלמו משאלותיי בנושא. [תודה לדניס ויטצ’בסקי על החידוד]

מייסד ומנכ”ל פייסבוק, מארק זאקרברג, שלח בחודשים האחרונים שורה של סיגנלים שמעידים שהוא מעוניין להיכנס לפוליטיקה. כשבוחנים לאור השאיפה הזאת את הפוליטיקה שלו כדיקטטור נאור של ישות וירטואלית בת 1.8 מיליארד נתינים, הוא גורם לדונלד טראמפ להיראות כמו מתאבן טבעוני נטול גלוטן.\

הנשיא האמיתי של החדשות המפוברקות

“אחרי שצפינו והקשבנו לדונלד טראמפ מאז הכריז על מועמדותו לנשיאות, החלטנו שלא נדווח על הקמפיין של טראמפ כחלק מהסיקור הפוליטי של ההפינגטון פוסט. במקום זה, אנחנו נסקר את הקמפיין שלו כחלק ממדור הבידור שלנו. הסיבה שלנו פשוטה: הקמפיין של טראמפ הוא מופע קרקס. לא ננגוס בפתיון. אם אתם מתעניינים במה שיש לדונלד להגיד, תמצאו זאת לצד הסיפורים שלנו על הקרדשיאנים ו’הרווקה'” (הפינגטון פוסט, יולי 2015)

“מוקדם יותר היום, המועמד שכרגע מוביל בסקרים למועמדות הרפובליקנית לנשיאות קרא ל’סגירה מוחלטת ומלאה של כניסת מוסלמים לארה”ב”. זה היה, כמובן, דונלד טראמפ. […] ביולי הכרזנו על החלטתנו לשים את סיקורנו של המירוץ של טראמפ לנשיאות במדור הבידור שלנו במקום במדור הפוליטיקה שלנו. […] מאז, מסע הבחירות של טראמפ בהחלט ציית להגדרה שלנו [של מופע קרקס]. אבל כפי שההצהרה האכזרית של היום מראה בבירור, הוא גם הפך למשהו אחר: לכוח מכוער ומסוכן בפוליטיקה האמריקאית. לכן לא נסקר עוד את הקמפיין בבידור. אבל זה לא אומר שנתייחס אליו כאילו הוא קמפיין נורמלי” (אריאנה הפינגטון, הפינגטון פוסט, דצמבר 2015)

“דונלד טראמפ זוכה בנשיאות. כוכב תוכנית הריאלטי הוכיח שמבקריו טעו” (הפינגטון פוסט, נובמבר 2016)

דונלד טראמפ אוחז בתמונתו על שער מגזין. תמונה: Matt A.J. (cc-by-nc)

אם מישהו הופתע מבחירתו של דונלד טראמפ לנשיאות, הוא בהחלט רשאי להאשים את התקשורת הליברלית, המקבילה האמריקאית של “התשקורת הסמולנית”, שהציגה זכייה כזאת בתור בדיחה מופרכת. טראמפ התראיין לתקשורת המסורתית – בין חרמות שהוא הכריז על כלי תקשורת שונים שהסיקור שלהם לא מצא חן בעיניו. באותו זמן, הוא דיבר ישירות אל העם באמצעות הפלטפורמות האינטרנטיות שנביאי הטכנולוגיה אמרו לנו שיעשו דמוקרטיזציה של השיח, ועכשיו מחזירים למוסך לבדיקות מקיפות. טראמפ הביע דעות וקטל יריבים (גם ממפלגתו) והשמיע הבטחות ותקף וטעה ושיקר ותקף בלי הפסקה את התקשורת שיצרה אותו בשתי זרועותיה – החדשותית והבידורית, למי שעדיין מצליח למצוא את ההבדל – בידיעה שזו תתקשה להיאבק בגולם יעלה על יוצרו. כי מי שפייסבוק גרמה לו להתמכר לקליקבייט לא באמת יכול להחרים כוכב ריאלטי מועמד לנשיאות שמשלשל מהטוויטר כמו גור טוקבקיסטים ממאורות רדיט. התקשורת דידתה מאחוריו תוך שהיא מנסה לפתח כלים חדשים להתמודדות עם האתגרים החדשים שהוא הציב לה, ובין השאר התחילה לעשות לטראמפ בדיקת עובדות בזמן אמת.

בכאבי ההנגאובר של מי שהלכו לישון עם אישה ראשונה בתפקיד הנשיאה אחרי שחור ראשון בתפקיד הנשיא והתעוררו עם גירסת סרט האימה לסדר הישן, העיתונאים הליברלים אימצו בשמחה את נראטיב הפייק ניוז: נוכלים בשירות רוסיה יצרו והפיצו חדשות מפוברקות שפגעו במועמדות של הילרי קלינטון וחיזקו את זו של טראמפ, אוהדי טראמפ ****שיתפו בכל הכוח**** בזמן שכלי התקשורת המסורתיים גירדו בראש בתמיהה וקנו עוד קידום ממומן בפייסבוק, ואפילו טראמפ שיתף בטוויטר חדשות מפוברקות כשהוא לא היה עסוק בלייצר פייק ניוז משל עצמו.

לא שהתקשורת לא נתנה עבודה, עם הסקופים הבולטים של דוחות המס (הניו יורק טיימס) והקלטת ה”לתפוס אותן בפוסי” (הוושינגטון פוסט). אבל זה היה המעט שאפשר לעשות, במקום להתעורר בזמן, כלומר הרבה לפני טראמפ, ולסקר את הנסיבות שיצמיחו את המועמדות שלו. מי יכול היה לשער שיקום אדם מאוד עשיר ומאוד מפורסם, שיפנה בפופוליזם לאנשים שאין להם כסף אפילו לקנות סטייק גרוע להפליא במסעדה על שמו שבמגדל על שמו, ידבר איתם על בעיות שלא נוגעות לו, של פרנסה וקשיי יומיום ובטחון אישי כשהוא מתבל בקסנופוביה והבטחה לבניית חומה שהמקסיקנים ישלמו עליה כי למה לא, ויסיים בקריצה ואיזו הערה מיזוגינית. מי יכול היה לשער שמועמד כזה יקום ויתפוס את השלטון, מלבד כל מי שאי פעם קרא ספר היסטוריה או אפילו עיתון. לו רק היו פה ספרי היסטוריה ועיתונים.


גירסאות של טקסטים אלו (פייסבוק, טראמפ) התפרסמו בגיליון 100 המשפיעים בתקשורת 2016 של מוסף פירמה של גלובס


תגובות

תגובות

Powered by Facebook Comments

תגובות

תגובה אחת לפוסט “פייסבוק: בדרך לסין מצנזרים בישראל • טראמפ: נשיא האמת של החדשות המפוברקות » המשפיעים בתקשורת של פירמה”

  1. יואב on 5 במרץ, 2017 17:58

    נוראי, מדהים כמה כוח יש להם, לא מזמן היה גם סקנדל על זה שהם מצנזרים דעות של שמרנים ומאדירים דעות של ליברלים, בלי להכנס לפוליטיקה לדעתי חופש הביטוי הוא אחד הדברים שמושתתים בבני האדם כל כך עמוק שזה לא משנה באיזה צד אתה, אתה חייב לעמוד לצדו.

פרסום תגובה