כשלי מודעות פייסבוק: הצעות עבודה
בפעם הראשונה שנתקלתי במודעת פייסבוק שפנתה ספציפית לבני גילי, 32, הופתעתי לרגע. הרגע חלף כשנזכרתי שאני עצמי סיפקתי לפייסבוק את תאריך הלידה שלי, ושמדובר בגימיק פשוט: המפרסם יצר מספר מודעות כמספר הגילאים של קהל היעד, והציג לכל גולש את המודעה המתאימה לגילו.
גם בגימיק פשוט כזה אפשר לטעות. לראיה: מודעה ששואלת אם אני “בן 32 ומחפש עבודה”, ומספרת ש”דרושים עובדים מגילאי 20-25 למגוון עבודות”.
האם עלי להבין שכזכיין מכונות הקפה אדרש להפגין גמישות?
למשרת מכירות בדרום אפריקה דרושים קופים.
תני לנו לטחון אותך.
_________________________
הפוסט התפרסם במקור בטור "השרת" בגליון 5.2011 של מגזין פירמה של גלובס
ולתפארת אומת האינטרנט!
מעין ספשל יום העצמאות על אנשים שתרמו משהו לאומת האינטרנט העברית
צילום ארכיון
דודי סעד עובד כצלם, אבל לעשרות התמונות שהוא מפרסם בשבועות האחרונים בפייסבוק אחראי אביו, יצחק סעד ז”ל. בשחור-לבן ובצבע תיעד האב את ישראל (ובעיקר את ירושלים) של הסיקסטיז. למשל: שלט פרסומת “ירושלים קוראת מעריב” מעל שלט קטן יותר של ידיעות אחרונות בדוכן עיתונים ברוממה, אישה בביקיני אדום מנוקד לבן גולשת על מי הכנרת, מציגים ומבקרים בתערוכת פרחים בחולון ואיש עטוי כאפיה רוכב על אופניים בשממה המדברית של הנגב.
יצחק סעד עלה מעיראק בתחילת שנות השלושים. בעקבות מחלת לב וניתוח לב פתוח חיפש סעד עיסוק שלא מצריך מאמץ פיזי ניכר ובחר בצילום, תחילה כתחביב ובהמשך כמקצוע. דודי מספר שאביו צילם כפרילנס לארכיון ירושלים, נשיונל גאוגרפיק (“לפי שמועות”, אומר דודי), קרן קיימת, מעריב ומוזיאון ישראל.
ב-97′ נפטר סעד, והותיר מאחור ארכיון עצום של תשלילים ושקופיות. “חלק מההתמודדות עם האובדן שלו דחף אותי לחקור את צעדיו כדי שעדיין אהיה קרוב אליו ואמשיך להרגיש אותו דרך התמונות”, מספר הבן דודי, שנרשם לשם כך ללימודי צילום ופיתוח. חלק מהתמונות פורסמו בסרטון שיצא לתערוכת גמר בבצלאל, ואחרות הופצו במקומות ציבוריים, בעיקר מסעדות.
באחרונה העלה מספר תמונות שצילם אביו לפייסבוק, והתגובות הנלהבות שכנעו אותו לפתוח את האלבום. “מאוד הפתיע אותי שכל כך הרבה גולשים נחשפים לתמונות, ומבחינתי זה משרת את מטרתי הראשונית בצורה הטובה ביותר – להנציח ולהביא את אמנות אבי ז”ל להכרת הציבור”, מספר דודי. החשיפה, הוא מקווה, תעזור לו לגייס מימון להפוך את הצילומים לתערוכה ולספר.
יוסטין, יש לנו בעיה
יוסטין גרינדאה עזר לאקטיביסטים ישראלים לפעול באינטרנט עוד לפני שהציבור הרחב שמע את המילה אינטרנט. הוא התוודע להאקינג והתחבר לעקרונות הקוד הפתוח בשנותיו בפנימיה בכפר הנוער הדסים, שאותה הוא מכנה “החממה הטכנולוגית הראשונה בישראל, היה שם הכל ויצאו משם אנשים מדהימים והרבה טכנולוגים”. הוא קשר קשרי חברות עם האקרים ואקטיביסטים “ממסיבות, הפגנות, מכל וכל. ונהיה צורך של לשים עוד משהו ועוד משהו ועוד משהו, ו-וואלה, הקמנו סרבר”. ב-98′ הקים את ספקית האחסון סוויטהום, שבין השאר עבדה עם ליגלייז ישראל, עלה ירוק ותנו לחיות לחיות, ההאקרים ופעילי תרבות הרשת הוותיקים נמרוד קרת, נאורה שם-שאול ועדי עליה (“ברכה גולשת”), ומיזמי הרשת הקהילתיים “קונספציה” ובלוגיית “רשימות”. בימים אלה מקימה סוויטהום תשתית ענן בארה”ב ומחפשת שותפים-משקיעים מהארץ ומחו”ל.
גרינדאה מודה שיש גופים שנרתעו מלעבוד איתו בגלל הלקוחות האקטיביסטיים שלו. מחיר נוסף שהוא משלם הוא התמודדות עם מתקפות של האקטיביסטים (האקרים אקטיביסטיים) מחד ושל פוליטיקאים ורשויות חוק מאידך. “יבוא ליברמן ויגיד, אתה מממן לי ארגוני שמאל, אני רוצה לחקור אותך, קודם כל, להוציא לך כמה ציפורניים עם פלאייר, בוא נראה אחרי זה אם תאחסן את אינדימדיה”, צוחק גרינדאה, שגדל כילד יהודי ברומניה תחת שלטון צ’אושסקו וראה את סבו נלקח לכלא. “אם לא חיית במשטר אפל אין לך ממה לפחד. אתה לא יודע מה זה בתור מי שגדל בארץ. מה זה להתנהג כך בבית וכך מחוץ לבית. מה זה שמלשינים אחד על השני. מה זה שחושבים שאתה משת”פ”.
ב-2003 פורסמה קריקטורה של אריאל שרון מתנשק עם אדולף היטלר באתר אינדימדיה ישראל, הסניף המקומי של רשת אתרי החדשות האנטי-גלובליסטית שפתוחה לכתיבה לכל גולש. המשטרה קיבלה את אישור היועץ המשפטי לממשלה לפתוח בחקירה על הסתה. “אני הלכתי ואכלתי שיט איתם במשטרה וחקירות ודברים כאלה”, נזכר גרינדאה, שאחסן את האתר. “אז באו אלי: ‘אנחנו רוצים לוגים של שמונה חודשים אחורה’. אמרתי להם, תמצצו לי, תלכו לשופט ותגידו לו ‘אנחנו רוצים בין השעה הזאת והזאת בלבד’. אני לא נותן לכם פה את כל השמאלנים של המדינה, מתי וכמה הם גלשו, ועשר שנים אחרי זה עוד תוכלו לעשות על זה דאטה-מיינינג ולהוציא מידע”.
חלק מהארגונים מקבלים מסוויטהום שירות פרו-בונו או במחירי עלות. “מי שצריך מקבל. כולם צריכים, כולם לא יכולים לשלם את המחיר, אז מה זה מי שצריך? מי שצריך זה אחד כמו גוש שלום, שכל הזמן הפילו לו את האתר, ולא משנה כמה הוא רצה לשלם, האמריקאים ראו אתר פוליטי עם דגל פלסטין ואמרו לו, ‘חביבי, hit the information road’. אז הוא צריך. אינדימדיה ישראל, עד שמצאו להם את הפתרון בקנדה, היו צריכים, לא היה להם איפה לשים”.
