“ערה?”, שואלת המשטרה

כתבתי פה על הפייסבוק של המשטרה וחזיתי: בקרוב סמס מהמשטרה: “ערה?”

אסף שגיא מדווח שזה קרה:

בעקבות המשט לעזה: משינה ביטלה את הופעותיה בישראל

מתוך האתר של משינה. הלשין: אורי ברייטמן.

[עדכון 17:44] צירוף מקרים הוליד בוויינט את הכותרת “אם אין פיקסיז – לכו למשינה“.

חבל שהיא לא תכננה חופשה ללסבוס

פוסט של גילעד נס

הייתי יורה בנהג הזה שחתך אותי

שיטה לשחרור אגרסיות בכביש: סטיק של בלקהוק כידית הילוכים לאוטו. דרך הפליקר של אהובה ברגר (cc-by-nc-nd).

זיפט בידיעות אחרונות

ניקוי ראש - עידו קינן ואבי לבקוביץ', שני אנשים שמכירים את הרשת יותר טוב מגוגל, הקימו לאחרונה את ''זיפט'', בלוג שמוקדש כולו לתוכן הכי ביזארי שאפשר למצוא ברשת: סרטונים שלא כדאי לראות בעבודה, תמונות מוזרות, אתרים תמוהים, משחקים דביליים או בקיצור - שעות של הנאה.
(“עלו ברשת“, רוני שני, ידיעות אחרונות, 30.5.2010)

טופלס

כשפרסומת טלוויזיה “מצונזרת” של קסטרו – שטיק שהחברה נקטה בו כבר לפני כעשור עם הפרסומת של דודי בלסר בחוף הנודיסטים – שולחת למעלה מ-25 אלף גולשים לעמוד הלא-רשמי בפייסבוק כדי לראות תחת וציצים, היה מרענן ומפתיע לראות בדרך נמיר בתל אביב שלט חוצות של רשת בגדי הים “גליק” שאין בו נשים או אפילו בגדי ים. נשמע טוב מכדי להיות אמיתי? זה כי זה טוב מכדי להיות אמיתי. השלטים של גליק עוטרו במקור בדגם ענק של ביקיני אדום, מאכזבת אותי יחצנית הרשת, אורית אשכנזי. והשלט שהתפעלתי ממנו? “גנבו כמה חזיות מכמה שלטים, כנראה זה מה שראית”.

• פורסם במקור ב”מוסף הארץ”, 4.6.2010.

אחרי הקיפול: צילומים – כך מלבישים ביקיני על שלט.

להמשך קריאה

טוויטר סטנדאפ 2 של אהוד קינן

והנה הקודם:

סכינים בגב האומה

אזרח ישראלי עוכב ביום רביעי לחקירה אחרי שניסה להיכנס לתחנה המרכזית בתל אביב עם תיק מלא בסכינים וכאפיה. האיש הוא אביב קרסוצקי, במאי מהדורת החדשות הסאטירית של אתר ביקורת התקשורת הימני “לאטמה“, הסכינים נועדו למערכון על הסכינים שנמצאו על פעילי המשט לעזה, וכל הסיפור נשמע כמו תוכנית ריאלטי סאטירית שקרסוצקי הוא גיבורה הקפקאי/קישוני.

מהדורת החדשות, שנקראת “מהדורת השבט”, מצולמת באולפן בקרית מטלון. קרסוצקי נסע לשם מביתו, כשבתחנה המרכזית אמור היה להחליף אוטובוסים. “אתה חייב לעבור דרך התחנה המרכזית, אין לך ברירה, אין ירידה מחוץ לתחנה, ואתה חייב לעבור את הבידוק הבטחוני שלהם”, סיפר קרסוצקי. “אני מגיע ואני אומר לשומרים מראש, ‘בשקית הזאת יש ציוד בעייתי שמיועד לצילומים’, שיידעו, כי במילא הולכים לפתוח ולראות את זה”.

מאיפה הגיעו הסכינים?
“זה ציוד שיש אצלי בבית, שאני משתמש בו למערכונים. כבר יצא לי כמה פעמים כבר להסתובב איתם כדי להגיע למטלון לצילומים. היום כנראה נפלתי על שומרים אחרים. הם אמרו ‘אין בעיה, בסדר גמור, תחכה פה רגע, נקרא לקצין בטיחות של חברת השמירה שלנו’. קצין הבטיחות מגיע, אומר לי ‘תעקוב אחרי’, לוקח אותי לקומה התחתית במבוך ושם נמצאת תחנת משטרה של התחנה המרכזית. אני יושב שם עד שפותחים את התיק, מתחילים לזרוק את הדברים, מבטים לא נעימים עד שאני מסביר את עצמי. הכל בסדר, נורא נחמדים, אבל הם חייבים להעביר אותי לקצין כדי לראות מה עושים עם הציוד. אני בעיכוב חקירה, יכולים עד שלוש שעות לעכב אותי”.

אני לא מכיר אותך. האם יש לך חזות ערבית?
“בוא נגיד שאין יותר אשכנזי ממני”.

זה מה שעזר לך לעבור בפעמים קודמות?
“זה מה שעזר לי עד היום, כנראה. אבל זה פשוט מגוחך לחלוטין”.

בנקודה זו מכניס התסריטאי של יומו של קרסוצקי דמות ערבית. “ואז הם לוקחים אותי לתחנת המשטרה ברחוב שלמה, שם אני פוגש את אעד, קצין משטרה. הוא רוצה להיכנס ללאטמה ולראות מערכונים כדי לראות שאני באמת עובד שם, ואני צריך להניא אותו, שלא יראה מערכונים שפוגעים בערבים, לא נעים”.

כסאטיריקן אתה סוג של סכין בגב האומה.
“לא רק זה. בתחנת המשטרה, עד שהסברתי, קיבלתי מבטי שנאה, כי מבחינתם אני איזה פעיל שמאל קיצוני. אמרתי, ‘לא, תבינו, זה לא ככה’. התחלתי לחלק סטיקרים של לאטמה, צפינו ביחד בתחנת המשטרה במערכונים. אחרי זה זה הסתדר. הוא [הקצין] הסתכל עלי, כתב את מה שצריך ואמר שזה לא יכנס לתיק ושהוא גורס את זה”.

קרסוצקי שוחרר אחרי שעתיים, וקיבל בחזרה את הסכינים, שתויגו כראיות. “זה נראה כמו הציוד שהוציאו מהספינה הטורקית. על הכל יש פתקים, כמו ‘פגיון, החשוד אביב קרסוצקי'”.

לימדת את השוטרים מה זו סאטירה.
“כן”.

אני חושב שהם גם לימדו אותך מה זו סאטירה.
“יצאתי מפה עם חומר נהדר מהכמה שעות האחרונות”.

זו היתה חוויה קשה, מעבר לצחוקים האלה?
“זו חוויה לא נעימה, אבל אני פשוט השתדלתי לראות את הצדדים המצחיקים, כמו שאני מספר לך את זה . זה היה די מצחיק, כי בסופו של דבר היה נראה שהם יודעים בדיוק כמוני כמה זה נראה מגוחך.
אבל כל אחד צריך לעשות את העבודה שלו, בירוקרטיה, אז זה מתנהל ככה”.

מדוברות משטרת מחוז תל אביב לא נמסרה תגובה עד מועד הפרסום.

פורסם במקור בגירסה שונה באתר “העין השביעית”

תשובה למסיונרים של התפילין

סיבוב ברחובות מרכז תל אביב, במיוחד בימי שישי, מתקיל אותי עם לא מעט נתפלין, האנשים שנטפלים אלי ומבקשים שאניח תפילין, למרות שאני חילוני (ובעצם, בגלל שאני חילוני). אני מחפש את התשובה האולטימטיבית לפניה המסיונרית שלהם, “הנחת תפילין?” / “רוצה להניח תפילין?”, משהו ברמת הזינג שישאיר אותם שותקים לפחות עד שאתרחק מספיק כדי לא לשמוע את התשובה שלהם. משהו כמו:

– יהודי, הנחת תפילין היום?
– לא עניינך.

