מחאת גלעד שליט ביום הזכרון: התקשורת דורשת
פוסט של אורן פרסיקו, העין השביעית
מפגן המחאה של יואל שליט, אחיו של החייל הישראלי השבוי בידי חמאס, כובש הבוקר מקום של כבוד בשערי כל העיתונים, למעט “ישראל היום”. […] הביקורת בסיקור “ידיעות אחרונות” על מחאת יואל שליט וזוגתו מופנית אל מדכאי המחאה. “הזעקה וההשתקה”, לשון הכותרת שפרושה לרוחב הכפולה הפותחת בעיתון. העמדה כי מחאת יואל שליט היתה מוגזמת או בלתי מוצדקת מקבלת ביטוי רק מחוץ לעמודי החדשות, במדור “ראש בראש” המתפרסם במוסף היומי של העיתון, בטור מאת משה רונן.
עמ’ 4 בקונטרס החדשות של העיתון מוקדש כולו לדיווח וניתוח “הסיפור מאחורי אי-שידור המחאה”. רז שכניק ואיתמר אייכנר מדווחים כי “כתבי שלושת הערוצים הגדולים דיווחו אמנם על מחאתם של יואל שליט וחברתו, אך על המרקע נראו רק תמונות מן הבמה המרכזית – ורק בסוף הטקס הוקרנו התמונות מהאירוע השנוי במחלוקת”. על-פי דיווחם, הסיבה נעוצה בכך שהאירוע הועבר לערוצי הטלוויזיה על-ידי מרכז ההסברה של משרד ההסברה והתפוצות, ששכר לצורך ההפקה את שירותי חברת JCS.
אדם המכונה “בכיר בערוץ 2” מבקר את החלטת חברת ההפקה להימנע מלהתמקד במפגן המחאה, ולהמשיך לשדר את הטקס כרגיל. במאי הטקס מטעם חברת JCS, אבי אמבר, אומר: “לא קיבלתי שום הוראה ממשרד ההסברה להצניע את האירוע, שבכלל לא ידעתי על קיומו”.
דובר משרד ההסברה והתפוצות מצוטט כך: “ניהול השידור התקיים לפי שיקול הדעת של החברה החיצונית ובהתאם למהלך הטקס, ללא כל הנחיה מטעמנו”. יחד עם זאת, “גורם במשרד” מאשר לכתבי “ידיעות אחרונות” כי ניתנה הנחיה להתעלם מהמחאה. “תפקידנו היה לשדר לציבור אירוע ממלכתי, ולא להעביר דיווח חדשותי אקטואלי”, הוא אומר, “שאת זה יעשו העיתונאים, זה לא ענייננו”.
ההנחה של אותו גורם אלמוני במשרד ההסברה כי תפקידם של עיתונאים להעביר דיווחים חדשותיים אקטואליים, ולהבדיל, תפקיד משרדו הוא לשדר לציבור אירועים ממלכתיים, אינה עולה תמיד בקנה אחד עם המציאות.
“ישראל היום”, למשל, מציג הבוקר גישה שונה לסיקור מחאת יואל שליט. תצלום [יואב ארי דודקביץ’] של שליט מובל אל מחוץ לרחבת הטקס תופס שטח קטן משער העיתון. כיתוב התצלום נפתח בהגדרה “מחאה במחלוקת”. דיווח על האירוע מתפרסם בעמ’ 5 של “ישראל היום”. יורי ילון, דניאל סיריוטי ושלמה צזנה מדווחים על המעשה, וכבר בפסקת הפתיחה מציינים כי “בתגובה טען אתמול שר המקורב לרה”מ כי הגברת המחאה עלולה דווקא להזיק לשחרורו של גלעד”. טיעון זה מופיע גם בכותרת המשנה לידיעה. ציטוט ביקורתי מפי השר האלמוני מקדים בידיעה את תיאור המעשה.
“דרך אגב”, נכתב לקראת סיום הידיעה ב”ישראל היום”, “האירוע עצמו לא הוקרן בשידור החי של הטקס, אף שלא היתה כל הוראה להתעלם מהאירוע”.