גוש שלום כן אבל גוש אמונים לא.
“לא. אם כי בתקופה של ההתנתקות, גם הם קיבלו בצורה זו או אחרת. יש יותר שמאל כי יש יותר שמאלנים באינטרנט. משום מה, האקטיביזם באינטרנט נעשה יותר על ידי השמאל. ימנים באינטרנט זה טוקבקים. אם היו עוד 40 אתרים כמו רוטר, אז אולי 15 היו אצלי”.
_________________________
הפוסט התפרסם במקור בטור "השרת" בגליון 5.2011 של מגזין פירמה של גלובס
המולטיצפירה: יום השואה ואוסמה בן לאדן
“המולטי-צפירה: ציוצים וסטטוסים לימי הזכרון”, הבריקה gitwit l. ועוד ממקלדתה: “צפירה, רטוו- טווווווווווווווווווו” (לרטווט: לצטט סטטוס של מישהו אחר בטוויטר).
אסף שגיא יצא נגד תרבות ההנצחה המולטיספירית – החלפת תמונת הפרופיל לטלאי צהוב, נר זכרון או סמל שואה אחר, לייקים לעמודי זכרון ולינקים לשירים עצובים ביוטיוב.
לוני הגיבה: “אי אפשר לקבוע לפי זה שאדם רואה לנכון לזכור את השואה ולהתייחד עם העם שלו גם דרך הפייסבוק שהפך לחלק אינטגרלי מחיינו שהוא ״יוצא ידי חובה״. כל דרך שבה אדם בוחר לזכור את השואה היא לגיטימית- ולשפוט את זה ביום כזה זו קטנוניות ושחצנות”.
ירון תהה: “מה באשר ללהיות לפייסבוק וגם ללכת לטקס?”
“גיימר ישראלי יהודי” הסביר: “פייסבוק זה דרך טובה להראות לכל העולם את מה שאנחנו רוצים שהם יראו”.
ומשה כתב באירוניה לא מודעת: “אני איתך. יותר מידי קל להחליך את החיים בפייסבוק. נשלח מהאייפון שלי”.
גל חן: “רוצים להראות כמה אכפת לכם מהשואה? אל תחליפו את תמונת הפרופיל שלכם לטלאי צהוב. אנשים שבאמת אכפת להם יקעקעו מספר על הזרוע. אנשים שבאמת באמת אכפת להם יסעו ברכבת של יום ראשון בבוקר לבאר שבע. אנשים שבאמת באמת באמת אכפת להם יסגרו את כל החלונות ויפתחו את הגז”.
צפריר בשן: “לכל קיש יש שף”.
אסף לוי: “היילוש”.
דוד ורטהיים: “אין לי סטטוס שנוגע לשואה, סתם רע לי בלי קשר. מקווה שזה בסדר”.
אסף שגיא: “גם אני נגד השואה. אני חושב שזה היה דבר רע שלא כדאי שיקרה שוב. רק רציתי שתדעו את זה”.
אילן גונן: “ככל שנואמים יותר לאט, הנואם נשמע יותר מתאבל (מותר אבחנות בלשניות ביום השואה?)”
נועה לקס מבקשת לעדכן שתם הטקס: “השואה עברה, אתם יכולים כבר להוריד את הטלאי הצהוב מהתמונות שלכם. תודה מראש. (…) בשנה הבאה כולנו עושים מספר”.
“ערב יום הזיכרון לשואה ולגבורה..שבע”ה שנה הבאה יהיה כזה לערבים !”, כתבה משתמשת בפייסבוק, וזכתה ל-43 לייקים, תגובה תומכת (“בע”ה”) ותגובה מגנה (“וואו… לא חשבתי שיש לי בפייסבוק אנשים שאומרים דברים כאלה”). הקורא שדיווח לנו על כך כתב: “לתדהמתי נתקלתי בסטטוס הבא, ביום השואה בפייסבוק. נדהמתי לא פחות מכמות הלייקים. הציבור חייב לדעת שיש אצלנו נערים ונערות כאלה, ושיש אצלנו חינוך כזה”.
מוקדם יותר השבוע דיווחנו מפרופיל הפייסבוק של שני סביליה, מג”בניקית לשעבר ונאשמת בהתעללות בעציר בהווה. בין השאר כתבה סביליה “מישהו אתמול קרא לי נאצית!!!!!!! מבחינתי עבודה יפה :)”, והוסיפה כי “אנשים כאלה אני רוצה שילכו ויספרו שיש נאצית במחסוםחחחחח רק קטעיםם!!”
הגולש משה מחיפה הגיב:
“מה המסקנה, ילדים יקרים?
1) אל תכתבו כל שטות בפייסבוק.
2) תסגרו את הפייסבוק שלכם כך שרק החברים שלכם (או קומץ מצומצם מהם) יוכל לקרוא ולעיין בו. אל תשאירו את זה גלוי לעיניי כל”.
הצטרפתם כבר לקבוצה “גם אני חושב שמה שהיטלר עשה היה לא לעניין“?
אוסמה
נושא נוסף שתפס את תשומת לבה של המולטיספירה היה הריגתו של מנהיג אל קאעידה, אוסמה בן לאדן, בידי חיילים אמריקאים. למולטיספירה היה כאן תפקיד היסטורי: טוויטריסט פקיסטני בשם סוהייב עתר פרסם ציוצים כמו “טוס מפה מסוק, לפני שאני מוציא את מחבט היתושים הענק שלי”, שבדיעבד התבררו כתיעוד בזמן אמת של המתקפה על האחוזה שבה שהה המנוח. עכשיו הוא כוכב תקשורת וטוויטר עם למעלה מ-100 אלף עוקבים.
במולטיספירה הגלובלית לקחו את התמונה האיקונית שהפיץ הבית הלבן, שבה רואים את הנשיא ואנשי צוותו מתעדכנים בפעילות בחדר המצב, והפכו אותה למם (רעיון שמופץ בצורה ויראלית), בשילוב קיאנו העצוב, הילדה הכועסת מהחתונה המלכותית ועוד.
ירון ביטר: “ב-11 לספטמבר 2001 הייתי אמור לעלות על טיסה מתל אביב אל ניו-יורק, הטיסה בוטלה. היום בבוקר, עשר שנים אחרי, תפסו את הבן זונה שגרם לביטול, איזה בוקר יפה!”
נדב עבודי: “בין לאדן חוסל. בארה”ב הפגנות שמחה מול הבית הלבן. בישראל מול פלאפל התאומים”.
אוריאל דסקל: “אמריקה, חוזרים לחפש את אפי! #אוסמה_נמצא”.
גילי איזיקוביץ’: “הווילה של בן לאדן בסביוני פאקיסטן לא היתה מחוברת לטלפון או לאינטרנט. המסקנה היא אחת: המנייאק גלש על הויי פיי של שכנים”.
גילעד נס: “דונלד טראמפ: ״להציג את תעודת הפטירה של בין-לאדן״”.
דניאל פילין: “מכרז חדש לתפקיד ראש אל קאידה. דרישות ממועמדים לתפקיד. חזות מזרחית, זקן ארוך חובה. פרצוף מכוער וזדוני. שליטה בכלי נשק- יתרון. התפקיד דורש העתקת מקום המגורים למערה באפגניסטן ולבישת חלוק אפור אחיד ומכוער 365 ימים בשנה. יתרונות התפקיד- מספר רב של נשים והופעות רבות בטלויזיה וביוטיוב. חסרונות- מוות פתאומי ואכזרי”.
