באווירת NiXi קשה
כתב החרדים של ידיעות אחרונות חיים לוינסון והצלם עמית שאבי נשלחו לסקר את “פרס העובד המצטיין על שם נח מוזס”, שהעיתון שלהם מחלק מדי שנה.
הידיעה שלוינסון הביא משם ב-5/2/2006 לא עומדת בשום סטנדרט — אתי, עיתונאי, רייטינגי או סגנוני. נוסח הכתיבה הכי ניקסי: “טקס רב רושם שנערך בירושלים”, “העובדים הגיעו עם בני משפחותיהם הנרגשים”, “הזוכים המאושרים אכלו מאפים משובחים, פירות טריים ומשקאות צוננים”, “עלו העובדים נרגשים ומאושרים לקבלת מגן ההוקרה, שאותו קיבלו בעבודה קשה”. שלא לדבר על הרשימה המלאה של הזוכים, מקום עבודתם ותפקידם, שתופסת כמעט חצי ידיעה.
אני מבין שהצהובונים איבדו מזמן את הפחד מהכתמת האתיקה שלהם בפרסום טקסטים ותמונות שמתחזים לכתבות ומקדמים את מטרותיהם העסקיות (ראו מבצעי קידום המכירות של שני הצהובונים, הכתבה הלא-חתומה של ידיעות אחרונות על הירידה בתפוצת מעריב ב-TGI וכו’). אבל לא חבל שהרבב האתי הזה יידבק גם בכתב עצמו?
אני לא יודע איזה תסריט פחות גרוע: זה בו לוינסון כתב את הפסולת הזאת ולא ראה בזה שום בעיה, או זה בו הוא עשה כל שביכולתו להימנע מלכתוב אותה ולחתום עליה, אבל עורכיו אילצו אותו לעשות אותה ועוד העזו לשכתבה לנוסח הסופי והדוחה. אני מעדיף ללכת עם האופציה השנייה, ואין שאלה בכלל שאני לא מקנא בו ולא הייתי רוצה להיות בנעליו.
לקט פוליטי
באנו לקדימה בשביל ג’ובים?
מודעות גוגל ליד הניוזלטר של קדימה מוכיחות שהיא-היא מפלגת העבודה האמיתית. במובן של מציאת עבודה, זאת אומרת:
(ויה ישראל ישראלי)
זוכרים שצחקתם על האנגלית של עמיר פרץ?
אז כדאי שתקחו מישהו שיודע אנגלית ויסביר לכם מה לא בסדר במשפט “Join To Kadima!!” שמופיע בהודעה שהנרשמים לאתר קדימה מתבקשים לשלוח לחבריהם.
הנה הנה משיח בא
מאחר וחבר במערך האינטרנט של קדימה התייחס בשיחת טלפון לדברים שכתבתי פה על תקלות באתר המפלגה, אני מרשה לעצמי לנחש שהפרסום פה הוא זה שגרם לקדימה להחליף את האימייל שנשלח לנרשמים לאתר. עד עכשיו זה היה מכתב תודה אישי (וקצת מפחיד, בהתחשב בנסיבות) מאריאל שרון. מעכשיו, השולח הוא תנועת קדימה.
ואף על פי שיתמהמה
אבל כותרת האתר (title ב-HTMLית) היא עדיין “תנועת קדימה בראשות אריאל שרון”. אז זהו, ששרון אפילו לא מועמד, כי נבצרות זמנית מנעה ממנו לחתום על המסמכים הנדרשים. הגיע הזמן לשים שם את אולמרט, ותאמינו לי שיותר קשה לי להגיד את זה מאשר לכם קשה לעשות את זה.
זוכרים את שרון. רק את שרון
אתר הליכוד החדש עלה לאוויר ומיד ירד בעקבות ביקורת על העלמתו של שרון, בכל זאת ראש הממשלה מטעם הליכוד, מההיסטוריה הרשמית של המפלגה.
האתר טרם שב לאוויר, אבל יהונתן קלינגר מלשין שאחד העמודים הבודדים ששרדו מספר דווקא על שרון:
עמוד אחר ששרד, [הכניסו כאן משפט התפעלות מצחוקו של הגורל], מביא ציטוט נחרץ של שרון על תוכנית ההתנתקות בפני צירי ועידת הליכוד מה-5/1/2004: “זאת התוכנית שלי- ואני אעביר אותה”.