________________________
אורן פרסיקו הוא כתב אתר ביקורת התקשורת "העין השביעית", שם התפרסם הטקסט במקור ב-11.5.2011 כחלק מסקירת העיתונות היומית
תמונת השנה: צופים באוסמה בן לאדן
פוסט של אורן פרסיקו, העין השביעית
“את התחרות המסורתית להכתרת הצילום העיתונאי של השנה מוטב לנעול כבר כעת”, כותב אורי משגב ב”מוסף לשבת” של “ידיעות אחרונות”, ברשימה המוקדשת לניתוח התצלום של בכירי ממשל ארה”ב צופים בפעולה לחיסול בן לאדן. משגב כותב בין היתר על “הצניעות המחושבת” של נשיא ארה”ב, ברק אובמה, אשר פינה את המקום בראש השולחן לבריגדיר ג’נרל מרשל ווב.
גם יואב קרני ב”גלובס” מנתח את התצלום, אך מגיע למסקנות שונות. בין היתר כותב קרני: “משמאל, כמעט כבדרך אגב, נראה איש צעיר במעיל רוח שחור, פניו רציניים מאוד, עיניו נעוצות במסך הטלוויזיה שהצילום אינו מראה. אובמה ברק, נשיא. בבית הלבן של רונלד רייגן לא היה קורה דבר כזה. מכשפי המדיה שלו היו מביימים את הצילום הזה, כדי שמרכזיותו החד-משמעית של הנשיא תשתמע ממנו ללא קושי. הם היו סוחטים כל טיפה של גבורה ושל גבריות. הם היו שולטים בכל הגה הנפלט החוצה. הם היו אדוני הנראטיב. בבית הלבן של ברק אובמה, אפילו ניצחונות חד-משמעיים אינם מסתיימים בניצחון חד-משמעי”.
“כדאי לשים לב גם לתמונה ששחרר צוות התקשורת של אובמה מהחדר שבו הצטופפו ראשי הממשל, וצפו בשידור הישיר של המבצע”, כותב בן כספית במדורו הקבוע שבפתח “מוספשבת” של “מעריב”. “אובמה יושב על הכורסה הקטנה יותר, משמאל, לידו גנרל במדים, ומביט בשוויון נפש במסך, אבל העיניים נמשכות דווקא לשרת החוץ קלינטון, בצד הימני של התמונה. קלינטון מביטה במסך בעיניים קרועות לרווחה, וידה האחת מליטה את פיה, בתנוחת בהלה/תדהמה, כאילו היא מנסה למנוע מצווחה סוררת להמלט בשוגג.
“מתוך מאות תמונות שצולמו במהלך האירוע, בחר הבית הלבן לשחרר החוצה, ביום שאחרי, דווקא את התמונה הזאת. תמונה שיש בה לא מעט מצ’ואיזם, תמונה שמחזירה את שרת החוץ של ארצות הברית ומי שניסתה לקרוא תיגר על ברק אובמה לעמדת האישה הקטנה שלצדו. יש כאן נקמה קטנה, שמוגשת קרה, אבל טעימה. בפריימריז של המפלגה הדמוקרטית, כשקלינטון התמודדה עם אובמה, היתה זו היא שהעלתה לסדר היום את הסוגיה אם הסנטור הצעיר והזוטר משיקגו יהיה מסוגל לענות לטלפון האדום בשלוש בבוקר, ומה הוא יעשה אם יתקבל מידע מודיעיני על מקום הימצאו של אוסמה בן לאדן”.
“קלינטון: לא פחדתי, רק השתעלתי”, נכתב בעמודי החדשות של “מעריב”, מעל ידיעה מאת צח יוקד. “אין לי מושג במה צפינו באותו שבריר שניה שבו צולמה התמונה “, מצוטטת שרת החוץ של ארה”ב בידיעה, “אני חושבת שמדובר בכלל בניסיון שלי למנוע שיעול שנובע מאלרגיה עונתית. כך שייתכן שאין לכך שום משמעות”.
