מילון מקוצר למונחי פוליטיקה ישראלית
פוליטיקה ישראלית היא אוסף ענק של חרתא. כמעט כל מילה שהפוליטיקאים אומרים אינה קשורה למשמעות המקובלת שלה בשפה. למען הסר ספק, אינני תומך במשמעויות האלו. אני רק מביא אותן כאן כדי לעזור לאנשים להבין ריאיונות פוליטיקאים קצת יותר טוב.
תוספות מתקבלות בברכה לדוא״ל amir.aharoni@mail.huji.ac.il.
שמאל: כל הפוליטיקאים שתומכים בהתנחלויות פחות ממני.
ימין: כל הפוליטיקאים שמתנגדים להתנחלויות פחות ממני.
קיצוני: שם תואר שמוצמד באופן אקראי למילים שמאל וימין.
רדיקלי: ר’ קיצוני.
אנרכיסטי: ר’ קיצוני.
מרכז: אני.
מושחת: כל פוליטיקאי שאינו אני.
דגול: כל פוליטיקאי שפרש או מת.
שלטון החוק: החלטות של בית המשפט העליון שאני תומך בהן.
לפי הסקרים שלנו, נקבל כשישה־שבעה מנדטים: לא נעבור את אחוז החסימה.
יש התעוררות גדולה מאוד של פעילים: לא נעבור את אחוז החסימה, אבל נשאר לנו קצת כסף של מימון מפלגות, אז שכרנו כמה אנשים שיחלקו עלונים.
ראש הממשלה הבא: ראש המפלגה שלי.
המסכה נקרעה לגזרים: משפט חסר־משמעות שנאמר על פוליטיקאים ממפלגה אחרת.
חברתי: לא אשכנזי.
שלום: פינוי התנחלויות.
אנחנו נשים את החינוך בראש סדר העדיפויות: אם נזכור, נוסיף כמה שקלים למשכורות המורים, ואולי הם לא ישבתו.
ערכים: דת.
יום ראשון יוכרז כיום המנוחה: משפט חסר־משמעות שמופיע בהסכמים הקואליציוניים שמפד״ל חותמת עם המפלגה שמרכיבה את הממשלה.
אנחנו מקימים מפלגה לדורות: לא הצלחתי בינתיים לסגור דיל בליכוד או לקבל שריון בעבודה, אבל חברים ממשרד פרסום אמרו שהשם שלי הוא מותג טוב. מתישהו אחרי הבחירות אתאחד עם אחת המפלגות.
מפלגת העבודה הקימה את המדינה: משפט חסר־משמעות שאומרים תומכי מפלגת העבודה.
הליכוד הוא הבית: משפט חסר־משמעות שאומרים אנשים שרוצים להיות פוליטיקאים ושאין להם חברים במפלגת העבודה.
רעידת אדמה פוליטית: שלוש מילים חסרות־משמעות שנוספות לכותרות אקראיות של עיתונים בתדירות של כשבועיים.
תוספות מתקבלות בברכה לדוא״ל amir.aharoni@mail.huji.ac.il.
אמיר א׳ אהרוני הוא ירושלמי שאוהב מוזיקה ולשון, וכותב הבלוג “חיפושים כמשל”, שם התפרסם הפוסט במקור. לפרנסתו הוא משפר את התמיכה של ויקיפדיה בשפות שנכתבות מימין לשמאל. בבחירות הוא מתחבט קשות בין מרצ לבין הבית היהודי
מעצבנת
פוסט של אָמִיר אֱלִישָע אַהֲרוֹנִי
"חיפושים כמשל"ברשומה הזאת הייתה אמורה להיות פרסומת חינם למשהו שאהבתי. במקום זאת הרשומה הזאת תהיה קיטוּר על משהו שלא אהבתי.
אני אוסף תמונות של סמלים ושלטים שיש בהם שילוב של אותיות לועזיות עם ניקוד עברי. כל בתי העסק שמופיעים שם מקבלים פרסומת חינם ואיש לא מתלונן – לא הקוראים ולא בתי העסק. אדרבא, קיבלתי פניות אחדות מבתי עסק שביקשו להוסיף עוד פרטים. פעם אחת אפילו הוספתי קצת, כשהייתה לזה הצדקה.
אמש צילמתי עוד שלט כזה, שעמד מחוץ לחנות:
כאן הייתה יכולה להיות פרסומת שלך, מעצבת מעצבנת. הצגת את התמונה הזאת ברשות הרבים ולא החתמת אותי על חוזה שמחייב אותי לתת לך קרדיט
כפי שאתם מנחשים, התמונה הזאת ערוכה. היא ערוכה כי בעלת הבית רצה אליי ושאלה אותי:
– „מה אתה עושה?”