ובינתיים בהתנחלויות
פאר פרידמן מחמיא ל-ynet על עבודה מצוינת בהתאמה בין תוכן הטוקבקים לתוכן הפרסומות:
שי ודרור? דרור לבד מספיק
דרור גולדין ראיין בבלוגו “זה שתקוע בפיפטיז” את ברוך מרזל בנושא פינוי עמונה. שווה לקרוא הכל, והנה שני גריינים שישכנעו אתכם:
1.
מה עדיף לזרוק – אבנים או לבנים?
“אני רואה שכל הראיון הולך להתעסק באבנים ובלבנים? אתה לא רוצה להתייחס למי שעשה את הפשעים האמיתיים! למעשה הכי חמור – המשטרה גיבורה על חלשים וחלשה על ערבים!”
זה יהודי לזרוק אבנים?
“‘הקם להורגך השכם להורגו’. זה יהודי או לא יהודי?”
זה גם יהודי לזרוק לבנים?
“באופן כללי, אם מישהו בא להרוג אותי עם אלות אפשר לזרוק עליו אבנים”.
ולבנים?
“ולבנים”.
2.
סלח לי על השאלה האישית, אבל כמה ילדים יש לך?
“יש לי תשעה ילדים, ושישה מתוכם היו בעמונה”.
סטטיסטית, בהתבסס על הסקרים האחרונים – שלושה מהם תומכים ב”קדימה”. איך זה משפיע על הדינמיקה בתוך המשפחה?
מחפשים וירוס?
חשבתי שווירוסים הם רושעות שמפיצות את עצמן. מסתבר שעכשיו הווירוסים מופצים במאות חנויות, ואפילו כותבים עליהם ביקורות בזאפ:
(הלשין: אדר עירון)
שקרנים
הבלוגר עמרי לא מוכן לשתוק על השקרים שהאתרים הכלכליים מוכרים למשתמשיהם:
מי שמנסה לקרוא כתבה בגלובס (ולא עשה כניסה למערכת כבר), מקבל את זה:
למען שמירה על פרטיותך נא הקלד דואר אלקטרוני וסיסמה איתם נרשמת לאתר.
איך בדיוק הכנסה של אימייל וסיסמא שומרת לי על הפרטיות?
או שהחברים בגלובס מטומטמים, או, מה שיותר סביר, שהם חושבים שאנחנו מטומטמים.[…]
עוד הברקה שיווקית, לא חדשה, של [דה מרקר]:
נכנסים לאתר, ומקבלים, ראו-זה-פלא, פרסומת, שבכותרת שלה הטקסט :
פרסום >> הדף שביקשת בטעינה…
שוב חושבים שאנחנו מטומטמים.
הדף לא בטעינה, מה שבטעינה זה העיכוב המכוון שהכנסתם לדף כדי שהפרסומת תהיי יעילה.
[…]למה האתרים מרשים לעצמם לשקר למשתמשים שלהם?
היתכן שיושבים להם מנהלים זוטרים, מלאי חשיבות עצמית, ומגדירים התנהגות נבזית או טקסט משקר, מתוך ידיעה שהישראלי הממוצע אפילו לא יבין שיורקים עליו?
אני חושב שכן.
לא מה שקידדת
גם אתם מרגישים לפעמים שהפרסומות מדברות בשפה שאתם לא מבינים?
(ואולי כשהמפרסמים יראו שהם משלמים ל”הארץ” על ג’יבריש, יחליטו שם לתקן את בעיות התאימות לפיירפוקס)
אנחנו גם מציקים!
מנכ”ל MSN ישראל, אורי אדוני, בראיון ל”הארץ”:
“גוגל עושה מוצר מצוין והיא בהחלט מתחרה ראוי”, אומר אדוני. “אבל היא נותנת מענה בתחום החיפוש, שהוא רק אחד מהדברים שאנחנו נותנים. הפרסום בגוגל הוא מסוג מסוים מאוד – כזה שמביא טראפיק לאתרי אינטרנט על בסיס חיפוש. אנחנו, לעומת זאת, נותנים גם סוגים אחרים של פרסום – פרסום ויזואלי, תוכן שיווקי, יכולת למתג מוצר אינטרנטי וגם פרסום בווידאו”.
