בסרטון של אחמד צפו כבר 8,392,424 גולשים (+72 בתולות עם אותו IP)
בלעדי: קרן ההשקעות הפלסטינית שהוכרזה לאחרונה מצאה את ההשקעה הראשונה שלה: YouTube למחבלים מתאבדים.
הניתוח הצליח, החולה אהבל
בניתוח מסובך שנערך בבית החולים רמב”ם, הושתל לדובר בית החולים מוח מפל-קל:
ביה”ח רמב”ם: “ברעידת אדמה חזקה יעזרו בעיקר תפילות ומבחינה זו אנו מוכנים – עם חדר למוסלמים ובית-כנסת”
(עדכון) – דובר בית-החולים בתגובה משועשעת, מטרידה ומפחידה על הנחיית מנכ”ל משרד הבריאות, פרופ’ אבי ישראלי, להיערכות מיידית של בתי-החולים בצפון לרעידת אדמה קשה ; פרופ’ ישראלי: “עולה ההסתברות לרעידת אדמה בעוצמה 6 בסולם ריכטר, שיכולה להרוס מבנים ותשתיות”
[…]
דוד רטנר, דובר בית החולים רמב”ם בחיפה הגיב היום בהודעה לעיתונות משועשעת משהו: “מבחינת תשתיות ומבנים, נכון לעכשיו אף אחד ממבני המרכז הרפואי לא בנוי ע”פ תקנים מודרניים לעמידות בפני רעידות אדמה. ארבעת המבנים הראשיים ברמב”ם הם: מבנה אדמיניסטרטיבי שנבנה ב-1860, מבנה אשפוז שנבנה ב 1938, מבנה אשפוז שנבנה ב-1973 ומבנה אשפוז שנבנה ב-1982”.רטנר מדבר עם זאת, בציניות, על “מוכנות טרנסצדנטלית”: “קרוב לוודאי שברעידת אדמה חזקה ממש, יעזרו בעיקר תפילות, ומבחינה זו רמב”ם הוא בית החולים המוכן ביותר בישראל. לפני שלושה חודשים חנכנו חדר תפילה מוסלמי, שיחד עם בית הכנסת הוותיק יותר, מספק כיסוי של לפחות 90% מהזיהוי הדתי של הצוות ושל המאושפזים”.
לידיעת היזמים שלא מגיעים למסיבות של פולבר
המגה-בלוג טק-קראנץ’ השיק בשבוע שעבר, די בשקט, בלוג נוסף ברשת שלו, המתרכז ב-IT. בבלוג, TechCrunchIT, מסקרים סטיב גילמור הבלתי קוהרנטי* וניק קוברילוביץ’ הבלתי מוכר את המתרחש בעולם הטכנולוגיה שאינו בהכרח סקסי כמו האינטרנט, ומנסים להסביר איך בכל זאת לפעמים העולמות הללו נפגשים.
אז אם SAAS וגיגביט את’רנט עושים לכם את זה, תבלו.
*האיש הוא אשר עידן של ההווה. שימו לב לפוסט המאפיין הזה, שמסתובב סביב עצמו ובסוף לא מגיע לשום מקום.
גנונוספירה
פוסט של סמי קונדקטור
לפעמים אני תוהה כיצד היו סלבלוגרי הרשת מביכים את עצמם לולא היו מגיעים לעולם הכלים שאיפשרו להם לעדכן על כל פלוץ שלהם באמצעות הטוויטר, על כל דעה בלתי מעניינת שלהם באמצעות הבלוג, על כל רצף של לינקים שמעניינים רק אותם באמצעות ה-RSS, וכמובן על הכל ביחד באמצעות mashup שאין לו שום תועלת מלבד "שופוני".