________________________
אורן פרסיקו הוא כתב אתר ביקורת התקשורת "העין השביעית", שם התפרסם הטקסט במקור ב-6.5.2011 כחלק מסקירת העיתונות היומית
שישה מיליון והמאגר הביומטרי
פוסט של אורן פרסיקו, העין השביעית
מהפך
ביולי 2009, כשהדיון על סכנות המאגר הביומטרי היה עדיין בראשית דרכו, בחר “ידיעות אחרונות” לנקוט עמדה נגד המאגר. בכותרתו הראשית (“מכתב המדענים”) הבליט העיתון את עמדת המתנגדים ליזמה, ובו זמנית ייבא את הטענות בדבר הסכנות הטמונות במאגר המתוכנן מדיון בבלוגוספירה ובמדורי המחשבים היישר אל לב השיח התקשורתי בישראל.
“גם כל הכפולה הפותחת של העיתון מוקדשת לנושא זה, והיא מעוצבת במיטב מסורת העברת מידע באמצעות הפחדה”, נכתב כאן בסקירת העיתונות באותו היום. כמה חודשים אחר כך, שוב הוקדשה הכותרת הראשית בעיתון והכפולה הפותחת לנושא, תוך הדגשת הסכנות שעלולות לנבוע מהמאגר. “מסגור הדיווח ביקורתי ביותר כלפי ההצעה ונוקט גישה המקובלת בעיתונות ההמונים: הפחדה”, נכתב כאן באותו יום על הסיקור בעיתון זה.
הבוקר, כל עמוד 10 ב”ידיעות אחרונות” מוקדש לדרכונים הביומטריים שמשרד הפנים צפוי להתחיל להנפיק בקרוב. הגישה – הפוכה בתכלית. “הדרכון שיודע הכל”, לשון הכותרת בראש העמוד, שצבוע כולו רקע תכול. כותרת המשנה מוכרת את המוצר החדש כך: “הוא יידע איך אתם נראים, מהי טביעת האצבע שלכם, וכיצד אתם חותמים על מסמכים. ישראל תחל להנפיק בחודשים הקרובים את ‘הדרכון החכם’, ובמשרד הפנים מבטיחים: ‘זה יהיה הפספורט המאובטח בעולם'”.
איתמר אייכנר מדווח: “בחודשים הקרובים ייקראו אזרחי ישראל להחליף את הדרכונים ואת תעודות הזהות הישנים שלהם במסמכי זיהוי חכמים. […] ועדת השרים לעניין יישומים ביומטריים בראשות ראש הממשלה בנימין נתניהו תתכנס בעוד כשבועיים לדיון שמטרתו אישור התקנות ליישום החוק הביומטרי”.
אייכנר משוחח עם אמנון בן-עמי, מנהל רשות האוכלוסין, ההגירה ומעברי הגבול במשרד הפנים, שמהלל את הדרכון החדש. אייכנר עצמו, כך נראה, השתכנע. “אסור לשכוח”, הוא כותב, “ישראל נמצאת בפיגור של שנים בתחום הדרכונים הביומטריים. יותר ממאה מדינות כבר משתמשות בטכנולוגיה הזאת, ובהן גם מדינות העולם השלישי. מבין מדינות ה-OECD ישראל היא היחידה שטרם הנפיקה דרכונים ביומטריים. יתרה מזאת, יותר ויותר מדינות החלו להטיל בשנים האחרונות מגבלות בביקורת הגבולות על אזרחים שמחזיקים בדרכונים ישנים ללא סימני זיהוי ביומטריים”.
כל זה טוב ויפה אך מה לגבי פרטי המאגר הביומטרי? האם הוכנסו שינויים לחוק מאז שקמה הזעקה נגד הסכנות שבהקמת מאגר שכזה? אילו שינויים הוכנסו לחוק ועד כמה גדולה תהיה השפעתם על אבטחת פרטי המידע של אזרחי ישראל? אייכנר לא נדרש לסוגיה. ברוך דדון, מרכז הפרויקט הביומטרי במנהל האוכלוסין, אומר לו: “יש מי שהתאמצו להפחיד את הציבור מהמעבר לדרכונים ביומטריים, אבל אני יכול להבטיח שהנתונים במאגר יהיו מוגנים, ולא ניתן יהיה לעשות בהם שימוש פוליטי או מסחרי”.