עוזי וייל: “התקשר אוסמה בן לאדן. אמר קוסאמק תפסו אותי, יש לך טלפון של ציון אמיר? אמרתי לא. אביגדור פלדמן? לא. שיט, נאנח, בני דון יחיא? למה, שאלתי, אתה נפרד מנשותיך? מסתבר, אמר, הם כבר הרגו שתיים מהן. השתררה שתיקה. אז תעשה לי טובה אחרונה, ביקש: שים את ‘וריאציה על נושא של בבליקי’, מהאלבום החדש והנפלא של שלום גד. אלבום ענק, שיר ענק – אין דברים כאלה! הסכמתי מכל לב. ואז הם ירו בו”.
חלק מהמולטיספירים קשרו בין יום הזכרון לחיסול.
ורד טוכטרמן: “האמת, קמתי היום בבוקר ושמעתי ברדיו מלא שירים עצובים, ישר חשבתי שאיזה מנהיג דגול מת”.
יונתן אוריך: “יום השואה התהפך בבת אחת מאבל לשמחה. תודה אובאמה”.
אבינועם יגור: “בנפול אויבך אל תשמח, כי זה יוצא על יום השואה”.
באתר מגזין The American Prospect השתמשו בטוויטר לבדוק מה הצעירים חושבים על חיסול בן-לאדן, וגילו שרבים מהם, כמו במערכון של החמישיה הקאמרית על רבין וערוץ הילדים, בכלל לא יודעים מי זה ולמה מותו צריך להפריע לשגרת ציוציהם. ציוצים לדוגמה:
“מי זה אוסמה בן-לאדן ולמה זה אכפת לי?”
“מיהו אוסמה בן-לאדן? הוא מפורסם? אני היחידה שלא יודעת מי זה?”
“אני בטח מפגרת שאני שואלת את זה.. אבל מי זה אוסמה?! ולמה זה כל כך טוב שהוא מת?”
“מי זה אוסמה בן לאדן? הוא גם בלהקה?” (אנחנו חושדים שהציוץ הזה דווקא מודע לעצמו).
עוד במולטיספירה: קליפ הפיצוצים של המשטרה >>
המשכה של המולטיספירה בדרכים אחרות: ארכיון “מהנעשה במולטיספירה” ב-ynet מחשבים, המולטיספירה בפייסבוק, המולטיספירה בטוויטר, המולטיספירה בחדר 404.
רוצים לככב במולטיספירה? כתבתם/קראתם פוסט/סטטוס/ציוץ ששווה אזכור? ספרו לי בטוויטר, בפייסבוק, באימייל או בטופס. יש לכם תמונות למולטיספירה? שלחו אותן באימייל בצירוף טופס אישור פרסום הצילומים.
זעקת האנגרי בירדז // השרת
Angry Birds הוא הטטריס החדש: משחק הסמארטפונים המצליח גוזל אנשים ממשפחתם, מחבריהם, ממעסיקיהם ומכל דבר שאינו יידוי ציפורים כועסות על חזירים שגנבו להן את הביצים. בזמן האחרון נתקלתי בשני ארגונים ישראליים ניסו למנף את הפרסום והפופולריות של המשחק לטובת אקטיביזם ומחאה.
חברי תנועת “דרור ישראל” יצרו משחק בשם Angry Breads, שעליו דווח בבלוג “חורים ברשת”. השחקנים במשחק מיידים לחם על ראש הממשלה בנימין נתניהו ושר האוצר יובל שטייניץ “כחלק ממאבק גדול הזוכה לאהדה רבה ברחוב וברשת נגד הפערים הגדולים והמכוונים שיוצרים ביבי ושטייניץ ונגד השיטה בה פוגעים בנו ומיטיבים עם העשירים”, הסביר אודי קארו, אחד המפתחים.
פעילי אנונימוס לזכויות בעלי חיים נאבקים בימים אלו נגד התרת גידול תרנגולות בכלובי סוללה צפופים, במסגרת רפורמה שמשרד החקלאות מתכנן בנושא. כצפוי, הם הלכו על הקטע החייתי, והפיצו מדבקות ושלטים עם תרנגולות שעוצבו כמו הציפורים מהמשחק, לצד הכיתוב “כל החיים בכלוב… פלא שהן זועמות? כלובי סוללה הם התעללות!”
באמצע מרץ הוגשה הצעת חוק פרטית שתחייב להעניק לחיות במשקים חקלאיים מרחב מחיה גדול יותר. משרד החקלאות מסר כי ההצעה תידון בוועדת השרים לחקיקה. מעניין כמה מהשרים יקשיבו וישתתפו בדיון החשוב, וכמה מהם יהיו שקועים באייפון 4 החדש שקיבלו, מיידים שוב ושוב ציפורים כועסות על חזירים שגנבו להן את הביצים.
ועוד ציפורים
אנגרי ברדז מהפכות בעולם הערבי.
אנגרי ברדז מצרים של אביתר סריזדה. פורסם גם במולטיספירה.
אנגרי ציפורעס של ניצן סדן. עוד כאלה ב-ynet מחשבים.
פרסומת לאיזה שירות תוכן סלולרי שלא קשור לאנגרי בירדז אבל רוכב על ההצלחה.
Hungry Birds של אור רייכרט.
_________________________
הפוסט התפרסם במקור כחלק ממדור "השרת" בגליון 4.2011 של מגזין פירמה של גלובס
אני יודע מי צפה לכם בפייסבוק בקיץ האחרון
“אפליקציית ‘איך לראות מי צפה בפרופיל שלך’ תהיה הקריפטונייט שיהרוג את פייסבוק”, התנבאה חן ליברמן בפייסבוק. ניצן סדן הסביר ב-ynet למה זכותנו לדעת זאת, ולמה זה טוב. ובינתיים, בפייסבוק: הרשת החברתית לא מאפשרת לגולשים לדעת זאת, ומסירה אפליקציות שמבטיחות לספק את המידע הנחשק.
בשבוע החולף קיבלנו הוכחה לדרישה לפיצ’ר הזה. וירוס שהסתובב בפייסבוק הציף תיבות פייסמייל בהזמנות לאירוע בשם “How to see who viewed your profile!!” במקביל הוצפו קירות של משתמשים ברשימות של אנשים שצפו בפרופיל שלהם, לצד מספר הצפיות (אורון מזרחי בדק את זה ודיווח שזה מפוברק: “חלאס עם הסקריפטים של “מי באמת\ראסמי\אשקרה צפה לי בפרופיל”. השורות הראשונות בקוד מיצרות מספרים רנדומלים”).
מי צפה בדאחקות שלי?
אם יש נושא שאומת המולטיספירה אוהבת לעסוק בו, הרי זה היא עצמה.
דור צח: “אז אולי פשוט תודו שהצצתם בפרופיל שלי ועברתם תמונה תמונה בעודכם בוהים במסך בהתלהבות הולכת וגוברת במקום לשלוח לי את הווירוס המטופש הזה? אעאעאעאע”.