אני מתגעגע לימים שבהם הקונוטציה הראשונה שעלתה בראש למשמע המילה "בלוג" היתה של פקאצה בת 12 שמעצבת לעצמה בלוג ורדרד מלא ב"שיואו, לייק כאילו בואו תגיבו אצלי, יא מאפנים!". המצב הזה הרבה יותר חביב בעיני מהעובדה ש"בלוג" מקושר אצלי היום לעובדה שמייקל ארינגטון מרגיש חובה להגיב על כל מה שמישהו אמר או לא אמר עליו, שמארק קובן מצהיר על מותו או לידתו של איזה טרנד רק כדי שנזכור שלפני מיליארד שנה הוא מכר איזו חברה ליאהו ומאז לא עשה כלום חוץ מלדבר, שג’ייסון קלקניס דואג בכל יום לריב עם לפחות שלושה בלוגרים, שרוברט סקובל מצלם בוידאו עשב צומח ומכריז שמדובר בהמצאה הגדולה ביותר לאנושות שגרמה לו לבכות, ושסטיב גילמור מתעקש להמשיך לכתוב למרות שהוא מצליח להוכיח שאפשר לכתוב אלף מילה בלי להגיד שום דבר.
אם השמות האלה אומרים לכם משהו, בוודאי תשמחו לשמוע על המפגע האחרון ברשת, איזה מישהו התעצבן על הסופר/בלוגר/דעתן/פלצן של ישראל (Shel Israel) והחליט, כנראה, להשתלט לו על הדומיין בלי שישים לב. באתר הוא העלה שורה של פארודיות על ישראל (האיש, לא המדינה), שכנראה מעניינות את ארבעת החברים שלו, ובסוף השבוע העלה פוסט "נא נא ונא נא" שמופנה לשל ישראל, וקורא לו להכריז על הפסדו, וכך יוכל לקבל את הדומיין בחזרה. בתגובות תוכלו למצוא גם את הודעת התבוסה של ישראל, וגם בקשה של דייב ויינר (עוד מחבורת הבלוגרים שדואגים להזין את ה-Techmeme שלי בכותרות משעממות על כך שטוויטר ימנע מלחמות ויפיק לכולנו אנרגיה חלופית, ואחרי יומיים כותבים בדיוק להיפך) שיפסיק להפיץ עליו שמועות, או משהו כזה (מצטער, הלכתי לעשות משהו יותר מעניין, כמו לראות את "עמוד האש").
שמישהו יקרא להורים שלהם, בבקשה.
למנכ”ל זאפ יש 7,000 אייפונים בבית!
החיבה המוזרה של העיתונות הישראלית לדירוגים חסרי משמעות היא פלא בעיני. לפני כמה שנים החליט “מעריב” שהוא חייב לעצמו דירוג שקשור לאינטרנט, ומדי תקופה היה מפרסם את הדירוג המופרך של נטקס לפופולאריות אתרים בישראל. למה מופרך? כי נטקס מאפשרת למשתמשיה להקליד שם של אתר בעברית במקום את ה-URL שלו, ולכן הדירוג הזה משול לדירוג “האתרים שהכי קשה לזכור או לנחש את הדומיין שלהם”, ומכאן לא פלא שבאופן קבוע כיכב במקומות הראשונים אתרו של “איש התקשורת” רמי יצהר (ואני משתמש במושג הזה באופן הכי משוחרר שניתן. למעשה, הכינוי “איש תקשורת” מתאים ליצהר בדיוק כמו שהכינוי “אמין” מתאים לבנימין נתניהו), שהגולשים לא זכרו כיצד להגיע אליו (news-israel.net) ולכן הקישו את שמו (“ענין מרכזי”).
לפני כמה שנים החל מעריב בסוג אחר של דירוג, מופרך לא פחות, בשם “מה בא גוגל?”. במוסף העסקים לשבת, עת שהיו מתראיינים גורמים משני חברות, החליטו במעריב לבדוק את תוצאות הגיגול של שמותיהם בגוגל, ולפרט לאורך כרבע עמוד את ממצאיהם. כמובן, הקורא בוודאי יתרשם שנוחי דנקנר מופיע בגוגל בערך פי מיליארד מיוסי אבוטבול, המובטל משדרות, ויתרשם לא פחות מכך שקוקה קולה מופיעה פחות פעמים מפפסי, שהרי אנשי עסקים מקבלים את החלטותיהם לפי רמת הפופולאריות של אדם או חברה מסויימת בגוגל.
