פחחח/פששש
פחחח: להתחבר לאימייל מהנוקיה.
פששש: להתקשר לטלפון מג’ימייל.
מה בוער? הכל
גוגל יועץ השקעות
באיזו מניה להשקיע? גוגל מציע:
הלשין: איתי אשר מ”עבודה שחורה“.
רני רהב, ברוך הבא להפייסבוק
מאחר שרני רהב המזויף פרש ולא מראה סימני חזרה, לרני רהב האמיתי אין ברירה אלא להצטרף לפייסבוק. הקורא עידן דורפמן מעיר שלרגל האירוע, יחצן-העל ודאי רכש מסך מחשב נוסף. והנה כמה פוסטי ארכיון על פועלו של האיש:
• הדומיין הארוך להפליא והבלתי קליט להחריד של קונסול הכבוד רני רהב
• “אינטרנטים”: מי אם לא רני רהב
• לרני רהב התפלקו 5 מיליון דולר
רני רהב: יש לי לקוח סודי שיש לו סוד, והוא יספר לכם אותו במקום סודי
• היחצן של היחצן: מי מגונן על רני רהב בטוקבקים? ופוסט ההמשך: האם הבן של רני רהב מגונן עליו בטוקבקים?
עשיתם לייק בפייסבוק? קבלו תביעת ספאם
משרד עו”ד ד”ר נ.גילעד PhD, LLB יפנה החל ממחר למאות אלפי ישראלים השולחים ספאם בפייסבוק באמצעות כפתור ה-Like. עו”ד נ. מסביר כי לאחר שהמשתמש סימן כי הוא Like את שורת הסטטוס, הוא נאלץ לקבל לתיבת הדואר האלקטרוני שלו רצף של עדכונים הנגזר מתגובות נוספות המוצבות לאותו סטטוס, בניגוד לכאורה לחוק הספאם. לדברי עו”ד נ., למרות שמערכת הפייסבוק מאפשרת הפסקה של קבלת עדכונים אלו, לא ניתן לבצע זאת לכל סטטוס בנפרד, ולפיכך מדובר בכפיה קולקטיבית של עדכונים.
במענה לשאלה הכיצד מדובר בעבירה על חוק הספאם, שהרי לא מדובר בהודעות המשדלות לצרוך מוצרים מסחריים, ענה עו”ד נ.: “בהתחלה זה באמת לא מסחרי, והיא מתחילה איתך, אבל הכוס קפה שתשלם עליה לא עולה כסף? הארוחה בחינם? החתונה על חשבון הברון? אפילו על חלקת הקבר חברה קדישא רוצה עשרת אלפים שקל!”
___________________
היה זה פוסט של גילעד נס
הגז הטבעי עלה להם לראש: משקיעים מאיימים על עיתונאים
עמירם כהן סיפר ב”הארץ” (20.8.2010):
בחצות או קצת קודם לכן צילצל הטלפון:
“שלום, זה כהן מהעיתון?”.
“כן. זה כהן מהעיתון”.“תגיד, יש לך סיאט איביזה לבנה?”.
“כן”.“המספר שלה הוא .. .. ..?”.
“לא. זה לא המספר שלה”.“קיבינימט, טעינו”. טריקת טלפון.
יצאתי לחנייה. הסיאט הלבנה שלי עמדה ברחוב, במקום שבו החניתי אותה בערב. 20 מטר ממנה עמדה סיאט לבנה דומה, גלגליה מפונצ’רים ושריטות עמוקות לאורכה ולרוחבה, כולל על מכסה המנוע והגג. למחרת ובחודשים הבאים החניתי את המכונית שלושה רחובות מהבית. ידעתי שבפעם הבאה המשקיעים לא יטעו. הם סימנו אותי, כתב האנרגיה של “הארץ” בשנת 2000, כאויב הציבור מספר אחד.
[…]
באותם ימים הפכתי לאויב המשקיעים. תמיד היתה להם סיבה לכעוס: כשכתבתי שהסיכויים לתגלית מסחרית מעטים – הורדתי להם את המניה; כשכתבתי שהסיכויים טובים, ובסופו של דבר לא היתה תגלית – גרמתי להם להפסד.