רינה שטיינגרט: “זה לא שלא מעניין אותי מי צפה לי בפרופיל. זה כן, כמו שמעניין אותי מי מסתכל עלי מחלונות הבניין ממול ומי עוקב אחריי ברחוב. אבל אני מכבדת סטוקרים. אני רוצה לאפשר להם לעקוב אחריי בפרטיות, בלי לפחד מעונש ומהיתפסות על חם. מה יישאר לנו בחיים האלה, אם יגזלו מאתנו את החופש לעקוב אחרי אנשים, לאסוף באובססיביות מידע על חייהם ולבנות להם מקדשים קטנים בחדר? לא שאני עושה את זה או משהו. איכס. מה פתאום”.
גיל ירדני: “לדרישת הקהל: בקרוב אפתח אפליקציה שקוראים לה ‘כמה פעמים בשבוע מסתכל האקס שלך בפרופיל שלך?’ וכשיכנסו אליה תודיע, ‘עברו כבר שנתיים ויש לו חברה חדשה, גט א לייף'”.
מעין ששון: “הצצת? שילמת”.
אירנה זברסקי: “אתם לא צריכים שום אפליקציה כדי לדעת מי חיטט לכם בפרופיל: זה ההוא שדלוק עליכם ואתם מסננים אותו בצ’ט ,2) ההוא שהתחלתם איתו והוא הסתקרן, 3) ההוא שכועס עליכם ולכן חווה מזה ריגוש, 4) מישהו שהיה לכם סיפור איתו לפני 6 שנים, 5) הקריפי ההוא שתמיד עומד בצד באירועים ובוהה בכולם. אגב, מספר 1,3 ו-5 מפנטזים עליכם באזיקים. אה, וההוא שאתם רוצים בסתר סביר להניח שלא נמצא פה הרבה. בקיצור, עדיין מסוקרנים?”
אני: “מחכה כבר לווירוס ההמשך: ‘הצצתי בפרופיל שלך. לא היה משהו. למה אין לך אלבום תאילנד?'”
דליה בורג: “גלה מי צפה לך בתחת”.
גדי נבון: “יותר משמעניין אותי מי צפתה לי בפרופיל מעניין אותי איפה היו האצבעות שלה באותו הזמן. עובדה.”
אודין שדמי: “חלאס להזמין אותי ל”מי צפה לי בפרופיל”! לא רק שזה לא ממש איכפת לי, זה גם בטח בולשיט. אם אתם כל כך רוצים, בכל פעם שאני מחטטת לכם בפרופיל אני אעשה לכם פוק, שתדעו”
רובי טלפוס: “לכל וירוס יש מוצאי וירוס”
איל רופא: “אני הצצתי לך בפרופיל”.
מיכה קראוס מציע להצטרף לקבוצה “מעניין לי את התחת מי צפה לי בפרופיל”.
מי הטמבל שצפה לי בפרופיל?
ענבר גרינברג: “אין וירוסים טיפשיים יש אנשים טיפשים”
שחר טל: “נחמדה האפליקציה החדשה בפייסבוק שאומרת מי מהחברים שלך אהבל.”
גל חן: “חברי פייסבוק יקרים: אנא, אל תזמינו אותי לאירוע המסביר לי איך לראות את כלל חברי בפיד. האמנו לי, אם אני לא רואה אתכם, יש לזה סיבה”.
גיל ירדני: “חברי פייסבוק יקרים: שלושה חברים כבר התלוננו על וירוסי ‘מי צפה בפרופיל שלי’ מצד חבריהם, ורק אצלי ברשימה אין אף אחד טיפש מספיק כדי ליפול בפח. ישר כוח והמשיכו בעבודה הטובה!”
מי צפה לי בפרופיל? שמישהו יזמין משטרה!
הווירוס היה כל כך מטריד, שמשטרת ישראל התגייסה למגרו בסטטוס שפרסמה בדפייסבוק שלה:
כמה מהתגובות המוצלחות:
“וגם ברחוב: תיזהרו מאנשים שלא נראים נורמליים” (אנה קלמרס)
“ההודעות האלה של משטרת ישראל נראות לי חשודות” (אייל בן גיאת)
“ממתי משטרת ישראל מטפלת בוירוסים? לכו תתפסו אנסי ילדים ורוצחים” (תמר געש)
“הצ’אט התחיל לכתוב בערבית,למי שלא ניתקל,ראו הוזהרתם !!!!” (מונה אוסמו ביטון)
“חבר”ה אני מוריד בפני משטרת ישראל את הכובע תמיד האמנתי בהם הם עושים את עבודתם נכונה ומי אמר שהם לא עושים פה כלום בפייסבוק יישר כוח לכם באמת!!! ותודה!!” (נתנאל מלכה)
“כל הכבוד על היוזמה , ישר כח למשטרת ישראל ! רק חבל שאין שיטור או פיקוח אינטרנטי בפייסבוק שיכול למנוע סוסי טרויינים או וירוסים זדונים שמשבשים מערכות הפעלה במחשבים ברחבי הארץ כמו שיש באתרים אחרים” (יגל בן יאיר)
“ושוב תודה רבה למשטרת ישראל שעושה עבודתה נאמנה. אולי תקחו יום חופש ותבואו להרגע אצלנו בימית 2000?” (ימית ספארק המים – העמוד הרשמי)
אהובה אדלרמן כתבה: “לי נראה שההודעה הזו זה וירוס, כילו מישהו פרץ לפייס של המשטרה”.
משטרת ישראל הגיבה: “אהובה- את יכולה להיות רגועה אף אחד לא פרץ לפייסבוק של המשטרה”.
אבל זה בדיוק מה שווירוס היה כותב.
עוד במולטיספירה: הפרצופים של טל שפיגל >>
המשכה של המולטיספירה בדרכים אחרות: ארכיון “מהנעשה במולטיספירה” ב-ynet מחשבים, המולטיספירה בפייסבוק, המולטיספירה בטוויטר, המולטיספירה בחדר 404.
רוצים לככב במולטיספירה? כתבתם/קראתם פוסט/סטטוס/ציוץ ששווה אזכור? ספרו לי בטוויטר, בפייסבוק, באימייל או בטופס. יש לכם תמונות למולטיספירה? שלחו אותן באימייל בצירוף טופס אישור פרסום הצילומים.
גוגל כופפה את סימן הקריאה של וואלה
אתר שירותי בריאות כללית, דוגמה טובה לניצול נכון של האינטרנט לשירות לקוחות וקידום תדמיתי, מבקש מהמשתמשים משוב על השימוש בו. אחת התשובות לשאלה האמריקאית “איך הגעת אלינו?” היא “מנוע חיפוש לועזי”.
התשובה המשעשעת הזאת, שכנראה נשתמרה שם מימיו המוקדמים של האתר, היא תזכורת נוסטלגית לימים שבהם תעשיית האינטרנט הישראלית ניסתה לתת פייט למנועי החיפוש האמריקאים, שלא תמיד התייחסו יפה לשפה המשונה וההפוכה שלנו. בספטמבר 2003, כשמייסדי גוגל חגגו בישראל את יום ההולדת של הנשיא האינטרקונטיננטלי שמעון פרס, וואלה הכריזה בחוצפה ישראלית על החלפת מנוע החיפוש הישן שלה, למעשה אינדקס אתרים מוגבל, במנוע חדש שפותח על ידי ארז פילוסוף, אחד ממייסדי הפורטל והמשנה למנכ”ל דאז, בשיתוף עם חברת פאסט, חברת בת של אוברצ’ור שנרכשה באותה שנה על ידי יאהו. פילוסוף הסביר אז שהמנוע של וואלה יהיה רלוונטי יותר לגולשים הישראלים, עם הצעות לשיפור החיפוש, תוצאות שיתחשבו בהקשר המקומי והעדפה לאתרים ישראליים.
וואלה המשיכה להתגרות בענק ממאונטן ויו. ב-1 באפריל 2004 הכריזה גוגל על השקת ג’ימייל, שירות אימייל עם תיבה בגודל הבלתי נתפס בזמנו של גיגה. אחרי שהובהר שלא מדובר במתיחה נכנסו בוואלה לפעולה. חודשיים אחר כך, כשג’ימייל עוד רץ בגירסת בטא מצומצמת, הכריזה וואלה על הגדלת כל תיבות וואלה מייל לגיגה. בסוף אותה שנה עקף גוגל לראשונה את וואלה והגיע למקום הראשון בסקר TIM, המודד זכירות של אתרים. מנכ”ל וואלה אז, אילן ישראלי, אמר בזלזול כי “זה אתר שהוא מנוע חיפוש, לא צריך לשכוח”, אבל בחברה הבינו היטב את הסכנה. בתחילת 2006 הכריזה גוגל רשמית על השקת הפעילות המקומית שלה בישראל, שהתרכזה אז בשיווק ומכירות, תחרות ישירה עם וואלה על שוק הפרסום האינטרנטי המקומי. בגוגל לא התאפקו והכניסו קטנה לוואלה, כפי שגילה אז הבלוגר חרמון. בעמוד ההסבר על חיפוש תמונות בגוגל הובאה הדוגמה הבאה: “כדי למצוא את כל התמונות של קופים בוואלה, השאילתה תהיה: site:walla.co.il קופים”.
בתחילת 2007 שדרגה וואלה שוב את מנוע החיפוש שלה ושילבה בו את מערכת הפרסום וואלה AdVantage, שמודעותיה עוצבו בדומה לאלו של גוגל. המנוע המחודש מותג בשם “וואלה! Search”, והגירסה המינימליסטית שלו בכתובת srch.co.il נראתה כמו עקיצה לגוגל, שהתגאתה תמיד בעמוד החיפוש המינימליסטי שלה, אך לאורך השנים ויתרה על עוד ועוד חלקים ממנו לטובת פיצ’רים ושירותים חדשים. זמן קצר לאחר ההשקה המחודשת פרש ארז פילוסוף מוואלה. הרשת החברתית שתכנן להקים, וואלה Sphere, מעולם לא ראתה אור, ונקברה סופית ביולי 2008 כשוואלה רכשה את הרשת החברתית “מקושרים”.
בתחילת 2008, אחרי שנה שבמהלכה התנהלו גם מגעים עם גוגל, בחרה וואלה להטמיע את טכנולוגיית החיפוש של יאהו במנוע שלה. המשנה למנכ”ל וואלה, דודו בקר, הסביר אז כי “בזמנו דובר עם גוגל על פתרון כולל, שכלל גם את תוצאות החיפוש הגנריות וגם את מערכות הפרסום סביבן, בעוד שההסכם עם יאהו הוא רשיון לתוצאות החיפוש ללא נגיעה במערכות הפרסום מסביב. אנחנו מאמינים במערכות הפרסום שלנו ומרוויחים מהן טוב, כך שלא רצינו להפוך גם את המרכיב הזה לחלק משיתוף הפעולה”. חודשיים לאחר מכן נפתח מרכז מחקר ופיתוח ראשון של יאהו בישראל, באותו בניין שבו נמצא מרכז המו”פ החיפאי של גוגל.
רמז ראשון לנסיגה של וואלה ממירוץ החיפוש הגיע באמצע החודש שעבר, באימייל ששלחה ללקוחותיה ואשר נחשף בבלוג “חופש החיפוש”: “הרינו להודיעך כי החל מיום 25.3.2011, יבוטל שירות הפרסום וואלה! Advantage”. בסוף החודש נפלה הפצצה: וואלה קברה את מנוע החיפוש שלה והטמיעה במקומו את זה של גוגל. מערכת הפרסום אדוונטג’ הוחלפה בגוגל אדסנס.
נדמה לי שאין עיתוי מתאים מזה להסיר מהלוגו של וואלה את סימן הקריאה הישראלי המתריס. אתם יודעים, מינימליזם.
_________________________
הפוסט התפרסם במקור כחלק ממדור "השרת" בגליון 4.2011 של מגזין פירמה של גלובס
המולטיספירה מתחתנת: ברכות ביוטיוב והזמנות מאויירות
להקת המכביטס זכתה לרגע התהילה שלה בחנוכה עם השיר “Candlelight“. בהשראתה יצרו חבריהם של עמר וקרן קליפ לחתונה של הזוג, והעלו אותו לאינטרנט כדי לפדח את השניים גם בפני זרים גמורים.
מאחורי הסרטון עומדים עשרה חברים בראשות רון אביטל ומתן צור. “כולנו תלמידי ישיבת ההסדר בקרית שמונה, בני 22-23”, מספר צור. “כל ההפקה בוצעה באמצעיים ביתיים לחלוטין (תלינו וילון בורדו לרקע בבית הפיצפון שלי, ההקלטה בוצעה במיקרופון פשוט שמיועד לסקייפ), אין לי שום ניסיון בעריכת וידיאו ומעט מאד בסאונד (תמיד יש פעם ראשונה). לקח יומיים ברוטו, לסיים הכל כולל הכל”.
עוד בחתונות יוטיוב: hagaraf שלחה את הקליפ המושקע הזה של החתונה של מיכל ודורון, ואומרת: “על אף שהם נפלו למלכודות סטריאוטיפיות לגבי זוגיות, ושהם חיים בסרט, הם חמודים”.
גבי ומיכל מפגינים גישה קצת יותר ריאליסטית לנושא בברכה לחתונה של חבריהם, גידי ומיכל (לא זאת, השנייה).
אנא, ציירי לי הזמנה
הזמנות חתונה מאוירות בפייסבוק הובילו אותי אל המעצבת רעות סימן טוב. “לפני שנתיים פנה אלי זוג בבקשה לאייר הזמנה לחתונה והיה להם רעיון מקורי במיוחד”, היא מספרת על ההזמנה של עופר לוי וגלית פריזר.
“ממש נדלקתי על הרעיון, ואז גם למדתי כמה כיף לאייר הזמנות לחתונה: זה המקום להיות הכי יצירתי, לעבוד המון עם הדמיון, והעיקר – להתחבר עם אנשים שנמצאים ברגע מאוד מרגש בחיים שלהם, ולראות אותם מאושרים. זה פשוט תענוג”.
סימן טוב לא ויתרה על התענוג גם בחתונה שלה עצמה: “הכנתי שתי גרסאות של ההזמנה, כי בן זוגי ואני הנחנו שהדור המבוגר יותר לא יעריך את ההומור שלנו – בצד הקדמי של ההזמנה בן זוגי מציג את טבעות הנישואין, ומאחור רואים אותנו מהגב, כשאני מחזיקה אזיקים. בגרסה המצונזרת אני מחזיקה שלט ‘Just Married’. בסופו של דבר חזרנו לבית הדפוס והדפסנו כמות כפולה של הגרסה הלא מצונזרת, כי הסתבר שגם המבוגרים רצו את ההזמנה השובבה”.