נראה ש”גלובס” מבקשים לייסד מדד מופרך משל עצמם, ולצורך כך גייסו את מנוע השוואת המחירים האינטרנטי זאפ:
“מכשיר סלולר נחשק”, לפי גלובס, הוא מכשיר שמספר החיפושים אודותיו בזאפ הוא הגבוה ביותר. נתעלם לרגע מהעובדה שחלק מתושבי ישראל משתמש במנוע חיפוש מוכר פחות, גוגל, כדי לאתר מידע על טלפונים נחשקים, ונתעלם לרגע מהעובדה שחיפוש אחר טלפון מסויים לא אומר שבסופו של דבר הלקוח ירכוש דווקא אותו. הבה ונתרכז במידע שמביא מנכ”ל זאפ:
ובכן, אמנם קראתם בכל מיני מקומות שבישראל מסתובבים כ-12 או 18 אלף אייפונים, אבל מסתבר שאצל זינגר המספר הזה כבר מגיע ל-25 אלף.
בהמשך הכתבה מתברר (כלומר, מתברר למי שלא מכיר את שוק התקשורת בישראל, למשל אנשים שחושבים שמכירות של סלולרים באמצעות זאפ הוא מדד שמאפיין משהו) שאת הנתונים של זאפ צריך לקחת בערבון מוגבל:
ונסיים בטבלה:
נתעלם גם מהעובדה שבזאפ בחרו לחלק את קטגוריית האייפונים והנוקיה N95 לפי גודל שטח האיחסון, אבל לא נתעלם מהעובדה שלפחות חצי מהרשימה הזו מורכבת מטלפונים שנמכרים ישירות בידי ספקיות הסלולר בישראל, בסבסוד (כלומר באמצעות החזר בחשבון הטלפון) ובתשלומים, כך שאם אני ממש חושק בהם, אני יכול לגשת לאתר חברת הסלולר ולקבל מידע על הטלפון, או, שומו שמיים, לדבר עם איש מכירות.
אז מה קיבלנו כאן: דירוג המכשירים הנחשקים בישראל, שמתייחס רק למכשירים שנמכרים בחנויות ולא ישירות בידי המפעילים (כלומר הרבה פחות מ-10% מהמכשירים בישראל), שלא לוקח בחשבון חיפושים מחוץ לזאפ, ושמניח שאם חיפשנו אחר דגם מסויים, אנחנו רוצים דווקא אותו ולא, נגיד, רוצים להשוות בין דגמים.
בשבוע הבא בגלובס: דירוג הפלאפל הטוב בישראל (כפי שבוצע בפלאפליה בפינת הרחוב בין השעות 5:30 ו-5:34 בהשתתפות עובדי הפלאפליה).
אל תדאג צוקרברג, גלובס מאחוריך!
בגלובס חוששים מהתביעה כנגד פייסבוק:
אם היו פחות חוששים ויותר מרפרשים, היו מגלים שבערך שעתיים וחצי לפני שעלתה הכתבה הזו אצלם החליט שופט בארה”ב להרגיע את פייסבוק:
בגלובס, אגב, ממשיכים לחשוש, ונכון לעכשיו (בוקר יום שישי, כמעט יממה לאחר פרסום החלטת השופט) עוד לא נרגעו ופרסמו את ההחלטה המעודכנת.
עדכון (יום שישי, 15:00): בגלובס הבינו כנראה את גודל הפדיחה (מתוך 8 התגובות, 5 פחות או יותר שאלו אם מדובר באתר חדשות או בארכיון) והעלימו את הידיעה, אבל לא טרחו, בינתיים, לעדכן על החלטת השופט.
עדכון (יום ראשון, 16:25): שלוש יממות אחרי האירוע, ובגלובס עדיין ישנים (או, סביר להניח, מתפדחים להעלות את הידיעה כל כך מאוחר)
זו זכות לתת שירות (בחינם)
בסופרפארם יצאו עם שירות חדש למשיכת מזומנים (לאחר שהשירות הקודם לדחיפת מזומנים לא זכה להצלחה). מבדיקה מקפת שערכנו עם יועצנו הפיננסי הסתבר שהעסקה הכדאית ביותר היא משיכה של בין 251 ל-299 שקלים.
זה אמבולנס! זו משטרה! לא, זה נאגטס עם אקטימל וצעצוע!
במקדונלד’ס ישראל חששו שאם אריזת ארוחת הילדים שלהם תהיה מאחורי האוטו שלכם, לא תדעו לזהות אותה, אז הם בחרו בפיתרון יצירתי: