מי סומך על מדפסות שיזמינו לעצמן דיו ותעלומת הבית שהסמארטפונים הגנובים מובילים אליו // האחראי על האינטרנט
שלום, מדברת מדפסת, אני רוצה לעשות משלוח
מדפסות לא יישארו רעבות עוד. מדפסות יעודיות של חברת בראד’ר יוכלו להזמין לעצמן דיו מאמזון כשהדיו שלהן יאזל, בלי התערבות המשתמש.
המדפסות הן המכשירים הראשונים שיעבדו עם תוכנית Dash Replenishment של אמזון, שיתממשק עם חיישנים במכשירים שונים כדי לזהות מתי המלאי אוזל וצריך להצטייד מחדש. מכשירים נוספים שיתחברו לשירות החודש הם מכונת כביסה של ג’נרל אלקטריק ופסי-מדידה למד גלוקוז-בדם של חברת ג’ימייט.
מי שמפנטזים כבר על הנוחיות שבמכשירים שמטפלים בלוגיסטיקה של עצמם צריכים לזכור את הסכנות שבלתת את השליטה למכשירים וליצרניהם. בתחילת האפסטיז נחשפו הונאות של יצרניות מדפסות, שגרמו לשבבים שבמדפסות לדווח שהדיו אזל, ואף להפסיק להדפיס, הרבה לפני שהדיו אזל בפועל, במטרה לגרום לצרכנים לזרוק את המחסניות הישנות עוד לפני שהסתיימו ולרכוש חדשות; ושהזהירו מפני נזקים מומצאים של מחסניות גנריות זולות, ותכנתו את המדפסות למנוע שימוש במחסניות מתחרות, כשהמטרה היתה להבטיח רכישת מחסניות מקוריות ויקרות.
הבית שהסמארטפונים הגנובים מלשינים עליו
בפברואר 2015 הלכה משפחה שסמארטפון שלה נגנב בעקבות אפליקציית איתור טלפונים שהתקינה עליו, והגיעה לפתח ביתם של הזוג מייקל סבה וכריסטינה לי בפרבר של אטלנטה, ג’ורג’יה. המשפחה דרשה את הטלפון בחזרה. הזוג לא ידע על מה הם מדברים. חודשיים אחר כך הגיעה לבית סבה-לי קבוצת חברים עם טענה דומה. בחודשים הבאים המשיכו להגיע אנשים שחיפשו את הטלפונים שלהם. ביוני הגיעה המשטרה, הורים דיווחו שבתם נעדרת, והאפליקציה על הטלפון שלה הובילה לבית הזוג סבה-לי. היא והטלפון שלה לא נמצאו שם.
קשמיר היל מאתר פיוז’ן חקרה את הסיפור שלהם, בחנה תאוריות שונות לגבי מקור התקלה – מיפוי שגוי של רשת ווייפיי או כתובת איי.פי, טריאנגולציה שגויה של תא סלולרי, מיקום הבית במרכז מעגל כיסוי של תא סלולרי כברירת-מחדל כאשר אי אפשר לאתר מיקום מדויק, טעות במאגר נתונים שעליו מתבססות כל אפליקציות איתור הסלולריים ועוד.
המשטרה לא הצליחה לאתר את הבעיה, רשות התקשורת הפדרלית (FCC) אמרה שזה לא בסמכותה, חברת התקשורת טי-מובייל שהתא הסלולרי שלה הוא הקרוב ביותר לבית לא הגיבה לפניה, וכמוה גם גוגל, יצרנית מערכת ההפעלה הסלולרית אנדרואיד, ואפל, יצרנית הטלפון הסלולרי אייפון.
התעלומה טרם נפתרה. עכשיו היא בידיים של אומת האינטרנט.
פייסבוק וטוויטר, למה אתן מאפשרות תעמולה של דאע”ש והסתה לרצח יהודים וישראלים? // האחראי על האינטרנט
לויד פילדז היה אחד מחמישה נרצחים בפיגוע ירי, שביצע קצין המשטרה הירדני אנוואר אבו-זאיד ב-9 בנובמבר האחרון. הפיגוע בוצע במתקן אימונים של כוחות הבטחון הירדניים בעיר מואווקאר בירדן, שממומן על ידי ארה”ב, אשר מאמנת בו כוחות עיראקיים ופלסטיניים. הפיגוע בוצע ביום השנה העשירי לפיגוע של מחבלים מתאבדים בשלושה מלונות בעמאן. אלמנתו של פילדז, טמרה, הגישה תביעה בנושא נגד טוויטר, תוך שימוש ייחודי בחוק האנטי-טרור האמריקאי (US Anti-Terrorism Act), המשמש בדרך כלל לתבוע את ארגוני הטרור עצמם. התביעה הוגשה בבית המשפט של המחוז הצפוני של קליפורניה.
“במשך שנים, טוויטר הרשתה ביודעין לארגון הטרור דאע”ש להשתמש ברשת החברתית שלה ככלי להפצת תעמולה קיצונית, גיוס כספים ומשיכת מתגייסים חדשים”, נכתב בתביעה. “התמיכה החיונית הזאת היתה מהותית לעלייה של דאע”ש ואיפשרה לו לבצע מספר רב של מתקפות טרור, כולל פיגוע הירי של ה-9.11.2015 בעמאן, ירדן, שבו לויד ‘קארל’ פילדז ג’ונייר נהרג. בלעדיי טוויטר, גדילתו המהירה של דאע”ש בשנים האחרונות לארגון הטרור המפחיד ביותר בעולם לא היתה אפשרית”. לטענת פילדז בתביעה, טוויטר איפשרה לדאע”ש להפעיל חשבונות רשמיים ללא הפרעה עד לאחרונה, וזה החזיק נכון לדצמבר 2014 כ-70 אלף חשבונות טוויטר, לפחות 79 מהם פעילים, ופרסם לפחות 90 ציוצים בדקה.
טוויטר, טוענת פילדז, חוזרת ומסרבת לציית לחוק בארה”ב ולהפסיק פעילות של גורמי טרור ברשת החברתית. בדצמבר 2011, ארגון ישראלי – מדובר ב”שורת הדין”, אם כי היא לא נוקבת בשמו – איים לתבוע את טוויטר אם לא תפסיק את פעילות החיזבאללה ברשת החברתית. ב-2012, מספר חברי בית הנבחרים פנו לראש ה-FBI וביקשו שידרוש מטוויטר לסגור חשבונות של ארגוני טרור. יו”ר תת-הוועדה לענייני טרור של ועדת ענייני החוץ של בית הנבחרים, הנציג טד פו, אמר בדיון ב-2012 כי “כשזה נוגע לטרוריסט שמשתמש בטוויטר, טוויטר לא סגרה או השעתה ולא חשבון אחד”; ב-2015, פו חזר ואמר שטוויטר שוב ושוב לא מגיבה באופן מספק לפניות בנוגע להסתה לאלימות בידי טרוריסטים.
גם כאשר טוויטר סוגרת חשבונות שמקושרים לדאע”ש, היא לא עושה הרבה למנוע את חזרתם של מפעיליהם לפעולה. לפי דיווח של הניו יורק טיימס, שצוטט בתביעה, הקבוצה הפרו-דאע”שית אסוואטירי מדיה החזירה ב-335 חשבונות – כשנסגר אחד, הקבוצה פתחה אחד במקומו, מ-TurMedia333 ל-TurMedia334 ל-TurMedia335 וכן הלאה.
מטוויטר נמסר בתגובה: “בעוד אנחנו מאמינים שלתביעה אין בסיס, אנחנו מאוד עצובים לשמוע על האובדן האיום של המשפחה. כמו אנשים ברחבי העולם, אנחנו נחרדים מהזוועות שמבוצעות על ידי קבוצות קיצוניות, ומאפקט-האדווה שלהן על האינטרנט. לאיומים באלימות וקידום הטרור אין מקום בטוויטר, וכמו רשתות חברתיות אחרות, החוקים שלנו מבהירים זאת. יש לנו צוותים מסביב לעולם שחוקרים באופן פעיל דיווחים על הפרת תנאים, מזהים התנהגות אלימה, משתפים פעולה עם ארגונים שנאבקים בתוכן קיצוני מקוון, ועובדים עם רשויות אכיפה בעת הצורך”.
כתב התביעה של טמרה פילדז נגד טוויטר:
פייסבוק מפלה באכיפה שהיא מבצעת כלפי הסתה נגד פלסטינים ונגד יהודים וישראלים*, כך טוען שורת הדין. בסוף דצמבר פתח הארגון שני דפי הסתה ברשת החברתית – אחד נגד יהודים, אחד נגד פלסטינים. הארגון העלה לדפים תכני הסתה דומים כלפי שני הציבורים, ואחרי יומיים הלשין לפייסבוק על שניהם דרך כלי הדיווח המובנה.
פייסבוק השיבה בנוגע לדף נגד הפלסטינים כי הוא מפר את תנאי השימוש, וסגרה אותו ביום שבו קיבלה את הדיווח; לגבי הדף נגד היהודים והישראלים, השיבה פייסבוק כי הוא לא מפר את תנאי השימוש, והשאירה אותו באוויר.
כהרגלה, פייסבוק לא הגיבה לפניות התקשורת בנושא. רק שבוע לאחר מכן, אחרי פרסומים בתקשורת והביקורת הציבורית, התנצלה פייסבוק על מה שהיא כינתה טעות והסירה גם את הדף המסית נגד היהודים והישראלים.
בעקבות הניסוי של שורת הדין, גילו בבלוג Israellycool שדפי הסתה מסויימים נחסמים לגולשי פייסבוק בישראל, אבל ממשיכים להיות זמינים במקומות אחרים. מבדיקה של הבלוג עולה שהדף “Jewish Ritual Murder” (“רצח פולחני יהודי”), שחסום בפני גולשים בישראל, פתוח בפני גולשים בבית לחם.
https://www.youtube.com/watch?v=z5ADUm8d7B8
שורת הדין הגיש באוקטובר הקודם תביעה נגד פייסבוק בבית משפט בניו יורק בטענה להסתה ועידוד לאלימות נגד ישראלים. לטענת הארגון, גל הטרור בישראל בחודשים האחרונים מושפע מפעילות ברשתות החברתיות, ובפרט מפרסומים של פלסטינים בפייסבוק. הארגון מבקש שבית המשפט יחייב את פייסבוק לפעול נגד משתמשים שמסיתים לטרור נגד ישראלים ולהפסיק את פעילותם ברשת החברתית. כתב התביעה המלא כאן >>
* במקור כתבתי כאן כי אחד הדפים שפתח ארגון “שורת הדין” הסית נגד יהודים. בעקבות הערת הקוראת יעל בדקתי וראיתי שהדף הסית הן נגד יהודים והן נגד ישראלים. תיקנתי את הפוסט בהתאם ב-25/1.
מוסלמים מטרילים את מנהיג דאע”ש בטוויטר, פיראטים מתנצלים בפני טרנטינו // האחראי על האינטרנט
סליחה שפיראטנו
קבוצת פיראטי-התוכן Hive-CM8 הצליחה להשיג כ-40 סקרינרים של סרטים הוליוודיים טריים, והתחילה להפיץ אותם בטורנטים, דיווחתי בפינה זו בשבוע שעבר. אחד מהסרטים הללו הוא “שמונת הנתעבים” של קוונטין טרנטינו, מקרה כואב במיוחד, משום שתסריטו של הסרט דלף לרשת לפני תחילת ההפקה, מה שהכעיס מאוד את טרנטינו, והסרט עצמו דלף לרשת לפני הקרנת הבכורה.
אחרי ההפצה, קבוצת הפיראטים פרסמה מכתב פתוח ובו התנצלות בפני טרנטינו, לצד טענה שמעשיה יסייעו להצלחת הסרט, מדווח אתר טורנטפריק. במכתב, שצורף להפצת הטורנט של הסרט “The Big Short” של כריסטיאן בייל, כתבה הקבוצה בין השאר:
אנחנו מצטערים על הבעיות שגרמנו בהפצת הסרט הנהדר הזה לפני ש[ההפצה הרשמית] אפילו התחילה. לא התכוונו לפגוע באיש בעשותנו זאת, לא ידענו שהוא יהפוך כל כך פופולרי כל כך מהר. […] מאחר שכולם מדברים עכשיו על הסרט הזה אנחנו לא חושבים שהמפיקים [יפסידו] כסף [עם היציאה למסכים]. למעשה אנחנו חושבים שזה יצר הייפ תקשורתי מסוג חדש שנוכח יותר בחדשות [בטלוויזיה], ברדיו ובעיתונים מאשר סטאר וורז, והעלויות של הקידום הזה היו בחינם. […] אם נניח 5% מהאנשים שתכננו לראות את הסרט הזה במועד הקולנועי שלו, בגלל הדחיפה התקשורתית הזאת שיצרנו בלי כוונה, אנחנו מאמינים שעכשיו 40% מהאנשים יצפו בסרט בקולנוע {בגלל ש]כולם מדברים עליו וכולם רוצים לצפות בסרט שיצר כל כך הרבה רעש. זה יקדם את מכירות הכרטיסים בקולנוע על בטוח. אנחנו באמת מקווים שזה יעזור למפיקים בטווח הארוך, כך שהם יכסו את הוצאות ההפקה ויותר”.
לא היום, דעא”ש, יש סטאר וורז
בסוף דצמבר פרסם דאע”ש הקלטת אודיו שבה נשמע לכאורה נאום של מנהיג הארגון, אבו-באכר אל-בגדאדי. הנאום משך תשומת לב בישראל בשל התייחסותו של המנהיג לסכסוך כאן – “לא שכחנו את פלסטין לרגע”.
אל-בגדאדי אמר בנאומו שהמאבק הוא כבר לא רק נגד ה”צלבנים”, וקרא למוסלמים ברחבי העולם להצטרף: “כל העולם נלחם בנו כעת, הג’יהאד הוא חובתו של כל מוסלמי”. איאד אל-בגדאדי, אקטיביסט של האביב הערבי מאיחוד האמירויות אשר מתגורר בנורבגיה, צייץ תרגום לאנגלית של נאומו של המנהיג אל-בגדאדי ועודד את אומת הרשת המוסלמית להטריל אותו. זו שיתפה פעולה:
איים אמראאם: “מצטער אבל אני צופה בסטאר וורז, אולי מחר…”
בורבאק: “עסוק מדי בלהיות חלק מחברה תרבותית ומתפקדת. כמו כן, שרלוק עונה 4 בעוד 4 ימים. לא יכול להחמיץ את הפרק הראשון”.
הינד אל-סולאיטי: “אני רוצה לחכות עד אפריל ולגלות מה קרה לג’ון סנואו”.
ג’יי זאדה: “מצטער, אמיר אל-מושריקין, אני עסוק בליהות מוסלמי אמיתי, לתרום לצדקה וכו’. כמו כן, ביטוח השיניים שלכם דפוק”
זאיד עזמי: “היית צריך לבקש קודם. בדיוק חידשתי את המינוי לפורנהאב. בכל אופן, מקווה שאתה נהנה מהזיקוקים הרוסיים”.
פאטמה טונסי: “מצטערת. יש לי תזה למאסטר להגן עליה בשבוע הבא”.
איסמעאילספרין: “אמא שלי אומרת לא. אתה יכול לבוא ולבקש ממנה רשות?”
ספיה-מרים אחמד: “אבא שלי אמר שאני חייבת לחזור הביתה עד שמונה בערב. נגמור עד אז?”
ג’ואל: “או, דוּד, אני יכול להצטרף? אני למעשה כופר, אבל כמעט גמרתי את פולאאוט 4 אז הולך להיות לי מלא זמן פנוי”.
הגרינץ’ שחירבן לטרנטינו את כריסמס • הלו, אדל, התנתקת? // האחראי על האינטרנט
טורנטינו
קבוצת פיראטי-סרטים בשם Hive-CM8 השיגה עותקים של סרטים הוליוודיים והחלה להפיצם ברשתות שיתוף-הקבצים. בכל שנה בתקופה זו יש דליפה של סקרינרים, עותקים סרטים שנשלחים למבקרי קולנוע ולחברי האקדמיה לקולנוע לקראת ההצבעה על פרסי האוסקר. אולם הקבוצה טוענת שיש בידה כמות גדולה במיוחד – 40 סקרינרים של סרטים בולטים. בינתיים היא כבר הפיצה סקרינרים של מספר סרטים, ובהם קריד (סרט הספינאוף של “רוקי”), Concussion של וויל סמית’, ספקטר מסדרת ג’יימס בונד, סטיב ג’ובס של דני בויל והשמינייה הנתעבת של קוונטין טרנטינו. חיפוש “Hive CM8 2015” באתר פיירטביי מציג רשימה עדכנית של הסרטים.
המקרה של “השמינייה הנתעבת” מכאיב במיוחד: התסריט של הסרט דלף לרשת בינואר 2014, וטרנטינו, במאי ותסריטאי הסרט, כעס על הדליפה, איים בתביעה על אתר גוקר שפרסם את התסריט והודיע שלא יצלם את הסרט. בסופו של דבר הסרט צולם, וטרנטינו בחר בפורמט אולטרה פנוויז’ן 70 מ”מ, פורמט נדיר שנעשה בו שימוש בכעשרה סרטים, האחרון שבהם ב-1966, ושלשם הקרנתו באיכות המקורית, האולמות המשתתפים נדרשו לקנות ציוד הקרנה נדיר ולעתים להרחיב פיזית את המסכים. כעת הסרט דלף לטורנטים עוד לפני מועד הבכורה, שתוכננה לאתמול.
אדל נגד הטכנולוגיה
האלבום החדש של אדל, “25”, שרשם לשיאי מכירות, זכה לשבחים מהציבור ומסלבים ברשתות החברתיות. כדי ליצור אותו, אדל התרחקה מהן. 
“פרטיות היא המפתח ליכולת לכתוב אלבום אמיתי, בין אם אנשים אוהבים את זה או לא”, אמרה בראיון לטיים מגזין, שהקדיש לה שער. “החיים שלי השתנו כל כך, אבל יצרתי את האלבום הכי אמיתי שאני יכולה ליצור, וזה החלק האמיתי שלי. איך אני אמורה לכתוב אלבום אמיתי אם אני מחכה לחצי מיליון לייקים על תמונה מזויינת? זה לא אמיתי”.
אדל בחרה שלא לאפשר לשמוע את האלבום שלה בשירותי הסטרימינג השונים: “אני חושבת שמוזיקה צריכה להיות אירוע. עבורי, כל האלבומים שיוצאים, אני מתרגשת עד ליום היציאה. אני לא משתמשת בסטרימינג. אני קונה את המוזיקה שלי. אני מורידה אותה, ואני קונה [עותק] פיזי כדי לפצות על העובדה שמישהו אחר לא עושה זאת. זה קצת חד-פעמי, סטרימינג. אני יודעת שמוזיקה בסטרימינג זה העתיד, אבל זו לא הדרך היחידה לצרוך מוזיקה. אני לא צריכה להצדיע למשהו שאני עדיין לא יודעת מה אני מרגישה לגביו”.
סינגלים לוהטים ב-FBI? • הגרביים שיקפיאו את הסדרה כשאתם נרדמים // האחראי על האינטרנט
ביום חמישי צייצה הלשכה הניו יורקית של ה-FBI פוסט משונה בטוויטר: “לא היה צו תפיסה במעצר של מרטין שקרלי היום, מה שאומר שלא תפסנו את האלבום של הוו טאנג קלאן”.
מארז האלבום “ה-ווּ – היׂה היה בשאולין” של וו טאנג קלאן בעיצוב Yahya. צילומים מהאתר הרשמי scluzay.com
מרטין שקרלי נודע לשמצה כשחברת התרופות שלו, טיורינג פרמסוטקלז, רכשה זכויות לתרופה לטיפול בטוקסופלזמוסיס, בין השאר בחולי איידס, והעלתה את מחירה מ-13.50 ל-750 דולר לטבליה. שקרלי נעצר ביום חמישי בחשד להונאות בניירות ערך בחברה אחרת שהוא קשור אליה, רטרופין.
שקרלי הוא גם הבעלים של “ה-ווּ – היׂה היה בשאולין”, אלבום של להקת וו טאנג קלאן, שיצא בעותק אחד בלבד. “במשך שנים קידמנו את הרעיון שמוזיקה היא אמנות”, אמר בזמנו ריזה, אחד מחברי ההרכב, בראיון לפורבס, “ובכל זאת היא לא מקבלת את אותו היחס כמו אמנות במובן של הערך שלה, במיוחד בימינו כשהיא עברה פיחות והצטמצמה כמעט עד לנקודה שצריך לחלק אותה בחינם”. על הבעלות על האלבום אמר ריזה: “זה כמו שלמישהו יהיה השרביט של מלך מצרי”. האלבום הועמד למכירה פומבית, ושקרלי שילם על העותק הזה 2 מיליון דולר.