או מה שג’וני הציע,

– רוצה להניח תפילין?
– [פאוזה קצרה ואז צחוק מתגלגל, שממשיך בזמן שאני מפנה את הגב ומתרחק מהמקום].

יש לכם הצעות? טקבקו.

מן הארכיב: זהירות, תפילין!

דברים שעשיתי עם השמלה של גרושתי

אחרי 18 שנות זוגיות שמהן 12 שנות נישואין, אשתו של קווין קאטר (36), מוכר מוצרי אריזה מאריזונה, הודיעה לו שהיא כבר לא מאוהבת בו. היא ארזה הכל והשאירה מאחור רק קופסה ובה שמלת הכלולות שלה. “מה את מצפה ממני לעשות איתה?”, שאל קאטר, והיא השיבה “מה ש$%^@# בא לך” ועזבה את הבית. אז הוא עושה איתה מה ש$%^@# בא לו, מתעד הכל באתר MyExWifesWeddingDress.com, ומקווה להוציא מזה ספר. פרסמתי על כך אייטם ב”מוסף הארץ” (וטעיתי שם בשם שלו, כי הוא התראיין מכתובת האימייל של אחיו).

בונוס לקוראי החדר: הראיון המלא עם קאטר.

איך עלה הרעיון להתעסק עם השמלה?
“הייתי בארוחת ערב עם המשפחה שלי קצת אחרי שאשתי לשעבר עזבה. חלקתי איתם את העובדה שכשהיא עזבה היא לא היתה מוכנה לקחת איתה את השמלה שלה. שאלתי אותם מה לעשות איתה. כמה רעיונות יצירתיים עלו, וגיסתי אמרה שהיא חושבת שאנחנו יכולים להגיע ל-101 שימושים לשמלה. באותו רגע חשבתי שיש פוטנציאל לעשות מזה ספר”.

כמה זמן הייתם יחד? למה נפרדתם?
“היינו יחד במשך 17-18 שנה, ונשואים כמעט 12 שנה. גרושתי לא תרצה לדבר איתך אבל לה יש את התשובה ללמה נפרדנו. היא אמרה לי שהיא כבר לא מאוהבת בי”.

מה היא חושבת על האתר?
“היא מאוד לא אוהבת את זה”.

מה הרעיונות הטובים, הגרועים והמשוגעים ביותר שקיבלת ממבקרים באתר לשימושים לשמלה?
“מחקתי הרבה מהתגובות שהוצעו באתר. הגרועות ביותר היו אלימות – להשתמש בשמלה לפעולות אלימות נגד אשתי. הרעיון הכי משוגע היה לקפוץ ממטוס עם השמלה כמצנח. היו הרבה רעיונות טובים מאוד, כמו ערסל, מטריה או שמיכה להומלס”.

איך אנשים מגיבים לאתר? יש הבדל בין תגובות של גברים ונשים?
“במפתיע, לא. ציפיתי שגברים יתמכו בי ונשים יכעסו, אבל אני חושב שאותו מספר של נשים וגברים תומכים באתר שלי. קיבלתי הרבה תגובות חיוביות מנשים”.

אתה לא חושש שהאתר יפגע בחיי האהבה שלך? ירחיק אנשים שתרצה לצאת איתן בעתיד?
“אני כרגע במערכת יחסים ואני לא חושש שזה הולך לפגוע בה”.

קיבלת הצעות רומנטיות מנשים דרך האתר?
“היו שלוש או ארבע נשים שהציעו או כתבו באתר שהן רוצות לצאת איתי”.

מה החברה שלך חושבת על האתר?
“בהתחלה אני חושב שהיא לא הבינה למה אני פותח את האתר הזה. אבל עכשיו כשהיא מכירה אותי היטב, היא יודעת שהכוונות שלי טובות ושאני לא עושה את זה בגלל שלא התגברתי על גרושתי. היא תומכת בי”.

← לדף הקודםלדף הבא →