הניסיון לחבל במכונית הסיאט הקטנה שלי היה רק אחת השיטות של “החבר’ה”. היו גם הטרדות אינסופיות בטלפון, בעיקר נהמות ואיומים, צלצולים בדלת בשלוש בלילה וכל מיני תעלולים אחרים. נאלצתי לשנות את מספרי הטלפון שלי ולהפוך אותם לחסויים לתקופה ארוכה.
עכשיו הם חוזרים. עורך אתר גלובס, דורון אביגד, מדווח היום (24.8.2010):
קומץ ממשקיעי גבעות, שבטוח משום מה כי אתר “גלובס” מנהל מערכה תקשורתית הזויה כלשהי נגד גבעות, החל לשגר איומים, מפורשים ועקיפים, לכתבי האתר ולעורכיו. איומים אלו התקבלו בשיחות טלפון, בסמסים, במיילים ובהודעות מאיימות בפורום גבעות שבאתר “גלובס”.
“אל תשכח שאנחנו יודעים שאתה גר קרוב לאתר הקידוח”, נכתב בהודעת טקסט לאחד מכתבי האתר לאחרונה. הודעה אחרת נשלחה סמוך לחצות בלילה ובה נקבו בשמותיהם הספציפיים של הכתבים תחת התואר “כלבים” – ונקטו באיום מפורש: “אתם עוד תשמעו מאיתנו…”.
האלימות המילולית הופנתה גם כלפי חברי פורום גבעות אחרים, אשר “העזו” להביע ביקורת כלפי הודעות גבעות לבורסה. חברים אלו קיבלו הוראה מפורשת ומאיימת לחדול מביקורת שלילית כלפי הודעות החברה ולא “ימצאו עצמם מפוחלצים על קיר…”. איומים אלו לפי דיווחי הגולשים אף הרחיקו לכת – ואחד המאיימים אף טרח להבהיר: “יש לי הרגשה שהאנשים שלי דיברו איתכם בעבר והסבירו לכם שמה שאתם עושים לא מקובל עלי – כנראה ששיחת טלפון לא הספיקה לכם – הפעם ידברו איתכם בפתח הדלת!”.
אלימות זו התעצמה ככל שהתגברה הביקורת ב”גלובס” על דיווחיה העמומים של שותפות גבעות לבורסה, אשר הביאו להתערבותה של רשות ני”ע בנושא, ולהצגתן של כתבות שטח ותחקיר, דעות ופרשנויות בעיתונות הכלכלית בכלל, ושל כתבי “גלובס” בפרט.
פרשת גלנט החדשה: הרס”ר ינזוף ברמטכ”ל הבא?
לפי הוראות אגף משאבי אנוש לגבי סמלים, “חייל הזכאי לסמל התנדבותי בנוסף לסמל הצנחן, יענוד את הסמל ההתנדבותי מעל כיס שמאל ואת סמל הצנחן מעל כיס ימין”.
הרמטכ”ל הבא, אלוף יואב גלנט, מפר את ההוראות כשהוא עונד את סמל שייטת 13 מעל כיס ימין ואת כנפי הצניחה מעל כיס שמאל. לידיעת בן כספית.
הלשינה: נעה. [עדכון] אמיר מלכי-אור כתב על זה אתמול בדיון בוויקיפדיה. תודה להלל על העדכון [\עדכון]
גוגל, המתרגם השוביניסט [עדכון: תגובת גוגל]
הצעת תרגום של גוגל, אמיתית לגמרי:
הלשין: איתן בית-יעקב.
[עדכון 24.8.2010] מגוגל נמסר בתגובה: “שירות Google Translate מתבסס על שימוש בסטטיסטיקה בהליך התרגום. בפועל, התרגום מתבצע באמצעות אלגוריתם אוטומטי אשר יוצר מודלים לתרגום על סמך מסמכים, משפטים ומילים המופיעות ברשת. האלגוריתם הזה אינו מושלם וייתכנו טעויות מידי פעם”. בהמשך הוסיפה גוגל לתגובתה: “במידה וגולש נתקל בטעות בתרגום הוא יכול ליידע אותנו באמצעות תכונת ‘הצע תרגום טוב יותר’ המופיעה בתחתית העמוד”.
כוכבת הפסטיבל מחלטרת בפורנו
ביום: הקמע של הפסטיגל פסטיבל שירי הילדים; בלילה: בובת מין. מצאתי את זה באינטרנטים ואני מחפש את המקור, אם מישהו יודע מי היוצר שיספר לי בבקשה.