– „אני מצלם את השלט היפה שלך.”
– „מישהו נתן לך רשות?”
– „אני מקווה שאת צוחקת.”
– „צריך לקבל אישור בשביל לצלם דברים כאלה.”
– „אני עדיין מקווה שאת צוחקת.”
– „לא. אתה יודע, התכשיט הזה,” היא הצביעה על התכשיט עם העיגולים הגדולים באמצע, „מישהי צילמה אותו כמוך ועכשיו היא מוכרת אותו פה מעבר לפינה. שבועיים לקח לי רק לעצב אותו…”
– „אסור לצלם? את קולטת מה את עושה? את אומרת לי שאסור לי להוציא את הטלפון שלי וללחוץ על כפתור ברשות הרבים. את מציגה את הפרסומת שלך ברשות הרבים. בשביל מה את מציגה אותה אם את לא רוצה שאנשים יראו?”
– „אתה אמור לשאול. אתה יודע, אני קולטת אנשים ברגע, הייתי מרשה לך…”
– „לא את לא. אם את קולטת אנשים ברגע, את היית אמורה להבין בלי שאשאל שאין לי שום כוונה להזיק לך. ואם, נגיד, מישהי קונה את זה, הולכת עם זה לארוחת ערב ומישהו מצלם אותה, גם זה אסור?”
– „אין לי שליטה על זה.”
– ״נכון, אז מה אכפת שמישהו יצלם פה? זה אותו דבר.”
– „כי אתה אמור לפחות לשאול. אחרת זה כמו גנבת דעת.”
גנבת דעת. לקח לה שבועיים לעצב שבעה עיגולים, יומיים לכל עיגול. ולקח לה רק שניותיים לעצבן אותי. בשלב הזה החלטתי שאפרסם את התמונה הזאת על אפה ועל חמתה, אבל בלי שמה, כי היא הרסה לי את הערב, אז לא מגיעה לה פרסומת. קצת חבל, כי נעשה שם שימוש חמוד בניקוד. רציתי לשאול אותה של מי היה הרעיון לנקד ככה, כי לא תמיד יש לי הזדמנות לזה, אבל אחרי שהיא עצבנה אותי זה כבר לא היה אפשרי.
היום גם חיפשתי את שמה באינטרנט ומצאתי שיש לה אתר. לא אקשר אליו, כמובן, אבל אספר לכם שיש בו תמונות רבות, איכותיות ומפורטות הרבה יותר של העיצובים שלה. אבל מה, לי אסור לצלם אצלה בחנות.
לא זכור לי שקרה לי דבר כזה בארץ. זה כן קורה הרבה ברוסיה. ההורים שלי נוסעים לשם כמעט כל שנה ואוהבים להסתובב בחנויות יוקרה, מסעדות וכניסות של בתי מלון ומספרים שכמעט בכל מקום אוסרים עליהם לצלם. המעצב (!) הרוסי ארטמי לבדב, המוזכר בבלוג הזה מדי פעם, יצא למלחמה נגד התופעה הטיפשית הזאת ויצר שלט „מותר לצלם” (הדף באנגלית). כרגיל אצלו, הוא גם מסביר את תהליך יצירת השלט וגם נותן תמונות וקטוריות איכותיות להורדה שאתם יכולים לשים בבית העסק שלכם ולומר לאנשים: „אנא מכם: תעשו חיים וצלמו להנאתכם (ופרסמו בחינם את בית העסק שלי ולא את בתי העסק של אנשים טיפשים שאוסרים לצלם)”.
מותר לצלם
ובחייאת רבאכ, אל תספרו לי שטויות כמו „באמת יש בעיה של גנבת עיצובים”. ככה האמנות התנהלה מאז ומעולם. יש מי שטוב ברעיונות ויש מי שטוב רק בביצוע. יש מי שטוב בשניהם ויש מי שגרוע בשניהם. לנסות למנוע העתקה, ועוד באמצעים כה מרגיזים, זה דבר טיפשי להחריד.
ביסוד הרעיון המוסרי שמאחורי תכנה חופשית ותוכן חופשי נמצא אותו עיקרון: מניעת העתקה באמצעים משפטיים (פטנטים וחוקי זכויות יוצרים) וטכנולוגיים („ניהול זכויות קניין”, Digital Restrictions Management) היא דבר טיפשי ומיותר שמזיק לחברה האנושית ובסופו של דבר פוגע גם בעסקים שנוקטים בה.