בין אלה שהתאמצו להפחיד את הציבור בלט, כאמור, עיתון “ידיעות אחרונות”. אבל כעת מרכז הפרויקט במנהל האוכלוסין “יכול להבטיח שהנתונים במאגר יהיו מוגנים”. לפיכך נראה שמסע ההפחדה היה מיותר.
סימן היכר
בתיבה המתפרסמת אף היא בעמוד 10 של “ידיעות אחרונות” ומוקדשת לתעודות הזהות הביומטריות החדשות, מדווח איתמר אייכנר כך:
“במשרד הפנים החליטו שמספרן הסידורי של תעודות הזהות הביומטריות – שיונפקו גם הן בחודשים הקרובים – יתחיל משישה מיליון, לזכר ששת מיליון היהודים שנספו בשואה. בתעודת הזהות החדשה ישובצו גם שישה מגיני דוד קטנים – גם הם זכר לקורבנות השואה – והם יקיפו את השבב הביומטרי שיוצמד לכרטיס החכם”.
לא מצוין בידיעה אם טרם קבלת ההחלטה שאלו במשרד הפנים לדעתם של הלא יהודים מבין אזרחי מדינת ישראל, אשר עתידים לשאת עמם את תעודת הזהות החדשה.
________________________
אורן פרסיקו הוא כתב אתר ביקורת התקשורת "העין השביעית", שם התפרסם הטקסט במקור ב-4.5.2011 כחלק מסקירת העיתונות היומית
נוחי דנקנר, מעריב ודרמה לילית בהרצליה פיתוח
פוסט של אורן פרסיקו, העין השביעית
בתחתית עמ’ 18 של “ידיעות אחרונות” (21.4.2011) מדווח גד ליאור כי “במכתב ששיגר ‘פורום ראשי המשק’ לחברי הוועדה לבדיקת הריכוזיות במשק שמינה ראש הממשלה, טוענים אנשי עסקים בכירים: ‘אין כלל ריכוזיות עודפת במשק הישראלי, ועל כן אין צורך לקבוע מדיניות כלשהי לטפל בסוגיה זו”.
על-פי הידיעה, “בנשיאות הפורום חברים, בין היתר, כמה מאנשי העסקים המובילים בישראל, המכונים ‘טייקונים’: יצחק תשובה, חיים כצמן, דודי ויסמן, מוזי ורטהיים, יעקב פרי ואיזי בורוביץ”. שני שמות של אנשי עסקים בולטים החברים בפורום ולא מצאו את דרכם לידיעה מאת ליאור ב”ידיעות אחרונות” הם שרי אריסון ועידן עופר.
“מסמך העמדה של פורום ראשי המשק הוא, למרבית ההפתעה, תוכנית העבודה הטובה ביותר שיכלה לקבל לידיה הוועדה להגברת התחרותיות”, כותב חזי שטרנליכט ב”ישראל היום”. “אפשר לקחת את רוב הסעיפים ולפעול בצורה הפוכה להמלצות הפורום”.
על המכתב דיווח לראשונה מתן חודורוב, כתב מערכת “חדשות 10”. שם צוין כי תחת ההגדרה “איומים נוספים על המשק” נמנתה, בין היתר, “סביבה תקשורתית בעייתית”.
ח”כ שלי יחימוביץ’ הגיבה על מכתב הפורום. “חבורת חתולים שמנים יושבים מסביב לשמנת, ומייללים שלאף אחד אחר אסור לגעת בשמנת”, אמרה לחודורוב.
“דרמה לילית בהרצליה-פיתוח”, קראה בחג שמחת-תורה האחרון כותרת ב”מעריב”. “נוחי דנקנר זימן את עשירי המשק לדיון לילי מיוחד בווילה שלו. בין הנוכחים: יצחק תשובה, האחים עופר, שרי אריסון, מוזי ורטהיים, לב לבייב, אליעזר פישמן, דודי ויסמן ויוסי מימן. בעקבות הדיון הוחלט: אין בישראל מספר מצומצם של משפחות ששולטות במשק. המשתתפים התחייבו להפיץ את ההחלטה באמצעות כלי התקשורת, הבנקים, רשתות המזון וחברות הסלולר שבבעלותם”.
הטקסט שלעיל פורסם במדור סאטירי שכתבו ערן סורוקה, יאיר טרצ’יצקי ויואב ריבק, במסגרת מוסף חג מיוחד שצורף ל”מעריב” כמחווה לעיתון “הפטיש”. פחות משנה חלפה מאז. “מעריב” הפך לעיתון בבעלות דנקנר, והבדיחה – למציאות.
________________________
אורן פרסיקו הוא כתב אתר ביקורת התקשורת "העין השביעית", שם התפרסם הטקסט במקור ב-21.4.2011 כחלק מסקירת העיתונות היומית
אנשים שמשתמשים בסחורה של עצמם
פוסט של אורן פרסיקו
לפני כשבועיים הגיש בא כוחה של חברת אס.אם.אס לוגיסטיקה בע”מ תצהירי עדות משלימים במסגרת תביעה המתנהלת בינה לבין חברת עיתון “ישראל היום”, שבמסגרתה נחשפו הסכומים שמשלם החינמון ל”הארץ” על הפצתו. אחד הנספחים שהוגש לבית המשפט הינו העתק של תכתובת מיילים הנוגעים למשלוח גיליונות “ישראל היום” למשרדי חברת Interface Partners International Ltd.
באוקטובר 2007 שלחה תמי בר מחברת Interface Partners International דואר אלקטרוני לעמיר פינקלשטיין, סמנכ”ל תפעול והפצה ב”ישראל היום”, ובו כתבה כך:
Hello Amir
May we ask to have just 2 copies of the daily paper?
We have been getting too many and they get thrown away – It’s a pity!
Thanks!
מהתכתובת שהוגשה לבית המשפט עולה כי כעבור כמה שעות העביר פינקלשטיין את המסר הלאה, למי שעבד בזמנו כמנהל ההפצה של העיתון, כשהוא מדגיש בפניו: “לביצוע מיידי. זה המשרד של שלדון בארץ”.
________________________
אורן פרסיקו הוא כתב אתר ביקורת התקשורת "העין השביעית"
פרשת קם-בלאו: גלובס. עוד לא התבגר
פוסט של אורן פרסיקו, העין השביעית
לי-אור אברבך דיווח השבוע ב”גלובס” כי לשכת העיתונות הממשלתית חידשה את תעודת העיתונאי של אורי בלאו. ראש לע”מ, אורן הלמן, צוטט בידיעה כך: “בישראל כל אדם, כולל אורי בלאו, חף מפשע עד שהוכח אחרת בבית-המשפט, ובלאו לא הורשע. חשוב לזכור כי חופש העיתונות הינו ערך עליון במדינה דמוקרטית. אם בלאו יורשע בבית-המשפט, ההחלטה אם להנפיק לו תעודת עיתונאי או לא עשויה להיות שונה”.
לידיעה ב”גלובס” המודפס צורף איור של בלאו. כיתוב האיור קרא: “בלאו. עוד לא הורשע”. לא “בלאו. חופש העיתונות הינו ערך עליון”, ולא “בלאו. חף מפשע עד שהוכח אחרת”, אלא “בלאו. עוד לא הורשע”. מצער מאוד להיווכח בחוסר הסולידריות שמפגין “גלובס” כלפי עמית למקצוע שעשוי לעמוד לדין פלילי בשל עבירה שמן הסתם ניתן להאשים בה עיתונאים מכל מערכת תקשורת מרכזית בישראל.
גם ב”ישראל היום” מתפרסמת השבוע ידיעה (שלמה צזנה וצבי הראל) על חידוש תעודת העיתונאי של בלאו. תוכן הידיעה דומה, אך כיתוב התצלום בעיתון זה, שאינו ידוע כתומך נלהב במניעים האידיאולוגיים שהניעו לכאורה את ענת קם וגם לא במסקנות החריפות של התחקיר על החיסולים הממוקדים שהכין בלאו על סמך המסמכים שקיבל ממנה, קורא כך: “בלאו. ‘חופש העיתונות – ערך חשוב”.
________________________
אורן פרסיקו הוא כתב אתר ביקורת התקשורת "העין השביעית", שם התפרסם הטקסט במקור כחלק מסקירת העיתונות היומית
גזר דין משה קצב: דברי ימי העיתונות
פוסט של אורן פרסיקו, העין השביעית
מוקדם לקבוע אם תתקבל ההמלצה של גדעון לוי ב”הארץ”, לכלול את משפט המפתח בגזר הדין של הנשיא לשעבר משה קצב (“הנאשם ביצע את המעשים ככל האדם – וככל האדם עליו לשאת את עונשו”) בדברי ימי המשפט בישראל. נכון לעכשיו, משפט המפתח מופיע בראש שער “הארץ”, כחלק מהכותרת הראשית של עיתון זה. ביתר העיתונים הכותרת הראשית זהה – “7 שנים” (אין משתתף בחידון “העין השביעית” לחיזוי הכותרות הראשיות שניחש נכונה, ועל כן הפרס – מנוי שנתי לידיעון האתר – יצורף לחידון הבא).
איור נאה מאת גיל ג’יבלי, המתאר את המתרחש בפנים אולם בית-הדיונים, התפרסם אתמול בראש שער “גלובס”. האיור מתפרסם הבוקר ב”מעריב” וב”ידיעות אחרונות”. “כך זה נראה אחרי שהצלמים הוצאו מהאולם”, מסביר כיתוב האיור לקוראי “ידיעות אחרונות”. באתר ynet פירסמו כיצד זה נשמע, אף שעיתונאים התבקשו לא להקליט באולם, הקלטה שעלולה להביא לבדיקת פרקליט המדינה.
כל העיתונים מקדישים את עמודיהם הראשונים לסיקור גזר הדין. ב”ידיעות אחרונות” המראה צבעוני – חגיגה של תצלומים גדולים, שערי עבר, כותרות ופרשנויות. ב”מעריב” המראה מאופק יותר, אולי בשל מחסור בעמודים (בולט בהעדרו הבוקר – קלמן ליבסקינד, העיתונאי הביקורתי ביותר כלפי הפרקליטות ומערכת המשפט בתיק קצב). ב”הארץ” שולט הצבע השחור, כמו היה זה יום אבל. ב”ישראל היום” הסיקור קצר ודל יחסית, כבדרך כלל.
“מעריב” ו”ידיעות אחרונות” מביאים נוסח כמעט מלא של גזר הדין במוספיהם היומיים. “הארץ” מדפיס חלקים ניכרים מגזר הדין בעמודי החדשות. ב”ישראל היום” גזר הדין מבצבץ מבעד לידיעות חדשותיות בלבד.
________________________
אורן פרסיקו הוא כתב אתר ביקורת התקשורת "העין השביעית", שם התפרסם הטקסט במקור כחלק מסקירת העיתונות היומית
הרצח באיתמר: נס ותמונות קשות
פוסט של אורן פרסיקו, העין השביעית
1. “ובצל הזוועה הנוראית”, מציינים כתבי ידיעות אחרונות, “מתרחש גם נס קטן: בדרכם מחדר הילדים לחדר ההורים פוסחים המחבלים על חדר שינה נוסף, שבו ישנים באותם רגעים שני ילדים נוספים”. הילדים לא התעוררו וניצלו ממוות. אין לכך קשר להתערבות אלוהית, והמילה “נס” כלל לא אמורה להימצא בתיבת הכלים של עיתונאים רציניים. בעיקר לא בעת דיווח על טרגדיה.
2. “ויכוח בישראל: האם לפרסם תמונות הגופות”, לשון כותרת המתפרסמת בתחתית עמוד 8 של “ידיעות אחרונות”. צבי זינגר מדווח כי “במשרד ראש הממשלה ובמשרד החוץ התחולל אתמול ויכוח קשה בין המצדדים לבין המתנגדים לשימוש בתמונות הזוועה של הנרצחים באיתמר לצרכים הסברתיים”. עוד מדווח זינגר כי “התמונות הגיעו גם למערכת ‘ידיעות אחרונות’, אך העיתון החליט שלא לפרסם אותן בגלל המראה הקשה”.
אחרי ש”ידיעות אחרונות” פולש לקיבת קוראיו ומערבל את המעיים במשך עמוד אחרי עמוד, העיתון מעז להתהדר באיפוק. אך האיפוק לא שורד יותר משבריר שניה. מיד לאחר משפט זה מפנה עיתון את קוראיו לאינטרנט. “האם לדעתכם יש לפרסם את התמנות? כתבו לנו בפייסבוק”, קוראת ההפניה לאתר הרשת החברתית, שבה כמובן ניתן גם למצוא את התמונות המצונזרות.
________________________
אורן פרסיקו הוא כתב אתר ביקורת התקשורת "העין השביעית", שם התפרסם הטקסט במקור כחלק מסקירת העיתונות היומית
עוד על נסים בתקשורת:
• ניצלו בנס
• כמה סוכר לשים לך בנס הרפואי?
• נס רפואי בוואלה: כבד הושתל בלב
• חדשות 2 מבקשים שתברכי על הנס
בתמונה: החיים קשים
פוסט של אורן פרסיקו, העין השביעית
לראשונה מזה זמן רב מתאחדות הבוקר הכותרות הראשיות של “ישראל היום” ו”ידיעות אחרונות” סביב נושא אחד, הממוסגר באופן דומה – מזג האוויר. בשני העיתונים כותרות חגיגיות לרגל הסערה הפוקדת את האזור (“חורף אמיתי” ו”בוקר לבן”) לצד תצלומים של שלג שהצטבר אתמול בהר חרמון.
צבי זינגר, דני אדינו אבבה ואושרת נגד לויט מדווחים ב”ידיעות אחרונות” כי “הרבה ילדים ירושלמים הלכו אתמול לישון עם משאלה אחת בלב: הלוואי שהכל יהיה לבן כשנתעורר. האם משאלתם תתגשם אפילו במעט? אולי”.
“זכור לי היטב שבילדותי הייתי הולך לישון בשעת לילה מאוחרת, מלווה בהבטחה, כמעט התחייבות של הורי, שבבוקר תקבל את פני עיר לבנה, אבל התחזיות איכזבו ובבוקר לא היה אפילו פתית אחד”, כותב גדעון אלון בכפולה הפותחת של “ישראל היום”, שמוקדשת כולה למזג האוויר, ומנבאת את מפח הנפש.
כאמור, מתחת לכותרות הראשיות של שני העיתונים הללו, מתפרסמים תצלומי שלג מהחרמון. ב”ישראל היום” התצלום של אנצ’ו גוש מתעד שורה של מפלסות שלג הניצבות זו לצד זו באתר החרמון. ב”ידיעות אחרונות”, העיתון שבו העורכים אינם יודעים מה מוכר יותר עיתונים ועל כן אינם מקבלים החלטות עריכתיות בהתאם לכך, התצלום [אפי שריר] קורץ יותר. נראית בו חיילת משחקת בשלג שהצטבר בחרמון.
כסומים בארובה ובלי בדל מחשבה מסחרית משוטטים עורכי “ידיעות אחרונות” במסדרונות המערכת עד שבסופו של יום, אולי לאחר הטלת מטבע, הם מחליטים להעדיף תצלום של אשה צעירה המחייכת ומשליכה כדור שלג על פני תצלום של שורת טרקטורים אימתנית.
אגב, תצלומים דומים, אך מוצלחים פחות, של החיילת משחקת בשלג מתפרסמים בתחתית שער “מעריב” ובכפולה הפותחת של “ישראל היום”, מה שמוביל לתהייה מדוע ב”ישראל היום” העדיפו לפרסם תצלום של מכונות לפינוי שלג (“המדינה חזקה ומוכנה לכל צרה שתפקוד אותה”) על פני אישה צעירה וחייכנית (“החיים יפים, קנו את המוצרים שבמודעות”).