רקבת ישראל
09:22 תחנת הרכבת חוף הכרמל, רציף 2, חום שלוציפר היה מתגאה בו, לחות 80%. כריזה: “רכבת ישירה לתל אביב ובאר שבע תצא מרציף מס’ 2. הרכבת תעצור בתחנות…”. הצצה לעבר האופק. אין סימן לרכבת.
09:33 רכבת נעצרת ליד הרציף, הדלתות נפתחות. איש על קביים נרמס בניסיון לרדת ממנה בעוד ההמונים נאבקים לעלות עליה.
09:35 עדיין עולים לרכבת. כבר אפשר להריח את הארץ המובטחת: מיזוג מעורב בצחנת צפיפות.
09:36 בפנים. משרכת דרכי בין מאות אנשים. סבתות עומדות במעברים, חיילים שרועים פרקדן על כל פיסת רצפה, אין מקומות ישיבה אפילו על המדרגות. מזוודות ותרמילים גודשים כל פינה. תאי המטען למעלה – ריקים לחלוטין.
09:37 מוצאת מקום עמידה פנוי ליד משפחה שקטה למראה.
09:40 שון ממשפחת שקטים-למראה, בן כ-3, מודיע בדמעות שהוא רעב. אמא שולפת במבה.
09:42 ירדן ממשפחת שקטים-למראה, בת כ-5, מודיעה בקולניות שהיא צריכה פיפי. אבא וירדן מנסים לפלס דרך לשירותים, סנדליה של ירדן דורכים על האנשים במעבר. איה.
09:45 רגליי כורעות תחת העומס. נכנעת ומתיישבת במעבר המטונף.
09:47 אבא וירדן חוזרים מהפיפי, מפלסים דרך במעבר. איה!
[הרכבת המהירה לתל אביב נעצרת באמצע שום מקום. ממתינים.]
09:48 שון משועמם, משליך את הבמבה, צווח ורוקע ברגליו. מרחבי הקרון ומעבר לו עונה לזעקותיו להקת פעוטות בזעקות ורקיעות הזדהות.
09:48 ירדן בוכה, שואלת מתי כבר נגיע ללונה פארק. זה מזכיר לרביד, הילדה ברביעיית המושבים הסמוכה, שגם היא ממש רוצה להגיע כבר ללונה פארק. אמא של רביד לא סבלנית כמו אמא של ירדן, ומאיימת להחטיף לה עם סנדל פלטפורמה מוזהב: “את באמת רוצה לנסות את הסבלנות שלי???”.
09:50 צחקוקים נשמעים משמאל. בחורה בשם זיו מאפרת את חברתה עומר ביד יציבה ומנוסה חרף טלטולי הרכבת. שיר, המביטה בשתיים תוך סידור המחשוף הרחב שלה, מהרהרת בקול: “למה אתם מתאפרות יא סתומות, ממילא תתרטבו במימדיון!!!1”.
09:52 מחלצת יד פנויה מבעד להמונים הדחוסים על רצפת המעבר, מצליחה להפעיל את נגן ה-MP4. בוחרת מוזיקה קלאסית מרגיעה, עוצמת עיניים.
09:53 מוצרט נחרד לקול זעקות השבר של עומר, שהמסקרה נזלה לה לתוך העין בגלל זיו הזונה הזותי שלא יודעת לאפר. עומר מפלסת דרך לשירותים לשטוף את העין, בעוורונה דורכת על כל היושבים במעבר. איה!
09:54 אלירן – החבר של שיר, מתברר – מפעיל את נגן הסלולר שלו לקול מצהלות חבריו, בעוד שיר מתיישבת על ברכיו. בטהובן מודה לאלוהיו על חירשותו. אני, לעומת זאת, שומעת את המוזיקה וגם את מצמוצי הנשיקות היטב מבעד לאוזניות הנגן שלי. אי משם משמיע נגן סלולרי אחר מוזיקה בערבית; אלירן מתעצבן על החוצפה של האנשים האלה. הדי פיצוצים נשמעים, אבל זה רק המסטיק של שיר.
09:55 שון וירדן מתקוטטים, אניצי במבה נושרים על קהל יושבי הרצפה. מחליטה לחפש מקום ישיבה אחר, ויהי מה. מתרוממת במעבר הדחוס כדי לקום, בדיוק ברגע שבו עומר חוזרת מהשירותים, דורכת על שולי החצאית שלי וחושפת את תחתוניי לסובבים. פרצי צחוק מסביב. נמלטת בכלימה.
