בסרגל, במקל, מה שבא למשרדי הממשלה
גולשים שרוצים למלא טפסים באתרי ממשל נדרשים להתקין סרגל כלים (טולבר בלעז). בפורטל השירותים והמידע הממשלתי Gov.il מפרטים:
מדוע נדרשת התקנת תוכנה למילוי הטפסים?
הטפסים המקוונים תומכים בתכונות כמו:
✓ מילוי במחשב
✓ דינמיות בתצוגת הטופס בהתאם לבחירות המשתמש
✓ בדיקות תקינות של הנתונים המוזנים
✓ הצגת הסברים לטופס ולשימוש בו
✓ יכולת שליחה מהמחשבהתקנת התוכנה מאפשרת הוספת פעולות ייחודיות לטופסי הממשלה, כמו:
✓ חתימה דיגיטלית עם כרטיס חכם על גבי הטופס בהתאם לחוק חתימה דיגיטלית
✓ שמירה מקומית של הטופס עם הנתונים\אישור התשלום לצורך אסמכתא ובירורים
✓ אפשרות למלא את הטופס במצב לא מקוון (כאשר אין חיבור לאינטרנט)
✓ אפשרות העברת הטופס עם הצרופות (Attachments) והתמונות כקובץ אחד לגורמים אחרים בדואר אלקטרוני או כל מדיה מגנטית
✓ הדפסה בעיצוב ופריסה מוגדרים מראש, השונים מהטופס המקוון
✓ הצפנת המידע בטופס לפני השליחה
✓ מתן אפשרות לאזרח לוודא כי הטופס נוצר על ידי הממשלה (באמצעות צפייה בפרטי החתימה של יוצר הטופס)
✓ אפשרות לייבא נתונים בצורה קלה מטופס אחד לשני או מפורמט XML.
ובכן, בולשיט. במסגרת אייטם על הטכנולוגיה המיושנת של האתרים הממשלתיים, שמשודר היום בתוכנית “יהיה בסדר” בגלצ, ביקשתי מרן בר-זיק, מתכנת ווב ובעל אתר ההדרכה “אינטרנט ישראל“, חוות דעת על הסרגל ושימושיו. לדבריו,
זה אחד הפתרונות המטופשים ביותר שראיתי, הן מהבחינה הטכנולוגית – יש פתרונות הרבה יותר בטוחים ואינטואיטיבים ליצור תקשורת מאובטחת. הן מבחינת חווית המשתמש והן מבחינת הפיתוח עצמו.
הממשלה משום מה בחרה בדרך תמוהה ששום גוף בעולם כולו – מחברות קטנות עד חברות גדולות וכלה בממשלות לא נקט. סרגל הטפסים הוא הדרך שמשלבת את הרע בכל העולמות – גם לא מאובטח מספיק, גם עלוב ביותר מבחינת חווית משתמש וגם על פניו נראה מאוד יקר לפיתוח.
כל הפעולות שהם מציינים כיתרונות של הסרגל הן דברים שניתן היום לממש באינטרנט ללא צורך כלל סרגל כלים משונה שכזה ובמחיר הרבה יותר זול מתוכנה יעודית שצריכים להתקין על המחשב. אני בעצמי מימשתי ממשקים מאובטחים, שעובדים באופן אופלייני, מודפסים ומוצפנים ללא שום סרגל.
ואפילו אם יש בסרגל יתרונות – האם היתרונות המזעריים האלו שווים את העלות הגבוהה של הפיתוח וחווית המשתמש העלובה? אני בטוח שלא. למה בכל פעם שממשלת ישראל נדרשת לפתור בעיה כלשהי שעשרות ממשלות בעולם פתרו, היא נוקטת בדרך היקרה והגרועה ביותר? לממש זמין הפתרונים.
מכירים את זה שכתבת ארכיון על טכנולוגיה חדשה נשמעת אנכרוניסטית?
אז זה פורסם היום ב”ישראל היום”:
“ישראל היום” מוביל בחזית החדשנות הדיגיטלית: בפעם הראשונה יצולמו הרצים, המשתתפים הבוקר במרתון ירושלים, בטכנולוגיה חדישה המאפשרת זיהוי מדויק של הרץ באמצעות שימוש בברקוד חכם. טכנולוגיה זו מבטיחה שהתמונות שבהן מופיע המשתתף יתקבלו ברמה המיטבית. “ישראל היום” הוא מנותני החסות המרכזיים למירוץ.
GPS ליהודים. אולי נקרא לו “עמוד האש”
מאז מברך הקבצים לא ראיתי מוצר טכנולוגי יהודי משעשע כל כך (הלשין: גילעד נס):
עכשיו תורכם: מה הייתם מצפים למצוא ב-GPS יהודי, ומה בשום אופן אסור שיהיה שם?
בוז לפתק הלבן
מדינת ישראל לא מכירה בהצבעות מחאה – מי שמצביע בפתק לבן, קולו כלל לא נספר. כפי שהסבירה ועדת הבחירות המרכזית לכנסת ה-17:
נוסף על פתקי ההצבעה המודפסים עם האותיות של הרשימות, יהיו בכל קלפי פתקי הצבעה ריקים (בצבע לבן).
פתקים אלה מיועדים למקרים של מחסור בפתקי הצבעה של אחת מהרשימות.
בוחר המצביע בפתק ריק (לבן) חייב לכתוב בכתב יד את האות או האותיות של הרשימה שעבורה הוא מצביע.
פתק ריק שלא נכתב עליו דבר, המוכנס למעטפת ההצבעה – ייחשב לפתק פסול ולא ייכלל במניין הקולות הכשרים.
בכתבה בידיעות אחרונות על הבחירות המוניציפיות הממוחשבות, התרשים מדגים איך ייראו הבחירות הללו בירושלים – מסך מגע עם תמונותיהם של שלושה מועמדים, וריבוע אחד ריק, המייצג את הפתק הלבן. אלא שבבחירות ממוחשבות אין פתקים, אין מחסור בפתקים וממילא אין פתק לבן.
התרשים בידיעות אחרונות
• מארכיביהם של אחרים: תרשים: לבנת חבלה, מופעלת בשלט רחוק של Wii
יהי רצון שאייפוד זה יהיה סידור
ידידיה מאיר מספר בטורו במוסף הארץ (9/11/2007) על האוטומטיות שבתפילה המסודרת מול ההתרגשות הכנה שבתפילה האקראית:
אני בא לבית הכנסת בשבת בבוקר, אומר את תפילת “נשמת כל חי”, אחת התפילות המשמעותיות ביותר, ולא מצליח להרגיש. ואז, ביום שני בלילה, כשאני על ההליכון, בברמודה ובגופייה, בקילומטר השלישי, אני שומע באייפוד את השיר “נשמת כל חי” של קרליבך על אותן מלים, ופתאום – התרגשות גדולה וכוונה עצומה.
והפתרון ההלכתי המקסים? יהי רצון:
אני מנגב את הזיעה במגבת, מכניס את הגופייה לברמודה, שיהיה מכובד, ואומר בלב: “יהי רצון מלפניך, שיהא חשוב לפניך הליכון זה כאילו היה הכיסא שלי בבית הכנסת, ואייפוד זה כאילו היה סידור, ומגבת זו שכרוכה על צווארי כאילו היתה טלית מצויצת, ותהא חשובה לפניך התרגשות שהתרגשתי בשיר זה, כאילו היתה זו תפילה בשעתה ובזמנה”.
שלט פרסום של אייפוד בצ’לסי, ניו יורק. צילום: עידו קינן, cc-by-sa
מה זה פה?
רוצה להפיק פודקאסט?
המלצת סייברסייבר (מ)
פרנסה