עוד במולטיספירה: שלום עם נציגי שירות, אוכל ומתכונים, דגיגי טופו וקצת פסח >>
המשכה של המולטיספירה בדרכים אחרות: ארכיון “מהנעשה במולטיספירה” ב-ynet מחשבים, המולטיספירה בפייסבוק, המולטיספירה בטוויטר, המולטיספירה בחדר 404.
רוצים לככב במולטיספירה? כתבתם/קראתם פוסט/סטטוס/ציוץ ששווה אזכור? ספרו לי בטוויטר, בפייסבוק, באימייל או בטופס. יש לכם תמונות למולטיספירה? שלחו אותן באימייל בצירוף טופס אישור פרסום הצילומים.
קולנוען חשוד בפיראטיות, בכירה בכבלים לא יודעת מה זה טלוויזיה
הגניבה // ביום של הפצה
כך מגיעים סרטים בעותקים איכותיים לרשתות הפיראטיות, לפעמים עוד לפני שהם מגיעים לאקרנים
כשסרט מגיע לקולנוע, תעשיית הפיראטים שולחת אנשים לאולמות עם מצלמות וידאו לצלם את הסרט, בגירסה רועדת באיכות טכנית גרועה ועם רעשי קהל. לא רק שאנשים מורידים את הגרסאות הללו בחינם מהרשת – יש אפילו כאלו שמוכנים לשלם כמה דולרים ולרכוש מדוכן מזוייפים עותק פיראטי כזה. כשהסרט מגיע לטלוויזיה ולדיוידי, העתקתו פשוטה ואיכותיות יותר. אבל איך מגיעים עותקים איכותיים לרשתות הפיראטיות כשהסרט עדיין בקולנוע, ואפילו לפני שהוא מגיע לשם?
מנואל סירגו הוא חבר ותיק ומכובד בתעשיית הקולנוע הספרדית: הוא במאי, כותב, מייסד חברת ההפקות “12 פינגווינים”, עובד לשעבר בחברות וורנר ודיסני, חבר האקדמיה הספרדית לקולנוע וזוכה פרס גויה, האוסקר הספרדי, לסרט הקצר הטוב ביותר ב-2002 על סרטו “פויו”. סירגו הוא גם חשוד בהפצת סרטים לרשתות שיתוף קבצים לפני יציאתם למסכים, שנעצר ונחקר לאחרונה בנושא על ידי המשטרה הספרדית.
לפי דיווח של אתר חדשות שיתוף הקבצים טורנט-פריק, סירגו נעצר באמצע מרץ בעקבות הלשנה שהתקבלה מארגון זכויות היוצרים הקולנועי הספרדי EGEDA. לפי החשד, סירגו השיג עותקים של הסרטים ממחשב של האקדמיה הספרדית לקולנוע, שם יש לו גישה לסרטים שטרם הופצו, וביחד עם שניים מעובדיו העלה את הסרטים לרשת. סירגו הכחיש את ההאשמות וטען שגורם עלום השיג את הסיסמאות שלו והשתמש בהן להוריד את הסרטים ולפרסמם ברשת. “איך אני אבצע פיראטיות של סרטים אם אני במאי?”, הגיב באמצעות עורך דינו.
המלחמה // תיק לכל גולש
כך נלחמת התעשייה במאות אלפי צרכנים פיראטים
המלחמה של תעשיות הבידור והתוכן בפיראטיות נתפסת אצל חלק מהמבקרים כהתכחשות למציאות והתחמקות מהתמודדות עמה. ההתפתחות הטכנולוגית והדיגיטציה של התוכן הובילה לשינוי בהרגלי הצריכה ובהשקפת העולם. אדם שלא היה גונב דיוידי מחנות לא תופס את עצמו כגנב כשהוא מוריד סדרה מביטורנט. יותר מכך: הסביבה לא תופסת אותו כגנב. המבקרים קראו לתעשיה להפסיק לראות בפיראטים עבריינים, להציב תחרות ראויה להפצה הפיראטית ולחשוב מחדש על מודלים עסקיים.
גורמים בתעשיה האזינו, הפנימו, יישמו והציגו מודל עסקי עדכני: תביעת מורידים פיראטיים ברבבותיהם. מי שלא רצה לשלם 10 דולר בקופת הקולנוע ישלם אלפי דולרים בהסכם פשרה. לפי דוח שפורסם באתר טורנטפריק, מינואר 2010 עד ינואר 2011 הוגשו בארה”ב תביעות נגד כמאה אלף גולשים על הורדת סרטים, בעיקר בביטורנט. הסרטים נשואי התביעה נעים מ”מטען הכאב” זוכה האוסקר דרך סרטי אינדי ועד לפורנוגרפיה. הצופים, משערת תעשיית הסרטים למבוגרים, יעדיפו לסגור את העניינים בפשרה ולא להגיע לדיון משפטי שיחשוף בפני העולם את העדפותיהם בתחום הפורנו.
אחת התביעות העדכניות נוגעת לסרט “Nude Nuns With Big Guns” (“נזירות עירומות עם רובים גדולים”), פיסת טראש מהסוג שאנשים אוהבים להפוך לסרטי קאלט ולצפות בהם בצורה אירונית ומודעת לעצמה. בתחילת מרץ הגישה חברת הסרטים האמריקאית קמלוט דיסטריביושן גרופ תביעה פדרלית נגד 5865 גולשים שהורידו את הסרט בפרוטוקול שיתוף הקבצים ביטורנט ברבעון הראשון של השנה.
קמלוט לא יודעת את שמות הנתבעים – התביעה הציגה רשימה כתובות איי.פי (מספר ייחודי שמוקצה לכל מכשיר שמתחבר לאינטרנט), ומבקשת מבית המשפט להורות לספקי האינטרנט לאתר את הלקוחות לפי הכתובות ולהעביר לה את פרטיהם. השלב הבא יהיה לשלוח לגולשים מכתבים שמודיעים להם על התביעה ומציעים להם להגיע לפשרה ולפצות את קמלוט על הנזקים. מי שלא יסכים לפשרה יגרר לבית המשפט וישלם, תאורטית, סכום גדול הרבה יותר.
מפיקי סרטים, גם אם הם גרועים, רשאים וזכאים להתפרנס מעבודתם, אבל הרציונל שעומד בבסיס התביעה בעייתי. ייתכן שההורדות הפיראטיות הסבו לקמלוט נזק כלכלי, אבל קשה לקבל את ההנחה שבהיעדר פיראטיות,, כל אחד מאלפי המורידים היה משלם כדי לצפות בסרט – קונה כרטיס בקולנוע, שוכר את הסרט בספריה או בשירות צפייה מקוון, מזמין אותו ב-VOD או מעביר דמי מנוי חודשיים לספק טלוויזיה שמשדר אותו באחד הערוצים. לפי אותו הגיון, ג’דסון לייפלי, יוצר הסרטון “אבולוציה של הריקוד”, שרשם עד כה 169 מיליון צפיות ביוטיוב, יכול היה להיות מיליונר אם במקום להעלות את הסרטון לצפייה חינמית ביוטיוב היה מעלה אותו על דיוידי ומפיץ לחנויות.
הנה עוד דרך להסתכל על המופרכות של התיק הזה: אם בית המשפט יגזור על כל אחד מהנתבעים של קמלוט את סכום הפיצויים המקסימלי, 150 אלף דולר, יגיעו ההכנסות של “נזירות עירומות” בארה”ב ל-879,750,000 דולר, יותר מההכנסות ברוטו בארה”ב של סרט שאולי שמעתם עליו: “אווטאר“.