[הרכבת המהירה לתל אביב נעצרת באמצע שום מקום. ממתינים.]
09:56 מוצאת מקום ישיבה פנוי על רצפת קרון אחר, בקרבת אנשים מבוגרים רציניים למראה, חלקם נועצים מבט מזוגג בלפטופ שמולם. תוהה אם השמועה על חשיפתי כבר הגיעה לקרון הזה.
09:57 גבר רציני-למראה שולף סלולרי, פוצח ב”מה עניינים, איש? אז ‘תה בא ביום שישי?”. קולו – בריטון רועם. אפילו בטהובן כבר הרים ידיים, ואני מכבה את הנגן.
09:58 אישה רצינית-למראה עסוקה בהקלדה אטית של הודעת SMS ארוכה. כנראה אינה יודעת על האפשרות לבטל את צלילי המקשים, או לחלופין להנמיכם. רצף ארוך וצפצפני של לחיצות מלמד אותי שהיא גילתה טעות בהקלדה אי שם באמצע, מוחקת הכל ומתחילה מחדש.
09:58 גבר רציני-למראה 2 מקבל שיחה. מתברר שהעסקה של מכירת המכונית אולי לא תצא לפועל, כי המטומטמת לא מבינה שקילומטראז’ כזה הוא ממש נורמלי למכונית בת 11 שנה.
09:59 בת-אל, שיר-אל ואור-אל חולפים בריצה (איה!!), צווחים בגיל. אישה במטפחת מדדה אחריהם תוך צעקת שמותיהם, נוחלת כישלון חרוץ בלהסיע עגלת תינוק במעבר זרוע-האנשים. התינוק שולח יד מהעגלה, אוחז בחצאיתי ביד דביקה, מסרב להרפות.
09:59 דפיקות רמות אי שם במורד הקרון; עוד מישהו נתקע בשירותים.
[הרכבת נעצרת באמצע שום מקום בחריקת בלמים. אנשים מועדים בהמוניהם. ממתינים.]
10:00 אחד ממאבטחי הרכבת עובר בחיפזון, רומס את השרועים במעבר, צוחק צחוק וולגרי לתוך מכשיר הקשר. אישה שואלת אותו למה הרכבת נעצרה. אין תגובה.
10:05 בחורה מקיאה במעבר, האנשים סביבה מתפזרים בבהילות. סוף סוף יש פיסת מקום פנויה ברכבת.
10:07 מביטה מבעד לחלון לבדוק איפה אנחנו, אך כל שהעין רואה הוא הכרזות של Taster’s Choice שמודבקות על כל חלונות הרכבת. נו, כל פרסומת היא ברכה כל עוד הם משתמשים בכסף כדי לשפר את השירות לנוסעים.
10:13 חרדי נדחק בין ההמונים ושואל מי רוצה להניח תפילין. אני תוהה מה הוא יעשה אם אגיד “אני”.
[הרכבת מתקרבת לתל אביב. הכריזה האוטומטית מופעלת, מודיעה על עצירה בתחנת תל אביב אוניברסיטה. מיד מתחילה כריזה חדשה, מודיעה על תל אביב מרכז. מתחילה כריזה חדשה, מודיעה שמגיעים לתל אביב השלום. מבטים מבולבלים מסביב.]
[הכריזה הלא-אוטומטית מופעלת, מודיעה על התחנה הנכונה ומספקת עוד קצת אינפורמציה בשפה זרה שאני מתקשה לפענח – אולי זו עילגית.]
10:16 חיילים מתגודדים ליד דלתות היציאה. שניים – ששמותיהם, ככל שהצלחתי לקלוט מן השיחה, הם “גבר” ו”אחי” – מנהלים דיון מעמיק בעניינים שביטחון שדה יפה להם.
10:20 הרכבת המהירה לתל אביב מגיעה ליעד באיחור של כ-20 דקות.
עכשיו אני יודעת סופית שהזדקנתי, כי בראשי אני מבצעת יום יום את הספירה לאחור: רק עוד 13 ימים לסיום החופש הגדול.
____________________________
היה זה פוסט של Figgy, שהתפרסם לראשונה בבלוגה “שותף נולד“
מה זה פה?
רוצה להפיק פודקאסט?
המלצת סייברסייבר (מ)
פרנסה