כששקרלי נעצר על ידי ה-FBI ביום חמישי, ברשת התרוצצו ספקולציות על כך שה-FBI תפס גם את האלבום. נכון לעכשיו, הבהירה הבולשת, זה לא המצב.
נטפליקס המציאה גרביים ששמות את הסדרה על פאוז כשהצופה נרדם, באמצעות שיטת האקטיגרפיה. לצד הפנימי של הגרביים מוצמד מתקן שמכיל מד תאוצה, אשר מודד תנועות זעירות ברגליים. אם אין תנועות בכלל למשך זמן ממושך, המתקן שולח אות לטלוויזיה לעצור את הרצת הסדרה. נטפליקס מציעה באתרה מדריך עשו-זאת-בעצמכם להכנת המתקן וגם לסריגת גרביים לאוהדי סדרותיה השונות.
ביטורנט שולט על התוכן המועלה לרשת בארה”ב, שירותי האינטרוויזיה בתשלום מנצחים אותו בצריכה, חוק הצנזורשת שוב חוזר מהמתים // האחראי על האינטרנט
נטפליקס נגד ביטורנט
הזרמה (סטרימינג) של תכני אודיו ו-וידאו מהווה כ-70% מצריכת התוכן בחיבור נייח של הגולשים בצפון אמריקה בשעות השיא בערב, רובם משירותים חוקיים (שחלקם בתשלום) ומיעוטם הורדות פיראטיות בביטורנט. עם זאת, רוב התוכן המועלה לרשת בשעות השיא עולה בביטורנט. הנתונים עולים ממחקר של חברת התקשורת Sandvine.
הדאונסטרים, כלומר הזרם של התכנים מהרשת אל הגולשים, נשלט בשעות השיא על ידי נטפליקס (37%), יוטיוב (17.85%) ופרוטוקול אתרי האינטרנט HTTP (עם 6.06%), אמזון וידאו (3.11%) ואייטיונז (2.79%), כשביטורנט נמצא במקום השישי עם 2.67%. האפסטרים, כלומר הזרם של התכנים שעולה ממכשירי הגולשים אל הרשת, נשלט בשעות השיא על ידי ביטורנט (28.56%), נטפליקס (6.78%), HTTP (עם 5.93%), גוגל קלאוד (5.3%) ויוטיוב (5.21%).
במחקר של סנדוויין מ-2008, ביטורנט היתה אחראית על 31% מהטראפיק הכולל במשך היום, ואילו במחקר הנוכחי היא אחראית על 5% בלבד.
צריך לשים לב שכמות הטראפיק גדלה גם היא לאורך השנים. חברת ביטורנט מסרה לאחר פרסום המחקר כי אף ששיעור השימוש בה ירד, כמות השימוש בה לא ירדה.
הדוח המלא:
צינזור אתרים חוזר בשתי הצעות חוק
ח”כ מיקי זוהר (ליכוד) העלה השבוע הצעת חוק, שלפיה ספקי אינטרנט יצנזרו אתרי הימורים ופורנוגרפיה מפני גולשיהם, למעט הגולשים שיבקשו במפורש שחיבור האינטרנט שלהם לא יסונן. על ההצעה יש מריבת קרדיטים, כשח”כ שולי מועלם (הבית היהודי) טוענת שזוהר שמע שהיא מגייסת ח”כים להצטרף להצעה דומה שלה, והחליט לחטוף אותה ולהגישה בעצמו.
אולם גם ההצעה של מועלם אינה מקורית. הצעות חוק דומות מסתובבות כבר מ-2007, אז עברה בקריאה טרומית הצעה כזו של ח”כ אמנון כהן (ש”ס).
בכל מקרה, כבר מ-2011 יש חוק שקובע שספקיות אינטרט מחוייבות לספק לכל לקוח המעוניין בכך שירות חסימה בחינם.
אורן חזן וגזענים ברזילאים מקוונים מבויישים על שלטי חוצות // האחראי על האינטרנט
קמפיין גזעני
“גזענות וירטואלית, השלכות אמיתיות” הוא קמפיין של “קריאולה” (Criola), ארגון ברזילאי להגנה על זכויות נשים שחורות. הקמפיין נולד בעקבות הערות גזעניות שפורסמו ב-3.7, היום הלאומי למלחמה באפליה גזעית, בפוסט פייסבוק על החזאית השחורה מריה ג’וליה קוטינהו (Maria Julia Coutinho).
הארגון לקח הערות גזעניות מהרשת, הדפיס אותן על שלטי חוצות תוך פיקסול שמות ותמונות כותביהם, איתר את הכותבים, הציב את השלטים בסמוך לבתיהם וצילם תגובות של אנשים שנחשפו לשלטים.
איפה הכסף?
ח”כ אורן חזן (ליכוד) רגיל להסתבך, ורגיל שההסתבכויות שלו מככבות בדיונים ובביושים אינטרנטיים. בסופהשבוע הזה, ההסתבכויות החוקיות שלו עלו על שלטי חוצות אופלייניים במסגרת סכסוך עסקי.