גם מתחת לכותרת הראשית של “הארץ” תצלום גדול, אך אין בו שלג. קהל היעד שונה, והמסר שונה (“החיים קשים, אנא אל תבטלו את המנוי”). זהו תצלום [אחיקם סרי] שצולם סמוך לגבול הדרומי של מדינת ישראל ונראה בו פועל כהה עור ליד גדר תיל.
“מבקשי מקלט מאריתריאה בונים את הגדר בדרום נגד מסתננים”, קוראת הכותרת שלצד התצלום. דנה ויילר-פולק מביאה בכפולה הפותחת של העיתון את סיפורו של אוגוסט (לא נמסר שם משפחתו), “אחד מבין ארבעה אריתראים המועסקים בבניית הגדר על ידי חברת קבלן”.
“כשנשאל אם הוא לא מרגיש רע שהוא משתתף בבניית המכשול שימנע מאריתראים אחרים להיכנס”, כותבת ויילר-פולק, “צחק במבוכה ואמר ‘יש לי משפחה שממש היתה רוצה לבוא לכאן, אבל יודעים שזה לא פשוט. קשה לי עם זה אבל אני חייב לעבוד אחרת לא אוכל לחיות'”.
________________________
אורן פרסיקו הוא כתב אתר ביקורת התקשורת "העין השביעית", שם התפרסם הטקסט במקור כחלק מסקירת העיתונות היומית
ישראל לסוריה: ידנו מושטת להתראות
פוסט של אורן פרסיקו, העין השביעית
איתמר אייכנר מדווח ב”ידיעות אחרונות” כי נשיא סוריה, בשאר אסד, “העביר בסוף השבוע מסר לראש הממשלה בנימין נתניהו ולפיו הוא מעוניין לחדש את המשא ומתן ואינו תלוי באיראן”. על פי דיווחו של אייכנר, נתניהו אמר לנושאי המסר בתגובה כי אם כוונותיה של סוריה רציניות, היא תמצא בישראל פרטנר אמיתי, אך מיד הוסיף מדוע לדעתו כוונותיה אינן רציניות: “אסד דורש שישראל תצהיר שהיא מוותרת על הכל. ככה לא מנהלים משא ומתן. זה לא מקובל, לא נהוג ולא מראה על רצינות”.
עוד הוסיף נתניהו, על פי דיווחו של אייכנר, מכשול נוסף בפני חידוש המשא ומתן והוא שיתוף הפעולה של סוריה עם איראן. בסוף השבוע, מדווח אייכנר, עגנו ספינות מלחמה איראניות בנמל סורי ושתי המדינות חתמו על הסכם שיתוף פעולה ארוך טווח.
אי הנכונות של ראש הממשלה הישראלי לפתוח במשא ומתן עם סוריה מדווח בקצרה, בלא בולטות מיוחדת. “ידיעות אחרונות”, שכבר כמעט שנתיים מבקר בחריפות את נתניהו כמעט בכל הזדמנות, מעניק הבוקר שטח גדול בהרבה לידיעה נוספת מאת אייכנר, לפיה ביתו הפרטי של נתניהו בירושלים מאובטח מזה שנתיים על חשבון הציבור, וזאת למרות שהוא עומד ריק.
אם לסמוך על כושר השיפוט המדויק בדרך כלל של עורכי “ידיעות אחרונות”, הציבור הרחב בישראל יתעצבן יותר מבזבוז זניח יחסית של כספיו על אבטחת ביתו הפרטי והריק של ראש הממשלה מאשר מאי נכונותו להיענות להזמנת סוריה לפתוח במשא ומתן לשלום.
________________________
אורן פרסיקו הוא כתב אתר ביקורת התקשורת "העין השביעית", שם התפרסם הטקסט במקור כחלק מסקירת העיתונות היומית
מה זה פה?
רוצה להפיק פודקאסט?
המלצת סייברסייבר (מ)
פרנסה