במילים אחרות: בזמן שגוגל מתעקשת לתת פרסום נוח לגולשים, אנחנו מטרידים אותם עם פרסום מרעיש (חזותית וקולית) ובעייתי אתית (תוכן שיווקי). אחלה sales pitch. מזל של-MSN ישראל נכנסים בעיקר אנשים שמשתמשים באקספלורר ותקועים עם ההומפייג’ הדיפולטי.
חדשות מיקרוסופט
כשסוגרים את המודעה של מיקרוסופט באתר הארץ:
זה יותר מדי נראה כאילו מיקרוסופט קיבלה קטגוריית חדשות משלה:
עוד אתר מיליון דולר ישראלי
אייל בכבוד, סטודנט למדעי המחשב בן 24, הקים אתר מיליון דולר ישראלי בשם “מסך הכסף” בכתובת www.250.co.il. הוא שונה מאתרי המיליון האחרים בכך שהפרסום בו מוגבל בזמן, ולכן מתחלף. באתר אלף קוביות, והפרסום עולה 250 שקל לקוביה ל-250 יום.
“אחרי הבאז התקשורתי שהיה סביב האתר MillionDollarHomepage.com, החלטתי שאני רוצה גם!”, מספר בכבוד. “עזבתי את עבודתי כמתכנת והתחלתי לעבוד יומם וליה על הגרסה שלי לאתר שכזה. אבל היה די ברור שבפורמט הנוכחי אין סיכוי שאתר שכזה יצליח בארץ , זה שוק שונה, קהל שונה, הקוביות קטנות מדי, מספר המפרסמים והגולשים קטן באופן משמעותי וכו’. וחוץ מזה, התוצאה הסופית תהיה גם די מכוערת. אז עשיתי סוג של ‘ישראליזציה’ לפורמט הזה, למשל: הגדלתי את הקוביות, הורדתי עלויות. קניתי דומיין קליט ביותר (250) , פתחתי מדור של שאלות ותשובות כדי שהגולש או המפרסם יבין מהר מאוד במה מדובר. עבדתי המון על העיצוב של האתר. בקיצור, עשיתי הכל כדי שגם לנו (הישראלים) יהיה אתר מליון דולר מכובד ברפרטואר שלנו!”
אם כל הקוביות יירכשו בבת אחת, וכל קוביה שתשתחרר תירכש שוב ושוב, הוא יעשה מיליון דולר בעוד 12 וחצי שנה (בהנחה שהדולר ישמור על ערכו נכון להיום), אבל בכבוד לא מודאג: “מליון דולר זאת לא המטרה , ואפילו לא השאיפה. השאיפה היא להצליח ככל שניתן. בעוד 12 שנים האינטרנט בכלל לא יראה כפי שהוא נראה כיום , אז ככה שזה לא ממש רלוונטי”.
פוסט זה מוגש בחסות
מודל פרסומי חדש ב-ynet: חסות על כתבה ספציפית.
המודל אותו מודל
חיים ברשת מדווח:
צוות האתר WarezFAW בעבר, ומפעיל אתר NFOIL בהווה, עומד לחשוף היום את הגירסה הישראלית של אתר מיליון הפיקסלים האמריקאי*. באתר המקורי, הציע האמריקאי בן ה-21 אלכס טוו שטחי פרסום בלוח וירטואלי ענק שהכיל מיליון פיקסלים. כל מי שמעוניין יכול לרכוש פיקסלים באתר ולפרסם בהם כמעט ככל העולה על רוחו.
בואו נראה אם הבנתי נכון: הסכם הפשרה שלכם עם תעשיית המוזיקה הישראלית לא מאפשר לכם להתפרנס מפרסומות המוצגות לגולשים שמעתיקים שירים וסרטים, אז החלטתם להתפרנס מפרסומות בשיטה ייחודית שהעתקתם מאלכס טיו?
אם כן, לפיליפ לנסן יש מדריך בדיוק בשבילכם.
ואגב, “ג’, ממפעילי אתר NFOIL”, אני מקווה שלא תכעס אם אספר שברישום הדומיין שלך כתוב שהשם הוא gil naftali.
* האם אצליח להתאפק ולא להעיר לחיים ברשת שאתר מיליון הפיקסלים הוא לא אמריקאי אלא אנגלי?
מה זה פה?
רוצה להפיק פודקאסט?
המלצת סייברסייבר (מ)
פרנסה