מוקי גרוסברג, בעל חברת פרסום החוצות “מבט ראשון”, טוען שחזן חייב לו כ-10 אלף שקלים על קמפיין בשלט חוצות באריאל למסעדה שהיתה בבעלות הח”כ. גרוסברג איים להשתמש במדיה שלו – שלטי החוצות – לקמפיין נגד חזן בגלל החוב.
חזן טען ביולי בתגובה לחדשות 10 כי העבודה לא סופקה, ההסכם בוטל, וכי גרוסברג לא עשה דבר במשך ארבע שנים, עד לבחירתו של חזן לכנסת. “כעת הוא מקבל מכם פרסום חינם על חשבון פגיעה בשמו של אורן חזן. חבל שאתם משתפים פעולה עם סחטן, ללא כל בדיקה עניינית וראויה על ידי גוף תקשורת ציבורי שממומן, גם היום, בכספי הציבור ועושה בהם שימוש כדי להכפיש, ובכל מחיר, תוך עיוות המציאות, נציגי ציבור”.
אתמול העלה גרוסברג לפייסבוק שלו צילומים של השלטים שפרסם באריאל: “מילה זו מילה !! קמפיין אורן חזן באריאל[.] שבת שלום”.
השלטים מתייחסים לממצאי מבקר המדינה בנוגע לשימוש של חזן בתרומות בפריימריז והתצהיר השקרי שהגיש. אחד השלטים מציין כי חזן יושעה לחודש, והשני מציג כותרות מהתקשורת שבהן דווח כי יש חשד לפלילים וכי התנועה לאיכות השלטון קוראת לפתוח בחקירה פלילית נגד הח”כ.
פייסבוק חוסמת אזכורים למתחרה טסו, אבל משאירה תמונות של אישה עם הרוצח שלה // האחראי על האינטרנט
So Tsu me
פייסבוק חוסמת כל אפשרות לשתף לינקים לרשת החברתית Tsu.co. פייסבוק מחקה למעלה ממיליון סטטוסים שבהם הופיעו לינקים כאלו, ומונעת ממשתמשיה לפרסם לינקים אל סו (כך מבטאים את שמה של הרשת המתחרה) בסטטוסים ובהודעות פרטיות במסנג’ר, וכן ברשת החברתית מבוססת הצילומים אינסטגרם, שבבעלות פייסבוק.
סו משתפת את משתמשיה ברווחים מפרסום – 45% מהרווחים הולכים אל המשתמש שכתב את הסטטוס שעליו הוצג הפרסום, 45% לשרשרת החברים שהזמינו אותם וזה את זה להצטרף לסו, והרשת שומרת 10%. המודל הזה מתמרץ משתמשי סו לשתף לינקים לסטטוסים שלהם, בין השאר בפייסבוק, כדי להגדיל את חשיפתם, ולטענת פייסבוק, הדבר הופך למטרד ספאם.
פייסבוק היתה המקור ליותר מ-2500 כניסות ביום לסו. ב-25.9 חסמה פייסבוק את אזכורי סו לחלוטין. “אנו דורשים מכל האתרים והאפליקציות שמתחברים לפייסבוק לציית למדיניות הפלטפורמה שלנו”, מסר דובר פייסבוק לאתר מאשבל. “אנו לא מרשים למפתחים לתמרץ שיתוף תוכן על הפלטפורמה שלנו משום שזה מעודד שיתוף מספים ויוצר חוויה רעה לאנשים בפייסבוק”. ב-CNN דווח כי פייסבוק התנו את ביטול החסימה בכך שסו לא תאפשר למשתמשים לפרסם תכנים בו-זמנית בפייסבוק ובסו – ככל הנראה הכוונה היא לפרסום תכנים בסו וקידומם בפייסבוק באותו קליק.
בסו הסבירו שהם לא משלמים למשתמשיהם לקדם את התכנים בפייסבוק, ועל כן לא עוברים על התקנון של פייסבוק. “אנחנו פרסונה נון גרטה”, אמר ל-CNN מייסד סו, סבסטיאן סובצ’ק. “אתה יכול להקליד שם כל מיני אתרים מפוקפקים, ואתה יכול להגיע אליהם. אבל לא אנחנו. אנחנו לא קיימים”.
(תודה, רויטל סלומון)
זוכרת את התמונות המרגשות עם החבר שרצח אותך?
והנה תכנים שפייסבוק לא ממהרת להוריד, או לא מורידה בכלל. המקרים הובאו בבלוג “אבק דיגיטלי” של ורד שביט, ואני מביא את הדיווח שלה משם:
****
בדצמבר 2011, לפני שאנטוני TJ קנטה בן ה-20 התאבד, הוא העלה לטיימליין שלו תמונה עם אקדח. זה אימג’ כה מצמרר שהייתם מצפים מפייסבוק מיד להסיר את התמונה, נכון? אז זהו שלא. המשפחה והחברים פנו פעמים רבות עד שהרשת החברתית נענתה לבקשה (כתבה, כתבה).
לקח לפייסבוק כחודש להסיר את התמונה של TJ מכוון אקדח כלפי עצמו, כך שרוב משפחתו וחבריו נחשפו אליה – מראה שיתקשו לשכוח, לצערם. אמו אמרה מפורשות שזה “שובר את לבי לראות שהתמונה עדיין שם“.
באוגוסט 2014, דניאל ריי וולף, חייל מרינס לשעבר, העלה לפייסבוק תמונות בהן הוא מתעד את התאבדותו. חבריו הגיבו וניסו לתמוך בו, אבל הוא הצליח להתאבד (כתבה, כתבה). על הטיימליין שלו נשארו שבע תמונות קשות במיוחד לצפייה, אז היינו מצפים שפייסבוק תסיר אותן מיד, לא? אז לא.
חבריו הגיבו בזעם: “פייסבוק תסיר תמונה של ישבן חשוף או חזה חשוף במהירות. איך התמונות האלו מסוכנות יותר מאשר איש צעיר שפוגע בעצמו ומתאבד?”. אחרי יומיים שבהן התמונות היו גלויות ופייסבוק השיבה לפניות מחבריו כי לא תסיר אותן כי “אינן מפירות את הכללים” – פייסבוק הסירה את הפרופיל כולו: ובכן, פייסבוק, לא זה הפיתרון אליו קיווינו.
הולי גזרד נרצחה על ידי אשר מסלין בפברואר 2014. אנחנו עכשיו בנובמבר 2015, ומשפחתה עדיין נאלצת לראות בפרופיל שלה תשע תמונות שלהם יחד, כיוון שהרוצח הוא בן זוגה לשעבר, הפרופיל של הולי הונצח כך שהמשפחה נעולה מחוצה לו, ופייסבוק מסרבת להסיר את התמונות “כי היא משאירה את הפרופילים של המתים המונצחים כפי שהם”. באמת, פייסבוק? יש לאנשים שעובדים אצלכם מושג מה זה להתמודד עם רצח של בן/ת משפחה? אתם באמת חושבים שיותר חשוב לשמור על הפרופיל כפי שהוא מאשר להסיר תמונות של הנרצחת עם האיש שרצח אותה ונשפט למאסר עולם? הרי המשפחה והחברים מתרחקים מהפרופיל שלה מאז כדי לא לראות את התמונות האלו. את מי המדיניות הקשוחה והאחידה שלכם משרתת בדיוק?
בני המשפחה כמובן לא פנו לפייסבוק בבקשה להנציח את הפרופיל שלה – אדם זר כלשהו עשה זאת, פעולה שאני ממליצה בחום להימנע ממנה. תשאירו למשפחה את ההחלטה האם להנציח את הפרופיל או לא.
7500€ קנס על ביקורת על מסעדה שטרם נפתחה: “הצלחת הכי נדיבה היתה זו שעליה הוגש החשבון” // האחראי על האינטרנט
גולש שכינה את עצמו “קלריפייר” (המבהיר) כתב ביקורת שלילית על מסעדת לואזו דה דיוק באתר “פאז’ה ז’ון”, דפי זהב הצרפתי. הביקורת זיכתה אותו בקנס בסכום של 7500 אירו (כ-32 אלף שקל).
קלריפייר פרסם את הביקורת על המסעדה של קבוצת ברנר לואזו, אשר פועלת בעיר דיז’ון, ביולי 2013. הוא כתב כי המסעדה “מוערכת יתר על המידה, הכל שואו ומעט מאוד על הצלחת. הצלחת הכי נדיבה היתה זו שעליה הוגש החשבון”.
ה-BBC מדווח שבית המשפט הגבוה של דיז’ון פסק שהביקורת הקטלנית לא יכולה היתה להתבסס על חוויה אמיתית, שכן היא פורסמה ימים ספורים לפני שהמסעדה נפתחה לקהל הסועדים. פסק הדין קבע שהמבקר ישלם 2500 אירו בנזקים למסעדה ו-5000 אירו על הוצאות החקירה של המסעדה לאיתורו. הביקורת לא פגעה בהצלחת המסעדה, מדווח הגרדיאן, ובפברואר 2014 קיבלה לואזו דה דוק כוכב מישלן אחד.
מוקדם יותר השנה, המסעדה “ריסטורנטה סקאלטה” הגיעה לראש הדירוג באתר המלצות התיירות טריפאדבייזור עבור העיירה האיטלקית מוניגה דל גרדה, אף שהמסעדה לא קיימת. המסעדה הומצאה על ידי מספר בעלי מסעדות איטלקים והעיתון האיטלקי “איטליה אה טאבולה”, במסגרת קמפיין בשם #NoTripAdvisor נגד ביקורות מזוייפות בטריפאדבייזור, במטרה שהאתר ידרוש ממי שמפרסם ביקורות באתר להציג קבלה שמוכיחה שאכל שם. לסיפור המלא >>
אמזון משיבה מלחמה נגד תחקיר הניו יורק טיימס // האחראי על האינטרנט
ב-15.8 פרסם הניו יורק טיימס כתבת תחקיר גדולה, שבה נטען שתנאי ההעסקה במטה אמזון כוללים עבודה תחרותית עד כדי עידוד הלשנה לבוסים על קולגות, בכי על בסיס קבוע ופגיעה בבריאות (עוד על כך בראיון עם יובל דרור ב”רבע לדיגיטל). אחת העדויות הבולטות בכתבה, מפי עובד לשעבר בשם בו אולסון, שעבד בחברה פחות משנתיים בתפקיד שיווק ספרים: “אתה יוצא מחדר ישיבות ורואה אדם בוגר מליט את פניו. כמעט כל אדם שעבדתי איתו, ראיתי אותו בוכה ליד השולחן שלו”.