הספין // שודדי הפיראטים
כך נעשה באוסטרליה שימוש בדוח מפוקפק לקידום חקיקה נגד הפיראטים
תעשיית הבידור האוסטרלית נחלה כשלון אחרי כשלון בבתי המשפט בנסיונותיה לאלץ ספקי אינטרנט לפעול נגד משתפי קבצים. בפברואר 2010 פסק שופט פדרלי כי ספק האינטרנט iiNet אינו אחראי משפטית להורדות הפיראטיות שמבצעים לקוחותיו. תעשיית הקולנוע ערערה על הפסיקה, ושנה לאחר מכן, בפברואר 2011, נדחה הערעור. בית המשפט קבע כי אין תוקף לטענה שהספק “אישר” שיתוף קבצים פיראטי בכך שלא פעל למנוע מלקוחותיו לשתף קבצים.
חזית נוספת של התעשיה היא חקיקה. ה-Australian Content Industry Group הזמינה מחברת המחקר ספיר אנליסיס דוח על נזקי הפיראטיות. לפי הדוח, שפורסם בתחילת מרץ, בשנת 2010 צרכו 4.7 מיליון אוסטרלים תוכן פיראטי אונליין, שכולל סרטים, סדרות, מוזיקה ותכנים אחרים. הפיראטיות הסבה לתעשיות המוזיקה, הסרטים, הטלוויזיה, התוכנה ומשחקי הווידאו נזק של 900 מיליון דולר, גרמה למדינה להפסיד 190 מיליון דולר וחיסלה 8000 משרות בתחום. ב-2016, מעריכים מחברי הדוח, יעלה מספר הפיראטים ל-6.5 מיליון, ואלו יגרמו לנזק של 5.2 מליארד דולר לתעשיה ו-1.1 מיליארד דולר למדינה, ויפגעו ב-40 אלף משרות.
האמנם? בסידני מורנינג הראלד נטען כי הדוח מסתמך על דוח דומה שנכתב באירופה והופרך עד היסוד, שאי אפשר לבסס תחזית של חמש שנים על נתונים של שנה אחת בלבד, ושהמספרים שמופיעים בו מפוקפקים, אם לא מומצאים. כשאתר טורנטפריק ביקש לבדוק את המתודולוגיה של הדוח כדי לברר את אמינותו, הוא כשל בכך, וחשף מידע מעניין על הגופים שעומדים מאחוריו. ACIG, שהזמינה את המחקר, היא חברה לא מוכרת, שנרשמה כחברה רק ארבעה חודשים לפני כן, ואין לה אפילו אתר אינטרנט. גם חברת המחקר ספיר אנליסיס נרשמה כחברה חודשים ספורים לפני פרסום הדוח, וגם לה אין אתר. שם החברה רשום על שם תאגיד ספיר פרופרטי קורפוריישן, שעוסק ככל הנראה בנדל”ן.
ההתייחסות הראשונה לדוח ניתנה בנאום של היועץ המשפטי לממשלה רוברט מקלילנד, בכנס על עתיד חוק זכויות היוצרים, כשהציבור טרם שמע על הדוח או ראה אותו. מקלילנד התייחס בדבריו לנזקים הכלכליים שגורמת הפיראטיות. שבועיים לאחר מכן פורסמה ידיעה על הדוח בעיתון The Age. הכתב שחתום על הידיעה הודה שלא קרא את הדוח המלא, אלא קיבל מידע עליו ממקור שהוא לא רוצה לחשוף. אנשי טורנטפריק, שהסתייעו במפלגת הפיראטים האוסטרלית ובבקשת חופש מידע מהיועץ המשפטי, לא הצליחו לקבל עותק מלא של הדוח.
ואתם חשבתם שפיראטים זה דבר מפוקפק.
הטכנולוגיה // מה זה טלוויזיה?
כך מצא את עצמו תאגיד טיים וורנד כייבל בצד של הפיראטים
במלחמה נגד הפיראטיות, תאגידי ענק נמצאים באופן טבעי בצד התובע והמאיים, כשבצד השני הגולשים שצורכים ומשתפים תכנים פיראטיים. אבל לאחרונה מצאה את עצמה טיים וורנר כייבל, ספקית טלוויזיה רב-ערוצית בכבלים, בצד של הפיראטים.
טיים וורנר כייבל השיקה אפליקציית אייפד בשם “TWCable TV“, שאיפשרה למנויי הטלוויזיה בכבלים של החברה לצפות בחלק מהערוצים על האייפד שלהם. טו”כ ראתה באייפד זרוע ישירה, קטנה וניידת של השידור על מסכי הטלוויזיה – האפליקציה עובדת רק כשהצופה נמצא בבית ומחובר לקו האינטרנט הביתי, ועל כן מהווה שירות של ניוד התכנים מהמסך הגדול והנייח למסך הקטן והנייד, שאפשר לקחת לשירותים או למיטה.
ספקי התוכן של טו”כ, לעומת זאת, ראו באפליקציה סכנה לפגיעה במקור הכנסה פוטנציאלי וממשי – למשל, מכירת סדרות וסרטים בחנות המקוונת של אפל, אייטיונז, לצפייה באייפד. הזרמה של סדרות וסרטים באייפד, טוענים הספקים, היא שירות שונה ונפרד משידור טלוויזיה בכבלים. לפי דיווח של ביזנס אינסיידר, כמה מהם דרשו מטו”כ להפסיק מיד את השירות.
סמנכ”ל הפרוגרמינג של טו”כ, מלינדה וויטמר, טוענת שהחוזים הקיימים של החברה עם הספקים מתירים לה הזרמת ערוצים לכל מכשיר בבית, כל עוד המידע מועבר על גבי הכבלים או ברשת מאובטחת. “אנחנו לא מגדירים בחוזה שלנו מהו מכשיר צפייה, כי הטכנולוגיה כל הזמן מתפתחת”, אמרה בראיון לוול סטריט ג’ורנל.
בהתחשב בכסף הגדול שעובר בין הצדדים, לא נראה שמדובר פה בשבירת כלים. ספקי התוכן רוצים לבצר את כוחם במו”מ על גובה התשלום על שידור במכשירים חכמים, מול טו”כ, ספקי טלוויזיה רב-ערוצית אחרים וגופים כמו חנות המדיה אייטיונז של אפל, שירות השכרת התכנים נטפליקס ואתרי סרטונים כמו יוטיוב. טו”כ רוצה להוכיח שלמרות שהיא לכאורה כלכלה ישנה של כבלים ומכשירי טלוויזיה, היא פלטפורמה יעילה לשיווק ולהעברה של שידורים גם למכשירים חכמים.
תפקידה של וויטמר הוא למצוא תכנים, לרכוש את הזכויות עליהם ולארגנם לצפייה ברצועות השידור המתאימות, בעולם שבו הצפייה החיה והלינארית הולכת ומפנה את מקומה לצפייה לפי דרישה במגוון מכשירי קצה תוך דילוג על מתווכים (כמו חברות כבלים) ופירוק של מדורות השבט של הפריים טיים. אולי הפער הזה הוא שהוציא מוויטמר את המשפט המהמם הבא, בראיון לג’ורנל: “אני כבר לא יודעת מה זה טלוויזיה. זה סוג של מונח אנכרוניסטי”.
_________________________
הפוסט התפרסם במקור בגליון 4.2011 של מגזין פירמה של גלובס
כך תשתמשו באתר הטוויטר
אהוד קינן פרסם כאן מדריך לטוויטריסט המתחיל. הטוקבקיה עפה עליו.