• עוד בנושא: פלאש מוב מגדל האופרה
___________________
אמיר אלישע אהרוני הוא ירושלמי שאוהב מוזיקה ולשון, וכותב הבלוג "חיפושים כמשל", שם התפרסם הפוסט במקור ב-26.8.2011
ש
פוסט של אָמִיר אֱלִישָע אַהֲרוֹנִישלום עידו,
אתה עושה עבודה טובה בפרסום שגיאות בשלטים ובעיתונים. אני מחבב במיוחד את המירכאות המיותרות – זה מחרפן אותי כבר הרבה שנים.
אבל יש שגיאה לשונית שאתה עושה לעתים קרובות בעצמך. ברשומה “עידו קינן יום שישי הטוב: הקדמה ו’יש עם מי לזמזם” עם בני בשן’” כתבת:
“השקת מדור בשם ‘יום שישי הטוב’, בו אביא מדי יום שישי אוסף של דברים טובים מהאינטרנט ומחוצה לו”, “פינה בה הקריא קטעים מחסמב”ה”.
האקדמיה ממליצה לא להשמיט את שין הזיקה במשפטים כאלה. ר’ כאן. לפי האקדמיה מומלץ לכתוב:
“השקת מדור בשם ‘יום שישי הטוב’, שבו אביא מדי יום שישי אוסף של דברים טובים מהאינטרנט ומחוצה לו”, “פינה שבה הקריא קטעים מחסמב”ה”.
בדיבור יומיומי אין כמעט אף אחד שמשמיט את הש’, כלומר רוב הזמן האנשים לא טועים בעניין הזה. כבר כמה חודשים אני מקשיב לשיחות ומנסה לשים לב אם אנשים אומרים את זה ומצאתי רק מישהי אחת (סוציולוגית. מעניין אם זה אומר משהו). אבל בכתב יש לאנשים נטייה להשמיט את הש’, כי זה אולי נתפס כשפה גבוהה או רשמית יותר, אבל לא – האקדמיה אומרת שזו פשוט טעות. ההשמטה של הש’ משום מה נפוצה מאוד בעיתונים ובהודעות מוקלטות בטלפון ולכן האקדמיה הדגימה את זה בעזרת המשפט “המספר שאליו הגעת איננו מחובר”, במקום “המספר אליו הגעת איננו מחובר”, שהם לא מעיזים אפילו להעלות על הכתב.
לשיקולך, כמובן. יותר מזה – תרגיש חופשי לפרסם את המכתב הזה ולקטול אותי ולומר שתמשיך לכתוב איך שאתה רוצה. גם לי יש את הטעויות שלי, שאני אוהב ושלא אוותר עליהן. ואולי בכלל כתבת על זה פעם ולא ראיתי.
___________________
אמיר אלישע אהרוני הוא ירושלמי שאוהב מוזיקה ולשון, וכותב הבלוג "חיפושים כמשל"
מה זה פה?
רוצה להפיק פודקאסט?
המלצת סייברסייבר (מ)
פרנסה
-
לאחרונה בחדר 404
-
ילד, רובוט התמיכה הרגשית שלך עומד למות
האחראי על האינטרנט בגלצ
-
שליחות קטלנית בלי ביטוח רפואי האחראי על האינטרנט בגלצ
-
ה-NFL מזייפים את אלישה קיז, קנדה אייר מאשימים את הצ’טבוט ומפסידים האחראי על האינטרנט בגלצ
-
שתיקטוק האחראי על האינטרנט בגלצ
-
איך מדרגים בעברית?
- שקר הביטקוין, קיץ חם במקרר של שופרסל, הצופן היווני ועוד עדכוני סייברסייבר
-
זום מסתבכת עם העובדים והמשתמשים האחראי על האינטרנט בגלצ
- אילן מאסק ממשיך לחטוף יוזרים בטוויטר
- ברכות לסופרת בינה מ. על כניסתה לרשימת רבי המכר של קינדל
- פסיקה עלולה לתת למו”לים שליטה מוחלטת על השאלת ספרים דיגיטליים בספריות
- תומכי נטלי דדון מבצעים לינצ’טרנט שנמוך דירוג בבית-קפה הלא-נכון
-
זעם נגד תרגום המכונה האחראי על האינטרנט בגלצ
-
מתמונות חתולים לפוליצר – חדשות באזזפיד נסגרים האחראי על האינטרנט בגלצ
-
תיק-תק לחסום את טיקטוק האחראי על האינטרנט בגלצ
-
זו תרבות ביטול על כלום האחראי על האינטרנט בגלצ
-
ילד, רובוט התמיכה הרגשית שלך עומד למות