הכתבה זכתה לפופולריות רבה והיכתה גלים. מנכ”ל אמזון, ג’ף בזוס, מיהר להגיב במכתב ששלח לעובדיו. בין השאר כתב שם: “אני לא מזהה את האמזון הזאת [שתוארה בכתבה] ואני מאוד מקווה שגם אתם לא”.
בחודשיים שעברו מאז פרסומה, הכתבה הפכה להיות זו עם מספר התגובות הגדול ביותר בתולדות אתר הניו יורק טיימס – למעלה מ-6600, רבות מהן של עובדים של אמזון, מהן כאלו שאישרו את הנאמר בתחקיר.
בשלב הזה שלפה אמזון נשק כבד נוסף: ג’יי קרני, סגן נשיא לעניינים תאגידיים גלובליים בחברה, למעשה דובר-העל שלה, ולשעבר דובר הבית הלבן וקודם לכן עיתונאי. קרני פרסם ב”מדיום”, פלטפורמת בלוגים פופולרית בקרב אנשי טכנולוגיה, מאמר – הראשון שלו שם – בכותרת “מה שהניו יורק טיימס לא סיפר לכם”, שבו האשים את הניו יורק טיימס בהסתרת מידע, אי בדיקת עובדות ואי בקשת תגובה על חלקים מהותיים בכתבה.
בין השאר קטל קרני את אולסון, המקור לציטוט החזק על העובדים הבוכים ליד שולחנותיהם, וטען כי “הנה מה שהסיפור לא סיפר לכם על מר אולסון: התקופה הקצרה שלו באמזון הסתיימה אחרי שחקירה חשפה שהוא ניסה לרמות ספקים והסתיר זאת על ידי זיוף רישומים עסקיים. כשעומת עם הראיות, הוא הודה בכך והתפטר מיידית” (אולסון הכחיש זאת בתגובה לניו יורק טיימס). באופן שאינו אופייני להתנהלות של תאגידים מול תחקירים עיתונאיים, קרני חשף מידע פרטי מתוך תיקים אישיים של עובדים נוספים, כדי לערער את טענותיהם נגד שיטת העבודה של החברה.
אחרי שעות ספורות, העורך הראשי של הניו יורק טיימס, דין בקט, הגיב לקרני במאמר שפורסם לא בניו יורק טיימס אלא גם כן ב”מדיום”. הוא טען שאולסון מכחיש שאי פעם הואשם במרמה כפי שקרני טען, הגן על הציטוטים שהובאו מפי עובדים אחרים בכתבה וציין שעובדי אמזון, עובדים-לשעבר ובני משפחותיהם כתבו בטוקבקים לניו יורק טיימס, ברשתות החברתיות ובכתבות בכלי תקשורת אחרים שהסיפור שסופר שם מאוד דומה לזה שהם מכירים, אם כי “היו כמה, כמובן, שלא הסכימו; הסיפור לא קובע שלכל עובד אמזון היה קשה שם”. קרני השיב במאמר נוסף.
בניתוח תקשורתי שפרסמה ווהיני וארה בניו יורקר, היא מסבירה איך קרני הביא את שיטת הדוברות המפוקפקת שלו מהבית הלבן לאמזון:
ב-2011, קרני הפך למזכיר העיתונות של אובמה, ובכהונתו בת שלוש השנים בתפקיד, הוא ועמיתיו השתמשו במדיה החברתי לבצע תכסיס מרשים: לתת לממשל אובמה מוניטין של פתיחות בקרב הציבור, ובו זמנית לתת לעיתונאים מעט מאוד גישה לבית הלבן.
[…]
המאמר של קרני מראה שהוא מביא לאמזון היבט נוסף של הנסיון שלו הן בבית הלבן והן כעיתונאי: הכשרון שלו להיתפס כשקוף ודואג לאמת, אפילו כאשר הוא עוקף את כלי העיתונות המסורתיים על ידי שימוש בפלטפורמות אינטרנטיות שמאפשרות לו לפרוש את הנראטיב שלו. נראה שהוא אפילו מאמץ חלק מהטריקים מספר-המהלכים שלו בבית הלבן – שימוש בסגנון שיחתי, כמו בציוצים של אובמה, ומידע פנימי, כמו בתמונות הבית הלבן שפורסמו באינסטגרם ובמקומות אחרים, ליצירת תוכן כתוב נוח לשיתוף שעובר כאותנטי ואמיתי.
עוד על יחסי ממשל אובמה, הניו מדיה והעיתונות אפשר לקרוא בכתבתי ב”העין השביעית”: הממשל האמריקאי מצהיר שהעיתונות חיונית, אבל מפעיל עיתונאים משל עצמו. ביוטיוב מצהירים שהם לא עוסקים בעיתונות, אבל מקבלים ראיונות בלעדיים מנשיא ארה”ב >>
מה זה פה?
רוצה להפיק פודקאסט?
המלצת סייברסייבר (מ)
פרנסה