אבירן טיקבק: “יש שם אחת שהחשבון שלה נעול והיא לא מאשרת אותי! למה????????????????????????????????????????? מה זה הפלצנות הזאת???????????????????????????????? כל התל אביביות האלה בטוויטר מה נראה לכם? תאשרי לי!!!!!!!!!!!”. ובכן, אבירן, יש לי השערה בנושא.
אלמוני טיקבק:
“המדריך החינמי לטוויטר:
08:00 פוקח עיניים
08:10 מוריד תחומוס מאתמול בלילה ומקלל על הבחירה של החומוס
08:40 מחליף תכנרית בשירותים ומזכיר לעצמי לא לאכול חומוס בלילה”
“אין כמו פייסבוק!! ותאמינו לי יש יותר אנשים שיש להם פייסבוק..”, כתב מגיב אנונימי, ואחר השיב לו: “יש גם יותר אנשים שיש להם זיבה, אז מה?”
מגיב בשם האירוני “לא ממורמר” חפר: “טוויטר זה בועה, וטוב שכך. הוא מלא באנדר-אצ’יברים תל אביביים שהעולם שלהם מחולק לשני צבעים – אפור וורוד פוקסיה, או במילים אחרות – סחים והיפסטרים. היום זה כבר לא קול לקרוא למישהו סחי או לקרוא לעצמך היפסטר אז עכשיו כשהם ידברו על זה זה יהיה בקטע אירוני ומודע לעצמו. כולם שמאלנים; כולם יודעים הכי טוב. מי שלא בטוויטר, קרי, בפייסבוק, הוא אדם משעמם. סחי. כמובן שלא הכל שלילי בטוויטר הישראלי, ויש משתמשים שבאמת מעניין לקרוא אותם ולא מזבלים את השכל בפסבדו-שנינות אך ורק לשם הריטוויט. לצערי, אפשר לספור אותם על יד אחת. איך הם אומרים? פייל אחד גדול”.
גם הטוויטרספירה עפה עליו, מסיבות שונות ולעתים הפוכות.
נתי רבין: “אם אהודק היה עיתונאי אמיץ כמו רון בן ישי או איתי אנגל הוא היה מפרסם את השם שלו בטוויטר בכתבה…..”
יאיר קיבאיקו: “הטוקבקים בכתבה של אהודק שווים את זה שיש מצב שבגללו הטוקבקיסטים האלה יפתחו חשבון”.
יאיר אי.: “אהודק עשה אחלה עבודה – כתב על טוויטר בצורה כזו שמי שלא בטוויטר לא ירצה להצטרף אליו. נהדר”.
אלינור שריקי: “אהודק צריך לקחת על המצפון שלו שעכשיו יהיו דקירות בכניסה לטוויטר”.
pitz_27: “אני מבינה שלאהוד קינן אין טוויטר. #YNET”
דניאל קפוצ’ינו: “טוב, הגעתי לכאן בעקבות המאמר של אהוד קינן. מישהו יודע איך עושים פה לייק, ולמה לעזאזל אנשים שאני חבר שלהם לא חברים שלי בחזרה?”
אהוד קינן: “היי, פה זה האתר הזה שהוא כמו ‘צ’ט המוני’? קראתי באתר של ידיעות. טוויטר יפה, מוזמנים לשלי. :*)”
איציק הלל: “בגלל אהודק אבא שלי שואל איך מתחברים לטוויטר”.
רותם חרמון: “האחים קינן בקנוניה להשמיד את האינטרנט הישראלי”.
עומר דוידוביץ’: “אהודק, איי לאב יו, אבל ראבק, היית חייב להכיר את טוויטר לכל טוקבקיסט?”.
לין מיטשל: “בזכות הכתבה בטמקא גיליתי היום שאהוד קינן ועידו קינן זה לא אותו בן אדם”.
אהוד קינן בתגובה: “לקח לי רק קצת יותר מחמש שנים ו-1200 כתבות להגיע לזה”.
שני שפירא: “אתמול הפיד רעש לגבי הכתבה של אהודק בטמקא. איך הכתבה על חזה גברי מפותח לא יוצרת תגובות דומות?”
עידו קינן: “הגעתי לכאן בעקבות המאמר של אהוד קינן. שתי שאלות: מה זה #ללאמין, והאם ידעתם שאהוד קינן ועידו קינן זה לא אותו בנאדם?”
רעות זארו: “מאמא של אהודק נמסר: עמכם הסליחה, השקענו בעידוק יותר”.
מורן בר: “הכתבה הבאה בטמקא – ‘אינטרנט, האם זה יתפוס?'”
אהוד קינן: “המגניבים של הספסל האחורי, שתי בקשות – אחת: תמנשנו את הקריאות נגדי. אני מדפיס ושולח לסבתא. שתיים: לא לקשקש בטוש את השם שלכם. זה לא יפה”.
המשכה של המולטיספירה בדרכים אחרות: ארכיון “מהנעשה במולטיספירה” ב-ynet מחשבים, המולטיספירה בפייסבוק, המולטיספירה בטוויטר, המולטיספירה בחדר 404.
רוצים לככב במולטיספירה? כתבתם/קראתם פוסט/סטטוס/ציוץ ששווה אזכור? ספרו לי בטוויטר, בפייסבוק, באימייל או בטופס. יש לכם תמונות למולטיספירה? שלחו אותן באימייל בצירוף טופס אישור פרסום הצילומים.
המולטיספירה: אגדות שאויירו באמת
שלל איורים ישראליים מקוריים של אגדות ילדים קלאסיות וקלאסיות פחות הציפו את הפיד של המולטיספירה. הלכנו בעקבות שביל פירורי הלחם והגענו לכפיר רם, המנהל המקצועי של המכללה הישראלית לאנימציה. היי כפיר! “היי עידו. מאת’יו לן, אנימטור ואמן סיפור מאולפני פיקסאר, מתארח אצלנו באירועי ‘פסח של אנימציה’ לפיקסאר מאסטר קלאס. הוא הציע לארגן פעילות שבה הוא יוכל לתרום ולקדם את תחום האנימציה והעיצוב בארץ. בהתחלה חשבנו לעשות תחרות שנושאה ‘עיצובים מקוריים לדמויות מוכרות של פיקסאר’, אבל החלטנו לרדת מזה בגלל חשש לפגיעה בזכויות יוצרים. חשבנו מה יהיה הכי מגניב, והגענו לרעיון של סיפורי אגדה עם טוויסט מקורי”.
התחרות עלתה לפייסבוק, שם אפשר להצביע לאיורים המוצלחים. מלבד הפרסים, היצירות הזוכות יוצגו בסינמטק תל אביב במסגרת אירועי האנימציה.
המשכה של המולטיספירה בדרכים אחרות: ארכיון “מהנעשה במולטיספירה” ב-ynet מחשבים, המולטיספירה בפייסבוק, המולטיספירה בטוויטר, המולטיספירה בחדר 404.
רוצים לככב במולטיספירה? כתבתם/קראתם פוסט/סטטוס/ציוץ ששווה אזכור? ספרו לי בטוויטר, בפייסבוק, באימייל או בטופס. יש לכם תמונות למולטיספירה? שלחו אותן באימייל בצירוף טופס אישור פרסום הצילומים.
מה זה פה?
רוצה להפיק פודקאסט?
המלצת סייברסייבר (מ)
פרנסה
