מעניין: חשבון טוויטר שמדגים תסמונת טורט
לפי אינפומד, “כשליש מהאנשים שיש להם תסמונת טורט סובלים מתופעה מביכה המכונה ‘קופרולליה’ – אמירה לא רצונית של קללות או של מילים גסות, או לא מקובלות מבחינת הסיטואציה החברתית באותו רגע. לפעמים זוהי התנהגות ‘חסרת טקט’, ללא קללות או גסויות ממש”.
@nadav4 מפעיל חשבון טוויטר שמדגים את התסמונת הזאת:
גלובס מתבקש להבין בטוויטר
1. גלובס מדווח: “חדש: טוויטרים מוועידת גלובס דרך הסלולרי”. מה בדיוק חדש? טוויטר? ועידת גלובס? ההמצאה המופלאה המכונה טלפון סלולרי?
2. גלובס מדווח: “לקראת ועידת תקשורת ונתח שוק של ‘גלובס’, בשיתוף TWS, ‘גלובס’ מאפשרים לכם לשלוח טוויטים מהנעשה בוועידה, ישירות מהסלולרי שלכם, באמצעות שליחת SMS ■ זאת באמצעות TALKER המציע ממשק טוויטר בעברית”. אז קודם כל, גלובס לא מאפשרים לי שום דבר, אני לא צריך את גלובס בשביל להירשם לטוקר. שנית, למה אני צריך לבזבז כסף על סמסים בטוקר? מה קרה, אין ווייפיי בכנס?
3. אם, כמו שגלובס מבקשים, אני אתייג את הטוויטים על הכנס בתגית 09 globes#, התגית שתוצג תהיה #globes, מה שאחרי הרווח לא ייכנס לתגית.
נאומים מפורסמים באמצעות טוויטר
פוסט של שחר גולן
___________________
היה זה פוסט של שחר גולן, אמן דיגיטלי ומנהל בלוג באנגלית על תרבות מודרנית, frgdr.com, שם פורסם הפוסט במקור
באמת לא שמענו מספיק על טוויטר בישראל
אז הנה כתבה של סנונית ליס בנושא בנענע10, שאני אחד המרואיינים בה.
תשובותיי המלאות, כולל מה שלא נכנס לכתבה:
אלו יתרונות אתה מוצא בשימוש בטוויטר על פני שימוש בפייסבוק או בלוגינג רגיל, הן כמשתמש אישי והן כמשתמש עסקי/ לצרכי שיווק רשתי?
“יתרונו של טוויטר על בלוג הוא באינטראקציה המיידית: בלוג קוראים פעם בכמה ימים, כשנזכרים שהוא קיים או מתחברים בחוסר חשק לקורא הרסס עמוס הפוסטים הבלתי-קרואים. טוויטר הוא אינפוזיה ישירה לוורידי המידע של ההומו-אינטרנטיוס, חדר צ’ט המוני של מכרים ומכרי-רשת. נזקקתי לא מזמן לסיוע באיתור פיסת מידע איזוטרית ופרסמתי זאת בטוויטר. התשובה הגיעה תוך דקות.
“בפייסבוק, התקשורת בנויה במודל מעמד הר סיני: משה מוריד מההר את שורת הסטטוס, והעם מתקבץ למטה ומגיב. טוויטר הוא פרקטלי: אני יכול לפרסם טוויט תגובה לטוויט שלך, ולכאורה מדובר בטוקבק, אבל אם נעשה זום-אין נראה שהתגובה שלי היא טוויט שעומד בפני עצמו, שאחרים יכולים להגיב אליו, וגם התגובות שלהם, אם נעשה שוב זום-אין, הן טוויטים שעומדים בפני עצמם. במקום נקודת כניסה אחת לדיון המשורשר הזה, כמו שיש באתרי חדשות למשל, בטוויטר יש נקודות כניסה רבות.
“יש גם היבט טכני: ארכיון עדכוני הטוויטר זמין לקריאה ולחיפוש, בעוד בפייסבוק קשה עד בלתי אפשרי למצוא משהו שמישהו עדכן לפני יותר מיום. אני מקווה שפייסבוק, שכבר העתיקו קונספטים מטוויטר, ימשיכו לעשות זאת”.
איך אתה חווה את יחסם של הישראלים לטוויטר?
“כרגע אני רואה בעיקר ישראלים שהטוויטר הוא עוד זרוע של הנוכחות האינטרנטית שלהם. הייתי רוצה לראות שם יותר קהלים חדשים, אנשים שזו הפעם הראשונה שהם מדברים באינטרנט, כי הפורמטים שהיו זמינים עד היום – פורומים, טוקבקים, בלוגים, קבוצות דיון, רשתות חברתיות – לא דיברו אליהם ולא התאימו להם”.
למה לדעתך טוויטר תפס עד כה בישראל פחות מאשר בארה”ב?
“טוויטר לא גילה לנו את אמריקה: בישראל יש תרבות טוקבקים מפותחת מאוד, שלא קיימת בארה”ב באותו היקף ובאותה עוצמה, כך שבמובן מסוים עשינו טוויטר עוד לפני שהיה טוויטר, וזה לא היה חסר לנו, המפגש הראשון שלנו עם טוויטר לא לווה בהתפעמות של גילוי חדש. בנוסף, 140 תווים זו הגבלה מרושעת על הישראלי המתבטא, שעל כל נושא נתון יש לו דעה אחת מפורטת, אם לא יותר, שהוא רוצה לחלוק עם העולם”.
האם לדעתך מגמה זו צפויה להשתנות ומדוע?
“אני סבור שכן, ומאותן סיבות: במבט-על, טוויטר הוא לא מקום שמגביל את חופש הביטוי שלנו ל-140 תווים, אלא מקום שנותן לנו עוד 140 תווים של חופש ביטוי”.
מה זה פה?
רוצה להפיק פודקאסט?
המלצת סייברסייבר (מ)
פרנסה
